פעוטה מסרבת לישון במיטה

כבר כמה ימים מאז שחזרנו מבית מלון, הקטנה שנה ועשרה, לא מוכנה לישון כל הלילה, כשמתעוררת מתיישבת ומתחילה לצרוח מפחד, לא מוכנה לישון בחדר שתמיד ישנו בו ורוצה רק להרדם על כתפי בעיקר בהליכה לילית, כולה מפוחדת, היסטרית וןכל מה שניסינו לא עוזר ואני מוכרחה לישון!!!!!!!!

בארבע הסכימה לטיול בעגלה ומייד נרדמה. אחרי כמה זמן שוב התעוררה ושוב צריך להזיז את העגלה. נרדמת רק בתנועה.

הי חגית,(())
מה קורה עכשיו, איך עבר הלילה.?
אולי תנסי לעשות איתה מן משחק געי ב... לעבור בבית מדבר לדבר לקרוא בשמו ולבקש ממנה לגעת,
ובכל פעם שהיא נוגעת לעודד, בהתחלה צריך להוביל לה את היד
המטרה של התרגיל הזה היא להוציא אותה מהבעטה שמתרחשת כולה בתוכה אל מגע עם העולם החיצוני
והמציאות הקונקרטית
אחרי שתרגע תוכלי אולי לנסות להבין מה קורה
זה גם שם אותך במקום פחות מזדהה ולכן יותר מחזק בשבילה
ספרי לי אם ניסית ואם עזר....?

גם שלי שנה ועשר, ויש לנו חוויות דומות לאחרונה - היא לא מוכנה להרדם במיטה ונכנסת להיסטריה כשנכנסים לחדר. כרגע המצב יחסית נרגע - היא נרדמת עלי בהנקה בסלון, ואני מעבירה אותה כשהיא ישנה חזק. אבל - היא מתעוררת כל לילה באמצע הלילה, רוצה לשחק, לא רוצה לישון, מבקשת להדליק את כל האורות בבית, אפילו לא רוצה "נונו" (לינוק) כי היא מפחדת להרדם. חוזרת לישון אחרי ארבע שעות ואחרי שההורים שלה טרוטי עינים ועם דמעות.

אז דבר ראשון, חיבוק גדול של הזדהות,

וכמה מילים ממה שאני מצליחה להבין מהסיפור שלנו -

כל הנסיונות שלי לחזור לשיטת הרדמה הישנה והטובה (הנקה בשכיבה במיטה המשפחתית) לא עזרו. לא נלחמתי בזה. ניסיתי לראות מה כן עובד.
החושך כנראה מפחיד אותה
אתמול בלילה נרשמה הצלחה כסיפרתי לה שהצעצועים יחכו לה בבוקר. עברנו צעצוע צעצוע ודמיינו איך בדיוק אנחנו משחקים איתו בבוקר.
אמרתי לה "את עיפה", "את לא אוהבת חושך", "את לא רוצה לעזוב את המשחקים לבד". נסיתי להזדהות עם מה שעובר עליה (או לפחות מה שאני חושבת שעובר עליה)
עוד דבר שעבד - שמנו על שולחן קטן ליד המיטה חלק מהצעצועים שבסלון כדי שיבואו לישון איתנו
אצל הבת שלי - כל דבר שרק עולה ממנו ריח של "כפיה" (כמו לומר לה "עכשיו ישנים, וזהו.") לא עובד עליה בכלל ורק מגביר את הפחדים, ההיסטריה והתנגדות ללכת לישון.

אני מאד בעד שיטה שהציעה עשב שדה. איכשהו באופן אינטואיטיבי זה מה שאני תמיד עושה כשהיא לא מרגישה טוב. זה מוציא ממנה כאלה צחוקים שזה לא יאומן. אנחנו רצות מסביב לבית - "דלת" "חלון", "ארון", "ספרים", "מתג", "טייפ"... פעם זה הוריד לה חום גבוה תוך כמה דקות של משחק. ממש לא יאומן. אחרי שהיא נרגעת מההיסטריה יש לה יותר נכונות לשתף פעולה, ובסופו של דבר ללכת לישון (וכן, גם לנו היו תקופות של הליכה רונדלים מסביב לבית עם אמא על סף קריסה).

ואני חייבת לשאול - יש מצב שהיא חולה?

ואסור לשכוח - זה עובר זה עובר זה עובר.
אני לא זוכרת תקופות היסטריה כאלה שהיו מעל לשבועיים. זה פשוט תקופה וזה עובר.

פרחי באך? רסקיו למשל?

שם דף מתאים יכול לעזור

רסקיו רמדי ,לי זה עוזר כשיש לי חרדה כל שהיא.זה מיד מרגיע

המון המון תודות לכן!!!!!!!! אני מתכוונת ליישם.

ביום ראשון ושני אכן היה לה חום וייחסתי לזה את המצב אבל ביום שני בערב כבר הרגישה מאוד טוב ושמחה כרגיל. אחרי ששילשום בילינו עד 5 בבוקר אתמול כבר לא יכולתי. היא אמנם נירדמה עלי על הכדור וכשישנה חזק בסביבות 22:30 העברתי אותה למיטה והמשיכה לישון. אבל אח"כ כמובן התעוררה וכמו שאמא של דגיגונת אומרת היא מייד התיישבה והתחילה לצווח. חזרנו לשוטט. באחת כבר הודעתי לה שאמא לא יכולה ונשארים בחדר. כמובן זה גרר היסטרייה ארוכה. נתנו לה רסקיו רמדי, וגם גלימון בייבי. שמנו לבנדר. לחיבוקים היא סרבה ורק צרחה שרוצה לצאת מהחדר, אבל לא יכולתי לתת לה להעיר את הבנות עם הצרחות כי הקטנה הייתה צריכה להגיע לטיול בבוקר. בשלוש אבא ואני עשינו לה מסז' עם שמן שומשום בגב, זה קצת הרגיע אותה והסכימה לשתות מים וחזרה לצווח שרוצה לצאת. גם ניסתה טוענות שונות, כמו שהיא צריכה פיפי, הבאנו את הסיר, ורוצה זיתים לאכול, כשבעצם רוצה שפשוט אקח אותה ואשוטט איתה.
בארבע עלה בדעתי שאם היא מתעקשת על הרדמות בתנועה ואין לנו נדנדה ועריסה או ערסל אז אפשר טיול בעגלה. מייד הסכימה ונרדמה בדקה! הצטערתי שלא חשבתי על זה הרבה הרבה קודם.
אחרי שש התעוררה ביקשה ציצי במיטה וכשסיימה מייד התיישבה וחזרנו לעגלה ונרדמה מייד. בשמונה וחצי כבר נאלצנו להתחיל יום חדש הפעם עם ציצי ארוך במיטה.
בינתיים מסתבר שיש לה שלשול ואני לא יודעת אם זה מהדברים שאנחנו נותנים לה להרגעה.

עשב חיטה אני מודה לך מקרב לב על הרעיון! @}

אמא של דגיגונת - הורדת לי אבן מהלב! כבר חששתי שיש לה בעייה רצינית הרבה יותר ואת ממש נותנת לי תקווה כשאת אומרת שזאת תקופה קצרה ושזה קורה גם לאחרים. @} אני רק מקווה לעמוד בזה שבועיים.

בקשר לשם הדף - אם יש למישהו רעיון אדרבה.

חגית טעית הניק הו עשב השדה, (-: בקטנה
אולי פשוט כאבה לה הבטן אם אחכך היה לה שלשול?
גם אצלי במשפחתונצ'יק(שלושה) תינוקת אחת מתוקה צווחה קשות, בסוף נרדמה וכשהתעוררה היה לה שילשול,?)-:

בינתיים מסתבר שיש לה שלשול
אהההה, זה מסביר הכל...

אל חשש. זה יעבור.
בנתיים - אגרו כוחות. לפי התיאור שלך שניכם איתה בלילה. יש מצב שרק אחד מכם יהיה איתה, והשני ישן, ולמחרת זה שהיה ער בלילה ישלים שעות שינה?
לנו היתה תקופה של כשלושה שבועות של שלשולים והקאות והילדה לא ירדה לי מהידים, הרדמתי אותה בעגלה כי לא יכלתי יותר (היא הקיאה מההנקות). וזה עזר מאד. נסי כל מה שעובד. אין טעם בעיני להתעקש על השגרה המוכרת. כשמה שעובר עליה יחלוף, היא תחזור לזה. אל דאגה.
<אנחנו היינו ערות הלילה בין שתיים לחמש בבוקר... נרדמה בהליכה ובשירים. יש תקופות כאלה, אין מה לעשות>

סליחה, ראיתי שדה וכתבתי חיטה. ככה זה כשלא ישנים. אסוציאציה של צבע ירוק.

אמא של דגיגונת - קבלי

מזדהה. נראה שזה כבר המון זמן אצלכם ככה

בדר"כ רק אני איתה. אבא קם לאות הזדהות ולעזרה וחוזר לישון כי היא לא מקבלת אף אחד חוץ ממני לצערי.
שוב המון המון תודות והלוואי שיסתדר לכם מהר וגם לנו. גיל 4 אכן מגיע בסוף

ולפחות אצלי הזיכרון לא מחזיק את החוויות האלה.

נשמע סיוט ממש!!!! מאחלת לך הרבה הרבה כוחות ובריאות!

דיברתי עם פסיכולוגית ואמרה שזה לא כ"כ הפחד כמו כנראה איזו הפרעה בגוף שכדאי להרגיע עם משהו, כלומר זה כנראה באמת מהשלשול. ודודתי אומרת שזה כנראה שן טוחנת.
הלילה עבר יחסית טוב מאוד, אחרי שהודיעה לפני השינה שוב שפוחדת - 'דת' - ישנה על הספה עם ציצי ובשלוש קמנו לטיול בעגלה והמשיכה לישון שם עד הבוקר ובשש וחצי עברנו למיטה לציצי עד שבע וחצי, ולא הראתה סימני פחד בכלל.
אני מקווה שזה לא יארך כ"כ ושאנחנו כבר אחרי המשבר.

זה נשמע שאתם מתמודדים עם זה טוב. מקווה שיעבור מהר... <אמן, גם אצלנו... >

ועוד משהו - בגיל הזה את כבר יכולה לשאול אותה "איפה כואב". שלי ממש מספרת לי כל פעם כשכואב לה משהו.

כנראה שזה לא כ"כ פשוט. אתמול את הלילה בילינו בלקום כל שעה בערך לטיול בטיולון כשאני חצי ישנה והרוסה טוטאל, תמיד באמצע החלום. לשאלות שלי אם כואב לה פה או פה היא אומרת לא. שילשולי אין לה כבר אבל לי יש. בסה"כ הייתה שמחה היום כרגיל. היא מתעקשת על 'חדת' כשאני אומרת לישון וכשהגענו לתמונה של ילד ישן בספר לפעמים של פאול קור היא חזרה על 'חדת' וסגרה את הספר והעיפה אותו הרחק. זה נראה שהיא מפחדת לישון. שוב נירדמה בטיולון בעשר, למרות שממש לא נוח לה שם.

אני תוהה אם יש לזה קשר לשיר לילה לילה מסתכלת הלבנה, וכשהיינו בחוץ היא אמרה שהירח מסתכל עליה.

אמונה - לא יודעת להגיד לך. היא ישנה איתך? אני מתארת לעצמי שממך היא לא מפחדת. מה עם אבא? זו סבתא מצד אמא או מצד אבא? שלי לא מוכנה ללכת לאף אחד, גם בכורתי היתה כזאת והאמצעית בדיוק ההיפך.

אתמול שוב ישנה בעגלה. התעוררה באחת וחצי, בשתיים ובארבע וחצי לטיול של 5 דק', שאח"כ החנתי אותה ליד המיטה. בבוקר הסכימה שוב לציצי במיטה וקמנו בשבע וחצי.
היום הסכימה לישון במיטה בחדר של הבנות. נראה איך יעבור הלילה.

אצלנו כבר עבר. שני לילות ברצף שישנה עד הבוקר, או מתעוררת אבל ממשיכה לישון במיטה.
אני רוצה לכתוב עוד אבל עסוקה. תיכף אשוב...

אצלנו כבר עבר.
אייך??? אייך??? אייך???

בשתיים עשרה וחצי כבר הודיעה שרוצה שוב לישון בעגלה.

יו איזה כיף שיש הזדהות אנושית אי שם למה שאני עוברת.
אני מרגישה שאפילו בת דודתי עם תינוק בן תשעה חודשים שופטת אותי... שכחה איך זה השלב הזה.
בינתיים אני משתדלת להמשיך את הקו ש"הדביקו" לי כ"אמא קוקואית" או אינדיאנית מצויה (למראה המנשא)
הפספוסית המהממת ישנה צמד צמוד ובמנשא המון משעות היום.כשאני רוצה קצת "להשתחרר" (דו משמעית) אני מנסה להעביר אותה לידי במיטה או לעגלה, לא תמיד בהצלחה יתרה. כמובן שלידיים אחרות יש בעיה גדולה יותר ואני נשארת במותג הבית כקוקואית, כמפנקת וכהורסת תינוקות סדרתית.. שיערב...
פתרון בינתיים, אין

חגית ל,

זה נשמע קשה מה שעובר עליכם. מי כמוני יודעת.
יש לי כמה דברים לומר, אבל אני חייבת לסייג לפני שאני אומרת את הדברים רק מהנסיון שלי, ומן הסתם מה שקורה אצלנו שונה ממה שקורה אצל אחרים, והיכולת שלי לישון או לא לישון כך וכך שעות בלילה מן הסתם שונה מהיכולת של אמהות אחרות.
אצלנו התקופות האלו התחילו לפני כשנה. זאת אומרת, תמיד היו התעוררויות בלילה עם קושי להרדם שוב, אבל אני מתכוונת להתעוררויות הכוללות הבעת התנגדות לחזור לישון במיטה, שהן לאורך זמן מתמשך. כשאני חושבת על זה עכשיו - זה מאד דומה להגדרה של שביתת פשפושים! אז אולי נקרא לזה שביתת שינה?
ההקבלה ל שביתת פשפושים דוקא מוצאת חן בעיני, ואני חושבת שאפשר למצוא דברים דומים, גם בסיבות הגורמות ל"שביתה" וגם בדרך ההתמודדות איתה. לדעתי, ב"שביתת שינה", כמו בפשפושים, משהו אמיתי גורם לזה. מחלה, או כאב או פחד, (או אולי גם התנגדות לשגרה) לא תמיד ברור מה, אבל משהו גורם לסירוב העיקש הזה. באיזשהו שלב, כנראה, הגורם הראשוני כבר נעלם, אבל ההתעקשות נשארת. לגבי ההתמודדות - כמו בשביתת פשפושים, זה מצריך קצת יצירתיות וגם מידה של חוסר מירכוז. אצלנו, כשאני מרגישה שהגורם כבר נעלם (במקרה שלנו זה לרוב מחלה), אבל הקושי לישון באופן הרגיל נשאר, אני מנסה כל מיני דברים אחרים שיגרמו לה לחזור לישון כמו תמיד (הנקה בשכיבה), ולראות מה תופס. פעם זה היה בובות ששמנו ליד המיטה, ואז היא הצטרפה ברצון. פעם זה היה משחק שהמצאתי - ללכת על ארבע לכיוון המיטה עם קולות של שאגת אריה (היא תמיד רצה אחרי ומתפוצצת מצחוק, מתחילה לזחול גם היא ומטפסת יחד איתי על המיטה). לנסות ולראות מה עובד. העיתוי הוא גם חשוב. לתפוס את גל העייפות. כשהיא לא עייפה אז אין לי סיכוי גם אם אגייס את הרעיונות הכי יצירתיים בעולם. אני גם חייבת לסייג ולומר שבשעות מאוחרות כושר ההמצאה שלי נחלש.. וכשאני עייפה ממש אני מגיעה למשפטים כמו "לכי כבר לישון" או "את יכולה לשחק עם אבא בסלון או לישון עם אמא במיטה". זה בדרך כלל גורם לבכי אבל היא תמיד תבוא לישון איתי בסופו של דבר, ויש גבול למה שאני יכולה לעשות כשאני ממש ממש עיפה. גם זה בסדר ואני שלמה עם זה.. (אני מניחה שבטח יש אמהות שיבואו ויגידו שצריך לחתוך דברים כאלה הרבה יותר מוקדם ולא לחכות לאפיסת כוחות, אבל זה באמת תלוי בגבולות וביכולות ובאופי ההורות שלך ושל בן זוגך).
לגבי האי-מירכוז של הנושא, אני באיזשהו שלב הבנתי שהתעוררויות האלו לא נוראיות. זה נכון, זה מעצבן שהיא מתעוררת בדיוק שאני מתה כבר לישון, וזה גם מעייף לחשוב כל פעם על רעיונות יצירתיים וגם להכיל את הקושי שלה כשזה שתיים בלילה... אבל בגדול - גם כשהיא מתעוררת אני בסך הכל ישנה טוב. את כל השעות שהיא ערה היא גם ישנה אחר כך, ואני משלימה הכל איתה (טוב, אין לי (עדיין) ילדים נוספים אז אני יכולה בכיף לישון איתה אם זה קורה, אצלך זה אולי אחרת). ברגע שהבנתי שהשד לא נורא כל כך, יכלתי להוריד את הלחץ שלי מהנושא, וכשהיא מתעוררת אני כבר מקבלת את זה בשיוויון נפש גמור. הורדת הלחץ שלי מהנושא גורמת לתקופות הללו להיות פחות תדירות, וגם להסתיים יותר מהר (התקופה הראשונה היתה כשבועיים-שלושה, התקופה האחרונה היתה בת שלושה ימים...). בדיוק כמו שבשביתת פשפושים הורדת הלחץ עובדת. חלק גדול מהעניין הוא התנגדות שלה להתנגדות שלך.

האם את מרגישה שהגורם לפחד עוד שם?
האם יש לך דרך להוריד לחץ מהנושא, למצוא דרך להשלים שעות שינה?

מקווה שזה עוזר.

אנסה לגבש עוד מחשבות ולהעלות אותן על הכתב.

אמונה,
את לא נשמעת לי "קוקואית" אלא אמא שרוצה להיות עם התינוקת שלה קרוב קרוב, הדבר הכי מובן בעולם. גיל שלושה חודשים זה גיל כזה פצפון, יש כאלה המכנים אותו "השליש הרביעי של ההריון". לשאת אותה במנשא וקרוב לאמא זה כל מה שצריך.
אני חושבת שבאתר הזה תמצאי עוד הרבה אמהות שחושבות ומרגישות ככה. פה את לא לבד.

עוד דפים שאולי יעניינו אותך:
חרדת זרים
מהו עקרון הרצף
יחס המשפחה המורחבת לעקרון הרצף
(בעצם, כל מדור עקרון הרצף)
ובטח יש עוד.. את מוזמנת לחפור באתר...

המרגיעון "כולנו משפחה אחת"
@}

אמא של דגיגונת, תודה על השיתוף המחכים. בדיוק עכשיו אני מנסה להבין כמה נקודות שהעלת אותם.
בעיני, השימוש בעגלה, או על הידים, או כל דרך אחרת שעבדה כדי להרדים אותה כשהיא היתה במצוקה, הוא קצת כמו שימוש ב"קביים" או "גבס", במובן הזה שקשה להפרד ממנו אחרי שאפשר כבר להסירו. אני חושבת שאז מופיע כבר פחד אחר - פחד לעזוב את הפתרון שעבד ולחזור לשגרה הקודמת.
אני מעדיפה שהיא תהיה עלי כשאני יכולה, אני ממש מרגישה את הצורך שלה בזה, אבל אני מרגישה שהיא לא יכולה עכשיו להרדם בלי מנשא ומוצץ. בעייתי, לא?!
אתמול ניסינו לצאת לאכול והצטערנו על ההחלטה. יצאנו במהירות עם סיום הנקה כדי שיהיה לנו קצת זמן ביחד לפני שהיא תרצה שוב לאכול ושכחנו את המנשא, היא היתה עייפה חבל על הזמן אבל התקשנו להרדים אותה. מה שעזר בסוף זה תנועה הלוך ושוב בעגלה (קביים) אני מצד אחד מרגישה שלהיות בתנועה עושה לה טוב אבל מצד שני בא לי שהיא תדע להרדים את עצמה ולא תהיה תלויה רק בי (כיף לי התלות הזו אבל אם זה ימשיך זה לא יהיה טוב...)
ידועה לי הדעה של עקרון הרצף ואני מאמינה בה ב(כמעט)כל מאודי אבל אני כנראה עדיין שבוייה בתפיסות המקובלות בשוק...
גם מה שכתבת על זה שצריך להרפות קנה את ליבי, זה כל כך נכון! במשך הזמן נרגעתי, קיבלתי את השעות שלה ולמדתי להסתדר עם זה כך שיש לי אפילו זמן לכתוב כאן...(-:
בעצם הדיון התחיל מהפחד שלה מזרים, תודה על הלינקים אקרא שם
אני חושבת שבאתר הזה תמצאי עוד הרבה אמהות שחושבות ומרגישות ככה. פה את לא לבד.
אני ממש מרגישה "מחוברת" ואפילו מכורה. בגלל זה אני כאן.. ככה זה כשיש מי שמבין אותך או לפחות משתדל בכך.

אמונה,
המשפט שכתבתי מופנה אל חגית ל, ומדבר על בעיה ספציפית של ילדה בת שנה ועשרה חודשים, שכבר רגילה לישון במיטה, ופתאום קשה לה. לא על ילדה בת שלושה חודשים. עכשיו כשציטטת אותי אני רואה שזה לא היה ניסוח מוצלח כלל וכלל (כמו שחששתי כשכתבתי).
מוחקת אותו ובקרוב אנסח משהו חדש.
ברור שתינוקת בת שלושה חודשים צריכה לישון על אמא בהנקה או על הידים או בתנועה.
בעצם, את גורמת לי לתהות למה בדיוק התכוונתי. הולכת לחשוב על זה.

תמיד טוב לעשות חושבים מחדש, זה מחדד את החשיבה.
אני התחברתי למה שכתבת לחגית כי אלו תהיות שעולות לי כרגע.

הקטנה ישנה טוב אחה"צ. אח"כ בילינו בגינת המשחקים. אח"כ לא הייתה עייפה לישון ובכ"ז אחרי רחצה מאוחרת מאוד - טעות, כן - היא נירדמה במיטה שבה הסכימה לישון בחדר של הבנות. כשנירדמה הלכתי למיטה שלנו כי לא היה לי שם מקום וכמובן התעוררה ולא הייתי שם ושמח. רוצה בעגלה אבל לא נירדמת. הודעתי לה שגמרנו טיולים בעגלה. שתישן בעגלה אם היא רוצה אבל בלי טיולים. ככה בילינו את הלילה עד ארבע בבוקר כשבשלוש אבא מחליף אותי ולצרוח הולכים לחדר הרחוק כדי שלא תעיר את הישנות.
בסוף הלכנו לישון על הספה עד הבוקר. היא קמה עירנית ושמחה. אני שוב הרוסה וגם אבא.

אמא של דגיגונת - אני מעריכה את מה שאת כותבת לי. אבל אני חושבת שבילד הראשון הדברים הם אחרים. אני עוד זוכרת את העובדה שיצאתי לטייל באמצע הלילה עם בכורתי רק מפני שהיא התנהגה כמו שהקטנה מתנהגת.
כנראה שהנכונות שלך היא כמו ששלי היתה אז. היום, אחרי תינוקת מספר שתיים שלא דרשה כאלה דרישות ובגרות שלי כהורה שמבינה שיש גבולות גם בחיים, אני מאוד מצטערת שבהרבה פעמים לא אמרתי פשוט לא. זה היה עושה לה הרבה יותר טוב.
אבל הנה יש עוד פעם אחת שמאתגרת אותי באותם מקומות והפעם הנכונות שלי היא פחותה בהרבה, ולו רק בגלל שהמחיר שאני משלמת בריאותית על כל העניין מתחיל להיות יקר ובתור האמא האחת שיש פה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם אותו, בגילי לפחות, כי סומכים עלי שאני נישארת בינתיים.

אני תוהה אם זה בגלל הג'ינסנג ששתיתי או שזה עניין של גיל שהיא עוברת את משבר הפחדים 'חדת!' כל הזמן. אני לא זוכרת כאלה לילות עם השנייה.

כיף לי התלות הזו אבל אם זה ימשיך זה לא יהיה טוב...)
כרגע, בשלב שבו היא נמצאת, אם היא לא היתה זקוקה לך זה היה מאוד מדאיג

הבת שלך מתפתחת נהדר, היא מזהה את מי שמטפל בה ומסור אליה (=ההורים ובעיקר אמא), ושואפת להיצמד אליו, מתוך האינסטינקט הבריא שלה - להיות מטופלת היטב ולגדול. תני לה להתענג על תחושת הביטחון הזו ולשאוב ממנה כוחות. ככה ילדים גדלים. זו לא תלות לא-בריאה שקיימת אצל מבוגרים. זה הדבר האמיתי, הצורך באמא. אין צורך חזק מזה.

בואי ניפגש שוב בעוד חצי שנה ותגידי מה מצב התינוקת אז

סביר שתינוקת שכבר התחילה לזחול, שגילתה שהיא יכולה לנוע, שאוכלת מוצקים, תתנהג לגמרי אחרת. בינתיים, תיהני כמה שאפשר מהשלב המקסים שבו היא נמצאת כעת... זה עובר ממש-ממש מהר. בשנה הראשונה, כל חודש הוא משמעותי ביותר.

הדברים נכתבו לאמונה כמובן.

קרוטונית מהמרק הגדול,
אני בהחלט נהנית מכל רגע מתקשה בעצמי להפרד ממנה (וחושבת לפעמים שאני משחקת בבובות (-: )

התהייה היא על
זו לא תלות לא-בריאה שקיימת אצל מבוגרים. זה הדבר האמיתי, הצורך באמא. אין צורך חזק מזה.
אני פשוט מרגישה שככל שעובר הזמן היא נהיית תלויה בי יותר, מפחדת מהסביבה ובוחנת כל אדם שאינו אני שבע פעמים... ותוהה לעצמי אם זה אומר שהיא עוד יותר צריכה אותי, או שמא היא התרגלה אלי וזהו...

קרוטונית, אולי יש לך גם תובנות בשבילי?

היי חגית
ממה שאני קוראת פה ושם אתם עדיין בטרטור של החיים
והיא )-: ..חדת
ניסית גע ב...?
היה לי רעיון אולי ללמד חושך
כלומר ביום לעבור מחדר מוא לחדר חשוך(אולי חדר מדרגות)
להשאר בחושך לומר חושך מתנגן כזה להשאר במגע
ולעבור ביחד את רגעי ההסתגלות עד שמתחילים לראות משהו בתוך החושך
להפוך את ההסתגלות הזו לשעשוע
הרי באופן טבעי זה מה שילדים עושים
הם (לקראת גיל שלוש בדרך כלל(-: )הופכים את הפחד למשחק ואפילו נהנים לצד הפחד
כנראה מהקלה שבהתגברות, .........אולי שווה לנסות לפחוד במכוון בשעות היום
וללמוד להתיידד איתו , ספרי לי .......

חגית,
אולי יש לה חלומות מפחידים?
ואולי לא חלומות מפחידים רגילים, אלא כאלה שרואים בהם דברים אמיתיים?

ואולי - משהו אפילו יותר פרוע, ובטח לא כל אחד מאמין בזה - אבל אולי היא רואה ישויות?!

(אני לא מבינה בזה הרבה, אבל סוג הפחד שתיארת נשמע לי כמו לא פחד רגיל)

אני פשוט מרגישה שככל שעובר הזמן היא נהיית תלויה בי יותר, מפחדת מהסביבה ובוחנת כל אדם שאינו אני שבע פעמים...
ככל שעובר הזמן היא פשוט מביעה את עצמה טוב יותר. אצל תינוק בן שבוע תגובות החרדה לא גלויות, הן מתבטאות אולי בדופק מהיר יותר או לחלופין בשינה עמוקה כשהוא "אוטם" את עצמו לסכנות הסביבה. בן 3 חודשים כבר יכול להראות סימנים שברורים לך יותר, זה הכל. העיקרון אותו עיקרון

היא מעדיפה את חברת ההורים שלה.

ואגב, מה רע בבחינת אנשים אחרים? זה לאו דווקא מחשדנות. האימאג' העיקרי שתינוק "מתוכנת" אליו הוא הפנים האנושיות. הן מרתקות אותו, הבת שלך מסתכלת בעיון, ובצדק.

קרוטונית, אולי יש לך גם תובנות בשבילי?
אה....

לא הרבה, האמת, זה נשמע די סיוט... חוץ אולי מזה שהכי חשוב זה שתשנו טוב. אם היא נרדמת בעגלה, יעזור שתכניסו את העגלה אליכם לחדר?
לחלופין, אם הסכימה להירדם במיטה עם הבנות, אולי פשוט תקחי מזרון ותשני לידן (אמרת שאין לך מקום), כדי למנוע מצב שהיא מתעוררת ואת אינך?
אני יוצאת מנקודת הנחה שזו תקופה קצרה.
בינתיים אולי שווה לבדוק סיבות: מה קרה בבית המלון? האם מעברי המקום הם שמאיימים עליה?
ובאמת אולי היא מפתחת מחלה? בדקתם אוזניים / אפטות / שיניים / תולעים וכל מיני כאבים מציקים כאלה?

אמונה, אני ממליצה לך על הספר "יומנו של תינוק" - נזכרתי בו פתאום, גמעתי אותו בשקיקה כשהייתי אמא צעירה. הוא מתאר יפה מאוד (על סמך מחקרים) איך התפיסה החושית, הראייה וגם החשיבה של תינוקות עובדת, איך הם מרגישים כשאמא נכנסת לחדר, כשהם רואים גירוי ויזואלי מעניין, כל מיני דברים כאלה.

עשב השדה - תודה!!! המשחק גע ב... לא ניתן כרגע, כי כשהיא מתעוררת היא קצת מטושטשת וישר עוברים לעגלה או קופצים, היא לא במצב למשחקים למזלי. נשמע לי לעניין ההצעה למעבר מאור לחושך ואנסה.

אהבת עולם - אני חוששת מזה מאוד, כי אז אין לי דרך לעזור לה בזה.

קרוטונית - העגלה כמובן לידי. אמרו לי שהיא עלולה ליפול מהעגלה ולא לתת לה לישון שם אבל היא רוצה רק שם.
מה שקרה בבית המלון זה שהאמצעית כל הזמן רטנה שהיא מפחדת מההרים, כי זה מזכיר לה את המכה שקיבלה כשנפלה מהספה. אצלינו כל אחד מפחד ממשהו והבכורה מפחדת בכלל להשאר לבד כך שהיא למדה יפה מאוד להסתגל למשפחה.
היום היא כל הזמן רק אמרה שהיא 'חדת' - מהתנין של דורה, מציפור, מאבא, ממטוס, מהסיר - נראה שזה הפך למשחק אני נורא מפחדת תחבקו אותי ותשמרו עלי. בכייף, היא כזאת מקסימה.
לא בדקתי לה את כל הדברים שציינת, לא יודעת איך אם היא לא מתלוננת על משהו ספציפי.
שכנעת אותי בכ"ז לישון שם בצפיפות.

המון תודות לכן @}

היום היא כל הזמן רק אמרה שהיא 'חדת' - מהתנין של דורה, מציפור, מאבא, ממטוס, מהסיר - נראה שזה הפך למשחק אני נורא מפחדת תחבקו אותי ותשמרו עלי.
זה מזכיר לי שהקטנה שלי למדה את כוחה של המילה "לא". זה התחיל כמין משחק כזה ששאלנו האם זה ירוק? לא. זה אדום? לא. זה עגול? לא... וכו' וכו'... והיא קלטה את הפזמון והתחילה לומר על כל דבר "לא". אני חושבת שהיא די נדהמה מהכוח שיש למילה הזו - "רוצה לצאת החוצה?" "לא". ובאמת לא יוצאים החוצה. איזה כיף - בואו ננסה שוב.. לא לא לא לא על כל דבר. כשהתלוננתי באזני חברה היא הציעה "למה שלא תעשו משחק של 'כן'?" וואלה. ניסינו, והפלא ופלא - זה עבד. התחילה גם לומר כן. ולאט לאט השימוש במילה "לא" דעך למימדים נורמלים (וגם זה שלמדתי לשאול בצורה יותר מדויקת).
יש לי סתם הצעה - מה עם לנסות משחקי השלכה? לקחת בובה, וליצור סיטואציה שבה הבובה מפחדת ממשהו, לתת לזה לגיטימציה, אבל גם למצוא פתרון (בובה אחרת מלטפת ומרגיעה / בובה שותה מים ונרגעת / בובה קוראת ספר ונרגעת.... הבנת את הרעיון...). ואז לשאול את הבובה - את עוד מפחדת? והבובה עונה - "כבר לא מפחדת. נרגעתי. עכשיו אני מרגישה יותר טוב". אני לא יודעת איך אתם במשחקי השלכות, אבל הבת שלי מתחברת לזה מאד. (בעצם - למה בובה אם יש לה אחיות גדולות... מה עם לדבר עם הגדולה על הפחד שלה מ"ההרים" כך שהקטנה גם תקשיב? סתם רעיון...)

מקווה שיעבור לכם..

חגית, היי
אני מבינה שבגלל שפשוט נמאס לכם ואתם מותשים ורוצים פשוט להמשיך לישון,
וגם בגלל שזו ילדה שלישית
ולא רוצים לבלבל בין יום ללילה משחק לשינה וכו' אז גע ב... לא מתאים לך
לגיטימי בעיני.
פשוט בהתחלה תארת היסטרייה של בכי, מן שקיעה פנימה לתוך עצמה וחוסר יכולת להשלף משם, למצב הזה גע ב... מתאים , אולי אם נוצר מצב דומה במשך היום?
וגם בלילה זה לא צריך לשאת אופי של משחק אלא מן עזרה ראשונה כזה.
אפשר גם להמציא למשל הנה אני נוגעת בלחי שלך, במצח,בעורף, מרגישה? יופי
וכן הלאה, יותר אינטימי ובכל זאת שולף לא?
בהצלחה ולילה טוב ושקט

חוצמזה עגלה היא כמו מבצר מגן כזה לא?
אולי תנסו ליצור מבצר כזה במיטה?עם כריות מסביב או משהו דומה?
גם את זה כדאי לנסות ולהתיידד קודם ביום נראה לי..........
לילה טוב

מסכימה עם אמא של דגיגונת בעניין ההשלכה
אפשר עם בובה או דרך סיפור
דווקא ההרחקה והעקיפין כאן נראים לי חשובים
שזה יהיה סיפור על דובי או חיה או בובה
לא על אחיותיה זה קרוב מדי

גמעתי אותו בשקיקה כשהייתי אמא צעירה
בעצם, אמא צעירה אף פעם לא הייתי

רק אמא טרייה הייתי.

אני רואה שגם אתן ציפורי לילה

המון המון תודות על כל הרעיונות. אתמול התעוררה רק לקראת אחת. ישנתי לידה על הרצפה, מאוד לא נוח וגם לא ממש ישנתי, אח"כ עברנו לעגלה ואח"כ סוף סוף נחתנו בספה בסלון עד הבוקר. שם היא מצליחה לישון הכי טוב, וגם אני

שיהיו לכם לילות טובים וימים טובים ואני אנסה את הרעיונות המצויינים שלכן.

הלילות עוברים ובינתיים התרגלתי.
מתחילים את הלילה בעגלה, באמצע עוברים להנקה בספה וישנים כמה זמן אח"כ שוב מתיישבת ודורשת עגלה וישנה כמה זמן ליד הספה איתי ואח"כ שוב רוצה ציצי בספה וישנים כבר עד הבוקר בדר"כ. או שיש עוד סיבוב כזה באמצע.
במשך היום היא ישנה במיטה שלה, נירדמת עם הנקה.
מה שהתחלתי לעשות איתה זה לשים כלבלבים רכים במיטה ובערב, לפני העגלה, אנחנו מלטפים אותם, בודקים בדיוק איפה האיברים שלהם ומלטפים להם את הבטן. היא מאוד שמחה ללכת למיטה לעשות את זה. גם במשך היום אני משתדלת לעשות את זה איתה. היום כבר ביקשה בעצמה לישון במיטה שלה עם ציצי בלילה עד שהבכורה הואילה להעיר אותה ומייד דרשה לעגלה.

אתמול ישנו על הספה עד הבוקר בלי טיולים בעגלה. מסיימת ללטף את בובות הכלבים במיטה שלה ומייבבת 'חדת' ו'גלה' ועוברת לעגלה, אח"כ ציץ בספה.

נשאלת השאלה הקריטית: האם צריך לשים לעניין סוף, להתעקש שהיא תישן במיטתה, עם אמא או בלי - שזה כמובן עניין של בכי וגבולות - או לתת לה להתרגל לישון בעגלה ובספה ומי יודע עד מתי, אולי עד גיל שלוש?!!!! אולי אפילו עוד חודש?!!!

הודיעה לי שהבובה רוצה לישון בצהריים. הלכנו למיטה ושרתי לה את השיר אוניה שאנחנו תמיד שרים, אז חטפה אותה ואמרה 'גלה', הבובה רוצה לעגלה, היא מפחדת. אז שמתי שמיכה מגולגלת נוספת ואמרתי שזה כמו עגלה וניסינו שוב, אז היא עצמה הלכה לישון במיטה של האמצעית. שאלתי אותה אם כייף לה שם, כן. אז גם אני השתרעתי ועצמתי עיניים והלכתי לישון - זה מאוד הלחיץ אותה ומייד הרביצה לי על הראש שאקום. שאלתי אם היא מפחדת שאמא ישנה. כן. אז דיברנו על מה עושים כשמתעוררים בחושך, מקשיבים ואיזה קולות שומעים, ואם שומעים שקט וחתולים וכלבים - והיא מתבוננת בריכוז כאילו אנחנו באמת בלילה ומקשיבים לחושך. אמרתי שלא צריך להעיר את אמא, אפשר לעצום שוב את העיניים ולחשוב על פרפרים ופרחים, להקשיב לאחיות שישנות ליד.
בזה זה נגמר להפעם.

מה עוד אפשר לעשות??????

ליבי איתך חגית , הלוואי והיה לי משהו מועיל לתרום כאן.
אני מניחה שהזמן יעשה את שלו והיא תרגע עם הזמן.

איזה יופי, באמת ממש עושה איתה
לשמוע ולהקשיב ללילה לחושך
איזה יופי
בהצלחה

מה עוד אפשר לעשות??????

_באמת ממש עושה איתה
לשמוע ולהקשיב ללילה לחושך_
ונראה לי שאת עושה כל מה שצריך... למופת. יהיה טוב @}

תודה לכן @}

אחרי האמבטיה ופיג'מה רצה לספה. ציצי. אח"כ רוצה לישון. אמרתי לה שבמיטה שלה. רצה לכיוון החדרים, קצת מתלבטת באיזה חדר. הפנתי אותה. שמתי גם את בובה ליד - פלסטיק, לא כ"כ נעים לישון עליה בלשון המעטה, אבל אותה היא אוהבת, ראשה תלוי על בלימה ומקושקשת פנים.
ציץ ושירי שינה. בינתיים האמצעית מסיימת את הרחצה, וכרגיל קולנית מגיעה למיטתה ואבא מקריא לה סיפור והיא משתתפת ואני מהסה אותם ומקלקלת להם את החגיגות שהם רגילים. למרות הרעש נירדמה.
אבל כשניתקתי את הציץ והרעש המשיך התחילה להתלונן ולהתרגז וכבר מייללת בצדק שלא נותנים לה לישון ורוצה לברוח. ניסיתי שתיגע לי באף, איזה שהוא משחק מגע אבל היא בכלל לא מוכנה. ניסיתי להחזיק אותה במיטה, לשנות כיוון, לא מוכנה. נישכבה על הרצפה ומצווחת. שוב על הכתף והלכנו לעגלה. שתתה מים ונירדמה.

חשבת אולי, שהבעיה נובעת מהנסיעה?
אולי היא חוותה סוג של אובדן לבית המוכר שלה, ופתאום הוא חוזר, ומאיים?
למה שלא תעשי טיהור בית? זה יכול להקל.
משהו פשוט ופרטי, לא חייב אצל זרים. לעבור בחדרים (אני מבינה שזה בעיקר בחדר שינה), למחוא כפיים בפינות ולבקש מהדברים הרעים לצאת ולנקות אחריהם (או ממלאכים לבוא לנקות). אחר כך להכניס דברים טובים שאת רוצה לחדר. למשל: שלווה, שינה טובה, התרגעות, שיתוף פעולה וכל מה שעולה בדימיונך.
אחר כך, לשטוף את הבית/חדר במים נקיים (בלי סבון), להדליק נר (שישרוף את כל האנרגיות המיותרות) ולהכניס פרחים רעננים.
נשמע ביזארי, אני יודעת, אבל זה אתר ביזארי...

(ויש לי הרגשה חזקה שזה יעזור.)

מה עם עיסוי אחרי האמבטיה ערב
מרפה משחרר ובונה בטחון

_חשבת אולי, שהבעיה נובעת מהנסיעה?
אולי היא חוותה סוג של אובדן לבית המוכר שלה, ופתאום הוא חוזר, ומאיים?_

כן, חשבתי מאוד שזה בגלל הנסיעה, שבמלון כ"כ היה לה כייף ולחזור הביתה זה ממש לא אותו דבר. אולי התרגלה למיטה הגדולה במלון, אולי לעובדה שהחלונות שם סגורים בוילונות עצומים.
למה שהבית שלה יהיה מאיים?
אשמח לעשות טיהור בית. איך מכניסים את הדברים הטובים? פשוט קוראים להם?
פרחים אני דווקא לא אוהבת בבית, רק באדמה או עציצים במרפסת.

_מה עם עיסוי אחרי האמבטיה ערב
מרפה משחרר ובונה בטחון_
היא 'חדת' מאמבטיה, אז עושים טוש זריז. אפשר לנסות עיסוי, אם כי היא לא כ"כ מסכימה לזה.

המון תודות לכן @}

אני כבר מרגישה שהגוף שלי מתפרק. אתמול כל פעם שהתעוררה מהעגלה לקחתי אותה למיטה שלה ועם ציצי נירדמה שם ומשלוש פלוס בערך כבר ישנו שם עד הבוקר.

הרבה אומרים לי שפשוט לתת לה לבכות כמה לילות. הא.

הי חגית,
ראיתי שפתחת לי דף בית. תודה.

קודם כל, קחי אוויר ותנשמי. אני רואה שאת ממוטטת. (אני לא יודעת איך מנקדים פה, אז מלשון סחוטה ולא מלשון סוחטת...)
יש כל מיני שיטות לטיהור בית.
אני מוחאת כפיים בחדרים, בעיקר בפינות וצועקת על הדברים הרעים שייצאו -"אתם לא רצויים כאן יותר!!! החלון פתוח - תשתמשו בו!! ותנקו אחריכם את כל הזבל שלכם!!"
אמרו לי שאפשר גם עם פעמון לעשות את זה.
אחר כך לוקחים נשימה עמוקה, ומכניסים דברים טובים, ברוגע, ובקולות מזמינים: - "אני קוראת לשלווה, לנינוחות לאהבה, לביטחון, לשיתוף שייכנסו וימלאו את החדר."
רצוי לעשות לפני כן רשימה של כל הדברים שאת רוצה עבור כל חדר.
אני גם לא דוגלת בפרחים בבית... אני מדליקה נר (כשאני זוכרת)
עוד אפשרות, במקום, או בנוסף,
זה לשים קעריות חד פעמיות עם מלח גס בפינות החדרים (יעני סופח את כל האנרגיות המקולקלות) ואחרי כמה שעות (רצוי אחרי לילה) לפנות לאסלה (לא לכיור) ולזרוק את הקעריות. ככה כמה לילות.
את השיטה הזאת לא ניסיתי, כי היא יותר מדי ביזארית לבעלי, וזה משהו שהוא ישים לב אליו

אני מפנה אותך גם לדף של ניצה מזר יניב (ניצת הלב), שהיא מטפלת בחסד עליון. היא גם מטפלת וגם עושה טיהורי בתים ובאתר שלה יש בטוח עוד טיפים.
במידה ויש לך עוד שאלות, שאוכל לעזור, בשמחה.
http://www.freespirit.org.il/

מה שלומכם?

ירדנו לפעמיים קימה בלילה ומעבר לעגלה ולספה. עדיין ישנים על הספה בסלון. עשיתי טיהור חדר בחדר שתמיד ישנו בו יחד אבל עדיין היא לא מוכנה לישון שם. חשבתי על זה שכל היום אנחנו בסלון, משחקים ונהנים והולכים לישון בחדר רק בלילה אז אולי בגלל זה היא מתעקשת לישון בסלון. אולי בגלל שאין שם חלון שמפחיד אותה, כמו שיש בחדרים.
לא יודעת ואני עייפה.
המרגיעון אומר: אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך.
אולי גם אני צריכה ללמוד לא לפחד.

ותודה על ההתעניינות @}

דרך אגב,
בת כמה היא בכלל?

שאלתי אם היא מפחדת שאמא ישנה. כן. אז דיברנו על מה עושים כשמתעוררים בחושך, מקשיבים ואיזה קולות שומעים, ואם שומעים שקט וחתולים וכלבים - והיא מתבוננת בריכוז כאילו אנחנו באמת בלילה ומקשיבים לחושך.
זה מדהים, אצלנו ממש אותו הדבר. מפחדת מחושך ולא מוכנה שאעצום עינים. אני חושבת שהיא ששינה וחושך מפחידים כמוות עבורה.
השיחה ביניכן על החושך וההקשבה לקולות נשמעת לי ממש מעולה. אנסה גם אצלנו להפנות את הקשב שלה לקולות הלילה.
אני עכשיו מנסה לעשות כל ערב טיול לילי. גילינו מחדש את מנשא הגב והיא עולה עליו בשמחה. אנחנו מדברות על החושך ועל סוגים שונים של אור, ועל השמש והכוכבים.. אני משתדלת לצאת גם בשעות דמדומים כדי שהחושך יבוא באופן פחות פתאומי. היום היא דיברה כל היום על החושך, משפטים מצחיקים - "פנס עושה חושך", "מנורה עושה חושך"... וגם "עצים עושים חושך" ואחר כך היא אמרה "נעמה אוהבת חושך"... וזה אחרי שהיא לא היתה מוכנה לשמוע את המילה הזו בלי לצווח.

מקווה שהלילות הלבנים הללו יסתיימו בקרוב, לשתינו...
<בהקשר הזה, המילה "לילה לבן" פתאום מקבלת "אור" אחר...

)

אה כן, עוד משהו שעבד אצלנו -
היינו בטיול לפני כמה ימים שכלל טיפוס על מגדל גבוה עם עשרות מדרגות במבנה חשוך. רק נכנסנו התחילה לצעוק "לא, לא, חושך". יוצאים החוצה היא רוצה להכנס ולטפס על המגדל, נכנסים ושוב צועקת שרוצה לצאת... רוצה אך מפחדת.. אז נכנסנו שוב וכשהיא אמרה "חושך חושך" שאלתי אותה אם היא רואה את הנעליים של אבא. היא ענתה שכן. ואז שאלתי אם היא רואה כל מיני דברים שהיו שם, ודיברנו על זה שחושך אבל עדיין רואים, ואז התחלנו לטפס על המדרגות וכל הדרך למעלה הסתכלנו על הצבעים השונים של הנעליים של האנשים שטיפסו לפנינו... היא אפילו צחקה ושכחה שזה בעצם מפחיד אותה...
או במילים אחרות - אולי יעזור להראות לה שבעצם החושך איננו מלא, ואפשר לראות דברים מסביב. כך להוציא אותה מן החרדה ואחר כך להרגיע.

תודה, אמא של דגיגונת. נשמע יופי של רעיון.
אנחנו כל יום אחה"צ בגינת המשחקים אבל כשמתחיל להחשיך אני אומרת שצריך ללכת כי מתחיל להחשיך. הן דווקא מתעקשות להשאר גם אחרי החושך, אבל הכל מואר בפנסים אז זה לא ממש חושך.

אולי בגלל שאין שם חלון שמפחיד אותה, כמו שיש בחדרים
מה מפחיד אותה בחלון?
יש אור בסלון או שחשוך שם כמו בחדר?
במלון היה אור במהלך הלילה?

איך מתקדם?

אתמול היה הלילה השני שהקטנה ישנה במיטה שלנו, כמו פעם!
אחרי חודש של טיולי לילה ושינה בעגלה ובספה הסכימה סוף סוף לישון במיטה הגדולה ולהוציא פעמיים התיישבות ביבבה, שהסכימה מייד לחזור לישון עם הציץ, היו לילות ש ק ט י ם!!!!!!!!!
הלוואי על כל עם ישראל!

בסוף החודש הזה אנחנו חוגגים שנתיים.

וואו חגי איזה יופי לקרוא את זה
_אתמול היה הלילה השני שהקטנה ישנה במיטה שלנו, כמו פעם!
אחרי חודש של טיולי לילה ושינה בעגלה ובספה הסכימה סוף סוף לישון במיטה הגדולה ולהוציא פעמיים התיישבות ביבבה, שהסכימה מייד לחזור לישון עם הציץ, היו לילות ש ק ט י ם!!!!!!!!!_
קצת מרגישה כמו "הצלחנו"D-: D-:

וואו חגי איזה יופי לקרוא את זה

כן, עשב! המון המון תודות לכל העוזרות, שתהיו בריאות ושמחות עם לילות שקטים וטובים @}

(בכ"ז, נא לא למחוק את הדף)

וואו חגית איזה יופי לקרוא את זה
ומזל טוב! (גם אנחנו בסוף החודש הזה חוגגים שנתיים.)

המון מזל טוב גם לכם! @}

בעצם, החזרה למיטה הגדולה קרתה לא הרבה אחרי שעשיתי טיהור חדר, אז יתכן שזה בגלל זה. אני גם פחות מרשה לעצמי להיות רוחנית ומשתדלת להיות יותר גשמית ומעשית ושמחשבתי לא תנדוד ליד גבול הרוחניות, אולי בגלל זה. נראה לי שזה משפיע מאוד על ילדים קטנים.
אולי זה סתם עניין של גיל