ניצן אמ

[ניצן_אמ*]

אין בעיה
רק תגידי לי מאיפה ועד איפה לכניס, ואיזו כותרת לשים לזה.

[במבי_ק*]

אם יש באמצע הודעה על משהו אחר (נניח בקשר לאפיה), אז אפשר שהיא תישאר מחוץ לטקסט הנפרש?

[ניצן_אמ*]

בטח! (בוקר טוב)

[חוט_השני*]

זוכרת את הקללות עליהן דיברנו לפני כמה ימים?
נחשי מי אמר למי היום" כושילירבאק"
<אוי אבל באיזו מתיקות, זה נשמע כמעט כמו ברכה:-]>

[ניצן_אמ*]

מזכירה לי את הפעם שהגורגורית הזאת, כשהיתה בת שנה וצ'ופצ'יק, נפלה לאחור על המיטה, ופתאום שמענו קול קטן מתוך ערימות הפוך "סיט סיט סיט סיט סיט..."

[חוט_השני*]

[ארני_ש*]

הי ניצן , קודם כל שתדעי שאני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך .
לדבי מה שכתבתי לצפרדעית על משהו שכתבת אין לי מושג , אני אחזור לדף שלה ואנסה משם להתחקות אחר מה שכתבת .

[ארני_ש*]

חיפשתי חיפשתי ואני לא מוצאת .
אני לא יודעת איךלהכנס לגרסאות קודמות , ובכל זאת אענה לך .
את מוזמנת מראש למחוק , ולקלס אותי אם מה שאני כותבת לא נכון , או לא מתאים או סתם מעצבן .

אני לא מכירה אותך בכלל כך שמראש יכול להיות שלא הבנתי נכון או שאני מפספסת בגדול לכן אני אכתוב באופן כללי .

העניין דוקא כן שייך לעניין הלך הרוח הכנוע , כי חלקנו שגדלנו לתוכו , במהלך נסיון ההחלצות מפתחות איזה פריקיות של שליטה
או קולניות תוקפנות שמקורה דוקא במגננה.

למי שצופה מבחוץ באותה בחורה אין יכולת לראות שהיא עוסקת במגננה ודבריה נראים תוקפניים .
ויותר מזה -
מתוך חוסר הביטחון שמקורו בחינוך לכניעות נוצרת הזדהות בין האדם למעשיו וכשאלה נתקלים בסרוב
יש חוויה פנימית של דחיה ושלילה .
אני מכירה את זה לעיתים מעצמי גם וגם ממכרות שלי , לא יודעת לגבייך כי לא מכירה אותך .

בכל אופן דוקא שלב הביניים הזה של מי שאינה כנועה כבר אבל עדיין לא פיתחה ביטחון אמיתי , שבו ניתן להגיב בשקט בטוח
יש הרבה פעמים נסיונות לכפות רצון על הסביבה , או לחוש דחייה גם איפה שהיא לא מכוונת ,
כשמישהו דוחה את המעשה או הרצון שלנו בלי כוונה לשלול אותנו .
התגובה יכולה להיות בנסיון לכפות את רצוננו , כדי לקבל אישור (קיומי) לערכנו , גם אם מדובר בעניין פעוט .

אגב גם אם מול אנשים אחרים , זרים או לא מאוד משמעותיים כבר אפשר לפעול מתוך בטחון אמיתי הרבה פעמים דוקא מול אנשים קרובים חוזרים לאוטומט , של ניסיונות לחוש ערך דרך כפיית הרצון .

זהו .

אני לא טובה בביטוי בכתב אבל אולי כן תצליחי להבין , הסיפור ההוא על הוריך נכנס לי כקוראת בקטגוריה הזו , ומתוכו מצטייר שאת פועלת בתקיפות מולם , לא במילים אלא במעשה עצמו .
לכן יכול להיות שהם חוו אותך כמו שאני כקוראת חוויתי , אפילו שאת היית עסוקה במגננה .
לא רוצה לפרש לך אותך , כי באמת קטונתי , בגלל זה לא כתבתי את זה בדף ולא פתחתי לדיון , למרות שבזה הדף עסק .

[ניצן_אמ*]

ארני, אנחנו מסכימות. אני באמת חושבת שמדובר באי הבנה של מה שניסיתי לספר שם. (אני מרגישה שאני השלמתי את התהליך שלי. אבל תמיד מול ההורים לדברים קל יותר להפרם בקצוות.

אולי חסר לך פרט שלי היה חסר יותר משלושים שנה, וזה שלאמא שלי יש הפרעת קשב. אני לא בהלך רוח כנוע או תוקפני מולה, אני מנסה להיות איתה בתקשורת. הבאתי את הבעייתיות בתקשורת מולה כדוגמה לכך שכאדם בוגר אני סתם מגלגלת מול זה עיניים בעוד שלילדה הקטנה שהייתי זה היה דורסני.

צפרדע ית(2008-09-01T06:00:00)

[פלוני_אלמונית_נחמדה*]

אגב פעלים בציווי, נדמה לי שתיהני אמור להיות היהני, ולא הני. כמו למשל היכנסי, ולא כנסי. אגב, זה הפועל שגורם לי לוותר על הציווי.

[ניצן_אמ*]

נראה לי שאת צודקת.
אני חושבת שזו סיבה טובה לוותר על כל העברית. למה רק על הציווי? אני חושבת שאני אמשיך לטעות בעניין הזה, עם חיוך פנימי.
מעדיפה לטעות ככה מאשר להגיד "תיהני". (רק בשביל הרוח הטובה, בד"כ כשמצווים עליי בעתיד <כבר הסברתי למה לדעתי ציווי בעתיד הוא פקודה ולא הצעה..> אני עונה "לא סביר.")

[עוברת_אורח*]

ובכן, מיד ריקדנו - התינוק ואני - מול המחשב.

(תמיד ידעתי שעמוק בלבך את הודית, לפי הצמה)

[אמל_ית*]

הי ניצן (-:
רציתי לשאול, אם אפשר להעזר בהיותך אמריקאית לרגע וגם בקיאה בענייני חיתולים רב פעמיים... אם לא מתאים לך, מוזמנת להתעלם ולמחוק...
מחקר קצר שערכתי הבהיר שלקנות חיתולי בד בארה"ב יותר זול מישראל (ובעיקר ללא עלויות המשלוח).
יש לי איש שנוסע לניו יורק ויכול להביא לי מה שאבקש. אממה- אני צריכה לאתר חנות אמיתית (אחת עם שם וכתובת שאוכל לתת לו) והוא ילך אליה ויקנה. רצוי שזו תהיה חנות שגם אפשר לראות מה ההיצע והמחירים באינטרנט, כי הוא לא מבין בזה בגרוש. ובאינטרנט, אני לא הצלחתי עד כה למצוא את ידי ורגלי- כל אתר שהגעתי אליו היה אתר של הזמנות באינטרנט , בלי חנות ממשית (בניו יורק).
אולי יש לך רעיון בשבילי? איזו רשת שאת מכירה שעוסקת במוצרים כאלה ואפשר יהיה למצוא לה סניף ניו יורקי וגם אתר אינטרנט? או דרך אחרת להשיג את המידע? (דפי זהב אמריקאי ?!)

תודה רבה מראש! ושבוע טוב...

[ניצן_אמ*]

לא מכירה חנויות שמתעסקות בזה.
מה שאני הייתי עושה זה להזמין לכתובת שאתם יודעים שהוא יהיה בה. למשל, אם הוא נוסע בענייני עבודה, למשרד שהוא נוסע אליו, או למלון שהוא שוהה בו, או למכרים/חברים.
עשיתי לך חיפוש קצר וזה מה שהעליתי בחכתי:
http://www.littlewillowbaby.com/ourstore.html
זה בניו ג'רזי. אין הרבה כאלה. האמריקאים לא צרכנים מהסוג הזה. את הדברים המיוחדים והיקרים הם קונים מהבית.

[אמל_ית*]

וואו, את זריזה!
תודה... אני אמשך בחיפושים.

[מירב_ב*]

סליחה שלא השארתי על כך הודעה.
מחקתי שני קישורים לדפים שלא קיימים יותר.

[ניצן_אמ*]

פסדר.

[עוברת_אורח*]

כשמדובר במישהו שאני לא מכירה, אני ישר מדמיינת סיטואציות סופר נני שטוחות ומטופשות
בעצם לא הבנתי את המשפט הזה. מעניין אותי למה התכוונת.
(אני לא ארקוד בפארק הירדן עם מישהי בלי להבין לגמרי למה היא מתכוונת.)

[ניצן_אמ*]

אה. שאין לי מושג מי את והילדים שלך באמת. אז הכל נהיה שטוח וסלפסטיקי. אחד צועק "תגידי לו" השני צולף עליו צימוקים עם כפית, ברקע התינוק מזמר "דיל טו פאגאל היי" עד שהאמא תופשת את כולם באזניים ותוקעת אותם בפינת הנוטי ובדרך מרססת לכיוון הבעל "בלי גבולות התחת שלי!"
כשאני רואה סיטואציות בעיניים שלי, עד היום, לא היה לי קל יותר מאשר לראות את כולם בסיטואציה. כמה שכל הקקה הזה זה נסיון לשמוע מאמא עייפה, או מתוסכלת אך מאד אוהבת ומכבדת שהיא פשוט אוהבת אותם.

חוץ מזה, אני אתחיל לגלגל את הידיים לפנים, ואז לנופף אותן לאחור תוך נענוע ראשי וגופי באופן הודי שכזה, ואת תסלחי על הכל ותפזזי איתי תוך זימרורים מאושרים.
מודיעה לך מראש שהגבול שלי יעבור כשתתחילי לצוץ בכל פעם מעבר אחר של עץ רחב בעודך חובקת אותו ושרה לבבות וכוכבים.

[פלוני_אלמונית*]

_אגב פעלים בציווי, נדמה לי שתיהני אמור להיות היהני, ולא הני. כמו למשל היכנסי, ולא כנסי. אגב, זה הפועל
שגורם לי לוותר על הציווי._
נו, זה ברור: אי אפשר לצוות על מישהו להנות. אפשר לאחל לו שיהנה, ואז זה אכן בעתיד, ולא בציווי:
[אני מאחלת לך ש]תהני במסיבה!

[אם_פי_3*]

נו, זו אני.

[טלי_מא*]

מה קרה לדף שעסק בלהוציא את השייכות מהשפה?
נכון היה דף כזה?

[ניצן_אמ*]

אמפי, (קודם כל: אהלן! ) את מתפרצת לדלת פתוחה. אני טוענת שהפקודה היא בציווי בעתיד. ששימוש בציווי הוא לא יותר מאשר הצעה. לומר משהו בעתיד אומר שזו קביעה על מה שיהיה, לא משאיר הרבה ברירות. "שבי!" - אם את רוצה. "תשבי!" קביעה שזה יקרה בעתיד. לא יפה...
לא מסכימה לקצרנות שמשמיטה את ה"אני מאחלת ש.." זה פותח פתח ליצירים לשוניים וולגריים כמו: בהצלחה! (זה לא משפט תיקני בעברית. יש אופנים נכונים לומר את זה כמו "הצלחה!" או "אני מאחלת הצלחה!")

את בעיית ה"הני" אני מתכוונת לפתור מעכשיו על ידי שימוש ב"בלי!"

טלי, היה נסיון. לא התאים לכיוון שאני מתעניינת בו. נפתח אחד אחר בהזדמנות.

[טלי_מא*]

לא התאים לכיוון שאני מתעניינת בו.
למה את מתכוונת?

<אשמח לשמוע, אם מתאים>

[דלית_ב*]

גם אני אשמח לשמוע!

[ארני_ש*]

ברור שלחיות ככה כילדה זה דורסני , אני מצטערת על זה .

ובכלל מצטערת על השיפוטיות שבתגובתי , אף פעם בקריאה של אנקדוטה אין מספיק רקע כדי לשפוט !

[יעלי_לה]

הי ניצן
ראיתי שכתבת בדף על גרייני תרבות
אני אישית מתלבטת עדיין באם להקריא אותו
מכיוון שאני יודעת שמאוד חשובה לך תקינות השפה, ומכיוון שזה מין ניסוח כזה שנראה מכוון, חשבתי שתרצי לדעת:
בעברית אין דבר כזה "באם".
@}

[אם_פי_3*]

יעלי לה - מהמרה שזו שגיאת הקלדה, והיה אמור להיות "האם". (ב' ו-ה' סמוכות במקלדת).

[ניצן_אמ*]

כתבתי "באם"?!?!?! בעעעע... יש לי הרבה תקלדות. האמיני לי שזו לא היתה מכוונת.

[יעלי_לה]

מאמינה

[אסנת_ש*]

_אני לגמרי רואה אותה ומה היא אומרת בלי להגיד. מה שעשיתי בסיפור זה להדגים איך התקשורת הלקויה שלה מולי (במקום להגיד דוגרי מה היא רוצה, היא אומרת לי "כן כן, בטח, מה שאת רוצה מותק. בטח בטח." ואז עושה ההיפך ושמה עליי פס.) יכולה להביא ילדה קטנה למצב של הלך רוח כנוע.
ברור?_
כאילו דברת על אמא שלי...כנראה משהו עם אמהות עירקיות (-: רק הלואי שאמא שלי היתה יודעת לבשל כזה טוב כמו אמא שלך D-: . אף פעם לא חשבתי על התוצאות של הלך רוח כנוע כתוצאה של זה...

[ניצן_אמ*]

היי אסנת!
קודם כל מתייחסת למה שארני כתבה: עזבי, זה בכלל לא העניין. התגובה שלך נראתה לי לא שיפוטית, אלא יותר כאילו שמעת רק חלק משיחה אז לא לגמרי הבנת מה ניסיתי להגיד (זה היה בקונטקסט של שיחה עם צפרדעית בדף אחר בכלל. היא דיברה על עצמה באופן קצת מקטין וניסיתי להראות לה שגם אני באתי משם, שגם לי יש הסטוריה והתובנות באו מלהתגבר עליה.)

בקשר לאמהות עירקיות, אני לא יודעת. יותר רואה את זה כילדות שסבלו ילדות מסויימת (כנראה יש לה שורש תרבותי, בטח) והעבירו את זה אח"כ לילדות שלהן. בעסה. אבל מודעות שלי למה שעברתי מאד עוזרת לי להשתנות ולצמוח מזה.
<את רואה איזה בזבוז? אולי תבואו לאכול את האוכל שלה כשנבוא לארץ? היא ממש מתבעסת שאני ויובל והקטנה לא אוכלים. והיא באמת מבשלת מדהים.>

[אסנת_ש*]

באמת חבל... גם אני לא אוכלת יותר את האוכל המדהים הזה, גם לא את של סבתא שלי )-: .

[מיכל_שץ*]

את חייבת לקרוא את זה
התפכחות לאחר לידה
אם טרם קראת... (אני יודעת שאת לא אוהבת המלצות, אבל חשבתי שזה יעצבן גם אותך... ובא לי להרגיש שפויה)

[מיכל_שץ*]

אפשר עוד להתייעץ איתך על טוטס-בוטס?
מה את אומרת על אלו?
http://www.flexitots.com/
ולא הבנתי מה זה "פלאפל" הכוונה לבמבוזל?

[ניצן_אמ*]

מיכלי, יש למעלה מלא הסברים מפורטים מה זה מה. ממש בראש הדף.
אחרי שתקראי אם עוד יהיו שאלות, אל תהססי!

[מיכל_שץ*]

קראתי אותם לפני יומיים (ריפרפתי עכשיו שוב), עדיין לא הבנתי מה זה הפלאפל הזה...
ומה את אומרת על הדגם הספציצי? הוא היה בזמנו?
הוא נראה לי מאגניב לאלללה, אבל אם אני קונה פה, יעלה לי 82 ש"ח ליחידה, אז אני לא רוצה לקנות "סתם"

[מיכל_שץ*]

יש כמובן גם את זה
http://www.naturebaby.co.il/[po]organic baby products[/po]/natural baby nappies/bumgenius nappy.html
שזה פירמה אחרת ונראה ממש מעולה.
הזמנתי אחד לניסיון...
(עושה ללובה פרסומת)

[ניצן_אמ*]

לא חושבת שהוא היה.
ההתנסות שלי היתה שהפלאפל (Fluffel? לוזוכרת, לומשנה) הרבה יותר סופג ורך ונעים וכביס מהבמבוזל. בהרבה. משום מה הבמבוזל יותר פופולרי בארץ (אקולוגית זו בהחלט סיבה טובה, אבל מבחינת השימוש, לדעתי פחות טוב)
יש לך אפשרות להזמין מאירופה? שמישהו יביא לך?
חוצמיזה, אני כל כך קינאתי בחיתולים המדהימים שתפרת לי', מה קרה להם?
אני חושבת היום שהכי חשוב לקנות כיסויים רכים ואיכותיים (שבנויים היטב לגוף התינוק, בלי נזילות, בלי כתמים, נושמים) ולהשתמש במגבות בד או בחיתולי טטרה לצורך הספיגה. זה מה שעשיתי בהתחלה (החיתולים שיש לנו אמנם ואן סייז אבל היו ענקיים עליה) הייתי מאד מאד מרוצה מהכיסויים שקניתי מטוטס בוטס.

[מיכל_שץ*]

חוצמיזה, אני כל כך קינאתי בחיתולים המדהימים שתפרת לי', מה קרה להם?
ת'כלס הם התפוררו בכביסה ומסרתי אותם. מתוך כוונה לתפור חדשים לדור הבא.
אבל אין כוח להתעסק... גם אין לי כוח להתעסק עם חיתול + כיסוי.
בזמנו תפרנו חיתולי כיס מפליס שהם עדיפים על הכותנה, אבל גם בשבילם צריך כיסוי והם לא התפוררו, הם פשוט התפרקו... מה גם שבשוק הקימעונאי קשה למצוא פליס דק שבאמת מתאים למטרה הזאת וממש לא הצלחנו למצוא בד שאוצר מים. בקיצור, התייאשתי.
בקיצור, אני רוצה שיהיה לי נוח... מעט כביסות יחסית...
בתור אחת שנחרדת מקקי על הבגדים שלי הגעתי למסקנה שבלי חיתולים זה לא בשבילי

יש לך אפשרות להזמין מאירופה? שמישהו יביא לך?
כןץ למרות שיש שתי יבואניות קטנות היום בארץ ואני לא מצליחה להבין אם זה יוצא יותר זול

[ניצן_אמ*]

אני לא יודעת למה, אבל אני ממש סומכת על 11.
אם מישהו מביא לך בעצמו זה ממש עדיף כי אז את לא משלמת מכסים ולא עלויות משלוח ולא הוצאות נלוות של הסוחר הקטן.
עוד לא מצאתי חיתול בד שהרגשתי בנוח להשאיר אותה בו עם פיפי... אבל יכול להיות שזו רק אני. הכי פחות גרוע מבחינתי היה הפלאפל, כי הבטנה באמת נשארה יבשה ויכולת הספיגה היתה גבוהה בהרבה משל האחרים (ניסיתי קושיז, מאד'ראיז, פלאפל, במבוזל ומגבות) האמת, אמרתי כבר, השילוב הכי טוב היה כיסוי, מגבת בד סופגת ועליה בוסטר של פלאפל (הם באים מראש עם בוסטרים שמתחברים בתיקתק שאפשר להוריד כשכמויות הפיפי עוד קטנות יחסית) אז העור נשאר יבש, היה הרבה יותר נוח לניהול מאשר לחתל, ולא היתה לי מגבלת כמויות עד שאני עושה כביסה (יש לנו טונות של טטרות ומגבות...)

[מיכל_שץ*]

מזה 11?
למיטב הבנתי אם קונים משהו מעל 200$ כן צריך לשלם מע"מ, אבל אין לי מושג לגבי מכס
הבעיה העיקרית היא שהיום אין את הדגם הזה שאת מדברת עליו...
בגלל זה רציתי שתסתכלי בקישור של הפלקסיטוטס, כדי שתנסי לנחש אם זה אותו דבר בעצם והם רק שיכלולו את הדגם ושינו לו את השם (עפ"י התאור שלך פה זה נראה דומה)
הכיסויים שלהם באמת נושמים? איכשהו קשה לי לקבל את זה...
כרגע אנחנו עם חיתולי טטרה ומחתלים אותה כמו פעם. בלי כיסוי, למרות שיש לי של קושיז. הבאסה - זה דורש החלפה של כל הבגדים על כל פיפי.
קניתי פה 5 טוטבוטס מהדגם הבסיסי מגבת כותנה, הם נוחים לי צריך עוד לראות כמה הם נוחים לה... הם דווקא סופגים יפה בשביל השלב הזה. היום השתמשתי בפעם הראשונה, גם כן בלי כיסוי

[ניצן_אמ*]

אחת עשרה.
למה קשה לך לקבל שהכיסויים נושמים?! זה מפתיע אותי שאת חושבת ככה.
בואי נגיד שיש הבדל תהומי ביכולת מעבר האויר וההתאדות דרך הכיסויים ודרך שקיות הניילון שעטפו אותנו בהן כשהיינו קטנות. תהומי. קשה לתאר.
טטרות וכיסויים זה שילוב מצויין. את גם יכולה ככה להשתמש ביותר בד מתחת לפות ולא לבזבז כל כך הרבה בקשירה סביב המתניים.
קני כיסוי, תעשי לי טובה. זה יישפר את חייך בלי לפגום באיכות החיים שלה. (לפחות לא תצטרכי לכבס כל כך הרבה!)

[מיכל_שץ*]

מצאתי את הפלופל האלה... אין אותם כ"מוצר" רק כחבילה מלידה לסיר...

[מיכל_שץ*]

הא! לא קניתי ממנה, קניתי מלובה (שמתי לך קישור אי שם למעלה)
היא נחמדה ועשתה לי מחיר טוב...

[מיכל_שץ*]

קניתי 5 כאלה
http://www.totsbots.com/nappies/demos/b ... tty-nippa/

[ניצן_אמ*]

אלה בנויים כמו הבמבוזל. זה נחמד כרעיון, אני אישית לא אוהבתתזה. <הקטע עם לקפל קדימה לבנים אחורה לבנות מנג'ס לדעתי. וגם אי אפשר להשתמש בבוסטרים בנפרד או לגמרי להוציא אותם כשהקטנטן עוד פיצפוק ממש>
בפלאפל (אני מנקדת פעם אחת: פְלָאפְל הטעם בלא ולכן מאריכה את התנועה עם א. השווא הראשון נח והפא לא דגושה (מה לעשות, זו לא עברית) השווא השני נע (תנועה מאד מאד עדינה. לא סגול, אבל לא נח.) הבוסטרים ניתקים. הם נכנסים למין כיס כזה ומוחזקים עם תיקתקים. אפשר שישארו שם לנצח בלי לגעת בהם, אפשר שלנצח יהיה בחוץ, אפשר להוסיף לפי הצורך (נגיד אם יודעים שיוצאים לזמן לא קצר)

אני חוזרת ואומרת שלדעתי הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עכשיו, זה לקנות כיסויים. לי היה 1 במידה 0 (עדיף שניים) 4 במידה 1 ו4 במידה 2 (שהיו מיותרים בעיניי בגלל הבל"ח, אבל גם אם ממשיכים הלאה אז לדעתי לא צריך יותר מ-2) אפשר להשתמש בהם עם כמה וכמה חיתולים לפני שמכבסים אותם או אפילו שוטפים אותם.

[מיכל_שץ*]

אני מנקדת פעם אחת: פְלָאפְל הטעם בלא ולכן מאריכה את התנועה עם א. השווא הראשון נח והפא לא דגושה (מה לעשות, זו לא עברית) השווא השני נע (תנועה מאד מאד עדינה. לא סגול, אבל לא נח
הבנתי מהאנגלית איך מבטאים אבל כשאת כותבת פלאפל, אני רואה כדורוני חומוס מטוגן

יש לי כיסויים של קושיז, את חושבת שהכיסויים של טוטבוטס יותר טובים? משמעותית? שווה להשקיע?
העניין הוא שאם מישהוא מהעבודה של חגי נוסע ללונדון (באסה, לחגי התבטלה נסיעה של 3 ימים)
אז שווה כבר לקנות "חבילה"... וזו כבר הוצאה רצינית, אז יש התלבטות.
באתר שלהם אפשר לקנות פלפל (גם אוכל...) רק בחבילות של 20

[ניצן_אמ*]

שווה בדיקה מעמיקה. הכיסויים שיש לנו דקים אוריריים ונוחיפ להפליא. אני יודעת שהם שדרגו את הכיסויים.
אלה של קושיז נראים לי יותר עבים ומסורבלים ולא מתאימים גם לאקלים.
לדעתי כיסויים אפשר לקנות בנפרד, והיתה להם אפשרות קנייה בחמישיות עם כיסוי בודד פעם, אין עוד? <אני עוד מעט אלך לראות מה הם מציעים ונראה אם אני אוכל לייעץ קצת.) אגב, אם את הולכת על זה, אז עדיף ככה מאשר לקנות בארץ לדעתי. וזה תוקח זמן משלוח, אז קחי בחשבון.
כמה את חושבת שתצטרכי? לי יש 15 וזה הספיק לי, אבל כאמור, הסתובבנו הרבה בלי בכלל.

[ניצן_אמ*]

מהחנות אונליין של טוטסבוטס:

קניית חיתולים בודדים
חיתולים לבובות
כיסויים בודדים
סוג בית
הציצי שם בתפריטים יש הרבה אפשרויות.

[מיכל_שץ*]

עברתי על כל האפשרויות ועדיין המקום היחיד שמצאתי פלאפל היה פה
האמת, ש-20 חיתולים נראה לי סביר ואפילו קצת הרבה. בסיבוב הקודם היו לנו 18 אאל"ט וזה היה ממש אחלה, תמיד היו ספרים.

ועדיין נשאלת השאלה האם לא לקנות את אלה או את ההמצאה החדשה (פלקסיטוטס)... שהחסרון שלהם כרגע, לדעתי הוא בעיקר עניין המידות והעובדה שהם באים רק עם סגירת וולקרו (שיקראו לזה אפליקס עד מחרתיים... זה וולקרו, סקוצ' בישראלית)

והיתה להם אפשרות קנייה בחמישיות עם כיסוי בודד פעם, אין עוד?
זה דווקא יש. אבל הכי זול זה החבילות הגדולות של ה-12 או ה-20 שבאות עם 8 או 4 כיסויים (4 בכל מידה) ועם ליינרים ח"פ (למרות שאני מעדיפה את הר"פ)

אבל תשמעי קטע, בגלל שיש לנו רק 5 ממה שקנינו, כי זה רק לניסיון, עדיין רוב הזמן צריך את הטטרה, אז קיפלתי את הקיפול המשוכלל של אירית לן (שיוצא מין משולש כזה עם בוסטר) שאי אפשר באמת לסגור אותו - והשתמשתי בניפה! סוף הדרך...
אני עדיין מתלבטת בעניין הכיסוי כי היא ממש דורשת החלפה של כל פיפי... (בצרחות) ויש לנו מלא מלא מכנסיים...

[ניצן_אמ*]

אני סומומכת עליהם כי המוצרים שלהם איכותיים. הם כבר איזה 70 שנה בביזנס, אני חוויתי אותם כמקצוענים ולא כאופורטוניסטים. לכן אני חושבת שמוצרים חדשים כנראה יהיו יותר טובים. זו גם תרבות אירופאית של ייצור ומסחר, לא אמריקאית.
אם יש לך 5, קני עוד 12, לא? ואז ממילא זה עם כיסויים, זה יחסוך לך את ההתלבטות
ניפה זה להיט. כשאת מזמינה חבילה, הזמיני עוד. הם נורא אוהבים ללכת לאיבוד!

אני לא השתמשתי בליינרים הח"פ בכלל, החיתולים התנקו למצב צחור כשלג בכביסה גם בלי זה.

[מיכל_שץ*]

אני לא השתמשתי בליינרים הח"פ בכלל, החיתולים התנקו למצב צחור כשלג בכביסה גם בלי זה.
אבל זה בגלל שלא היה לך קקה של גדולים בחיתול

[זיג_זוג*]

אני כותבת לך כאן כי אני מעדיפה שהדיון בדף ההוא יחזור להתעסק בעיקר בעניינים שלשמו פתחת אותו.
המסקנה שלי? כל אחד ומה שהוא נזהר בו זהירות יתר
ברור. את צודקת.העניין הוא שכשמישהו מתנהג בשונה מאיתנו אפשר להגיד איזה מחשבה זה מעלה בנו (ואז זה אכן נשמע ביקורתי. לטעמי, זה לא נורא) ואפשר לבדוק מה זה מעורר בנו.
כי אם כל אחד עושה מה שמתאים לו אבל אין דיבור על זה אז זה קצת משעמם לא?!

[ניצן_אמ*]

בטח. מהאופן שבו הגבת, נראה לי שאת לא מבינה מה הקפיץ אותי. אבל באמת שלא רציתי לעשות מזה ויכוח או להתחיל להסביר מה חורה לי לוגית או רגשית או דיונית או אנושית במה שאמרת או ליתר דיוק באופן שבחרת להגיד.
דווקא לא לקחתי על עצמי באופן אוטומטי. אחרי שקראתי את מה שכתבת החלטתי לחזור לאחור ולראות למה את יכולה היית להתייחס, ונראה לי שמכיוון שהעמדה שלי בהחלט מזוהה עם הטון הכללי בדף לגבי בחירה במודעות בשפה, בחרתי לקחת את זה על עצמי. זו לא היתה איזו הצמדת אשמה אוטומטית שלי לעצמי.
זכותך להגיד ולחשוב כל מה שאת רוצה, בפרט כשאת מתנסחת יפה ובזהירות (יתר? ) אין לי בעיה עם עמדות שונות משלי בכלל. אני מגיבה יותר לאופן בו אמרת דברים. אם היית מנסחת כשאלה, היה אפשר להתייחס לזה עניינית. כשזה בא כקביעה (אפילו אם מנוסחת יפה כ"הרגשה") קשה לי לנהל על זה שיחה עניינית. אז את מרגישה. יופי. מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? (זו לא התרסה, רק נסיון המחשה של מה שאני מנסה להעביר פה)
מאידך, באותו אופן זכותי להגיד שחורה לי כשאני מרגישה ביקורת לא מוזמנת ולא מנומקת (כלפיי או כלפי עמדה שאני מחזיקה בה) שמנוסחת בצורה של פרשנות מניעים.

אני ממש לא רוצה ולא מחפשת להתווכח איתך. בגדול אני מאד אוהבת את מה שאת כותבת וכבר אמרתי לך את זה פעם אם אינני טועה.

[אור_של_כוכבים*]

הי ניצן!
הבנתי שיש לך מייבש מזון 4 מדפים.
אני ממש מתלבטת. (בעלי אומר ש-4 בהחלט מספיק וצריכת החשמל ב-9 היא הרבה יותר)
אשמח לשמוע ממך. תודה!{@

[ניצן_אמ*]

אהלן אור.
אני באמת מעוניינת לשמוע מה יש למירב להגיד בנושא.
אני אספר לך מה אצלנו ומה התכונות של המייבש וקחי מזה מה שמתאים לך.

אצלנו ייבוש זה לא דבר מרכזי. אוכלים הרבה מאד טרי.
הבלנדר עובד שעות נוספות, המייבש לא.
זה עניין של טיפוס. אני אוכלת מה שבא לי באותו הרגע, קשה לי להכין משהו יממה ויותר מראש... וגם כשכן, אני מכינה דברים פשוטים פשוטים וישירים (פלאפל, קרקרים, קציצות, כמעט ולא עוגיות ומתוקים אחרים) היתה תקופה שהכנתי גם גרנולה, וכל מיני דברים אחרים ניסינו פעם פעמיים. <אה, אנחנו גם מייבשים בקביעות את גרעיני הדלעת והאבטיח כשאנחנו אוכלים את הפירות>

בד"כ לא מכינה יותר משני מגשים ממשהו. לפעמים מכינה משהו גבוה ואז אני צריכה להוציא מגשים (הם מאד קרובים זה לזה)

עוד לא קרה לי שהמייבש היה מלא וחיכיתי לו כדי להכניס משהו אחר.
למעשה, עוד לא קרה לי שהמייבש היה מלא. <בזבוז אנרגיה> תשעה מגשים היה אפילו יותר בזבוז מבחינתי.

אנחנו בפירוש משתמשים בו והוא לא עומד לו בבדידותו כמו מכונה לאפיית לחם אבל לא מסביב לשעון. גם אם מכינים המון המון, מסביב לשעון, בלי הפסקה, אני חושבת שלאכול ביום אחד מה שיוצא מ4 מגשים ביום אחד זה ממש מופרך. לפי השיקול הזה, לדעתי משפחה לא צריכה יותר מזה. אני הייתי מעדיפה לייצר את אותה הכמות ביומיים ושהמכשיר יעבוד יומיים בשבוע מאשר לעשות אותה כמות בפעם אחת, ושהמכשיר יעבוד יום אחד בשבוע.
(אותו עקרון על 4 ימים ויומיים. אני ממש מפקפקת ביכולת של משפחה לאכול בשבוע את מה שהמכשיר יכול להכין בשבוע בשימוש מסביב לשעון. אני מקווה שהשיקול הזה ברור.)

[ניצן_אמ*]

אה, עוד דבר...
מהשאלה שלך הבנתי שאת מתלבטת בקשר לאקסקליבור. זה מה שיש לי. לאקסקליבור יש מגשים ממש גדולים ונוחים. אם את מדברת על מייבש אחר, אז אולי כדי לברר את השטח המעשי של כל מגש. מה שאמרתי על היכולת לצרוך את מה שהוא מייצר - זה נכון לאקסקליבור. לא בהכרח למייבשים אחרים.
מודל הפלסטיק הוא רעוע לאללה. שלא תתכונני לאיזה אפליאנס ביתי ברמות מדוגמות... מגיעה גרוטאה. אבל גרוטאה מצויינת שעושה את העבודה נהדר.

[אור_של_כוכבים*]

תודה, ניצן, על התשובה הארוכה.
אני מתכוונת לאקסקליבור. ההתלבטות היא בקשר למדפים. (שדי נוטה כעת לכוון ה-4)
יש להם מודל אחד. לא?

[זיג_זוג*]

טוב, הנה אני כאן, חוזרת לענייננו הקטן.
אם היית מנסחת כשאלה, היה אפשר להתייחס לזה עניינית
את צודקת אבל לא היתה לי שאלה
קשה לי לנהל על זה שיחה עניינית. אז את מרגישה. יופי. מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? (זו לא התרסה
אני מזמינה אותך לכתוב לי את מה שאת מרגישה ביחס למה שכתבתי, ז"א לכתוב גם את הבאסה שלך ממה שכתבתי, אבל גם להוסיף כל מה שעולה בנפשך ביחס להתרשמות הלא מנומקת שלי.
חוצמזה כמובן שתמיד נעים לקבל מחמאות. זה מתקבל באהבה
ועוד דבר- המפגש בינינו הוא אנונימי לחלוטין, ועדיין, זה מדהים אותי כמה העסיקה אותי ה'היתקלות' בינינו. אני יכולה לפרשן את עצמי על זה עד מחרתיים אבל אני גם צריכה להספיק לישון קצת
נמשיך להיפגש פה ושם @}

[ניצן_אמ*]

"להרגשתי יש כאן זהירות יתר. האם אני טועה?"
"להרגשתי יש כאן זהירות יתר. מה דעתכן?"

חשבתי עוד קצת על עניין הצמדת האשמה ובחירת אשמה... כששולחים אמירה כזו כללית, מה הציפיה? קודם כל, אני חושבת, מי שרגיש ישר יקח על עצמו כל דבר. יכול להיות שיש מישהו שחושש שהוא עצמו זהיר יתר, אז הוא גם ייקח על עצמו. יכול להיות שמישהו מרגיש בדיוק להיפך וזה ידרוך לו על יבלת. אני תוהה (באמת. ברמת שאלה אלייך) מה הציפייה בהבעת הרגש הזה דווקא? מה את מקווה לשמוע? שיש אכן זהירות יתר? שאין זהירות יתר? שהכל דבש אחותי?
מישהו ירים את הכפפה, וזה לא כזה רע בעיניי. בסופו של יום, זה עדיף מלהתעלם ממך אז מישהו הרים, והאחריות שוב הופנתה אליו - למה הרמת את הכפפה? מה אצלך מרים כפפות שאנשים זרקו לתומם?

אני מקווה שאני ברורה.
זה רק ככה על קצה המזלג...
מקווה שזה לא יעסיק אותך יותר מדי. יאללה, מים מתחת לגשר. באמת.
לילה טוב

[שבע*]

את זוכרת איך קראו לדף שבו סיפרתן את ומירב ב (ועוד כמה) על המאכלים שהכנתם לראש השנה?
דרך אגב - הכנתי מיץ תפוחים סחוט כמו שסיפרת שם ויצא מעדן מלכים...
תודה

[ניצן_אמ*]

שבע, כיף לשמוע!
@}

נדמה לי שקראו לו ארוחות חג יצירתיות ובריאות

[שבע*]

תודה

[זיג_זוג*]

חזרתייייי -
מה הציפייה בהבעת הרגש הזה דווקא? מה את מקווה לשמוע? שיש אכן זהירות יתר? שאין זהירות יתר? שהכל דבש אחותי?
אני מניחה שציפיתי להדהד את הרעיון שלי לתוך הדיון. ואז שמי שהשתתף בדף יגיד אם מסכים או לא או כל מה שבטווח..או במילים אחרות- זה עדיף מלהתעלם ממך ב-רור !!

יכול להיות שיש מישהו שחושש שהוא עצמו זהיר יתר
גם זה ב-רור שמתלבש עלי כמו כפפה בגלל זה הרגישות...

מקווה שזה לא יעסיק אותך יותר מדי זה לא מעסיק עד כדי כך. זה פשוט שאני מופתעת כל פעם מחדש כשאני בכלל מגיבה רגשית למישהו באינטרטנט. < אמרנו כבר רגישות יתר פה?... >

בכל אופן, כרגע אצלי המים זורמים בניחותא ונמשיך להיפגש פה ושם @}

[תבשיל_קדרה*]

הי,
סליחה על המהירות-בלי-להזהיר,
אבל מחקתי את הציטוט ששמת ב"מעצבן לראות מסביב". זה היה לי בלתי נסבל לקריאה, ואני רוצה לחסוך את החוויה לאחרים. אם נראה לך ממש בעיה, את יודעת שלא אפגע אם תחזירי. אם כי אני מעדיפה קישור עם הפניה נוסח "קראו פיסקה 5 משורה 4 עד 7".
מחקתי גם את ההודעה שכתבה אחריך איזו פלונית-אלמונית, ומבקשת למחוק. (שתדעי שמישהו אחר היה צריך לחשב בשבילי על הרעיון שניתן למחוק מה שנראה לי קשה לקריאה).

[ניצן_אמ*]

זה בסדר גמור. אין לי צורך שזה יהיה שם, בוודאי לא אם זה מקשה על אחרים.
זה אכן מזעזע לראות מסביב ולא מעצבן.
הסיבה ששמתי את זה היא כי נראה לי שהוא עובר איזה אבא טמבל כזה, שרק טלטל ת'בן שלו ומה רוצים ממנו מסכן.

[שביל_בצד*]

ניצן,
בא לך לקרוא מה שכתבתי בדף הרהורים אחרי הברית בעיקר בסוף?

[שביל_בצד*]

הכוונה בסוף הפוסט הראשון

[ניצן_אמ*]

שביל, אני די סטוחה שקראתי את מה שכתבת כשכתבת. אני מסכימה עם מה שכתבת שם בסיום הפוסט הראשון...
ואכן, לא בחרנו לבוא לעולם, לא בחרנו בשמנו הפרטי ועוד ועוד. אבל מבחינתי, זה שילד נפל לכספית, לא אומר שזה בסדר לשפוך לו לגרון עופרת.
זה שכבר הבאנו לו סטירה בלהט ה... משהו... לא אומר שמעכשיו צעקות הן בסדר. את מבינה מה אני אומרת?
אני מאלה שהתלבטו מאד מאד אם יש להם זכות להביא מישהו לעולם הזה. כמו שהוא היום. זה נראה לי קשה מאד ולא פשוט ולא ברור.
הבאתי.
עכשיו יש לי כמעט רק אחריות פה. לא להזיק. לא להזיק. לא להזיק.


בעילום, תודה על התשובה.
לאורה, אני יכולה לשאול אותך למה בדיוק התכוונת במה שכתבת, כי הוא קצת נשמע לי "אחרינו המבול" והאמת? אחרינו הילדים שלנו, ואחריהם, הילדים שלהם. אז איך אפשר לא לחשוב על זה? לא לרצות הכי טוב בשבילם? להתרכז בי ובעצמי ובזה שיהיה לי סבבי על הנפש?
<אני קצת מפריזה את מה שכתבת. אני שואלת את השאלה העקרונית, לא חלילה מפנה אלייך אצבע מאשימה.>
אני שואלת אותך, כי עושה רושם שאת מבינה את צורת המחשבה הזאת ויכולה אולי להאיר לי אותה. כי אני לא מבינה אותה.

תודה.
@}

[שביל_בצד*]

ואי פתאום ראיתי שכתבת לי לא מזמן בדף בית!
לכבוד הוא לי (-:

[ניצן_אמ*]

הגזמת, חשבתי שבגלל זה כתבת לי בהתחלה (לפני שקראתי)

[ניצן_אמ*]

שיהיה לך לבריאות.
נפרד כידידות.

[ילדת_טבע*]

אני לא יודעת איך נתמודד כשנחזור לישראל. מה יש דיבור באופק?

ולעניין המגבונים, אני בארצנו היבשושית מצאתי מגבונים מכותנה אורגנית שמתקמפסטים אז את שם בניכר לא יכולה למצוא כאלו?

[ניצן_אמ*]

בעילום, הרגישי חופשי @}
ילדת, פה הכי טוב שמצאתי זה מגבוני בד ללא דיוקסין וללא כלור (ללא בישום וללא כלום) אבל לא מתקמפסטים מהר (ממתי כותנה מתקמפסטת מהר?) ולא ניתן לזרוק אותם לא לפלסטיק ולא לנייר (מה אני אעשה בארץ מה? לא מיחזור נייר אמיתי ולא מיחזור פלסטיק אמיתי

[ילדת_טבע*]

מה אני אעשה בארץ מה? לא מיחזור נייר אמיתי ולא מיחזור פלסטיק אמיתי
פפירמשי? יש לנו פה שכן אחד די זקן שמפתיע אותנו בכל בוקר מחדש בפסל מטורף מזבל'ה ועיתונים. הבוקר זה היה אמא קנגרו ענקית עם הגור שלה. החיפושית מאוד אוהבת לעבור שם ליד המרפסת שלו ולראות מה הוא תלה ליבוש הבוקר.

[ניצן_אמ*]

מגניב!

את הנייר אני עוד אצליח לקמפסט איכשהו, אני פחות מוטרדת מהנייר. זה הפלסטיק שמבעס אותי באמת.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

ממש לא רואה בגישה שלי "מיינסטרים". יש המון גווני ביניים בין תזונה בסגנון מיינסטרים לבין תזונה חיה, וגם אני עשיתי ועושה תהליכים עם האוכל שאני אוכלת ועוברת לאט לאט מתזונה לא מודעת לתזונה מודעת. אנחנו בבאופן, כן כן, ובאופן זה למצוא את הקול האישי והדרך האישית של כל אחד, זה לחשוב בשביל עצמך. ובזכות זה אני פה, לא בזכות מידע כזה או אחר על תזונה (אם כי גם זה חשוב, זה פשוט לא המהות בשבילי). אולי אני פחות "באופן" ממך?

ולא, את לא כוהנת בעיניי ולא מישהי עם כוונות רעות, את פשוט מאוד מאמינה בדרכך ומציגה אותה בלהט, זה הכל.

בואי נשאיר את זה כאן, אין לי עניין ולא חשק להמשיך את זה הלאה, זה לא יועיל לאף אחד.

[ניצן_אמ*]

אז עזבי. פשוט אין טעם שנדבר על זה.
הלאה.

[דנה_אום*]

היי אהובתי ,
נעלמת. איך את מרגישה? הכל טוב ?
מה בקשר למודעות ? וויתרת על זה?
תכתבי לי למייל
ספרי לי מה קורה איתכם
מתגעגעות

דאנה ונויה

[הגבירה_בחום*]

לא רציתי להשתלט לאלטר על הדף, אז אני כותבת פה
<בקשר לקנדינסקי, אין לי מושג. התכוונתי כילד. הרי בסוף הוא לא מצייר ציור אימפרסיוניסטי. הוא מקשקש. אולי כל הלמידה הזאת האטה אותו? הגבילה אותו? זו השאלה שרציתי להעלות. לדעתי אין תשובות.>
אני לא מדברת על ציור ילדים שהוא באמת סקלה התפתחותית אחרת. הציור בגילאים הצעירים הוא בעיקר כלי ביטוי חזק מאוד. רוב הילדים הקטנים מציירים בהנאה, אח"כ מגיע שלב שהם מבינים שיש דומויות וצורות ורוצים "שיצא להם יפה" ואז מבקשים מההורים, דודים ושלל מבוגרים לצייר להם, אח"כ בד"כ מגיע שלב שהם עוזבים את הציור (אלא אם כן ציור זה ממש הקטע שלהם כמו שאני הייתי) ומוצאין דרכי ביטוי שונות בשלל פעילויות ואח"כ בגיל בוגר יותר לפעמים מגלים את זה שוב, חוזרים לזה, רוצים להתפתח בזה. אני אישית לא חושבת שעצם הקשקוש מהווה כלל בעיה, מעבר לתסכול של הילד. הוא רק איזשהו סמן, אבן דרך שמצביע על משהו אחר. האם הוא חשוב או לא? תלוי באמת במידה ובעוצמה שזה מפריע לילד.
לגבי שאלת ההאטה שהעלית, כמובן שאין תשובות מוחלטות אבל מבחינת ההיסטוריה של האמנות, ציור מופשט או קשקוש הוא בד"כ הבשלה של משהו, כאמור, הפשטה. אם תבחני אמנים שיצרו יצירות מופשטות מהאמפרסיוניזם (שגם הוא הפשטה מסויימת של הריאליזם), דרך הקוביזם של פיקסו, הקווים והריבועים של מלביץ במינימליזם וכלה בקנדינסקי וחבריו, תגלי שרובם ככולם היו ציירים ריאליסטיים מבריקים. כולם למדו וציירו שנים קודם וסגנון הציור או היצירה המופשט הוא לחלוטין הבשלה של תהליך מחשבתי ויצירתי מסויים. הם לא קמו פתאום יום בהיר וציירו כתמים וקווים צבעוניים, הם הגיעו לשם דרך משהו, היתה לזה סיבה, השתלשלות רעיונית. בד"כ אתה צריך ללמוד טוב טוב את "החוקים" כדי לדעת פרוץ אותם אח"כ, ולכסח להם ת'צורה.
האם זה האט אותם? כשם שלמידה של הא' ב' קודם כל, מאטה אותנו מלקרוא את הקמצן של מולייר (-:

[ניצן_אמ*]

תודה שבאת לפה, זה נושא מאד מעניין בעיניי.
התחושה האינטואיטיבית שלי (בתור מי שלמדה בתיכון אינטרדיסציפלינארי שחלק מתבנית הבסיס המחשבתית שלו היתה - כדי להעמיק צריך בסיס רחב) היא שזה שהרבה מהגאונים האלה עברו דרך ריאליזם, ודרך למידה שיטתית לא אומר שזה היה הכרחי, לא אומר שאי אפשר היה שהם יגיעו לשם בלי הלמידה הסדורה, מי יודע אם הלמידה הסדורה הזו התאימה דווקא להם? אולי מבין אלה שלא לומדים בצורה הזו דווקא אפשר להגיע למחוזות הרבה יותר מרגשים? מה היה קורה אילו היו קמים יום בהיר אחד ומציירים כתמים וקוים צבעוניים?
למה צריך ללמוד את החוקים כדי לשבור אותם לדעתך? מה קורה אם לא חיים בהתחלה בתוך קופסה וקוי הגבול בכלל לא קיימים בתודעה?
בעיניי (היי, אני אנסקולינג רדיקלי מלידה אני! זו לא צריכה להיות הפתעה!) זה עדיף. בהרבה.
בין היתר, כי אני חושבת שאפשר היה לו לקנדינסקי להיות קנדינסקי גם אילולא הלמידה השיטתית, אבל יותר מזה, אפשר היה לו להיות גם הרבה דברים אחרים. במיוחד, אולי, מאושר. <אני לא יודעת שום דבר על האושר של קנדינסקי. רוצה שנדבר על ון גוך במקום? >

תודה מראש על הדיון המרגש!

[ניצן_אמ*]

האם זה האט אותם? כשם שלמידה של הא' ב' קודם כל, מאטה אותנו מלקרוא את הקמצן של מולייר
הופה, כמיטב מסורת אי קריאת המשפט האחרון...
אני לא מסכימה עם האנלוגיה באופן גורף!
למידת הא"ב מאפשרת את קריאת מולייר, לא מאיצה אותו! בלי ידיעת הא"ב לא תיתכן קריאה עצמאית של מולייר. (לא אהבתי את הקמצן כל כך, יש להודות)
ציור אינטואיטיבי קיים גם בלי שום למידה שיטתית! כשאמרתי ש"האטה" התכוונתי לכך שאולי נפשו ונשמתו של קנדינסקי (שוב, כדוגמה בלבד, לא מכירה אותו מספיק, רק את התוצאה.) היו בנויים לציור מופשט מסוג זה, ואמנם ניתנו לו כלים טכניים, אבל מה היה קורה אילולא? אולי זה הגביל את המחשבה שלו? עם כל הניתוץ? אולי זה כלא את הנפש שלו? בסופו של דבר זה בא מתוכו, עם דברים שהוא אסף אליו. האם הלמידה השיטתית היא הדרך הכי טובה לאמץ את הכלים האלה? האם היא מפריעה? (שוב, אותן שאלות.)

[הגבירה_בחום*]

הי, אני מאוד שמחה לדיון הזה. הוא באמת מרגש בעיניי (-:

_הרבה מהגאונים האלה עברו דרך ריאליזם, ודרך למידה שיטתית לא אומר שזה היה הכרחי, לא אומר שאי אפשר היה שהם יגיעו לשם בלי הלמידה הסדורה, מי יודע אם הלמידה הסדורה הזו התאימה דווקא להם? אולי מבין אלה שלא לומדים בצורה הזו דווקא אפשר להגיע למחוזות הרבה יותר מרגשים? מה היה קורה אילו היו קמים יום בהיר אחד ומציירים כתמים וקוים צבעוניים?
למה צריך ללמוד את החוקים כדי לשבור אותם לדעתך? מה קורה אם לא חיים בהתחלה בתוך קופסה וקוי הגבול בכלל לא קיימים בתודעה?_
קודם כל, אני לא אומרת שזה מן ההכרח, אני לא אמרתי שאילו לא למדו בכלל לא היו מגיעים לתוצאות מצויינות ואף טובות מאלה שהגיעו אליהן. (למשל קחי את וולפגנג אמדיאוס שכתב בגיל 4 או מה את היצירה שלו... זה בהחלט לא היה תולדה של לימודי המוסיקה שלו (-:). אני רק אומרת שבד"כ זה קורה כתוצאה מהתפתחות מסויימת, מהבשלה של משהו. כשמשהו בפנים מבשיל, זה יוצא החוצה. ההבשלה הזו לא תלויה בלימודי ריאליזם או טקסטים שונים לא חשוב באיזה תחום, לימודי הריאליזם אינם רלוונטיים, פשוט במקרה של רוב האמנים הם היו שם. וליוו נדבח על נדבח את ההתפתחות הנפשית, הריגשית, המנטלית והאנטלקטואלית של האמן (שהיה מתפתח באופן מסויים איתם או בלעדיהם) ההבשלה הזו קשורה להתנסות ישירה ולהיקש מתוכה, או כמו שיאיר גרבוז נהג תמיד לומר לנו: בשביל לדעת לצייר צריך לצייר! (-:
העניין הוא שכשמשהו מעניין אותך ואתה רוצה להתנסות בו ולדעת ולחקור אותו אתה רוצה ללמוד. בנוגע לציור, אם אתה רוצה להעביר תחושה של גוף ועור ובשר לפעמים, נפשך יוצאת ללמוד את האנטומיה של גוף האדם ומתוך הבנה עמוקה והתנסות להצליח להעביר את זה לדו מימד, להחיות את הבד כאילו הדמות רוצה לקפץ ממנו החוצה. זה כמובן לא יעזור לך אם תקרא על זה ספרים ולא תעשה כלום בנוגע לזה. לפעמים אתה חושב שנפשך חושקת ליצור ציור פיגורטיבי ומתוך ניסיון לחקות ללא הצלחה את וולסקז, אתה מגלה שה"טעויות" שלך הרבה יותר מגניבות אותך ואתה בעצם רוצה לבטא משהו אחר שמצאת בשיטוטך על הבד בניסיונותיך החוזרים ונישנים. מה שאני אומרת שרוב האמנות המופשטת באשר היא באה מתוך זה שהיו שיטוטים. וואוההו כמה שיטוטים היו. זה לא כי ככה יצא להם במקרה. הם חיפשו משהו הם רצו לומר משהו והם חפרו לעצמם בנשמה ושחו לעצמם בוורידים כדי למצוא את המשהו הזה ולפעמים זכו לרגעי עושר בכך שמצאו איזה חלקיק של המשהו שחיפשו והיו טובי לב לחצי שניה.
עכשיו, אין כל רע בלקשקש קווים וצורות סתם כך כמו שיוצא. מאוד יכול להיות שזה גם יגרום לנו לאושר הרבה יותר גדול. ואם זו המטרה, יש המון דברים שיכולים לגרום לנו אושר עילאי. רוב יצירות האמנות הגדולות לא מושתתות עליו. (-:
אפילו בתחום היוגה שממש ממש מנסה ללמד את הבנאדם איך להיות מאושר, יש התפתחות, תהליך. אתה מתחיל בהתחלה, בתנוחות בנשימות, בבסיס של הדברים, לאט לאט דברים מתפתחים בך ואתה רוצה לשמוע ולקלוט עוד ולהעמיק וכשאתה מגיע אל הטקסטים או שומע עליהם לראשונה דברים מתחילים להתחבר לשדה הרבה יותר רחב גם אם אתה לא מבין בהם כלום ולאט לאט עם התירגול וההתנסות מתעורר החשק לדעת, להבין את המקורות של החוויות העצמתיות האלה שאת חווה. ברור לגמרי שאין לך יכולת לקחת טקסט מורכב ביותר ולהבין אותו על ההתחלה. כמו כן ברור שאם כל מה שתעשי זה להתעמק בטקסטים ללא ההתנסות הישירה, גם לא תביני כלום....
למידת הא"ב מאפשרת את קריאת מולייר, לא מאיצה אותו! בלי ידיעת הא"ב לא תיתכן קריאה עצמאית של מולייר.
התכוונתי לכך, שלפני שאתה קורא את שייקספיר נגיד, או את חנוך לוין, אתה בד"כ צריך להבשיל מנטלית ולעבור דרך דנה קמה, דנה רמה (סתם לדוגמה, זה כמובן יכול להיות כל דבר) ובד"כ אתה לא יכול לומר שאתה מבזבז את זמנך על המשפטים השטותיים האלה כי הם אבני השפה שלך, זה לא מאט, זה שלב בהתפתחות שלך.

אוף איזה אורך יצא לי...

[הגבירה_בחום*]

הקמצן ממולייר??? הקמצן ממולייר?? איך יכולת לצטט אותי ככה?
הייתי מוכרחה לתקן

[ניצן_אמ*]

רגע רגע לך!
קודם כל ממש לא האשמתי אותך בכך שאת חושבת שזה הכרח. אני שואלת שאלות. כיף לי לשאול אותן איתך אפילו לא אותך. את יורדת לסוף דעתי?
_{(רוצי לתקן את הנדבחים. כותבים את זה עם כף. נראה לך שאני נכנסת לעריכה של הדף הכבד הזה? שיהיה לך בהנאה )}

יש בינינו הסכמה. אי לימוד שיטתי איננו אי לימוד! זה לימוד יצירתי, שנובע מבפנים, מלווה בסקרנות אותנטית ובהנאה ובחדוות גילוי (שיש אותם גם בלמידה שיטתית, אבל לא בשביל כולם.)
אלא שבכלל לא ברור לי שצריך לעבור דרך דנה קמה דנה נמה. (בואי נגיד שכבר היום, בגיל שנתיים וחצי, אם תנסי לספר סיפור כזה לבת שלי היא תחשוב שאו שאת התחלקת על השכל או שאת קצת רפת שכל... ) אני לא טוענת שהיא תהנה משייקספיר היום, אבל אני ממש לא יודעת שהיא לא תהנה! אני חושבת, אפילו, שהיום היא יכולה להבין את השפה בצורה הרבה יותר אינואיטיבית מאשר מישהו שלמד אנגלית עתיקה במשך שלוש שנים. מה דעתך?

דווקא לא הפריע לי ממולייר. זה אכן ממנו.
_{היה משמח אותי לו תיקנת ל"הקמצן למולייר" או "הקמצן, שכתב מולייר" או "הקמצן שלמולייר" (שימוש מודע בשפה בהורות )}

אתה לא יכול לומר שאתה מבזבז את זמנך על המשפטים השטותיים האלה כי הם אבני השפה שלך, זה לא מאט, זה שלב בהתפתחות שלך.
סליחה על בלגון הנושאים, אני חוזרת למעלה ומתייחסת לכל מיני דברים, ככה זה כשארוך.
אז אם זה לא ברור, עם זה אני ממש לא מסכימה. ממש לא. זו תולדה של חשיבה שמאמינה בלמידה שיטתית. היום יודעים שזה ממש לא עובד ככה. פעם, זה היה פשוט ברור מאליו, היום, מישהו צריך לכפור באקסיומות שיש לגבי למידה כדי בכלל לחקור את זה ואז להפריך את זה. (את יורדת לסוף דעתי? אפילו בהסתכלות העל, זה עובד.)

עכשיו, אין כל רע בלקשקש קווים וצורות סתם כך כמו שיוצא. מאוד יכול להיות שזה גם יגרום לנו לאושר הרבה יותר גדול. ואם זו המטרה, יש המון דברים שיכולים לגרום לנו אושר עילאי. רוב יצירות האמנות הגדולות לא מושתתות עליו.
מה זה "גדולות"? האם יש גם קנה מידה סובייקטיבי? או שרק אובייקטיבי? (אני יודעת, אני יודעת. בכל זאת, לכל אחד יש את התשובה שלו, מעניין אותי מה שלך.) האם "גדולות" בקנה מידה אובייקטיבי זו שאיפה שמובילה לאיזה אושר? לאישור?

[הגבירה_בחום*]

אני יורדת לדעתך. לא יודעת כמה נמוך אני יורדת (אולי אח"כ אתקן את זה לנמוח), לא יודעת אם יורדת עד הסוף. (-:
אני חושבת, אפילו, שהיום היא יכולה להבין את השפה בצורה הרבה יותר אינואיטיבית מאשר מישהו שלמד אנגלית עתיקה במשך שלוש שנים. מה דעתך?
יכול להיות. שוב, השאלה שאני עונה עליה היא לא מה מסב יותר עונג. אני מאמינה שיש מקום שבו אפשר לחוות את השפה ממקום מאוד ראשוני או שמא נאמר ראשיתי. וצריך שתהיה לך יכולת באמת להשאר מספיק "נקי" (עוד מילה בעייתית, אבל את מבינה אותי) כדי להמשיך ולחוות אותה קודם כל ברובד הצלילי שלה עוד לפני המשמעויות ואולי על אף המשמעות התמתית שהולכת ותופסת מקום חשוב ככל שאתה גדל לתוך תרבות מסויימת.
זה נכון שלילדים יש יותר את היכולת עדיין לתפוס את השפה והיקשריה בצורה אינטואיטיבית, וזה נכון, שיש אנשים שעם לימודיהם והתחנכותם (נגיד בלימודי אנגלית עתיקה) מאבדים את היכולת הזו. אבל שוב, לא בהכרח (ולא חשבתי לרגע שאת מאשימה אותי במשהו)
היום יודעים שזה ממש לא עובד ככה. פעם, זה היה פשוט ברור מאליו, היום, מישהו צריך לכפור באקסיומות שיש לגבי למידה כדי בכלל לחקור את זה ואז להפריך את זה
אני לא יודעת מה לומר על זה. אני מאמינה שהיום יודעים שזה לא חייב להיות כך. שזו לא הדרך היחידה. בטח לא בשביל כולם, בטח לא בכל מקרה.
אני יכולה להגיד על עצמי שהיום בתור בוגרת שיכולה לבחור בסוגי למידה שונים שהכרתי כשאני רוצה ללמוד משהו, לפעמים הלמידה השיטתית עוזרת לי מאוד ואני בוחרת בה (אני אדם שיטתי מטבעי) לפעמים אני מבינה שזו לא הדרך הנכונה לי בסיטואציות מסויימות (מכל מיני סיבות) וחווה או סופגת באופן אחר.
זו הסתכלות העל שלי, שהכל תלוי באדם ובזמן ובמקום, וכל זאת מבלי שמישהו יפריח או יוכיח את דברי.
שככל שיש לי יותר כלים שאני יודעת להפעיל ולהשתמש בהם, יש לי שליטה גדולה יותר על מקורות הידע / האושר/ או כל תחום נחשק אחר. ככל שארגז הכלים שלי גדול יותר כך היכולת שלי ללמד את עצמי גדולה יותר. יש לי יכולת להשתמש פעם בדרך הזו ופעם אחרת לתקוף את הדברים ממקום אחר.
מה זה "גדולות"? האם יש גם קנה מידה סובייקטיבי? או שרק אובייקטיבי?
גדולות זה כאלה שהגיעו לגדולה בקנה מידה סובייקטיבי בינלאומי/ לאומי / או בכל קנה מידה אחר. גדולות זה כאלה שמסיבה מסויימת או מכל מיני סיבות השפיעו רבות על הסובב אותן, על התחום שבו הן עוסקות ובכלל.
האם "גדולות" בקנה מידה אובייקטיבי זו שאיפה שמובילה לאיזה אושר? לאישור?
גדלות יכולה להביא לעונג רגעי, שאני מאמינה שחלק מהאנשים יקראו לו בטעות אושר.
ואם את שואלת את דעתי האישית, אז התשובה היא לא. היא כן נותנת אישורים. אישורים חיצוניים, חד משמעית לא מובילים לאושר.

[ניצן_אמ*]

אני אדם שיטתי מטבעי
איך את יודעת? יכול להיות שאת שיטתית, אבל איך את יודעת שזה מטבעך?

[הגבירה_בחום*]

איך את יודעת? יכול להיות שאת שיטתית, אבל איך את יודעת שזה מטבעך?
אני לא באמת באמת יודעת. בהנחה שאני עדיין לא ממש ממש מאוחדת עם "הטבע האמיתי שלי".
אני אדם שיטתי מטבעי לדעתי, כי שיטתיות עושה לי טוב.
כשאני רוצה ללמוד משהו, אני בד"כ אלך להתחלה וארצה לדעת מאיפה הכל מתחיל. לפעמים אני פורצת בסערה אל איזה מן ידע חדש ומגלה בו חלק מרכזי ואז אם הוא הלהיב אותי, השלב הבא שאני עושה באופן אינטואיטיבי הוא לחפש את ההתחלה שהובילה אל החלק שנחשפתי אליו ולחבר את הפאזל.
אם התחלתי ספר, יהיה לי מאוד קשה להתחיל לקרוא ספר אחר לפני שסיימתי אותו (חוץ מספרי יוגה שמונחים בערמות ליד המיטה שלי ואני קוראת אותם רוחבית, עשרה במקביל)
נכון. אני לא יודעת אם אני שיטתית מטבעי. אבל בד"כ כך אני מצליחה ללמוד, זו הנטיה שלי. לדעתי הטבעית, לא רק מהרגל. אולי אני טועה.
מה שכן, אני מפצה על זה עם גיוון. אני אוהבת שיטתיות אבל לא דוגמטיות.
אני נורא אוהבת לגוון. אני יכולה לאכול בשיטתיות תפו"א, אבל כל יום ארצה לאכול אותו אחרת.

[ניצן_אמ*]

בעיניי מה שחשוב זו השאלה בכלל. לא התשובות.
גם אני שיטתית. ונהנית משיטתיות. אבל אני לא יודעת כמה מזה בא ממני או ניתן לי, או נלקח ממני.
זה הוטמע בי מגיל כל כך צעיר, שיש לעשות דברים כך ולא אחרת, שיש משמעות לסדר, שיש "נכון" ו"לא נכון". והפנמתי את זה כל כך כל כך חזק ולעומק, ואני בהחלט מפיקה מזה הנאה, ביןי היתה מזה שאני טובה בשיטתיות. שאני אוהבת למצוא סדר בבלגאן. לבנות דברים מאלף ועד תו.

מצד שני, לא חקרתי אף פעם ביני ובין עצמי, האם יש לי פחדים מאי שיטתיות, האם בעומק עומקם של הדברים, אני לא מסוגלת לאפשר לעצמי שלא להיות שיטתית? האם שיטתיות היא טבעית באופן כללי? הלא מה שנחווה כיופי בטבע, כסדר, כמשהו שמושך אותנו ומרחיב את ליבנו, הוא לא פעם משהו שיטתי.

ואפילו אם סדר ושיטתיות הם טבעיים לנו כמו אויר לנשימה. איך אמורים להגיע לשם? בצורה שיטתית? או שכל מיני שעועית שאנחנו אוספים בדרך (וקרנף) פתאום מתחברים? מה יותר מענג? מה יותר טבעי? אולי שניהם? האם זה בא אחד על חשבון השני?
בקיצור, שאלות. מעניין.