יצירת קשר

[משה_אלבאום*]

לאחרונה סופר על ידי מספר מטפלים מתחילים, שהטיפול בשיטה מתחיל מהפגישה החמש עשרה, כי עד לאותה הפגישה צריך לעסוק ביצירת קשר עם המטופל. אני מתקשה להאמין לכך, כי לא יכולה להיות התייחסות פחות מקצועית ויותר מעוותת לשיטה ועקרונותיה. שמעתי גם כי ישנם המעודדים את המטפלים למצוא כל מיני משחקים על מנת לשחק עם המטופל כחלק מיצירת הקשר בתקופה זו. במידה וזה במקרה נכון, האם משהו יכול להסביר לי איכן מסתתרת בהתייחסות נלוזה זו השיטה??????
עד כמה שזכור לי, עד לפגישה החמש עשרה (כמעת ארבע חודשים מהתחלת הטיפול) לרוב, החלק העיקרי של נושאי הטיפול אמור להיות מטופל וגמור (מוטוריקה גסה, עדינה, עיניים, חושים, גראפו). כמובן שכשמדובר בתהליך רגשי כחלק עיקרי של סיבות הפנייה, ובתנאי שכך דרשו ההורים, צריך לקחת בחשבון שיכול לקחת זמן ארוך יותר. אך בשום אופן לא ברוב הנושאים הגופניים המובילים לקשיי למידה, כפי שהשיטה אמורה לטפל. את אלו ניתן וצריך לסיים ככל הניתן מהר, ולהתחיל את העבודה עליהם (מלבד מקרים חריגים) מהפגישה הראשונה.
אם צריך לשחק עם הילד, הרי שכל המשחקים מסתובבים מסביב לאיך להפעיל נכון את הטכניקות השונות, וברוב המוחלט של המקרים, לא משחקים שאינם קשורים לתיקון הקורדינציה.

במידה והנושא הכספי הוא הנידון בגישה חדשנית ומוזרה זו, הרי שנכון להעלות את המחיר עד לרמה שתספק את המטפל, אך בשום אופן לא לרמות את המטופל ומשפחתו לטווח הארוך לא יכולה להיות פגיעה חמורה יותר בשיטה וביכולותיה.

[לי_את*]

אני לא יודעת היכן אתה שומע את הסיפורים האלה... אני יכולה לומר בתור סטודנטית (שנה ג') שזו לא הדרך אותה מלמדים.
הדגש הוא על איתור הקושי, תרגול, מגע... כן, מדברים על יצירתיות אבל לכל משחק או הפעלה יש מטרה מובהקת והוא לא נעשה לשם המשחק או לשם יצירת קשר בלבד, אלא בהקשר למטרה הטיפולית המונחת לפני עיניינו.
(אני נמצאת בהתנסות הקלינית וכותבת על הדגשים שאנו מקבלים שם).

[משה_אלבאום*]

ל לי את, מה לעשות ואנשים רבים מספרים לי המון דברים, נראה כחשוב שאכתוב עליהם כאן. אני שמח על מה שאת מספרת שאת לומדת.

[בוקר_טוב*]

בקשר לנושא של יצירת הקשר עם המטופל. זה נכון שיש מטפלים ומדריכים שחושבים שליצור קשר זאת משימה של 15 טיפולים. זה קורה כשלא מצליחים ליצור קשר מיידי שיכול להגרם גם מהצד של המטפל שאולי חושש ולא מודע למסר הבלתי אמצעי ששולח למטופל, לפעמים אין כמייה ועוד הרבה סיבות.
אפשר ליצור קשר ממבט ראשון אם המטפל מכוון עצמו ומשדר למטופל שהוא נמצא כאן בשבילו. ואם זה לא קורה אפשר ליצור את הקשר תוך כדי עבודה. חבל על הזמן. באמת מעצבן שיש כאלה הנחיות. זה מעוות את כל הטיפול ומקשה על המודרכים.

[אנונימי]

שבת שלום!
שרוצים להגיע לילד ולעולם הפנימי שלו, המשחק עם הגוף הוא הדבר המהיר ביותר שיש לנו
צריך לעבוד ולכוון את המשחק למטרת הטיפול
דרך המשחק אנו נזכה בכמה דברים בו זמית- יצירת קשר ועבודה עם הגוף ועם הקשיים של הילד
וצריך להסביר להורה את משמעות המשחק ומה מסתתר מאחורי זה ואפשר שכ\גם הם יתנסו זאת

[אנונימי]

יצירת קשר עם מטופל
בראייתי שלי, תלוי איך המטפל מביא את עצמו לחדר טיפולים, גם כמטפלים חדשים.
זה תלוי במס' גורמים:
האנרגיה שמשדר המטפל, המקום הבטוח שבו נמצא המטפל, במידה והמטופל מאובחן (שזהו תנאי הכרחי לטיפול) - המטפל ממוקד, המיקוד מוביל ליצירת קשר מהמקום הבטוח, המטפל משדר בטחון ו"אני יודע מה אני עושה". פרט חשוב נוסף, במידה ומדובר בילדים, רצוי וגם אפשר להכנס לראש שלהם, להכניס הומור לחדר זה תמיד עוזר.
לגבי משחקים - משחקים יכולים להיות אך ורק קשורים למטרת הטיפול או למטרת אבחון מוטורי תוך כדי עבודה, וזה לדעתי מספיק בפגישות הראשונות.
אין לי ספק שהאינטלגנציה האנרגתית היא המובילה ביצירת הקשר וזה לקוי בחסר במכללת אלבאום, משום מה למורים ולמדריכים (שליוו אותי), קיימת נטייה להתרחק מהנושא.
האם יכול להיות שלמורים ולמדריכים אין את הניסיון הטיפולי, ולכן אינם יודעים להעביר את השיטה בצורה ממוקדת ומדוייקת לתלמידים שלהם??!!
המסר היה שלעתים יצירת קשר עם מטופל יכולה להגיע ל- 15 טיפולים והדרך ליצירת הקשר, היא דרך משחקים הקשורים לשיטה, אך אני שואלת את עצמי, מדוע אני רואה סטודנטים מגיעים לחדר טיפולים עם תיקים גדולים המצויידים במשחקים מגוונים וסטודנטים ששוברים את הראש, כמה הם צריכים להיות יצירתיים בחדר טיפולים ואיזה משחק לשחק היום ע"מ לחבר לטכניקה מסויימת.
בוודאות זה המסר שהעבירו לנו, להצטייד בחומרים שונים, ורעיונות יצירתיים ע"מ להגיע לעבודה עם המטופל.
האם הפכנו את חדר הטיפולים עפ"י שיטת אלבאום לחדר של ריפוי בעיסוק? האם עקרון השיטה היא עבודה עם הגוף ללא אמצעי תיווך?

[משה_אלבאום*]

גם לדעתי האינטליגנציה האנרגטית מהווה בסיס חשוב ליצירת קשר טוב ומהיר עם ילד ומבוגר. האפשרויות שהיא פותחת ביכולות האמפטיות, ובקשר שהיא יוצרת אל הילד הפנימי שבנו (המטפל), מאפשרות יצירת קשר עמוק, גם כשישנן התנגדויות שונות.
לדעתי אין צורך במשחקים שאינם מהווים גשר ללימוד הטכניקות השונות של השיטה. נכון שלפעמים קשה ליצור קשר עם ילד זה או אחר, אבל לרוב זה בגלל נושאים הקשורים לתקשורת בינו לבין הוריו. גם במקרים כאלו, מהרגע שהילד מבין שהמטפל מהווה את הגשר להגשמת חלומות התקשורת שלו עם הוריו, נפתחת הדרך לתקשורת תקינה ושיתוף פעולה.

בסופו של דבר, האמונה של המטפל ביכולתו לעזור למטופל, בדרך זו או אחרת, מהווה את הבסיס העיקרי ליצירת הקשר. מטופל שאינו מרגיש את הביטחון הזה, מתקשה לרצות לפתח תקשורת.

מטופל חייב לבדוק ולנסות את המטפל על מנת להאמין בו. לפעמים הבדיקות הינן כל כך יסודיות, שהמטפל מרגיש דחוי ביותר. על המטפל לדעת להבחין בין הסוגים השונים של הבדיקות. על מנת להצליח להבדיל ולהבין נכון, נראה שצריך אינטליגנציה אנרגטית פעילה.

[תמר*]

להצטייד בחומרים שונים, ורעיונות יצירתיים ע"מ להגיע לעבודה עם המטופל._ - כשהדגש הוא על להצטייד - לא בכל ציוד עושים מייד שימוש, בוודאי ובשום אופן לא במקום הכלים שהשיטה ציידה אותנו בהם. זה יפה להיות מצוייד ושעומדים לרשותי כלים נוספים, אבל את אלה אשלוף כברירת מחדל, ואעשה בהם שימוש ע"פ הצורך, מנסיוני - מעטות הפעמים שעשיתי שימוש בעזרים חיצוניים. יצירתיות עם הגוף, עם התנועה, כן, חופשי, חגיגה. לטעמי תרגול הגוף בטכניקות של השיטה יכול להיות מאד כיפי ומשעשע לילדים - לרוב זה מספיק.

האמצעי שהכי יוצר קשר מבחינתי זו עבודה משותפת. מהתחלה.
אני חושבת שאם ננסה לפרק את האמירה הזאת למילים יותר ברורות - יהיה יותר קל להבין, כי המילים האלה - יצירת קשר, בניית אמון וכאלה, לוקחות כל אחד מאיתנו למקומות אחרים ואז השיקולים שיוצרים את ההבנה של ההנחיות, הם שיקלולים של הצרכים האישיים של כל אחד.
אז בואו ננסה לפרק את המושג הזה - מה יש בתוך יצירת הקשר עם המטופל? איזה מידע יש לנו על המטופל לפני שפגשנו אותו? וכאן אני חייבת לעצור ולציין - גם אם אין אבחון - יש מידע מוקדם, אפילו רק העובדה שהמטופל מגיע אלינו כדי לשפר כתיבה או ביטחון עצמי - זהו מידע מוקדם.
אז בואו נפנים שהמטופל אף פעם, אף פעם לא מגיע אלינו כדי ליצור קשר איתנו.
נכון שכמה שיותר רקע ומידע מוקדם על המטופל - מייעל את התנהלות הטיפול, אבל לא לשכוח שיצירת קשר היא לא סיבת פנייה ולכן זו "סחורה" שמטפל אולי מספק לעצמו, על חשבון עבודה פרופר.
אז מה עוד? אנחנו רוצים שיהיה למטופל כיף, שירצה לחזור שוב. גם כאן צריך להפריד בין הצורך של המטפל לצורך של המטופל. תאמרו לי שהטכניקות משעממות, שהן קשות, שילדים מתמלאים בהתנגדויות, הכל נכון - כי ילדים יודעים בדיוק מתי מורחים אותם במשחקים סתם, והם גם מותחי/פורצי גבולות מקצוענים ומאד יצירתיים - איך אנחנו נופלים למלכודות שהם מציבים לנו שבוע אחרי שבוע? הללו, מי פה מנהל את הטיפול?
תאמרו שקשה לגייס אותם לעבודה - נכון - אז מה? יותר קל סתם לשחק איתם? כדי מה, כדי שהם יקלטו ממש לעומק, עם איזה פראיירים יש להם עסק?
לפני שאני מנחיתה שורה תחתונה (שלי) - אשמח אם תשתפו - אילו עוד נושאים מסתתרים באמירה הזאת - יצירת קשר?

<תמר לא מתרגזת, באמת, זה רק סגנון קצת בוטה, לא להיבהל>

[משה_אלבאום*]

תמר שמחתי עם כל מה שאמרת מלבד העידוד הכאילו שבסדר לטפל ללא אבחון.

בנושא קשר עם מטופל, לדעתי הדרך הנכונה והטובה ביותר ליצירת הקשר הינה דרך שיפור מצבו במהירות הגדולה ביותר. ככל שהמופל מרגיש שהמטפל יודע בדיוק לאן הוא מוביל, וככל שהקושי המבוטא בטכניקות הטיפול שייך לצורך בשיפור המצב של הילד - נער - מבוגר, כך הקשר שנוצר עמוק יסודי ואמין יותר. עד היום לא הצלחתי לצור קשר עם מטופל שחשד שאני מוביל אותו בדרכים עקלקלות. ככל שהמיקוד היה ברור יותר למטרות התיקון והשיפור, כך המטופלים האמינו יותר במה שעושים.
השאלה הנשאלת היא האם המטפל מאמין במה שהוא עושה ועד כמה הוא מסוגל לשדר את בטחונו בידע שלו.
עד כמה המטפל מבין את מה שהוא עושה, ועד כמה הוא מכוון לטיפול ממוקד.
ככל שהמיקוד גדול יותר, כך האמונה והקשר גדלים.

כמובן שצריך לחבר לנושא את היכולת של המטפל לחבר את ההורים ולגייסם לטיפול. נוכחותם בחדר, הבנתם את הדרך וסיבותיה, מיקודם כיחידה אחת מאחורי המטפל, הבנה של הבחירה בטיפול כדרך משפחתית, מיקוד אנשי המקצוע הנוספים והמורים מאחרי הטיפול. כל אלו מהווים יחידה אחת המאפשרת למטפל לעסוק בטיפול ולא לבזבז המון זמן בכל מיני טכניקות שאינן משרתות את המטופל.
יצירת קשר אינה מטרה, כפי שתמר (והשיטה) אמרו. ברור שהקשר אינו אמור להיווצר על מנת שנוכל להתחיל לעבוד עם מטופל. הקשר נוצר תוך כדי העבודה.
תוצרים טיפוליים = עוצמת הקשר שתיווצר

בכל הנושאים הדורשים התייחסות ייחודית עקב סיבות רגשיות מיוחדות, האבחון יקבע מה נכון, מה קודם, ומה לא יעשה.

לדוגמא: מטופל בגיל כלשהו בעל זהות כוזבת, לא יביא את עצמו לטיפול גם לאחר עשרות פגישות מוצלחות או לא מוצלחות. הפחד שלו לפגוש את האני הפנימי כל כך יסודי, שבכל הפגישות הוא יציג משהו שאינו באמת קיים. המטפל יכול לשחק איתו בכל משחק שירצה, לחשוב שקשר קשר כל כך חזק שהוא באמת מצליח להניע את המטופל למקום הנכון. למרות זאת, במידה והמטפל אינו מודע לזהות הכוזבת בעקבות אבחון, אין שום קשר או שינוי שייווצר בטיפול, שישקף את הצורך האמיתי של המטופל.

דוגמא שנייה: כשמטופל הינו בעל צורך ביצירת מצווי לחץ, הוא יהיה בעל צורך לספק את "התמכרותו לאדרנלין" בכל פגישה טיפולית, ולאורך כל חייו, בכל דרך אפשרית. לא חשוב כמה המטפל ישחק איתו, עד כמה המטפל יאמין שהקשר חזק ואמיתי. ברגע שהמטפל ינסה ללחוץ על מנת להשיג תוצאות, המטופל ינסה בכל דרך אפשרית למנוע את העשייה. מה החשיבות למשחקים ליצירת קשר במקרים כאלו?? לרוב זה סתם בזבוז כסף וזמן, שאינו מתאים למטפל המקצועי.

דוגמא שלישית: מטופל שמתקשה בתרגילי עיניים,(או כל מוטוריקה אחרת) ועל כן נמנע בכל דרך אפשרית לתרגל. בטיפול גורם למהומות או הימנעות בדרכים שונות.
מה הטעם לשחק משחקים כלשהם שאינם קשורים ישירות לתרגול העיניים. עד שהעיניים לא ילמדו לנועה נכון, הטיפול אינו זז לשום מקום.

דוגמאות רבות מאוד לנושאים של מיקוד הטיפול. מה שחשוב הוא ההבנה של המטפל מה ולמה הוא עושה את עשייתו. למה המטופל צריך להתמודד עם מה שצריך.

לדעתי עדיף שמטופל יצליח בטיפול למרות שהוא שונא את המטפל, מאשר מטופל שאוהב את המטפל והטיפול, אך אינו מצליח לשנות את המצב בגללו הגיע לטיפול. (אין זו הגזמה אלה חוות דעת מקצועית בלבד)
תמיד עדיף שמטופל יאהב את המטפל והטיפול, אך רק במידה ואין הדבר גוזל זמן שיגרום לחוסר אמון מקצועי במטפל.
זאת אמרת שמהפגישה הראשונה צריך לנסות ולעבוד על המוטוריקה והחושים. דרך העבודה להשיג את הקשר והיחס.

[פלוני_אלמונית*]

מלבד העידוד הכאילו שבסדר לטפל ללא אבחון. בשום אופן לא עידוד.
לעיתים יש מצבים נתונים, ואז במקום להיות שיפוטית אני מנסה להוציא את האוויר מבלוני החשש ולמקד עשייה. בקיצור, אני תמיד מעדיפה לראות מה יש ולא מה אין.
משה, זה נכון שלשיטה יש עקרונות מאד ברורים, טכניקות ברורות, אין ימינה ושמאלה. אין חולק על זה. נקודה.
ועדיין, אנחנו אנשים שמטפלים באנשים. עד שמגיעים ליכולות האלה - שמאפשרות למטפל להגיע לטיפול נקי, מכוונן, קשוב, בטוח בעצמו ושולט בכל אחת מהטכניקות כולל האנרגטיות - עובר זמן לא קצר ותהליכים לא פשוטים של ויכוחים פנימיים ולמידה מתמדת. אין תשובה אחת נכונה לכולם. אנחנו לא חיים בבועה וגם אנחנו לעיתים צריכים להתאים את עצמינו לתנאים, קצב וסביבה שונים מאיך שהיינו רוצים או צריכים. כל אחד (מטפל ומטופל) צריך ש"ידברו" איתו בשפה שלו - לפחות עד שיבין מה רוצים ממנו.
תקרא את הכותבים כאן, כל אחד מדבר ממקום אחר לגמרי על אותו נושא. @}

[תמר*]

זו כמובן אני.

[אנונימי]

פלוני אלמוני - לשיטה ע"פ מכללת אלבאום אין עקרונות ברורים ויש חוסר אחידות בין הנלמד בכיתות השונות וכל מורה מביא את השיטה ע"פ הראיה שלו בלבד(מצד אחד זה חיובי מאוד ומצד שני לא מראה על מקצועיות)

[תמר*]

אוווווץ' אורח...

[משה_אלבאום*]

אורח מוזר ומדאיג לקרא את שכתבת, אשמח להבין יותר. הרי מערכי שעור ברורים ביותר כתובים וקיימים.

[משה_אלבאום*]

תמר נראה שאני די מודע לעובדה שלוקח זמן להבין ולהפנים את יכולות המטפל. זה ברור לי ולכל מי שאי פעם לימד נושא כלשהו, עד כמה וכמה נושא טיפולי.
הרי זוהי הסיבה בגללה אני עסוק כאן בהדרכה ישירה ועקיפה על נושאי הטיפול השונים. אני גם שמח מאוד על כל מי שעוזר כאן בנושאי ההדרכה השונים, שהם כל כך פשוטים ומסובכים בו זמנית. פשוטים כי כך השיטה, מסובכים כי לוקח זמן ללמוד לחשוב ולהתייחס פשוט.

גם אני לפעמים נקרא כנוקשה או קשוח, אך אין זה כך. אני פשוט השומר של השיטה, כי אני ודרך החשיבה שלי הן השיטה. כל מי שהצטרף לדרך, והופך את הנושא לשלו, מבורך ביותר מקובל ואהוב מאוד.

[תמר*]

נראה לי שהשתיקה תהיה יפה לי לזמן מה...(אבל לא מתחייבת) - בוקר טוב טוב.

<בחלונית - השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש>

[משה_אלבאום*]

תמר נשמח עבורך בשתיקתך, אך נשמח עוד יותר בהמשך כתיבתך.

[משה_אלבאום*]

אורח עדיין קיים ברשת??

בחלונית כתוב "כולנו משפחה אחת" לכן לכולנו.

[אנונימי]

משה - שיטה אשר מכבדת את עצמה ועוד יותר מכללה אשר מכבדת את עצמה מן הראוי שיהיה עקביות בחומר הנלמד ולא כל מורה מביא את השיטה בראיה שלו - דעה אישית חשובה אך שזה לא יוביל את מערך השיעור.
לא מעוניין להרחיב את הנושא!

[אנונימי]

למשה ושאר הכותבים שלום
תסלחו לי על השפה הבוטה שבהחלט לא מאפיינת את האתר.
הרגשות שלי נעים בין בילבול לכעס לסירוגין.
בקיצור עלתה לי כבר הג'ננה, היגיעו מים עד נפש.
משה אתה עדין מידי בתגובות שלך.

האם יעלה על דעתו של סנסאי בקארטה ללמד את תלמידיו בלט על מנת לשפר את הגמישות? האם יעלה על דעתה של מורה לבלט ללמד התעמלות מכשירים לחיזוק?

חברה השיטה כל כך עשירה בכלים, אז למה להוסיף. רוצים להיות יצירתיים - תמציאו שיטה משלכם, אבל אל תקראו לעצמכם מטפלים בשיטת אלבאום.
תעשירו את עצכם ותרחיבו את האופקים בכל דרך אפשרית. תפנו את המטופלים לתחומי יצירה אחרים, אבל הטיפול עצמו צריך להיות אלבאום נקי.

ואם נמשיך עם הציניות, האם מנחים שמכניסים אלמנטים אחרים מנסים להוכיח עד כמה הם מיוחדים ויצירתיים? אם הם לא מצליחים להעביר את השיטה פרופר, אולי השיטה לא מופנמת אצלהם? אם יש להם ספקות אז שלא יעבירו את השיטה.

נכון, ישנן עוד הרבה שיטות וכל אחד יכול להתחבר למה שמתאים לו, אבל הזכות שניתנה לנו לקבל את תעודת המטפל כרגע (חוץ במעלי תעודות נוספות), היא בזכות השיטה הזו.

[שחרחורת*]

אספרי, כל מילה בסלע. מסכימה לחלוטין עם דעתך.כך הרגשתי גם אני כשהייתי סטודנטית ,יותר מידי מסביב ולא מספיק העיקר. נראה שיש פחד מהמעמד בלהיות מטפל ואז במקום להתרכז בעיקר בורחים קצת לכיוונים אחרים.
כל מטפל/ת רשאי וצריך להביא את ייחודו בחדר הטיפולים אבל ואבל גדול על המורים של השיטה להביא את השיטה נטו!!!הלוא לשם כך באנו התאספנו..

מסכימה גם שמשה (ברשותך משה) עדין מידי וסבלני מידי לנוכח הבילבול שנוצר מחוסר קווים מנחים ברורים בחדר הטיפולים.

בדיקת שפיות מצד המכללה רצוייה מאד.

[בוקר_טוב*]

מסכימה עם מה שסוף סוף נאמר פה בגלוי. בכתובית כתוב "מותר לכעוס" ואני באמת כועסת. ככל שהזמן עובר יוצאים מטפלים שלא עברו דרך משה או כמה מורים בודדים שעדיין נאמנים לשיטה,ובמקום להצטייד בטכניקות המדהימות והמדוייקות של השיטה, מקבלים סדנאות משחקים וקישקושים אקדמאים שלא נותנים כלום בחדר הטיפולים. וכך חסרי אונים ממסמסים את הטיפול מבלי לדעת איך לעבוד. חבל עליהם וחבל עלינו ועל השם של השיטה שהולך ומתקלקל. מה יהיה? האם משהו במגדל השן של המרכז מתכונן להתעורר?

[לי_את*]

ואני רוצה להביא תגובה אחרת....
בתור סטודנטית שנה ג' אני חייבת לציין ששתי המורות שליוו אותי דבקו בשיטה ורק בה.
גם עכשיו כשאנו נמצאים בהתנסות קלינית והבנות מביאות לטיפול משהו שהוא לא בהכרח אלבאומי, מנסים לבדוק איתה למה היא בורחת מהשיטה....
מעודדים יצירתיות בחדר הטיפולים, אבל יצירתיות שמפרקת את הטכניקות של השיטה ולא כזו שבורחת מהשיטה.

בכתובית כרגע מופיע: "מילים טובות מסלקות עננים שחורים"... כל כך מתאים....

[משה_אלבאום*]

ידידי היקרים , אני מודה מכל הלב לכל מי שהשיטה יקרה לו. מכיוון שאני באמת לא מעוניין להיכנס מעל דפי הבלוג הזה לדיון עמוק על מה ואיך נעשה בשיטה כשלמלמדים אותה, ובאיזה אופנים עומדים או לא עומדים מאחורי השיטה, כל אחד מוזמן לבדוק את התביעה שהוגשה לבית המשפט. זה המקום והבמה לדון בנושאים הללו, ואכן שם אני עושה זאת ביסודיות, ואיני מסתיר דבר (סוף סוף) ממה שצריך להיאמר על מנת לשמור על השיטה.

בבלוג הזה, (כל אחד יכול באתר הזה לפתוח בלוג בכל נושא שהוא) אני מוכן מקסימום שהכותבים יוציאו קיטור, אבל אני אשאר בתגובתי העדינה, כי כך אני.

בחלונית כתוב "עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך" ומכיוון שאני מורה לקרטה ועל ברכי המשפט הזה חונכתי, הרי שאני משתמש בעוצמה של הידע שלי בבית המשפט ולא במקום הזה.

לכל מי שיש "תלונות מנומקות" על הדרך בה מתייחסים אל החומר של השיטה והדרך בה מעבירים אותה בשלביה השונים, אשמח לקבל את הטענות דרך האימייל הפרטי (בראש העמוד), כך אדע ואוכל להתייחס ולעזור לכל טענה בנפרד. נשתדל ביחד לא להעכיר את הבלוג הזה שהוא מוקדש לקצוע המדויק הזה שפתחתי, בעיקרו.

[אנונימי]

שלום משה ושלום לכולם
היום אני סטודנטית שנה ד' ו"מתמחה" בפסיכותרפיה גופנית ,רצית להגיד שהתווספו לי עוד כלים לראייה מה קורה בחדר טיפולים,לראות באופן נוסף איך המטופל מתנהל(איך אני מתנהלת),גישה נוספת איך לפנות אל המטופל ושפה חדשה.מאוד מעניין.אך גם אני מרגישה שזה המון כלים .ועדיין אלבאום לא מספיק מופנם אצלי.
גישת הגשטאלט וכו'.
רציתי לדעת מה אתה חושב בנושא,על הוספת ההתמחות הזו,מה אתה חושב על הגשטאלט בחדר הטיפולים?
בהמשך למה שקראתי כאן למעלה,ככה עלה בי הנושא הזה ואיך רואים זאת מטפלים ,ואיך זה להם בתוך הטיפל,אשמח לשמוע.
בכתובית -" הכל נכון – גם פרשנות לקויה"

[אנונימי]

משה, אכן כנראה זה היה פרץ אימפולסיבי, אך המטרה היתה לעורר הדים על מנת לשמור על השיטה.

ואתם חברי לאתר - טוב תעשו אם תפנו באמצעות המייל בנושאים אלה.

[אנונימי]

שלום חברים. תגובתי לכניסות האחרונות בנושא הפעלת השיטה היא:
להבדיל מפסיכולוגיה או ריפויי בעיסוק - הגישה בשיטת אלבאום מאפשרת למטפל/ת לחוות רגש. לחוש את המטופל ברמת הרגש, להתרגש איתו ועם הוריו. לחוות ברמה האנרגטית ולקבל החלטות מקצועיות מהחוויה הרגשית והאנרגטית, מבלי להסביר ולהכביר מילים לאחרים, אבל הפעילות המקצועית תתבצע 90% ברמת הגוף. יש למדוד את ההתקדמות לרשום ולידע מה עכשיו ומה המטרה בכל טכניקה ביחס למטופל (לא להגיע עם כל ילד לתפקודי אאצבעות של פסנתרן ).
יש להסביר לכל מטופל וללמד אותו שבחדר טיפולים מדברים בשפה קצת שונה, המורכבת משימוש במילות התואר של 4 האנטלגנציות. לתרגל תשובות ב4 הרמות השונות.
המטפל הוא מאמן, מדריך, מלמד.
המטופל מתאמן מודרך ולומד.
כך גם ההורים.
לא משחקים ונהנים וקושרים קשר.
הכלל הפשוט הוא: "קדימה לעבודה".
ובקיצור: "לעבודה"!
ביי. ותנשמו.

[משה_אלבאום*]

ל הכל דבש, מכיוון שעבורי השיטה הינה גישה שלמה, שכשמפעילים אותה נכון ובמיומנות, אינה משאירה מרווחים ריקים, אשמח לקרא מה מטפלים בעלי ניסיון בשיטה שלמדו גם נושאים נוספים חושבים.

אני מאמין שטוב לדעת דבר אחד ביסודיות, מאשר מספר דברים ברמה בינונית. כל אחת מהשיטות מצריכה זמן עיקול. השאלה היא כמה זמן תקדישי לתרגול הטכניקות השונות, על מנת להפנימן.
במידה ותשקיעי את מינימום הזמן הדרוש לאחר סיום הלימודים בכל אחד מנושאי הלמידה, הרי שלא תצטרכי לשאול את דעתו של מומחה כלשהו. פשוט תדעי.
מהניסיון המצטבר, זמן הפנמת ממוצע של השיטה לאחר סיום הלימודים, לוקח בין עשר לעשרים שעות טיפול שבועיות למשך כשלש שנים. זאת בתנאי שתמשיכי לתרגל את עצמך לאורך כל אותן שנים, מעבר לשעות הטיפול באחר.

בגישות גופניות, התיאוריה של הגישה יכולה להיכנס לתודעה ולהיות מופנמת כחלק אינטגראלי של האני, רק לאחר שהתאים מודעים לטכניקות השונות.

עד כמה שיצא לי להתרשם, רק לאחר סיום של מספר טיפולים כשמפעילים את השיטה בפשטות, ניתן למטפל להבין עד כמה השיטה מדויקת ופשוטה. עד כמה הפשטות היא המביאה את התוצאות הטובות והמדויקות ביותר.