הי
גל ים
תתחדשי
מתחברת מאד לדברי הפתיחה שלך - אם כי קשה לי לקשור את קו המחשבה שהצגת בדף על המיומנויות כ"מיין סטרים" - מושג שאצלי לפחות מקביל לאמירות של הדף "
רוב האנשים אינם חושבים". השקט הפנימי, האמונה ביכולות והחיבור הטהור הזה לילד, שמזהה ומבקשת את טובתו הייחודית קודם לחיפוש אמצעי היישור, מציירים לי אותך בעיני רוחי כאמא מאד מיוחדת ומכילה, כזו המגוננת בכל מאודה וישותה על פרי בטנה ובה בעת מכירה בגבולותיה ושומרת את עינה פקוחה ומקבלת.
זה לא קל לעמוד איתנה מול הפרץ, לשמוע הלוך וחזור הערות משתאות על העולל ולפטור את כולם בשלוה כובשת, הכל בסדר, הניחו לו. בגינת ביתי אני מרבה לארח, ולא פעם מגיעות משפחות עם ילדים. למשל משפחה אחת, שהגדולה בגיל של הגדולה שלי והקטן בגיל של הקטן שלי. ועוד משפחה עם הרכב דומה. תוך זמן קצר מתחברות הגדולות ועושות דברים ביחד, למשל קופצות לבריכה המתנפחת. האח הצעיר, האורח, מדדה אחריהן לאשר הן, מחקה כל תנועה, מבקש הכל גם, קצת מפריע, קצת מרוויח, תלוי. ושלי? מתבונן בכולם בענין, וממשיך להתנהל בשלו. פעמים בוחר לשכשך בבריכה, פעמים פורש לחדרו לנוח, פעמים משוטט בגינה בזמר עליז, פעמים בא להתפנק ולהתבונן מקרוב יותר, מצחקק בביישנות. כך גם בגן - יש ומצטרף לכולם בשמחה גדולה, ויש ופורש לעיסוק אחר, שקוע בשלו, שלם.
{@
>
משתמשת