פובית דף בית

[מ_י_כ_ל*]

טוב, מזה זמן מה אני זוממת לפתוח דף לבחינה מעמיקה של הסוגיה: מדוע אנשים חוששים לפתוח דף בית . על פניו, זה נשמע ממש מטופש (אפילו לא צריך משכנתא...), אבל הנה רבים וטובים חוששים.

רעיונות למה?

[יערת_דבש*]

שחרור ואיבוד שליטה.

[קלא_אילן*]

אני שהיתי במתחם חסרי הבית, או שמא עליי לומר בעלי סימן שאלה, במשך זמן רב; משעת ההוספה הראשונה (כמדומני) שלי בדף על זבובים וחיות אחרות ועד חנוכת ביתי עברה בערך חצי שנה. למה? פשוט לא הרגשתי צורך, ולא מפני שחששתי. רוב הזמן הזה לא הייתי פעיל, וכשרציתי לחזור לעניינים פתחתי את ביתי.

הפחד מפתיחת דף בית הוא פחד מדחיה. הנה, אפילו עכשיו איני בטוח האם מישהו יתעניין בסיפורו המרגש של דף הבית שלי, והאם ההערה הזאת כולה אינה תוספת מאוסה וקרצייתית. אז מה הפלא שחוששים לפתוח דף בית?
אני חושב שפשוט שצריכים להתרגל ליחסי האנוש המקוונים.

[נועה*]

כשאין לך דף בית אתה לא ממש חלק מהקהילה ולרבים מאיתנו יש כנראה קשיים להכנס לחברה חדשה. על אף האנונימיות האפשרית כאן עדיין יש חשיפה של תהיותנו, בעיותינו לעיני כל. דעה פה ושם עוד ניחא, אבל דף בית

<נועה משוטטת באתר קרוב לשנתיים ועדיין ללא דף בית>

[שמיכת_טלאים*]

לי לוקח המון זמן לרדת מהגדר - גם אני מסתובבת פה כמעט שנתיים ורק בזמן האחרון אזרתי אומץ לכתוב. למתבונן מהצד אנשי האתר נראים קהילה מאוד מגובשת, שכולם מכירים אחד את השני - ומאחר שפתיחת דף בית אישי היא מין הצהרת השתייכות, קצת מפחיד אותי "להידחף" פתאום פנימה. בעצם, אולי זה פחד מדחיה.

[ש_מים_וארץ*]

שאלה...
דף בית זה אומר שהשם שלך נצבע בכתום ולא מופיע בכחול כמו בהתחלה?
או שזה אומר שהקישור לשם שלך מוזן כבר באינפורמציה כלשהי?
ואיך קרה שבפעמים הראשונות והבודדות שרשמתי כאן הודעה, שמי הופיע בכחול ופתאום הערב הוא הפך כתום??
קסם...

• זה באמת הביך בשניה הראשונה:-)

אולי זה בגלל שהחלטתי להרשם הפעם עם שם משפחה??

[טרה_רוסה*]

אורית,
כחול זה שמות שיש בהם רק מילה אחת.
ירוק זה שמות (וגם קישורים לדפים) בהם לא היית עדיין. לדוגמה, אצלי שמיכת טלאים מופיעה בכתום, כי הייתי בדף הבית שלה (שנמחק בינתיים). אצלך זה אולי מופיע בירוק.

בתור משתמשת חדשה, אני יכולה לומר שאם עוף החול לא הייתה מזכירה את השם שלי (בתור קוריוז בדף מברוכ שו איסמה איסמו), אולי לא הייתי כותבת פה עד היום. הייתי נשארת קוראת סמויה. אם היא לא היתה מציעה לי לפתוח דף בית, בטח לא הייתי פותחת.

אז אני מזמינה, נועה, אורית ושמיכת, למה שלא תפתחו דף בית? כל כך הרבה זמן אתם פה! שמיכת אפילו לא צריכה לחשוב על כינוי, כבר יש לה...

[מיכל_שץ*]

מ י כ ל - כל הכבוד! לא האמנתי בשניה הראשונה שאכן תפתחי דף שכזה.

אורית: תבדקי ב _דף בית אישי
הכחול - בכלל שהיתה רק מילה אחת, כתום, בדר"כ זהו דף שכבר ביקרת בו פעם אחת, אולי מישהו פתח לך דף בית ללא ידיעתך (יכול לקרות בטעות)
אין אצלך שמות ירוקים? - ירוק בלי סימן שאלה, זה טוב, סימן שיש דף בית, עם סימן שאלה - לא טוב! זה כאילו כתוב - מי את ש מים וארץ?

אני חושבת שאנשים חוששים מפתיחת דף בית, כי הם חוששים להתחייב.
ישנו גם איזה חשש אצל רוב האנשים -כנראה- שעליהם לפרט על עצמם כל מיני פרטים אישיים ואינטימיים בדף הבית שלהם. כשהם מגלים שלא כך הדבר, בדר"כ יותר קל להם. יצאו מזה דווקא כל מיני פתיחות מעניינות לדף בית (כמו של מ י כ ל ושל א גרויסע מויש לדוגמא).

אני פתחתי לי את דף הבית שלי, כי רציתי להפטר מסימן השאלה. לא כתבתי כלום, עם הזמן הוא התמלא, אני עדיין לא ערכתי אותו אפילו פעם אחת. גם כן סוגיה מעניינת - פוביית-עריכת-דף-בית-אישי - או שלא.

חשבתי להיות קלילה, אבל לא יצא לי. דווקא יצאתי כבדה לאללה. מקווה שלא קילקלתי את אווירת הדף (אם היתה כזאת)

[ש_מים_וארץ*]

כל כך הרבה זמן אתם פה!

??? אני דווקא נורא מעט (אני חושבת ששבועיים שלשה מאז שגיליתי אתכם)- אבל הספקתי כבר לקרא המון....
מאוד מעניין ומגוון ועשיר לכם כאן ועכשיו למדתי עוד משהו בעניין שמות ודפי בית

• תודה על ההסבר:)

[טרה_רוסה*]

אני דווקא נורא מעט
בכל זאת את מוזמנת לפתוח דף בית

[טרה_רוסה*]

וגם, מעיון ברשימה _דף בית אישי, אפשר לראות שיש המון אנשים שפתחו דף בית ונעלמו להם, אז לא חייבים להתחייב...

[מ_י_כ_ל*]

ראשון ראשון - קלא אילן, הגם שברגיל דבריך היו מזמינים ממני את הקונדסיות הראויה, הרי שהפעם הם כה נגעו ללבי, עד שאני מתגברת על היצר הראשוני שלי ועונה ברצינות גמורה - אני מאוד מתענינית בסיפור דף הבית שלך. ואם כבר מדברים על זה, אני גם מאוד מתענינת בשאר כתביך (הגם שאני לא תמיד יורדת לסוף דעתך... אבל תשמח לדעת, שאני רואה בכך מום אישי שלי ולא שום עדות על אמרותיך). דבריך כתובים בחוכמה, בהומור, ובשפה שיש להתענג עליה. המלצתי אליך - בכל פעם שאתה נתקף בפובית 'מי יתענן בי בכלל', חזור לכאן וקרא את דברי.
עם זאת עלי לסייג - אין לצטט דברי אלה. אני אכחישם נמרצות. אחרי הכל יש לי מוניטין לשמר כאן (ור' להלן ).

קלילה...מקווה שלא קילקלתי את אווירת הדף (אם היתה כזאת)
לא, לא, ממש לא היתה אוירה קלילה (טוב לדעת שאלה הציפיות ממני ).
אם עוד יש תוהים באשר לרצינות כוונותי, הרי הסבר שיבהירן: כידוע (או לא), במשך זמן לא מבוטל הייתי גם אנכי במתחמקים. זה לא שקינן בי הפחד מפני קהילה סגורה ובלתי מוכרת. אני מכירה כמה מהכותבים המרכזיים כאן מזה זמן רב ואשר לחברי הקהילה האחרים, לאחדים מהם יצא לי להתוודע וירטואלית קודם לפתיחת דף הבית, בשל מעורבות בכמה דיונים. גם לא חששתי מפני התעלמות או דחיה, אחרי הכל זה היה די ברור, שלפחות אלה שביקשו (דרשו? לחצו?) את פתיחת דף הבית, גם יעשו בו שימוש. ועם זאת, לא הצלחתי להביא עצמי לכדי פתיחת דף בית. זה ניחא. מה שיותר הטריד אותי הוא שלא הצלחתי להבין מדוע. מדוע אני כל כך מהססת וחוששת? כפי שציינתי בפתיח, משכנתא זה לא דורש, להכיר הכרתי, מדחיה לא חששתי, אז מה לעזאזל???

כשראיתי היום (בדף שנפתח עבור שמיכת טלאים, וקודם לכן בדף של א גרויסע מויש), ביטוי נוסף ל'ביתופוביה', חשתי שבאמת כבר הגיע הזמן לברור מעמיק של הסוגיה הזו.

אז מה, בכל זאת, זה היה אצלי? אני עדין לא עד הסוף בטוחה. אני רק יודעת שזו לא היתה העמדת פנים או נסיון לסחוט חיזוקים. זה אכן היה קשה. כעת, משקראתי את דבריה של שמיכת טלאים גיליתי, שאני מאוד מתחברת לתפישה, שפתיחת דף בית כמוה כ מין הצהרת השתייכות . אז כנראה שזה אכן לקח זמן עד שהרגשתי שלמה עם הצהרה שכזו.

[פלוני_אלמונית*]

(שוב, א גרויסע מויש ממחשב לא שלה)
אז באמת פתחת דף כזה. כולכבוד! חששתי שאת צוחקת וקיוויתי שלא.
הבעיה היחידה היא שהערב הזה מוקדש כולו לסיום עבודה מעיקה, וכתיבה פה דורשת קצת יותר תשומת לה (וזמן) משרבוט כמה שורות בהינף מקלדת.
האמת, כולכם תוכלו לעזור לי לסיים את העבודה אם תתנו קפיצה ל דף זמני עזרה בחשיבה יצירתית

<מויש מבקשת עזרה תוך הפעלת מניפולציה קלה>

[ענת_גביש*]

לי פשוט פתחו דף בית כשרצו להגיד לי משהו. רק עכשיו אני קולטת כמה עשו לי את החיים קלים!!
בינתיים זה הפך "לא מנומס ולא מקובל" לפתוח לאחרים דף בית . דווקא חבל כי זה כמו לפתוח דלת ולהגיד יאללה בוא תכנס. (הרבה יותר קל מלפתוח דלת ולהגיד שלום באתי, לא?) מקסימום אפשר למחוק.
והאמת בכלל לא צריך לכתוב על עצמך פרטים בדף בית. אבל אתה מאפשר לאנשים לדבר אליך (שמיכת, אני נאלצתי להשתפך בפנייך ב תגובות לתותים עם שמנת כי אין לך דף ועד היום לא יודעת אם ראית (-: .) ויכול גם לענות להם, בלי דף מתאים לנושא...
טרה אני שמחה שפתחת כי כך נתקלתי בצילומים היפהפיים שלך.
טרה כתבה: אז אני מזמינה, נועה, אורית ושמיכת, - מצטרפת לטרה בהזמנה.
ואולי הכי חשוב - אם יש דף בית מרגישים יותר בבית, לא?

[אמא_מתחדשת*]

גם לי היו חששות שדף הבית ישאר ריק. אפילו שוחחתי עם חברה (שהיתה פה באתר ואני מקווה שעוד תחזור) על הנושא. הבנו שעלו לנו המון חששות מימי הנעורים, האם יקבלו אותי? האם אהיה שייכת?. האמת שזאת אחת הסיבות שפתחתי את הבית....להתמודד עם הפחד.

[שמיכת_טלאים*]

כשראיתי היום (בדף שנפתח עבור שמיכת טלאים?...ביטוי נוסף ל'ביתופוביה'
אז זהו, שדווקא העניין הזה, פחות משהוא פוביה, הוא התעצבנות קלה שמישהו שאין לי מושג מיהו פתח לי דף בית בלי לשאול אותי מה דעתי בנידון. אני די קשורה לסימן-השאלה שלי
>שמיכת חושפת את הצדדים הסוציומתיים שלה<

[מ_י_כ_ל*]

אוי, לא! עשיתי עכשיו ניסוי ואי אפשר להכניס סימן שאלה כחלק מכינוי.

[עדי_יותם*]

את יכולה לפתוח דף שמיכת טלאים? (-:

[עדי_יותם*]

אה, לא, את לא יכולה. סליחה.
בכל זאת, זה לא תירוץ.

[מיכל_שץ*]

גם לי היו חששות שדף הבית ישאר ריק
?????????
הסבירו, נמקו וצטטו מקורות רלוונטיים.
אתן רציניות?
ואם הוא יהיה ריק, אז תמלאו אותו! וחוץ מזה כל מי שמשתתף בפורום מספיק זמן ופותח דף בית, דבר ראשון כולם באים לברך ברכת ברוך הבא ולהביא
ותמיד יש מישהו שיש לו משהו להגיד.
אני למשל חיכיתי כ"כ הרבה זמן ש מ י כ ל תפתח דף בית כי היה לי משהו לומר לה, ולקח לה כ"כ הרבה זמן, ועד שזה סוף סוף קרה, שכחתי מה היה לי לומר.
כל פעם שאני רואה את סימן השאלה הזה ליד השם, אני מקבלת את אותה תחושה שיש לי כשמישהו בא אלי הביתה ועומד לי באמצע הסלון, לא רוצה ללכת, אבל גם לא רוצה לשבת, לא מרגיש בנוח וגורם גם לי להרגיש לא נוח. אני מתנצלת אם אני נשמעת נרגנת אבל השעה מאוחרת, אני צריכה ללכת לישון... לילה טוב

[טרה_רוסה*]

כל מי שמשתתף בפורום מספיק זמן ופותח דף בית, דבר ראשון כולם באים לברך ברכת ברוך הבא ולהביא
דווקא לדעתי ההיפך. כשזה מישהו שמשתתף הרבה זמן, כבר כל כך רגילים לראות את השם שלו, שזה בכלל לא קופץ לעין ב מה חדש, וחושבים שתמיד היה לו דף בית.

[יונת_שרון*]

כריסטופר אלכסנדר (שעדיין אין לו כאן דף באתר, אבל הוא מוזכר בדיון על סביבת רצף) אומר שאם בונים מקומות מפגש ציבוריים צריך לדאוג שיהיה גרדיאנט מעורבות. (אני לא זוכרת אם זה בדיוק המונח שהוא משתמש בו, אבל זה איך שאני זוכרת אותו). (אה, גרדיאנט זה פשוט מעבר הדרגתי.)

אז מה זה אומר? שאם למשל בונים כיכר בשביל שאנשים יהיו שם ממש אחד עם השני (ולא סתם יעברו), צריך שלא יהיה מעבר חד בין להיות-מחוץ-לכיכר-ולא-קשור לבין להיות-בתוך-הכיכר-ומעורב-במה-שקורה. אפשר למשל לבנות טריבונות, נגיד שתיים או שלוש מדרגות, ואז מישהו יכול רק להציץ מלמעלה, אחר יכול לשבת ולהקשיב מהטריבונה העליונה, ואחרים יהיו כבר למטה במרכז. אפשר גם שהמרכז יהיה מואר יותר והטריבונות העליונות פחות. זו דוגמא פשוטה למעבר הדרגתי.

אני חושבת שגם בקהילות וירטואליות חשוב שיהיה גראדיאנט מעורבות כזה. אמנם יש אנשים שאין להם בעיה ישר לקפוץ למרכז הבמה, אבל לרבים נוח יותר לשבת קצת על הטריבונות העליונות קודם. ה-_דף בית אישי הוא חלק מהגרדיאנט הזה. לאחדים הוא מייצג את שיא המוערבות ואז הם מעדיפים קודם לכתוב בדפים אחרים. לאחרים הוא דווקא סביבה שקטה ונוחה להכנס לאתר, לפני שהם מתחילים לכותב בדיונים חמים.

אז לסיכום, נראה לי שפוביית דף הבית היא פשוט חשש ממעורבות ומכל מה שכרוך בה. וזה בסדר. לא חייבים ישר לקפוץ למרכז, אפשר להתקרב לאט-לאט, להתרחק לפעמים, ללכת לגמרי למקום אחר, ואולי פעם בעתיד לחזור אלינו.

[א_גרויסע_מויש*]

_הסבירו, נמקו וצטטו מקורות רלוונטיים.
אתן רציניות?
ואם הוא יהיה ריק, אז תמלאו אותו!_
אבל כל הרעיון הוא שימלאו אותו אחרים. שיהיו אנשים שירצו לומר לי משהו באופן אישי.

כשהתחלתי להסתובב כאן התחושה באמת היתה של קהילה מלוכדת, ודווקא בגלל שהשכנים נאים בעיני החשש מדחיה היה גדול יותר.
כל עוד ישבתי על הגדר ושירבטתי מידי פעם הערה פה והערה שם, יכולתי לומר לעצמי שזה לא אישי. כשברוב הפעמים משהו שכתבתם נשאר ללא תגובה התחושה די דומה לשיחה ערה שמתנהלת מעל לראשכם מבלי לשתף אתכם. ובפעמים האלו יכלתי להסתתר מאחורי הזרות שלי.
לפתוח דף בית היה להצהיר (גם לעצמי) שאני רוצה להיות חלק מהקהילה ואז נהיה קשה יותר לפטור אדישות אלי כמשהו שנובע מחוסר המעורבות. בדיוק כמו שקלא כתב, פתאום לא ברור האם התוספת שהרגע כתבת לדף מעניינת בכלל מישהו, אולי אפילו יש אנשים שאוטומטית מדלגים על השם שלך ברגע שהם רואים אותו (וכו'. אני יכולה לקחת את זה אפילו יותר רחוק. אני מומחית בזה).

ואולי הכי חשוב - אם יש דף בית מרגישים יותר בבית, לא?
למרבה ההפתעה, נכון.

[שמיכת_טלאים*]

א גרויסע מויש, הגדרת בדיוק את מה שהתקשיתי למצוא את המלים לומר.

[טרה_רוסה*]

כן מויש, גם אני הרגשתי ככה...

עוד כמה קבועים בלי דף בית (חבר'ה, אתם מוזמנים), הם יוחננית, רייצ'ל ו בדרך. זוהרה כבר פתחה דף בית!

[ענת_גביש*]

מויש, אמנם אפשר לכתוב לך את זה בדף שלך, אבל אני מאד אוהבת לקרוא מה שאת כותבת. וכמעט בטוחה שאף פעם לא התייחסתי למה שכתבת בכתיבה חזרה. התחושה הזאת, שלא מגיבים והדיון ממשיך מעל ראשך ומעל מה שהוספת, מוכרת ומפחידה. אבל האמת היא שקוראים. הרבה פעמים מחייכים בהנאה בשקט בבית ולא מוסיפים אולי כי מתביישים או מישהו אחר אמר מה שרצינו או אין זמן או פשוט אין מה להגיד. (אני באופן אישי נמנעת לא פעם מלהגיב "איזה יופי, היה לי כיף לקרוא" כי אני חושבת את מי זה מעניין כל הרכרוכיות הזאת, אבל כשכותבים את זה לי אני נמסה מהכרת תודה.) (אה, ואז, לא נעים לי לכתוב חזרה "תודה שנהנית" כי מה אני רשת מסעדות? ואז ה"רכרוכי" שהעיז וכתב לי זוכה בעצם בהתעלמות...)

יונת פעם כתבה שעל כל קורא מגיב יש כך וכך (חמישה עשר?) קוראים שקטים. סטטיסטיקה כזאת. כאן בטח אפילו יותר.
פעם כתבה כאן יעל זלאיט, והפסיקה. בועז חן שם לב שהרבה דיונים הסתיימו אחרי התוספת שלה. הוא שאל אותה על זה והיא ענתה " בטח ששמתי לב, ובאמת הפסקתי לכתוב כי לא מתחשק לי לדבר אל עצמי". מאז אני קוראת לזה ביני לביני תסמונת יעל זלאיט. אולי לא ממש קשור לכאן אבל כתבתי. (בין כך לא קוראים (-: )
אבל זהו שהיא לא דיברה אל עצמה.

וכאן המקום שוב לשבח את נערה מ תגובות לתותים עם שמנת שפשוט ביקשה שיגיבו.

[רועי_שרון*]

בדיוק מהסיבות האלה אני משתדל להגיע לכל דף בית חדש ולברך את הבא, וראיתי שיש עוד כאלה שעושים את זה באופן קבוע.
אבל זה עדיין לא מסיר את הפחד, אלא רק מוודא שמוראותיו לא יתקיימו.

[א_גרויסע_מויש*]

שמיכת וטרה,
זה כל כך מוזר לכתוב משהו אישי ומביך ופתאום לגלות שיש אנשים שמזדהים עם זה. מוזר ונעים (פרהפראזה על "מוזר ומענין" של יונת?)

וענת,
הנה תורי להינמס מהכרת תודה (להינמס? מותר להגיד ככה בכלל?)
ואני בעצמי חוטאת בדיוק באותם דברים. לפעמים אני פשוט לא חושבת על זה שלאחרים יש את אותן רגישויות כמו לי.

ואפרופו תותים בשמנת, מה קורה עם זה באמת? חשבתי להציק לה בדף התגובות, אבל זה נראה לי קצת חצוף. אז אם נערה במקרה קוראת שורות אלו- אני יוצאת בקריאה נרגש - תמשיכי לכתוב! את לא יכולה להשאיר את קוראיך הנאמנים עם הלשון בחוץ כל כך הרבה זמן (היא מתייבשת ככה, תנסי ותראי).

[מיכל_שץ*]

לאחרים הוא דווקא סביבה שקטה ונוחה להכנס לאתר, לפני שהם מתחילים לכותב בדיונים חמים.
אז זהו, כנראה שאני נמצאת בצד הזה...
מיכל, קבלי את התנצלותי על הניג'וסים ההם... (אם הם אכן היו מעיקים). יצא שכרנו בהפסדנו; פתחת את הדף היפה הזה.

[ענת_גביש*]

בהמשך ל "תסמונת יעל זלאיט" מלמעלה, הנה ההסבר של בועז חן לזה:
_אני לא בטוח שהבנתי למה את התכוונת, אבל אני רואה בזה עניין של סגנון.
נראה לי שאת מכניסה לפעמים הרבה מסרים יחד, באופן שזור ואסוציאטיבי שאי אפשר להסכים או להתנגד לו. זה כאילו מתחיל מנושא הדף וסוטה קצת (ורק קצת) הצידה, כמו הכיפוף בקצה של מגלשה שעוצר את ההחלקה.
זה ממש מעניין._
ובהמשך:
_זו לא הערה, זו סתם הבחנה. למשל ב חינוך ללא חינוך.
לא שאי אפשר להבין את המסר, זה פשוט כלכך מהלב שכל מה שהיה לי לומר זה "המ..."_

אם למישהו נדמה שהשימוש בשמה של יעל פוגע, בבקשה תגידו, כי כמובן שזו לא הכוונה.

[מ_י_כ_ל*]

כשברוב הפעמים משהו שכתבתם נשאר ללא תגובה התחושה די דומה לשיחה ערה שמתנהלת מעל לראשכם מבלי לשתף אתכם. ובפעמים האלו יכלתי להסתתר מאחורי הזרות שלי.
כמו שמיכת, טרה וענת, גם אני שותפה לתחושות האלה. אני גם מצטרפת להסברים של ענת. כך שבהקשר הישיר של הפוביה הזו (לפתוח עוד דף? ) אין לי הרבה מה להוסיף. מה שמענין אותי, הוא הקישור שמויש עושה בין הפוביה הזו לבין ההמנעות מפתיחת דף בית אישי. על זה לא חשבתי. אולי מפני שלפחות עבורי הפוביה הזו קיימת עם דף בית או בלעדיו.

אולי אפילו יש אנשים שאוטומטית מדלגים על השם שלך ברגע שהם רואים אותו
כן, זו אני. לא זו שמדלגת, זו שבטוחה שמדלגים על דבריה. אני מניחה שזה ההסבר להתמתנות ההערות המבודחות שלי. כי גם כשאני מקבלת תגובה חיובית על הערה כזו (או אחרת), ברור לי שעל כל אחד שכן הגיב בחיוב יש 20 שמקללים אותו ואותי גם יחד...(ועכשיו, הם נשענים לאחור במושביהם וחושבים: 'סוף סוף קלטה את הרמז'. אז זהו, שלא. לא עד הסוף >:)).

התעלמות, קהילה, שזירה אסוציאטיבית וכו', זה מביא אותי לחשוב על נושא משיק - שמתם לב, שפעמים רבות, דפים מאופינים באותם כותבים. כלומר שברור לך שאם ראית בדף שֵם X זה רק ענין של זמן לפני שיצטרף שֵם Y, ואז כמעט בטוח שלא תתקל שם בשֵם Z (כמעט משוואה בשלושה נעלמים...)? לפעמים זה מרגיש כאילו מתנהלות כמה קהילות במקביל, עם מספר מדוד של חוטים מקשרים. ואולי, במידה מסוימת, ה'כאילו' במשפט הקודם מיותר. ואני מודה, שיש דפים שאני חוששת להצטרף אליהם, שמא יתעלמו ממני. בהפגנתיות. (ואותם אלה שנשענו לאחור, נופלים עכשיו מהכיסא, ואומרים 'שיתברך'...).

ואם כבר מדברים על פוביות - עוד מישהו רוצה להעיר משהו על המקפים שלי?!?
כן, כן, ראיתי אתכם בדפים אחרים... אז במקום לקטר, הכינו דף על דרישותכם מניק (כמו שיהא ניתן להקלדה ביד אחת עבור המיניקות, שלא יאזכר מזון עבור המרזים, שלא ישלב אותיות לועזיות ועיבריות עבור אלה המתעצלים להחליף שפה, שלא יצור תעלומות מגדריות עבור אוהבי הסיווג והפמיניסטיות, שלא יהא דומה מדי לניקים אחרים עבור הבלתי מרוכזים, אה כן, ושלא יהא באידיש עבור הפרענקים (הערה אחרונה לאזניה של זו שהלעיזה על מקפי ממש לפני הרף רגע...)), ועכשיו, אלצו את כל החרדים מפני פתיחת דף בית, גם להענות לדרישות האלה! ריפוי בטראומה?!?

<המממ...מיכל לא באמת כועסת >

[טרה_רוסה*]

מ י כ ל את תמיד עושה לי

[ענת_גביש*]

צ'יקס!!! (ג'ינס, ג'ינקס, לא יודעת אם אתם בגילאית מדוברת, ואין לי חשק להסתבך איתה עוד פעם)

[שמיכת_טלאים*]

זו שבטוחה שמדלגים על דבריה.
נהפוך הוא, למרות שאני לא מגיבה (הרבה פעמים מהסיבות שענת גביש פירטה לעיל), אני רודפת אחרייך בכל רחבי האתר ונהנית נורא, ובמיוחד מההערות המבודחות. נא מתני את התמתנותך.
שפעמים רבות, דפים מאופינים באותם כותבים.
אצלי לפחות זה נכון מפני שאני כותבת בדפים שבהם ב-comfort zone שלי, כלומר שאני די בטוחה שמה שאכתוב יקבל תגובה.
יש דפים שאני חוששת להצטרף אליהם, שמא יתעלמו ממני.
גם אני! (את קוראת מחשבות?)
>שמיכת מפסיקה לפני שהתשובה שלה תיהפך למסכת ארוכה וטרחנית של גמני! גמני!<

[מיכל_שץ*]

מ י כ ל
גמני
... רודפת אחרייך בכל רחבי האתר ונהנית נורא, ובמיוחד מההערות המבודחות. נא מתני את התמתנותך
אולי זו הסיבה שדפים מסויימים מכילים אנשים מסויימים ודפים אחרים לא?
קשה לי לדמיין את צפריר שפרון מגיב בדף כזה, הוא נתפס בעייני כאדם מאוד רציני, אבל אולי הוא קורא ונהנה? מצד שני, אני בדר"כ לא מגיבה בדפים שהוא משתתף בהם, כי אני מרגישה קטנה לידו. אבל אני קוראת בשקיקה. מה זה אומר על הקהילה?

[א_גרויסע_מויש*]

מה שמענין אותי, הוא הקישור שמויש עושה בין הפוביה הזו לבין ההמנעות מפתיחת דף בית אישי?
הנה אני מקלידה לאט יותר, שיהיה ברור .
אצלי דף הבית עשה את ההבדל כי בלעדיו יכולתי לתרץ לעצמי את ההתעלמויות (הממשיות והפוטנציאליות) בזרות שלי. פתיחת דף בית הופכת את הטקסט של החבר'ה שנשענים אחורה מההודעה שלך מ:"זאתי זרה, נתעלם" (לא נורא, לא אישי, וגם נכון בבסיסו), ל:"את מויש אנחנו כבר מכירים. אבל מה? נודניקית מעצבנת זאתי. שתעוף לנו כבר מהדף" (באסה רצינית, שלא לדבר על התגשמות הפוביה).
קאפיש?

זו שבטוחה שמדלגים על דבריה.
הו גוד. וזה מפי אחת הכותבות שאני יותר נהנית לקרוא פה. לא נותר לי אלא לצטט חכמים ממני:
נא מתני את התמתנותך

יש דפים שאני חוששת להצטרף אליהם, שמא יתעלמו ממני.
זה, לפחות, נחסך ממני בינתיים. עדיין לא הצלחתי למפות כראוי את הנפשות הפועלות, אז אני בניסוי וטעיה. אאוץ'.

<מויש דווקא מרוצה מכך שהניק שלה מפר שני חוקים מהרשימה>

[קלא_אילן*]

מ י כ ל, הוצאת לי את המחשבות מהמח ואת ההרגשות מהלב (שומן אווז. שמאלץ. לא יכולתי לעמוד בפיתוי).

[קלא_אילן*]

עד שהוספתי את ההערה הזו כבר נוספו עוד שלוש הערות (התנתקתי לכמה דקות), מה שמצביע על הצרה הזו כצרת רבים וטובים.

[נערה*]

א גרויסע מויש, אני לא מכירה אותך, כמובן, ובכל זאת חייבת להגיד שכרגע אני ממש מרגישה אהבה אליך. וואו, איזו נאמנות, איזה כיף זה לקרוא את הדיון הזה סתם במקרה ולגלות את מה שכתבת פה. (ובדיוק הוספתי קטע, אז - לעיונך...)

וענת - תודה (זה בחצי קריצה בעקבות כל מה שכתבת לעיל, התלבטות שגם אני לוקה בה לעיתים קרובות - להגיב לכל פיפס שכותבים לי, או לא, אבל אז אולי יעלבו, ולא יכתבו יותר וכו', וכו', וכו', אבל גם באמת - תודה, כי באמת נזקקתי להרבה אומץ...).

[מ_י_כ_ל*]

או וואו.
יכולתי לשאול את טרה אם מה שכתבה נכון גם בשיחות על אינדוקס , לכתוב לענת שלא תדאג כי זו שהסתבכה איתה נמצאת בחו"ל , לומר לשמיכת שהביאה אותי להכרה מחודשת באמיתות המשפט, שזה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך ולמויש סתם לענות 'קאפישתי!' .
אבל תחת לעשות כל זאת, פשוט בענווה ושפלות רוח, אומר תודה @} תוך שאני דוחקת ממחשבותי כל זכר ל..20, לא..40 (כפול...להעביר 2...לזכור 1...) 80 (!) המקללים.

[מ_י_כ_ל*]

מה זה אומר על הקהילה?
כלום. שום דבר. לא יודעת.
רק מציינת התרשמות.
נוטה לקבל את ההסבר של שמיכת טלאים מדלעיל.

[מיכל_שץ*]

לפעמים זה מרגיש כאילו מתנהלות כמה קהילות במקביל, עם מספר מדוד של חוטים מקשרים.
מ י כ ל, משום מה יש לי צורך להבהיר את עצמי, גם לאור ה"באופן" האחרון.
התגובה שלי למשפט הקודם היתה
קשה לי לדמיין את צפריר שפרון מגיב בדף כזה, הוא נתפס בעייני כאדם מאוד רציני, אבל אולי הוא קורא ונהנה? מצד שני, אני בדר"כ לא מגיבה בדפים שהוא משתתף בהם, כי אני מרגישה קטנה לידו. אבל אני קוראת בשקיקה., שאפשר להסיק ממנו שזו קהילה אחת, שמורכבת מאנשים שונים, ברמות שונות, (וזה בסדר) עם תחומי עניין שונים וצורות הבעה שונות. לא צריך עוד פוביה.

[מור_וקנמון*]

ואני רוצה להוסיף עוד פוביה... ההרגשה הזאת שאתה מתכווץ אל מול ענקי המילים שמסתובבים פה, שמתבטאים בכזאת רהיטות, בכזאת בהירות... שמחשבותיהם ודעותיהם כ"כ ברורים ומגובשים וצלולים... ממש "מלבישים" את כל שלל המחשבות והרגשות וההתלבטויות במילים...
ואז... מה נותר לי להוסיף??? רק להנהן בסיפוק והסכמה ותודה...
אבל לכתוב בעצמי? את כל הבלבלות והבלגן והסערות שמסתובבות אצלי בלב ובראש???
........

[מ_י_כ_ל*]

מור, לא שמעת את מיכל שץ? לא צריך עוד פוביה
דווקא כמי שאינה חוששת מלהתנסח, אני יכולה לומר לך שפעמים רבות, כמוך, אני נהנית מכך שאחרים ממש "מלבישים" את כל שלל המחשבות והרגשות וההתלבטויות במילים , לעיתים כי הם מציעים נקודת מבט שלא חשבתי עליה, לעיתים כי הם הצליחו לנסח משהו שאני לא הצלחתי לנסח לעצמי, לעיתים סתם כך, כי נחמד לדעת שאחרים משתפים גם אותי בתחושותיהם, ולרוב כי זה פשוט מאוד מענין.
דבר אחד אני יכולה לומר לך - אלו לא המילים או הרהיטות שעושות את הקריאה למהנה ומועילה. אמנם, המילים והרהיטות הן פעמים רבות ערך מוסף אך הן בפירוש לא העיקר. אלה הרעיונות, המחשבות והרגשות המובעים שהופכים את הקריאה לחוויה. אני לא יכולה להצביע על סגנון כתיבה מסויים כאן - מסודר, בלגניסטי, עניני, אמוציונאלי - שמושך אותי לקרוא אותו יותר. ההפך - אני מפיקה הרבה יותר מקריאת שלל הסגנונות.
אז הבלבלות והבלגן והסערות שמסתובבות אצלי בלב ובראש ? כן, בהחלט! אני הייתי רוצה לשמוע ולדעת! אולי כאנטי תזה לסדר שקיים אצלי, אולי כדי להזדהות עם סערת הרגשות, אולי כי יש עוד אנשים שחושבים ומרגישים כמוך, וימצאו נחמה רבה בדבריך. ועוד ועוד ועוד.
דיון, כל דיון, יכול רק להרוויח מריבוי גישות, דעות וסגנונות. לכל אחד שמור מקום הכבוד שלו. גם לך!
אז, אנא, כן, כתבי בעצמך.

חוצמזה - בפרץ אנוכי משהו - מה את בכלל חושבת ומתחשבת באחרים?! הכתיבה תסייע לך ? תעזור לך לפרוק? תעזור לך להבהיר לעצמך כמה ענינים? אז יאללה, השתמשי בנו... אני עושה את זה (גם) לך כל הזמן....

[ש_מים_וארץ*]

המשפט -
כל פעם שאני רואה את סימן השאלה הזה ליד השם, אני מקבלת את אותה תחושה שיש לי כשמישהו בא אלי הביתה ועומד לי באמצע הסלון, לא רוצה ללכת, אבל גם לא רוצה לשבת, לא מרגיש בנוח וגורם גם לי להרגיש לא נוח.
(של מיכל שץ) בעצם עשה לי את זה.
פתאום ראיתי את הצד המארח וחשבתי שבאמת יהיה ראוי ומנומס יותר להתיישב. כל שבבי הפוביות למיניהן (חשיפה, השתייכות ועוד כנ"ל) נמוגו באחת.

ובעניין -
בדיוק כמו שקלא כתב, פתאום לא ברור האם התוספת שהרגע כתבת לדף מעניינת בכלל מישהו, אולי אפילו יש אנשים שאוטומטית מדלגים על השם שלך ברגע שהם רואים אותו (א גרויסע מויש)
אחד היתרונות של מבנה הפורומים של באופן טבעי הוא שהודעה שרשמת היום עשויה להקרא ע"י מי שיבוא לכאן רק בעוד שנה. נחמד לדעת את זה לא??
ו...
עדיין לא הצלחתי למפות כראוי את הנפשות הפועלות, אז אני בניסוי וטעיה.
אני דווקא הרגשתי שאני מרוויחה משהו מכך שאני לא מכירה את הנפשות הפועלות. חופשיה משיפוט ותיוג ולכן יכולה לקרא ולהתייחס ל דברים שנכתבו.

[ענת_גביש*]

מה את בכלל חושבת ומתחשבת באחרים?! הכתיבה תסייע לך ? תעזור לך לפרוק? תעזור לך להבהיר לעצמך כמה ענינים? אז יאללה, השתמשי בנו...
בדיוק.
וגם:
_אז הבלבלות והבלגן והסערות שמסתובבות אצלי בלב ובראש ? כן, בהחלט! אני הייתי רוצה לשמוע ולדעת!
... אולי כי יש עוד אנשים שחושבים ומרגישים כמוך, וימצאו נחמה רבה בדבריך. ועוד ועוד ועוד._
בדיוק! . (תודה מיכל (-: )

[עדי_יותם*]

רק בקצרצרה - משהו על פוביית הכתיבה. שימו לב כמה מן הרהוטים והמתבטאים בחופשיות האלה, שאני מונה את עצמי בתוכם, עושים זאת רוב הזמן בתגובה לשאלות ולקשיים שאחרים מעלים, ושאלו את עצמכם אם אין להם פוביית שיתוף בקשיים האישיים שלהם ופוביית להיות במקום שמבקש תשובות ותמיכה בעצמו.

זה לגביי. לגבי אחרים שחוששים לכתוב - כמה טיפים מעשיים, ואני מקווה שזה לא נשמע מתנשא או מובן מאליו:

• מומלץ קודם לנסות ולענות לאנשים אחרים, לפני שאתם באים ומבקשים תשובות לשאלות שלכם. אין כאן התחשבנות והתעקשות על הדדיות, אבל אנשים יגלו יותר נכונות לעזור למישהו שהם מכירים איכשהו, ולמישהו שנותן בעצמו.
• כדאי מאוד להתגבר על פובית דף בית ולפתוח אותו, עם כמה פרטים מינימליים לפחות. יותר קל להתעלם ממישהו אנונימי, קל יותר לענות תשובה כשיודעים משהו על ההקשר. ועוד משהו בעניין בחירת הניק - גם אם קוראים לכן מיכל, ובמיוחד אם לא - לא מומלץ להשתמש בשם "מיכל" בניק... אל תיעלבו אבל יש כאן כבר בערך 15 דפי בית של מיכליות...
• מי שכותב מהלב מקבל תשובות מהלב. גם אם קשה לכתוב בכנות ולהיחשף, כדאי לשקול שימוש מושכל בכלים האלה, אם חשוב לכם לקבל התייחסות ותשובה.
• לפני שאתם לוחצים על "הוסף לדף", קראו שוב את מה שכתבתם, אפילו ברפרוף. השתדלו לכתוב ברור, לתקן שגיאות כתיב וניסוח. זה מעיד על התחשבות בקוראים, ומעניק

[מ_י_כ_ל*]

ושאלו את עצמכם אם אין להם פוביית שיתוף בקשיים האישיים שלהם
על משקל דבריה של ענת (אגב, תודה ענת!) - כמעט בדיוק! יותר פובית פרסום הקשיים האישיים...
(אם כי הדיבור על הפוביה הזו, הוא כבר משום פריצת דרך עבורי...).

גם אם קוראים לכן מיכל
רגע, לא הבנתי, אז גם השם וגם המקפים? טוב, אני הולכת לשנות. נראה מה יעשה לכם יותר בלאגן...
<ואם כבר, איפה לעזאזל מוסיפים א' במילה באלאגן/באלגן/בלאגן/בלגאן ?!?>

וברצינות - אני חוששת ש יש כאן כבר בערך 15 דפי בית של מיכליות , שלא בכדי, לא (רק) בגלל שהשם כה נפוץ, אלא בגלל תופעת הלוואי של להיות הבעלים של שם כה נפוץ: חוששני כי כמה מן המיכליות, ואני בינהן, מנסות לעשות 'תיקון' לעצמן ע"י שימוש מכוון בשם (כמדומני שהענין נידון באריכות בדף מברוכ שו איסמה איסמו וב עיצוב הכינוי). עמכם הסליחה. זה לא כדי לבלבל, זו באמת אמירה אישית חזקה עבור עצמי. ראו בכך, עוד שיתוף בדבר קושי אישי, אם זה עוזר...

<אומרת מי שלקח לה ערב שלם להתגבר על ההלם מקריאת דבריה של יונת, עד שהבינה כי מדובר ב יונת א ...>

[מ_י_כ_ל*]

אוי, מור וקנמון , את מוכרחה לקרוא את חברתיות בצ'יק צ'ק !

הנה גריין לדף ההוא מדבריו של ענק הניסוחים צפריר שפרון:
ובאשר לבישניים שבינינו, אלה שכפי שכתבת אינם "מנוסים" בכתיבה, "נבהלים" מהכותבים המתנסחים היטב ...
קולע? לעוד פתרונים, ראי שם.

<תודה למסעדה ולטרה, שהביאו אותי לנבור במעמקי עץ האינדקס...>

[עדי_יותם*]

כרגיל אני נוזפת בעצמי ומזכירה שעדיף לא לכתוב מאשר לכתוב בלחץ זמן...
למען הסר ספק - הטיפים שנתתי אינם מכוונים באופן אישי למעורבות/ים בדיון הזה, אלא למצטרפים חדשים לפני צעדיהם הראשונים באתר.
לגבי בחירת ניקים (ולא נציין שמות!) כמובן שגם סגנון הכתיבה ודברים אחרים בניק (מקפים, שבירת השם באמצע, הוספת "והאמת" במקום אות או שם משפחה) עוזרים מאוד ליחד ולמקם כל כותב. וכמובן גם הזמן העובר. אבל למשתמשים "לא כבדים" , ובתחילת הדרך, יכול להיות קשה להבדיל בין כותבים שונים עם ניקים דומים. אגב, עיינתי ב-_דף בית אישי ואני חוזרת בי במידה מסוימת מטענות נגד המיכל השונות, שברובן לא מסתפקות באות סמלית כחלק השני של הניק. לעומת זאת, ראו מקרה תמר: יש תמר ס, תמר פ, תמר מ ותמר ה (ועוד שתיים בשמות משפחה מלאים). אז את תמר ס יש לי הכבוד להכיר, אבל לגבי האחרות - אני חושבת שתמר פ כותבת כאן יותר לאחרונה, והשתיים האחרות לא, אבל לא הייתי מהמרת על זה בסכום גדול (-:

[מור_וקנמון*]

תודה מ י כ ל ... התגברתי קלות על הפוביה הנ"ל, ולראיה דף הבית שפתחתי לא מזמן...
עדיין לפעמים אני עייפה רק מלחשוב איך לנסח את כל מה שמתרוצץ לי בראש... וכמובן כמובן שאני מרויחה ונבנית ונהנית מהתאורים וההתנסחויות המדהימות שיש פה לאנשים...

מסעדה, וואלה! על זה לא חשבתי...
ושאלו את עצמכם אם אין להם פוביית שיתוף בקשיים האישיים שלהם ופוביית להיות במקום שמבקש תשובות ותמיכה בעצמו.
כל אחד והפוביות שלו....

[מיכל_שץ*]

מישהי פה ציינה את העובדה שלפעמים רק רוצים להגיד משהו כמו: איזה יופי או "המ..." אז הנה בשבילכן: קראתי, כל מילה, בשקיקה. יופי! המ... נהנתי.
אכן דף כייפי. חשבתי עליו כדף פוביות בצ'יק צ'ק
לאחרונה גיליתי עוד שתיים. אחת ידועה למדי : האומץ למחוק.
אבל גם לערוך אין לי אומץ. ברמה אבסורדית ממש, אפילו לא את דף הבית שלי, או את הבלוג...
ולכן זהו דף מאוד חשוב! הוא עוזר לאנשים להתגבר על הפוביות שלהם. הוירטואליות (דף בית, למחוק, לערוך, להשתתף בדיון, קוראים אותי?) וגם האמיתיות כמו הפחד מקבלת עזרה מאחרים (מרמז על איבוד שליטה).
אז תודה לכולכן שאתן כותבות כל-כך יפה ואנא המשיכו, פה ובכל הדפים האחרים.

[שמיכת_טלאים*]

הלך סימן השאלה לבלי שוב. אבל מאחר שיש לי גם פוביית יותר מדי שינויים (ר' כל אחד והפוביות שלו....), כנראה שככה צריך להיות.

[אביב_חדש*]

נדמה לי שמאז שהדף הזה נפתח, נפתחו הרבה דפי בית אישיים. האם אני צודקת?

[לילה_טוב*]

מומלץ קודם לנסות ולענות לאנשים אחרים, לפני שאתם באים ומבקשים תשובות לשאלות שלכם. אין כאן התחשבנות והתעקשות על הדדיות, אבל אנשים יגלו יותר נכונות לעזור למישהו שהם מכירים איכשהו, ולמישהו שנותן בעצמו.
אני מתחבטת עם דבריה של המסעדה, כי בהתחלה אמרתי, וואלה, ואחר כך חשבתי, אבל לפעמים אנחנו לא במצב של לענות או לעזור לאחרים אבל דווקא מאוד במצב של להיעזר בהם. למען האמת, הגיוני שכשאנחנו שקועים בבעיותינו קשה לנו יותר לעזור לאחרים. וחוץ מזה, הרבה מהדפים הקוראים לעזרה נפתחים על ידי אלמונים או חדשים, ונראה לי שגם אנשים מוכרים
פותחים לפעמים דף בעיה בכינוי אחר, ובכל זאת מקבלים תשובות. וחוץ מזה, הרבה דפים שנפתחים הם בכלל לא דפי בעיה. בקיצור, ההסבר הזה לא מסביר הכול.
בשבילי בכלל כל העולם הזה הוא תעלומה אחת גדולה. לא ברור לי איך זה עובד, וזו הפוביה העיקרית שלי.

[מ_י_כ_ל*]

נדמה לי שמאז שהדף הזה נפתח, נפתחו הרבה דפי בית אישיים.
אביב חדש , עובדתית אינני יודעת. יונת?
אבל רעיונית דווקא נשמע הגיוני מאוד. עם ניתוץ כל מה שניתן היה לסבור שפתיחת דף בית אומרת ומעידה (כי לראיה היא אומרת דברים שונים לכל כותב וכותב), ועם שמיעת הצד השני, היינו, הרגשתם של הקוראים את רשימותיו של חסר-דף-הבית (הומלס וירטואלי?), הרי שגם הפוביה דועכת. בכלל, ידוע הוא שפרסום של ענין מסויים תורם ל"מגפות" באותו התחום...
מה שכן, נדמה לי שמאז שהדף נפתח, יש שימוש מוגבר, גם בדפים אחרים, במילה 'פוביה'...בררר....

הרבה דפים שנפתחים הם בכלל לא דפי בעיה.
לילה טוב, אני חושבת שהשיח שנוצר עם תגובתך לדברי מסעדה אכן מעיד, כי פעמים רבות שיח מענין אינו בהרכח שו"ת, ואף אינו בהכרח בא להעלות בעיות או לפתרן. הוא פשוט שיתוף. שיתוף במידע, שיתוף בחוויות, שיתוף בראיית עולם וזויות הסתכלות. בשיח שכזה, ככל שירבו הדעות והדוברים, כן יופרו השיח והמשתתפים בו.

בשבילי בכלל כל העולם הזה הוא תעלומה אחת גדולה. לא ברור לי איך זה עובד, וזו הפוביה העיקרית שלי.
מענין. עם הרישא של המשפט אני מזדהה לחלוטין. רק שאצלי (לשם שינוי!) זו לא פוביה. כמעט ההפך הוא הנכון. אולי מפני שעל רקע אי הבהירות הכללית, אני מרגישה שגם לי מותר להיות לפעמים לא מובנת, לעצמי או לסביבתי.
הובנתי?

[ענת_גביש*]

לא! (-:

[שמיכת_טלאים*]

רשימותיו של חסר-דף-הבית (הומלס וירטואלי?)


מומלץ קודם לנסות ולענות לאנשים אחרים.
אבל מסעדה, בהרבה מדיוני העזרה, העונים הם ותיקי האתר, נכבדיו וזקניו, ולפעמים גם כשיש לי מה לומר אני פשוט לא מעזה לתרום את השני גרוש שלי. אני מודעת לעובדה שזה הדפיקות הפרטית שלי, אבל איך יוצאים מזה? אולי אפשר לצרף לרשימה התופחת את פוביית-לחרוג-מדפי-השיוך-הספציפי-שלך?

[א_גרויסע_מויש*]

בהרבה מדיוני העזרה, העונים הם ותיקי האתר, נכבדיו וזקניו, ולפעמים גם כשיש לי מה לומר אני פשוט לא מעזה לתרום את השני גרוש שלי
גמני, גמני!

<מויש מזדהה>

[מ_י_כ_ל*]

גם כשיש לי מה לומר אני פשוט לא מעזה לתרום את השני גרוש שלי
אז אומר שוב -

ככל שירבו הדעות והדוברים, כן יופרו השיח והמשתתפים בו.

כן, אני צועקת.

ועכשיו קצת (רק קצת!) יותר בשקט - שמיכת ומויש, דווקא 'שני הגרוש' שלכן נראים לי כשווים הרבה מאוד!!!

[ענת_גביש*]

(רציתי להסתפק בהמהום הסכמה אבל דווקא בדף הזה מותר להלאות, נכון?)
אז גם אני, כמו מיכל. גם בצעקה וגם בקצת יותר בשקט.

[א_גרויסע_מויש*]

[-:
רציתי להתעלם מהמחמאה המובלעת באצילות הראויה, אבל דווקא בדף הזה מותר להלאות, נכון?
אז תודה, מיכל עם המקפים וענת.

<מויש מסמיקה בחן, ומבטיחה לקחת לתשומת ליבה>

[שמיכת_טלאים*]

_רציתי להתעלם מהמחמאה המובלעת באצילות הראויה, אבל דווקא בדף הזה מותר להלאות, נכון?
אז תודה, מיכל עם המקפים וענת._
וברוח דף זה - גמני, גמני!

[טלי*]

אצלי אין פוביה, פשוט אין לי רעיון לכינוי של קבע

[מ_י_כ_ל*]

טלי - בסגנונו של צפריר וברוח פובית הדף: בדקי שוב את סיבת ההמנעות...
וברצינות, זה תירוץ זה?!?
בחרי שם, כל שם, ואם כעבור זמן כבר לא תחפצי ביקרו, תשני. את יודעת מה? אני מתנדבת לערוך את כל אופרציית השינוי, אם יעלה הצורך. מה אומרת?

[טרה_רוסה*]

טלי, אם תבחרי שם עם שני חלקים, אז זה בכלל לא בעיה להחליף אח"כ בכל האתר בבת אחת. אבל הודעות שכתבת בשם טלי צריך להחליף בעריכה אחד אחד וזה בלגן.

[עדי_יותם*]

ולפעמים גם כשיש לי מה לומר אני פשוט לא מעזה לתרום את השני גרוש שלי. אני מודעת לעובדה שזה הדפיקות הפרטית שלי, אבל איך יוצאים מזה?
השארת אותי תוהה ובוהה, זה פשוט מצב שלא מוכר לי... אני עולה בשמחה על כל במה עם שני הגרוש האישיים שלי (-: אבל אני חושבת שבמקרה שלך, את הולכת ויוצאת מזה בעצמך. שמים רגל במים, ואם הם לא קרים מדי, מתחילים להיכנס.

[מ_י_כ_ל*]

אם הם לא קרים מדי, מתחילים להיכנס.
ואם הם כן קרים מידי - מזנקים ישר פנימה, כי מסתבר שמקלחת קרה, ממש כמו הכתיבה, יעילה מאוד באימון חלקי הגוף שאינם זוכים להתיחסות ברגיל כמו גם בהפטרות מרעלים מזיקים...
[ע"ע תזונה ללידת תינוק בריא 10.3.2004 ו- 14.3.2004]

[טרה_רוסה*]

ולפעמים גם כשיש לי מה לומר אני פשוט לא מעזה לתרום את השני גרוש שלי. אני מודעת לעובדה שזה הדפיקות הפרטית שלי, אבל איך יוצאים מזה?
פשוט תזכרי שהסיבה שאנשים קוראים פה היא שהם רוצים לשמוע את דעתם של אחרים.
(תגידי, את לא מתכננת לעבוד במקצוע שאנשים משלמים כסף כדי לשמוע את השני גרוש שלך?)

[טלי*]

טוב, הנה אתגר: תעלו המון שמות , לא רק עם השם "טלי" אלא אפשר ורצוי שמות של גיבורי ספרים, או שמות ספרים או כל דבר אחר ובסוף היום אני אבחר. מה דעתכן?

---

ההצעות לניק עבור טלי הועברו ל עיצוב הכינוי , כל עוד אקטואלי - נא תרומתכם.

---

[א_גרויסע_מויש*]

(תגידי, את לא מתכננת לעבוד במקצוע שאנשים משלמים כסף כדי לשמוע את השני גרוש שלך?)
אני מניחה שאת שואלת אותי, למרות ששמיכת כתבה ואני רק הזדהיתי.
אז האמת היא שלא בדיוק ההיפך. אנשים משלמים כסף בעיקר כדי שאני אשמע את השני גרוש שלהם

<מויש מגזימה. אז מה.>

[מייק_בר_רב_אשי*]

כן, זו אני. לא זו שמדלגת, זו שבטוחה שמדלגים על דבריה.
מיכל, את??? זו שרודפים אחריה בכל רחבי האתר ללקט את פניניה, שהיא מפזרת בנדיבות בהמון דפים? את לא חשה בכך כלל? (לא רוצה לדבר על רגשות נחיתות, חלילה). והרי זו הדגמה נהדרת לפער בין התדמית האישית לבין האמת, וזה נושא לדף ענק בפני עצמו. אולי פעם.
אולי תסבירו לי מה ההבדל העקרוני והרגשי בין השתתפות בדף "רגיל" ןבין פתיחת דף-בית? אולי לא הבנתי את הדיונים והלבטים כאן כי לא הבנתי שדף-בית שונה עקרונית מדף-קיטור או מדף-תמיכה או מדף-לוג או מדף-בלוג. מי יסביר לי?

[מ_י_כ_ל*]

סמוק בגוון ארגמני..

[עודד_לבנה*]

הערה:
היום נמחק דף הבית שלי.
אמנם כתוב שאני מחקתי אותו, אך זה לא אני הייתי, אלא מישהו שמחק אותו וחתם בשמי.

> מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, ולפעמים גם מלאכתם של פחות צדיקים... <

[תוספות_יוםטוב*]

עודד,
חוויית דף הבית שלך הייתה כל כך מערערת גם ככה - שעכשיו נצטרך גם להכיל את העובדה שלא אתה מחקתהו?
מה כבר ביקשנו? קצת עוגנים במציאות? אפילו זה יותר מדי?

[בועז_חן*]

כנראה שצ'יק צ'ק הוא מערכת לומדת...