_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
נניח שמיקום השוליים של הבניין נקבע בדפוסים הקודמים -- כשהעיצוב האחרון נעשה לפי שני כיווני אור בכל חדר (159) ולפני זה לפי המיקום של אגפי הבניין והחללים הפנימיים שלהם ולפי החצרות והגנים והרחובות בין הבניינים (-- אגפי אור (107), חוץ חיובי (106). הדפוס הנוכחי מכין את הקרקע לפיתוח האזור שבין הפנים והחוץ. לרוב חושבים על האזור הזה כגבול, קו חסר עובי, קיר. אבל זו טעות מוחלטת...
בדרך כלל כשמתכננים בניין מסתכלים פנימה, על החדרים שבו. אנשים לרוב לא חושבים על זה שבניין צריך להיות מוכוון גם החוצה.
אם הבניין לא בנוי כלפי חוץ, למרחב סביבו, באותה תשומת לב ובאותו אופן יוצר כפי שהוא בנוי כלפי פנים, האזור סביב הבניין יהיה חסר שימוש וריק. כתוצאה מכך, הבניין יהיה בסופו של דבר מבודד ומנוכר, כי כדי להגיע אליו אנשים חייבים לעבור בשטח מת.ראו למשל את גוש הפלדה והזכוכית התעשייתי הזה. אי אפשר לגשת אליו משום מקום פרט לכניסה, כי המרחב סביבו לא מותאם לשהיית אנשים.
השוליים לא מאפשרים שום חיים
לעומת זאת, הביטו בבניין הישן והחמים הזה, המוקף בספסלים, מרפסות, פרחים, פינות ישיבה, מקומות לעמוד. השוליים שלו חיים. הוא מחובר לעולם סביב מעצם העובדה שהוא בנוי כמקום בפני עצמו, מקום שאנשים יכולים לבלות בו.
שוליים שאפשר להשתמש בהם..
חשבו על ההשפעה של ההבדל הקטן הזה. הבניין התעשייתי מנותק מהסביבה, מבודד, אי. הבניין עם השוליים מלאי החיים הוא מחובר לסביבתו, הוא חלק מהמרקם החברתי, חלק מהעיר, חלק מחייהם של האנשים שחיים ועוברים סביבו.
הנה נתון שתומך בהבחנה הזאת: מסתבר שאנשים מעדיפים להיות בשוליים של חלל פתוח – וכאשר השוליים האלה מותאמים לשהיית אנשים, אנשים נאחזים בהם בדבקות. למשל, בתצפיות בהתנהגות אנשים בחוץ, גילה יאן גֵל כי "יש נטיה ברורה, גם אצל אנשים יושבים וגם אצל אלה שעומדים, להתמקם ליד משהו: בניין, עמוד, רהיט, וכו'." לו היו מתחשבים בנטיה הזאת גם לגבי הצד החיצוני של הבניין, ממש כפי שעושים בפנים, אז הקירות החיצוניים היו נראים אחרת לגמרי ממה שהם היום. הם היו יוצרים מקומות בפני עצמם – קירות שזורים פנימה והחוצה, וגג שנמשך מעליהם בשביל ליצור מקומות קטנים לספסלים, מודעות והודעות שאנשים יוכלו לעצור ולהביט בהן; וכדי שהגומחות האלה בבניין יהיו בגודל מתאים, הן יגיעו לפעמים לעומק של עד שני מטר.
כשהם עשויים היטב, השוליים הם אזור ביניים: הם מחזקים את הקשר בין הפנים לחוץ, מעודדים היווצרות קבוצות שחוצות את קו ההפרדה הזה, מעודדים תנועה מצד אחד לשני, ומאפשרים פעילות בשוליים עצמם. זהו מושג מהותי ביותר.
לכן:
יש להתייחס לשוליים של הבניין כישות בפני עצמה, מקום, אזור עם נפח, ולא סתם קו או חיבור ללא עובי. לשבץ בשולי הבניין מקומות שמזמינים אנשים להתעכב. ליצור מקומות עם עומק וכיסוי גג, מקומות לשבת, להשען, לפסוע, במיוחד בנקודות סביב הבניין שמשקיפות לאזורי התרחשות מעניינים או יפים בחוץ.
השתמשו במדרכות מקורות, גלריות, מרפסות, ודקים -- שביל מקורה 119, חדר חוץ 163, היקף גלריה 166, מרפסת שני מטר 167, חיבור לאדמה 168; קחו בחשבון במיוחד את השמש -- מקום מואר 161, חזית צפונית 162; והוסיפו מושבים וחלונות שישלימו את תחושת החיבור -- מדרגות לישיבה 125, חלונות לרחוב 164, מקומות ישיבה 241, ספסל בכניסה 242.
משתמשת