אבחון פיסי בלי אבחון כירולוגי

[אנונימי]

ראו גם: מדור אבחון | מדור כירולוגיה

דיון שהחל בדף אלבאום דף אחר

[יפעת*]

יש לי עוד שאלה די מביכה האמת, אבל אני אתגבר על הבושה ואשאל: אם אין לי אבחון של כף יד, ואני בעצם מאבחנת על פי הגוף בלבד, איך אני יכולה להיות בטוחה ב-100% שאכן לילד יש רגישות?!
אני לא מדברת על משהו בולט לעין (לאוזן) כמו רגישות טקטילית, שהילד גם מספיק בוגר ומודע לומר מה מפריע לו.
הכוונה היא לרגישות שהילד לא מודע לה, וכל הסביבה שלו רוב הזמן מנסה "לתקן" אותו - תפסיק לזוז, אם כולם יכולים גם אתה יכול, מה מציק בזה?... ועוד כהנה וכהנה משפטים ואמרות נוגעות ללב.
עד שהילד כל הזמן עסוק בלהחזיק את עצמו או לתרץ את הצורך שלו בכל מיני תרוצים...

בקיצור, איך אני יכולה לדעת בוודאות (ולא רק על פי דברי הילד) אם ישנה רגישות או לא?!

[משה_אלבאום*]

יפעת בואי ונפריד בין אבחון רגישויות ייתר, רגישות אנרגטית והתכונות הנראות בכף היד.
את הרגישויות הללו לא בודקים בכף היד. בכף היד ניתן לראות האם לילד ישנו פוטנציאל לרגישויות ייתר, האם הוא עדין מאוד, האם הוא בעל נטייה להיפראקטיביות ועוד.
כף היד משמשת רק כתמיכה לידע הגופני הנאגר באבחון הגופני, שגם אותו חייבים ללמוד ביסודיות. מה שמלמדים בקורס אינו מספיק כלל על מנת לאפשר לך לאבחן את הגוף לעומק. החומר אכן מאפשר לטפל, אך טיפול אינו אבחון.

כף היד חשובה ביותר על מנת להבין מי הילד ו/או הבוגר, איך הוא מתפקד ברמה המוחית והרגשית, איזה סוג פוטנציאלים קיימים במבנה המולד מה התקשורת בינו להוריו ועוד.
מה שחשוב ביותר בכף היד הוא שהקריאה מאפשרת לדעת איך להפעיל את השיטה נכון על כל סוג וסוג של מטופל.
למשל: במידה ואינך יודעת האם הילד בעל צורך ביצירת מצבי לחץ, לא תדעי מה הסיבה האמיתית להתנהגויות המוזרות מאוד שהוא יכול להפעיל.
במידה ואינך יודעת האם הוא בעל פרסונה מפותחת, את יכולה להעליב אותו מאוד, ללא ידיעה שאת אכן עושה זאת. לא תוכלי לדעת שהוא מייצר מיצג מיוחד עבורך, ללא קשר למה שעובר עליו בפנימיותו. (יכול להימשך שנים)
במידה ואת לא יודעת האם הוא בעל צורך בשליטה, לא תדעי שעם סוג המוןפלים הזה, חייבים להסביר כל דבר ביסודיות לפני כל פעולה, על מנת שלא יברח ו/או יתנגד ייתר על המידה.
אלו דוגמאות קלות מאוד. ישנם פרמטרים חשובים הרבה יותר בגללם חשוב ביותר למטפל אלבאום לטפל לאחר אבחון (שיטות שלא מעמיקות מעצם הטכניקות שלהן, לא חשופות לכך בכלל). לדוגמא:
אנשים הנוהגים לוותר על עצמם בקלות וביסודיות, במידה ולא מפתחים את הקשרים החברתיים לפני ההתחזקות של האני הפנימי , ו/או במקביל, עלולים ליצור פוטנציאל אובדני !!!!!. חשוב לזכור שהאני הפנימי מתחזק במהירות בגישה הנכונה של השיטה, האני החברתי בכלל לא יתחזק, במידה ולא יעבדו עליו במגמתיות ברורה.
אדם בעל חוסר יכולת לקבל פירגון, ככל שתפרגני יותר, תרחיקי אותו מעצמו, ממך, ומהיכולת להבין שאת בעלת ידע כלשהוא היכול לעזור לו. עבורו את תתפסי כטיפשה שאינה יודעת בכלל מה היא אומרת.
כך ניתן לעבור על מצבים רבים שללא ידיעה מראש עם מי את עובדת, את לא שונה משיטות אחרות. עובדת על עיוור, מבלי שניתן לקחת אחריות אמיתית ועמוקה על כל הצרכים של המטופל.
פעמים רבות דובר בבלוג הזה בנושא , שווה לחזור ולקרא את החומרים.
מבחינתי אסור בכלל להפעיל את השיטה ללא אבחון. עבורי הפעלת השיטה ללא אבחון, מדגימה חוסר אחריות ממש, הגובל בחוסר הבנה מוחלט של הדרך בה הטכניקות של השיטה עובדות ומשפיעות על המבנה הרגשי של האדם.

כנראה שאני נראה קיצוני פעם נוספת, אך אין כעס בליבי על הדרך בה נוהגים בשיטה. כך אני נוהג ומאמין, זוהי דרכי וזוהי אחריותי האישית.
אני רק יכול להתפלל שלא יפנו אלי כממציא ומפתח השיטה, להעיד בבית המשפט עקב תביעות של רשלנות מקצועית. אני מקווה שברור שבמידה ואצטרך להעיד, העדות תהייה תמיד תלויית אבחון. (אני או מאבחנים בכירים אחרים).

[יפעת*]

משה
שוב, תודה על הסבר מפורט ומושקע. אני מאוד מעריכה את תשומת הלב שאתה משקיע בכל פניה שלי ובכלל.

אני מבינה הפעם את "הקיצוניות" שבדבריך, אך השארת אותי עם דילמה מאוד גדולה.
מה אני אמורה לעשות?! נותנים לי ילד לטיפול, אני אמורה לאבחן אותו ולטפל בו... ואחרי מה שכתבת כאן איך אני אמורה לקחת על זה אחריות?!
אומנם ההתכווננות של הטיפול היא לא רגשית, אך מי כמוך יודע שגם אם אין התכווננות תהליכים קורים ברגע שמחזקים את הגוף.
(אני כמובן לא מצפה שתאמר לי מה לעשות, אני תוהה בקול רם, עם שאר הקוראים שנמצאים במצבי).

ושוב אני אחזור למה ששאלתי קודם,
אני מבינה שרגישויות חושיות מאבחנים דרך הגוף ואני אשמח לקבל "טיפים", הסברים, הכוונה - משהו שלא יגרום לי לעשות טעויות הרות גורל:-/
אני לא מרגישה שיש לי אל מי לפנות לעזרה, המדריכה שלי לא יודעת יותר טוב ממני, או שהיא קמצנית בחלוקת הידע שלה עם אחרים.
מבחינתה אם נגעתי בילד והוא קפץ, אז כמעט בטוח יש לו רגישות טקטילית.
מבחינתי, זה ממש לא בטוח........


שוב, תודה!

[משה_אלבאום*]

יפעת נראה לי שעל מנת ללמוד היטב איך מאבחנים רגישויות, חייבים להיחשף למאבחן טוב המעביר את הזווית השונות של הנושא.
באופן כללי, על מנת לאבחן את הרגישות הטקטילית, צריך לדעת לגעת במגע מרחף. לא כל מי שחושב שמגעו מרחף, אכן כך המגע. פגשתי בקורס אבחון סטודנטים שהיו משוכנעים שמעגם מרחף, אך המגע היה קשה וכבד מדיי.
קודם צריך לבדוק מה סוג העור בכף ידך, עד כמה הוא עדין, עד כמה הוא רגיש, ועד כמה הוא מסוגל להקרין עדינות במגע. ככל שהפרמטרים האלו עדינים ורגישים יותר, כך הבדיקה טובה יותר.
על מנת לדעת מה רמת הרגישות של עורך ומגעך, מומלץ לקחת חברה שעורה עדין מאוד וצורכי המגע שלה הם עדינים במיוחד, ולבקש להתנסות עליה. אם היא אומרת לך שהמגע חזק או עמוק מדי, צריך להמשיך ולהתאמן. רק כשהיא אוהבת את המגע, יהיה מגעך מאיים על רגישות טקטילית.
עם ילדים בעליי רגישות טקטילית, צריך לבדוק את העור בכל הגוף ואת השיער. גם בשיער צריך לגעת ברמות מגע שונות על מנת להבין במדויק מה הילד אוהב וצריך.
על מנת להבין לעומק, חייבים גם לבצע מגע עמוק, מגע נקודתי בעוצמות שונות, מגע שטח, מגע לחוץ ונע. כל אחד מהמגעים יכול לחשוף בפני הבודק צרכים אחרים של הילד.
חשוב להקשיב לכל אחד מהתוצרים על מנת לדעת לכוון את הילד וההורים.

אמנם תשובה חלקית אך ממצה יותר. בנושא השני, אכן אין מה להגיד מעבר למה שנאמר.

[משה_אלבאום*]

המגע בבדיקה חייב להיות לאורך האמה והזרוע, בעדינות מופלגת, עם התכוונות רגשית של לגעת בפעם הראשונה, ועם חוסר התכוונות רגשית בפעם השנייה. לאחר מכן לעבור על שאר הגוף באותן התכוונויות.
חשוב לזכור שילד יכול לא לרצות מגע מסיבות שונות הכוללות ביניהן טראומות, אינו אוהב את מי שנוגע בו, רגישות ייתר לכאב, חוסר רגישות לכאב, מצב רוח, תזונה לא נכונה, טפילים בבטן, חוסר שינה מספקת ומספקת, מרוט עצבים עקב רגישויות ייתר של חושים אחרים דווקא להורים (גם כשאינם נמצאים) ועוד.

בנושא הבדיקות של רגישויות אחרות, יכתב בפעם אחרת.

[אירית*]

תודה ליפעת שהעיזה להעלות את השאלה, זה כאילו ברור מאליו למורים שאנחנו יודעים כיצד לאבחן וב - 45 דקות אנחנו אמורים לאבחן רגישויות, עיניים, הצלבה, צידיות, גרפו, בידול גס ועדין ועוד... (ולדייק כמובן).

אני אישית, אשמח לשמוע גם על שאר החושים ממי שיש לו לתרום (לא נעים לי להטריח רק את משה ) ובעיקר על הפרופריו, תחושה עמוקה והמערכת הוסטיבולרית .
איך מאבחנים ואיך נוהגים בילדים עם חסר ובילדים עם היפר.

תודה.

[שרי*]

לאירית המופתעת- מדובר על פרויקט תפנית שבו המתמחים עובדים עם ילדים בבתי הספר.
הפרויקט נותן אפשרות לילדים שלא יכולים להגיע לטיפול מסיבות של חוסר מודעות או יכולת כספית כלים ראשוניים ועזרה,
ולמתמחים, הזדמנות מצויינת להתחיל לישם בשטח את מה שלמדו.
אין אפשרות לעשות אבחון כירולוגי לכל ילד ואת האבחון הגופני עושים המתמחים בליווי הדרכה צמודה.
אין ספק שזה לא טיפול אידיאלי אך מכיוון שאני מדריכה בפרויקט אני רואה הצלחות מדהימות לצד פיספוסים גדולים.
הטיפול בבתי הספר מתמקד בעזרה ראשונית ולכן מצליח להיות אפקטיבי בתוך המגבלות הקיימות

נראה שחשוב שמי שפונה לעזרה בפורום הזה יהיה יותר ברור לגבי המסגרת הטיפולית שבה הוא מטפל. זה יכול להיות התנסויות למינהן או מסגרות שונות
אנא הבהירו את עצמכם כדי לא להטעות.

[אירית*]

את צודקת שרי, יצאתי מתוך נקודת הנחה שגם הקודמים לפני דיברו על פרויקט תפנית ולכן זה יהיה ברור.

אני מאוד מעריכה את ההתנסות שנותנים לנו במכללה, זה מאוד חשוב לפני היציאה לדרך.
אבל, ההדרכה היא לא צמודה והילדים הם לא מעוטי יכולת או חסרי מודעות, המכללה פותחת לנו פתח לעבודה וזה נפלא.

אני חושבת שמה שאנחנו עושים שם זה מבורך אבל לא תמיד... לי יש קבוצה של 4 ילדים ששלושה מהם "צועקים" רגישויות אבל אני לא יכולה להיות בטוחה...
אני מדריכה קבוצה לבד! אין לי זוג עיניים נוספות שיכול לאשר או להפריך את ההרגשה שלי. והמדריכה שלי כמו שכתבתי קודם.... לא בדיוק מתאימה לתפקיד.

הייתי שמחה לרעיונות לפעילות עם הילדים כדי לבדוק את הרגישויות.

תודה.

[משה_אלבאום*]

ללא קשר למה שכתבתי על עבודה ללא אבחון, הרי שבשלב ההתנסות, יכולים לעבוד על תנועה, יציבה, מוטוריקה גזסה, עדינה ועיניים (רק לאחר תשאול נכון). ברור שאסור בתכלית האיסור לאפשר כניסה לתהליכים, ואסור לחשוב שמבינים לעומק את מה שעומד אל מולך. מה שנראה מבחוץ, לפעמים אינו קשור גם לא במקרה למה שעובר על האדם מבפנים.
כמובן שבקבוצות, הקלות אמורה להיות גדולה יותר, כי לא אמורים לעבוד אלה על בסיסים בלבד. בהצלחה

[משה_אלבאום*]

טלי מא נראה לי שהחומרים השונים הקשורים לשאלות שנאלו לאורך השנים בנושאי אבחון והדיונים השונים שהתפתחו בעקבות כך, חייבים להיות מרוכזים כולם בדף אחד.

[טלי_מא*]

מצטטת מראש הדף:
ראו גם: מדור אבחון

ככל שיש יותר דפים בעלי שם דף מתאים כך קל יותר להתמצא בדיונים השונים שנערכו.
לטעמי יש לחתור לחלוקת הדיונים לכמה שיותר דפים עם שמות מתאימים.
ואז - לקבץ את שמות הדפים ביחד בדפי אינדקס, כמו מפתח נושאים, כמו מדור אבחון וכדו'....

[ר.ר*]

משה שמתי לב שאתה מזכיר טפילי בטן כחלק מהתיחסות באבחון
מה חלקם של הטפילים? רק כמפריעים לשינה או שיש להם עוד הפרעות?

[עורכת_מתנדבת*]

ואז - לקבץ את שמות הדפים ביחד בדפי אינדקס, כמו מפתח נושאים, כמו מדור אבחון וכדו'....
כמו תוכן עניינים המכיל את כל שמות הדפים, עליהם אפשר ללחוץ ולקבל את הדיונים שהיו בנושאים הממוקדים.
מסכימה.

[אנונימוס*]

חבל שאתם מתפזרים בין הדפים, לא בא לי לדפדף בכל המדורים ולחפש את שנכתב, בא לי להכנס לדף - אחר האחרון ולראות את התפתחות הדיון האחרון בו, התרשמתי מנחיצות האיבחון...

[עורכת_מתנדבת*]

חבל שאתם מתפזרים בין הדפים, לא בא לי לדפדף בכל המדורים ולחפש את שנכתב, בא לי להכנס לדף
התחל את מסעך באתר בכל כניסה מהדף מה חדש.
ספר לנו איך היה.