סיפור הלידה השני של אמונה בה'

אז זהו אני לפני לידה שלישית ובאה לכתוב את סיפור הלידה הקודמת...

כמו שתארתי בסיפור הלידה הראשון, ( סיפור הלידה של אמונה בה' )ההנקה עלתה לי במאמצים על אנושיים. בדיעבד התברר לי כי אשה שמקבלת מנות דם מקבלת "שוק" למוח והפרולקטין (מקווה שזוכרת נכון) אינו משתחרר כמו בלידה רגילה. אבל התמדתי והנקתי בלי הפסקה. והגדולה שלי אכלה יפה ועלתה במשקל. היא נהנתה מאד ממוצקים והביוץ החל להגיע בצורה סדירה יותר.
והנה בשלב כלשהו אני מזהה סיוטי הנקה חדשים. היא דופקת על החזה, כועסת עליו ומרחיקה ממנה. האמת שדי מהר הבנתי: הריון חדש!
בדקתי, ואכן כך.
מצד אחד אני מרגישה סיפוק עצמי אדיר. הריון חדש!
מצד שני פחד מציף אותי וחשש מפני לידה נוספת קשה ומורכבת...
כבר שבוע שאני עושה דיאטה משתדלת לאכול בריא ופתאום מגלה הריון. מה אעשה עם עודף המשקל שאגרתי?
החלטתי: פעילות גופנית! חיפשתי ודשדשתי והגעתי ליוגה הריון. מדהים!
מורת היוגה היא גם הדולה שלי בהמשך...
עד חודש תשיעי הככל תקין. ברוך ה'. הרבה תרגולי נשימות, הרפיות.
תחילת חודש תשיעי, אני רצה לפדיקור, יוגה ועיסוי הריון. וחוזרת הביתה עם כאב ראש מטורף. אישי מודד לחץ דם. גבוה!
אני מושכבת אחר כבוד. מקבלת מנוחה. בעלי נשאר בבית עם הילדה ואני מצווה לא לזוז מהמיטה.
אכן לחץ הדם מתאזן.
לא רוצה לפנות לקופ"ח יודעת מה יקרה.
הדולה שולחת אותי לאוסטאופטיה, עושה רפלקסולוגיה המון יחד עם בעלי ואחרי שבוע מתחילים צירים.
לא הסטרי הכאב. אפשרי ונסבל וזה מכניס אותי לרוגע. לא עוד צירי פיטוצין איומים.
בשלב כלשהו האיש מודד לי לח"ד ו... הופ, בשמיים!
מתכוננים לבי"ח לא יודעים אם אפשר לקחת סיכון. בכל זאת רעלת... אחותי מוזעקת לשמור על הגדולה.
מגיעה מחובקת עם הכדור. ביילינסון. שקט ושלווה. הלווו?! כאן חדרי לידה? איפה הגניחות? הרעש? כולן תחת משככי כאבים. לא יאומן אבל זה מה שמלחיץ אותי. אין צירים ואני נמדדת.
תודה לא-ל, אין גם לח"ד! לא גיליתי להם לשם מה באתי... פתיחה 4 ס"מ, מחיקה 70%. אין צירים אז אני נשלחת לחדר זמני להמתין להם שם.
נרדמת מתעוררת ושום דבר לא קורה. האחות מבקשת לעשות מוניטור ואני: בשביל מה? לא רוצה! היא מתעקשת שעוד חצי שעה. אני באה למוניטור והרופא החביב מתחיל לדבר על משקל העוברית. היא גדולה וצריך זרוז. ואני בתוקף: בשום פנים! והוא כתגובה שולח אותי להערכת משקל. שם העריכו: בין 4200 ל-4450!
אני חוזרת ויודעת מה הלאה: לחץ פיזי בכלל לא מתון. סתם ביטוי: לחץ עמוק על כל מה שאני: מייד ניתוח!
ואני מנסה לברר על מה המהומה ומהם הסיכונים והרופאים עם בדיקות פנימיות ופרצופים חתומים: כליאת כתפיים ודאית. ואני: כולנו 8 אחים נולדנו גדולים. הגדולה שלי 3870. אני יכולה ללדת. עזבו אותי. והם בשלהם. ואני: מהם סיכוני ניתוח והרופאים: אין סיכון! בטיח!
אם כך, ביקשתי טופס שחרור. והרופאים מעגלים פנים ובתהייה: מה? את בלידה! ואני, פה לא תהיה לידה אני רוצה הביתה!
חוזרת הביתה.
הגדולה כבר בדרך לצפון עם סבא וסבתא ואני נוחתת תשושה. רק מהויכוחים עם הרופאים. אין צירים סדירים ואני מרגישה שאין התקדמות בכלל
אבל אני כאובה ולא נהנית מהמצב...
עוד יום ועוד יום ושבת מגיעה. ואני עם אחותי מדברות מעלות זכרונות בוכות וצוחקות. נחה המון.
מוצ"אש, אחותי הולכת. ואנחנו הולכים לישון. יחד. זוג.
כולי הורמונים. לא מודעת. נרדמת ל10 דקות ומתעוררת מציר אדיר. מנסה להתאפק ולהניע אגן. הכאב צוחק לי. נשלפת לאמבטיה וגונחת בקול גדול.
קוראת לאיש. איך אפשר לשלוף אותו משהמיטה?
הוא עונה לי שנדבר מחר. אני צועקת לו קום! תזימן את הדולה! הוא פוקח עין אחת ואומר, מה פתאום. צריך לבדוק כמה צירים יש בדקה, מה התדירות.
אני רצה לאמבטיה וגונחת: תתקשר לדולה! ציווי. הוא נכנע. מתנצל על השעה ומסביר שלא בדקנו תדירות והוא לא בטוח אבל אני קוראת לה. ואני גונחת צועקת ברקע והיא מבינה שהוא לא בעניינים באה מייד! לא יודעים לאן ללכת. לא רוצה לשמוע על ביילינסון והאלטרנטיבה לא נשמעת לי הכי מקצועית. מחליטים לאן. רצים לבי"ח ואני אומרת לדולה שאני בסה"כ בפתיחה 5. אני יודעת. והיא: את בצירי לחץ. ואני זה לא סותר. ומשמיעה קולות ומגיעים.

רצים אצים האיש מחנה את האוטו. נכנסים לקבלה לחדרי לידה. הפלא ופלא. שקט ודממה! אין אף אחד אין על מה להשען. חדר ריק נקי מסודר. אני מפילה את עצמי ל-6 וגונחת עם בוא ציר.
מייד מגיעים מריצים לחדר לידה. מקבלת אותי מיילדת מדהימה! מבינה עניין. בודקת פתיחה: פתיחה 5. מתחילים להכניס פרטים למחשב. האיש עונה. אני משתגעת. כל מה שהוכנס נמחק. אין ברירה צריך שוב. די!!!!!!
מחברים מוניטור ןמד לחץ דם ואני בתנועת 6 על המיטה גונחת קוראת ועוד ציר ועוד אחד גלים גלים. מסתבר שהל"ד גבוה אבל אין הסטריה. חלוק בי"הח מציק לי מתה להעיף אותו ממני. המיילדת מפייסת, עוד מעט הרופא יכנס לא כדאי. ואני לא מבינה אבל אין לי מילים להגיב.
מגיע שלב הלחיצות והמילדת מזהה עוברית גדולה ואומרת שהיא יכולה לקבל את הלידה במצב 6 אבל יהיה לה קשה לדאוג שלא אקרע. מחליטה לשכב.
משמיעה קולות נמוכים.
מאבדת את עצמי לרגע וצורחת ועוד יותר נאבדת ונלחצת מכך שאני לא בסדר. והאיש והדולה לידי מרגיעים. מחזירים אותי לנשימה ולקולות. והמילדת: המים לא נפקעו. היא יכולה להוולד עם השק ואין לי בעיה עם זה אבל זה יקח יותר זמן. אני מחליטה לפקוע.
פוקעים.
נוזל חמים. זעקה שלי.
בלי לחיצות עם קולות עמומים והיא בחוץ!4070.
מחובקות שוכחות מהעולם. מרגישה את חבל הטבור פועם.

נשארת כרגע בזה...
תודה!

מקסים! מעורר השראה, מרגש ומשמח. אשרייך שזכית!

תודה!

מרגש מאוד!
נהדר כמה היית מודעת לעצמך, למה שאת צריכה, ליכולות שלך, לגודל של התינוקת, לאיך מתאים שתתקדם הלידה.

מאחלת לך בעתו ובזמנו (עוד) לידה טובה!
שיהיה בידיים מלאות!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדהימה מעוררת השראה ישר כוח גדול

מהממת!

באופן טבעי

באופן טבעי