כאבי מחזור וכאב בצירים

[מעיין*]

מאז הפעם הראשונה שקיבלתי מחזור בגיל 14 אני סובלת מכאבי מחזור חזקים מאוד, בהתחלה השתמשתי במשככי כאבים לסוגיהם, בהמשך בגלולות לכמה שנים, ולאחרונה החלטתי להפסיק ולראות איך זה יהיה בלי.
וגיליתי שזה כואב כמו בגיל 14, כואב מאוד, כאבים שמשאירים אותי במיטה גם משככי כאבים.
בדרך כלל כואב ביום שלפני וביום הראשון, אח"כ עובר.
ניסיתי דיקור שלא כל כך עזר.
דיברו איתי כמה פעמים בחיים על הצד הרגשי יותר ועל החיבור לנשיות, ואני עובדת על זה...
לאחרונה עולות לי מחשבות קשות לגבי הלידה, לקראת הריון ראשון.
אני מפחדת שאם בכאבי מחזור אני לא עומדת, ולוקחת משככי כאבים, מה יהיה בלידה?
אשמח לשמוע מכן-
האם סבלתן בצעירותכן מכאבי מחזור?
האם לקחת משככי כאבים?
איך היו הלידות שלכן?
האם בלידה לקחתן משככי כאבים?
והאם אתן חושבות שיש קשר בין הדברים?
תודה על הכנות....

[סלט_פירות*]

מעיין, אני ממליצה לך לקרוא את מודעות וסת והדפים שנספחים אליו, וגם את לרוקן את דם הוסת.
את יכולה להקל על כאבי המחזור שלך בעצמך.
מקווה שזה עוזר.

ולגבי השאלה שלך על הצירים, מכיוון שכאבי המחזור שלי לפני ההריונות לא היו מאוד חזקים, אני לא יכולה להעיד בנושא.

[פלוני_אלמונית*]

לגבי כאבי המחזור, לי מאוד עוזר, המנעות מוחלטת מגלוטן בחודשים בהם אני מקפידה לא סובלת בזמן מחזור (במקרה שלי מגרנה).
לגבי דאגות מכאבים בזמן לידה. כאב לי בלידות. זה משהו אחר. בכל אחת מהלידות, בסיומה הכאב מתפוגג באחת... .

יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב. אני כותבת להתמודד כי אין פרוש הדבר בהכרח להעלים את הכאבים. אני באופן אישי נעזרתי בספר לידה פעילה וגם בקטע מיוחד ללידה שכתבה ימימה.

חפשי כאן באתר ובגוגל. מצאי את הדרך שלך.

נסי לא לדאוג יותר מדי. כל דבר בזמנו.

מקווה שלא כתבתי שטויות או עם יותר מדי שגיאות. אם כן זה בהשפעת השעה...

[גברת_פלפלת*]

מציעה לך לקרוא מאמר מקיף על כאבי מחזור בראייה הטבעית .
אני סבלתי מכאבי מחזור קשים, שנחלשו בצורה משמעותית עם הפסקת הגלולות ועוד יותר עם מודעות וסת (ריקון). לפני כן הייתי חייבת ליטול כדורים אחרת הייתי בוכה מכאבים. עם הזמן וההתפתחות שלי בנושא של הרפייה והתמודדות, זה נחלש.
הלידה היתה שונה לגמרי, זה כאב אחר (כואב יותר פיסית כשמגיעים הצירים החזקים, אבל נפשית פחות, פחות מתסכל- כי את יודעת שיש מטרה לכאב הזה). ילדתי בבית בלי משככי כאבים כמובן. אבל לא לאורך כל הלידה הכאב הוא בשיא, רוב הלידה אלה כאבים שבהחלט משתווים לכאבי המחזור ופחות, אצל אלה שסובלות מכאבי מחזור. אני מדברת על הלידה שלי כמובן...

[שום_כתוש*]

שיטת אביבה: יש בשיטה תרגילים שמטרתם "לרכך" את יציאת הדם מדפנות הרחם, אני חייבת לומר שחטאתי והפסקתי לכתוב את דף ההתנסות שלי בשיטה, וגם לא התמדתי בתרגילים, אבל מהמעט שניסיתי, זה עבד.

[ע_ע_ע*]

כאבי מחזור לידה וסידן

[אום_שלום*]

ממליצה מאוד על תרגול יוגה נשית להקלה על כאבי מחזור.
אני מעולם לא חשבתי שיש לי כאבי מחזור חזקים במיוחד למרות שהיו תקופות (בעיקר בשנתיים שלפני שנכנסתי להריון) שהכאב דרש את תשומת לבי ואני שמחה שכך היה. לאורך רב הלידה הכאב הזכיר לי מאוד את אותם כאבים והיה לטעמי נסבל עד מהנה. לא השתמשתי במשככי כאבים, לא בלידה ולא אף פעם בזמן וסת.

אני מאמינה שבדיוק כמו שכאב הלידה מאפשר לנו להיות בתשומת לב לגוף ולתת לו את מה שהוא מבקש (תנועה, קולות, מנוחה) כך גם כל כאב ובפרט כאבי מחזור שמאוד דומים באופיים ובמהותם. אם תחשבי על צוואר הרחם שצריך להפתח, אפילו מעט על מנת שרירית הרחם תוכל להפלט החוצה, הדימוי של הפתיחה יכול מאוד להועיל.

[סמדר_נ*]

מעיין, את הפסקה הראשונה שלך גם אני יכולתי לכתוב. גם אני קיבלתי בגיל 14, וגם אני מאז הייתי רגילה להתפתל נואשות מכאבים, עד כדי צרחות ובכי (ושלשולים. לפעמים גם בחילות). ואפילו משככי כאבים שאני שונאת.
כמו שכבר כתבו לך, לידה זה סיפור אחר.
בלידה הראשונה לקחתי אפידורל, אבל לא כל כך כי כאב, אלא כי... סיפור ארוך. את יכולה לקרוא ב סיפורי הלידות של סמדר נ.
בלידה השנייה לא לקחתי שום כלום.
ו... האמת? אני מעדיפה לעבור עוד כמה לידות (והכי טוב בלי משככים. אין, אין תחליף לתחושת השליטה שלך בלידה ולמודעות העמוקה שאת מפתחת כשאת לא מטושטשת, ויכולה לתת לגופך מה שהוא צריך מבחינת תנועה ותנוחה, כמו שכתבה אום שלום), ולא את כאבי המחזור של גיל 14 ואילך.
כמה סיבות:
דבר ראשון, בתור אחת עם שלב לטנטי א-ר-ו-ך, מה שאומר שלידה לוקחת לי כמה ימים טובים, אני יכולה להגיד לך שרוב הלידה לא כואבת בכלל .
וכשזה מתחיל לכאוב, זה בא בגלים. אפשר להרגיש את ההתחלה, לצפות מה יהיה בהמשך, להגיע לשיא, להרגיש את ההקלה כשנגמר, לנוח קצת עד הפעם הבאה. גם העוצמה של שיא הגל מתגברת בהדרגה. בהתחלה זה ממש כלום, אחר כך קצת אי נוחות, אחר כך עוד יותר אי נוחות, אחר כך קצת כואב, אחר כך עוד יותר כואב, ובעצם הקטע של אמא'לה-מה-קורה-פה-אני-מתפוצצת-אני-הולכת-למות-עוד-רגע הוא די קצרצר. כמה דקות. זהו.
אגב, יש לי חברה שילדה על הרצפה בחדר הקבלה של ביה"ח בלידתה הראשונה, כי בקורס ההכנה ללידה אמרו לה ללכת לבית החולים רק כשהיא מרגישה שהיא לא יכולה יותר להתמודד עם הכאבים... אז כשהיא לא יכלה, היא הלכה .
בקיצור, זה ממש לא כאבי המחזור המתמשכים, הלא מסודרים, שקופצים עלייך באמצע כלום והולמים בך ישר בעוצמה אדירה, פתאום נפסקים, פתאום נותנים זבנג אדיר, מחלישים אותך ומשתקים אותך לכמה ימים.

ודבר שני, המכוונות הרגשית שלך כיולדת שונה מאד מזו שלך כאשה עם מחזור שצריכה באותו רגע לשרת לקוח/להנחות קבוצה (סתם נתתי את הדוגמאות שהיו רלוונטיות לי). כשאת יודעת שהכאב הזה יביא לך את התינוק שכל כך חיכית לבואו, שחודשים ארוכים את חשה אותו מתנועע בבטנך, ההתייחסות אליו היא שונה לחלוטין. אני לא יודעת אם ההתייחסות שלי לכאבי המחזור שלי היתה שונה מהותית מהתייחסות להצטננות או שפעת -- משהו שנופל עלייך ואת צריכה לסבול אותו איכשהו עד שהוא ייעלם ויפסיק להפריע לך למהלך החיים התקין. בלידה, את מכווונת למה שיגיע אחר כך ואפילו שכואב לך, ואפילו מאד, את לא מרגישה חולה בכלל. אני זוכרת שאחרי יום יומיים לטנטיים שמחתי כשהתחיל להופיע כאב. התחושה היא שזו "עבודה". שיש לזה מטרה. שזה לא סתם.
וכשהתינוק יוצא זה נפסק מייד, ואם הגעת לשלב הזה כשאת בחושייך -- הבנתי מה תחושת ה"היי" שמדברים עליה רק כשהייתי שם. מין "אף אחד לא יכול עלי".

ובונוס: אצלי, המחזורים שהגיעו אחרי הלידות (כלומר, בערך שנה אחרי כל לידה), היו הרבה יותר קלים ונסבלים, ממושכים פחות (מ 8 ימים ירדתי ל4-5) וכואבים הרבה הרבה פחות. את הכאב הפתאומי, החותך, המנסר -- ואללה, לא זוכרת שהרגשתי מאז נולד בכורי, לפני כמעט שש שנים. אולי זה יהיה כך גם אצלך?
מאחלת לך היקלטות מהירה ונעימה, הריון תקין ונעים, ולידה ברוכה!

[דלעת*]

עוד לא ילדתי, אבל הצלחתי להקל על כאבי מחזור שלפעמים חשבתי שאני משתגעת מהם לגמרי (במובן הקליני), שאם לא הייתי תופסת אותם עם שני אקמול לפני שהם מתפתחים הייתי מוצאת את עצמי מתפתלת מייללת על הרצפה
בקיצור,
אחד הדברים שעזרו לי הוא -
המחשבה שהכאב הוא מההתנגדות לשחרור של הדם. ההבנה שתהליך רגיל של התכווצויות אמור להיות מורגש, אך לא סיוט כזה. והסיבה שזה כואב לי היא בגלל שאני לא מקבלת את העובדה שהדם צריך לצאת , ושההתכווצויות האלה צריכות לקרות, ויוצרת אצלי בתוכי התנגדות ומלחמה בתהליך הזה - מה שיוצר את כל הבלגן של הכאבים המטורפים האלה.
ואחרי שהבנתי את זה, אז כל פעם שהיה מתחיל כאב כזה, הייתי נושמת לבטן ואומרת, יופי, תתכווצו כמו שאתם צריכים, תשחררו, דם, תצא... ממש הייתי מרגישה איך אני משחררת את שרירי הבטן והרחם לעשות את עבודתם, איך אני מוותרת על הדם הזה שבתוכי, ומוכנה שהוא יזרום החוצה.
אולי יש כאן להדגיש שהבנתי שאני לא אוהבת את ההתעסקות עם הדם שיוצא החוצה, כלומר - שייצא כמה שפחות, כן? שאני לא אצטרך להחליף, לדאוג להתלכלכות, שזה ייגמר מהר. והבנתי שאני משדרת לגוף שלי - שלא יוציא את הדם, בגלל - שזה איכסה, שזה מעצבן, שזה מגביל. לא באמת הרשיתי לדם לצאת, וזה יצר את הבלבול ואת הכאבים המטורפים.
כשהבנתי את זה אז הבנתי שאין לי ברירה אלא לקבל את זה... כי זה ייצא בכל מקרה, אז עדיף בטוב
אז ממש דיברתי עם הגוף שלי, עם הבטן, עם רחם, לקבלה של התהליך, להרפיה, לעידוד. וזה מאוד עזר, כל פעם שהצלחתי לעשות את זה, הכאבים עברו מאוד מהר, ולא התפתחו.

אבל גילוי נאות הוא שזה כבר היה אחרי שהכאבים ממילא ירדו בעוצמתם בתקופה מסויימת, שזו הייתה תקופה שממש התאהבתי בצורה מקסימה וכיפית במישהו והיה לי טוב איתו, זו הייתה תקופה קצרה אבל השפיעה גם על סידור המחזור שלי וגם על הפחתת כאבי המחזור, ואחר כך המחזור נשאר סדיר והכאבים קצת חזרו אבל לא לעוצמות הפסיכיות של מקודם.

זה לא לגמרי תשובה על מה ששאלת אבל אני חושבת שיש כאן משהו שקשור לשחרור ולקבלה של התהליך - שיכול להיות בלידה ויכול להיות (היה אצלי) בכאבי המחזור, ויכול לעזור.

(והמרגיעון - כולנו זקוקים לחיבוק - ומה שעולה לי עם מה שכתבתי זה שגם הרחם שלנו זקוקה לחיבוק)

[אום_שלום*]

דלעת, מקסים מה שכתבת על תהליך "החיבוק" של הוסת, הרחם והגוף בכלל @}

[גברת_פלפלת*]

בקיצור, זה ממש לא כאבי המחזור המתמשכים, הלא מסודרים, שקופצים עלייך באמצע כלום והולמים בך ישר בעוצמה אדירה, פתאום נפסקים, פתאום נותנים זבנג אדיר, מחלישים אותך ומשתקים אותך לכמה ימים.
לגמרי מסכימה.

הבנתי מה תחושת ה"היי" שמדברים עליה רק כשהייתי שם. מין "אף אחד לא יכול עלי"
אחרי הלידה, או יותר נכון- מאז הלידה- אני יודעת ומרגישה שאין שום דבר שאני לא יכולה לעשות. אני מלכה. אני אלה. אני ילדתי בבית בלי משככי כאבים והתמודדתי!!

היה קטע בלידה שאמרתי משהו שאני לא יכולה עם הכאבים האלה, והמיילדת אמרה לי: את רוצה שניסע לבי"ח לקחת אפידורל? ואני לא הבנתי מה הקשר. סתם רציתי להתלונן, אני אתמודד. אין ספק שזה כואב, ואין ספק שההכנה הכי טובה שאת יכולה לעשות זה להתמודד עם כאבי המחזור שלך.
לפנות לעצמך את הזמן, לקחת חופש מהעבודה (גם אם זה אומר יום או יומיים בכל חודש. אין מה לעשות). לשכב במיטה, בחדר נעים, לעשות הרפייה, לשכב עם בקבוק חם על הבטן, לשמוע דמיון מודרך או מדיטציה או מה שאת מתחברת אליו. להרגיש את הכאב ולקבל אותו, לא להתכווץ.
זה היה עבורי תהליך תרפויטי מדהים.

ואגב, גם אצלי כאבי המחזור כמעט לא קיימים מאז הלידה. זה קורה אצל הרבה נשים.

[מעיין*]

תודה לכן נשים יקרות על השיתוף והמילים שלכן.
יש לי הרבה מה לכתוב. ולחשוב. ולעבד.
תודה לך סמדר נ על ההפנייה לסיפורי הלידה שלך.