מחשבות על זוגיות

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

לאורה, שמחה בשבילך שעזבת את מקום העבודה הלא טוב ומאחלת דברים טובים ומוצלחים בשבילך בהמשך! זה דורש אומץ לעזוב.
ונשמע מרגש ונחמד המפגש עם הבחור, לא חייב להיות לזה המשך, הרגע המרגש הזה יכול גם לעמוד בפני עצמו... 
 

[לאורה]

תודה עירית וגשם.
כן, אפשר להינות מזה כחוויה בפני עצמה אבל אני רוצה יותר מזה
יש לאחי חבר טוב שהוא בעניין שלי וכל פעם שרואה אותי מחייך אליי, נותן לי חיבוק ומתעניין בי.
הוא חמוד וגם נראה טוב אבל לא יודעת אם אני רוצה לצאת איתו או להכיר אותו בקטע זוגי...
היום הוא היה פה ונתן לי חיבוק ונשיקה וזה פשוט היה כיף לקבל חיבוק מגבר.
אבל אח"כ ישר הייתי נבוכה ורציתי להתחבא כי לא ידעתי מה אני רוצה והתחלתי להסתבך במחשבות.
הרגשתי שפשוט בא לי עוד מגע נעים בלי שום שיחה או מחויבות...
כי השיחות שלנו לא ממש על אותו גל, אבל האנרגיה שלו נעימה
כל דבר כזה ממש מרעיד אותי, אני מרגישה כמו איזו תלמידת אולפנה שומרת נגיעה...

[לאורה]

 כרגע יוצא שאני נמשכת להרבה גברים. מה שלא הרגשתי פעם.
פעם הייתי מוצאת מעט מאד גברים מושכים ומעניינים. היום אני בוחנת כמעט כל גבר שאני רואה לבדוק אם הוא מושך בעיני. והרבה מהם מושכים אותי במידה כזו או אחרת, מעצם הגבריות שלהם... אבל לרוב אין לי חשק לפתוח איתם בשיחה. וגם אלה שיוצא לי יותר לדבר איתם - ואלו שהתכתבתי איתם בהודעות ויצאתי איתם - לא מצאתי בהם משהו שגרם לי להימשך אליהם יותר מדי לאישיות, לרצות להמשיך לדבר איתם. כן הייתי רוצה מגע אבל זה לא צריך להיות גם וגם? איך אפשר להיות עם מישהו שמושך פיזית אבל לא מנטלית?
 

[עירית_לוי]

אולי זה סימן שמשהו נפתח בך?
כלומר אולי זה מעיד על כך שאת פחות חוששת ופחות מרגישה צורך להגן על עצמך מפני העולם?

זה לא בהכרח אומר שאת צריכה או אמורה לטפח מערכת יחסים עם כל אחד מהם. 
הייתי מתבוננת על זה קצת.

בנוסף, אין ''צריך'', כן יש את מה שאת רוצה וזקוקה לו, ואפשר להקשיב לזה, ולבחור לאיזה צורך נכון לך לתת מענה.

מה דעתך?

[לאורה]

הייתי רוצה ללמוד למשוך את השלב הזה של ההיכרות, בהנאה, בלי לחץ ובהרגשה שיש לי את כל הזמן שבעולם. וכן להינות ממגע ואולי גם ממיניות באופן כלשהו בלי להילחץ מזה כל כך.

[עירית_לוי]

אני מבינה.
יכול להיות שמה שיתמוך בך לעשות את זה - זה לזכור ולהזכיר לעצמך שאין דרך לשלוט בחיבור בין שני אנשים. אם החיבור נכון לשניכם, ונועדתם להיות זה עם זו, תהיו, ואם לא, אז לא. 

ולכן אני חושבת שכמעט כל בחירה בדרך - כמו להתקדם לאט או להתקדם מהר או לקחת את הזמן, להתנסות במין או לחילופין לחכות עם זה – לא יכולה לפגוע בו.
 

[לאורה]

אני לא ממש דואגת לגבר יותר לעצמי... להיקשר לאדם הלא נכון

[עירית_לוי]

בוודאי! כשכתבתי ''לפגוע בו'', התכוונתי שאי אפשר לפגוע בחיבור. אם החיבור נכון לך ונועד להיות, שום דבר לא יפגע בו, בחיבור.

כלומר, כשאנחנו מפחדים או חסרי אונים בסיטואציה מסויימת - אנחנו צריכים משהו להישען עליו, עוגן כלשהו. הידיעה שחיבור קורה אם הוא נכון לנו ונועד לקרות היא משהו שאפשר בהחלט להישען עליו ובזכותה להתנהל קצת יותר בחופשיות ומתוך התחושות והרצון והצרכים. וההבנה שאם הוא משהו לא נכון לנו ולא נועד לנו, מקלה על לשחרר ולהרפות ממנו.

[לאורה]

מתחיל להיות לי קשה בלי עבודה ומסגרת קבועה. 
מצד שני אין לי מושג איזו עבודה אני רוצה וגם קצת אין לי כח לחפש ובעיקר להתאקלם בעבודה חדשה.
בעיקר חשובה לי מסגרת, סדר יום, תנועה, הרגשה שאני עושה משהו משמעותי וחיובי (גם אם קטן), והכי חשוב, שתהיה לי חברה ואפגוש אנשים. 
זה לא הכי אפשרי ביישוב שלי אז אצטרך לנסוע ורק מהמחשבה על זה אין לי כח.
לא ממש יודעת איפה ומה לחפש... מרגישה די אבודה וחסרת כיוון

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מאחלת לך שתזמני לך ותמצאי את העבודה המתאימה לך ביותר!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

יש מישהי שאני אוהבת לקרוא את החומרים שלה/פודקאסט ששמה מיכל כרמל דוידי,
היא מאמנת אישית לנשים שעושות שינוי קריירה ועובדת עם מיינדפולנס, אני מקבלת את רשימת התפוצה שלה וזה טוב. אולי יעזור לך 

[לאורה]

תודה, אני אקשיב.
קשה לי בכלל להיכנס כרגע למחויבות של עבודה כי העבודה הקודמת היתה כ"כ שואבת ומרוקנת אנרגטית שאין לי חשק להכניס את עצמי שוב למסגרת שבה אהיה חייבת לתת מעצמי במסגרת עבודה.
אני צריכה מסגרת, שגרה, לראות אנשים... אבל לא רוצה להיות חייבת לאף אחד.
אז לא יודעת מה אני מחפשת בדיוק

[לאורה]

תודה, אני אקשיב.
קשה לי בכלל להיכנס כרגע למחויבות של עבודה כי העבודה הקודמת היתה כ"כ שואבת ומרוקנת אנרגטית שאין לי חשק להכניס את עצמי שוב למסגרת שבה אהיה חייבת לתת מעצמי במסגרת עבודה.
אני צריכה מסגרת, שגרה, לראות אנשים... אבל לא רוצה להיות חייבת לאף אחד.
אז לא יודעת מה אני מחפשת בדיוק

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

נשמע שאת צריכה תקופה של מנוחה מעבודה, אם זה מתאפשר לך כלכלית
ובינתים לייצר שגרה אחרת, לא עם עבודה. אולי התנדבות (משהו לא מחייב מדי), חוג, ריקודים?
 

[לאורה]

עוד דייט אדיוטי.
הבחור ראה אותי באיזו הופעה, ביקש את המספר שלי, ישבנו קצת עם החברים שלו ודיברנו. 
לא היתה לי התרשמות לכאן או לכאן אבל הייתי פתוחה לנסות.
למחרת הוא שלח הודעה ושאל אם מתחשק לי להיפגש, קבענו לקפה לעוד כמה ימים.
אני מגיעה לדייט, מחכה, והוא לא מופיע... שולחת הודעה, מסתבר שהבחור שכח שקבענו להיפגש והוא עדיין במיטה.
אחר כך כבר ממש לא היה לי חשק להכיר אותו. 
הוא הגיע באיחור והתנצל הרבה אבל גם תירץ בכל מיני תירוצים ילדותיים, כאילו נפלתי עליו בזמן לא טוב בחיים ולא הוא זה שיזם את כל העניין מלכתחילה. ואז עוד הביע תסכול מזה שאני כועסת.
יצאתי ממש בדאון מכל הסיפור. לא שממש אכפת לי מהבחור, אבל כן חשבתי על זה, התרגשתי, נלחצתי, השקעתי במה ללבוש, נסעתי לעיר בשביל הדייט... מרגישה מרומה איכשהו.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אוי לאורה איזה בחור גרוע וואו. ממש גרוע ברמות!
נראה לי שיש איזו ציפייה בימינו (?) לתזכר ממש רגע לפני ולוודא שזה קורה.
כי אנשים לא "מחוייבים" לדברים שנקבעו מראש. לדעתי זו תופעת לוואי של עידן הוואצאפ

בכל מקרה הוא לא שווה וטוב שאת לא ממשיכה איתו.
מקווה שתהיה לך חוויה מתקנת וכיפית בקרוב!
 

[לאורה]

תודה גשם.
כן בחור גרוע... לפחות אני שמרתי על עצמי ועל כבודי בכל הסיטואציה. 
וזה שהוא לא זוכר משהו שקבענו 3 ימים קודם לכן נראה לי סינון די טוב. 
בכל אופן אני לא אמא שלו ולא תפקידי להזכיר לו  הוא אמור להתרגש מספיק לפני הדייט כדי לזכור.
או שיכתוב ביומן...

מקווה גם שתהיה חוויה מתקנת בקרוב.
לפחות אני יכולה לצחוק מזה ולהיות פחות מעורערת מסיטואציות כאלה. 
אני איתי ואני יודעת מה הערך שלי... ומי שלא טוב לו יום טוב לו

 

[עירית_לוי]

איזו חוויה מבאסת.
כמו שעשית - תזכרי שזה לא קשור אליך ואל מה שאת ראויה לו, זה לגמרי שלו, ושאת מבקשת לזמן אל חייך גברים פוטנציאליים שמתנהלים מולך בצורה כייפית, מרגשת ומכבדת. 

[לאורה]

מצאתי עבודה חדשה
אני מתחילה השבוע. 
בסך הכל זה נראה ממש מקום נחמד וגם מתאים למה שאני מחפשת כרגע מבחינת האווירה, המיקום, השעות והימים. יש גמישות וגם משלמים טוב.
הדבר העיקרי שמפחיד אותי הוא שהמנהל מאד דברן וגולש לפסים אישיים. קשה לו לכבד גבולות בין עבודה לחיים אישיים, מבחינת שיחה. וזה לא מתאים לי, לא להקשיב לדיבורים שלו, ולא להתבקש לשתף בחיים שלי. אבל כשניסיתי (בראיון עבודה) להחזיר את השיחה לענייני עבודה, הוא ממש התעלם ממני במופגן. אני ממש חוששת מזה שהוא שוכר אותי כדי לארח לו חברה יחד עם לעבוד שם, ואני לא יודעת איך לשים גבולות בצורה שתהיה ברורה אבל גם חברותית ומכבדת. 
מבחינתי יותר מדי דיבורים זה ממש קו אדום, סוחט לי את האנרגיה ומציף אותי וממש חשוב לי לעבוד במרחב שקט ונעים שנותן לי ספייס. וזו גם המהות של המקום עבודה הזה (מבחינת מקצוע). 

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

המון המון בהצלחה ! נשמע טוב סה"כ. בקשר למנהל מבינה איך זה יכול להוות בעיה, במיוחד לאנשים רגישים... גם אני ככה. אני מקווה שתלמדי לייצר יחסים נעימים איתו בתוך גבולות... זה לימוד ומשתפר עם הזמן. כל עוד הוא אדם נחמד והאווירה של הדיבורים היא טובה, זה נשמע לי שניתן להתמודד עם זה טוב. לגבי שיתוף בחיים האישיים שלך - אני הרבה פעמים משתמשת בטכניקה של ערפול, שאני עונה תשובות קצת מתחמקות ומיד מחזירה את הנושא לבן אדם (במקרה שלו, הוא דברן אז בטוח שמעדיף לדבר מאשר באמת להקשיב לאורך זמן, אז זה כנראה יעבוד).
למשל - אז מה עשית בסופשבוע? בטח יש לך הרבה חברות בלה בלה בלה - כן היה מזג אוויר מצויין, הכלניות פורחות עכשיו מקסים. ומה אתה עשית ? - (תשובה ארוכה) - וואו איזה יופי, ממש נחמד. טוב כדאי שאלך לענות למייל של XXX המשך יום נעים! 

בכל מקרה המון בהצלחה   

[לאורה]

גשם,
תודה על האיחולים. 
אני קולטת שאני ממש מבוהלת וחרדה מההתחלה החדשה הזו... שוב לצאת מהמקום המוגן שלי אל העולם, למקום שבחוויה שלי אין לי שליטה בו, שאני צריכה להרשים, לתפקד, לציית להוראות, ליישר קו...
ניסיתי כמה שיותר לרכך לעצמי את זה במקום העבודה שבחרתי, בזמנים וכולי. 
אבל עדיין מתפרצת בי חרדה ואני תולה את זה בפחד שהמנהל ידבר כל הזמן ויציף אותי (זה מקום קטן ואנחנו עובדים בצוות - אין לי אזור פרטי שלי שאפשר ללכת אליו).
אבל מתחת לזה יש פחד יותר עמוק שאסור לי להיות אני בעבודה.
שאסור לי להראות כמה אני רגישה. 
שאני צריכה להיראות חברמנית, חיובית, סופר-מתפקדת. 
ובאמת יש בי צד כזה, אני יכולה להיות הדמות הזאת. רק שזה גובה מחיר. מתחתיה יש עוד הרבה דברים אחרים. 
 

[עירית_לוי]

היי לאורה,
ברכות על העבודה החדשה! 

אני חושבת שההתמודדות הנוכחית במקום העבודה יכולה לחזק ולהעצים גם את ההתמודדות שלך בהמשך בתוך קשר זוגי. 

 נדמה לי שבמהות העמוקה של ההתמודדות יש משהו דומה, כלומר אולי בשניהם יש את האתגר של להרגיש נוח להיות את ולהבין שאת ראויה להיות אהובה ורצויה ומוערכת בדיוק בדיוק כפי שאת. וגם את האתגר של – להרגיש בטוחה ומוגנת כאשר את נותנת לעצמך להיות את באופן אותנטי. 

אם בא, לך את יכולה לבדוק –
מה מפחיד בלתת לעצמך להיות את במקום העבודה? את עם כל האיכויות שלך כולל הרגישות ונקודות התורפה?

[לאורה]

ממש פחד קיומי...
מרגישה פחד להביא את עצמי - את המקומות הרגישים שלי. 
שזה אסור, שיצחקו עליי, שינדו אותי, שילעגו לי, שיתעללו בי...
לא באמת חושבת שזה יקרה בעבודה - לא בעוצמות האלה. אבל גם הערות קטנות ועקיצות צורבות עמוק. 
 

[עירית_לוי]

אני מבינה. 

אז ברמה המודעת, וכנראה בעיקר ברמה הלא מודעת העמוקה, להיות את עצמך מרגיש כמו להיות בסכנה.  

הייתי עושה עבודה של להרגיע את המערכת, את המערכת הרגשית והלא מודעת, ולאט מטמיעה את התפיסה ואת האמונה שאת לא בסכנה, ושאת בטוחה ומוגנת בכל מקרה.  

אני ממש רואה איך יכולים להיות לזה פירות מיטיבים גם עבור תחום העבודה וגם עבור החוויה שלך מול מערכות יחסים.

[לאורה]

עירית, את צודקת. בכל אופן היום הייתי בעבודה והחרדה כבר שככה. זה באמת מקום טוב ונעים ומנהלים אותו אנשים טובים. המנהל באמת דיבר המון אבל רוב הזמן הייתי בשקט שלי.
בזמן האחרון חברה שגרה בסביבה, אפשר להגיד החברה הכי קרובה אליי (פיזית) ולכן אני רואה אותה הכי הרבה, מרגישה לי רחוקה. יש לה ילדה קטנה ככה שהסטטוס שלנו מאד שונה, היא בכללי יותר עסוקה ממני וגם יש לה יותר חברים... 
שוב מרגישה שההיסטוריה חוזרת על עצמה - אני זו שרוצה יותר מהחברות, יותר מפגשים, יותר קרבה, יותר צורך, והיא במקום אחר. 
כבר כמה מפגשים שהיא שכחה\ביטלה\לא יכלה\אנערף.
זו חברות יחסית טרייה (שנה של חברות ממש, עוד כמה שנים של היכרות לפני). הכרנו כשהיא במצב ההורי ואני לא דרשתי ולא ציפיתי ממנה כלום - אחרי החברות הקודמת שנגדעה באיבה, לא רציתי להיכנס למקום הזה.
בהתחלה היה לי סבבה ולא נפגעתי גם כשהיא לא היתה זמינה. לאט לאט נקשרתי וגם הציפיות שלי מהקשר עלו ועכשיו אני מתאכזבת ונעלבת ונפגעת בסיטואציות שקודם לא הזיזו לי.
זו לא היא זו אני.
כל כך רוצה חברות אמיתיות, שגרות בסביבה ואפשר לשבת לקשקש איתן ולצחוק ולעשות שיחות נפש. 
חברות הדדית שלא אשאל בה כל הזמן מה המקום שלי, האם אני רצויה, אולי אני רוצה יותר מדי. 
האמת שכרגע אני יותר זקוקה לזה מאשר לבן זוג. הרי מה הכיף בלהכיר בן זוג אם אי אפשר לדבר עליו עם החברה הכי טובה ולנתח כל פיפס?

[עירית_לוי]

לאורה, 

טוב לשמוע שהעניינים בגזרת העבודה נרגעו לך, שנעים לך שם, ושאת יודעת לשמור על הגבולות שלך. כל הכבוד על זה. 

לגבי חברות, אני חושבת שהחיים מבקשים ממך כאן עבודה פנימית די דומה לעבודה שאפשר לעשות מול זוגיות - לבסס ידיעה עמוקה וברורה שאת רצויה, שאת ראויה להיות רצויה ואהובה.

כאשר בפנים המקום הזה מעורער ולא מיוצב מספיק, נוצרות סיטואציות במציאות שאין בהן יציבות, ושעולים בהן סימני שאלה. כלומר יש הדהוד והשתקפות בין הידיעה הפנימית שאינה מיוצבת דיה – לבין מציאות חיצונית שגם בה אין יציבות וביטחון. 

שימי לב שאת העבודה מצאת יחסית מהר ושהצלחת לייצר לעצמך שם מציאות נעימה ובטוחה. זה אומר שאת מאמינה שאת ראויה לזה. מאמינה בכל הרבדים, המודעים והלא מודעים. 

הייתי ממשיכה לעשות עבודה פנימית על חיזוק תחושת הראויות לאהבה ללא תנאי ולביטחון.
 

[לאורה]

עירית,
כן, אני שמחה שהתרגלתי לעבודה. זה משהו שהיה זמין ובחרתי בו לבינתיים, לא משהו שאני מרגישה שיש לי עתיד בו. אבל זה נותן איזושהי יציבות ומסגרת.
בעניין להרגיש ראויה, קשה לי להבין איך מפתחים את ההרגשה הזו בנוגע לחברות. 
אני כן מרגישה ראויה לקשר חברי טוב - נראה לי שאולי זו הבעיה? אני תמיד מרגישה שאני רוצה יותר, מוכנה לתת יותר, מסורה יותר, אוהבת יותר וגם מצפה ליותר מהחברות שלי.
באופן עקבי הרגש שלי מחברות הוא אכזבה. גם כשיש קשרים אני תמיד רוצה שהם יהיו יותר קרובים ועמוקים ועם מענה רגשי ומתאכזבת כשהם לא בדיוק כאלה, או לא כמו שהייתי רוצה. 
אחרי הקשר האחרון שקצת סיפרתי עליו פה, הבנתי שזה לא טוב לצפות לכ"כ הרבה מחברות, שאני צריכה להקליל את הגישה שלי, ולאפשר להן להיות כמו שהן, להינות מהחלקיות הזו.
עם זאת אני כן מוצאת שברגע שאני מוצאת מישהי שטוב לי איתה אני רוצה להתקרב שוב ושוב מתאכזבת ומרגישה דחויה.
נראה לי שהציפיות שלי מחברה טובה דומות לציפיות מבן זוג מבחינת רמת הקרבה, הנאמנות והמסירות. 
חברה אמרה לי שעדיף שיהיו לי הרבה חברות ושכל אחת תתן משהו ולא לשים את כל הביצים בסל אחד או בקשר אחד... ולמרות שאני חושבת שזו עצה טובה, איפה שאני גרה אין לי כ"כ מפגש עם בנות בגיל שלי ואלה שכן הן כבר אמהות לילדים קטנים ועסוקות. אז אין לי באמת חברות נגישות. ואז כל אישה צעירה שאני פוגשת ושמוצאת חן בעיני אני כבר מפנטזת שנהיה חברות ומתאכזבת שהיא לא בעניין, או לא זמינה, או כל מיני דברים אחרים...
האמת שאני מרגישה שבעניין הדייטים זה יותר קל כי הכל על השולחן. 
עם חברות זה יותר מפחיד ויותר פוגע...
וגם עם החברות שיש לי, אני לא מצפה מהן לכלום, לא ליציבות, לא שיהיו שם בשבילי כשאני צריכה, לא שיזמו שיחות. כשמתאים לי יוזמת ושלא לא. אבל למדתי לא לצפות כי אחרת בכלל לא יהיו לי חברות. 

[עירית_לוי]

לאורה יקרה,

אני מבינה את מה שאת מתארת. אם אני מבינה נכון את מדברת על כמיהה להתמסרות הדדית לקשר. התמסרות הדדית, עמוקה וכייפית משני הצדדים.

עכשיו, התמסרות היא דבר נפלא – אבל אולי (ואני מדגישה את האולי, וחשוב שתבדקי אם התחושה שלי מהדהדת בך) מתחת לצורך הבריא והטבעי שלך בקשר חברי מסתתרים גם צרכים עמוקים יותר שמעולם לא קיבלו מענה. הכוונה לצרכים לא מודעים. 

ואז, אם אכן זה המצב - שמתחת לצורך בהתמסרות ההדדית יש צרכים לא מודעים עמוקים יותר - הצרכים הללו משדרים משהו ויוצרים אנרגיה מסוימת בחיבור ביניכן, מה שדי מהר יכול ליצור חוסר הדדיות, חוסר איזון וחוסר סימטריה, שמייצרים אצלך תחושות של אכזבה, תסכול וכאב.

תבדקי אם זה מתחבר לך למשהו, ואם לא, כתבי על זה עוד ונחפש עוד קצות חוט.

[לאורה]

יכול להיות...
אם בהגדרה מדובר בצרכים לא מודעים אז קשה לי להתייחס לזה בדיוק...

[עירית_לוי]

בוודאי
אבל אם את מרגישה שיש בזה משהו אפשר להתחיל לגשש ולהעלות למודע מה יש שם. 

למשל - להכין רשימה של כל מה שאת צריכה, זקוקה ומצפה מחברה. או למשל לנסות לחשוב ולהרגיש מה את משדרת לחברה, שזה אומר מה את אומרת לה בלי מילים שאת צריכה. כמובן בלי טיפת שיפוטית עצמית. יש שם כפי הנראה צורך מהילדות שלא קיבל מענה הולם. 
 

[לאורה]

עצוב לי
מרגישה שזה אף פעם לא יקרה לי... לא משנה מה אעשה.
אני יכולה להיות יפהפיה, רגישה, חכמה ומצחיקה, וגברים מוקסמים ממני בכל מקום שאני הולכת, אבל שום דבר אינטימי או מתמשך לא מתפתח.
אולי אני עסוקה מדי בלשמור על עצמי. אולי הם עסוקים בלשמור על עצמם...
בכל אופן זה מרגיש בלתי אפשרי. 

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אין לי עצות אז רק חיבוק על ההרגשה הזו...
ואני חושבת שזה טוב ולא מובן מאליו שאת כן מצליחה להתחיל יחסים.

[עירית_לוי]

לאורה יקרה,
אני מצטרפת לניחוח אדמה אחרי הגשם לחיבוק ולראיית הטוב שכן יש!

אני חושבת שאת מזהה נכון שהדברים לא קורים מתוך פחד ושמירה עצמית. מה שחשוב לנו להביט עליו זו השמירה העצמית *שלך*. שם מתחיל הפצע שיוצר את המציאות שלך ושם הוא גם יירפא.

הפער העצום בין הכמיהה לקשר לפחד מקשר הוא מתסכל ומרגיש בלתי אפשרי לגישור, אני יודעת ומבינה מה את מרגישה.

- האם את מסכימה להרגיש עכשיו בתוכך את העצב במלוא עוצמתו? לכמה שניות. 
- האם את יכולה להרגיש עמוק בבטן או בידיעה שלמרות שקשר מרגיש בלתי אפשרי הוא כן אפשרי לך?
- האם את מסכימה להרגיש עכשיו בתוכך את תחושת הראויות לכך שזה יתממש?

גם אם עולה "לא", את יכולה לשהות עוד רגע עם השאלות ואולי יעלו דברים נוספים.