_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
...בתוך הארגון הכללי של חלל קבוצתי ואזורי עבודה פרטיים לפי שיפוע אינטימיות (127), שטח משרדים גמיש (146), ו{{}}קבוצות עבודה קטנות (148), הדפוס הנוכחי מעצב כל חדר ומשרד בפני עצמו. הדפוס גם עוזר ליצור את הארגון של הדפוסים הגדולים יותר שלעיל.
מה האיזון הנכון בין פרטיות לבין קשר בעבודה משרדית?
למשרד פרטי לחלוטין יש השפעה הרסנית על זרימת יחסי האנוש בקבוצת עבודה, והוא מקבע את הנטיה המכוערת ליצירת היררכיה. יחד עם זאת, יש זמנים שהפרטיות חיונית; ובמידה מסוימת כל עבודה מחייבת שחרור מהפרעות אקראיות.כל מי שהתנסה בעבודה משרדית מכיר את הבעיה הזו בגירסה כזאת או אחרת. בנסיון האישי שלנו --בעבודתנו כצוות אדריכלים -- נתקלנו בבעיה הזו במאות אופנים. העדות הטובה ביותר שנוכל להציג היא נסיוננו האישי כקבוצת עבודה.
בשבע השנים האחרונות עברנו משרדים כמה וכמה פעמים. באחת הפעמים האלה עברנו לבניין גדול וישן: גדול מספיק בשביל שלחלק מאיתנו יהיו חדרים פרטיים ולאחרים חדרים משותפים. תוך חודשים ספורים איבדנו כמעט לחלוטין את הלכידות החברתית שלנו כקבוצה. דרכי העבודה הפכו רשמיות; שיחות נינוחות נעלמו; כל האווירה השתנתה מסביבה שתמכה בצמיחה המשותפת שלנו כקבוצה, לבירוקרטיה רשמית שבה אנשים קבעו פגישות מראש, שמו זה לזה פתקים בתיבות מיוחדות, ונקשו בעצבנות על הדלת כדי לדבר אחד עם השני.
למשך זמן מה לא הצלחנו ליצור שום דבר מעניין.
בהדרגה הבנו שלסביבה בבניין יש תפקיד חשוב בפירוק הקבוצה. כשהתחלנו להתבונן בה, שמנו לב שלכל החדרים שעדיין תפקדו היטב -- המקומות שבהם התאספנו יחד לדבר על העבודה -- היה מאפיין משותף: הם היו רק חצי פרטיים, למרות שאזורי העבודה שבתוכם היו מוגדרים בבירור.
כשחשבנו על זה, ראינו שלכל המקומות שבהם עבדנו יחד היטב היו שני מאפיינים משותפים: אף משרד לא היה פרטי לחלוטין; רוב המשרדים שימשו יותר מאדם אחד; אבל אפילו כשהיה משרד ששימש רק אדם אחד, היה לו אזור ציבורי קטן בכניסה וכולם הרגישו חופשיים לקפוץ פנימה ולשבת לרגע. והשולחנות עצמם תמיד יצרו תחומים פרטיים בשוליים של המשרדים האלה, כך שאפשר היה להשאיר דלת פתוחה באופן קבוע. בסופו של דבר סידרנו את המשרדים כך שלכל אחד מאיתנו היתה גירסה של הדפוס הזה.
הדפוס הזה עובד כל כך טוב, שאנחנו ממליצים עליו לכל מי שנמצא בנסיבות דומות.
לכן:
המנעו ממשרדים סגורים, מופרדים, או פרטיים. דאגו שכל חדר עבודה, בין אם לקבוצה של שניים-שלושה אנשים ובין אם לאדם בודד, יהיה חצי-פתוח לקבוצות עבודה אחרות ולעולם שמחוץ למשרד. בכניסה, ממש ליד הדלת, עשו אזור ישיבה, ואת תחום העבודה עצמו הרחיקו אחורה.
את פרטי העיצוב של המשרד קבעו לפי צורת החלל הפנימי (191); תנו לו חלונות בשני צדדים לפחות -- שני כיווני אור (159); את אזורי העבודה הפרטיים הציבו בפינות -- מעטפת עבודה (183), ותנו להם מבט החוצה -- חלונות המשקיפים לחיים (192); את אזור הישיבה בכניסה עצבו שיהיה נוח ככל האפשר -- מעגל ישיבה (185)...
משתמשת