תגובות לגליון 40

[אנונימי]

תגובות ל-באופן 40 - מאי-יוני 2002

דף זה מתוייג כ- דף עלון

[איתי_שרון*]

מתוך אולטרה סאונד הכדאי:
_מה קורה בארץ?
ניתן ללמוד לגבי המצב בארץ בעיקר מהמגמות שקורות בחו"ל (בעיקר בארה"ב). אלו מגיעות לארץ מהר מאוד, משום שהממסד הרפואי פועל על פי המצב בארה"ב._
אני לא חושב שאתה צודק בקטע הזה. ככל הידוע לי (מד"ר ברונשטיין, אצלו עשינו את הסקירה הראשונה) התחום בארץ מתקדם הרבה יותר מאשר בארה"ב בפרט ובחו"ל בכלל, ובארה"ב לא כ"כ עושים את הסקירות האלה אחרי שמחקר שנעשה לפני כמה שנים הראה את התוצאות שציינת (שזה לא מועיל). אגב המחקר הזה - לברונשטיין יש טענות קשות אליו, הוא טוען שהתוצאות נראו כך בגלל שהרמה שם לא ממש טובה. בארץ מתנהל בימים אלה מחקר דומה, ועד עכשיו לדבריו התוצאות הן שבקרב הרופאים הבכירים המתמחים בתחום יש 99% הצלחה בזיהוי בעיות שניתנות לזיהוי בבדיקה כזו.

[יונת_שרון*]

נראה לי שזה נכון כמעט לכל פרוצדורה רפואית: בידי מומחה היא הרבה יותר אפקטיבית מאשר בידי הרופא הממוצע. מה שאומר שכדאי לחשוב 20 פעם לפני שהולכים לקבל טיפול מידי רופא ממוצע...

[איתי_שרון*]

נכון, וגם לא כדאי לשלול את הפרוצדורה רק בגלל שמחקר כזה או אחר הראה שהיא "לא מועילה". כדאי לרדת לפרטים.

[בשמת_א*]

כל פעם שאני קוראת את ה"לא מועילה" הזה ואת ההסברים לו, אני מפקפקת.
מה פירוש לא מועילה?
הסקירה שעשיתי לשני ילדי לא "הועילה" ולא שינתה את תוצאות הלידה. ברור! היא רק הרגיעה אותי שהכל בסדר.
וגם ד"ר ישראל שפירא אמר, שבארץ התחום הכי מתקדם בעולם, ושבניגוד לארה"ב, שם עדיין נולדים ילדים עם מומים קשים באחוזים ניכרים, בארץ - הודות להיקף השימוש באולטרסאונד - נולדים מעט מאוד. היתרון של הסקירות, לדבריו, הוא האיתור של מומים אצל מי שיש מומים. לאחרים, התועלת היא ההרגעה.
ושגיאות - בטח. לכן גם אני הלכתי לד"ר שפירא, מספר 1, ולא לאיזה חאפר אלמוני שבדיוק גמר סטאז'.
כשהייתי במחלקה להריון בסיכון גבוה, כמעט הכניסו אותי לניתוח בגלל שגיאות מדידה של רופאים שיושבים על האולטרסאונד והם לא מספיק טובים.
טוב שראש המחלקה מודע לאפשרות כזאת, ולפני הניתוח סידר אולטרסאונד אצל המומחה שלהם (אילן גל).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רני כתב: "לא בטוח שנשים שמחליטות על הפסקת ההריון בעקבות תוצאות בדיקת א"ס, מתגברות על האובדן ומתאוששות פסיכולוגית בטווח הארוך, מאלו שתינוקן מת בלידה. יכול אף להיות שההיפך הוא הנכון, ומאמר שפורסם ב-1996 הראה שהרבה יותר קל לאישה לשאת את האובדן בשלב בו היא יכולה להתחלק בו עם סביבתה, ומקבלת את תמיכתה, בעוד הפסקת ההריון כרוכה בדרך-כלל בלבטים, ברגשות אשם וכאב, ולא תמיד משתפת האישה את סביבתה באירוע טראומטי זה...".

קשה לי מאוד עם הטענה הזאת. האם באמת "קל" יותר לשאת את מותו של תינוק בלידה, מאשר להפסיק הריון בגלל מום קשה בשלב מוקדם של ההריון? שני התסריטים איומים ונוראים. ההסבר שניתן במאמר נראה דחוק ונועד לשרת את הטיעון המרכזי. יותר מזה, הוא מכעיס, בגלל הרמיזה שעדיף לתת לתינוק לשרוד ללא אולטראסאונד ולגווע בלידה חו"ח.

אגב, נדמה לי שבישראל מספר בדיקות האולטראסאונד פר הריון הוא ודאי אחד הגבוהים בעולם. האם יש נתונים על בריאותם של ילדים ישראליים לעומת ילדים אחרים בעולם? אילו פרמטרים יש לבדוק בכלל? הנושא הזה קשה מאוד לבדיקה ולהוכחה (היה מחקר שטען שמעודף אולטרא סאונד נולדים יותר ילדים שמאליים, אבל אם כך היינו מצפים שבישראל יעלה שיעור השמאליים בצורה ניכרת).