השפעה פסיכולוגית של צבעים וצלילים

[אישה_במסע*]

מה שקרה לפני כמה ימים:
לפני זמן מה עברתי לסבון טבעי (ליתר דיוק, לסבון אמיתי ולא זיוף של סבון). אני מנסה סבונים בריחות שונים, ובין היתר רוצה לחליט אם להעדיך סבון מוצק או נוזלי. בעבר, כשהשתמשתי בסבונים מזוייפים הריחות שלהם היו לרוב מסריחים, לפעמי נסבלים, תמיד כימיים. ולא הייתה שום השפעה אנרגטית, מלבד הסירחון. לסבונים תעשייתיים שהם ללא SLS היו ריחות רכים יותר, אבל עדיין תעשייתים. לסבון טבעי יש ריח. ולרוב זה ריח של שמנים אתריים.
מסיבה כלשהי, את ההשפעה של הריח אני מרגישה חזק יותר בסבון נוזלי. אבל אולי זה בגלל הריחות - לא ניסיתי עדיין סבון נוזלי וסבון מוצק עם אותו ריח כדי להשוות ביניהם.
הסבון הנוזלי של מיכל בא בשתי גרסאות. אחת של פריחת הדרים, שנייה של גן אנגלי. הסבון הדרים זה כמו להתקלח בתוך פרדס. כתום, חם, אביבי. התאהבתי בו מייד. אחרי המעבר לסבון טבעי חשבתי לעבור לסבון מוצק - שהוא טבעי יותר וכו'. אבל הריח המהמם הזה!
כשיצא הסבון בריח גן אנגלי, שהוא סבון חדש, החלטתי לקנות. והריח טוב. אבל אני לא רוצה אותו. לקח לי זמן לנסות להבין מה קורה פה. הריח הזה פשוט מהמם! ריח של גן בבוקר, כולו מכוסה טל, קריר ורענן. אבל הרגשתי שאני לא מעוניינת.
זה לא קרה לי קודם - הריח הזה טוב. אבל לא מתאים לי. עד שקלטתי - הריח הזה מקרר. תפוזים מחמם. זה מקרר. לא מתאים לי!

בדיוק כמו שקרה לי עם הבגדים. אני עדיין זוכרת את היום בו ישבתי עם שמלה בצבעי וורוד-תכלת, ופשוט הרשתי בה לא נעים. עד שקלטתי שאני רוצה להחליף בגדים, והחלפתי לחולצה אדומה ולחצאית השחורה-לבנה האהובה עליי. אני לא לובשת את החצאית הכחולה כהה שלי עם חולצה בצבע תכלת, למרות שהצבעי יתאימו. אני מרגישה שזה יקרר יותר מידי. לעומת זאת, אני לובשת בשמחה רבה צבעי אדום, צהוב, כתום. צבעים חמים.
כשהייתי בחטיבה היו זמנים שכל חולצות בית הספר שלי היו אדומות, שחורות או לבנות. מאז הרחבתי את רפרטואר הצבעים שלי (שההתכווץ בעיקר בגלל האילוץ המטופש של חולצות בית ספר), והחלטתי לנסות לצאת מאיזור הנוחות שלי ולנסות כל מיני צבעים. וכך התחלתי לגלות דברים.
שחור זה נייטרלי. גם לבן. כחול כהה או ירוק כהה לא מקרר כמו תכלת או וורוד - שהם בהירים יותר. אני יכולה ללבוש חצאית בצבע ירוק כהה או בורדו עם חולצה לבנה (וזה בערך הדבר היחידי שאני יכולה ללבוש עם החצאיות האלו). עם החצאית הכחולה עוד לא ניסיתי, יותר מידי דגל ישראל בשבילי. אולי ביום העצמאות...
סגול כהה גם הוא לא מקרר. יש לי חולצה בצבע הזה, והיא הולכת עם מכנס כחול דהוי.

בכלל, אני מעדיפה צבעים עזים על פני צבעי פסטל או צבעים דהויים. יש בםה משהו מלא חיים, מעורר. מחמם?

כל עוד התעקשתי רק על דברים שאני ממש אוהבת הגבלתי את עצמי במובן מה, אבל גם לא יצא לי להיתקל בבגדים שמחלישים אותי. החולצה התכלת הנ"ל יפה, היא בצבע תכלת יפה, לא דהוי. ובצירוף אחר היא בהחלט תעבוד, אני חושבת. לבשתי אותה עם חצאית סגולה. ואת החצאית הסגולה לבשתי עם חולצה וורודה, שיש בה משהו מפוקפק כשהיא לעצמה.

זו ההשפעה אנרגטית עליי אישית. מתאים לי כרגע ללבוש ולהריח דברים של אביב, של חום, של פריחה. לא דברים של סתיו. אולי זה המונח החסר? אדום, כתום, צהוב - אלו צבעי האביב והפריחה. והריח של הסבון הקריר היה ריח של סתיו. של קרירות ובהירות, מזג אוויר יפה כשלעצמו. והריח טוב ומקסים! אבל לא מתאים לי כרגע.

[אישה_במסע*]

הסיבה שבשם הדף מופיעה המילה "פסיכולוגית" ולא "אנרגטית" היא פשוטה - בעיני למילים משמעויות שונות.
אנרגיה קימת בצורה אובייקטיבית. והיא משפיעה, אם אנחנו מאמינים בה ואם לא. זו מבחינתי משמעות המילה. כך, אם למטבח בצע לבן יש השפעה אנרגטית שלילית כלשהי, היא תפעל גם על עיוור הנמצא באותו מטבח לבדו, ולא יודע מה צבעו.
אני לא מאמינה בזה. ההשפעה עלי האני מדברת היא פסיכולוגית. היא קיימת רק אם אני רואה את הצבעים, מריחה את הריחות.

בנוסף לכך, ההשפעה הזו אינדיבידואלית. אני מקשיבה בשמחה לתורות המניחות השפעה כלשהי, כמו פנג שוואי, אולם אם מישהי אומרת שצבע לבן טוב לה במטבח, אני אטה להאמין לה, ולא להגיד שזה שהיא רוצה צבע כזה זה חלק מהבעיה, והפנג שוואי יודעת טוב יותר. אפשר לראות את זה בדף פנג שואי במטבח{{}}.

אני לא מסכימה לגישה שיש השפעה אובייקטיבית כלשהי שנכונה לכולם. ההשפעות האלו הן תלויות תרבות במידה רבה, ותלויות חינוך, ואסויאציות שנוצרו במהלך החיים. קיים גם מרכיב ביולוגי כלשהו - מילים לצבעים בשפות שונות במקומות רחוקים ובלתי תלויים הופיעו באותו סדר, כך שיש רכיב אובייקטיבי, אולם החלק הסובייקטיבי גובר עליו.

ועל ההשפעה הפסיכולוגית, שהיא בחלקה אישית, בחלקה אנושית, בחלקה תרבותית וחברתית, אני רוצה לדבר.

[בשמת_א*]

נחמד בעיני השימוש בביטוי "השפעה פסיכולוגית". בדיוק ראיתי עם הילדים את הסרט "החנות מעבר לפינה" עם ג'יימס סטיוארט ומרגרט סאליבן הנפלאים, ושם קלרה נובק משתמשת פעמיים לפחות במלה "פסיכולוגי", מה שהיה אז חדשני וסימן אותה כבחורה עם שאיפות "רוחניות" ו"מתקדמות" (-: זה היה מאוד נחמד. במיוחד בסצינה שבה היא מסבירה לקראוליק שהמחלה שלה היא מסיבה "פסיכולוגית" ואז הוא אומר בחביבות "אבל אם זה רק פסיכולוגי..." והיא מייד נזעקת ואומרת לו בתגובה "רק פסיכולוגי?! נכון שאנחנו באותו חדר אבל אנחנו לא באותה פלנטה!" D-:

אז אני לגמרי בעד החזרת העטרה של ההשפעה הפסיכולוגית ליושנה.

שמתי לב לעניין הצבעים בזמן האחרון כי יצא שכמה אנשים הגיבו בהתנגדות להעדפה שלי לקירות לבנים. למשל, ניסו לשכנע אותי שזה "קר" ושאולי אצבע בגוון שהוא אמנם "לבן" אבל יותר "שמנת".
לפני כמה שנים עברנו דירה והשכרנו את דירתי הקטנה. השוכרים ביקשו לאפשר להם לצבוע את הקירות בלבן שהוא יותר "שמנת". החלטתי להיעתר לבקשתם.
כעבור שנתיים, כשחזרנו לדירתי, צבע השמנת גרם לי ממש דיכאון.
אני לא ידעתי שזה היה מהצבע, פשוט היה לי רע מאוד בדירה, אבל הגעתי עם החבר הצבעי, והוא התחיל לצבוע בצבע הלבן "שלי" את כל הקירות.
ברגע שהיה קיר אחד צבוע בלבן - תיכף התחילה ההרגשה הפיזית שלי להשתנות. זה היה מדהים. לא ציפיתי לזה. פשוט הרגשתי את השמחה חוזרת אלי. התחלתי לחייך. התחלתי לנשום. אמרתי לו, זה היה הצבע הצהבהב הזה שעשה לי רע!
כשכל הבית היה לבן פשוט קרנתי מרוב אושר.

הרבה שנים אהבתי במיוחד מצעים לבנים. ולפני כמה שנים אף רכשתי ציפות וציפיות מסאטן לבן איכותי שגרמו לי ממש תחושה מלכותית.
והנה, לפני כמה זמן, אולי שנה, לפתע לא רציתי מצעים לבנים. פתאום הרגשתי לגביהם תחושה חדשה, כאילו הם "ריקים" מדי או "קרים". במשך חודשים על חודשים רציתי רק את המצעים בצבעי קפה וסגול. לפתע, לפני שבועות אחדים, הרגשתי שדווקא מצעים לבנים ישמחו אותי - ומייד הם חזרו למיטה (ואז הבן בא הביתה וקרן מאושר: "איזה יופי! הכל לבן!" והסתבר שגם הוא מרגיש נפלא עם הלבן).
אין לי הסבר לשני השינויים הדרמטיים האלה, אבל ברור לי שזו תוצאה של תהליך פנימי.

הלבן קשור אצלי לטוהר, לנקיון, למלכותיות, לפינוק, לאור ולא יודעת למה עוד.
בקיץ יש שבועות ארוכים שאני רוצה ללבוש רק חולצות לבנות כי כל צבע אחר מרגיש לי חם ולח ומציק, רק הלבן מרגיש לי נעים ויבש. (-:

[אישה_במסע*]

אני עדיין זוכרת את הימים בהם שיח על השפעה פסיכולוגית היה הנורמה. זה היה לפני התפשטותו של הניו אייג'. אחת ההשערות שלי היא שההחלפה של הפסיכולוגי באנרגטי הייתה חלק מהרצון של תנועת הניו רייג' להתרחק מהמדע. הבעיה היא שלשפה יש חיים משלה. אנרגיה, בניגוד להשפעה פסיכולוגית, היא דבר הקיים אובייקטיבית, המנאפשר לאנשי מקצוע ומומחים לאנרגיות להסביר לאנשים אחרים מה ההשפעה האנרגטית של משהו. ניסיונות לעשות זאת עם השפעה פסיכולוגית קשים בהרבה.
מעניין מה שאת רושמת על לבן. אני נותנת לפרקטיות עדיפות על פני הצבעים, אולם כאשר האפשרות קיימת, אפשר לראות את העדפת הצבעים שלי. וזכות הדף הזה אני ממש הקרוב אחליף את המצעים שלי למצעים בצבע סגול מהמם שמתחשק לי עליהם.

וכן, לבן מתאים לי. אני רוצה שהמצעים יהיו סגולים - והפיג'מה לבנה. מצד שני, הבחירה הזו היא בין האפשרויות הנגישות לי. אין לי מצעים בצבע תכלת מהמם, למשל.

ובנוגע ללבן והשמנת - אולי זו נקודת ההתחלה. הדיון בדף הפנג שוואי על הנזק הכביכול אובייקטיבי במטבח לבן. הארונות והמגרות בבית הורי הם לבנים, וזה יוצר תחושה של ניקיון, של חגיגיות, של קדושה (ביום כיפור לבשתי בכוונה ולשמו בגדים לבנים כולם, עד לרמת גומית השיער שלי. ואז ישבתי בחוץ וראיתי נשים בחולצות לבנות חצי שקופות שרואים להן את החזיה והתבאסתי מהסיכויים הנמוכים לקנות חולצה לבנה חגיגית ולא שקופה. אבל זה לדף אחר - צניעות בלבוש לחילוניות ). מלכותיות מתקשרת לי עם אדום וזהב.

בקיץ אני נוטה ללבן מטעמים פרקטיים. שילובים אביביים מתאימים לי לקיץ. למשל, חצאית אדומה וחולצה צהובה. משום מה צבעין כאלו לא מקובלים. נהוג ללבוש שחור ולבן וצבעים כהים, ואל צבעים עליזים ואביביים.

קראתי היום באתר של מיכל פידבקים על הסבון גן אנגלי שלה, ומישהו אמר עליו שהוא כהה יותר. וחשבתי - הבקבוק כהה יותר, אבל הסבון בצבע ירוק בהיר, לאו דווקא כהה יותר מהסבון הכתום האביבי. אבל יש בו משהו סתוי, והסתיו כהה יותר מהאביב.
וחשבתי גם על זה שנראה לי ששמן אתרי תפוז יתאים לי בריח, אבל אשכוליות יתאים פחות. וכרגע גם ככה השמן האתרי העיקרי שלי זה ציטרנולה (ועשב הלימון, שבקבוקון שלו כבר גמרתי.)

אני חושבת שכל הקטע האנרגטי הזה תורם להנחה שיש צבע שמתאים לכולם. ובחירת המילים שלך ממש מאירת עיניים. זו באמת התנגדות. איך לא הבנתי את זה מקודם?

[פלוניה*]

איזה דף נעים, תודה

[אישה_במסע*]

חשבתי על ההשפעות האלו היום בנושא של צירופי צבעים בביגוד.
יש אנשים שלובשים בגדים בשילוב צבעים שלא מתאים בעיני. מה זה שילוב מתאים?

חשבתי על בגדים שלבשתי כדי לעשות ספורט עשר דקות, ולכן לא טרחתי לבחור ביגוד מתאים. מכנסיים כתומים ברובם, חולצה בצבע ירוק-ים כהה. הם לא התאימו. חולצה אדומה או צהובה או כתומה או אולי שחורה או לבנה (לא ניסיתי) יתאימו.
מה זה בגד מתאים? כזה שההשפעה הפסיכולוגית שלו קשורה. שיש קשר בין הצבעים.

אדום-כתום-צהוב מתאימים. לבן ושחור נייטרליים. בעצם, אם להכליל, צבע מתאים לעצמו בגוון קצת אחר. לכן אדום ובורדו מתאים. ומתאים סגול וורוד, וסגול ותכלת, וכחול ותכלת. וכחול וסגול. בעצם, צבע מתאים גם לעצמו בערבוב עם צבע אחר. לכן ההתאמות של הסגול.
אבל למה מתאים אדום וכחול?

זה מסביר למה אין לי חולצה מתאימה לחצאית הירוקה כהה שלי שהיא לא לבנה או שחורה. וגם לחולצה, אבל מכנסיים וחצאיות בשחור ולבן דווקא יש לי. ועדיין אני לרוב לא לובשת אותה, ולובשת רק עם חצאית לבנה.

גם הגוון הכללי משפיע. יותר מידי שחור זה קודר בעיני. ובפעם האחרונה שלבשתי חולצה ומכנסיים שחורים היה כשהתאבלתי על מותה של סבתא שלי. רק לבן זה חגיגי. לבשתי פעם אחרונה ביום כיפור.

אבל חולצה ירוקה כהה עם שחור כהה זה יפה, אבל קודר בעיני.
בכלל, גוונים כהים, גוונים "של ערב", הם קודרים יותר, וגם נחשבים אלגנטיים יותר. <מעניין מה זה אומר עלינו, אם קדרות נחשבת אלגנטית>

ומה לגבי חום? אצל נסיכי אמבר, בנדיקט לובש בגדים בצבעי השלכת והסתיו - צהוב, כתום, אדום, חום. תיאורטית אני מסכימה. מעשית, יש לי חצאית חומה ואין לי כל כך מה ללבוש איתה שמתאים לדעתי. לבשתי אותה בעבר עם חולצה לבנה <ואז אמא שלי התנגדה, כי החצאית ארוכה, החולצה ארוכה, ואני, חס וחלילה, אראה דתייה! והמליצה לי על חולצה קצרה או חשופה יותר. לא שיניתי דבר, ושמחתי על זה. לבשתי אז על החולצה את העליונית החומה שלקחתי איתי, ונראה לי גם אם הצעיף, ולו הייתי מקשיבה לאמי הייתי קופאת מקור>.

אז מה, לנסות ללכת עם חולצה צהובה, או כתומה? מרגיש לי מוזר ולא מתאים. אבל למה לא לעשות ניסוי? מקסימום אני אחליף חולצה... ואול כדאי לעשות ניסוי של יום אחד לכל צבע? כלומר יומיים, לצהוב וכתום.

[נוודית*]

יש מודלים שונים להמלצות על שילובי צבעים, וצבעים מתאימים - על בסיס גלגל הצבעים ומתוכו צבעים משלימים, צבעים ניגודיים, ועוד ועוד.
יש אתרים וכלים שמסייעים בבנית סכמות צבעים, למשל האתר הזה
כמובן שהצרכים, הרצונות והמטרות של הסכמה הן שקובעים בסופו של דבר אם היא "טובה" או לא.
וכשמדובר בבחירות והתאמות צבעים אישיות - לדעתי הכל הולך, מה שנראה בעיני מתאים, הוא מתאים

[דידי*]

את יכולה לשלב עם חולצה בצבע קרם, בז' שחור או לבן. אבל הכי טוב להקשיב לאיך שאת מרגישה ולא למה שאחרים אומרים, גם אני מתלבשת ארוך כשכולם עם קצר כי אני טיפוס שקר לו.

אני חושבת שכדאי לך לבחור צבעים שעושים לך הרגשה טובה או שמשתלבים עם איך שאת רוצה להרגיש. צהוב וכתום לא עושה לי הרגשה טובה ולכן אני ממעטת ללבוש בגדים בצבעים הללו וגם לקנות רהיטים וחפצים בצבעים הללו.
אני לא אוהבת מבטים, ממש סובלת ברמה הפיזית אם אנשים מסתכלים עליי וזו הסיבה שאני בוחרת בדרך כלל בגדים בצבעים שקטים שלא מושכים תשומת לב כמו אפור, חום ושחור. צבעים אלו גורמים לי להרגיש מוגנת, וגם קצת בלתי נראית כשאני נמצאת בחברת אנשים ובמקומות ציבוריים. בתקופות שרציתי יותר חברה והתייחסות בחרתי בגדים בצבעים אחרים. אני חושבת שהקו המנחה בבחירת צבע של בגדים הוא איך את מרגישה בצבע ואיך את רוצה להרגיש, וגם מה את רוצה למשוך אלייך ומה לא. אותו הצבע עושה לכל אחד משהו אחר. ויכול להיות שבתקופות חיים שונות אותו הצבע ישפיע עלייך אחרת. אני למשל, כשהייתי ילדה נורא אהבתי ורוד ועכשיו הרבה פחות.

[אישה_במסע*]

יש אתרים וכלים, אבל ברובם המטרה היא להתלבש יפה, והרבה פעמים בצבעים שמתאימים לצבע העור, השיער, העיניים. אני לא מתייחסת לזה בכלל.

חולצה בצבע בז' או קרם נשמעת מתאימה לחום. הן כמעט ניטרליות, והחלק הלא ניטרלי מתאים לחום. הבעיה - אין לי חולצות כאלו. יש לי חולצה אחת בצבע צהוב מאוד מאוד בהיר, אולי היא קרמית, וכרגע היא הפיג'מה שלי.

מעניין שאני לא חושבת על החברה בבחירת הצבעים. וגם לא ממש חושבת על מה שאני רוצה למשוך. רק על ההשפעה שלהם עלי ועל מצב הרוח, רוב הזמן. ובוודאי שיש שינויים עם הזמן. אם כי יש גם דברים שנשארים אותו הדבר.

[בשמת_א*]

אפור, חום ושחור. צבעים אלו גורמים לי להרגיש מוגנת, וגם קצת בלתי נראית כשאני נמצאת בחברת אנשים ובמקומות ציבוריים. בתקופות שרציתי יותר חברה והתייחסות בחרתי בגדים בצבעים אחרים
פעם הגעתי עם בגדים אפורים והמומחית אמרה לי, שאפור זה צבע שמתאים למחיקה עצמית.
היא לא אהבה את זה שלבשתי אפור.

חשבתי על זה עוד, ושמתי לב, שאני לא מסכימה איתה.
יש ימים שאלבש אדום. אדום זה הצבע שלי. אדום זה הצבע של הצד הסקרני, השמח, המלהיב, המתלהב, הפורץ והשר שלי. אז יש ימים שאני יוצאת אל העולם עם ההכרזה של האדום.
ויש ימים שאלבש אפור.
בדיוק מהסיבה שציינה דידי. כי אני לא רוצה להכריז. כי היום החצוצרה שלי יושבת בשקט ומאזינה לתזמורת, ולא מרגישה שום צורך להוציא צלילים. כי היום אני רוצה להבלע ברקע ולא לבלוט ולהישאר בתוך השקט שלי.
ומותר לי.
מותר לי להיות יום אחד באדום ויום אחד באפור, וגם בצבעים אחרים. כי הצבע שאני בוחרת היום מבטא את התחושות ואת הצרכים שלי ברגע הזה. הצרכים במובן של - אם אני מרגישה זקוקה לשקט, זה צורך שלי.

[אישה_במסע*]

אפור זה לא הצבע שלי, ואני לא ממש חושבת על שדר לעולם כשאני יוצאת. הייתה פעם אחת שחשבו שאני דיילת של מנטוס כשלבשתי חולצה צהובה וחצאית אדומה. זה באמת מראה מאוד אביבי סטריאוטיפי, שאנשים לרוב לא מממשים, כך שאני הבנתי אותו. זה לא שימח אותי, כי לרוב אני לא מעוניינת באינטראקציות חברתיות, ובטח שלא מעוניינת שאחרים יזמו אותן. ועדיין, איכשהו, אני משדרת את זה בצורה ברורה לעולם, וזה לא קורה. אפילו לא הטרידו אותי מינית אף פעם! ובישראל זה דבר נדיר להפליא.

אבל בכל זאת סוג של הזדהיתי. כי בימים מסויים הצהוב-אדום מביע את האביב שבנפש שלי. את הרצון לרקוד. זה לא עובד הפוך. חצאית שחורה וחולצה נחשבים אלגנטיים ומבגרים לא אמורים לסמן בגרות.
רשמו לי בפורום מסויים שהעלתי אליו תמונות שלי בשתי התלבושות שהרושם הנוצר שונה מאוד. אבל אני לא מרגישה את זה שזה שונה מאוד. רק טיפה.

מעניין גם לראות - האם הבגדים מושפעים ממצב הרוח שלי, ולכן מראים אותו לחברה, או שהם מסר שלי לחברה, ומה הגבול בין זה לזה.
האפור שלך, בשמת, ושלך, דידי, מרגישים לי שונים. אני רואה הבדל בין ללבוש אפור כי אני במצב רוח אפור, או ללבוש אפור כדי לא להתבלט.

מעניין, מה אני אלבש כדי לא להתבלט? רק שחור או לבן נפסל, אפור אני כמעט ולא לובשת, וחולצה לבנה ומכנס שחור מעלה בי אסוציאציות לטקסים למיניהם. יש לי עוד נקודה למחשבה. בעצם, אפילו שתיים.

[בשמת_א*]

ואני לא ממש חושבת על שדר לעולם כשאני יוצאת
אני לא אומרת שכל אחד חושב על שדר לעולם.
אני אומרת שלפעמים חלק מאיתנו בוחרים ללבוש צבע מסוים ברגע מסוים מפני שהצבע הזה קשור ברגשות או בתחושות או בצרכים מסוימים.
כשחוקרים את זה יותר לעומק וגם מתחברים יותר לרגשות שלנו, מתחילים לקלוט מהם הרגשות והתחושות והצרכים האלה ("לבשתי אפור כי הרגשתי צורך בשקט"), ובקומה הבאה מתחילים לקלוט שהצבע גם משדר את הרגשות שלי החוצה לעולם, אפילו שלא שמתי לב לזה ואפילו שהמניע שלי לא היה ידוע לי. פשוט "בא לי ללבוש אפור" וזהו.

[אישה_במסע*]

בשמת

דידי רשמה בפירוש על זה שהיא בוחרת בגדים בתור שדר לעולם. את בוחרת בגדים בתור ייצוג של הרגשות שלך. זה מאוד דומה, אבל גם מאוד שונה, ועל זה אני תוהה. יש הבדל בין לבשתי אפור כי הרגשתי צורך בשקט, לבין לבשתי אפור כדי שלא ישימו לב אלי.

[בשמת_א*]

מה הבעיה עם זה ששתי האפשרויות יכולות להתקיים?
בשני המקרים יש פה רגש בפנים וצורך לבטא אותו באמצעות הצבע.

[אישה_במסע*]

אין בעיה עם שתיהן. הן דומות ושונות ולכן אני חושבת על יחסי הגומלין ביניהן, ועל למה הראשונה נראית לי בעייתית, והשניה לא.

[דידי*]

דידי רשמה בפירוש על זה שהיא בוחרת בגדים בתור שדר לעולם. את בוחרת בגדים בתור ייצוג של הרגשות שלך.

במקרה שלי זה לא רק השדר לעולם אלא גם הרבה מאיך שאני מרגישה בתוך הצבע ואיך שאני מרגישה שאני רואה צבע מסוים. גם במקרה שלי אדום גורם לי להרגיש עוררות, אפור גורם לי להרגיש שקט. אבל אדום גורם לי גם להרגשה של איזה מתח פנימי כלשהו, זו גם סיבה שאני פחות לובשת אדום בזמן האחרון . בדרך כלל ובשנים האחרונות אני אוהבת הרגשה של שקט ורוגע והצורך בשקט ורוגע הוא מאוד דומיננטי אצלי בהשוואה לצורך בעוררות. אני חושבת שזה משפיע גם על אנשים אחרים שרואים אותי.
ובענין של אדום, קראתי לא מזמן כתבה שהיה איזה מחקר על כך שנשים בתקופת הביוץ בוחרות באופן לא מודע ללבוש יותר אדום ושהצבע האדום גם גורם לגברים באופן לא מודע להמשך ולגעת בהן יותר. כמובן שזה גם מה שהאישה משדרת ואיך שהיא מתנהגת למשל בי נדיר שנוגעים אנשים חוץ ממי שמאוד קרוב כי אני כנראה משדרת איזה ריחוק פיזי. אני לא אוהבת מגע עם זרים וכנראה שהמסר עובר איכשהו לאחרים בשפת הגוף הלא מודעת.
לאורך חיי גם אני לא חשבתי על החברה הרבה שנים כשבחרתי בגדים לצאת איתם מהבית אבל בגלל שאני מאוד רגישה ופגיעה לתגובות של אנשים, אני טיפוס כמעט 'בלי עור' ואני חשה את כל מה שסביבי אני לא אוהבת התייחסות מרובה אלא אוהבת להיות שקטה ברקע אז התחלתי לבחור באופן מודע איך להתלבש כדי לא למשוך דברים שאני לא רוצה למשוך. בשנים האחרונות אני אוהבת צבעים קרים כהים ועמוקים כמו כחול אפור ירוק שחור סגול וזה גם מה שאני בוחרת בבגדים.
היתה תקופה שלבשתי גם הרבה אדום בלי להיות מודעת לסיבה, באותה תקופה גם היה לי צורך חזק בתשומת לב. יכול להיות שמשהו בתת המודע גורם לנו לאהוב ולבחור צבעים מסוימים לפי הצרכים הפסיכולוגיים או הפיזיולוגיים שלנו.

[בשמת_א*]

בי נדיר שנוגעים אנשים חוץ ממי שמאוד קרוב כי אני כנראה משדרת איזה ריחוק פיזי
גם כשאני לבושה באדום (-:

[אישה_במסע*]

הקיץ בא. לקיץ צבעים משלו, שונים משל החורף.
יש לי חצאים בצבע כחול כהה, עם חמתניות כתומות עליה. אני לובשת אותה עם חולצה כתומה, והלבוש הזה משמח אותי. יש גם מלבושים אחרים שמעוררים בי שמחה, אבל יש משהו בצבע הכתום שמתקשר במיוחד.

[אישה_במסע*]

בשנה שעברה קניתי לעצמי נעלי בית חדשות. הייתי צריכה בכל מקרה, כי הנעליים הקודמות כבר לא היו שמישות. אבל מה שאני זוכרת הו אשמצאתי נעליים ממש ממש מוצלחות. הייתה להן סוליי העבה שמבדדת מהקור, והצבעים היו ממש מקסימים. אדום ולבן, מאוד חורפי וסנטה-קלאוסי ואלו צבעים שאני אוהבת באופן כללי.

קניתי אותם ונהנתי מהם מאוד אז, ואני נהנית מהם מאוד השנה. זה פשוט משמח להסתכל עליהן!

<כתבתי את זה במקום אחר והעתקתי לכאן, שיהיה. באופן די קבוע כל כמה חודשים עולה במוחי מחשבה קטנה כזו, שאני בסוף לא כותבת. אז אם כבר כתבתי את זו, שלפחות תהיה גם כאן.>

[תפילה_לאם]

@}

[בשמת_א*]

מתכתב עם מה שאני כותבת על השיפוץ שלי (-:

[אישה_במסע*]

קודם כתבתי את זה אצלך. אבל אז חשבתי שלא ברור מה יקרה עם הדיון בדף שלא ולאן הוא יעבור, אם בכלל. ושהמחשבה שייכת לפה. אז העתקתי אותה לפה, כדי שאוכל למצוא אותה אחר כך, אם ארצה. אבל השארתי גם אצלך. חשבתי עליה כי זה נשמע דומה למה שכתבת על השיפוץ שלך, אז כשקראתי מייד נזכרתי ורציתי לשתף.

[אישה_במסע*]

כשעליתי לכיתה א' ההורים שלי קנו לי כל מיני דברים לכבוד זה. אחד מהם היה שולחן כתיבה (ועכשיו קשה לי לדמיין את החדר בלעדיו. ובלעדי כל הדברים האחרים שנוספו מאז. הוא היה ריק והיה בו המון מקום לשבת על הרצפה ולשחק, כמו שהייתי עושה אז). היו גם מחברות וכלי כתיבה וקלמר וטושים ועפרונות צבועניים וכל מיני דברים בסגנון. שמחתי מאוד מהעושר והשפע הזה - אני עד היום אוהבת ציוד משרדי.

אחד הדברים שהיו שם היה נייר ממו. ליתר דיוק, מעמד פלסטיק, מכיל ניירות ריבועיים בארבעה צבעים שונים, ועליהם משקולת הנייר. הייתי צריכה לזרוק את נייר הממו אז.

ולמה אני אומרת את זה? כי רק עכשיו סיימתי שלושה רבעים ממנו... לא השתמשתי בנייר ממו המון זמן. התחלתי להשתמש בו לא מזמן (קרי: שנה-שנתיים. לא הרבה, בהתחשב בזה שאת המתנה קיבלתי לפני שמלאו לי 6 שנים!). (במשקולת הנייר דווקא יצא לי להשתמש - היא בנויה ככה שאפשר לשים בה את נייר הממו והתזכורת מול העיניים. נוח מאוד.)

נייר הממו הזה בא בארבעה צבעים. הנייר הלבן היה לא מאוד מתאים לכתיבה - צבע של דיו או טושים התפשט בו לצדדים ולפעמים נפרד לרכיביו. קצת כמו בנייר לקמוס. בניירות האלו דווקא השתמשתי - ציירתי עליהם מנדלות. לא ידעתי שקראו לזה מנדלות אז, בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה מנדלה. פשוט ציירתי (ע"ע עקרון הרצף באמנות של ילדים{{}}). כתוצאה מכל לרוב נייר הממו הלבן נמצא שימוש.

כך, לאחר שסיימתי להשתמש בכמה פנקסים שקיבלתי וכמה שקניתי, ולאחר שסיימתי להשתמש בנייר הממו שקיבלתי בתור פרסומת פעם, חזרתי להשתמש בנייר הממו הזה, הישן, מכיתה א'. מוטב מאוחר מלעולם לא... השתמשתי בנייר הממו הכחול, ואז האדום, ואז נשאר ממש קצת נייר ממו לבן ואת כל או כמעט כל נייר הממו הצהוב. ואז הוצאתי נייר ממו צהוב.

את ההבדל הרגשתי מייד. הנייר היה בצבע צהוב עשיר, שמשי, משמח. היה לי כייף להתבונן בו! חשבתי על כמה הוא כייפי וכמה כייף להשתמש בו ואיך אני הולכת להשתמש בכל הניירות האלו משני הצדדים כדי לחסוך אותם ואם אפשר לקנות עוד ניירות כאלו (כנראה שלא).

עכשיו, כמה ימים אחרי זה, ההבדל לא עד כדי כך בולט לעין. ועדיין, הצהוב השמשי והמשמח הזה עדיין נמצא על השולחן שלי. ההשפעה קטנה. אבל אני תוהה, איזה הבדל יכול להצטבר מאוסף כל ההשפעות הקטנות האלו?