אני רוצה להגיב למה שכתבת בדף
חוסר שיתוף פעולה והרס עצמי אצל ילד
אבל קודם...
איך שהחלטתי לכתוב לך קיבלתי מהדף את המסר הבא "אי אפשר להשפיע, מבלי להיות מושפע", וזה כל כך קשור למה שיש לי להגיד.
בדרך כלל אני רק קוראת באתר כי בפעמים המועטות שהעזתי לכתוב, קיבלתי תגובות לא נעימות, שהבנתי שאו שאני לא מסבירה את עצמי מספיק טוב, או שאין לי כושר ביטוי, או שתמיד יהיו כאלו שיבינו אחרת את מה שהתכוונתי לכתוב.
אהבתי את מה שאת כתבת בכמה דפים אחרים - את צעירה ממני בהרבה, אבל הכתיבה שלך נותנת הרגשה שיש לך 'תובנות' מעבר לממוצע לגילך ויכולת אנליטית טובה.
טוב אני מתנצלת - כל מה שאכתוב פה זה הכללות - אני יודעת שיש כאלה שאצלם זה אחרת, אבל אז מן הסתם אין להם את הבעיה הזאת...
לגבי הצבת גבולות לילדים, אני מסכימה שזה הכרחי, וזה טוב - הבעיה היא שזה אתגר לא פשוט בכלל ואני יכולה להבין למה הרבה הורים מתקשים בכך.
לקבוע חוקים ברורים וקבועים - יותר קל לגבי ילדים קטנים - הקושי עולה עם הגיל של הילדים
בכל גיל הם בודקים - איפה בדיוק הגבול - מנסים למתוח עוד קצת - ככל שהם גדלים ומחכימים הבדיקות שלהם יותר מקשות
זה יכול להתיש כל אחד. וכשאנחנו ממש עייפים (מיום עבודה על אחת כמה וכמה)
כתבת על: להרגיש סיפוק ואושר על כך שעמד במטלות ובמשימות והתקדם בכוחות עצמו
הבעיה היא שלקום בבוקר, להתארגן, להתלבש וכו - זה ענין שגרתי , כך שתחושת הסיפוק על כך שעמד במשימה זאת בפעם בעשירית - אינה כמו בפעמים הראשונות.
ילדים קטנים אינם יודעים לבדוק בעצמם את ענין השעון והזמן - כך שההורה חייב להיות זה שאומר להם וזה כבר מקלקל את האפקט
כי כמה אפשר כבר להגיד : עוד חמש דקות, עוד דקה וכו'
הילד לא מנסה להתיש את הוריו, לילדים יש יותר אנרגיות (מהוריהם העסוקים במירוץ לחיים)
והם תמיד מנסים לבדוק : מה המקסימום שאפשר לקבל בכל דבר
כמו לדוגמה במשחק מחשב: מנסים לבדוק איך אפשר לעבור לרמה הבאה, אם קיבלתי כך וכך נקודות, מה אפשר לעשות כדי לקבל יותר.
ילדים אוהבים שיהיה מעניין - כשהם קטנים זה קל - הכל חדש - קל לגרום להם הנאה גדולה במאמץ יחסית קטן
כשהם גדלים - מה שעשית פעם כבר לא מספיק טוב - אם אין ענין - הם יעשו שיהיה מענין -
וההורים - בבוקר עייפים וממהרים - בערב עייפים ..
לתת פרס סמלי כמו פרח - עובד ככל שהם יותר צעירים - אחר כך לצערנו (או לשמחתנו) הם לומדים להתמקח
משתמשת