הלידה של איתמר בלניאדו

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לידה של אבא}

[ר_ו_ת_ה*]

א: זה התחיל ביום שלישי בבוקר.
התעוררתי במיטה, כשהיא דרכה עליי (אמרה שזה בטעות, אבל אני לא בטוח...)
שאלתי מה קורה והיא אמרה שנראה לה שירדו המים.
מיד התרגשנו וקצת נלחצנו, חשבנו מה לעשות ואמרנו שפשוט נישן עוד קצת כי היה איזה 5 בבוקר.
אח"כ נקום ונראה מה נעשה. אולי ישנו קצת, אני לא זוכר למרות שעברו רק 4 ימים בסה"כ.
התחילו צירים ואמרנו לעצמנו שהנה זה מתחיל.
רותי:שלישי בבוקר, יומיים לפני תאריך הלידה הצפוי. 5:15 בבוקר.
אני הולכת להשתין, עוברת מעל אהובי הישן ובעודי צועדת לשירותים-מרגישה זרם מים חמימים.
לא בטוחה אם אני מדמיינת או לא.
בחזרה במיטה- מתחילים כאבי מחזור כאלו ואני זזה במיטה כדי להקל עליהם
עדיין לא בטוחה אם אלו צירים או לא.
אנחנו פותחים ספר ומתחילים להבין שזה קורה באמת.
מחליטים לישון אבל כבר לא נרדמים ומתחילים לארגן את התיק. בין לבין- צירים כאלו קטנים.
מתקשרים לקרן (הדולה המופלאה) בערך ב-7 וזה עושה את זה קצת יותר מוחשי, אבל אני עדיין לא בטוחה שזה באמת-
הרי לידות קורות בלילה והשמש כבר זרחה, וחוץ מזה עוד יש זמן... לפחות עוד יומיים...

[ר_ו_ת_ה*]

היו צירים שעברתי לבד, אבל הרגשתי שהם כל הזמן איתי.
א: באיזשהו שלב רותי נכנסה לתוך עצמה, פחדתי לעזוב אותה אפילו לשנייה.
פרידה לא הרשתה לה לנוע במוניטור וזה כאב לה.
ואז היא הודיעה שהפתיחה רק 6.
כולנו היינו די בשוק ומאד מתוסכלים. אני בטוח שרותי עם כל הכאבים היתה הכי מתוסכלת.
פחדתי שזה יגרום ללידה להתעכב או אפילו להסתבך. הצירים התחזקו ולרותי כאב מאד.
המשכנו כרגיל. פרידה מדי פעם הגיחה עם המוניטור אבל רוב הזמן לא ראו או שמעו ממנה. היה שלב שרותי נשענה עליי כשהיא על 6 על המיטה וכנראה ישנה קצת.
היתה הרגשה שהכל בנסיגה ושזה הולך לקחת הרבה זמן.
רותי: אז ניסיתי לנוח, השתלטה עליי עייפות וגם תחושה שזה לא ייגמר לעולם.
אני לא אלד היום. כבר היה כמעט 6 בערב.
הבדיקה של פרידה היתה מאד מכאיבה וגם היתה אחרי סדרת צירים הכי כואבים וכבר הרגשתי שאני לא מבינה מה קורה.
עד 9 ס"מ זה היה נסבל ופתאום נהיה כ"כ כואב ורק 6? ומה זו הנסיגה הזו?
הרגשתי כמו תלמידה כושלת במבחן.
אחרי זה הותשתי, זזתי קצת בצירים וביניהם ישנתי.
לא ברור מתי ואיך- נראה לי שקרן בסוף "חילצה" אותי כשהציעה שנלך למקלחת. שם שוב צירים.
אנחנו מציפים ת'מקלחת, קרן גורפת ועוד ציר ועוד ציר והכל כבר הרגיש כמו ציר אחד שלעולם לא ייגמר. שאני לעולם לא אלד.
קרן הציעה שאמתח קצת ויצאתי מהמקלחת לסולם, אבל אז ראיתי את החבל בחדר ופשוט נאחזתי בו וכרעתי כך שכל הבטן מתארכת.
הרגשתי יותר ויותר צורך לחרבן ולמרות שקרן אמרה לי שזה הראש של התינוק, לא האמנתי.
היה ברור לי שאני עומדת לחרבן שם ודי התפדחתי.
א' תמך בי מאחור ונתליתי על החבל.
הרגשתי כמו גלים מטורפים שעוברים לאורך כל הגוף.
שמעתי צעקות, הבנתי שזו אני.
שמעתי את פרידה במעורפל מורה לי לעלות למיטה ואני אמרתי לה "בסדר, בסדר".
תכננתי שזה יקרה לקראת הלידה, אבל כרגע אני בכלל עוד לא שם, אני עוד מנסה להבין אם אני מחרבנת פה על הרצפה או שאני רק מתמודדת עם הצירים המוטרפים האלו.
ושוב- כל הגוף בגלים של אקסטזה- כאילו ברק עובר דרכי ואין לי שום שליטה על מה שנעשה איתי.
אני שם לגמרי ובאותה עת אני במקום אחר- לא רואה ולא שומעת מה קורה ועם זאת בפוקוס מטורף.
והתחושה החזקה- א' וקרן שם והם שומרים עליי. אני לא צריכה לדאוג.
בתוך כל זה אני נושמת ועושה "ססס..."
ואז אני שומעת מבעד לערפל "מזל טוב" ופרידה שמה מול הפנים שלי תינוק- גדול, לבן-תכלכל. יש לו את הפרצוף הזה שיש לאיתמר עכשיו, שכבר התרגלתי אליו קצת ב-4 ימים מאז שנולד. שפתיים אדומות.
והוא מסתכל עליי ויש לו ידיים ורגליים ואצבעות נורא ארוכות, ושיער, והוא בכלל לא מקומט- הוא נקי וגם לא רטוב, ואין עליו טיפת דם, בכלל לא כמו שדימיינתי שיצא התינוק.
אבל אני גם לא מבינה מי זה ומאיפה הוא הופיע ואיך הוא קשור לכל הדבר הזה שקורה פה עכשיו.
אני עדיין נושמת ומרגישה את ההפוגה של סוף הציר האחרון.
ואז לאט לאט אני קולטת שזהו, שנגמר.
שלא חירבנתי על הרצפה (מהטראומה ייקח לי יומיים אח"כ לחרבן) ושילדתי אותו.
וקרן שמה אותו עליי והוא יונק ומכסים אותו וא' מחבק אותנו ואני עוד לא ממש מבינה מה קורה.

[ר_ו_ת_ה*]

איתמר נולד 3650 גרם בא' בתמוז, 27.6.2006

[פולה*]

וואו, מקסים, ואיזה יופי לקרוא את זה מ-2 זויות ראיה.
מרגש.

[ורד_לב*]

סיפור מקסים!
עוד שבוע יומולדת

[א_ה_ב_ה*]

מזל טוב
איזה יופי של שיתוף פעולה!!!

<לא הבנתי - בא' בתמוז, 27.6.2006 ?>

[א_ה_ב_ה*]

<לא הבנתי - _ בא' בתמוז, 27.6.2006_ ?>
אהה, הבנתי. D-:

[אמא_ערבה*]

כבר 12:48 בלילה, וסיימתי לקרוא את הסיפור לידה שלכם הרגשתי את האינטימיות הכאב וההתרגשות שעברה עליכם
ואת המסע שעבר עלייך רותי וואוו !
תמיד שאני קוראת או שומעת סיפורי לידה אני מבינה כמה חזקות אנו רק מעצם היותנו נשים
לילה טוב
הדס

[פלוני*]

תודה

[פרח_הלימון*]

וואו..מזל טוב
איזה סיפור יפה ומרגש

[איילת_א*]

שמעתי צעקות, הבנתי שזו אני

מזמן לא בכיתי וצחקתי בבת אחת...

איזה סיפור לידה מקסים!@}

[ר_ו_ת_ה*]

איזה כיף לראות את הסיפור הזה במה חדש כשאני חודש לפני הלידה השניה...

[פלוני_אלמוני*]

דף סיפור לידה במרכז לידה