כבר הרבה זמן אני קוראת על החוויות, השאלות, הקשיים והדרך של האמהות (והאבות) שבחרו בחינוך הביתי.
עוד בהריון של יעלי, כשהחלטנו שאנחנו הולכים על חינוך בבית, ובכל פעם שצצה לה שאלה או בעיה אני חוזרת לקרוא ומוצאת פה עידוד.
המצב שלנו טיפה שונה (או שלא??). אני חזרתי לעבודה כשיעלי היתה בערך בת 4 חודשים. אני עובדת 3 שעות ביום ויעל באה איתי לעבודה.
היה לה לול ומשחקים, ודיסקים של שירי ילדים ברקע, ומלבד ימים קשים (ימי ראשון אחרי שבת עם אבא, ימים של כאבי שיניים או סתם מצבי רוח)
היה לנו ממש נעים.
לפני חודש וקצת יעלי התחילה ללכת. הלול לחץ לה, ומרגע שפתחתי בפניה את האפשרות להסתובב סביבי על הרצפה, הלול היה חייב לצאת החוצה מחוסר שימוש. במקומו הכנסתי שולחן קטן וכסא. סידרתי לה "משרד" קטן עם מגירת דפים וטושים עטים ומדבקות. כל מה שהיא התנסתה בו אצל סבתא עם הבני דודים או בבית איתי ועם אבא שלה.
משום מה זה לא עובד.
היא לא מוכנה לשבת על הכיסא (מלבד לפעמים בזמן האוכל), כמעט ולא נוגעת בצבעים או המדבקות (היום ניסיתי לעשות איתה רעשן - לא מסובך, להדביק מדבקות ולרשרש - והיא לא היתה מוכנה לגעת בו) ורק רוצה או לשבת עליי או ללכת החוצה מהמשרד.
בגדול אין לי בעיה יותר מדי גדולה עם ההסתובביות שלה. המקום אמנם אינו מאובטח לילדים (זה מוזיאון זכוכית, מה שאומר שיש מצב להיתקל בזכוכיות על הרצפה), אבל היא מצליחה לא לצאת לי מטווח העין.
הבעיה היא ההיצמדות שלה. היום זה כבר היה בלתי נסבל. הייתי צריכה לכבות את האש פעמיים מתחת לסיר הבישול כי לא יכולתי לערבב איתה על הידיים, ולא רציתי לשרוף את ארוחת הצהריים.
בזמן האחרון היא כמעט ולא עוזבת לי את הידיים. אני מנסה להושיב אותה לידי על השיש במטבח, זה עוזר כמעט תמיד. לפעמים אין ברירה ואני מוצאת את עצמי הולכת ועוזבת על הרצפה ילדה בוכה שפשוט לא רוצה לשבת לבד על הספה ולשתות תה.
אולי החלטתי מוקדם מדי לתת לה את העצמאות הזו? אני מרגישה שהיא הכרחית גם לה גם לי. אני זקוקה למרחב קצת, כדי שאוכל לתת לה את כל כולי.
ומצד שני - לעזוב את העבודה? אנחנו צריכים את הכסף. לתת לה יותר? אבל מה?! אולי היא פשוט משתעממת ולא באמת מצליחה למצוא לה עיסוקים.
היום כבר אמרתי לבן זוגי שאולי כדאי שנתחלף קצת - הוא יישאר איתה בבית ויחשוב על איך להוסיף עוד קצת מזומנים ואני אהיה המפרנסת העיקרית (במקרה הוא לא מרוצה מהעבודה שלו אז זה 2 ציפורים במכה..).
להכניס אותה לגן לא בא בחשבון. לא הדרך שלנו. לא מאמינים בזה. חייבים להיות פתרונות נוספים.
אשמח לתגובות עידוד, עזרה או סתם הגיגים.
המון אהבה
עינת
משתמשת