קיצוניות באופן טבעי 3

[יונת_שרון*]

הצלחתי למצוא רק אחד:
pub]Children aren't hurt or helped by sharing bed with parents releases[/po]/2002-08/cfta-cah080702.php

[במבי_ק*]

ובכלל נהניתי לקרוא את דברייך

יופי, תודה
כמעט מחקתי אחרי ששלחתי בשתי הפעמים שכתבתי בדף הזה. אז אני שמחה לגלות שהיה טעם בדברים...

חוצמזה - מסכימה עם סמדר בכל מילה...

[טובי_י*]

גמני בתחילה הרגשתי אנטיגונזם כלפי הרבה התבטאויות של חברות באתר לגבי "הדרך הנכונה" (והאחת בדר"כ) לגדל ילדים, לראות את העולם, ובכלל...
אפילו הגדלתי ונהגתי בפולניות יתרה כשנעלבתי ביני ובין עצמי למפרע. כלומר אני בכלל עוד לא אמא, ובכלל גם לא נוחה לפגיעות אבל בדיוק כפי שאני מזדהה ונפתחת להרבה אג'נדות שרצות פה במגרש לגבי גידול ילדים ודרך חיים קצת שונה - כך גם אני מרגישה ש יש דברים שאני ממש לא מזדהה איתם. כך מגוחך ומתריס בעיניי לקרוא טענות פסקניות לגבי גרימת הנזק שבאי קיומם/ קיומם של שינה משותפת/לא של כל המשפוחה לאורך שנים, היעזרות/המנעות מעגלות ילדים, ועוד כל מיני המצאות "מנכרות" .

הבוטות של השמעת הטענות הללו בהחלט גרמה לי להגיב כמו אליס (ביני לבין עצמי) ועוד כמה כאן. אבל הגעתי לאחרונה למסקנה כללית בנושא של דעות שונות והשמעתן, שדי נוגעת לדיון פה.

בתור אחת שמרוב שה"פתיחות" לשונות/פלורליזם דבקה בה יתר על המידה בשנים האחרונות, עד כדי בעיניי הדחקה של האותנטיות שלה אני כבר חושבת פעמיים (לפעמים פעם וחצי) לפני שמנסחת משהו.
שלא כבעבר, אני מוצאת שמרוב ניסיון להיות פתוח ליותר מאמת אחת, להטלת ספק בצעדים שלנו וכו' (דהיינו הפוסט מודרניזם בהתגלמותו) להבנה אינסופית של האחר, של העובדה שסביר להניח שגם אני טועה, שהכל תלוי בנקודת ההשקפה, שמחר אני יכולה לחשוב כמוהו וההיפך, וכן הלאה וכולה... מרוב כל אלה, שלצערי מושרשים בי יתר על המידה (ובהרבה הרבה מכולנו) יש לפעמים פספוס גדול של אותנטיות, של מה שבכל זאת נכון לנו ברגע מסוים, במקום מסוים. וחלק ממה שנכון לנו זה גם לומר בדיוק את מה שעולה לנו מהבטן. אצל אפרסקים זה המשפט ההוא עם השינה המשותפת. זה מה שעולה וזה יופי! גם אם אני לא מסכימה איתו וגם אם האופן שבו הוא נאמר יכול להרגיז.
הרי מרוב פתיחות לפלורליזם אנחנו גם הופכים "ביקורתיים, נעלבים, נפגעים" כי אנחנו מצפים שכל מילה שמישהו מוציא לידינו תאמר מתוך הנחת יסוד שהוא לא בהכרח חושב שהוא מכיר את האמת האבסולוטית וכך גם לא אנחנו ועל הקרקע הפורייה הזו יצמח דיאלוג פורה ומפרה... בלה, בלה בלה...
אז את זה יש לי בכמויות מופרזות (בעיקר באונ' בקבוצות קטנות או בשיחות דעתניות/פילוסופיות עם פרטנרים מסוימים) ואיך לומר, אין ספק שזה יופי, זה לא מתלהם, זה מאוד מאוד מאוד נעים, מאוד מעשיר, אבל לדעתי זה כבר מתחיל להישמע תפל.

ואם להפסיק את ההבלחה לפילוסופיה (יאללה, זריז) ולחזור לעניין עצמו, אני חושבת שיש מקום של כבוד להשמיע דעות כפי שהן נהגות ולא כפי שהן תקראנה טוב יותר או פחות בעיני הקוראות אותן. אם אפרסקים מציינת פה שוב ושוב שהיא באמת מאמינה בטענותיה בדיוק כלשונן, אז הויכוח מיותר. זכותה המלאה והמבורכת לחשוב כפי שהיא חושבת גם אם זה נשמע לא סובלני לשונות, וכן הלאה וכולה.אם לא כאן אז היכן היא תשמיע אותן? (אני גם בכלל חושבת שאפרסקים אינה מככבת ברשימת הכותבות הבוטות) זה אתר שמיועד לקדם את האג'נדות הללו, לא מדובר במרחב דיפלומטי שבו באמת יש מקום לברירת מילים. אם הויכוח הוא סמנטי, על אופן ההבעה של הדעות אז כאמור, הפוליטיקלי קורקט לדעתי עלה לנו יותר מדי לראש.

אם הפוסטמודרניזם טוען שאי אפשר לקבל (ובמקרה של הדיון, להציג) דרך מחשבה מסויימת כאמת אבסולוטית, כלומר צריך להטיל ספק בכל, אז גם את הפוסטמודרניזם אי אפשר לקבל... כלומר יש מקום להטיל בו ספק. ובהקשר לדיון, יש מקום להטיל ספק בצורך הדי אינטנסיבי של השנים האחרונות לכתוב, להתנסח, ובעיקר לחשוב בצורה מאוד פתוחה לאחר, עד כדי כך שהשמעה של דיעה נחרצת ולהוטה לגבי האופן שבו אתה חי את חייך וביקורת נוקבת כלפי הדרכים האחרות - כמוה שהתרסה של אי הכרה בשונות של האחר, או פגיעה בערך הרב גוניות - עד לרמה של פגיעה בקודש קודשים ממש... בקיצור בעיניי זה מוגזם מדי.

אני חושבת שבאופן טבעי יש לנו הרבה דעות קיצוניות ובוטות שאותו חלק פרמיטיבי במח מספק לנו לפחות 17 פעם ביום. גם ככה רובם המכריע לא מושמע. מן הצד השני יש את הטרנד הזה (שאותי לפחות תפס בשנים האחרונות) ללמוד לחשוב ו/או להתנסח באופן שתמיד/לרוב מכבד ומאשר דיעה אחרת גם אם היא נתפסת בעיניך כרעה גדולה.
הטרנד הזה נראה לי היום, חלק מצרה שלא נופלת בגרעונותיה מהדרך הבוטה והשיפוטית כביכול והדיון הזה מבטא לדעתי, את הבעייתיות על הציר של שתי הקצוות הללו.

או במילים אחרות, יש מקום להסתכל במבט ביקורתי דוקא על הטרנד הזה, וברוח הבוטות : פאק דה פוליטיקלי קורקט ( טוב נו, לא כזה קיצוני, אבל כן ברוח הדברים ).

[ארני_ש*]

ובאותה רוח של טובי אני רוצה לספר שאולי דווקא הבוטות של הניסוח גרמה לי לחשוב על המשפט הזה כל כך הרבה, כי אם הוא היה מנוסח פוליטיקלי קורקט הייתי עוברת לסדר היום ובזכות הניסוח המעצבן שלו אני עסוקה בו כבר המון זמן , מאז פארק הירדן (טוב , עם הפסקות קצרות לפיפי וכאלה ...)

ובזכות המשפט הבא של אפרסקים בחנתי שוב את דעותי לגבי הקשרות והגעתי למסקנה שונה :
_סוג ההקשרות נבנית בדיוק ממה שההורה עושה.
מה עוד יכול לבנות את ההקשרות אם לא מעשי ההורה?_

בעיני הקשרות היא לא מה שההורה עושה אלא איך שהוא עושה , רמת היכולת שלו לאינטימיות ,הנטייה שלו לשתלטנות או לחוסר פניות .... זה מה שכתבתי בתגובתי הקודמת אבל ...
ופה השינוי :
מגע רציף כמו בשינה משותפת או בנשיאה מאפשר להגיע להקשרות בטוחה ולאינטימיות גם אם ההורה לא מסוגל לאינטימיות בדרכים אחרות , וכאן החשיבות של המגע , דוקא הורים שיש להם נטייה להיות מרוחקים , לא פנויים , אם יאפשרו מגע בלילה או נשיאה במנשא יאפשרו לילדים שלהם להרגיש ביטחון בסיסי.

[סיגל_ב*]

טובי,

ארני, @}

[יערת_דבש*]

חייבת לקרוא את הדף הזה... {@{@

[פלוני_אלמונית*]

הדיון שהתפתח כאן עבר לדף נורמות של הורות בישראל .

[בשמת_א*]

הפוליטיקלי קורקט לדעתי עלה לנו יותר מדי לראש.

וכן כל מה שטובי כתבה שם. ליקקתי את האצבעות.

[טובי_י*]

תודה

[להב*]

מנקודת מבטי, נדמה כי בעצם מדובר על שתי תפיסות עולם-

1. אם יש סתירה בין מוצר לצרכים אנושיים, טובת השימוש במוצר מנצחת (שימוש במיטת תינוק, עגלה, חיתולים, תמ"ל, צעצועים, תרופות, תחבורה, מוצרי חשמל, השכלה, בידור וכד').
2. אם יש סתירה בין מוצר לצרכים אנושיים, טובת האנשים עדיפה.

בתפיסה 2. תפיסה 1. נתפסת כמזיקה לאנשים.
בתפיסה 1. תפיסה 2. נתפסת כקיצונית למערכת.


ליל מנוחה @}