סיפור הלידה של מאירה

[אנונימי]

דף סיפור לידה: דף סיפור לידה בבית חולים, אפידורל

הכל התחיל בשעה אחת עשרה בלילה יום חמישי ה-29/5/03, הגעתי לשבוע 38 וכבר נראיתי כמו כדור פורח שעומד להתפוצץ. ההרגשה היתה ממש לא טובה אבל בכל זאת הכרחתי את בעלי בשעה 23 בלילה לעשות הליכה במטרה שאולי הצירים יגיעו בסופו של דבר. ירדנו במדרגות 3 קומות ברגל בקושי רב והתחלנו ללכת לאיטנו. הלכנו שעה שלמה עד שפשוט הרגשתי שהגב והרגליים עומדות לקרוס מהמשקל הגדול שהעלתי במהלך ההריון (25 ק"ג). אז החלטתי שאנחנו פשוט נעלה הביתה בלית ברירה עלינו 3 קומות ברגל כי פשוט אין מעלית. השעה היתה אחת בלילה ולא הצלחתי להרדם מרוב כאבים בגב התחתון, ביקשתי מבעלי שהיה מאוד עייף כבר מההליכה שיעשה לי מסאז' בגב והוא כמובן לא סירב. שכבתי על המיטה כמו איזה דובה על הצד כי רק כך יכולתי לשכב ובעלי פשוט התחיל לעסות את גבי בעדינות שעזרה מעט לתחושת הכאב החדה . לא עברו חמש דקות ופתאום פיצוץ בתוך הבטן כל כך נבהלתי קמתי בקפיצה אפילו אני לא ידעתי שיכולתי לקפוץ ככה וצעקתי על בעלי מה אתה עושה לי אמאל'ה ,עוד לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר מצאתי את עצמי בתוך בריכת מיים ענקית שלא מפסיקה לזרום לי מבין הרגליים, בזכות קורס הכנה ללידה שלימד אותי שאפשר להגיע גם שעה אחרי שירדו המים מיד נכנסתי לאמבטיה לשטוף את עצמי, זרקתי עלי את השמלה ולתומי שמתי תחבושת שאולי תעצור את זרם המיים אבל לשווא כל השמלה והנעליים היו כאילו יצאתי מבריכה. ירדנו לאוטו בזהירות כדי שלא החליק חס וחלילה בטעות והתחלנו לנסוע לבית החולים בלינסון שהוא חמש דקות מהבית שלנו. בזמן הנסיעה שנראתה לי נצח לא הפסקתי להגיד איכס ואימלה פשוט ישבתי על המושב בתוך שלולית שלא מפסיקה לנזול ,לעולם לא תיארתי לעצמי שיש כל כך הרבה מים זה היה פשוט כמו באר ללא תחתית. הגענו לבית החולים בידיעה שלא משחררים אותי הביתה. ההרגשה היתה נפלאה לדעת שעוד מעט התינוקת הנפלאה שצמחה בתוכי תשעה חודשים סוף סוף תגיע לעולם. כשהגעתי מילדת שאלה אם יש צירים ואמרתי לה שלא אך בדיוק כשאני עונה לה הרגשתי כאב עז בבטן התחתונה, התכווצתי מהכאב והבנו שהתחילו הצירים. חיברו אותי למוניטור והמוניטור הראה צירים ללא מרווים ציר עוד לא מספיק להגמר וכבר מתחיל חדש. בכיתי ללא הפסקה מהכאב העז. לבעלי לא נשארו אצבעות והלידה עוד לא התחילה הפתיחה היתה רק ס"מ וחצי בלבד. הכניסו אותי מייד לחדר לידה עשו לי חוקן חיברו אותי לעירוי וחיכו שהפתיחה תגדל על מנת שאוכל לקבל אפידורל. לא עמדתי בכאבים המיילדת פשוט ריחמה עלי ובקשה שלא יחכו עם האפידורל. ארבע שעות הייתי עם צירים ללא הפסקה, עד שהגעתי לפתיחה של 3 ס"מ רק אז קיבלתי אפידורל שהיה סיוט בפני עצמו כי לא הפסקתי לרעוד והצירים לא פסקו ולא הסכימו לתת לי עד שלא אפסיק לרעוד. בסופו של דבר החזיקו אותי וקיבלתי את האפידורל. אחרי 20 שניות בדיוק כבר לא הרגשתי כלום היה מדהיייים .אבל הצירים פסקו עברו שלוש שעות ועדיין לא חזרו הצירים אז החליטו לתת זירוז לאחר שנתנו את הזרוז הפתיחה היתה 5 ס"מ .ואז ביקשתי תוספת כי שוב התחלתי להרגיש את הכאב המעיק כל הזמן הזה אני פשוט בעננים לא מרגישה כלום .ואז אחרי 10 שעות בחדר לידה ביום שישי בשעה 13 בצהרים הרגשתי כאב מאוד מוזר ובמוניטור ראיתי מין קווים רצופים .ביקשתי מבעלי שיקרא שיבואו לבדוק אותי מיד הגיעה המילדת המקסימה והנה הגיע הרגע המרגש ביותר בחיי אני בפתיחה של 10 ס"מ .המילדת נתנה לי לגעת בראשה של בתי וזה היה מדהים מומלץ!!! אבל מכיוון שהייתי 10 שעות ללא מים החום שלי עלה ועקבות זאת הדופק של בתי הגיע ל-200 שזה מאוד מסוכן אז החליטו ליילד אותי בוואקום .נורא חששתי היו בחדר 2 רופאים ו-4 מיילדות ואמרו שאין ברירה אחרת .עוד לא הספקתי לספור עד 10 והנה הראש הכי מדהים יוצא החוצה ואני מתיישבת כדי לראות אותו כשהגוף עדיין נמצא בתוכי והופ גם הגוף יוצא והכל ללא כאבים מדהים ומייד הניחו אותה עליי כזאת יפה חלקה וקטנה לא האמנתי שהדבר המדהים ביותר בעולם שלי. ואז שחשבתי שהכל מאחורי התחילה הבעיה עם השילייה שסרבה לצאת שעה שלמה מנסים להוציא ואז החליטו להעביר לחדר ניתוח ואני בוכה ולא רוצה אחרי כל מה שעברתי לא רוצה ניתוח לבסוף בא הרופא הבכיר ופשוט משך בחוזקה את השילייה מתוך הבטן וכולי הזדעזתי מהמשיכה וזה כאב נורא פשוט סיוט אבל שנגמר ואז הגיעו התפרים וישר לחדר התאוששות. בקיצור לכל ההריוניות שמתקרבות ללידה זה הדבר הכי נפלא שיש ואני מאחלת לכל אחת שתהנה מהלידה שלה כמו שאני נהנתי והתחברתי. וכבר היום אני מוכנה להיות שוב בהריון. אז לידה קלה לכולן ותיהנו מכל רגע ורגע!

[אמבט_ים*]

מאירה, מזל-טוב, סוף טוב לסיפור הזה, ואם את מוכנה להיות שוב בהריון זה סימן טוב.
רק הייתי מוסיפה לכל ההריוניות משתקרבות ללידה שיכול להיות עוד הרבה יותר טוב ממה שמתואר פה.

[אממ''פ*]

איזה מוזר הירידת מים שלי הייתה ממש טיפין טיפין,כמו הפרשה יותר מאשר שלוליות.