בקצרה, כי אני באמצע הרשמה לכנס...
דעתי בלבד, כן?
אני מסכימה שברגע שלקטן יהיה איכפת הגדול יצטרך להפנים מציאות אחרת (-:
במלים אחרות:
if it ain't broke - don't fix it
לא לגעת אם אין קונפליקט. הכל בסדר אם הכל בסדר.
לגבי "תבקש סליחה מהקטן" - אני בעד לעולם לא להגיד את המשפט הזה... (-:
כן להדגים, להוות דוגמא - לא לכפות על אף ילד לעשות משהו מסוג זה. לא "תגיד תודה" ולא "תגיד בבקשה" ולא "תגיד שלום יפה לדודה" ולא "תבקש סליחה" שהוא לדעתי בין הכי איומים...
מה כן?
אם נוצר מצב כזה, קודם כל להגיד בעצמך "אוי קטן סליחה!!! הגדול רצה לשמור עליך אבל בטעות נפלת". או משהו כזה. אבל שאת תבקשי סליחה.
אם כבר אז אני מעדיפה ניסוח יותר מדוייק ונעים: "אוי קטן, אני מצטערת! (במקום "סליחה" וגם לגדול יהיה בהחלט יותר מדוייק להגיד שהוא מצטער מאשר לבקש סליחה) הגדול רצה לשמור עליך ובטעות נפלת. זה לא היה בכוונה".
את המשפט הזה את אומרת למעשה יותר לגדול מאשר לקטן, כן?
זה הגדול שצריך לקבל דוגמא לתגובה ("אני מצטער, לא התכוונתי").
זה הגדול שצריך הכרה בעובדה שהוא התכוון לטובה (הוא נבהל שהקטן ייפול. זה לא שזה לא מצא חן בעיניו).
זה הגדול שלא הצליח לו וצריך גם הוא להירגע.
למעשה, אין לך מה להבהיר לו בסיטואציה הזאת.
ככל שתגידי פחות בסיטואציות כאלה, ותנחמי את שניהם בשיטה שתיארתי - הגדול האינטליגנטי יבין את הלקח בעצמו. הוא מספיק חכם לקלוט מה היה לא בסדר.
ומה שלמדתי בשנות אמהותי: כל עצה לסיטואציה הקודמת לא תעזור בתאונה הבאה ... בחיי!
הדבר היחיד שעוזר הוא לרפד את הילדים בכמה שיותר אהבה, חום, נחמה וקבלה, ואז:
לעזוב אותם בשקט
כי הם לומדים את הלקח לבד. באמת שהם לומדים.זה רק אנחנו שמפריעים להם עם הפחדים שלנו ש"אם לא נבקר ונעיר ונתקן ונסביר" אז הם לא ילמדו.
אוי אוי כמה שזה לא נכון. ואנחנו העדות. עם כל הפחדים שלנו והביקורת העצמית.
כדי ללמוד מהניסיון כל מה שצריך זה מרחב לטעות.
מרחב לטעות פירושו: בלי נזיפות ובלי ביקורת. רק תמיכה ואהבה. תמיכה ואהבה. הכרה בכוונות הטובות - התעלמות מהתוצאות האממממ לא כל כך טובות...
כל הכבוד לך שקלטת מהר שהרעיון להתעצבן על ה"גדול" (תינוק בעצמו) לא היה מוצלח והחלפת מהר את הטקטיקה.
כיוון שכן התעצבנת, אני מציעה לא להתייחס יותר בכלל למה שקרה כי הוא לא יקשיב לשום הערה נוספת על העניין P-:
אבל תחשבי מה היית רוצה שיקרה בפעם הבאה (למשל, אם הקטן נעמד על השולחן בסלון? אפשר לקרוא לאמא, או שהגדול יכול לעמוד בצורה כזאת שאם הקטן ייפול, הוא מייד יתפוס אותו, יש בטח עוד רעיונות) ותשמרי אותו בראש.
בפעם הבאה שאת רואה את הקטן מטפס על משהו ונעמד - את יכולה להגיד לגדול כבדרך אגב מה הוא יכול לעשות במקרה שהקטן עושה את זה כשאת בחדר אחר. בדרך אגב. הערה קצרה מאוד.
ושוב מזכירה: יש לך שני בנים.
עוד יותר חשוב לזכור לא להכביר מלים. להמעיט במלים. ממילא הם מקשיבים בעיקר לרגשות שאת משדרת ולא למלים שאת אומרת...
מלים טובות, נעימות, רכות ונחמדות - אפשר להגיד הרבה (-: שיגדלו להיות גברים שלא מפחדים מדיבורים של נשים D-:
משתמשת