טיפול התנהגותי בחרדה

[בדרך_להחלמה*]

האם יש כאן מישהי שעברה טיפול התנהגותי לטיפול בחרדות?
לא יודעת על הטיפול הרבה, אך ניסיתי כל כך הרבה טיפולים אלטרנטיביים עם מטפלים באמת טובים והיה תמיד שיפור אבל הבעיה לא נפתרת מהשורש.
לא יודעת אם האפשרות הזו בכלל קיימת האם ניתן להחלים לגמרי ובאופו מוחלט מחרדות ומחרדה מהתקפי חרדה...
אשמח לשמוע על הניסיון שלכן
תודה

[dam_cho*]

חברה טובהופסיכולוגית מנוסה,
מטפלת בחרדות. הכשרה: פסיכולוגית קלינית (טיפול התנהגותי-ככה אומרים?) ומתרגלת בודהיסטית וותיקה, המשלבת טכניקות מ-2 העולמות.
אשמח לתת פרטים
אני בדפבית
בהצלחה

[סאלי_תדמור*]

_והיה תמיד שיפור אבל הבעיה לא נפתרת מהשורש.
לא יודעת אם האפשרות הזו בכלל קיימת האם ניתן להחלים לגמרי ובאופו מוחלט מחרדות ומחרדה מהתקפי חרדה..._

שלום לך @}

את נוגעת פה בנקודה שאני חושבת עליה לאחרונה. יש איזו הנחה או דיבור רווח בתרבות שלנו, שיש עניינים רגשיים/מחשבתיים שהם "בעיה" ואפשר למצוא להם "פתרון". הכל מאוד מוגדר ופשוט. זה נכון גם למחלות. יש "מחלה" ואז נותנים תרופה, והבעיה נפתרה. אין מחלה. וכל מי שעובד בשירותם של אנשים (מטפלים, מאמנים, יועצים ואחרים) אומרים שהשירות שלהם יפתור את הבעיה.

ויש תחומים שבהם אנחנו מבינים שזה לא כך. למשל חינוך. אנחנו לא פותרים בעיות. אנחנו חיים את התהליך וצועדים בדרך ארוכה. עוברים מכשולים שונים, מגיעים לאחרים, החיים מתפתחים ואנחנו איתם. כאן בקהילה מתיחסים ככה גם לבריאות. אנחנו משתדלים לקדם את הבריאות שלנו בעזרת תזונה ואורח חיים מסוים, ומצפים ומבינים שזה תהליך שימשך כל החיים.

תחום ההתפתחות האישית, לדעתי, לא שונה מבריאות או חינוך. אני לא חושבת שדברים לגמרי "נפתרים מהשורש" ונעלמים לחלוטין (יש סימוכין מסוימים לזה, אבל נניח לזה כרגע). אנחנו מתקדמים. חיים. מתפתחים. עובדים על הדברים, משפרים דברים, ומגיעים לאתגרים נוספים. לפעמים נראה שמעט צועדים אחורה, ואז אפשר להמשיך ולהתקדם, לכוונים שונים. כפי שכתבת, טיפולים רבים ושיטות רבות עוזרות. מי יותר ומי פחות. ועדיין, הכל חלק מתהליך גדול וארוך. מתישהו כתבתי שבימים אלו הבחנתי שאני עוסקת ב"התפתחות אישית" בערך 20 שנה. זה לא שלא השגתי כלום, להיפך. כמעט שום דבר לא נשאר אותו דבר. דברים שהטרידו אותי מאוד בעבר, לא מטרידים כלל, או מטרידים מעט, או באופן שונה לגמרי. וכמובן שצצו אתגרים חדשים. בתמונה הכוללת יש שיפור אדיר. אבל אני לא חושבת שיש דברים שלגמרי "נעקרו מהשורש". אולי מעטים. וזה לקח זמן, בד"כ. לפעמים עבדתי שנים בכוון מסוים עד שהבנתי שזה לא הכוון. ובכוון אחר היתה התפתחות הרבה יותר מהירה. לדברים יש את הקצב שלהם.

כתבתי לך בכלליות ובלי להכירך. אני לא יודעת מה בדיוק את מתכוונת ב"חרדה" (מילה שמקיפה טווח שלם של חוויות). הכוונה שלי היא לחזק אותך בתהליך שלך, שנשמע חיובי ומתפתח! @}

[בדרך_להחלמה*]

תודה על התגובות
אני עוד מתבשלת לי במחשבה על טיפול שהוא נחשב "קונבנציונאלי".
סאלי תודה על הדברים שכתבת ואני מרגישה שמקבלת ומסכימה עם הדברים משכתבת ועם החשיבות שלהיות בתהליך עצמו שהוא לכשעצמו מצמיח, ולא להתפלל לקושי שיעלם. אך עם זאת כל כך הרבה שנים שבויה תחת טרור החרדות- חרדה קיומית, חרדה לחיות, חרדה למות, חרדה שיקרה משהו, חרדה מחולי חרדה להיות לבד ועוד ועוד, חרדות שהולכות ומצמצמות את מרחב חיי. נכון שלאורך השנים בטיפולים ובתהליך רוחני שאני עוברת יש שיפור, ולעיתים לצערי רגרסיה, אבל אני מרגישה שגם השיפור עדיחן מתקיים מהמרחב הכל כך מצומצם ולא מפריצה אל החוץ.
לא יודעת אם חווית חרדה שמצמצמת ומשפיעה כל כך על התנהלות חיים רגילה, אך זו תחושה של חיים בתוך המוות, או מוות שחדר לחיים.
לא יודעת למה כתבתי את כל זה, אבל כבר נכתב...
בכל זאת תודה

[סאלי_תדמור*]

קוראת אותך @}

[נועה*]

הפחדים באים והולכים וחוזרים במיוחד בלילות. חצי כדור הרגעה. טלוויזיה אינטרנט, רק להצליח לעמעם את עצמי. למה דווקא באמצע הלילה נוחת עלי כל התעוקה הזאת?

[דני_זובין*]

_ניסיתי כל כך הרבה טיפולים אלטרנטיביים עם מטפלים באמת טובים והיה תמיד שיפור אבל הבעיה לא נפתרת מהשורש.
לא יודעת אם האפשרות הזו בכלל קיימת האם ניתן להחלים לגמרי ובאופו מוחלט מחרדות ומחרדה מהתקפי חרדה..._
בדרך,
אני רוצה לחזק את ידיך בשאיפה לפתור את הבעיה מהשורש.
אילו הייתי (חלילה), מקיא עשר פעמים ביום, הייתי מאד שמח על טיפול שהיה מוריד את הקצב לשלוש פעמים ביום. ועדיין הייתי מחפש פתרון מהשורש - להפסיק להקיא בכלל.

לפני תשע שנים התפרצו לחיי סימפטומים שכללו התקפי חרדה, וצורות חרדה אחרות.
מה קרה מאז? שאלה מורכבת.
מצד אחד מצאתי כלים (תרפיה) שהעלימו את הסימפטומים המובהקים. ההתקפים נפסקו לחלוטין. ה"חרדה הכללית" ירדה (מאד?) בעוצמתה.
מצד שני האופי החרדתי הבסיסי לחלוטין נשאר איתי.

מאז חזרתי חליפות לחפש טיפולים שונים. התשובה לשאלה מה אני רוצה מטיפול הלכה והתחדדה לתשובה רדיקאלית: אני רוצה להיות אני עצמי לגמרי, במלוא העוצמה, וללא הררי המכשולים הפנימיים שאני נתקל בהם בכל רגע בחיי.


יש איזו הנחה או דיבור רווח בתרבות שלנו, שיש עניינים רגשיים/מחשבתיים שהם "בעיה" ואפשר למצוא להם "פתרון". הכל מאוד מוגדר ופשוט. זה נכון גם למחלות. יש "מחלה" ואז נותנים תרופה, והבעיה נפתרה. אין מחלה. וכל מי שעובד בשירותם של אנשים (מטפלים, מאמנים, יועצים ואחרים) אומרים שהשירות שלהם יפתור את הבעיה.
סאלי, אני חושב ששני הדברים ייתכנו בו זמנית. כדי להפנים שריפוי עשוי להיות תהליך ארוך, אין צורך להשתיק את האינטואיציה שאומרת ללא רבב: אני חווה בעיות, קשיים. למשל: חוסר יכולת להגיד לאנשים מה אני מרגיש, הוא בעיה. סוג של נכות.
כשאני מכנה את הבעיות הפנימיות שלי כבעיות, ללא מרכאות, אני מרויח משהו חשוב: אני יודע ש-בבסיס שלי הבעיה לא קיימת. הקושי הזה חיצוני למי שאני ביסודו של דבר.
אני חושב גם שהמטאפורה של "צמיחה" או "התפתחות", באופן מהותי לא מבטאת את מה שקורה בנפש של בני אדם. אני מאמין שהבעיות שלנו נובעות "ממקלות בגלגלים" - תוציאי את המקלות, והרכב יסע חלק, הוא כבר יודע את כל מה שהוא צריך לדעת.

[שחף_אהובי*]

התשובה לשאלה מה אני רוצה מטיפול הלכה והתחדדה לתשובה רדיקאלית: אני רוצה להיות אני עצמי לגמרי, במלוא העוצמה, וללא הררי המכשולים הפנימיים שאני נתקל בהם בכל רגע בחיי.

גם אני. רק הייתי מחליפה את "מה אני רוצה מטיפול" ל"מה אני רוצה מהחיים" ובכלל מזדהה עם התשובה של דני.

אני חושבת על זה כמו על כולסטרול גבוה:
יכול להיות שזה משהו גנטי ושום דבר שידוע כיום לא יעזור והדבר היחידי שיש זה לקחת תרופות להורדת כולטרול.
יכול להיות שאפשר לשנות את זה דרך שינוי אורח חיים אבל את לא רוצה, זה נראה לך קשה מידי, אז את לוקחת תרופות להורדת כולסטרול.
ויכול להיות שאת מוכנה לבדוק למה יש לך כולסטרול גבוה. אולי את צריכה לאכול פחות שומנים, אולי את רגישה דוקא לפחמימות, אולי זה ענין של פעילות גופנית. זה לא קל לעבור לאורח חיים בריא, זה דורש מחויבות ונכונות לא לשקר לעצמך (לנקות את הבית לא נכנס על תקן פעילות גופנית)

האסטרטגיה המתבקשת היא להתחיל מתרופות להורדת כולסטרול כדי לצאת מסכת חיים מיידית, ובמקביל לעבוד על שינוי אורח חיים . ולהגיד תודה, תודה, תודה לבדיקה שגילתה שיש לך כולסטרול גבוה לפני שהיה מאוחר מידי.

הנמשל שדבר ראשון את צריכה לחזור לתפקד ולישון בלילות. נכון שזה רק סימפטום ולא הבעיה עצמה, אבל זה סימפטום מאוד מסוכן בפני עצמו!
מנסיוני, אם מזניחים אז אחר כך צריך לטפל גם בחרדות וגם בתוצאה של מחסור מצטבר בשינה לאורך זמן. שלא לדבר על תופעות לוואי כמו פגיעה בבריאות, במשפחה, בפרנסה...

בסעיף "תרופות" הכוונה לאו דווקא לתרופות ממש אלא לכל מיני טיפולים שמטפלים בסימפטומים, כמו טיפול התנהגותי.

ואז את צריכה להחליט אם זה מספיק לך או שאת רוצה להמשיך הלאה. זה לא קל. זה דורש מחויבות ונכונות לא לשקר לעצמך. ולהגיד תודה, תודה, תודה לחרדות שגילו שיש לך בעיה ונתנו לך הזדמות לתקן את החיים שלך לפני שיהיה מאוחר מידי והם יעברו.

שלא יהיו אי הבנות - אין לי באופן אישי שום שיפוטיות בנוגע לאף החלטה ואני לא חושבת שלאף אחד מגיעה הזכות להיות שיפוטי. וזה גם תלוי בתנאים חיצוניים, למשל אם בכלל את יכולה להרשות לעצמך את המסע הזה מבחינה כלכלית, משפחתית, נפשית ובטח עוד כמה.

וגם יכול להיות שזה באמת רק בעיה חיצונית (נגיד, חוסר איזון הורמונלי או בעיה בבלוטת התריס או מחסור במינרלים, לא יודעת). לפעמים סיגר הוא רק סיגר.


ויקינטונית - אני בהחלט יודעת כמה זה קשה. אני מאמינה שגם דני.
(מוסיפה שוב את הקישור שאני מפזרת לאחרונה תחת כל עץ רענן, שהרעיון שלו שזה בסדר להרגיש ככה. מותר לך. זה לא באשמתך. פוסט טראומה קיבוצית (2009-07-01T00:03:56) )

[דני_זובין*]

תודה, תודה, תודה לחרדות שגילו שיש לך בעיה ונתנו לך הזדמות לתקן את החיים שלך לפני שיהיה מאוחר מידי והם יעברו.


ובכיוון הזה:
התשובה לשאלה מה אני רוצה מטיפול הלכה והתחדדה לתשובה רדיקאלית: אני רוצה להיות אני עצמי לגמרי, במלוא העוצמה, וללא הררי המכשולים הפנימיים שאני נתקל בהם בכל רגע בחיי. (מצטט את עצמי)
סיפור דוגמא: אני במכולת ובעל המכולת לא סימן מחירים על המוצרים. אני רוצה לדעת מחירים של שמונה מוצרים. אבל לא נעים לי לשאול כל כך הרבה. אז אני שואל רק על ההכי קריטיים.
זה מכשול מהמכשולים הקטנים. חיי כלם מלאים בהם, כל אחד בסגנונו. בעומק זה לא שונה מהתקף חרדה. (אם כי זה שונה בתכלית בהשפעה על החיים, ובניסבלות)

[אל_הלב*]

מתחילה שבוע הבא טיפול פסיכולוגי התנהגותי.
אשמח לשתף בחוויות ואם זה מורדי את עוצמת ותדירות החרדות.

[חרדה_פה_ושם*]

אל הלב שלום
אולי תוכלי לשתף?

[אל_הלב*]

חרדה פה ושם ולכל הסובלות וסובלים מחרדה שפוגמת משמעותית באיכות חייהם -
אני יכולה רק לשתף שאצלי זה חולל שינוי מהפכני, ששיפר את איכות חיי פלאים.
אתמול סיימתי תהליך של כחצי שנה, חודשיים ראשונים של טיפול סיביטי קוגנטיבי פרטי ולאחריו סדנת מיינדפולנס קבוצתית (עם אותה פסיכולוגית התנהגותית קוגנטיבית) להפגת חרדה ודיכאון של 10 מפגשים.
אני מרגישה שקיבלתי כלים משמעותיים ביותר לעצור את החרדה בתחילתה ולא לתת לה לדרדר אותי לתהום וללופ של חרדה-כאבים פיזים-פניקה-דיכאון-חרדה וחוזר חלילה.
גם ירדתי כמעט לחלוטין מהכדורים הפסיכיאטרים שלקחתי (נותרתי עם מינון אפסי של חצי כדור אחד, הייתי על שני כדורים ביום).
אז זה נכון שיש עדיין חרדות ומועקות, אבל הן נקודתיות, הן חולפות לאחר מספר דקות ולא נמשכות ימים, שבועות וחודשים כמו לפני כן.
מ15.12.13 ועד סוף יוני 2014 הייתי חצי שנה בחרדה כאבים ודאון מתמשך, כמעט ללא הפוגות בכלל. זה היה סיוט. זה גרם לי כמעט לוותר על החיים מרוב סבל.
היום, טפו טפו טפו, אני במקום אחר. חרדה היא רק חרדה. היא לא סבל בלתי יתואר, היא זמנית, היא סמן לכך שנלחצתי ממשהו ומצליחה תמיד לשים את האצבע למה הופיעה.
היא כבר לא ארטילאית ואקראית, והכי חשוב - אני באמת מאמינה ויודעת שתחלוף כפי שבאה. תוך דקות ספורות.

כיום מתמודדת עם משבר גדול בנישואי ולכן החרדה מבצבצת לה לפרקים.
אבל תודות לטיפול הקוגנטיבי התנהגותי יש לי כלים מחשבתיים לעצור אותה בדלת, כשהיא רק מתחילה. וזה אדיר.
הטיפול לימד אותי איך שיבושי החשיבה שלי גרמו להגברת החרדה והכאבים שחשתי.
תוך 3 טיפולים אישיים חל מפנה רציני אצלי.
אולי כל כך מהר גם עקב העובדה שהייתי בטיפול פסיכודינמי במשך שנתיים לפני כן, שעזר לי לעבד ולהבין הרבה דברים.
בטיפול התנהגותי עובדים תכלס. לא בסיבה למה הופיעה חרדה אלא במה ניתן לעשות איתה כעת כשהופיעה.

יותר ממליצה לכם לרכוש את הכלים האלה וכן לקרוא את הספר "להפחיד את הפחד" שהוא מדריך לטיפול התנהגותי עצמי בחרדה, ספר ממש טוב שגיליתי רק עכשיו, אחרי שכבר ניצלתי פחות או יותר, אבל הוא טוב גם לחיזוק.

שנחווה שלווה פנימית שמחה ואהבה עצמית.

[חרדה_פה_ושם*]

תודה ששיתפת.
נשמע שהיית בגיהנום עלי אדמות והצלחת להתגבר, להסתכל לחרדה בעיניים בלי להשפיל מבט.
מעניין שבדרך כלל הפרדות מחרדות היא גם הפרדות מבני אדם שהיו איתנו בחרדות
כנראה שמנגנון ההדחיקה מאפשר לנו להיות במקום לא טוב וזה תפקידו - מה שנקרא אזור נוחות

הצהוב אומר - קושי אינו בהכרח סבל

תודה על הספר.

[אל_הלב*]

למה התכוונת שהיפרדות מחרדות היא גם מבני אדם דהיו איתנו בחרדות?
אצלי זה ממש לא ככה.

[אורי*]

אל הלב
טוב לקרוא שזה עזר לך כל כך
באמת עשית תהליך ארוך ומשמעותי ולא קל
אני מליאת הערכה

[חרדה_פה_ושם*]

בני האדם שאיתנו הם בעצם מה שאנחנו יצרנו במיינד שלנו.
הסביבה שלנו משדרת לנו מיליוני פיסות מידע בכל שניה.
אני בוחרת מתוכן כמה בודדות ומרכיבה מהן את הסיפור שאני מאמינה בו.
הוא נכון, מבוסס על עובדות - אבל זה לא ככה.

בני הזוג שלנו חיים בתודעה שלנו. הם מורכבים ממה שאנחנו מאמינים שהם.
לפעמים פרידה מחרדות כמו שאני חוויתי גרמה לי להחליף את בן הזוג למרות שנשארתי עם אותו איש
כלומר, מבחינת משרד הפנים אני עם אותו אדם. מבחינתי אני עם אדם אחר
אבל הוא כנראה נשאר אותו אדם

יצא מסובך. מקווה שהבנת