חשד לאלימות

[אנונימי]

שאלה לי לכולם...בחוג שאני מאמן יש ילדה, בכיתה ג' ללא משמעת, עם קשיי קשב, לא יכולה לשבת בשקט, נראת על סף המוזנחת, מסתובבת הרבה מחוץ לבית לבד, לפעמים מגיעה מלוכלכת, הרבה פעמים עם סימנים כחולים, היא אומרת "נפלתי" "תנקעתי" אבל כול יום.
לא יודעה למה אבל יש לי תחושה שזה לא הכול, היא נראת אחת כזאת מועדת לניצול.
עלתה לי המחשבה, בעקבות סימנים שונים, שיכול להיות שיש אלימות בבית.
איך ניתן לדעת יותר בוודאות, האם בכלל ניתן, האם זה מתפקידי להתעסק עם זה או שאני רק צריך להעביר את זה הלאה, האם בכלל צריך או יש לאן להעביר את זה. יועצת בית ספר? רווחה? יש להם מה לעשות עם זה?.

אני יודע שצריך לדווח אם אני יודע על מקרה, אבל על חשד? זה מעניין מישהו?

אם מישהו מכיר מצבים כאלו או שיש לו דעה בנושא אשמח לשמוע.
תודה יום טוב וחג שמח

[משה_אלבאום*]

Y.P מצבים כאלה ראינו בעבר. נכון מאוד להעביר לרווחה, הם האמורים לטפל במקרים כאלו. חשוב ביותר לא להזניח ולא להעביר זמן מיותר. כנראה שהחשדות שלך נכונים, לפחות כך זה נראה על פני השטח, לכן זה מספיק על מנת ליצור קשר עם גורמי הרווחה. מהרגע שידוע בבירור, חובה עלינו לדווח כי אחרת זו יכולה להיות עבירה על החוק.

[אנונימי]

משה, העניין הוא ששאין כאן וודאות....
אילו החשדות היו וודאיים סביר להניח שy.p לא היה מתלבט כלל.
אני הייתי מנסה לברר ולקבל אינפורמציה בכל דרך אפשרית על הילדה והסביבה ממנה היא מגיעה.
לפני שהולכים לגורמים נוספים.....

[משה_אלבאום*]

לדעתי, מה ש YP העלה מספיק על מנת להעביר את הנושא הלאה. במידה והרשויות ימצאו את המקרה כלא מתאים, הם לא יעשו דבר. ממה שתואר, נראה שהילדה מוזנחת בכל מקרה, כך שלא כל כך יזיק שבמשפחה ידעו שלמישהו היא חשובה.

[אנונימי]

השאלה היא עד כמה הרשויות רגישות.
ובודקות את הדברים בזהירות רבה ללא כותרות מידיות....
לצערי, יצא לי להחשף ולשמוע על אנשים (בעיקר ילדים) שהוצאו מביתם מסיבות כאלו ואחרות -
(סיבות שלכאורה נראות מוצדקות....)
למשפחות אומנה, פנימיות ועוד...
לימים הסתבר שנעשה עוול גדול למעורבים במקרה -
אילו היו מסתכלים ולוקחים בחשבון עוד פרמטרים
היינו יכולים להימנע מכל ההשלכות הבלתי הפיכות שנוצרו כתוצאה " מרצון טוב של הרשויות והסביבה לעזור ".

חשוב לציין, שאין כוונתי חלילה לא להתייחס כאשר אנו רואים דברים מחשידים אצל ילדים קטנים ובכלל
ההיפך הוא הנכון -אני חושבת שיש לבדוק ולברר כל מקרה לגופו במשנה הזהירות.
לעיתים, אנחנו נוקטים בצעד כלשהו כביכול פעוט אך הוא כמו כדור שלג מתגלגל ומתגלגל ומתחיל לצאת משליטה...
וכשזה קורה....קשה לעצור שניה ולראות מה קרה....

[שרי*]

הנושא מזכיר לי, כשגרתי בת"א גרה מתחתי משפחה שהילדה התחברה עם הילדה שלי והיתה עולה לשחק ומבלה שעות רבות אצלנו.
בלילות הייתי שומעת את ההורים רבים בקולי קולות, את האמא מרביצה לילדה, מכניסה אותה לאמבטיה קרה באמצע הלילה כי עשתה פיפי במיטה.
לילה אחד לאחר ששמעתי את האם מאבדת את העשתונות לגמרי, התקשרתי למשטרה ודיווחתי. המשטרה היגיעה אחרי כשעה. בנתיים הכל נרגע והם הלכו כלעומת שבאו.
למחרת כשהילדה היתה אצלי, פניתי אליה ביחידות ואמרתי לה שאני שומעת מה קורה והיא יכולה לעלות אלינו בכל שעה שצריך, רציתי גם לתת לה מפתח אבל היא לא הסכימה לקחת.
מאז היא לא עלתה אלינו יותר.
אמא שלה התקשרה וצרחה עלי שאני מתערבת ומה אני יודעת והיא מאוד נחמדה ואני יכולה לשאול את האנשים בבנק שהיא עובדת, ואיזה חוצפה זה לפנות לילדה שעכשיו מתביישת ולא מוכנה לבא יותר...

נכון שצריך להתריע, אבל אם זה לא אפקטיבי לעיתים נגרם יותר נזק מתועלת.

[טליה*]

בהיותי גננת נתקלתי בילד בן חמש וחצי שנהג באלימות רבה ונשך ילדים .(את החלשים מבינהם)
שיחות רבות איתו ועם אימו (הורים מאוד אינטליגנטים) וגם "עונשים" לא עזרו במאומה. שיתפתי גם את הפסיכולוגית של הגן שניסתה לדלות מידע בדרכים שונות אך לשוא. .השקעתי אנרגיה רבה בצפייה בילד.לא הסרתי את עיניי ממנו ,הוא הרגיש בכך ונראה מרוצה .(קבל את מלוא תשומת הלב) בהעדרי מהגן ביום החופשי שלי "השלים " את החסר בנשיכות ואלימות.
הייתי אובדת עיצות ומתוסכלת מאוד . יום אחד פנה אלי X ובקש ממני לעזור לו לפתוח את רוכסן המכנסיים .(הרוכסן התקלקל) .
נדהמתי לראות שבאיזור הטבור ישנם סימנים כחולים . שאלתי אותו ממה הסימנים ? בתחילה השיב כי הוא לא רוצה להגיד.
האינסטינקטים שלי התעוררו .הסברתי ל X שמי שעשה לו זאת אינו מבין שהמעשה שעשה הוא לא טוב וחייבים להפסיק זאת מיד .אפילו אם הוא מאוד אוהב את מי שביצע זאת. הילד סיפר לי , שאימו נוהגת "למצוץ" לו את ה"בטן" בכל פעם לאחר המקלחת .שאלתי אותו :" איך הוא מרגיש עם זה"? הוא השיב , "לפעמים זה כואב ולפעמים מדגדג"..מה אתה עושה כדי שלא תעשה לך זאת? " הוספתי לשאול ."אני אומר לה שתפסיק ואז היא מפסיקה."חשכו עיניי.

עוד באותו יום התקשרתי אל האם ובקשתי לדבר איתה בדחיפות
ספרתי לה על הארוע . היא הקשיבה ,ניסתה להכחיש ולבסוף להודות "זה סתם גילוי של אהבה"
הסברתי לה על הנזק האיום שהיא גורמת לבנה לכל חייו. על הקשר בין הנשיכות והאלימות של בנה לבין הטראומות שהוא חווה ממנה.
אמרתי לה , שאני עומדת לדווח על כך . היא פרצה בבכי מר ואמרה לי שכך נהג בה אביה והיא מבינה את הבעיתיות בהתנהגותה ומבטיחה להפסיק זאת.
לא הסתפקתי בכך וסיכמנו.

1. עליה לשבת עם הילד עוד באותו יום . לבקש ממנו סליחה ולהבטיח לו שלעולם לא תחזור על המעשים שעשתה לו בגוף כי הם מעשים רעים.

1. עליה ללכת לטיפול פסיכולוגי ( מקסימום תוך 7 ימים .)

1. לא להאשים את הילד ולא לכעוס עליו .לחבק אותו ולומר לו עד כמה הוא אהוב ויקר לה מכל והיא מבטיחה להגן ולשמור עליו מכל רע.

בדקתי היטב שכל המשימות אכן בוצעו.

במעשיי ידעתי שיש בכך סיכון להמשך עבודתי. בגלל קשרים רבים שהיו להורים עם העירייה , הורי הילדים ועורכי דין.
א.ע.פ כ. הרגשתי דחף רב לעשות זאת .כזה שלא מאפשר לי להתעלם מכך ומחייב אותי לשנות את המצב עם כל הסיכונים שבדבר.

אסור לי לפחד לבצע מה שנכון לאמת ולמצפון שלי בכל מחיר.

מאז אותו מפגש, הילד הפסיק לנשוך ולנהוג באלימות , תודה לאל.

[שווה*]

טליה, את אמיצה. כן ירבו כמוך.

[שושי*]

לטליה, מזלו של הילד שהיה בגנך. חסכת ממנו שנים של טראומות .
מי יודע אולי הצלת אותו מלהיות סוטה ?
מעניין האם מקרה שכזה עלול להשפיע על הילד בהמשך חייו למרות שהאם חדלה מהתנהגותה החולנית?

[אנונימי]

טליה זה אכן משה אמיץ ומאוד חשוב ומשמעותי, מה שעשית. אך במקרה שלך ידעת בוודאות, והילד היה קטן ואולי היה יותר קל לדבר איתו,
אבל במקרה שלי, היא כבר די גדולה, וגם אין לי שומ וודאות, וכמו ששרי אמרה, לפעמים אם אין בזה תועלת, זה רק עושה יותר נזק.
כאן הקושי, האם לשאול אותה, איך, או רק להעביר לרשויות ושהם ישברו את הראש?
נושא כבד ורגיש מאוד.

תודה בכול מקרה לכול המגיבים המשיכו כך

נ.ב. אני יודע על מקרה אחד של הזנחה ואלימות כלפי ילד שדווח על ידינו לרשויות, הם אמרו שכול עוד ההורים לא פונים לעזרה, הם לא יכולים לעשות כלום, (כנראה כי זה לא התעללות מספיק קשה) ,יועצת בית הספר אמרה שתעשה מה שאפשר במסגרת בית הספר, כסוג של מעקף למערכת, אבל כמה זה כבר יכול לעזור השעה בחודש שאולי יהיה לה זמן לזה...

יום טוב

[טליה*]

ל-y.p
ניתן לערוך ביקור בית אצל הילדה בהסכמתה .(מקבלים נתונים רבים)
אפשר לבקש ממנה לצייר ציור של "משפחה" . לברר עם מי שמבין בציורי ילדים .
להתייעץ עם עובדת סוציאלית כיצד ניתן לעזור לילדה מבלי שתיפגע .(לא למסור שם )

[משה_אלבאום*]

טלי תודה על העריכה והחיבור של נושאים לדפים חדשים.
אני מזמין את כולם להתחיל את הבדיקה של מה קורה בדף הזה בהתבננות בראש הדף "ב{{}}מה חדש" ובצד שמאל של הדף בנושאים השונים של הדפים החדשים. נראה שהנושאים השונים שעלו לאורך השנים בדפים השונים, יכולים לקבל התחלות דיון חדשות ומעניינות או המשך ופיתוח.

אני אוהב את הדיון על האחריות של המטפל, נראה שחשוב ביותר לעשות כל מה שניתן על מנת לדעת מה בדיוק המצב של הילד במשפחחה, או לפחות קרוב לאמת עד כמה שניתן. חשוב כמובן לא לעורר מהומות כשאין שום סיבה, גם כשיש סיבה אסור שהטיפול בקושי יעבור דרך מהומה כלשהי, אך מה שחייבים לעשות, חשוב שלמטפל יהייה את האומץ והיושר לבצע.

תפקידו של המטפל בקשיי הילד, מזכיר לי את נושא לקיחת האחריות של בן האדם כאדם, שהוא דבר שלרוב לא כל כך מאמינים בו או הולכים אחריו. לדוגמא, כשכתבתי על אחריותה של הסטודנטית לדווח על כך שסטודנטית אחרת אינה לומדת בכלל ואינה מבצעת את המשימות אלה ממציאה ומעתיקה, האחריות כאן היא אותה האחריות כי הידיעה שמישהו הולך לקבל תעודת מטפל בדרכי רמייה ולאחר מכן יטפל בבני אדם, מסמררת שיער ממש.
האחריות האישית והקולקטיבית מחייבת שבנושאים כל כך חשובים כבטיפול, מי שיודע על אחרים המתחמקים ממה שצריך לבצע על מנת ללמוד את הנושא לעומק הנדרש, יזדעק ולא יאפשר זאת.

חזרתי לנושא הכואב הזה, כי הוא אותו הנושא ונמצא באותו המקום מבחינת חשיבותו האישית והחברתית קולקטיבית.
מי שמעוניין שהמצב החברתי ישתפר ברמה כלשהי, חייב לקחת אחריות אישית על סביבתו.
כל נושא " אני לא מלשין" "זה לא באחריותי" "זה לא עינייני" ועוד, מכסה על פחדנות אישית וחוסר יכולת להרגיש את החשיבות של החיים כחיים נאורים או נקיים. לקיחת אחריות הינה הבסיס לניקיון הפנימי של האדם והחברה.

לכן ומסיבה זו חשוב ביותר להקפיד על הבנה נכונה ומדוייקת של מה שנראה ועל מה שעושים עם מה שמבינים.

[אנונימי]

משה כתבת "מי שמעוניין שהמצב החברתי ישתפר ברמה כלשהי, חייב לקחת אחריות אישית על סביבתו.
כל נושא " אני לא מלשין" "זה לא באחריותי" "זה לא עינייני" ועוד, מכסה על פחדנות אישית וחוסר יכולת להרגיש את החשיבות של החיים כחיים נאורים או נקיים. לקיחת אחריות הינה הבסיס לניקיון הפנימי של האדם והחברה."

אז למה אם אני מנסה לעזור לילדים ואנשים אחרים, כשאני רואה שזה יכול לעזור, אומרים לי "אף אחד לא ביקש ממך" "זאת לא אחריותך"
"יש להם הורים" "יש להם מורים" יש להם ויש להם... בקיצור אומרים תהיה ראש קטן, תעצום עיניים ותתעסק רק בעניינים שלך.

ההפך ממה שכתבת, ההפך ממה שאני מאמין בו. איך זה הולך בייחד? או שאולי רק על דברים "רעים" צריך לקחת אחריות, והדברים שפחות לא חשובים,
כמו עזרה לאחרים למשל???

[משה_אלבאום*]

קודם כל, לא ברור למי אתה מתכוון ש "אומרים לי"
דבר שני, אולי הדרך לא בדיוק מתאימה. כל דבר צריך לעשות בדרך המתאימה לו, ולכל דבר ישנה הדרך הנכונה לו. להיות ראש קטן, זוהי משאת נפשם של אנשים רבים כי כך לא דורשים מהם דבר והם לא צריכים לדרוש מעצמם.
לדעתי זוהי הדרך הבטוחה ביותר להישאר משועמם לעומק ולאורך כל החיים, עם חיים בפחד ממה יגידו ובעיקר בפחד מהצלחה. עבורי לפחות הדרך הזו אינה טובה.
אני אוהב לקחת אחריות, אוהב לעשות, אוהב לשפר. כמה שיותר יותר טוב. אוהב לעזור לאחרים, ואיני מתבייש בכך.

אני לא הייתי אף לא פעם אחת ברוב אלה במיעוט. אני מקווה שתמיד יהייה לך האומץ להגשים את מה שאתה מאמין בו ולא את מה שאחרים מאמינים בו.

הדרך והחלום שלך, זהו הדבר היחידי שאתה אמור להגשים בחיים האלו, כל השאר שייך לדרך ולחלומות של האחרים. שהם יגשימו אותם, אותך אין זה מחייב.
אתה גם אמור להיות מוכן לשלם את המחיר של הליכה בדרך הנכונה לך.
לכל אחד הדרך האחת הנכונה לו, כשאתה מוותר עליה, אתה מוותר על עצמך.

[אנונימי]

YP אני גם חושבת שיש דרך לקחת את האחריות הזו,זה כמו שכמטפל יש את הדרך לטפל,יש גם את הדרך איך לפקוח לאנשים את העיניים.
כשאנחנו לומדים להיות מטפלים לא נותנים לנו חומר לעוס,אנחנו לאט לאט מגלים את הדברים דרך מורה שעוזר לנו "לפקוח עיניים" בקצב הקליטה.
אם תירצה "להיכנס" אל הרגש של מישהו על מנת לעזור לו זה לא יעזור,זה יזיק,
כך גם בדרך הזו ,אני מאמינה בדרך עדינה למצוא מי מתאים ועם מי מתאים לדבר,זה לא פשוט אבל הדרך לא תמיד גלויה על פני השטח.
וגם עם אותה ילדה לא לשאול מה זה.אבל כן להתעניין בשלומה. שתרגיש שמישהו מתעניין. וכן להתייעץ עם איש מקצוע בסביבה שיעשה זאת מספיק בעדינות.
אני גם מרגישה שאם כ"א יקח אחריות על דברים שהוא יכול בסביבתו זה יחלחל לחברה גם אם זה כל אחד בקטן.

[אנונימי]

ינשופי ומשה תודה על התגובה, אני בהחלט מאמין (לפחות רוצה להאמין) שאם כול אחד יעשה משהו קטן זה לאט יחלחל לחברה כולה,
אך כמו שמשה אמר, אני שילמתי, משלם ועוד אשלם על זה מחירים כבדים וכואבים מאוד,כי רוב החברה לא חושבת ככה, או לפחות לא מוכנה לעשות עם זה משהו. ובכול זאת אני לא מוכן לוותר על כך, לפעמים אני נאלץ להתגמש ולהתאים את עצמי אך משתדל לא להיות כמו כולם. ולא לתמון את הראש בחול, גם אם אני יודע שאני יכול לקבל מכה בראש.

לא זוכר מי כתב את זה אבל משפט מהשיר "אחרי ככלות הכול והתמונה" כדאי לאמץ לעצמינו אותו....

"מתי בפעם האחרונה, עשית משהו, בשביל מישהו" ??? אף פעם לא מאוחר להתחיל.

יום טוב ושבת שלום

[משה_אלבאום*]

Y.P לוקח זמן ללמוד מה נכון ומה לא בקשרים חברתיים, ומה נכון ומה לא בנושא עזרה לאחרים.
פעם חשבתי שאני אמור לעזור לכולם, גם אם הם לא יודעים את זה. זה היה שדה מוקשים אחד ארוך וכואב מאוד.
כיום אני יכול להגיד שאני עדיין מעוניין לעזור לכולם, אך עוזר רק למי שמעוניין בכך. אני מציע את הידע, דואג לגרום לכך שידעו עליו, אך לא מפעיל אנרגיה כלשהי לכיוונם של מי שאינו מעוניין.
במקרים של ילדים בסיכון, אני דואג לידע בעדינות רבה את הגורמים, כשלא עוזר, בעדינות פחות גדולה, וכשלא עוזר אני יכול לפנות גם למשטרה. בישראל ישנה מחלקת התעללויות בילדים בכל משטרה, שיכולה לעזור מאוד. השתמשתי בהם מספר פעמים ומאוד עזרו.
כמו תמיד, בכל מקום שלא נפנה ישנם "רק" בני אדם. אחד מנסה לעזור באמת ואחד נמצא במקום עבור המשכורת בלבד. בכל מקרה, הדרך בה תפנה היא הדרך שתגרום לאחר להניע את עצמו במידה והמוטיווציה איננה.

לאחרונה ניסיתי לעזור להומלס הישן לרוב ברחוב קרוב אלי, על פני השטח נראה שהוא מאוד מסכן וצריך עזרה. היה מאוד לא נעים לקבל את תגובתו לנסיון שלי לבדוק במה אני יכול לעזור. למרות שעשיתי זאת בעדינות, בנימוס ובהתחשבות רבה.
לא כל אחד מעוניין לקבל עזרה, גם אם נראה לנו שהוא מאוד זקוק ומסכן.

אני מאוד מציע לבדוק האם הילדה המדוברת אינה בעלת צורך ביצירת מצבי לחץ. במידה וכן, אני מאוד ממליץ לבדוק היטב לפני שעושים צעד כלשהו. יכול להיות שהיא עושה את הכל בכוונה כי זה מה שמרגיז ביותר את הוריה.

[אנונימי]

משה עם כול הצער בכך שיש אנשים שלא רוצים לעזור לעצמם, חידדת לי את הנושא, זה אכן משהו שאני עובד עליו (לא לעזור למי שלא רוצה)
תודה על כך.

את הסיפור על הקבצן שלך אני מכיר, חשבתי לעצמי, מה מביא אדם למצב כזה שהוא לא רוצה עזרה, האם הוא באמת לא צריך? האם זה מכוח ההרגל?
מהפחד לשנות את המצב/החיים? האם אם נכריח אותו לקבל עזרה, ע"י כך שלא נוותר ונציעה כול פעם, בסוף הוא ירצה, וישמח וזה יהיה הדבר הנכון בשבילו?
מעניין כול אחד והחיים שלו, כול אחד רואה אותם אחרת, פרוסת לחם בשבילי היא סתם עוד נשנוש ולילד בשבט נידח זה יכול להציל חיים...
שמעתי שיחה עם אינדיאני מבוגר, המשפחה שלו עברה לגור בבית מפואר, בעוד הוא אמר כי אינו מרגיש נוח שם ורוצה לחזור לגור באוהל בשדות ולצוד אוכל במקום לקנות במכולת, קצט כמו הקבצן שלנו

מומלץ לשמוע את השיר של "cat stevens "streets of london ועוד כמה שירים שלו, יש שם מסרים מעניינים."father and son " " wild world" למשל.
(אפשר לשמוע ביוטיוב)

יום טוב

[משה_אלבאום*]

Y.P כתבתה
_חשבתי לעצמי, מה מביא אדם למצב כזה שהוא לא רוצה עזרה, האם הוא באמת לא צריך? האם זה מכוח ההרגל?
מהפחד לשנות את המצב/החיים? האם אם נכריח אותו לקבל עזרה, ע"י כך שלא נוותר ונציעה כול פעם, בסוף הוא ירצה, וישמח וזה יהיה הדבר הנכון בשבילו?_

מחשבה מסוכנת ביותר. התערבות גסה בזכויות הפרט. נראה לי כלא מתאים בכלל.
האם אסור לאדם לבחור בדרך חיים הנראית לאחר כמסכנות?? האם יכול להיות שעבורו זוהי הדרך היחידה המובילה לאמת הפנימית ולהארה שלו?
מי אנחנו שנחליט??

ישנו הבדל מהותי ביותר בין המוכן לקבל עזרה לזה שאינו מוכן. חשוב ביותר להבין את זה ולקבל את זה בקלות ובאהבה.

אתה באמת מאמין שהאינדיאני וההומלס באותו המצב והדרגה, או שמצבם דומה בדרך כלשהי? האינדיאני בוחר בחיי הלוחם, כפי שדרכו ומסורתו מלמדים. זה מצב טוב בהרבה על המצב של החיים הנוחים, האינך חושב שהגבה לטבע המולד של האדם והתחברות לטבע, במידה והוא יכול להרשות לעצמו זוהי נאורות?

מה ההומלס בוחר? לא כל כך בטוח שנבין אי פעם. יכול להיות שהוא אינו בוחר, אך מאוד יכול להיות שכן. ישנו גם מרכיב המחלה הנפשית שיכולה להוות את הגורם העיקרי של יחיד ההבוחר לחיות ברחוב. הומלסים רבים נמצאים בהלם קרב ממלחמות שונות ברחבי העולם, או מנסיונות ההישרדות בתוך משפחתם.
ישנו מרכיב העוני, וסביר מאוד להניח שאלו המגיעים מהעוני יקבלו עזרה בקלות גדולה יותר.

[אנונימי]

אני בהחלט חושב שיש הבדל בין האינדיאני לקבצן ברחוב, ההשוואה ביניהם הייתה לגבי הבחירה שלהם לוותר על "החיים הטובים" ולעבור לגור בטבע או ברחוב.
מה מביא כול אחד מהם לכך, זה נושא אחר, כול אחד יגיב על השני באופן שונה, אם נשאל את זה שגר בבית, הוא יגיד שהאינדיאני לא מתורבת, אם נשאל את האינדיאני, הוא יגיד שהוא יותר מתורבת מהם (אם תשאלו אותי יש בזה משהו), והקבצן.... לא בטוח לגביו.


בגדול יש לכול אחד מאיתנו מה ללמוד מכול אחד מהם, אם זה חיי השבט המאוחדים והעזרה ההדדית שקצט שכחנו, הסתפקות במועט, יותר להקשיב,
לבחור לפי מה שמאמינים בו ולא לפי מה שכולם עושים (כמו במקרה של האינדיאני).

בקשר לילדה, אמרת לבדוק אם אין לה צורך ביצירת מצבי לחץ, איך בודקים זאת ללא אבחון (אני לא יודע לאבחן)?
בהתנהגות האימפולסיבית שלה, וחוסר השקט שלה, היא בהחלט יוצרת לחץ, עצבנות וחוסר שקט אצל אנשים אחרים, אך האם זה צורך במצבי לחץ?
או תוצאה של חוסר שקט וגבולות? מה גורם למה? ואיך יודעים?

תודה ויום טוב

[אנונימי]

לאחר שכתבתי על הקבצן והאינדיאני, פתחתי ספר של "משלים פילוסופיים לילדים" בדיוק בעמוד של "דיוגנס והעדשים"
זה מספר בדיוק על הבחירה להיות ללא כול, ולהסתפק במועט. גם כשיש אפשרות אחרת.
(אם תרצו אני מוכן לכתוב אותו פה)

[טליה*]

"אם תרצו אני מוכן לכתוב אותו פה)"
ל - y.p אשמח לקרוא.

[אנונימי]

חבריי היקרים, אני לא חושב שניתנת לנו הזכות לשאול בכלל מה יעשו עם זה רשויות הרווחה, זו כבר הבעיה שלהם, מחובתינו ודגש כאן על חובתינו ברגע שיש חשד כלשהו ולו הקטן ביותר הוא לדווח, אני אישית הייתי מכנס סביב הנושא הזה את המחנכת של התלמידה, יועצת בית ספר, ואף מנהלת, יתכן שבשיחה אף יעלו דברים שהם רואים מתוך המסגרת הבית סיפרית מעבר למסגרת הטיפולית שלי כמטפל אלבאום עם הילדה, מעבר לכך אף הייתי דואג שיהיה לי מסמך (עותק) שבו דיווחתי על הארוע ואף מתייק לי אותו בתיק הטיפול של הילדה

[משה_אלבאום*]

אני מסכים איתך לחלוטין