עוברת אורח

אנונימי

דפים שהשתתפתי בהם השבוע:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]

דף בית אישי

דפים למעקב ב-מה חדש:
החיוניות שלי חלק שמיני
בלוג גינה גלילית
דג חתול
להימנע משאיפות עבור ילדינו

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח...

ברוכה העוברת @}

עוברת יקרה,
ודאי שלפתוח!
רואה בך אחראית ישירה להתמכרותי לאתר ולהקמת ביתי הוירטואלי בו.
אוהבת שכנים ...אז....ברוכה הנשארת @}

עוברת אורח היא אדם חסר אחריות לחלוטין
הוא הענין! בחוסר אחריותך הינך אחראית על התמכרותי שלי!

<מיכל מתנערת מאחריות>

בטח שלפתוח ! מזל טוב

(תקראי לו פונדק דרכים אישי ולא דף בית אישי אז בכלל.)

תתחדשי!

מזל טוב
@}

_{תוספות יוםטוב... תוספות יוםטוב...}

<יאיר עדיין תוהה ובוהה איך הסתלברט ככה>

תודה על ההתענינות.
איתמר בסדר בסך הכל. עברנו את החורף טוב ועם השפעה קטנה על מצבו. אני מקווה שגם המעט הזה יעלם עכשיו עם בואם של הימים החמים.
בזמן האחרון בעקבות השיפור במצבו הריאתי אני רואה שהוא גם מצליח יותר בבית הספר, קל לו יותר להתרכז.
אני מקווה שהכל ימשיך להיראות טוב גם הלאה.

ברוכה הבאה. לאן את ממהרת, שככה את עוברת? האם את סלבריטאית נודדת שעוצרת בפורום, מסתלברטת בו, ואחר כך עוברת לפורום הבא?
עוברת אינטרנשיונל שכזו.
בכל אופן, את עושה צעדים מרשימים.

<קלא רק עכשיו נכנס לרשימת הדפים החמים. מקום אחרון.>

רק תוספות יוםטוב באותיות קטנות. שוין.

באמת שוין.

טוב, נו... מסוקסת... סלחתי.

<עוברת אורח עשתה שיעורי בית ויודעת שכל מה שיאיר רוצה להיות זה אופציה ב'>

מילא לגעת בשולי שמלתי, אבל לגזול אותה כליל?
מילא שידבקו בך רסיסי זוהר, אבל לסנוור כך?
מילא להבין שהדרך לפופולריות עוברת בביתי, אבל לדרוך שם ולא לשלם (רח' דיזינגוף ת"א, תעריף 2 מלונות ובית)?

צחקתי כפי שלא צחקתי זמן רב.
<טרם החליטותי אם זה בגלל מה שכתבת דף הבית שלי או בדיאדה בלוג זמני וגו'

>

הנה - באתי לתרום מרירי עטור הנצנצים. קחי לך כמה שבא לך - בקהילה תורמים אחד לשני.

חזרתי ברגע שגיליתי שאתה מקום ראשון

|מחושים מתקפלים אל תוך עצמם, כדרכם של מחושי חלזונות בעת התנגשות פתאומית|

לזה לא ציפיתי. מקום ראשון? ראי נא מה קורה כשאת עוזרת לעצמך. ברצונך להתפרסם גרמת לי להתפרסם!

>סלבריטאים - אנשים שהם בחבר'ה, שהם המקובלים, שעושים מסיבות רק לעצמם ואח"כ מדברים בכתה ברמזים שאף אחד לא יודע מה עומד מאחוריהם אבל ברור שאם היית בחבר'ה היית מבין<
רגע, אז אני סלבריטי? אבל נגה אמרה שאני פופולארית.
אפרופו הדיון בו התוודענו, עכשיו את מבינה מדוע אני שונאת הגדרות? הן מבלבלות אותי נורא :-\

ומילה רצינית - מאז ומעולם הצחיק אותי נושא הפופולריות, שהרי גם אלה שאינם 'פופולארים', יכולים ליצור לעצמם את אותן מסיבות פרטיות, דיבור ברמזים וכו' וכו', וכך, מעצם ההגדרה יהפכו לפופולארים.
ו-א-ו-ל-ם: דפי הנונסנס 'שלנו' - הם ממש, אבל מ-מ-ש, לא מסיבה פרטית. הם נערכים לעיני כל. הם פתוחים לכל. זה שהם לא תמיד מובנים לא אומר הרבה. אם את חשה שאת זקוקה להזמנה פרטית כדי להצטרף - ראי בדברי אלה כהזמנה. אמרתי זאת בהקשרים רציניים, אומר זאת גם בהקשרי הומור -

ככל שירבו הדעות והדוברים, כן יופרו השיח והמשתתפים בו .

וחזרה לכיף:
ואם הוא סימפטי - איך יכול להיות שהוא מיסטר דארסי? הרי חלק מקסמו המעוות של הנ"ל הוא האנטיפתיות שלו
כל הענין הוא שהוא רק נדמה כאנטיפתי (כלומר מרוחק, סנוב, בוטח, אינו זקוק לאיש זולתו). אבל אז את כובשת אותו (מבלי שידעת שהוא היה שלך עוד לפני שניסית) ומגלה שבפנים הוא דובי- מרשמלו וכל אותה חזות אינה אלא בישנות.
עבור אחרים, הוא עדין עלול להדמות כאנטיפתי. פשוט צריך ללמוד להכירו באמת.

מיסטר רוצ'סטר
רוצ'סטר? של ג'ין אייר? לא. לא עשה לי את זה.

עכשיו הבנתי מה היה מוזר לי בהודעה שלך
את רואה?!?

<אין כמו לענות בדף הבית הנכון, מה גם ששם יש קצת יותר מדי זרקורים עכשיו. מסנוור.>

חוצמזה, אני רואה שאת חסידה של הברונטאיות. זה מקנה גוון נוסף לעמדותיך בכלל, ובדף באופן לא טבעי בפרט

חותמת על דבריה של מיכל בהקשרי הסלבריטאות למיניהם (ידעתי שהיא תנסח את זה הכי טוב, אז חיכיתי).
ורק מוסיפה משהו קטן: הלללו! אני זאת שפחדה שאף אחד לא יתייחס אליה כאן לפני שבועיים בערך (ועדיין, מידי פעם, אבל אל תגלי לאף אחד), ופתאום שמי משתרבב לכל מיני פרשיות סלבריטאיות למיניהן?
ואת בכלל זאת ההיא עם הנצנצים, לא? אני נראית לידך כמו מירנדה ליד סמנתה (דימוי קשה. אבל כשחייבים אז חייבים).

אם את חשה שאת זקוקה להזמנה פרטית כדי להצטרף - ראי בדברי אלה כהזמנה
גם כאן, חותמת.

אני דווקא בעדך. מההתחלה הייתי.

>סלבריטאים - אנשים שהם בחבר'ה, שהם המקובלים, שעושים מסיבות רק לעצמם ואח"כ מדברים בכתה ברמזים שאף אחד לא יודע מה עומד מאחוריהם אבל ברור שאם היית בחבר'ה היית מבין<

כל אחד יכול להיות סלבריטאי. ראי מקרה קלא אילן.

>כפי שאמרתי, עשית צעדים טובים מאוד. עלייך רק להמשיך בהם!<
<קלא זוכר שהוא פעם נמנע מלכתוב לך כי הוא חשב שאולי נמאס לך מהמיני קהילה, ואת מתחרטת על נסיונך להיכנס לשם<

מעולם לא ניסו רבים כל כך למשוך עוברת אחת (כל כך?) אל עבר סלברטיאותה!
<הולכת לתפוס שיחה עם מחבר הנאומים שלי>

עידן התמימות
הויייייי
<אנחה נוסטלגית דביקה>
מעולם לא נרדמו חברים רבים כל כך, משנגררו על ידי מעטה כל כך, אל עבר הקולנוע, לצפות בסרט הנ"ל!
אבל, הו מכשלה! דמות ההזדהות אינה ברורה לי - האם זו דמותה של מישל (נושאת שמי), נשוא אהבת האמת הבלתי ממומשת, או שמא דמותה של וינונה, נשוא אהבת היום-יום, שנתגלתה, אף בחייה אוף סקרין, כגנבת לא קטנה...
<רק בהוליווד>

שככה אני נהנית לי בחינם
דברי בשם עצמך. היודעת את כמה עבודה היא הכתיבה כאן? והעריכה? וההחשפות? וחשיפת האחרים?

בשטויות שכולנו שופכים ללא לאות לאתר
כנ"ל. אבל אם מעידה את על דבריך שלך - הרי הפתרון: דברי עוברת למחיקה

לעשות גם לך רגשי אשמה? לא יפה מצידי
וכפי שאת רואה אני לא מגיבה טוב למניפולציות שכאלה.
לחילופין - עוד דברי עוברת למחיקה

_וחבל, חבל שלא קראתי בעצמי את מה שקלא כתב שם עד לפני רגע
כל דיון האאוטינג ביניכם היה מובן לי כל כך הרבה יותר טוב_
הכיצד? הרי אני לא יודעת מה כתוב שם, אז איך זה עוזר להבין דיון שאני שותפה בו?
נו, יאללה, יאללה, ספרו לי מה הלך שם.
אאוטינג לסיפור!

<עוברת - הכל ב

, כן? ממתינה לתשובות מהירות בענינים 1 ו-5>

ובכן, ניגש למלאכה, ראשון-ראשון ואחרון-אחרון, ומבלי לפגוע בזכויות:

דמות ההזדהות אינה ברורה לי
החשוב בסרט אינו מישל ואינו וינונה. החשוב בסרט (מעבר לאלוהיותו של דניאל דיי-לואיס, כמובן) הוא הדיון בהחמצה. בתחושה של כל מה שיכול היה לקרות ולא קרה. במתיקות המרירה של הזכרונות שאין להם אלא להישאר כפנטזיה לא ממומשת. וכבר אמר צפריר על פנטזיות שכך ראוי להן להישאר...
(סומכת על זכרונך הפנומנלי ולא טורחת לציין היכן אמר צפריר את אשר אמר)

נו, יאללה, יאללה, ספרו לי מה הלך שם.
תוכן הכתבה אין בה מן העניין, אלא נמצאו המילים, צלילן וסגנונן, מזכירות לנו נשכחות.

דברי בשם עצמך. היודעת את כמה עבודה היא הכתיבה כאן? והעריכה? וההחשפות? וחשיפת האחרים?
אכן, תשובה כהלכה. למעשה, מן הדין שיינתן לך מנוי של כבוד. כלומר, אם בא לך לקרוא עשרות עמודים בנושא לידות בית, חינוך ביתי, נפלאות ההנקה עד גיל 50 (של האם או של התינוק, מה שיבוא קודם) והגיגי "העולם כולו נגדנו". כאמור, עם מאמר-שניים חשובים בין לבין

אופס, עניתי לך אצלי...
מכירים את התרגיל הזה. מויש ויאיר ניסו לרתום אותו לטובת הרייטינג של קלא, אבל ככה? בלי בושה? כדי לקדם את הרייטינג של עצמך? באמת!
נו, טוב - באתי.
עדיף כאן מאשר אצלי. אני, להבדיל, לא אוהבת כשמשכני מככב לו ברשימות פופולאריות למינהן. אם כבר שואלים אותי (אבל אף אחד לא שואל

), דפי בית אישיים בכלל לא צריכים להופיע ברשימת הדפים החמים, וזו (הרשימה), מצידה, מוטב לה שתשנה את שמה לרשימת הנושאים החמים!

סומכת על זכרונך הפנומנלי
הבה נדייקה - זכרוני הינו פנומנלי בכל הנוגע לשטויות. נא לקרוא גם את האותיות הקטנות. שנית, אין ענין זכרון קשור לכאן, שהרי הדיון בדבר אמו של ראשון בני מיננו (היתכן, כלל, כדבר הזה?), רחוק מרחק אפס מכיכוב באותה רשימה, שמוטב לה כי תשנה את שמה (הרשימה, לא האמא).

וכבר אמר צפריר על פנטזיות שכך ראוי להן להישאר...
קטונתי מלחלוק על דבריו של הצפריר, אולם ספק בעיני אם כיוון הוא למצב בו אדם בוחר, כמעט בכוונה, להשאיר את שיכול היה להיות מציאות מופלאה, בכדי פנטזיה בלבד. אם זכרוני אינו מטעני (וכידוע...), הרי שדניאל-כף-שמאל זוכה להכיר את מישל-יחסים-מסוכנים, עוד בטרם נישא לגנבת הריגשית. אז רק כדי להמנע מפגיעה בנפשה העדינה של אחרונה? הרי זהו טרורם של המעמידים עצמם חלשים! ואנו הרי יודעים שהם מעמידים עצמם ככאלה, אך אינם כאלה באמת, שהרי אותה סמרטוטה סחטנית, יודעת לכתחילה על רגשותיו של דניאל כלפי מישלתו, אך שותקת ונותנת לו לחיות חייו בתחושת החמצה ורגשות אשם.
בקיצור - אין דין פנטזיה כדין תחושת החמצה. את הראשונה ראוי שלא נממש, את האחרת - נוכל רק להצטער שלא מימשנו.

החשוב בסרט אינו מישל
שוב - דברי בשם עצמך (וזהו מסר מזוגי), שכן מישל מיודעתנו היא הסיבה לכך שהסכים, לכתחילה, ללוות רעייתו בצפיית ה'דבר הארוך והמשעמם הזה'.

נמצאו המילים, צלילן וסגנונן...
מנסה כוחך בכתיבה שיפרונית?

כלומר, אם בא לך לקרוא עשרות עמודים בנושא לידות בית, חינוך ביתי, נפלאות ההנקה עד גיל 50 (של האם או של התינוק, מה שיבוא קודם) והגיגי "העולם כולו נגדנו"
גיוס מנויים חדשים מתוך כפירה ? מוזר ומעניין (אמרו לפני).

ראשון-ראשון ואחרון-אחרון_ וגם _מבלי לפגוע בזכויות
האם עוברת חברה? עובדת עבור חבר? קשורה לחבר? על כל פנים - בב"ח.

עוברת,
כמי שבקיאה במידת מה בקורות המיני קהילה, נודע לי שבכל זאת, בתור "חוצנית" יש מאמר אחד או שניים שמענינים אותך ב"באופן".
מותר לשאול אילו? או באיזה נושאים? או של מי?

כמובן שאם נראית לך השאלה כחדירה לגבולותיך, אין צורך להשיב.

עוברת,
תודה.

זה מתוך כך שהמדיום הזה הרבה יותר מדי מהיר בשבילי,
וגם נ-ו-ר-א עמוס בכל המובנים גם בהתרחשות הוירטואלית וגם בממשות של חיי,
שהרי את יודעת שאני מוקפת בוירטופסיכים בעלי תעודות,
וגם סתם עניין של זמן....
אבל זאת שוב הזדמנות להגיד, גם אם "רק" באזניך -
שבעיני הפורום הזה מותח את גבולות המציאות עמוק אל תוך הוירטואליה - מהבחינה הכי חיובית שאפשר היה לדמיין, וההגדרות כבר לגמרי מטשטשות,
ובמציאות חיי הוא נוכח ממש גם אם אני לא ממש נוכחת במציאות חייו.
ועל כך, תודה לך ולכולם....

<אורנה משתפכת, ככה זה תמיד קורה לה שהיא מדברת על הפורום>

נודיתי בעל כורחי מהמידי-קהילה מה?!?
באמת תהיתי לאן נעלמת. אבל נראה לי שעשית זאת בכוחות עצמך. אם את רוצה להאשים מישהו, את צריכה להביא ציטוטים... ועד שתמצאי, את יכולה פשוט לחזור ל מידי קהילה.

אם את רוצה למצוא תירוצים נאים, לנטישתך לטובת דיונים על באופן לא טבעי , חינוך בלי גבולות ו אהבת הגוף ואיפה ש _יונת שרון באה לבקר כל יום

רק תגידי.

אגב, קראתי לאחרונה את חינוך בלי גבולות, מההתחלה ועד הסוף, והתרשמתי ממך מאוד.

<נגה גאה בעצמה שקראה את כל הדף לפני ניסיונה הכושל להוסיף משהו בעצמה>

אהה, ועוד עניין. דומני שזו פעם ראשונה שאנחנו מדברות. אז הנה @}.

|טון רציני|
צודקת. פשוט לאחר שראיתי דבריך בדף של בשמת, הבנתי שהגיעה העת לאותו 'דיבור צפוף'. אבל כיון שבימים האחרונים הייתי טרודה במיוחד בכתיבת מסמך רציני אחר (לא פורסם כאן...), אזי לא היו בי הכוחות הדרושים לכך. צחוקים זה ענין אחד, דיבור רציני זה כבר כבד, ולא רציתי לעבור לראשון לפני שקיימתי את האחר.
הובנתי?
אני מקווה.

<ובכלל - קווין ספייסי?!? ט'נקס בט נו ט'נקס>

למה לי להתחרות אתך על בחיר לבי?
את באמת צריכה להזהר ממני - אני בוגרת קורס אהבת הגוף (מחזור א')!
לקווין אין סיכוי אצלי. אבל אם הייתי רוצה??? חבל"ז!

ניסיונה הכושל להוסיף משהו בעצמה
לא כתבתי שום דבר. למה זה עניין אותי? כל מיני סיבות.

פשוט, כי זה מעניין.
במסגרת תהיותי לגבי דיעותי ומחשבותי על כל מיני דברים, אני בודקת חילוקי דיעות שיש להורי עם הברונים. אז אני מסתכלת ורואה מה אני חושבת לגבי אותו נושא. זה התחיל ב- רוב האנשים אינם חושבים, וממשיך ב- חינוך בלי גבולות.

עוד נימוקים ותירוצים בהמשך.

נגה, אם זו מטרתך, אז עשוי לעניין אותך לראות את החלטות של ילדים.

וגם, נשמח (אני לפחות) אם תשתפי אותנו במה שאת חושבת על הדברים הללו.

גברת אורח היקרה,

כלו המלים באמתחתי המסוגלות להבהיר לך עד כמה את בשר מבשרנו, סלע קיומנו, הרוח במפרשינו. ועד כמה חבל לי שאת לא כותבת יותר.
אז כל מה שאני יכול לעשות זה להזמין אותך לג'מבו החדש - ויאללה, למים.
(או לחילופין, להמשיך בפוזת העוברת-אורח, שרק לפעמים כותבת ושכוח סלבריטאיותה בנדירותה. זו בהחלט אופציה. אם כי היא דורשת מבט-על מתנשא מעט מעל כולם. את יכולה לעמוד בזה?)

מצד שני, אם גלאי-הטרנדים שלי אינו מטעה אותי - אז דפים רציניים הם ה דבר בעוד חמש דקות. אז אולי בעצם...

<זה נכון שאנחנו לא אדיבים>
<אבל זה רק בשביל הכותרות במדורי הרכילות>

רועי שרון ביקר אצלי!
אצלי!
אצלי!

הממ..עוברת, אני בלונדה נטורל. בחיי. יש עדים כאן מבני הקהילה.

I'm not left-handed
או! סוף סוף סרט פלא לעסוק בו!

הצפוף - ימתין לרגע בו אגייס כוחות מנטלים הולמים. או קיי?

באמת?
כי דווקא שם לא נשמעת יותר מידי מרוצה מדברי, או שכך לפחות התרשמתי.
אולי באמת אלך לקרוא שוב.
על כל פנים - תודה!

<אין דבר המגיע ללב מיכל מהר יותר מחנופה. לפיוטשר רפרנס...>
<לא מבינה למה חייבת להוסיף הערות מבודחות גם כשכותבת ברצינות ומהלב>
<אולי כי כבר לא כל כך כותבת גם בדפים רציניים :-\>
<ואגב, שמחה לשמוע את שינוי טון הכתיבה שלך בדפי תוכן אחרים, מאז והיום. כבר התייחסת לזה מתישהו, אבל מאשרת שזה הורגש.>
<מתחיל בטעות שיח צפוף>
<צ'לאק>

דף שיש לציין שהתחלתי אותו ככופרת גמורה וסיימתי את שהותי בו כחסידה שוטה המפנימה תובנות, מכילה התפרצויות ומשקפת נזיפות
לזאת כיוונתי (תוך רמיזה בוטה לעובדה שהיום אינך במקום בו סיימת אז...)
הדי לחכימא?

לגבי ה- חינוך בלי גבולות, לא גיבשתי זוית ראיה אחרת. ואני לא יכולה להסביר את הזוית ראיה של ההורים שלי.
לא דיברתי איתם על זה.
אני יודעת שהם לא מסכימים עם יונת. אולי זה משהו באווירה הכללית בבית.
אבל בתכ'לס הם רק מסבירים אחרת. לרוב הם מתנהגים דומה.

לגבי מה אעשה כשאהיה גדולה, אני לא מתעסקת בזה כמעט. כלומר אני כן, אך בדרכים עקיפות. בינתיים אני חושבת על העתיד הקרוב יותר. שנה הבאה...

אם כבר מדברים על שנה הבאה, מדהים איך שיש בעולם תחושה ששנה שלמה עברה, כשבעצם עברו שבעה חודשים שבעה חודשים זה רק חודש אחד יותר מחצי שנה. זה מין טריק כזה, חופש פסח, חודשיים לימודים, חודשיים חופש, וזהו. time is up.

אני מתכננת להרחיב ביתר רצינות בעניין מה שכתבת בדף בית שלי, לגבי המושפעות שלך מהחברה. אולם בהרחבה זו, אני מתכוונת להשתמש בכמה מושגים של מקפית. ראי הוזהרת!

_אני יודעת שהם לא מסכימים עם יונת. אולי זה משהו באווירה הכללית בבית.
אבל בתכ'לס הם רק מסבירים אחרת. לרוב הם מתנהגים דומה._
דה! אם הייתי מסוגלת להתנהג כמו אורנה, לא הייתי צריכה לדבר על גבולות כל כך הרבה!

רועי שרון ביקר אצלי! -- וקראתי בשקיקה את כל הדף.

כן, כן, אפילו תראי מה כתבתי אצל בשמת א ...
אין לי הכוחות להסברים (נו, מה חדש ?), אבל בהחלט פקחת את עיני למשהו. לא בענין ההוא כי אם םלאופן בו אני קוראת ומפרשת דברי אחרים, עד כמה נכנסות האג'נדות והמחשבות שלי, בפרשנותי את מה שאני קוראת.
נו, אז בכ"ז מעז יצא מתוק.
צפרא טבא!

עוברת,
נתחיל בזה, זהו תמצות או תרגום של מהות הדברים מלבן:

על מנת להתבונן בהבדלים המשלימים זה את זה בין ההיבטים הזכריים והנקביים הבה נפתח בתנועה. שקיימת התנועה המעגלית, זו העוטפת, המאפשרת, וזו במובן הזה אנרגיה נקבית, אשר נפערת ומסכימה לקבל אל תוכה ולהכיל את השער הזה אל האינסוף או העולם המטאפיזי – שם נבראים חיים - באופן טבעי - שזה טבע הבריאה. וזו התנועה הזכרית אשר יונקת ניתן לומר מאותו אינסוף, דרך הפן הנקבי, בעודה מניפה את כוח האהבה בהבטחת התבנית האנושית, בהטחת התבנית האנושית אל שערי האינסוף, אותו מקור חיים שהיא הנקבה, כך האיש-אשה והאשה-איש.

ולעתים מתוך מקום בו נמצאת נאמר הדמות הנקבית, שאיננה מסוגלת להכיל בתקופה מסוימת, או אינה מניחה לעצמה להתמסר אל טבעה, שהוא-הוא ההתמסרות עצמה: לא זו שנתפשת ככניעה, אלא הרצון לממש את היכולת המדהימה להכיל. ומכאן הכלי הזה – האשה – מכיל את יכולת ההסכמה והסליחה, סליחה גם במובן של מחילה וחמלה – בבחינת קבלת המציאות כפי שהיא – וגם במובן של מחילה פיזית, תעלה מוסתרת (הנרתיק) אשר מובילה אל האינסוף – מקור החיים.
אז, לכשאין שם איזון והאשה אינה מסוגלת להתמסרות, בהכרח יאלץ בן זוגה לקחת על עצמו פנים נקביים אלו וליישם אותם מתוך פניו הנשיות: אלו הנסתרות מאחורי זכרותו הגלויה. ולהפך, כאשר נמצא הזכר מתכנס אל תוך עצמו ומייצג את פניו הנקביות לעתים קרובות תקח האשה את שרביט הזכר ותייצג את הזכר בתוך הזוגיות הזו, בהנהגתה ובהגנה על המרחב והזמן של המשפחה כולה, אם בהיותה דוברת המשפחה או המייצגת הבלעדית שלה .

כאשר מדובר ביחסים מאוזנים עולה הזכר ומניף את כוח ההפרדה, זה המפלח את האויר ומפצל ניתן לומר את המציאות. תנועתו אם כך של הזכר תהא החץ במעופו, מדויק אל מטרתו, כשזכרונו מתייק את הזכרונות של ההווה המתמשך: מי מהן לזכרון חי ומי לשכחה, ומי לשכחה ואילו זכרונות לאבדון, והוא הזכר מתגבר וגובר על ההפרדה המתקיימת בין אותה תחושה של אקסטאזה העולה מעצם הזנב אל מפגש עמוד השדרה והגולגולת ומתפזרת שם בזהרה לבין תנופת הזרע המופנית לכוון החזית.
נמצא הגבר מאפשר את זכרון האהבה הזו המקיפה, את ההסכמה הזו, את כוח המניף של כוונת זרעיו או עתיד התקימותו. את התוקף והמרחב והזכר.

וביחד, עת נמצאים ההיבטים הנשיים והגבריים במידתם, באיזונם ניתן לומר, נמצאים מסייעים זה לזו וזו לזה בדרכם האישית אל הבדלתם המאוחדת ובמובן הזה – מבטאים את הזוגיות האישית תוך ביטוי ייחודי של התבנית הזוגית האנושית, או כדברי לבן – באים אל האור.

מקום 13?
אני?
אני ?!?!?!?!?!?!?!
אחחחחחחחחחחח
>מאושרת, מסופקת, פורשת בשיא<
>צ'לאק<

וגם רוצה לדעת מה העלה הדיון טינקרבל-קלא בנושא "הגליית הקהילה עקב השתלטותה הבוטה על מה חדש"
אה, לא דיברנו על שום דבר שאתם לא אמרתם... כל עניין הארי פוטר, והאתר הנפרד, ושאנחנו (המקסי קהילה) בטח על סף הגליה.

כי מה אם אני סתם אדם נוח להשפעה, שבחודשים האחרונים נמצא תחת השפעה חזקה של באופן טבעי ואולי בחודשים אחרים יהיה תחת השפעה אחרת? אז מה אני חושבת, אם יש משהו כזה בכלל?

קודם כל מחשבות אחר כך הרהורים.

מחשבות:

אם נוח לך עם הדרך בה את נוהגת, מה איכפת לך שלא חשבת על זה בעצמך?
אנשים בעולם משפיעים זה על זה. אחרת, בשביל מה יש אנשים?
רועי שרון כתב לי בהקשר אחר, אבל בכל זאת מתאים לכאן: אי אפשר לשכנע אנשים. או שהם כבר משוכנעים ורק צריך לעזור להם לגלות את זה, או שהם כבר משוכנעים ההיפך – ואז שום דבר לא יעזור.

הרהורים:
<את ההרהורים לא הצלחתי לסדר בשורה. יהיה קצת בלאגן...>
אני חשבתי על אותו עניין בכיוון קצת אחר, כתבתי על זה בדף בית שלי. אני לא כל כך מרגישה נוח לכתוב את כל הדברים האלו, כי אני מרגישה שאני לא עומדת מאחוריהם רוב הזמן. כלומר, לרוב, אני מוטרדת, ולא משתחררת מזה אל אף ההסברים שאני נותנת לעצמי.
לכן, קחי מה שאת רוצה. (זה בכל מקרה מה שקורה, אבל יש לי צורך להדגיש את זה כאן.) פרקי את כל המחשבות לחתיכות, והרכיבי לך מחשבה אחת,שלוש או כל העולה על רוחך. או שתקבלי את המחשבות כפי שהן.
אני עלולה לא לזכור שאני זו שחשבה אותן, ואני עלולה גם לומר בעתיד כי בעצם ההורים שלי חשבו אותם, ואני רק אמרתי אותן.

לילה טוב!

עוברת,
אם את חוששת מזה שאת לא תהי מחוברת לעצמך מרוב השפעה חיצונית, אולי כדאי לך לעזוב את הדיעות שלך, ואת ההשפעות מסביב, לנהוג איך שאת נוהגת היום, גם מחר, ולראות איך את מרגישה.

לעניין ההגלייה הממשמשת ובאה, שאלה טכנית:
איך יונת תעשה את זה בדיוק? במקרה של הארי פוטר - היא פשוט הגלתה את הדפים שעסקו בזה. מה היא תעשה כאן? תגלה את דפי הבית שלנו? ואז מה? יהיה אסור לנו להחזיק בבתים במרחב הוירטואלי הנוכחי? או כמו שאמר יאיר בהזדמנות אחרת: אשכרה גטו .

<יאיר מוטרד והולך לחדש את הדרכון. ג'סט אין קייס>

מה היא תעשה כאן? תגלה את דפי הבית שלנו?
ומסתבר שאלה דפים נצפים דווקא.
או שמא הם נצפים על ידינו בלבד? הרק בכוחנו אנו הם נהיים כה -- אבל כה -- חמים-בשבוע-האחרון?

צ'מעי, בהתחשב בעובדה שהרייטינג של קלא עלה מלכתחילה רק מתוך מאמץ שלי ושל מויש (שימו לב! המגזרים הם הם הפילנטרופים האמיתיים פה!) ומתוך דיונים על נייר טואלט - לא הייתי מזלזל בכוחנו ליצור פופולריות-המזינה-את-עצמה. וגם לא הייתי מזלזל ברצון העז של שאר יושבי הפורום להתעלם מאיתנו עד כלותנו.

יאיר, בוא נעלה את הרייטינג של עוברת אורח!
>כן, כן, מויש כבר לא און ליין. אפשר לעשות את זה גם איתי, מגזר או לא מגזר<

>טוב, סמדר מנסה להעלות את רייטינגה של עוברת אורח בכוחות עצמה<
>צ'לאק<

אופס. פספסתי הזדמנות פז.
<טוב, נו. אולי אחרי החג. אם לא יגלו אותנו עד אז>
<צ'לאק>

הריינטינג שלי צונח!
לא יודעת להוריד גשם. חבל. בעצם, מה זה rain-ting?
>סמדר כותבת בדפה של עוברת אורח כדי להעלות את ריינטינגה, אף על פי שהיא לא ממש יודעת מה זה<
>הם כאן ולא כותבים לי כלום<

יאללה, סמדר. נתחיל בעבודה.
<יאיר לא מבטיח כלום בעונת המלפפונים הכשרים-לפסח-מכילים-לפתית הזאת>

אני בעד שנכתוב שירה מודרנית ביחד. שורה-אני-שורה-את. אני מתחיל:

>מרימה גבה ותוהה במה זכתה<
>שמא הגיעה השעה להקמת עוד כתב-עת לשירה-צעירה פורצת גדר?<
>אבל למה אצלה בבית? איך נבחרה דווקא היא?<
>המשקול המדויק של משפטיה בדף הצד האפל של שיטת חמש הדקות?<
>החריזה הענוגה בדף המון שאלות לקראת לידה?<
>קול שלבוק עצלן ולח וחם? מה?<

רְסִיסֵינוּ בְּאִבְחַת הַנִּמּוֹלִים. מחווה.
מאת: סמדר נ ו-תוספות יוםטוב
עזרה בניקוד: אמא של יונת.

^{ל-עוברת אורח}

הַנּוֹף הַפַּנְתֵּרִי הַזֶּה, כְּבָלִים נְטוּלֵי-זָוִיתִיוּת
עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי זִמְרִי וּמַעֲשֵׂה הָעֵז.
וְלֹא אֲנִי לְבַדִּי מְחוֹלֵל פֹּה בַּכְּרָמִים שֵׁם שָׁמַיִם
מַצְהִיבִים כַּעֲנָבִים. וְלֹא אֲנִי לְבַדִּי
זוֹעֵק: הוֹ! אִינְטְרוֹסְפֶּקְצְיָה נֵיאוֹ-אַפְּלָטוֹנִית לְלֹא מְתֹם! הוֹ, חֵרוּת שֶׁכֻּלָּהּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
חַמִּים קָרִים. מִי עוֹד עִמִּי זוֹעֵם בְּעַם עָמוּם
ה
חִקּוּץ פְּלוּג-בֶּגֶל, שוֹבָץ עֶגֶל
וְעוֹד דּוֹפֵק בַּ-windows שֶׁל נִשְׁמָתִי הָעֲקוּרָה ה-rain: טִינְג, טִינְג, טִינְג
(דְּצַ"ך. עֲדַ"שׁ. בְּאָחַ"ב)
כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ. הַדָּשׁ בְּאַחְאָב.
כַּךְ אֲנִי בְּדַשׁ בִּגְדִי. פָּנַי מֻכֵּי
הַתַּלְאוּבוֹת בְּמַבָּט קוֹדֵר, חוֹדֵר, נוֹדֵר: _{מָה זֶה תַּלְאוּבוֹת?}
כְּמוֹ דֶּבֶר. שְׁחִין. חַצְ'קוּנִים. בּוֹטוֹקְס. בְּכָל
אֹפֶן, מָה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד זֶה שֶׁלֹּא חָזַרְתְּ אֱלָי בְּנוֹגֵעַ לַטְּרֶמְפּ לַבַּר-מִצְוָה וְזֶה נִהְיָה דָּחוּף אָז רָצִיתִי לְבָרֵר
מָה קוֹרֵה כִּי הַפּוֹעֵל זָכְתָה בַּיּוּלֶ"בּ קָאפּ וְאוּלַי יִהְיוּ פְּקָקִים וַאֲנִי
כָּל כֻּלִּי חִדּוּדִים, כָּל כֻּלִּי הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת נִרְעָדוֹת שֶׁל
פִּילִים לְבָנִים אוֹ סְנָאִים יְרֻקִּים אוֹ סוּסִים שֶׁמְדַבְּרִים עִבְרִית אוֹ
לֹא.

סוף.

תשמעו, יש לי בשורה רעה.
בדקתי בסטטיסטיקות, ואנחנו נמוך-נמוך בטבלת הצפיה.
אין ריינטינג לשירה חדשה.
אולי אפילו לישנה אין.
אני מציעה שנהפוך ליועצי הנקה.

טוב. ניקיתי לך קצת את הדף - שלא תגידי שאנחנו עושים עבודה מלוכלכת.
מקום שביעי בריינטינג, אגב.
אבל זה בסדר.
אנחנו לא עושים את זה בשביל התודה.
סתם ככה.
פילנטרופים.

ואני מצפה לניתוח המלומד.
שמישהו ירים את הכפפה.
הנה הכפפה:

אני מאד אוהבת את "הנוף הפנתרי הזה", אבל לא ממש מבינה מהו "מעשה העז".
בכל אופן, ניתן להבחין ללא מאמץ בשוני בסגנונם של שני הכותבים (כלומר, ברור שללא מאמץ, שהרי שורה אני-שורה את וכו', אבל גם בלי זה אפשר היה להבחין) ואני מאד מקווה שאת הכפפה ירים מישהו עם נטיות פסיכולוגיסטיות (או גרפולוגיות...).

וליאיר - אל תתבלבל מהריינטינג, את זה אכן עשיתם לבד. בדוק בסטטיסטיקות עד כמה הדף נצפה על ידי אנשים אחרים. השווה לדף תזונה ללידת תינוק בריא ואז נדבר.

לא, לא, סתם, האמת - אני נרגשת. אני חושבת שאין עוד דף בית אישי שיש בו כזו יצירה, ועוד מנוקדת, ועוד אמא של יונת .... וואו! (שגעון!)

אבל לא ממש מבינה מהו "מעשה העז".
זוהי מטאפורה פתוחה. תני לדמיונך להשתולל בעניין זה.
(וברצינות: לעגנון יש סיפור בשם זה, שמשום מה אוהבים ללמד בחטיבת הביניים. זהו עיבוד שלו לאגדה עממית שנפוצה בכמה וכמה עדות יהודיות, על עז/פרה/איזו בהמה כשרה אחרת שיודעת את הדרך לארץ ישראל, אך נשחטת/מסולקת/לא זוכרת מה -- כי היא בועטת יותר מדי ברגליים/מגרדת יותר מדי באוזן כי אנשי ארץ ישראל שמו לה שם פתק/לא זוכרת מה, וכך הם לא מגיעים לארץ ישראל. בעסה.)
[והכי הכי ברצינות: האפשר לקבל את מיילך? אם לא נוח לך לכתוב אותו כאן, את יכולה לשלוח אותו לכתובת בראש דף ביתי.]

הצילו! קיבלתי באמת איזשהו מייל מוזר, שנכתב בג'יבריש צחה, וכשלחצתי encoding וביקשתי בנימוס שיעבור לעברית (או לכל שפה בלתי אידיוסינקרטית אחרת), עבר לג'יבריש צחה יותר. וכך החלטתי, חרף אותיות ברורות מסוימות (M, N, I) שבישרו הבטחה גדולה, שמדובר בוירוס מרושע במיוחד.
וטיפלתי בו כמו שמטפלים בוירוסים מרושעים: מחקתיהו.
התוכלי לשלוח שנית? אני אנסה למצוא חוות דעת מומחה, שתאפשר לי לקרוא אותו.

ובכן.
אולי האלמנט המופלא ביותר ביצירה הרעננה רסיסינו באבחת הנימולים. מחווה. הוא העובדה שקשה כלל לדמיין שהשיר נכתב על ידי שני יוצרים שונים. הזרימה הזורמת בזרימתה ממשפט למשפט, משורה לשורה; העקביות האינהרנטית בעקביותה האינהרנטית השוזרת שתי וערב את עושר המוטיבים והאלוזיות לכדי גביש פואטי רב רושם - כל אלו נדמים כיצירתה של נשמה נואלת אחת. ומדהים לגלות כי לא היא.

דומה כי קרש הקפיצה הראוי ביותר להתחיל בו את הנבירה במכמני השיר הוא הצימוד מעשה זמרי ומעשה העז_. שימו לב: זמרי מחד, העז מאידך. כבר בשורה השנייה של השיר פורשים בפנינו המשוררים את המרחב הפואטי שבתוכו הם מתחבטים ושאל קירותיו הם מתנפצים לאורך כל הדרך: "מעשה זמרי": האלוזיה המקראית והתלמודית מצד אחד (_"אליהו"_, _"אחאב"_, _"דצ"ך עד"ש באח"ב"_) - ו-"מעשה העז": הנהייה אל הטבע, מן הצד השני (_"כרמים"_, _"פילים"_, _"כענבים"_, _"סוסים"_, _"סנאים"_). מן העבר האחד - מוסרותיה ומוסדותיה של הדת, ושאלת זהותה של הבורגנות היהודית-ישראלית (_"טרמפ לבר-מצווה"_) אל מול עברה העקור (_"ה-windows של נשמתי העקורה"_) וההווה הלועזי שלה, השטוף אמריקניזציה זולה והנוהה אל עבר הריינטינג (_"windows"_, _"ה-rain: טינג, טינג, טינג"_). מן העבר השני, השאיפה הרומנטית-פסטורלית לפרוץ אל עבר הטבע, למוטט את גדרי התרבות (_"מחולל פה בכרמים"_, _"הנוף הפנתרי הזה"_). כשהכשלון מכה בהיותנו תקועים (_"פקקים"_). אכן, השיר איננו רק על _"אינטרוספקציה ניאו-אפלטונית ללא מתום". הוא עצמו אינטרוספקציה ניאו-אפלטונית ללא מתום. ודווקא ניאו-אפלטונית, כמובן.

דווקא בשל כך, האמצעי האמנותי החשוב ביותר של השיר הוא הפסיחות. הפסיחות בשיר אינן רק אמצעי טכני. הן עצמן אלוזיה לפסיחה הגדולה מכולן - הפסיחה שפסח האל על בתי הישראלים במצרים, הפסיחה של חג הפסח ("דצ"ך עד"ש באח"ב"_, _"שחין"_, _"זועם בעם ... עגל"_, _"חירות שכולה תפוחי אדמה"_). הרי הפסח הוא עצמו השדה הסמנטי-סמיוטי הממזג בחובו את שני האופקים שביניהם מתלבט השיר: הוא חג יהודי שחוגג את האביב, הוא חג היציאה אל הטבע, החג בו קוראים את שיר השירים - הפסטורלה היהודית הגדולה (_"מחולל פה בכרמים"_). אלא שגם כאן תוהה השיר: הייתכן כי הנוף הפנתרי עצמו, הטבע עצמו, כובל אותנו ברכותו (_"כבלים נטולי זוויתיות"_)? דומה כי השיר לא מציע פתרון לאדם האורבני המנסה עצמו, כפי שאומר אליהו המקראי (_"אליהו") לפסוח על שתי הסעיפים.

ואולי זה המקום להזכיר שהשיר עצמו מוקדש ל-עוברת אורח. האין כולנו עוברי אורח? הפוסחים על "חקוץ פלוג-בגל"_? או שמא _"לא"?

מ.פ.

מ.פ.

:-D:-D:-D:-D

אל תבלבל מהריינטינג

צ'מעי, גיברת. אנחנו עושים תיגבור ריינטינג. אנחנו לא עושים שיחלוף סטסטיסטיסקה. אם את רוצה שיחלוף סטסטיסטיסקה - יש לי בן-דוד. יעשה לך מחיר מוזל פלוס הגרלה סופשבוע זוגי בקלאב הוטל אילת. תגידי ז'ילו שלח אותך.

<עוקפת את תוספות יוםטוב בריינטינג - ועוד מתלוננת. אין קץ. אין קץ.>

<צחקתי מדי. אינני מסוגל להגיב>

זמן ועת לסוגי השנינות
לכל אחת מן השונות.
זהו עתה
של שנינה קורבנית,
פרי עטה
של דמות חלזונית.

שוין. דווקא כשאני לא כאן אתם משוררים שירי נפש עמומה, חבולה. שוין.
טוב, אז אני אעמוד.
בצד.
בפינה.
איפה שקר.
וחשוך.
ולח.
שוין.
לפחות אני , לא אצטרך לשים קרם לחות ואולטרסול.

ועוד פרט מדאיג: הנצנצים של קלותא לא עובדים.
טינקרבל, לקופה הראשית וקשה.

מ.פ, נהדר. וירטו-אוזיה-פסיכוזה , אם לצטט את מקפית.

תגידו, אני האבל'ה היחידה שלא מבינה מה זה ה מ.פ. הזה?
(במקום לענות ב'כן' או 'לא' אתם יכולים פשוט להסביר, כן?)

מנחם פרי. ככה הוא חותם על הדברים שהוא כותב בכריכה האחורית על ספרי "הספריה החדשה". ואל תרגישי רע, לקח לי לפחות יום להבין את הכוונה. ואכן מצחיק מאוד D-:

ככה הוא חותם על הדברים שהוא כותב בכריכה האחורית על ספרי "הספריה החדשה".
באחת הביקורות שלה במוסף "ספרים" של הארץ על אחד מספרי הספריה החדשה, כתבה שהם סמיט "הפעם ויתרתי על דבר המ"פ".

רביעי!
מקום כוכבית-רביעי-כוכבית!!!

[h=4]

כוכבית-רביעי-כוכבית !!! [/h4]

או שיש לך עדיין תלונות?

עוברת !!!! שיחקת אותה, בזמן כל כך קצר מאז לקחת את ההחלטה האמיצה ההיא (לפתוח, כאילו דא !) הצלחת להעפיל אל פסגת כל השאיפות, מה עוד יכול אדם לבקש... לקרוא ולמות מאהבה.

אם תצליחי לזהות תזכי בערכה לערבוב חומוס המתכווננת לכל קופסאת חומוס באשר היא! גם לקופסאות אישיות !!! ובנוסף חוברת מתכוני חומוס מעורבבים וכפית!!! !

וואו, יאיר למד את רזי הפונטים!

<נו, כל הערה שהיא כדי להביא עוברת לריטינג מס' 1>

הנה הבאתי גם שיר ושלא תגידי שלאנשים מהעדה שלי אין תרבות...

אפשר להשתגע / הופמן

את יודעת
אפשר להשתגע פה
אפשר לאבד פה שליטה
הקירות מתקלפים
מאפרות שעולות על גדותן
ודפים
שמתמלאים ברחמים.
איך אני אוהב אותי
איך אני דואג לעצמי

את יודעת
אפשר לאבד פה שפיות
אפשר להתבלבל
הבגדים מסריחים מזיעה
הבטן כואבת
הרצפה כבר מלאה בי
איך אני ממשיך מכאן
איך אני יוצא מזה

את יודעת
אף פעם לא היית
אני בז לך,
עובר לצד השני של הכביש,
את עציץ בשבילי,
תעבירי לי את הסוכר
בבקשה

לזהות?!?!?!
מה, כאילו מהחיים?
טוב, לא הרבה אנשים (ובטח שלא חתולות) יודעים שאני כותבת פה.....
רמז?

לגבי כלבים והסביבה האנושית -- מה שמעצבן באנשים כאלה הוא שהם לוקחים עקרון יפה ונכון (בעיני), ומביאים אותו לכדי אבסורד כזה, עד שהוא מצטייר כגחמה דבילית של כמה תמהונים -- ואז כבר קשה להיאבק עליו, והלך המאבק, והלך העקרון.
לא נפגעתי מהירידות שלה -- פשוט הבאתי את זה כדוגמא לכך שהבחורה לא ממש מנהלת דיאלוג. נדמה שהיא מקשיבה רק לעצמה.
אם היא רוצה לשנות את דעתי -- הדף ההוא עדיין פתוח.

<השועל בלול התרנגולות, או האפרו-אמריקאי בין המאותגרות-כרומוזום-Y, יודע שברגע שקלא יחזור - הכל יתפוגג...>

!!!

<יאיר היה ממליץ לעוברת שתסור, אבל בקונטקסט הנוכחי הוא פשוט ייזהר>

<יאיר המום שעוברת לא שכרה דירה מימיה. הייתכן שמדובר כאן ביצור וירטואלי לגמרי?>

<קלא לימד אותה בשום מקרה לא למחוק את מה שכבר נכתב>

אתנחתא קורבנית: אז את בעצם אומרת שאין לי ביקורת עצמית, וכי אני זורק כל דבר היישר אלי פורום. אז תדעי לך שלא כך. אני מסנן את עצמי הרבה.

>לא ברצינות את צטרא<

טוב, אני רואה שאין ברירה:

שכונתי / דודו אייל

א.
הָעורְבִים הַיּוצְאִים מִן הַבְּרושִׁים
עִם שַׁחַר מִסְתַּנְּנִים כִּרְעוּלֵי פָּנִים.
צְרָחות בִּגְרונָם בְּעֵת הִסְתָּעֲרוּתָם
עַל שְׁכוּנָתִי שֶׁעֲדַיִן מְנֻמְנֶמֶת.

ב.
רוּחַ פּורַעַת בְּעָלִים יְבֵשִׁים
הַנֶּעֱרָמִים בַּמִּדְרָכות
וּלְארֶךְ אַבְנֵי שָׂפָה
כָּעֲרֵמות חֶלְקֵי אָדָם
בְּעֵת פִּגּוּעַ הִתְאַבְּדוּת.

ג.
סַפְסְלֵי הָרְחוב בִּשְׁכוּנָתִי תְּפוּסִים
הַזְּמַן הֵבִיא אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים
עִם מַקְלות הֲלִיכָה שֶׁעורָם נִסְדָּק,
שְׁחוּקִים בְּמַחְשָׁבות וּרְצונות
כְּגִזְעֵי עֵצִים שֶׁבַּשְּׂדֵרָה,
תְּנוּמָתָם אֲרָעִית נִים וְלא נִים
תִּיר וְלא תִּיר כְּחָתוּל הָעוצֵם
עֵינַיִם בְּצֵל הָאִילָנות
יָשֵׁן וְדָרוּךְ לְכָל צְלִיל.

ד.
נותַרְתִּי עִם עַצְמִי בִּרְחובות
לא מֻכָּרִים סַבָּא הַהולֵךְ
לְאִבּוּד בְּתוךְ עַצְמו,
חָשׂוּף בִּפְנֵי כָּל רוּחַ חֲרִישִׁית
אֲנִי,עורִי,עַצְמותַי,וְכָל הַיֶּתֶר.

זאת אני, תעני

הצילו! מי זו החתולה הזו?
לא מספיק שהסתבכתי בדף על כלבים, שעכשיו באות חתולות מזמרות לבעתני?
תני רמז, משהו, בדל של קצה של חוט של מוליך-אורגני-נטול-רעלים
ב-ב-ק-ש-ה
<באמת יש משהו במקפים...>

אולי זו התאומה הנואלת שלך?

<יאיר ממחזר טראומות>

עוברררררררררררררררת!

האמת שגם אני הייתי סקרן לראות האם מישהו מחק משהו היום. ולא, הנני כאן.
קטעים שהזכרת את אלכסיי. בדיוק לפני יומיים חשבתי לכתוב עוד מכתב.
אפילו לא זוכר למה ויתרתי.
אולי אני פשוט מחכה לדוניישה שתחזור מן הכפור. (אם ירצה יזוס כריסטוס, מיד כשכרכרת הדואר תלבין פני חברה ברבים)
כן, נראה לי שבאמת הגיע הזמן לקאמבק. בקרוב.

<מה זה פמ"ריות?>

עשית לי חשק. ממש ממש בקרוב.

<טוב, אני אלך לבדוק דפים על גננות אורגנית. רק כדי שלא תחשבי שלא ניסית>

הנה התאומה הנואלת שלך!

<באמת יש משהו במקפים...>
נו מה?

אוליי אנחנו תאומות זהות שהופרדו בלידתן?
רגע, לא יפה, שכחתן את חתולה. אז אולי שלישיה נואלת?!?

והנה הדברים שבאמת באתי לכתוב, אך נדרשתי לגייס אומץ...אף אני קיוויתי שמישהו ימחק, ושאני לא אדרש לכך. אך כיון שהנחתי שאתם חשים כמוני, לא באמת הופתעתי למצוא את דפינו כפי שהם. היתכן כי יותר משחששנו להראות כמופקרים, חששנו מלהראות כצדקנים וחסודים? או שמא חששנו שעצם המחיקה תקנה לדברים מידת רצינות 'מסוכנת'? או אולי בחרנו שלא להתעסק עם זה יותר ולשכוח מכל הפרשה (גם מחיקה מצריכה קריאה חוזרת...)?
איפה הפסיכולוגית שלנו כשצריך אותה....
אבל אני מודה (חסודה, כן חסודה!), שבהחלט היה לי לא נוח אם חלק מהדברים שנכתבו. אני מעלה זאת בדף הזה, לא מפני שזה 'הדף בו השאלה וגו' (השתגעתם?!?), אלא מפני שדברי בעלת העמוד היו אחראיים במידה רבה למבוכתי. מכאן הוידוי - הממ..עוברת, כן ערכתי קצת (רק טיפ-טיפונת ובמה שנגע אלי) את דבריך. עוד באותו ליל. מיד משקראתי אותם. גם זה היה רגע אחד מאוחר מדי מבחינתי.
עכשיו אני צריכה לברר עם עצמי מה יש בה בכתיבתך שמביאה אותי (בפעם השניה...), לפעולות עריכה שמעולם קודם לא נקטתי בהן.

<לאור נסיון העבר, והגילוי המרעיש על שתיקת המחשב, אבהיר את נימת דברי - ממש לא כעס. אפילו לא ביקורת. תהייה. פשוט כך.>

אוי, סמדר, מה את ככה חושפת את עליבות החידות שלי ליאיר?!?!?
לפי הכלל שנגה קבעה: אין חידות בתוך המיני קהילה.

טוב, אז ככה:
סדר: גילה, אש"י, יונת.
פולנים: אני (אלא מה?!?) ולרוב גם יאיר.
על בטוח: עוד יותר אני. לא בדקתי אם גם אחרים.
לבלבל את האויב: סמדר פעם אחת. אולי גם הג'מבו?
איזוטריות: למשל, כשדף מסוים עמוס בכותבים, אם תוסף בו הערה המכוונת לכותב מסויים, אז כותב אחר עלול להתבלבל ולחשוב שמדובר בו, ומטעם זה ראוי או לצטט את המשפט שמתייחסים אליו או לענות בדף אחר.

<ואת מה שכתבתי בדף שלי, הייתי בטוחה שכתבתי אצלך...מסתבר שיש גם אסכולת פזורי הנפש...>

תודה.