הפעוט קשור אלי בנימי נפשו. בן שנתיים וחצי. ינק עד ממש לא מזמן. בלילה במיטה המשפחתית נצמד אלי, מלטף ליטופים, מגרגר גרגורים. הקשר שלנו מאוד פיסי. היה מאוד פיסי.
לפני מספר חודשים נוסף תינוק חדש למשפחה. התינוק מתחשב. תינוק נוח, מרבה לישון, אין לו דרישות מיוחדות. מאפשר נתינת תשומת לב רבה גם לגדול. אמנם יונק, ולכן נמצא עלי הרבה, אבל יש מקום לכולם...
.בשבועות האחרונים הפעוט החל מתרחק. אמירות בנוסח "לא אוהב את אמא, רק את אבא" היו יכולות להתפרש כהבעת קנאה כל שהיא, אבל הבעת הקנאה לא מגיעה בדפוס המוכר שלה. כשיוצאים יחד לגינה, הפעוט מציע בנחמדות שאשאר בבית עם התינוק. כשאבא מחזיק את התינוק, הוא מיד מתנדב להעביר אותו לאמא ודורש תשומת לב מאבא.
הריחוק מתגבר בכל יום שעובר. בהיבט הפיסי - לא רוצה בכלל מגע איתי. כשמתעורר בלילה ומתרפק עלי, פתאום פותח עין - מגלה שזו אני ומיד מתרחק. בלילה בועט בי בכוח (גם מתוך שינה). לא מוכן שארים אותו, לא מוכן לדבר איתי. מספר לאבא שהוא לא אוהב אותי. רק אוהב את אבא.
הלב נשבר לרסיסים קטנטנים. חדים. פוצעים את הנשמה.
אני משתדלת לא ללחוץ. אם לא רוצה מגע - לא מחייבת. אם רוצה שאבא ילביש אותו - שואלת למה, מציעה הצעות מפתות אבל לא עושה דבר בכוח.
השיא היה אתמול. תמיד כשחולה (בעיקר כשש חום), מאוד זקוק לי. רוצה לשכב עלי ולנוח. אתמול - החום שלו עלה. הפעוט מתנשף בכבדות, עיניו בורקות והוא בשלו - לא רוצה שום מגע איתי.
איך אני יכולה לשבור את מעגל הריחוק הזה? איך אני יכולה לקבל את אהבתו בחזרה?
כותבת והדמעות יורדות על לחיי החמות.
משתמשת