בעלי חיים באופן טבעי

[אנונימי]

דף זה עוסק בגידול בעלי חיים באופן טבעי. ההנחה העומדת בבסיס הדף הזה היא שלבעלי חיים (כמו גם לבני אנוש) כדאי לחיות באופן טבעי - לחיות בסביבה הטבעית שלהם, לאכול את האוכל הטבעי שלהם. שאם מתוך אילוץ כלשהו (ולמי אין אילוצים בחיים?) אנו נאלצים לגדל בעל חיים כלשהו שלא בסביבתו הטבעית, עלינו לקחת בחשבון את צרכיו, את זה שחוסר ההתאמה בין בעל החיים לסביבה שלו עלולה ליצור בעיות, ואת זה שעלינו לפתור אותן מבלי להאשים את בעל החיים - לא הוא זה שבחר לחיות כך.
כך, למשל, חתול שבאופן טבעי משחק בחוץ, עלול להיק לרהיטים במשחקיו. הוא לא עושה זאת דווקא, או מחוסר חינוך. פשוט באופן טבעי חתולים אמורים לחיות בטבע, ולא בבית.
כמו כן, עלינו לקחת בחשבון שהתערבות באורח החיים הטבעי של בעל חיים שנתקלנו בו במקרה עלולה להזיק לו, ולנסות שלא להתערב ללא סיבה טובה, רק למען הנאתנו.
כך, אם מרימים צב ומניחים אותו במקום אחר, הוא עלול לאבד את חוש הכיוון. ואם לוקחים גור חתולים ללטף, כי הוא חמוד נורא, אמא שלו עלולה להרגיש את הריח הזר ולנטוש אותו, והוא ימות.

ראו גם: גידול חתולים באופן טבעי

שרקנים

אבי הוא (2005-06-06T19:23:31):
איך מטפלים בשרקנים?
בכלוב סגור,לדאוג למים ואוכל. הם אוכלים ירקות שונים מומלץ עגבניה .הם אוהבים אוויר פתוח ,אך אם הם בחוץ כדאי בלילה לכסות אותם. אפשר לקנות בחנות חיות תערובת מיוחדת לשרקנים,סידן וויטמינים.
אם יש לך חצר אתה יכול להוציא אותם ל"מרעה"-שים אותם בחצר קטנה וסגורה מהצדדים על דשא או עשב והם יהנו .יהיה להם אוכל בשפע וגם לא צריך לדאוג למים, כיוון שאם האוכל העיקרי שלהם הוא ירקות,עשבים וכו'.. זה מספק להם גם נוזלים.
בהצלחה ותהנה.

שרון ג (2005-06-06T21:33:32):
חייבים לתת להם מקור לויטמין C, כי הם לא מסנתזים אותו בעצמם.


אבי הוא (2005-06-07T18:37:42):
מהם המקורות לויטמין C?


שרון ג (2005-06-07T22:35:31):
תפוז, תות, נדמה לי שגם פלפלים אדומים/צהובים/כתומים. קיווי.


עדי (2005-07-17T15:12:43):
יש לי שני שרקנים שרקן ושרקנית, חייבים להחליף להם את הנסרת בכלוב כל שבוע ולמלות להם מים אוכל וקש מיוחד ממולץ לתת ויטמינים (עם אין במזון) פשוט קונים ויטמינים רגילים מכניסים אותם ולמים פעם בשבוע (חשוב לתת לשרקנים ויטמינים כי אחרת יש סיכוי לנשירת השיער) ממולץ לשים להם סוג של פעמון שעליו הם מכרסמים כך שהשניים שלהם נהפכות יותר טובות לאכילה... כאשר מלטפים שרקן ממולץ לנסות לחפס נקודה בהם מן מגרגרים אבל עם הם יותר שורקים ממגרגרים זה אומר שלא נעים להם אז כדי להפסיק ללטף אותם בצורה כזאת כי אחרת הם אלולים לנשוך אותך ועם הם מאוד כועסים לפעמים נשאר סימן אדום קטן על היד אז לא כדי... אבל לסיכום שרקנים הם חיות מקסימות וחמודות ואני אישית מאוד אוהבת את הריח שלהם...


עולם קטן (2010-05-28T08:31:17):
מה פתאום!
שלא תעזי לעשות את זה (ההצעה המפוקפקת של גלל, להפריד את האמא מהגורים...)!

לנו היו שרקנים מס' שנים, והם המליטו עשרות רבות של המלטות (מתוך מאות גורים מת לנו רק אחד שהיה לבקן וכנראה משהו היה אצלו לא בסדר עוד מהבטן).
לא צריך לעשות כלום!
השרקנית יודעת להמליט ולהסתדר בעצמה בהמלטה.
הזכר (האבא) אינו אלים כמו זכרים של ארנבים שעלולים לפגוע בגורים, ואין צורך להפריד ביניהם בכלל.
גם את האחים הגדולים אין צורך להפריד.
אך נראה לי שזה בתנאי שיש להם כלוב מספיק גדול, ומס' מקומות מסתור על מנת שלא יאלצו להדחס כולם במסתור אחד ואז עלולים למחוץ את הגורים הקטנים.
צריך לוודא שיש תמיד מים לשתייה בכלוב (שהאם המניקה לא תהיה צמאה), ואוכל בריא, כולל ירקות וגמבות (עשיר בברזל וויטמין C שטוב לשרקנים).
הגורים תוך יום יומיים כבר מתחילים להסתובב בכלוב ולכרסם מזון בעצמם במקביל להנקה.
בהצלחה!

אביעד ס (2012-04-02T21:54:52):
אזהרה!!! לכל בעלי השרקנים אסור לתת להם בשום פנים ואופן עגבניה הם יכולים לשלשל עד מוות! אבל לעומת זאת גמבה זה מצויין. יש לספק לשרקן כמות קבועה של אספסת בכלוב זה אוזר להם למערכת העיקול אם זה לא יתבצע כהוגן זה יכול ליגרום סיבוכים וצריך לספק להם כמות מים טריים כל יום יש לנקות את הכלוב פעם בשבוע לפחות!!! בהצלחה רבה! אם יש לכם שאלות אני אשמך לענות!!! להיראות בינתיים!


אושר :- ) (2012-04-27T14:36:10):
^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מדהימים,
קוראים לי אושר מזרחי,
אני מאוד חדשה פה ואני מתלבטת בין ארנב לשרקן.
אתם יכולים לעזור לי בדחיפות,כי עוד כמה ימים קונים לי איזה חיית מחמד.
בקטע הזה אתם הכי חשובים לי,
אני כל החיים שלי רציתי איזו חייה אפילו אם זה יהיה אריה, סתם אני צוחקת.
האמת היא שאני יותר רוצה ארנב,
אבל אני אשמח לראות את ההמלצות שלכם.
אני כבר מחכה לקרוא אותם.
אתם יודעים מה אני חושבת?
אני חושבת שאתם פשוט מהממים ומדהימים.
אשמח אם תיתנו לי תגובה,
תודה רבה רבה רבה רבה רבה,
ר
ב
ה
אושר מזרחי!!!!!!!!!!!


אלה לי לה (2012-04-27T14:59:38):
אושר שלום, לפני הכל, חיות הן לא צעצוע והן לא רכוש. מומלץ לא לקנות אותן.
גם ארנבות וגם שרקנים זקוקים למרחב מחייה וטיפול. ואם לא מטפלים בהם ממש ממש טוב ומשקיעים בהם המון אהבה וזמן הם מפחדים מאנשים ובכלל לא רוצים לחיות איתנו.בטבע ארנבונים חיים במושבות המונות פרטים אחדים עד כ-20. בדרך-כלל, הם מרבים לבלות זה בקרבת זה ואף להתכרבל יחד. הם חופרים בקרקע ומבלים חלק ניכר מזמנם במחילות, ובלילות הם חוקרים את סביבתם בשטח גדול – 30 דונם לנקבה ומאה דונם לזכר. מספר הנקבות במושבה גדול ממספר הזכרים. יש ביניהן הירארכיה, המתבטאת בגישה למחילות מועדפות. הן מגינות על מחילות הקינון שלהן ואף עלולות לתקוף את צאצאי שכנותיהן. הזכרים טריטוריאליים ויש ביניהם הירארכיה בזכות להזדווג. הזכרים מגנים על הנקבות, מתערבים במקרה של מריבות המסכנות גורים, אך כשהצעירים גדלים הם תוקפים אותם. (מתוך אתר אנונימוס)

השרקנים מגיעים במקור מפרו, גם הם חיות בר שאוהבים לחיות בלהקות גדולות, בדרך כלל בטבע הם חיים במחילות ומערות, וביום נהנים לצאת לעשב. הם משמיעים קולות כדי לתקשר אחד עם השני. (מתוך המרכז לטיפול בחיות אקזוטיות)
בארץ רוב האנשים מגדלים ארנבות ושרקנים בכלובים שגודלם פחות ממטר, זה קצת כמו לגדל אותך כלואה כל חייך בשירותים, זה נשמע לך כיף?

אם את מחפשת חיה שתהיה גם חברה, אני ממליצה לדבר עם ההורים ולאמץ כלב או חתול.
זה גם מה שהמלצתי לאחותי הקטנה, שבסוף גידלה שרקנים שהיו ממש מסכנים בכלוב שלהם עד שמסרנו אותם לבית עם גינה, ארנבות שמתו מטיפול לא מספיק טוב ואוגר - ששנתיים לא הוציאו מהכלוב כי הוא לא למד להסתדר עם בני אדם. מכרסמים דורשים טיפול ובגרות שאני חוששת שלרוב הילדים אין. אלא אם יש לך גינה גדולה לשחרר אותם בה, או כלוב ענקי, של לפחות ארבעה מטרים על שניים - לא הייתי מגדלת אותם.

מנגד כלבים וחתולים מתאימים הרבה יותר להיות חברים של בני אדם, והתרגלו לחיות איתנו בבתים ובדירות. ואם את מתעקשת על מכרסמים - הייתי בודקת חולדות, המכרסם שהכי נהנה מאינטרקציה עם אנשים, מנסיון אישי

היום אחותי הקטנה גרה בבית עם כלב וחתולה, ושלושתם מאושרים יחד כבר שתיים, ונהנים לישון כולם באותה המיטה

בהצלחה - ותזכרי, חייה אינה צעצוע - את לא צריכה להנות ממנה, אתן צריכות להנות יחד.


דליה (2012-04-27T19:51:34):
יש לי שאלה...
האם אפשר לשים שרקנים בחדר(שהכלוב שלהם יהיה בחדר שינה)? ואם לא,אפשר בפינה גדולה סגורה בוילון?


אלה לי לה (2012-04-27T20:02:07):
דליה - הכל אפשר, אבל יש בעיות.
המצע של השרקנים מפריש אבק שעלול להקשות על הנשימה.
שרקנים עושים צרכים, שיוצרים ריח לא נעים וגם עלולים להקשות על הנשימה (אמוניה).
שרקנים פעילים ביום ובלילה, הם משמיעים קלות ורעשים שיכולים להפריע לשינה.
שלושת אלו מחזקים את העמדה שלא מומלץ לשים את הכלוב שלהם בחדר השינה.

לגבי פינה מכוסה בוילון, צריך יותר פרטים כדי לקבוע, ובכל מקרה - כלובים של שרקנים שמוכרים בחנויות קטנים מידי עבורם וגורמים להם להיות אומללים - ראי את ההודעה שכתבתי מעליך.

מקלונים

עדי ל (2004-09-09T23:25:31):
לא, אלו לא מקלונים לניקוי אזניים, וגם לא מקלונים מלוחים...! אלו מקלונים ויאטנמים, חרקים מקסימים שאנחנו מגדלים. התרבותם הביאה לכך שיש לנו רבים, ונשמח למסור מהם למי שמעוניין לגדל אותם. מקורם אינו בארץ, כך שאינם יכולים לחיות בטבע...(הערה שבאה לסבר את אזני מי שמתנגדים ותמהים על גידול חרקים בבית. לי לא ממש נוח עם זה, אך הם הגיעו אלי בתקופה בה למדתי טיפול באמצעות בע"ח, מאז הם כאן, דור הולך ודור בא. את התחום הטיפולי נטשתי מתוך העיקרון שלא להשתמש בבע"ח בפינות חי ).
מעט עליהם : חרקים מוארכים דמויי מקלות, כך הם מסווים את עצמם לסביבתם.מזונם מהצומח, אלו שברשותי אוכלים עלי שיטה ועלי ורד ואוהבים גם חוביזה, בעונתה.הם מתרבים ברביית בתולין-כך נולדות נקבות בלבד, שממשיכות להעמיד צאצאים רבים ללא הפריה. הם גדלים תוך התנשלויות, ומרתק לראות את תהליך ההתנשלות ! הם יצורים עדינים שנעים ומעניין לצפות בהם, לשים אותם על היד, בעדינות, ולעקוב אחר גדילתם, הטלת הביצים ובקיעת מקלונים קטנטנים. הילדים, ומבוגרים גם- יהנו מהצטרפותם למשפחה(לא צריך לצאת איתם לטייל ולפיפי...)
אז, זהו...מי שמעוניינים בגידול מקלונים (לשם כך יש צורך בבית גידול מתאים, כמו אקווריום שהוסב לכך, עם צד מרושת לכניסת אוויר. כמובן שיש להקפיד על הבאת עלים טריים פעמיים בשבוע וריסוס בית הגידול במים ליצירת לחות) - מוזמנים לפנות ואשמח להיות לעזר בכל הקשור לכך, גם לאחר אימוצם...(שמרטפות, ייעוץ רפואי, תזונה, וסיפורים עצובים\משעשעים על שממית ששמה עינה במקלונים שלנו ופתאום נהייתה שמנננננננננננהההההההההההה מאוד).


שרון רב (2004-09-10T00:58:31):
האם כל מהלך חייהם הוא כמקלות, או שיש להם כמה גלגולים? מהו הגודל הסופי שאליו הם מגיעים? מה אורך חייהם בערך?

למרות שחרקים ממש לא עושים לי את זה, ביתנו הקטן לא מאפשר לנו לגדל בע"ח בסדר גודל גדול מזה. גידלנו זחלים של תוואי המשי, לשימחתו הרבה של הדור הצעיר, אך הם כרגע בתרדמת, כך שנותרנו מחוסרי חיות מחמד.


רחל ה (2004-09-10T01:59:44):
דוקא מפתה, אבל מה קורה כשהם מתרבים ללא אבחנה? מה עושים? מפרסמים עוד דף ב"באופן" כדי להיפטר מהעודפים?
<רחל מתענינת אבל חוששת מהתוצאות...>


עדי ל (2004-09-10T09:54:17):
שרון ורחל :
עם בגרות הן מטילות ביצים קטנטנות אפורות, מהן בוקעים מקלונים קטנטנים מקסימים, כמעט שקופים...מרתק לראות את תהליך גדילתם, איך הם נוגסים בעדינות מעלי הורדים, איך הם שותים מים מהטיפות שרוססו לתוך בית הגידול...נפלא להחזיק אותם כשהם טיפה גדלים, מכיוון שהקטנים עדינים מאוד, יש צורך בזהירות רבה. רגליהם העדינות עשויות להיפגע, ואף לנשור...אם לא נזהרים. מה שמדהים זו יכולתם "לגדל" רגל חדשה, אם הפגיעה היתה בגיל צעיר. יש הרבה מאוד עיניין בהם ובגידולם, מה שאינו עומד ביחס ישיר להשקעה המינימלית בטיפול בהם. לא לנקות, לא להוציא לטייל... גם מי שאינו מחבב חרקים, יגלה , לדעתי, עיניין וחיבה...! (מה גם שרתיעתנו מחרקים, הינה בחלקה תוצאה של חינוך...! בעיני, חרקים הם מרתקים, ולא- אני לא מאלו ששמחים לדור בקרבת מקקים...! החינוך בכל זאת עשה את שלו...).
הם מגיעים עם בגרותם לגודל של עד כ- 8 ס"מ, ואז הם הכי הכי יפים, נעים להם בתנועות גמלוניות ...נפלא להתבונן עם זכוכית מגדלת כשהם אוכלים, ואפשר גם בלעדיה, זה פשוט מקסים .
הן מטילות, ולאחר תקופה נוספת, מתות. בסה"כ , אורך החיים כשנה, מניחה שזה תלוי בתנאים, בזמינות האוכל והלחות בבית הגידול. כמובן, שלא ניתן לשלוט בקצב ההתרבות, ואכן- הטלה יכולה להניב מספר לא קטן של בקיעות. לא כולם בוקעים ונשארים בחיים. ו...יתכן שיהיה צורך לאחר כשנה, או יותר, להציע לחברים, או לארגן בית גידול קצת יותר גדול. יתרונו, שטוב אם יהיה לגובה, כך ניתן להניח בו ענף ועליו הם יטפסו . כך אינו גוזל מקום משמעותי בבית.בתחתיתו אפשר להניח איזשהו כלי קטן ובו מים , לשמור על טריות ענף מזון שהבאנו.
זהו להפעם... ואם יהיו עוד שאלות, שאלו...אם תחליטו בדיון משפחתי על אימוץ...אני אשמח לתאם. לחוששים : אפשר לנסות, ולהחזיר...ביתי תמיד יהיה פתוח אליהם.
שבת נעימה לכולם.



אביב חדש (2004-09-10T13:30:25):
טרריום שיש לו מכסה מרושת מתאים?
הילדים שלי ישמחו מאוד אם יהיו להם מקלונים.
אפשר לגדל גם במרפסת?


רחל ה (2004-09-10T16:48:42):
יש לנו בחצר ורדים, תאנה, תות וכל מיני שיחים ועצים אחרים, לא נושאי פרי. האם מה מהם יתאים לאספקה שוטפת?
[ורדים, כנראה, נכון?]


רחל ה (2004-09-10T16:49:34):
ואני אוהבת מאד חרקים, מגדלת בפינות הבית עכבישים [כלומר- מניחה להם לחיות בנחת ועוקבת אחריהם] ונהנית מכל חרק למעט ג'וק.
טוב, גם לי יש המגבלות שלי


עדי ל (2004-09-10T18:24:37):
וו'או ! חדוות מקלונים !
אנחנו בביקור משפחתי בירושלים, נשוב לתל אביב ביום ראשון ונשמח מאוד לצור קשר עם כל מי שמעונין.
האימוץ יהיה הזדמנות נפלאה להכיר מי מכם, אנחנו חדשים כאן...!
מהיכן אתם?
למי שיש בית גידול קטן, זה יתאים כרגע לקטנים , וכשיגדלו, התאימו להם אחר.טרריום עם מכסה מרושת זה מצוין, והמרפסת גם. הם ישמחו מאוד לעלי ורדים, כדאי לגזום חלק קטן מהענף, ולשים במים, בכלי עם פתח קטן - על מנת שלא יפלו למים ויטבעו...
על מנת לקבל מושג, יתאים מאוד בית גידול בגובה של מינימום 25 או 30 ס"מ, גם פחות מזה יספיק להם כרגע, אבל אנחנו בנינו להם משהו מעט מאולתר, אך גבוה יותר. זה נחמד להם.שמנו ענף ארוך קבוע, וגם ענפי השיטה והורדים משמשים לטיפוס, חוץ מלאכילה. בחורף יש חוביזה, שעליה רחבים וטעימים להם...(בבישולי שדה, נסו גם אתם...), אני שמה ענף מלא שלה במים וזה מחזיק שבוע שלם! נחמד לפעמים לבחון את העדפתם לעלים שונים...שלי אוהבים ורד, יותר מחוביזה, אך לא בוחלים בה בשעת מצור...
אז...מתי מתחיל הליך האימוץ?!...שבת טובה, עדי.


רחל ה (2004-09-11T14:41:27):
אני מישוב ליד העיר מודיעין [נילי] אולם מגיעה המון ליפו, לבקר את הורי.
אני בכלל לא יודעת איך נראית חוביזה [לבושתי הרבה...]. יש לנו ורדים, כאמור, אבל האם עלי תות גם יעזרו? ככה, לגיוון התפריט? הם טובים לתולעי משי, אז אולי....


טובי י (2004-09-11T17:08:34):
אגב, אין איזה גן זואולוגי או חיות שישמח על התוספת?
ועוד שאלה, מה צבעם?

<טובימגלה שטחיות להעדפות יופי ...>


עדי ל (2004-09-11T23:25:19):
http://web.macam.ac.il/~ltami/H/maklon6.htm

בקישור הנ"ל מופיע תצלום של מקלונים ויאטנמים , וההסבר הבא :

מבנה גוף: חרקים בעלי הסוואה מעולה בצבע וצורה. כל בני המשפחה ניכרים בגוף מוארך, גלילי דק. הרגליים דקות וארוכות שני פרקי החזה האחוריים אורכים מאוד לכן הרגליים ממוקמות במרחק רב זו מזו. (לכן הרגליים ממוקמות במרחק רב זו מזו יותר מאשר אצל חרקים אחרים) רובם חסרי כנפיים. הראש קטן. המחושים דקים – ארוכים או קצרים.

רבייה: הזכרים קטנים ונדירים. רוב המינים עשויים להתרבות באופן "רביית בתולין". הביצים מוטלות אחת אחת בהסקות גדולות.

יש מינים המדביקים אותן אל הענפים, הרוב שומטים אותן אל הקרקע. הביצה סגלגלה אלפטית ובראש מכסה עם או בלי כפתור בולט במרכזו. לקראת הבקיעה נפתח המכסה ודרך הפתח מגיח המקלון. הבקיעה כעבור 2-12 חודשים.



כמעט בכל העולם מגדלים מינים שונים של מקלונים כחרקי מחמד. משוגעים לדבר מגדלים מינים רבים, ויש אפילו אגודות של מגדלי מקלונים. מכל המקלונים המתאים ביותר להיות חרק מחמד הוא המקלון וייטנמי, ואמנם כיום הוא הפופולרי ביותר בישראל. ילדים רבים מגדלים אותו בהצלחה רבה ובהנאה רבה. למין זה יש הרבה מעלות טובות הסותמות את טענותיהם של הורים מתנגדים: מקלונים מקבלים בחינם, הם אינם מרעישים, אינם שורטים או נושכים, ואפילו אינם קופצים. אין צורך לקנות מזון מיוחד, כי הם אוכלים עלים של ורד, תות, פטל, אבוקדו, חלמית וחטמית. אין צורך לחמם אותם בחורף, או לנקות את הכלוב – מרפדים את קרקעיתו פעם אחת ולתמיד במעט נסורת או בעלי שלכת. מקלוני המחמד האלה כולן נקבות המתרבות ברביית בתולין כמעט כל השנה.

סיכום תאורטי ותמונות נלקחו: אמתי, פנחס. (1992)מדריך לחיות מחמד בישראל, בית הוצאה כתר, ירושלים.

לוטם מרווני (2004-09-12T00:12:19):
אנחנו נשמח. אני כל כך|L|אוהבת מקלונים. הם נפלאים! בכלל, עשיתי התמחות באנטמולוגיה פעם, תורת החרקים. אוהבת|Y|


תום (2005-06-11T11:41:32):
יש לי בעיה רצינית מאוד עם הדף הזה.

הבאת זנים חדשים לארץ היא אסורה, ולדעתי בצדק אסרו אותה.
נניח שיימלטו כמה מקלונים ויאטנמים ויצליחו להסתגל לסביבה. נניח שיש להם גם איזו שהיא עדיפות על חרקים מקומיים. הם עלולים להתחיל לדחוק את בעלי החיים המקומיים ולהפר לחלוטין את האיזון האקולוגי. בעוד שלמקלונים הויאטנמים יש תפוצה רחבה בויאטנם, אם החרקים שלנו ייעלמו לא יהיה להם המשך במקומות אחרים.
ראינו את התופעה הזו עם דררות, שהעיפו ציפרים אחרות, ועם ארנבונים שהשתחררו ודוחקים מינים אחרים. ראינו גם מה קרה בתל-אביב כשמישהו הביא את הצרעה שגורמת לפגות של הפיקוסים להבשיל.

לדעתי, עם כל הצער שבכך, מי שיש לו ביצים עודפות צריך לקחת אחריות ולהשמיד אותן לפני שבקעו. האם אתם לוקחים את האחריות על מה שיקרה במקרה שיימלטו כמה מקלונים?
להפיץ את זה לעוד ועוד בתים נראה לי חסר אחריות, ועם פוטנציאל נזק שלא הוזכר כאן בכלל. בעיקר, כשמדובר בבבתים עם ילדים קטנים, שעשויים לשחרר את המקלונים בשם אהבת החופש, למשל (כמו שקרה עם אחי שניסה "לשחרר" את הדגים מהאקווריום).


עודד המחפש (2005-06-11T15:38:00):
יש גם הרבה תוכים שלא שייכים לארץ ושוחררו לטבע. הם מתרבים בבמהירות כי אין להם כאן אויבים טבעיים.

עדי ל (2005-08-21T00:55:28):
תום, המקלונים הם לא חדשים בארץ, ואני לא מייבאה אותם בעצמי מויאטנם
הם מגודלים כאן עשרות שנים, בפינות חי ,במוסדות ובבתים פרטיים.
אני קיבלתי את שלי מפיני אמיתי, שאני מניחה שניתן לומר עליו שהוא אחראי למעשיו...
כניראה שהם מאוד חלשים ביכולת להסתגל לתנאים המקומיים, ולמעשה אם מקלון יצא מבית הגידול בו הוא מקבל מזון (עלי ורדים לא מרוססים וחוביזה בעונתה) ולחות, הוא נידון למוות די מהיר.
אין צורך בבהלה מיותרת, זה פשוט לא המיקרה המתאים לכך...
מקווה שהצלחתי להרגיע אותך.


קרוטונית מהמרק הגדול (2006-01-04T11:01:43):
הידד - גיליתי מקלון על עלי הרקפת, סתם כך בעציץ במרפסת!
מי יודע מהיכן הגיע, איך טיפס לגובה הזה, או אולי נולד שם
זה היה לפני כמה ימים, ראיתי אותו פעמיים-שלוש, והיום כבר נעלם. במקומו, על עציץ אחר, עומדת פרת משה רבנו

(האם יכול להיות שיופיע מקלון אחד? ויילך כלעומת שבא? או אולי הוא נסחף ברוח שנשבה בלילה?)

צבים

שיבולת (2007-08-22T10:21:04):
צב זו חיה מוגנת ובסכנת הכחדה בישראל ובעיקרון אסור לגדלם בבית. אם מוצאים צב יש להשאירו במקום!

שיבולת (2007-08-22T10:34:14):
ראי כאן - צב חירום
בין השאר מצויין במאמר שצבים מעבירים מחלות.
דרך אגב, גרתי באיזור חצי כפרי במרכז הארץ, בבית עם חצר, והייתה שם משפחה של צבים (1 בוגר וכשלושה קטנים), ש"רעו" בגינה שלנו באופן קבוע! זה היה ממש נחמד.


ענת גיגר (2007-08-22T15:14:09):
אני מחזקת את דבריה של שיבולת - אסור היום להחזיק צב בבית.



פשוט אלון (2007-08-28T19:48:39):
יש לי ארבעה צבים שני זכרים נקבה, ולפני חצי שנה נולד צב (או צבה) קטן לא ידוע מה מינו הוא מתחבא חבל על הזמן, כולם בגינה גדולה,
בבית ממש ממש לא מומלץ להחזיק צבים כי צבים מחפשים לחפור כל הזמן ולרוץ ולהסתובב ולהסתכל על השמיים ולהסתובב וכו'.
בבית אין להם מה לעשות נראה שהם מתבאסים ונכנסים לדיכאון. אם שמים אותם בגינה גדולה אז יש להם בה כל מה שהם צריכים
אוכלים עשב עלים דשא... ככה שזה בסדר גמור לדעתי כל עוד זו גינה רצינית עם צמחייה רצינית, אחרת באמת עדיף להשאיר אותם במקום טבעי
ואולי בכלל עדיף מקום טבעי? לא יודע. אצלי הם יכולים בתכלס לברוח אבל נראה לי שהם מבסוטים מהתנאים, וגם הכלבה שלי עדינה איתם.
יש להם תקופות שהם מתחפרים באדמה, זה מאוד מאוד חשוב לאפשר להם סביבה שתאפשר להם לעשות את זה.
לדעתי, אבל לא בדקתי, לא מוכרים צבים בחנות, את שלי מצאתי כל פעם בשנה אחרת.
בינתיים הם מתרבים בגינה ומקימים משפחה אז אני מבסוט.
כדי לזהות מי זכר ומי נקבה, אז לזכר יש שקע יותר עמוק בבטן, ככה שכשהוא מטפס על הנקבה אז השריון שלה מתיישב בתוך השקע. אצל הנקבה הבטן כמעט שטוחה לגמרי.




הטקסט הבא הועתק מהדף כל כולי אמא (כנראה כתשובה לשאלה שהופיעה במקום אחר....):

מיכלול ה (2008-03-20T12:50:50):
יש אדם בשם עמית אלמוג שעוסק בהצלת צבים והחזרתם לטבע. הנה קישור לכתבה על הפרוייקט. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/954840.html. הוא בטח ידע לענות על השאלות לגבי צבים.


חרצית (2008-03-20T15:02:35):
בכל מקרה, כשמשחררים בחזרה, צריך לעשות את זה באותו מיקום שבו נמצא הצב.

מאד מאד חשוב. אחרת עלול לפגוע בצב ובמשפחתו בכל מני אופנים.
ובכלל, בעיני, מבחינה חינוכית, יותר נכון להביא את הילדים אל הצב (או כל חיה אחרת שמוצאים בטבע)
מאשר את הצב אל גן הילדים.


אלה לי לה (2008-03-20T19:55:42):
בצבים באמת אסור לגעת.
הצב הוא חייה מוגנת, אסור לקחת אותו ממקום מחייתו, מי שלוקח צב לביקורים במקום זה או אחר עובר על החוק.
מלבד זאת צבים עלולים להיות נשאים של סלמונלה, שמסוכנת במיוחד לקשישים ולילדים צעירים
היזהרו.



תמי ורדי (2008-03-21T07:56:09):
עוד לגבי הצב - גם לי חידשו פה שהוא יכול להיות נושא של קרציות וכל מיני מחלות....את זה לא ידעתי....מה שכן, קיבלתי פעם הסבר ממדריך טיולים למה לא להרים צב כדי להראות לילד וכד'- יכולת ההתמצאות של הצב במרחב שונה משלנו....אם מרימים אותו אפילו לרגע ואחר כך מחזירים- הוא כבר לא יודע איפה הוא, מאין בא ולאן הוא הולך....זה פשוט מוציא אותו לגמרי מהכיוון....תרתי משמע....ולפעמים פעולה כל כך פשוטה וקטנה גורמת לחיה כל כך הרבה נזק בלי שאפילו ידענו...