טעות הייחוס הבסיסית
פרשנות מניעים ורגשות בדיון
שיקוף רגשות
דעה אובייקטיבית
דיון זה מציג ודן באופני תגובה שונים לחוויית אלימות.
חלק מן ההודעות שונו על מנת לשמור על פרטיות המשתתפים.
תודה ל ציל צול שארחה את הדיון בדף הבית שלה, ושבנדיבותה שיתפה וחלקה בידע ובנסיון שצברה. ההקדמה מתבססת על דבריה.כאשר אנו חווים אלימות כלפינו מותר ולפעמים אף רצוי מאוד להימנע מתגובה מדי פעם, תלוי באופי הפגיעה כמובן. אנחנו לא מחויבים בתגובה ובטח שלא בהסכמה. אם אנו בוחרים לא להשתתף בדינמיקה הפוגענית אז אין מאבק. אנחנו לא צריכים לרצות את כולם ואפילו, רחמנא ליצלן, לא להקשיב לכולם. זה לא ערך קדוש. תמיד יהיה מי שלא נמצא חן בעיניו וזה שהוא בוחר לומר לנו את זה לא אומר שאנחנו חייבים להשתנות.
צד שלישי בפתרון סכסוכים –
שיח אישי רגשי - מצדדי השיח האישי-רגשי מאמינים כי הצגת הצדדים שאינם דורשים שיפוטיות הם היחידים שמקדמים פתרון. להגדיר אנשים כפוגעניים זה אסון. להגדיר עבור אחר מעשים כפוגעניים זו טעות.
פגיעה היא חוויה אישית. רק הנפגע עצמו יכול להגדיר אותה ככזו, ושיהיה לזה ערך. לכל התנהגות ניתן להגיב בדרכים שונות ומעשה מסויים שנחווה ע"י אחת כפוגעני יכול לזכות להתעלמות מצד אחרת, או לגרור מענה ציני, צחוק, נפנוף וכו'.
מצדדי השיח הרגשי האישי לא יראו טעם להגדיר עבור הנפגע מה הוא מרגיש וגם לא לצאת להגנתו, מתוך אמונה כי רק הוא יכול להגן על עצמו באמת. הם יצדיקו התנהגויות מסויימות שהן מסכימים איתן, או יגנו את אלו שאינם מסכימים איתן, אבל הם לא יקחו צד מתוך אמונה שכאשר צד שלישי מתערב בסכסוך זה הדבר הכי פחות מועיל לעשות .
לקיחת צד מעמיקה את הקרע ויוצרת משני אנשים שני צדדים.
העמקת קרעים מגדילה את תחושת חוסר הביטחון הכללית, ומקטינה את היכולת של מי מהצדדים להרגיש מוגן, משום שהיא מרחיבה את הסכסוך ומעמיקה אותו.
הדבר היחיד שיכול להגדיל את תחושת הביטחון הוא התרחקות מלקיחת צד, הצבעה על מה שמשותף וענייני והתייחסות למימד הסובייקטיבי של הפגיעה.
אפשר ואף רצוי להכיר בפגיעה כפי שחווה אותה הנפגע מבלי ללבות אותה בהזדהות ו/או להקטין אותה בהסתייגות.
מצדדי גישה זו מציעים להפריד בין האופן בו מתנהל מפגש בינאישי עם מישהו שנפגע לבין האופן שבו מתנהל הדיון הציבורי על אותה פגיעה בדיוק.
הדיון הציבורי יכול וצריך להתאפיין בגישה אובייקטיבית, המייצגת את ההסכמות החברתיות הרווחות. הדיון האישי מוטב לו שיעסוק בצד הרגשי והסובייקטיבי.
הדיון הבינאישי הסובייקטיבי מזין את הציבורי ה"אובייקטיבי" וזה, בתורו, חוזר ומזין את התפישות האישיות של מי שנפגע.
שיח אובייקטיבי - מצדדי הגישה האובייקטיבית, שנעזרת בנורמות חברתיות ומערך אמונות רחב יותר, יתייחסו לעובדות ולא רק לתחושות אישיות. ההתנגדות לשיח רגשי בלבד נובעת מתפיסתו כמכשיר דיכוי שמונע מן הנפגע לשנות את המצב. לדוג', איך שהיו מדברים לנשים כדי לשכנע אותן שההתעללות שהיא מנת חלקן היא החוויה הפרטית שלהן, ולא דבר אובייקטיבי.