אמא למיה

[אמא_למיה*]

שלום לכולם, קוראים לי ענבל ואני אמא למיה המדהימה - בת 10 חודשים. אני פסיכותרפיסטית הוליסטית ובלימודים שמעתי לראשונה על עקרון הרצף דבר אשר עליו אני מודה כל יום. ניסיתי, באמת שניסיתי להתכונן לפני הלידה: הפסקתי לעשן שנה לפני, שיניתי את התזונה,עשיתי הרבה שיאצו, מדיטציות, דמיון מודרך ועוד טיפולים כאלה ואחרים, תמיד ידעתי שהאמהות שלי תהיה שונה, לא כמו הצורה שבה גידלו אותי, אבל שום דבר לא הכין אותי (וגם לא היה יכול להכין אותי) לחיים שהתהפכו להם ביום שילדתי את הילדה המדהימה הזאת. מצאתי את עצמי מתמודדת לבד עם הכל, בלי שום תמיכה (חוץ מבעלי שיחיה), ההיפך הוא הנכון: "היא לא תיחנק במנשא? זה לא נוח לה, את מרגילה אותה לידיים" וכו' וכו'..... ואז גיליתי את "באופן" שכל פעם מחזיר את האיזון לחיי, לאחרונה עברנו לגור בקיבוץ בעמק יזרעאל , אני לבד רב היום - אהובי בעבודה ואני עדיין לא מכירה כאן אף אחד וזה מאד קשה ומדכא, אבל כל פעם שקצת יותר מידי קשה אני נכנסת לכאן ומקבלת מכל האנשים הנפלאים שכותבים כאן המון כח, כבר חודשים אני "מסתובבת" לי כאן והיום קיבלתי אומץ ופתחתי דף אישי אז אני מהר מסיימת לפני שאני משתפנת ומוחקת הכל.
דף בית אישי

[...*]

ברוכה הבאה ותתחדשי על דף בית אישי! @} @} @}

עניתי לך בדף חוסר יכולת להירדם אבל השאלה המקורית נעלמה... העברת אותה לאיזה דף אחר?

[אמא_למיה*]

תודה לך על התגובה, לא העברתי מחקתי את הדף כי הזדעזעתי מעצמי, קראתי את כל הדפים והבנתי שזה הכי נכון לי לשבת לידה וללטף אותה ולהיות שם בשבילה עד שהיא תרדם וזה מה שאני עושה ביומיים האחרונים, שמתי לב שכשניסיתי דברים אחרים היא פתאום התחילה להיות יותר "נודניקית" בימים האחרונים ופתאום כל פעם שרק שמתי אותה במיטה היא התחילה לבכות בהיסטריה, הבנתי שאני עושה משהו לא נכון רק לקח לי זמן להבין מה זה הדבר הזה בדיוק וברגע שהבנתי רציתי לבכות ממה שעוללתי לה, היום כשהרדמתי אותה אהבתי כל שנייה שאני איתה עד כדי כך שהייתה לי מיגרנה מטורפת כל היום ותוך כדי ההרדמה שלה הבנתי שאני מתנגדת למשהו שאני לא אמורה להתנגד לו וכשהבובה נרדמה פתאום שמתי לב שהמיגרנה "נרדמה" יחד איתה... (-: