שיקום לאחר התעללות בגן

[אנונימי]

הדיון הועבר מדף אלימות כלפי ילדים

[איתן_ואדווה*]

שלום לכולם
אנחנו הורים לילד בן 4 וחצי שעבר התעללות פיזית ומילולית מאז תחילת הלימודים בספטמבר.
לאחרונה התגלה הסיפור על-ידינו ובמקום הותקנו מצלמות בכדי לאמת את הדבר ואכן היו דברים לצערנו.
הנושא יצר המון רעש והיה בכותרות העיתונים.
במשך כל 3 החודשים הבחנו בשינוי התנהגותי של הילד שהלך והחריף עם הזמן, ולא ידענו להצביע על הגורם.
הדבר התבטא בהתפרצויות בכי שנשמעו יותר כמו היסטריה, בריחה בריצה מהמקום כשהילד
התבקש להסביר את מעשיו, פחד נוראי שלאחר מעשה שהתבטא בהתחבאות מתחת לפינת האוכל או הספה ובקשת תחינה של ממש שנעזוב אותו ולא נצעק או נרביץ לו. עד כאן ההתנהגות בבית.

בגן הסיפור היה אחר, ביציאה לחצר המשחקים הוא היה חובט בילדים, זורק חול וחצץ.
לגבי התנהגותו בעבר: הילד חכם לגילו מתבטא ברמה גבוהה מאוד שלא מאפינת את גילו, יכולת ריכוז והקשבה
מעולים, ויכולת יצירתית מורכבת.
מאז ועד היום החלפנו את הגן(לגבי הגננת-היא במעצר בית עד תום ההליכים) אנחנו בקשר עם פסיכולוגית אמנם שעה בשבועיים שזה ממש טיפה בים אבל זה הנתון כרגע. הילד נרגע קצת אם כי בעיית האלימות ממשיכה מדי פעם, וישנם בעיות ריכוז, וקושי בין מעבר מנושא לנושא (כגון משעת משחק-ליצירה או/ו ריכוז), והתפרצויות בכי.

שאלתי היא מה או למי נוכל לפנות כדי לייצב את המצב הקיים.
והאם ישנם הורים כאן שחוו דברים דומים ויכולים לתת המלצות בנושא.

תודה מראש

[נהר_שליט*]

אולי מה שיש לומר הוא כואב מדי, תובעני מדי.
ברור שהילד זקוק לבניה מחודשת של האמון, במשך שלושה חודשים הוא נשלח ע"י הוריו למקום בו עבר התעללות.
סביר שהילד ביקש שלא ללכת לגן אך בקשתו לא נענתה.
לדעתי צריך לספק לילד את סביבה מוגנת לה הוא ראוי בבית , ועל אחד ההורים להתמסר לעניין למשך זמן בלתי מוגבל עד שיושב האמון.

[ענת_גביש*]

מצטרפת בחום להצעה לספק לילד את הסביבה המוגנת לה הוא ראוי בבית, ולהתמסר לכך למשך זמן בלתי מוגבל, לא כתקופה טיפולית נסיונית אלא כחובה וזכות גדולה.

אדווה ואיתן, ברוכים הבאים ל באופן טבעי .
זהו אתר קהילתי שמשמש לקשר וביטוי למשפחות רבות שמחנכות מהבית, ולא משתמשות בשרותי משרד החינוך.
אני מקווה שתוכלו למצוא כאן מענה ובית חם להמשך.
חומר קריאה והמשך שיחה תוכלו למצוא ב מדור חינוך ביתי
בהצלחה

[פ_פ*]

אין מספיק נתונים בסיפור וגם הדברים קשים מאד וכואבים, גם המסקנות.

אני אישית הייתי לוקחת את הילד הביתה ולא מחזירה אותו לשום גן עד שהוא היה מבקש ובוחר אותו בעצמו . במקביל גם אתם צריכים להתייעץ עם איש מקצוע לגבי ההורות שלכם, איך לקבל את הילד עם ההתנהגות החדשה ואיך לבנות את האמון מחדש, וגם איך לחיות עם רגשי האשם לגבי מה שקרה לו.
אני מתארת לעצמי שאם לא חשבתם עם חינוך בבית או ששניכם עובדים ההצעה שלי נראית לכם לא ריאלית.
נסו לחשוב כך: ואם היה מתגלה שיש לילד שלכם מחלה איומה וקשה שמצריכה טיפול חירום של חצי שנה עם הורה צמוד, הרי הייתם עושים בשבילו הכל, נכון? הייתם הופכים את השמים ואת הארץ כדי למצוא את הפיתרון הכי הכי טוב בשבילו.

הנזק של התעללות בגן יכול להיות נזק מתמשך שילך ויחריף אם לא יהיה טיפול מתאים, וזה לא אומר רק "לייצב" את המצב, זה אומר ממש לרפא את הילד מתוך החוויה האיומה שעבר, ולעזור לו לצמוח ולגדול ממנה, שלא ישאר תקוע בה, לא רק כשכלית ותפקודית אלא גם רגשית.

[נועה_בר*]

אין עבודה שהיא יותר חשובה מהילד. תמיד, ובפרט בזמן זה.
תהיו חזקים ושלמים עם עצמכם, לו הייתם יודעים קודם כמובן שהיתם עושים הכל להגנת הילד, לכן אשמה היא לא במקום. רגשות קשים שעולים הם אמנם אנושיים אך הם רק מסך שיסית אותכם מהדרך, שהיא לעזור לילד לחזור ולקבל בטחון בעולם.
שאלתי היא מה או למי נוכל לפנות כדי לייצב את המצב הקיים
נסה לפנות בדף פרחי באך או אצל צפריר שפרון, לקבל תמציות שיכולות לאזן. ( אם אתם לא מכירים אז כדאי לקרוא קודם על השיטה, בדפים המתאימים כמו הגדרות פרחי באך )
כל טיפול ברמה של האיזון אפשרי, אך לעולם לא יחליף את הקשר הרצוף וההכרחי כרגע איתכם.
לדעתי בעיקר אתם, ההורים, צריכים טיפול והדרכה, הילד ישאב מכם את מה שזקוק לו, רק תהיו שם בשבילו.
בהצלחה

[אמא_נמרה*]

הדף עבר עריכה.
אם יש הערות אשמח לשפר.