הולכת בשדות

[הולכת_בשדות*]

רוצה לחלוק מחשבות מחוויות היומיום. אני מטפלת בבית בבני שעוד מעט בן שנה. מקווה לכתוב בדף הזה מדי פעם ולחלוק עם הקוראים מחשבות והתנסויות. אינני קוראת קבועה של האתר. מדי פעם אני קוראת כמה שעות, בעיקר כשמשהו מעסיק אותי, ומקבלת המון השראה. את ההיכרות הראשונית עם שיטת אימגו, שבה עשינו ועדיין עושים עבודה זוגית משמעותית, אנו חבים לאתר ולכותבים באתר. כמו גם את ההיכרות עם קבוצת אמהות שמטפלות בילדם בבית. אני מקווה לתרום במשהו לאנשים אחרים, כשם שאני כל כך נהנית מתכנים באתר ומעצם קיומו.

[ההולכת_בשדות*]

רחיצת כלים היא פעולה יומיומית שמבאסת אותי. ערימה של כלים מלוכלכים בכיור ועל השיש, ותחושה מוזרה של - "מי שם פה את הכלים האלה, ומה הקשר שלי אליהם, שמישהו יסדר את זה".
עד לפני כחצי שנה היתה לנו עוזרת . בתקופה שעבדתי מחוץ לבית וגם אחרי הלידה מאוד עזר שהגיעה העוזרת פעם או פעמיים בשבוע. בן זוגי המשיך להיות מנותק מעבודות הבית . גם אני חשתי מנותקת, אך עשיתי עבודות בית בלית ברירה, על תקן "עוזרת" בימים שהעוזרת לא באה.
כמה חודשים אחרי הלידה, כשהחלטנו שלא אחזור לעבודה הקודמת שלי ואהיה בבית עם הבן שלנו לתקופה מסוימת, חשתי שאני לא רוצה את הנוכחות של העוזרת בבית שלי, שאני רוצה לקפל את הכביסה של בני הקטן בעצמי, ולשטוף את הרצפה ש ל נ ו בעצמי, גם אם זה אומר שבהתחלה יהיה די הרבה ליכלוך רוב הזמן.
ואורך זמן חוויתי שרציתי לצאת מהבדידות של היות פרטנרית עם העוזרת ולא פרטנרית עם בן זוגי במישור של תחזוקת החיים שלנו בבית - כביסה, כלים, נקיונות. ככל שעשיתי בעצמי את עבודות הבית חשתי כיצד אני מתחברת ליומיום שלנו וגם תחושת סיפוק של יכולת לדאוג לי לאיש שלי ולבן שלי, להזין אותם, תחושת עוצמה שהחליפה את תחושה הפרינססה שיוצאת מהבית כשהעוזרת מגיעה, או מסתגרת בחדר לנוח. היום בן זוגי עושה הרבה יותר דברים בבית ואנחנו עדיין בתהליך של מודעות ושיתוף .


בחזרה לכלים -
אני שונאת לרחוץ כלים. אין לנו מדיח ובדירה הנוכחית אנחנו לא רוצים להתקין מדיח.
לפני כמה ימים הסתכלתי על הכלים שבכיור , ראיתי מזלג מלוכלך. שאלתי -" מה זה המזלג הזה, במה הוא מלוכלך?" ועניתי לעצמי - "הוא מלוכלך מביצה שקישקשתי והכנתי לנו , ואכלנו אותה והיא היתה מתובלת בקצת מלח ובצל וממש טעימה ומזינה". והרגשתי רגש הכרת תודה כלפי המזלג גואה בי וראיתי אותו כמזלג הנקי שהיה מקודם וכמזלג בפעולה שקישקש עבורי את הביצה, ויכולתי לחוש כלפי המזלג הזה אהדה ואהבה ולקבל אותו במצבו הנוכחי - מלוכלך בתוך כיור מלא כלים מזמנים שונים. המשכתי אל הכף העטופה מחית כתומה כלשהי שביצבצה מתוך קערה ובה מים עכורים עם ריח לא טוב. "מה זאת הכף הזאת
?" כך עשיתי עם כמה כלים וחשתי רצון להתעסק עם הכלים האלה שעשו כה רבות עבורנו והם בעצם חברים שלנו.

[הילהלה_לנד*]

שלום לך ההולכת בשדות ,האם זהו דף בית אישי ?