קנאת אחים בגיל הרך בחינוך הביתי

[גילית_ט*]

קראתי את קינאה בין אחים , אח חדש , קנאה באח חדש .
אך כל זה לא בדיוק עונה לקושי שלנו.
קנאת אחים בגיל הרך בחינוך הביתי
ילדנו רק בן שנתיים וחודשיים, רגיל להיות איתי 24 שעות ביממה מאז הלידה, מבלים יחד, ביום וישנים ביחד צמודים באותה מיטה, ופתאום אח חדש, שמפאת מקום ישן לידנו בעריסה,(גם במיטה איתנו/עלינו) יונק מסביב לשעון, ולפתע עוד מישהו על הידיים של אימא ואבא, במנשא, על הציצי.
אז איך הקנאה מתבטאת?? בכאפות בפנים, זריקת צעצועים, לקיחת השמיכה, בכי היסטרי בזמן הנקה, רצון לחיבוק באמצע בזמן הנקה , (ניסיתי חיבוק בצד אחד,הנקה צד שני, לפעמים עבד), רצון לפיפי בזמן הנקה / עשייה במכנסיים (גמול בשעות היום, עושה בסיר או בישבנון), כי לא הספקתי להוריד את המכנס...ועוד , זה לא כל הזמן יש רגעים של הנאה, ליטופים עדינים, הקטן מאוד מעניין אותו, הוא מביא לו צעצועים שלו ומחכה שישחק איתו, מסתכל בזמן אמבטיה בעניין רב, כל הזמן רוצה לראות מה הוא עושה, אך ממש כל הזמן צריך לשמור, ולפקוח כמה עיניים כי לא יודעים מתי זה מתחלף.
חוצמזה בזכות המיטה המשפחתית כולם מתעוררים ששעת האכלה מגיע, הגדול מתבכיין שהוא שומע את הקטן מצייץ וישר תופס אותי שלא הזוז למרות שאני רק מתיישבת במיטה בלילה.
ניסינו שהבן זוג והגדול ישנו במיטה נפרדת בחדר אחר אך ללא הצלחה, הגדול רצה גם את אימא וגם את אבא משני צדדיו, ניסנו להחליף צדדים גם לא הלך
הכאפות וזריקת החפצים הם תופעות שבאות והולכות אצלו , יש ילדים מסוימים שזה קורה איתם וכאלה שאף פעם זה לא קרה, יש תקופות ארוכות שזה עובר.
כרגע עם כל הדיבורים, הוא עדיין לא מדבר שוטף לכן לא מבין את כל מה שאומרים לו.
אנחנו מדברים על זה, מדברים בתקיפות מרחיקים אך הפיתרון עדיין לא מוחלט
נראה לי (וייתכן שאני טועה,) שילד בחינוף ביתי / אמא בבית בגיל הרך, לפחות הראשון סובל יותר , כי אין לו "שעות עם אחרים", כמו גננת מטפלת סבתא וכדומה
לכן פתחתי עוד דף קצת יותר ספציפי, אך אפשר לצרף יחד...
האם למישהו יש עצה??

[אורנה_שפרון*]

גילית,
את באמת נמצאת בשלב שעשוי להיות מורכב.
לידת ילד שני מלווה הרבה פעמים בהתנפצות של חלומות ושל אידאות חינוכיות ולעיתים חווים את זה בצורה קשה.

אבל בכל-זאת אפשר להתחיל לפרק חלק מהקושי.

למשל -
נראה לי (וייתכן שאני טועה,) שילד בחינוף ביתי / אמא בבית בגיל הרך, לפחות הראשון סובל יותר , כי אין לו "שעות עם אחרים", כמו גננת מטפלת סבתא וכדומה

מחשבות השוואתיות הן תמיד היפוטטיות. כי איך באמת אפשר לדעת? אולי המצב שלכם הוא כזה לא בגלל החינוך הביתי, אלא בזכות כל אחת ואחת מהדמויות המרכיבות את המכלול? מחשבות כאלה גם תמיד גורמות לנו סבל. כי אולי אם היינו מתנהגות אחרת, או שמציאות החיים שלנו היתה אחרת היה יותר קל. אבל אולי גם לא?
בכל מקרה זה מסית אותנו מההוה לאיזה עתיד מדומיין או איזה אופציה לא ממומשת.

ואם היית חושבת שזו תקופת הסתגלות לכולכם - לך, לבכור, ולרך הנולד? והיית יודעת שאחרי תקופת ההסתגלות, הדברים ימצאו את מקומם, יווצר איזון מחודש בין הצרכים של כולכם, והימים יעברו יותר בנחת. איך היית מרגישה?

מה אני מנסה להגיד?
שחלק ניכר מהקושי הוא בהתנגשות בין התמונה המודמיינת לבין התמונה המציאותית. אם אנחנו מצליחים לוותר על הפנטזיות ולחיות את ההווה, אנחנו משילים מעלינו כמות ניכרת של מתחים ולחצים.

הצעה -
בחני את נקודות ההתנגשות בינכם, שחררי כל מה שלא מחוייב המציאות (למשל עניין הפיפי - אז הוא יעשה פיפי במכנסיים, לא יקרה כלום, או הבכי - אז הוא יבכה, יקרה עוד הרבה פעמים שלא תוכלי להענות מיד לבקשותיו והוא יבכה, אין מה לעשות, זה חלק מ"הדיל") והשתדלי להקפיד רק על מה שבאמת באמת חשוב. (נניח: בכאפות בפנים ).

כשאת מניחה לדברים את יכולה להתחיל לנוח בעצמך, כשאת רגועה, את חווה את הדברים יותר בנחת, וילדיך - שניהם יוצאים נשכרים.

[גילית_ט*]

את צודקת זה באמת רק ההתחלה בבית,
נראה לי (וייתכן שאני טועה,) שילד בחינוף ביתי / אמא בבית בגיל הרך, לפחות הראשון סובל יותר בא בעקבות... שאנחנו שואלים הורים לילדים בגן מה הם עשו אם קנאת אחים, אז הם ישר אומרים שהפתרון שאחד מהילדים שלנו ילך לגן!!! חצי ילדים חצי "בעיות"
לא ישן טוב בלילה במיטה המשפחתית אז שיעבור חדר ויישן לבד וכדומה
נכון זה מצב חדש, והכאפות זה באמת מה שמפריע לי,,, שזה קורה לפעמים בשנייה אחת שהקטן לא במנשא (כי אחרת הגדול כל היום מעליו) ואני רגע אחד צריכה 2 ידיים להכין/לעשות משהו, זה רגעים מסויימים ביום.


התמונה המודמיינת לבין התמונה המציאותית. אה אנחנו לא מושלמים לא? משפט נהדר

[הילה_ב*]

גילית אנחנו היינו גם במצב הזה, ואני לא חושבת בכלל שאם הילד ילך לגן זה יעזור בדיוק ההפך כי מה הילד רואה? הוא רואה שהוא הולך לגן והאח ה"חדש"הזה נשאר עם אמא.... ומקבל ממנה את כל תשומת הלב בזמן שהוא מתמודד עם דברים בגן, אז אל תתני שיספרו לך סיפורים , אני חושבת שזה תהליך טבעי לחלוטיןשעוברים ולומדים ממנו איך מסתדרים עם שניים, איך מסתדרים עם אח וזה מהר מאוד יהפוך כיף כשהם יעסיקו אחד את השני וזה יגיע אל תדאגי!

[מירי_ועמית*]

גילית, אנחנו חווינו אותו דבר, עם אותו הפרש (זה קורה לפעמים בשנייה אחת שהקטן לא במנשא_). זה הולך ומשתפר עם הזמן, הבטחה !!! היום אור הקטן בן 7 ח' ומיקה 2.8 מקריאה לו סיפורים, שרה שירים, מרימה אותו לבד אם אני לא שמה לב לשניה (מפחיד, אבל הוא מה זה מבסוט). הכאפות נעלמו כמעט לחלוטין, גם כלפיו וגם כלפי אחרים. הכי חשוב לדעתי לזכור שהגדול מרוויח מהעסקה ולא מפסיד !!! ועוד דבר, לנסות כמה שפחות למנוע מגע ביניהם עקב אינסידנט (כמה שאפשר...לפעמים זה ממש מרתיח...). לתת לגדול הזדמנות לתקן את הכאפה לליטוף, זה הרבה פעמים עובד. ו...כן, יש רגעים קשים, אבל יש גם רגעים כל כך יפים ומרגשים. מסכימה עם אורנה ש שאחרי תקופת ההסתגלות, הדברים ימצאו את מקומם, יווצר איזון מחודש בין הצרכים של כולכם, והימים יעברו יותר בנחת
וגם עם הילה. תאמיני בזה. הרבה כוח (וכשאין כוח, פשוט תסלחי לעצמך )

[גילית_ט*]

צודקות משתפר כל רגע, ממציעה שטיות כדאי לעסיק אותו מראש לפני שאני "עסוקה"בהנקה, אך אין כמו טיפ ממשפחה מנוסה
מעבר לניסוח המדיוק של אורנה בהיבט הרוחני , חפשתי גם טיפים בהיבט הפרקטי, מה למשל עשיתם ברגעי הקנאה? למניעת הקנאה? וכד
וכן אנחנו עדיין בתהליך למידה , תינוקי בן חודש מתוכם 3 שבועות לא בבית, מחר שבוע ראשון בבית מסתיים לו בשעה טובה ומוצלחת, מחכים לבאות, ולבא בתור
__

[POOH_והתוספות*]

שאחד מהילדים שלנו ילך לגן!!!
ואז כל רגעי הקנאה מתרכזים לפחות שעות.

האמת שאצלנו היה די בסדר - הגדולה קיבלה את הקטן נהדר.
הקנאה התחילה דווקא כשהוא גדל - כשהתחיל לזחול ולהגיע לצעצועים שלה וכד'..

חפשתי גם טיפים בהיבט הפרקטי,
מה שניסינו מאד לעשות זה לשלב אותה ואותו ביחד'..
כלומר לא הרגשתי שעשיתי לה עוול - מתוך הניסוח שלך נראה לי שאת מרגישה שהוא נפגע:
ילדנו רק בן שנתיים וחודשיים, רגיל להיות איתי 24 שעות ביממה מאז הלידה, מבלים יחד, ביום וישנים ביחד צמודים באותה מיטה, ופתאום אח חדש, שמפאת מקום ישן לידנו בעריסה, יונק מסביב לשעון, ולפתע עוד מישהו על הידיים של אימא ואבא, במנשא, על הציצי.
אני הרגשתי להיפך - הוא קיבלה מתנה [היא הייתה בת שנה ועשר כשהוא נולד] וככה היה היחס - עודדנו מאד קשר בינהם - "תראי הוא מחפש אותך כשהוא שומע את הקול שלך".. החיכועים הראשונים שלו היו אליה וגם הצחוק הראשון בקול רם.
חיזקנו מאד את החיובי והטוב - אני חושבת שלטובתנו גם היה כאן שזה שני מינים שונים ואולי זה גרם לה להרגיש פחות בתחרות - אבל בכל מקרה לא הרגשנו שהם מתחרים על תשומת הלב שלנו [למרות שהוא דרש המון ממנה לאורך כל שנת החיים הראשונה לחייו] אלא שילבנו אותה בתוך זה..
אם זה להיות נוכחת באמבטיה שלו ולעזור בהתאם ליכולתה ורצונה.
הקפדתי על השכבה שלה - הנקתי - נתתי תינוק לאבא במנשא וכל ערב הייתה לי ולה חצי שעה רק שלנו.
כשהקטן קצת גדל עשינו להם אמבטיות ביחד הוא בדפני והיא לידו באמבטיה.
היום כשאני מסתכלת אחרוה אני מבינה שפשוט ניסינו לבנות שגרה משפחתית ולא הש'קענו מחשבה בכמה קשה לה/כמה היא מפסידה ואיך מפצים אותה ועוזרים לה - אלא הדברים פשוט זרמו כשהיא באופן טיבעי חלק מזה.
מה שכם היה שונה מאצלכם ונראה לי משמעותי היה שהיא דיברה שוטף.
אבל זה שהוא לא מדבר שוטף - לא מצביע בעיני על כך שהוא לא מבין כל מה שאומרים לו.
הקטן שלי בהחלט לא מדבר שוטף אבל מבין הכל...

מקווה שעזרתי קצת...
ומאחלת שיעשה קל ופשוט יותר בקרוב...

[אורנה_שפרון*]

מה למשל עשיתם ברגעי הקנאה? למניעת הקנאה?

אני בכלל לא בטוחה שצריך להמנע מהקנאה להתגלות. זה כמובן לא אומר שאת לא צריכה למצוא לו תעסוקה מעניינת לזמן שאת מיניקה - אבל גילויי הקנאה, לעניות דעתי, עדיף שיהיו גלויים. שלא יאגרו אצל הגדול "בבטן".
כי המצב הזה של הולדת אח, באמת מעורר קנאה. להמנע מכהקנאה זה בעצם, לא לקבל את הבכור כפי שהוא, על שלל הרגשותיו, בשלב הזה של חייו.

נכון, שאם אנחנו נותנים לדברים האלה להיות אז התמונה נראית פחות מושלמת. אבל מי צריך תמונה מושלמת, אמר מי שאמר שאבוי לילד שיש לו הורים מושלמים, ככה גם הוא צריך לצאת מושלם. מי רוצה ילד מושלם?

ולכן אני חושבת שהכוון הרוחני הוא גם הכי פרקטי - לקבל את הקנאה. היא חלק מהתהליך, חלק ממה שקורה לכם עכשיו במשפחה שלכם. וברגע שמפסיקים להתנגד למשהו - הוא מאבד מהכוח שלו, כי את רוב הכוח הוא שואב מההתנגדות שלנו.

[רסיסים_של_אור*]

אני רוצה לחזק אותך מכיוון אחר.
כשהבן השני שלנו נולד, עוד לא היינו בחינוך ביתי והגדול (בן שנה וארבע !! ממש ענק ) הלך למעון של נעמ"ת. בעיניי, אולי לי היה קצת יותר קל, בשעות היום אבל לגדול היה הרבה יותר קשה. הידיעה שגם הגיע לו מתחרה וגם המתחרה נשאר עם אמא בבית בבקרים בעוד שהוא מוצא מהבית אל המעון היית הבשבילו חוויה מאד קשה. ואז הכל צף בלילות. המון בכי, רק שאמא תיגש אליי וכו' וכו'.

אני מתחברת לדברים שכתבו לך ובכלל רוצה להגיד שבמשך שלוש השנים הראשונות שלנו בבית נטיתי להפיל כל קושי על סוגיית החינוך הביתי (בסיועם הנדיב של כל מיני נשמות טובות). אני חושבת שהיום למדתי להפריד ולהבין, שבחיים, כמו בחיים, יש אתגרים, יש רגעים יותר קלים ורגעים שדורשים קצת יותר אנרגיות ומשאבים והחינוך הביתי ממש לא קשור לזה (מאד עזר לי כשנולד השלישי ואנשים קרובים טרחו להגיד לישאני חייבת להכניס את הגדולים למסגרת, כל פעם שהעזתי להגיד שקשה ואני צריכה עזרה... היום אניכבר יודעת שזה שלהם ולא שלי ומתחילה להעיר למי שאומר לי ככה שהוא יכול פשוט להציעלי עזרה במקום עצות...).

ועוד משהו קטן - הגדולים היום בני 7 וקצת ועוד מעט 6 ואני כל-כך שמחה על הפער הזה בינהם. יש להם אחד את השני וזה כל-כך הרבה. והחודשים הקשים ההם כבר מזמן נשכחו...

חזקו ואמצו

[רסיסים_של_אור*]

((ובקטע של הקנאה - לי היה מאד חשוב לתקן כל פעם שמישהו העיז להגיד ל"גדול" - אבל אתה גדול וכו' ולהשזכיר שהוא עוד קטן. להזכיר גם לעצמי, מותר לו, זכותו וטוב שהוא מרשה לעצמו לחוות את הרגשות מכל הסוגים))

[גילית_ט*]

אני בכלל לא בטוחה שצריך להמנע מהקנאה להתגלות

וברגע שמפסיקים להתנגד למשהו - הוא מאבד מהכוח שלו, כי את רוב הכוח הוא שואב מההתנגדות שלנו.

אורנה משפטי מדהימים כרגיל, מסכימה עם כל מילה , משתדלים לא למנוע קנאה או הרחקת יתר מכאפות או גידול ילד בצמר גפן,
כל יום שעובר מנסה ליישם כמה שיותר את מה שכתבת,חושבת על זה ובנוסף מנסה להשאר רגועה סבלנית ותקיפה גם שאני "לא מאמינה שהוא הרביץ שוב פעם".

רסיסית של אור , לפני שה - 2 נולד אמרו לי את חייבת לשים תראשון בגן כדאי שיהיה לך יותר קל והוא יתרגל להיות בלעדייך לכמה שעות (איזה הרגל נהדר אה??).
וגם אחרי אמרו אותו דבר הנשמות הטהורות כרגע אני לא חושבת שזה היה טוב בשבילי "לזרוק" אותו לגן לפני ובטח שלא אחרי, גם תינוק וגם צריך להתמודד עם השינוי ללכת לגן
מבינה מאוד הורים ששולחים ילדים לגן, מכירה בשפע, וגם מבינה את הצד השני.
לא בטוחה שגם אנחנו לנצח בבית, אולי נחליט יום אחד, זהו ל- X שעות אני רוצה שהילד יהיה בבוקר עם חברים חדשים קבועים, מה שכרגע במסגרת האזור שבו אנו גרים, המפגשים לא רבים, ולא עם הרבה ילדים אם בכלל.
גדול, הוא גדול מהחיים
__
בשבילי 2 ילדי קטנים, פיצי הקטן ופיצי הגדול.
לא מצטערת על הפער, להפך, אני ממשפחה שכל שנה וחצי שנתיים ילד ואני יודעת כמה זה כיף שהאחים לא גדולים ממני ב 8 שנים, הכל מבחירה.
תודה על כל ההאהרות והצעות

[ניצן_אמ*]

גילית, אהלן. שוב מזל טוב
אני רק תוהה בקול רם, את נותנת לגדול להחזיק את הקטן ולטפל בו?

[גילית_ט*]

לא??!! הוא 2.330 גר בהמשך כן... בינתיים מלטף בעדינות, הכאפות הם שאני מתרחקת להכין משהו לאכול / שרותים

[ניצן_אמ*]

אולי תנסי?

[א*]

אולי תנסי?

[גילית_ט*]

להחזיק את הקטן ולטפל בו?
מה למשל?

[א*]

להושיב את ה "גדול" על הספה להניח את הקטן בידיים שלו (בהשגחה שלך כמובן)
לתת ל "גדול" למרוח משחה על הטוסיק של הקטן (אם את משתמשת בחיתולים) וכו'
את לוקחת אותי שנים אחורה (כשהאמצעית שלי נולדה) אוי כמה טעויות עשיתי וכמה שאני והיא משלמות על זה עד עכשיו.

[ניצן_אמ*]

אם את חוששת, שימי את הגדול עלייך ותני לו להחזיק את הקטן לבד לגמרי. את שם רק כדי להרגיש בטוחה שלא יקרה כלום (לא יקרה כלום)
את יכולה להושיב או להשכיב את הגדול על הגב ולהניח עליו את הקטן למנוחה או לגרעפס (הוא יכול להיות אחראי גרעפסים למשל)
תני לו לעזור לך בטיפול בו - לתת לך את החיתול, להניח עליו את החיתול, לסגור אותו, לפתוח אותו, לעזור במקלחת (ממש לגעת בעצמו, לא רק "תן לי את זה" ו"תראה איך עושים")
ואל תחששי אם המגע לא עדין ורפרפני... הם מאד עמידים. (אני מעמידה את זה בהשוואה לכאפות למשל, אז נראה לי שלחתל לא בשיא העדינות זה ממש לא סוף העולם... אני בכלל לא חושבת שצריך לטפל בתינוקות בכפפות של משי, אבל אני לא רוצה שיסקלו אותי... אני חושבת שהם זקוקים לאהבה, לטיפול טוב ולמגע, לא בהכרח לרכות ולצמר גפן...)
מה עוד את עושה עם הקטן? איך הגדול יכול לקחת חלק בזה באופן שלא יפחיד אותך ולא יגרום לו להרגיש דחוי ולא שותף לטריו האינטימי שלכם עם הקטן?

[ילדת_טבע*]

גם אנחנו עם שניים קטנים בבית, הגדולה בת שנתיים ושבע כרגע והקטן בן חודשיים. למען האמת, אצלנו המצב מצויין (טפו, טפו, טפו) אם כי זה אתגר לא קטן. הגדולה מאוד אוהבת את האח החדש שלה, היא חיכתה לו הרבה זמן והיתה נוכחת בלידה ולדעתי מפה גם החיבור (כתבתי חיבוק...) המאוד חזק שלה אליו ושלו אליה. יש כמובן התקפי קנאה, בעיקר כשרוב היום אני לבד איתם ואין לי יד נוספת ומה לעשות תינוק בן חודשיים הוא תינוק בן חודשיים ולפעמים צריך יותר חיבוק ויונק הרבה ובדיוק אז היא גם רוצה... אז כן, לפעמים היא מבקשת שהוא ילך או שאני אניח אותו בדיוק כשהוא בוכה מאוד ומתחילה לבכות אבל אני יודעת שזה ביני לבינה, זה לא מערער כלל את האהבה שלה אליו ופה אני חושבת שהגישה שלי משנה את כל התמונה. בכך שאני סומכת עליה במאת האחוזים שהיא לא תפגע באח שלה לרעה כי היא אוהבת אותו. לאנשים יש נטיה לעשות מה שמצפים מהם לעשות.
כשעולה הקנאה למשל אם הוא יונק והיא פתאום רוצה גם משהו אני מזמינה אותה לינוק, מאוד לא נוח לי להיניק את שניהם באותו הזמן אז הם בדרך כלל לוקחים תורות (הוא, הוא, היא ואז שוב הוא... מה לעשות בן חודשיים...) גם אם זו רק יניקה סמבולית של כמה שלוקים זה מספיק לה כדי להרגע ולהמשיך הלאה בכייף.
גם לנו היו ענייני פיפי בהתחלה, אצלנו הקטן בלי חיתולים וגם היא גדלה בלי חיתולים (התחלה מאוחרת) כך שפספוסים בשלב הזה היו די תמוהים, קיבלתי את זה שזה בעקבות הלידה/אח חדש ונשמתי עמוק, החלפנו סדינים וחזרנו לקחת מכנסיים נוספים בתיק ולהזכיר לה ללכת לשירותים/סיר מידי פעם, מהרגע שנתתי לזה מקום לקח כמה ימים בודדים וזה נעלם. היא קיבלה את מבוקשה ונשארה תינוקת לעוד קצת.
עכשיו אצלנו יש עניין חדש, היא לא רוצה לאכול כמעט. כל הזמן מבקשת לינוק ומבקשת את זה במקום אוכל (טוענת שהיא שבעה ואז אחרי רבע שעה מבקשת לינוק), שהרי גם התינוק לא אוכל אוכל הוא רק יונק. בסדר. זה אמנם די מציק אבל אני משתדלת לתת לה לינוק כמעט כל פעם שהיא מבקשת פרט לפעמים שזה ממש לא נוח ולא מתאים או בלתי אפשרי, היא די מתלוננת על כך אבל מיד כשמתאפשר היא מקבלת. גם זה יעבור. בינתיים אני שמה לב למה היא מכניסה לפה סביב הארוחות ולא מודאגת. שלא תאכל בארוחות. זה נכון שילדה בגילה לא יכולה לשרוד על יניקה בלבד אבל ברור לי שהיא אוכלת דברים טובים סביב וכשהיא תהיה רעבה היא כבר תמצא מה לאכול (גם אם זה עלי חובזות בטיול-זה מזין יופי וזה היה המזון העיקרי שלה היום למשל).
הצעה שלי היא לנסות כמה שיותר לתת לגדול מגע עם הקטן (כבר הציעו את זה למעלה) להזמין אותו לחיבוקים משותפים והתכרבלויות במיטה הגדולה איתך, לנשק את שניהם. להזמין את הגדול לנשק את הקטן גם. להגיד לו כמה זה נעים לו כשהוא מנשק אותו ולהראות לו כמה הוא שמח. לתת לו לעשות דברים שנראים לך מיותרים כמו להביא לו צעצוע ולהראות לו אותו (לקטן זה ממש לא מעניין כרגע אבל הגדול מאוד ישמח "לשחק" עם האח הקטן שלו).
אצלנו מאוד כייף בשעות הבוקר, אחרי שאנחנו מתעוררים שלושתנו במיטה המשפחתית אני עושה עיסוי לקטן ואחר כך לגדולה ושלושתנו מתפנקים לנו יחד, אלו באמת השעות הכי כיפיות בעולם.
ועוד עיצה אחת חשובה ביותר, לצאת. לצאת, לצאת ולצאת. בחוץ דברים הרבה יותר פשוטים. תמצאי לכם עיסוק לכל יום שימי את הקטן במנשא את הגדול על הרגליים או בטיולון וצאו, לכו לגן שעשועים, לכו לקניות וסידורים, לכו סביב הבנין. העיקר לצאת. כשאני בחוץ ופתאום הקטן רוצה לינוק הגדולה מוצאת לעצמה עיסוקים בעצמה, קוטפת עלים, מאכילה זחלים וצבים דמיוניים. המרחב הוא בלתי מוגבל והאויר והאור עושים רק טוב לכולם. כשהגדולה שלי מרגישה שהיא קצת תקועה בסיטואציה היא כבר יודעת מעצמה לבקש לצאת לנשום אויר, אין כמו לצאת החוצה. התרופה לכל דבר כמעט.
מזל טוב ובהצלחה.

[אמא*]

גילית, לגבי שאלתך האם גן יעזור לך אז אני רק יכולה לספר שאצלנו הגדול הולך לגן ובכל זאת מה שתארת היה בדיוק אותו דבר! לכן אני חושבת שעדיף שתמצאי את מה שאת שלמה איתו (גן / בית) כי בכל מקרה צריך להתמודד עם הקנאה.
גם אצלנו היו המון כאפות וקנאה. הגדול אפילו לא ידע להגיד את זה אז כל פעם שראיתי שהוא מקנא אמרתי לו: אתה מקנא, אתה כועס. גם לא נמנעתי להגיד לו שזה בסדר אם לפעמים הוא שונא את אחיו התינוק.
וגם המשכתי להתייחס לגדול כאל קטן / תינוק.
אחרי 3-4 חודשים פתאום הגדול התחיל להגיד שהוא גדול והתחיל לקחת על עצמו ללטף ולשיר לאחיו הקטן.
אבל כן היו הרבה סצנות של בכי עם כל הנקה ואת המנשא של הקטן הוא עד היום לא מרשה לי ללבוש גם אם התינוק לא בתוכו כשאני משכיבה אותו בזמן הלבדי של הגדול ושלי.
תתני חופש לרגשות השליליים כי הם שם גם אם לא מדברים עליהם. אחרי שמשחררים אותם נהיה קל יותר, או יותר נכון אחרי שמפנימים אותם ומרשים להם להיות חלק.
בהצלחה ומזל טוב

[גילית_ט*]

גילית, לגבי שאלתך האם גן יעזור לך
אני יודעת שגן לא עוזר , זה רק דוחה "תבעיה" מתחת לשטיח לא? שכתבתי על גן זה היה טיפ שקיבלתי מרוב האנשים
ניסינו שהוא יחזיק תתינוק עניין אותו כמה שניות ואז הלך לעיסוקיו,
תודה על כל הטיפים מנסה את כולם כל יום, עזרתם לי מאוד למחשבה לעשייה אחרת/נוספת

[גילית_ט*]

היום אמרו לי שבגיל הזה זה בעיקר התענינות יותר מאשר קנאה, והכאפות זה עד שהם ילמדו להיות עדינים...
גם לעזור באמבטיה, עניין בדיות שנייה, יותר מעניין אותו להסתכל מתחת לאמבטיה ולראות איך התינוק זז במים

[אמא*]

גם אצלנו בהתחלה הוא לא התעניין בתינוק חוץ מכאפות. הצעתי לו מדי פעם לשים משחה בטוסיק, לכסות אותו בשמיכה (כשאני לידו...) ועוד כאלה אבל הוא לא התעניין. לא התאמצתי יותר מדי פשוט נתתי לו לראות מה אני עושה ואמרתי בקול רם מה אני עושה (אני אניק אותך, אני אחליף לך).
השינוי לא קורה ביום אחד אבל פתאום ראיתי את הגדול מחזיק את הבובה שלו ומנענע אותו בחיבוק כמו שאני עושה. אחרי כמה זמן הקטן בכה והוא רץ אליו וצעק לו "מתוקי בוא אני אניק אותך!".
פתאום יש כאלה נקודות אור שממיסות את הלב וזה פשוט תחושה שאין כמוה...
צריך הרבה סבלנות ולדעתי צריך מאוד להמנע מלהכריח אותם להיות גדולים ולהיות עוזרים. זה יבוא מעצמם גם אם יקח עוד קצת זמן. אבל זה מהנסיון שלי בלבד...
לגבי גן - אני מסכימה ששינוי כזה גדול מיד אחרי לידה יכול להתפרש אצל הגדול כהתדרדרות תנאיו על רקע הלידה וזה נראה לי מיותר כי גם ככה הוא מקבל פחות.
אצלנו בעלי רצה שהגדול לא יישן איתנו אחרי שהקטן יוולד אז עשינו את השינוי חצי שנה לפני הלידה כדי לנסות לא לקשור בין הדברים.
אני הייתי מציעה עזרה של בייביסיטר בבית איתך (או מישהו מהמשפחה) ככה שיוכלו להחזיק את התינוק ואת תוכלי להתפנות לגדול. אפשר גם תיכוניסטית וזה בטח יותר זול.
אבל... אם את לגמרי מתחרפנת וחייבת את זה אז אם את שלמה עם זה ותסבירי את זה לגדול (שזה נועד כדי לעשות לכם סדר וכוח במשפחה ולא תנסי למכור לו את זה כמשהו שאת לא מאמינה בו) אז זה בסדר לדעתי. לפעמים גם לנו מותר לעשות שינויים בעקבות הלידה גם אם זה "על חשבון" הילדים אבל צריך להיות מאוד שלמים עם זה.
חזקי ואמצי!

[גילית_ט*]

וואו אני כותבת עם מלא שגיאות כתיב והחלפת אותיות והחסרת אותיות, סליחה, מפאת מהירות, תודה על העיצות, בינתיים חלקם עזרו וחלקם בכלל לא... ניתן לזמן לעשות את שלו
שוב תודה

[בשמת_א*]

לתת לגדול הזדמנות לתקן את הכאפה לליטוף
גם אני רוצה להצטרף ולהזכיר, שבני שנתיים ומשהו פשוט צריכים ללמוד מגע עדין, ואני במקרים דומים העלמתי עין מהאלימות ופשוט עודדתי את הילד לגעת בתינוק "בעדינות, בעדינות". הנחיתי בשלווה, כיוונתי ל"עדינות", לאט, עודדתי ב"כן, ככה" ועוד עידודים, וילד שהתחיל מלתת כאפה לתינוק שלי נהנה ללטף אותו (בתי כבר היתה בת 5 כשהתינוק נולד, אחרי שחיכתה ה-מ-ו-ן זמן לקבל אח או אחות ואחרי שנכחה בלידה שלו, כך שהיה רק יחס אוהב). ואותו דבר כשהתינוק שלי גדל והיה בן שנתיים ומשהו, ורצה לגעת בתינוקות אחרים - הנחיתי בעדינות למגע עדין (-:

[גילית_ט*]

הוא מתחיל בעדינות וממשיך לכאפה לקינוח

[בשמת_א*]

הוא מתחיל בעדינות וממשיך לכאפה לקינוח
אוי, הצחקתותי! D-:
זה לדף חוכמות של ילדים

[אמא*]

אני נעזרתי בדף להסתדר עם שני ילדים - תנסי שם גם...

[גילית_ט*]

מעדכנת הטיפים עבדו, ניסתי בזמן שהתינוקי עם עיניים פתוחות להגיד לילדון, הנה אח שלך מסתכל עלייך, ונותן לך נשיקה ואז קירבתי את תינוקי עליו וכאילו עשיתי נשיקה, זה הצחיק את הילדון והוא פתאום התחיל לתת לקטן נשיקות ולא נשיכות. ושהוא עשה נעים אמרנו בקול נעים נעים, איזה כיף והוא היה מבסוט מהטיפים החיובים שהוא מקבל ולא להפך על הכאפות, לא אסור, אתה עושה פצע/ כואב הרחקה וכדומה

[ילדת_טבע*]

[גילית_ט*]

אז הזמן עבר, ודברים משתנים, והכאפות מופסקות ומגיעים החיבוקים הנישוקים, ומגיע השיעור להורה איך לחיות עם 2 בבת אחת אה??

[גילית_ט*]

לפתע הגיע שלב הבעיטות, ללא כל סיטואציה מיוחדת, הגדול מתקרב לקטן, ורוצה לבעוט בו, קרה לכם? מה עשיתם? אנחנו ניסינו דיבורים, הרחקה פיזית, חיבוקים, אך עדיין הפיתרון לא נמצא... יש לכן עיצות??

[POOH_והתוספות*]

קרה לכם? מה עשיתם?
קרה עכשיו בין הגדולה לשני אחרי הלידה של השלישית.
אחרי שניסינו כל מיני מהמ שאמרת עברתי לתת יחס לקטן.
כלומר אמרתי לה בערך משפט אחר של "לא נעים שאת מרביצה" "הכאבת לו" או משהו דומה.
ועברתי לתת לו יחס. כלומר שהוא ירוויח את תשומת הלב כי הוא נפגע ולא היא תרוויח תשומת לב שלילית על זה שפגעה.
זה עזר מהר מאד.. לא הפסיק את הבעיה לגמרי אבל לחוטין גימד את מימדיה...

הבעיה שאז הקטן הבין את הרעיון וכל פעם שהיא עשתה משהו שלא מצא חן בעיניו [נניח לשחק במשחק שהיא רוצה ולא בזה שהוא רוצה] הוא בכה
כדי שאחשוב שהיא הרביצה לו..

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חבל... יש כאן טיפים טובים.
גם קשור לדף "שלי" להכיל את קשיי הבכור

[גילית_ט*]

איך הכל משתנה, מקנאה לאהבה גדולה , שעות משחק רבות משותפות ומהנות, ובאמת הכל זמן של הסתגלות לשינוי במשפחה של עוד אח/אחות עד שחוזרים לאיזון של ביחד, של חזרהנ לאנרגיה מאוזנת של האם וכל המשפחה גם יחד

[אמא_של_ישראל*]

חח... גם אצלי קורים הרבה מהדברים המתוארים לעיל, עכשיו שאני קוראת אני גם קצת נרגעת

[גילית_ט*]

מדהים איך הם גדלו, ובמקום מכות יש להם פתרונות אחרים יצירתיים מאוד , כמו אם תעשה לי ככה אני אעשה לך ככה או אתן לך את זה , אתן לך את זה.
קנאה תמיד יש ברגעים מסויימים בין אחים אבל לא משהו יוצא דופן