סייעת אלימה בגן

שלום,
רציתי לשתף ולהתייעץ איתכם (אולי יש לכם ניסיון בעניין) בקשר למשהוא שקורה בגן העירוני של הבת שלי.

הבת שלי בת 4 הולכת לגן עירוני, עד עכשיו למרות כמה תקלות וכמה אי הבנות הכול הלך די חלק, כל שנה למעשה אני מוצאת איזה מטפלת שלא כל כך אוהבת את העבודה שלה ואני שואלת את עצמי למה היא בכלל עובדת עם ילדים.
אבל השנה הייתי די מבסוטה מן הצוות של הגן החדש שלה, (שנה ראשונה בעירוני), ושוב למרות שמערכת החינוך היא רחוק מלתפקד בצורה אידיאלית.
אלא מה ?

אתמול באתי לקחת אותה, ואני פוסעת בשביל של החצר לעבר המבנה וזה בדיוק השעה שהם צריכים לסדר את הבימבות בחצר בשורה כי היום נגמר (יום שישי) והסייעת החדשה שעובדת אצלינו רק שבוע, אישה גדולה מאוד ורבת מימדים, (יכול להיות שקשה לה פשוט, הורים העלו סברה ולכן היא עצבנית), עומדת וצועקת על ילד שיושב בתוך בימבה. צועקת? צורחת: "תצא מהבימבה, תצא מהבימבה כבר", לבסוף תפסה אותו בכתף בכוח והוציאה אותו באלימות מתוך הבימבה, והעיפה הצידה בצורה ממש אלימה. מכירים את ההרגשה שאתם עדים למעשה אלימות וכל הגוף מיטלטל בהרגשה של זעם ואתם רוצים לצעוק "מה את עושה לילד" ? ובכן זה מה שהרגשתי. היא גם הסתכלה אחורה וראתה אותי עומדת נטועה מהלם עוד בשלב הצעקות ולא היה איכפת לה בכלל והיא אז העיפה את הילד ממקומו. הילד שהוא אחד מהילדים היותר עדינים בגן , צפונבון כזה שבחיים לא נתקל ביחס כזה היה בהלם ואז התחיל לבכות מזועזע.
נכנסתי פנימה ומייד תפסתי את הגננת- אם (גננת אחראית), וסיפרתי לה את מה שראיתי, גם צלצלתי לאמא מייד אחרי הגן וסיפרתי לה מה שקרה. (היא ראש הוועד ויש לה כוח), ואני פשוט המומה, השומר עמד שם בחצר וראה את העניין וגם הסייעת השנייה פרחה בת 18 שגם צורחת במקום לדבר הייתה שם , אף אחד לא נקף אצבע למען הילד. למרות שההתנהגות שלה הייתה פשוט מטורפת.
אני חייבת להדגיש שלא מדובר באירוע של חוסר סבלנות אלא באירוע חד משמעי של אלימות בוטה.

מה עושים? אתם חושבים שיעיפו אותה? זה כל כך פשוט?

כבר אני בסרטים שהיא תתנהג כלפי הילד שלי ביום ראשון באלימות מתוך נקמנות ואף אחד לא יעזור לו.
אני מיואשת ממערכת החינוך הזו, צריך לאתר ולבודד נשות חינוך שחוקות מהסוג הזה ולהעיף אותן קיבינימט.

חשבתי ללכת ולצלם ממקום תצפית את מה שקורה בחצר ולתפוס אותה על חם למקרה שיזניחו את הטיפול בעניין.

באמת חתיכת טראומה. אני חושבת שאת צריכה לארגן את כל ההורים ולא רק את האמא של הילד. אם הסייעת התייחסה כך לאחד הילדים, סביר להניח שזהו היחס שלה לילדים באופן כללי. אסור לתת לאשה כזאת לעבוד עם ילדים. מהנסיון הרב (לצערי) שיש לי עם גנים עירוניים, יש להורים הרבה השפעה למרות שלפעמים נדמה שאין. אם ההורים דורשים להוציא איש צוות מסויים הם יצליחו. בטח כאשר הסיבה היא אלימות לילדים, וכאשר זו סייעת. להוציא גננת זה קצת יותר קשה אבל גם אפשרי. גם הפרחה בת השמונה עשרה שצועקת כל הזמן לא צריכה להיות בגן. בתור גננת לשעבר, אני יכולה לאמר לך שלא יכול להיות שהגננת לא יודעת על התנהגות הסייעת לילדים. ואם היא יודעת ומשלימה עם זה מה זה אומר עליה?
ובכן במישור הגן אני מציעה:
להתקשר לכל ההורים כבר היום בערב וליזום פגישה דחופה למחר בערב.
להתקשר לגננת ולשאול מה היא עשתה עם המקרה ולהזמין אותה לפגישה שלכם.
להתקשר או עדיף לבוא למפקחת על הגן הזה מחר על הבוקר ולספר לה על המקרה.
וכמובן - לא להשאיר שם את הבת שלך עד לברור העניין! שמבחינתי יכול להסתיים רק בהעפת הסייעת האלימה! אם אין לך ברירה או אם את חושבת שכדאי לילדה להיות בגן מכל מיני סיבות, צריך מישהו מבוגר שישמור עליה בגן עד שהסייעת לא תהיה. רעיון לא רע הוא לשמור עליה עם מצלמה.
כמה שזה ארוך זה ממש על רגל אחת לעומת מה שאני מרגישה ורוצה לאמר לך על מקרים כאלה. חייבים לעשות משהו!

חזרתי אחרי עוד כמה מחשבות.
(יכול להיות שקשה לה פשוט, הורים העלו סברה ולכן היא עצבנית)אני מבינה שכבר שמתם לב שהיא עצבנית. אני לא רוצה להכניס אותך לפחדים, אבל הייתי גננת והייתי גם ממונה על סייעות מסוגים שונים. כאשר ההורים בשטח, צוות הגן מתנהג לילדים הרבה יותר יפה מאשר כאשר ההורים לא נמצאים. צריך לקחת את זה בחשבון.
סייעות הן לא עובדות משרד החינוך כמו גננות אלא עובדות עיריה או מועצה. לכן במקביל לפניה למפקחת על הגן, צריך לפנות לאחראי חינוך בעיריה או במועצה.
והכי חשוב - יש נטיה אחרי כמה ימים להמעיט בחשיבות האירוע ולמצוא נסיבות מקלות (היא שמנה וקשה לה, בסוף היום ביום שישי היא כבר עייפה וכו') תנסי, בכל המהלך, לזכור את הפנים של הילד ומולו את הפנים של הבת שלך. הילדים האלה כל כך רכים ובוטחים, ואם אנחנו מחליטים לתת את האמון במישהו אחר שיטפל בהם במקומנו, צריך להיות בטוח שהילד שלנו לא יהיה קורבן למבוגר אלים ומתוסכל. טוב שראית אותה ואת יכולה לשפר את הגן של הבת שלך ולעשות אותו מקום בטוח יותר בשבילה! אל תוותרי!

אמא בבית תודה על התשובה, אבל כמו שאמרתי היא ידעה שאני מאחוריה ולא היה לה אכפת בכלל או שהיא לא ראתה אותי מרוב עצבים!
מנסיוני המר, ולכן שמי הוא אמא בטראומה, הייתה לנו מטפלת מתעללת בשנה הראשונה שלנו במעון, (בשנה של גיל שנה ושמונה) ולא עזר כלום!!, הורים פנו למנהלת המעון ולהנהלה המרכזית וקראו לנו שקרנים, והורים עזבו באמצע השנה למקום אחר. רק בשנה שלאחריה כאשר ההורים של הכיתה שוב התלוננו עליה ושוב מתחילת השנה היא עפה הבייתה כלאחר כבוד. שנה ילדינו סבלו.

ולכן אני פוחדת שוב מן התוצאות.
את הסייעת הזאת קיבלנו אחרי שההורים ישבו בעירייה והתלוננו שלא ייתכן שיהיו רק 2 עובדות על 36 ילד, וזאתי באה כאמור בשבוע שעבר לעבוד לכן אולי הורים לא ירצו לפתוח פה.
יהיה קשה לדעתי. מנסיונך כגננת איך מתייחסים לעובדות שמתנהגות לא יפה לילדים? זאת אומרת בתוך הגן לא ליד ההורים עובדות אחרות:

מתעלמות, מעירות, מחפות? מגבות?
מה זה אומר עליה? (הגננת) היא צריכה את העזרה, אני חושבת שיש הרבה נקודות למקרה.
היא דווקא גננת מעולה, קצת קשוחה אבל מאוד מעודנת ובעלת הדרת כבוד. לא כל כך אוהבת הורים.

היא דווקא גננת מעולה, קצת קשוחה אבל מאוד מעודנת ובעלת הדרת כבוד. לא כל כך אוהבת הורים.
ולזאת את קוראת גננת מעולה???

ולכן אני פוחדת שוב מן התוצאות.
אז תוציאי את בתך מהגן הזה אתמול, לא מחר.
כל פעולה אחרת תהיה בגזר חוסר אחריות והזנחה.

אני מיואשת ממערכת החינוך הזו, צריך לאתר ולבודד נשות חינוך שחוקות מהסוג הזה ולהעיף אותן קיבינימט.
צריך לברוח ולהתרחק מהן קבינימט! ומיד.
לצפות שמישהו אחר יפתור את הבעיה זו סיבה מצויינת להמשיך וליפול קורבן בסיטואציה כזו בלתי נסלחת. להיות בטראומה זה לא מספיק, להזדעזע גם לא. צריך לקום ולעשות מעשה - כי רק הצבעה ברגליים יש לה את הכוח לשנות משהו.
לפחות שההורים יכנסו לגן בסבב, כל יום מישהו אחר כדי לפקח. אחרת זו ממש הפקרות.
את הסייעת הזאת קיבלנו אחרי שההורים ישבו בעירייה והתלוננו שלא ייתכן שיהיו רק 2 עובדות על 36 ילד, וזאתי באה כאמור בשבוע שעבר לעבוד לכן אולי הורים לא ירצו לפתוח פה.
אין מילים.

אין מה לצפות לשום שינוי מדיניות, הורים צריכים להבין שעליהם לבחור את הטוב ביותר עבור ילדיהם.
צר לי על שאינני אמפטית לטראומה שלך, זה לא מגיע לך, אבל אני חייבת את האמפטיות שלי לילדים

במעונות יש מעט מאד פיקוח על המטפלות. זה, בצירוף לתנאי עבודה מאד קשים (מספר ילדים גדול ושכר נמוך), וקבלת עובדים המוכנים לעבוד בתנאים כאלה ולא דווקא כאלה המתאימים לעבוד עם ילדים, כל אלה גוררים מקרים איומים של הזנחה ואף התעללות בילדים. כאשר הורים מתלוננים, הנהלת המעון ממהרת לגבות את המטפלות כי המנהלת יודעת שאם יחקרו שם יותר מדי, יסגרו לה את המעון. (אם יש בארץ מעון ציבורי אחד לא כזה אז סליחה מהעובדים שלו. אני לא נתקלתי בו).
בגני עיריה המצב קצת יותר טוב מבחינת פיקוח וביקורת על הנעשה בגן ולכן גם היכולת של ההורים ללחוץ יותר גדולה. יש לפחות מישהו מחוץ לגן לדבר אתו. (מפקחת, אחראי חינוך בעיריה)

איך מתייחסים לעובדות שמתנהגות לא יפה לילדים?
זה מאד תלוי בשאר הצוות. אני לא הייתי גננת של משרד החינוך (למרות שילדי היו בגנים כאלה) אלא היה לי גן פרטי. אצלי, כשראיתי אלימות אצל סייעת, פשוט פיטרתי אותה מיד. במשרד החינוך, הגננת לא מעסיקה של הסייעת, היא לא יכולה לפטר אותה ונראה לי שבדרך כלל רוב הגננות מתעלמות מהתנהגות שלא נראית להן או מעירות לסייעת אבל רק במקרים מאד חמורים יצא משהו מזה החוצה להורים או לפיקוח על הגן.
שלא ייתכן שיהיו רק 2 עובדות על 36 ילד אין ספק שמגיעה לכם עוד סייעת לפי הקריטריונים של משרד החינוך. זה שקיבלתם אותה זאת לא טובה שעשו לכם. עכשיו תחילת השנה ואין סיבה שסייעת גסה ואלימה תעבוד עם הילדים שלכם שנה שלמה. כדאי לפני שמדברים עם הורים לבדוק את הנקודה הזאת (מאיזה מספר ילדים מוסיפים עוד סייעת) אני ממש בטוחה שמגיע לכם אבל אני לא יודעת איפה בודקים את זה.

שנה ילדינו סבלו אני מבקשת סליחה אם זה יישמע כביקורת עלייך, אבל המשפט הזה עושה לי רע. אם החלטתם שהילדה תלך למסגרת חייבים לוודא שהיא לא סובלת שם! לא שנה ולא יום. צריך לשבת כמה ימים לפחות בגן, לשים לב ליחס שהילדים מקבלים, לטון בו מדברים אליהם, ליחס שהם מראים כלפי הצוות (לפעמים מטפלות יעשו הצגות להורים אבל אם הילד מתרפק מיוזמתו על המטפלת סביר להניח שהוא מרגיש בטוח איתה).

לא כל כך אוהבת הורים. גננת שלא אוהבת הורים, לא אוהבת גם ילדים.היא בדרך כלל מאד דידקטית ושומרת על החוקים בקנאות. גננת כזאת, לא תשתף הורים בנעשה בגן, וצריך לשים לב שהיא לא מתייחסת לילדים כאל חיילים קטנים שצריך למשמע אותם.

כן מגיע לי ביקורת לגבי מה שקרה במעון, אבל זה לא היה כל כך פשוט.
העברנו אותה למעון אחר ושם באמצע השנה: ילדה חדשה בסביבה זרה לא קיבלה אפילו יומיים הנחה,
היה צריך להזכיר למטפלות שהיא רק הגיעה ושיירדו ממנה עד שתתאקלם... יום אחד עמדנו בשעת ההשכבה מחוץ לדלת שהייתה עם אשנב, ואחת המטפלות גחנה מעל ילד ודחפה את ראשו לכר בכוח כדי שיסתום ויילך לישון ראינו את כל העניין דרך המראה של אחד הרהיטים לילדים, נו כמו מטבח לילדים, והיא לא ידעה שראינו. למחרת החזרנו אותה למעון הקודם, כי עשינו חישוב ששם יש לה: חברים, סביבה מוכרת ושני מטפלות מדהימות ואוהבות(מתוך שלוש, השלישית- הייתה על הפנים), לעומת סביבה זרה ולא תומכת ומתעללת לא פחות. אז היא חזרה וסיימה את השנה כשאנחנו משגיחים בשבע עיניים.

כרגע שוב זה לא פשוט, רק התחלתי לעבוד בעבודה חדשה אחרי שנים של עבודה בתקופות, ואין לי אפילו מישהוא שייקח אותה מן הגן שלא לדבר על סידור להשאיר אותה בבית יום שלם. צריכה להתפרנס ,
וגם לא חושבת שהילדה צריכה להיענש על התנהגות של מבוגר .היא צריכה להישאר בבית? היא הייתה בסדר.
שהסייעת תישאר בבית. זו הורדת ידיים באישהוא מקום . מאבק כוח. שההיא תעוף .

התקשרתי שוב לאמא של הילד לפני שעתיים רציתי לשאול אותה אם שאלה את הילד מה קרה היא אמרה שכן שהוא אמר לה שקרה משהוא אבל לא התרגש מזה, והיא מאמינה שאם היה קורה משהוא רציני הוא היה מייד אומר. לכי תסבירי לה שזה לא ככה שהיא טועה לגבי הילד שלה, במקרה הזה.

היא אמרה שתדבר עם הגננת,
הורים באמת נוטים להעלים עין ממה שקורה בגן כי הם צריכים לקום בבוקר לעבודה, ואין מה לעשות.
אבל כידוע לכן אני בטראומה עוד מהשנה ההיא, ואני כנראה לא אשאיר אותה שם אם הסייעת הזאת תישאר.

וגם לא חושבת שהילדה צריכה להיענש על התנהגות של מבוגר .היא צריכה להישאר בבית? היא הייתה בסדר.
זה לא עונש זאת מתנה.

לדווח לרשויות ! מחלקת חינוך בעיריה ומפקחת גני ילדים של המחוז.
לדעתי לא ישארו אדישים ויגיבו בהתאם (רענון כוח אדם)

חשוב מאוד שלא לוותר בנוגע לסייעת, וחשוב יותר (לדעתי) לא לשלוח את הילדה לגן עד שתסולק אותה סייעת.
אני יכולה לספר מנסיוני- מגיל שלוש הייתי במעון (בת לאם חד הורית צעירה מאוד שנאלצה לפרנס לבדה), הייתה לי גננת או סייעת לא ממש זוכרת, מה שאני כן זוכרת זה שהיא הייתה מרביצה לילדים שלא היו נירדמים בצהריים כדי שלא יפריעו לשאר לישון. עלי היא אף פעם לא הרימה יד או התנהגה בצורה לא נחמדה, אבל עדיין אני זוכרת אותה כבן אדם רע ואת המעון כמקום נורא, למרות שאני בטוחה שבזמן אמת היו לי הרבה חוויות חיוביות מהמעון, הזיכרון הוא מאוד עגום. לכן גם אם הבת שלך לא נפגעת ממנה ישירות אני חושבת שעמדתך צריכה להיות איתנה ותקיפה בנוגע להעסקתה של אותה סייעת, ושעליך לעשות את כל המאמצים להשאיר את ביתך בבית עד שתפטר הבעייה והסייעת תפוטר.
בהצלחה@}

וגם לא חושבת שהילדה צריכה להיענש על התנהגות של מבוגר
אבל היא נענשת פעמיים, פעם אחת כשמתעללים בה, ופעם שניה, שמאפשרים לזה לקרות שוב.

הורים באמת נוטים להעלים עין ממה שקורה בגן כי הם צריכים לקום בבוקר לעבודה, ואין מה לעשות.
אני מבינה שיש מצב כלכלי שדורש גם מאימא לעבוד, אבל מה זאת אומרת ואין מה לעשות ???
יש ה-מ-ו-ן מה לעשות, אפשר למצוא עבודה שלא תפגע בילד, הרי מה יותר חשוב מזה? העבודה? באמת !
אם חו"ח הילדה תחלה, לא תעשי הכל עבורה, כולל לעזוב את העבודה? אז למה ילדים צריכים לחלות רק כדי שיקבלו את התשומת-לב שלה הם ראויים?
האם את רואה ילד כאדם נחות שעליו לסבול כדי שאת תביאי לחם הביתה? יש הרבה דרכים להביא לחם ולא על גב הילד.
_היא צריכה להישאר בבית? היא הייתה בסדר.
שהסייעת תישאר בבית. זו הורדת ידיים באישהוא מקום . מאבק כוח. שההיא תעוף ._
אכן מאבק כוח - ע"ח הילדה.
לא, היא לא חייבת להישאר בבית אבל היא חייבת הגנה, עיניים פקוחות של הוריה למה שקורה.
(לא רוצה להרחיב מעבר לזה)

הורים באמת נוטים להעלים עין ממה שקורה בגן כי הם צריכים לקום בבוקר לעבודה
עצוב. חשבתי שכבר התקדמנו קצת.

שלום אמא בטראומה.

מעבר לעצות החכמות שקיבלת כאן (לא להשאיר את הילדה רגע לבד שם!),
רציתי להאיר את עינייך לזווית הסתכלות קצת אחרת.

ואני אתייחס לדברייך:
וגם לא חושבת שהילדה צריכה להיענש על התנהגות של מבוגר .היא צריכה להישאר בבית? היא הייתה בסדר.

אני לא בטוחה אם את יודעת שאת הדברים האלה את כותבת באתר באופן טבעי. אני מציינת זאת כדי לספר לך שאנשים רבים כאן באתר בחרו בשמחה ובשלמות שלא לשלוח את ילדיהם לגן, וגם לא לבית ספר. קוראים לזה חינוך ביתי.
אני מספרת לך את זה כדי שתביני למה כותבת לך מישהי_ (בתגובה אליך): _זה לא עונש זאת מתנה.

כי אנחנו חושבים שגם אם יש את הגן הכי נפלא בעולם, עם הגננות הכי אוהבות והסייעות הכי מתוקות, עדיין אין כמו הבית עם אמא ו/או אבא.
כי אנחנו בוחרים להשאיר את האחריות על גידול ילדינו אצלנו, ולא להעביר אותה לאנשים אחרים.

אני כותבת לך את זה כדי שתביני שילדים לא חייבים ללכת לגן. וגם לא לבי"ס. הבחירות האוטומטיות האלה שבהן הורגלנו, הן לא כורח המציאות. יש דרכים אחרות.
ואני מספרת לך את זה, רק כדי שתדעי שיש לך ולבתך עוד אפשרויות.
אם זה מעניין אותך נוכל להפנות אותך לקריאה נוספת בנושא.

עצוב. חשבתי שכבר התקדמנו קצת.
לא הבנתי. תסבירי?

לא הבנתי. תסבירי?
חשבתי שהיום ההורים הרבה יותר מעורבים במה שקורה בגנים/ביה"ס, מתערבים בדרך הניהול ולא מפחדים כלל להביע דעתם ולדרוש תמורה הגונה לכספם.
זה שצריך לקום בבוקר לעבודה עדיין לא מחייב להעלים עין !
מה שהכי עצוב כמובן זו העלמת העין - כי לכך אין הצדקה, וזה מצביע על תופעה הרבה יותר עמוקה
שהיא הפוכה לזו
אנחנו בוחרים להשאיר את האחריות על גידול ילדינו אצלנו, ולא להעביר אותה לאנשים אחרים.
שהציגה סיגל ב.

מה עושים? אתם חושבים שיעיפו אותה? זה כל כך פשוט?
יום אחד נוסך לא הייתי נותנת לבת שלי להגיע למקום כזה.
מה עושים? - פונים למטפלת , מסתכלים לה בעיניים ומודיעים לה באופן חד משמעי שיותר היא לא מתייחסת בצורה כזאת לאף ילד. נקודה.
לא יודעת מה הפרוצדורה של להעיף בגן כזה, זה בטוח לא מהיום למחר, אבל צריך לידע את ההורים כולם ואת שאר הצוות בצורה גלויה.
להסתיר את העניין מביע פחד. נותן לה כוח נוסף (מן הסתם לפי ההתנהגות עוצמה זה דבר שחסר לה).

אמא בטראומה,
נפתח דף בשם גנים ובתי"ס_ מסוכנים במיוחד.
אולי תכתבי שם את שם הגן? שניזהר גם ממנו.

מנסיון שלי בגני עירייה, אין שום בעיה להעיף סייעת.
להורים יש כוח אדיר, ומספיק מכתב אחד חתום ע"י על ההורים, טלפון אחד למפקח, וכתבה בעיתון מקומי.
אנחנו בצורה הזו השארנו גננת אהובה.

אני בכל אופן, בכל הזמן שילדיי נמצאו במסגרות (פרטיות ועירייה) תמיד הייתי עם יד על הדופק ועם שבע עיניים פקוחות.

אבל לא תאמינו כמה פעמים (בבוקר ואחרהצהריים) הייתי רואה מכונית מגיעה, דלת נפתחת, ילד יוצא ודלת נסגרת.
לא להאמין, אם הגננת לא הייתה יוזמת מפגשי הורים
היו כמה הורים שהיו פוגשים את הגננת ביום הראשון וביום האחרון של שנת הלימודים.

אין לי זמן כל כך להגיב כרגע,

אבל משהוא שתפס את תשומת לבי:

נועה בר, עבודה שלא תפגע בילד?
תזמיני אותי לסיור בעולמך בו באים לקראת אמהות ומציעים להם איזה עבודה שתתאים להם.

תזמיני אותי לסיור בעולמך בו באים לקראת אמהות ומציעים להם איזה עבודה שתתאים להם.
הי אמא אני לא יודעת במה את עובדת אבל כמו שאמרה אפרסק ים :

הבחירות האוטומטיות האלה שבהן הורגלנו, הן לא כורח המציאות.
הרבה הורים שהחליטו להיות עם הילדים בבית או להעזר במסגרת כלשהי חלק קטן מהזמן, מוצאים פרנסה מהבית או מהסביבה הקרובה לדוגמא: עבודות מחשב מסוגים שונים, עבודה עם ילדים, עבודות יד או בישולים שאפשר למכור, פתיחת חנות כלשהי, ועוד. יש גם הורים שמתחלקים בטיפול בילד ואז כל אחד יכול לעבוד חצי יום. יש עוד רעיונות כמספר המשפחות המחנכות בבית. נכון שהפרנסה בדרך כלל מעטה בצורה הזאת אבל גם ההוצאות פוחתות. אם זה מעניין אותך תכנסי ל ביתי:מפתח נושאים ויש שם כל מיני דפים על פרנסה בחינוך ביתי.

תזמיני אותי לסיור בעולמך בו באים לקראת אמהות ומציעים להם איזה עבודה שתתאים להם.

מעולם לא חיכיתי שמישהו יציע לי עבודה שתתאים לי.
מהרגע שידעתי שאהיה אמא כיוונתי לכך שעבודתי תאפשר לי לגדל את ילדי בבית.
אם זהו רצונך אף פעם לא מאוחר לעשות שינויים.
בהצלחה.

תודה לנעמי, וגם ל אמא בבית שעניתן לשאלה שהופנתה ישירות אלי.
עשיתן זאת בדיוק כפי שתכננתי, וחסכתן לי. תודה.

_מעולם לא חיכיתי שמישהו יציע לי עבודה שתתאים לי.
מהרגע שידעתי שאהיה אמא כיוונתי לכך שעבודתי תאפשר לי לגדל את ילדי בבית._
מדויק להפליא

אפשר למצוא עבודה שלא תפגע בילד,
זו לא העבודה שמשנה, כמו היחס של ההורה!
האפשרות להניח את הילד בכל מקום שנקרא גן וללכת מבלי לדאוג לכך שמספקים לו את התחליף הכי ראוי שאפשר - היא שמקוממת.
רוצה לצטט עוד משפט מדברי, שאולי ארוכים מידי או קשים לך לקריאה שכן הם לא מאוד תומכים:
לא, היא לא חייבת להישאר בבית אבל היא חייבת הגנה, עיניים פקוחות של הוריה למה שקורה.
אני לא מזלזלת בצורך שלך לעבוד/להשתכר, אבל שוב, באחריותך לדאוג לה למקום ראוי. ואני בטוחה שאנחנו מסכימות על כך.

אפרסקים: כן אני יודעת שאני בבאופן טבעי גם אני אדם עם אופי טבעי, למרות שאני שולחת את הילדה לגן.
זו הערה מה זה פלצנית ואליטיסטית, כאילו דה, את לא שייכת לפה!

לא רוצה בכלל לפתוח פה בהגנה על אורח חיי, למה אני שכירה למה אני שולחת את הילדה לגן,
לא רוצה לפוצץ לכם את הבועה הורודה, אבל יש מציאות שם בחוץ.

היו שלום ותודה על הדגים.

אפשר ורצוי למחוק את הדף הזה.

אמא בטראומה חבל שאת הולכת, אני בטוחה שלא לכך התכוונו הבנות (אני יודעת ש סיגל ב מתאמצת להשיב לשאלות רבות ותמיד מאוד סבלנית וסובלנית, אני בטוחה שדבריה הובנו שלא נכון ובאו ממקום טוב ולא מתנשא). נשמח להתעדכן ולשמוע כיצד מתקדמים הדברים, שיהיה לך בהצלחה.

אמא בטראומה,

אפתח בהתנצלות כלפיך ומיד אחריה בהבהרה.

צר לי אם חשת נפגעת מדבריי. לא כיוונתי לכך, ואני מצטערת על התחושה שדבריי העלו בך. @}

אני אתייחס לדברייך.
זו הערה מה זה פלצנית ואליטיסטית, כאילו דה, את לא שייכת לפה!
אני מצטערת אם זה המסר שהועבר אליך מדבריי.
לא לכך התכוונתי בכלל. אני אסביר למה כן התכוונתי:
מדברייך כאן בדף, לא היה ברור אם את כותבת כאן באופן קבוע או לא. כלומר לא היתה כל התייחסות לזה.
לכן, ניתן היה לחשוב שאולי הגעת לאתר רק לאחרונה ושאינך מכירה אותו היטב.
בנוסף, כתבת גם משפט שגרם לי לחוש שאולי אינך מכירה את האפשרות לגדל ילדים ב-חינוך ביתי. כתבת:
וגם לא חושבת שהילדה צריכה להיענש על התנהגות של מבוגר .היא צריכה להישאר בבית? היא הייתה בסדר.

שני הרשמים המצטברים הללו, הביאו אותי לרצות לספר לך (ואולי למי שעוד קורא כאן ולא מכיר) על האפשרות הזו: חינוך ביתי.
זה כלל לא הגיע ממקום שאומר: את לא שייכת לכאן כי את שולחת לגן! (אני גם אשמח אם תראי לי בטקסט שלי מאילו מילים קיבלת את התחושה הזו, כדי שאלמד).
זה כן הגיע ממקום שאומר: הי, שמעת על חינוך ביתי? אולי זה משהו שיכול להתאים לך?

מבינה למה אני מתכוונת?

^{< היו שלום ותודה על הדגים. >}
^{< ספר משובח! >}

רק טוב,
תודה.

אמא בטראומה , אפשר לראות הערה מסויימת כמעליבה ואפשר גם לראות איך מיד כשכתבת די הרבה אנשים חשבו על הבעיה שלך וניסו לעזור לך לפתור אותה. נראה לי שלכולם פה באמת איכפת. אני מאד אשמח לשמוע מה קורה אתכם.

אמא בטראומה,
(אני מקווה שאת עוד פה.)

יש כל מיני כיווני פעולה אפשריים. אחד מהם הוא לעשות שינוי עמוק באורח חייך וחיי משפחתך, וכמו שחלק מהאנשים עושים פה, לעבור לחינוך ביתי.
אבל זו לא האופציה היחידה.
יש גם גנים אחרים. יש מטפלות. יש בני משפחה. יש "קישורי אמהות" www.m4m.co.il ובטח יש עוד

עכשיו את צריכה להחליט מה את עושה, כי נפשה הרכה של בתך בידיך. ואני בטוח שאת מבינה בדיוק עד כמה הדבר קריטי במקרה שאת מתארת.

וכמובן - זה לא קל. יש לך עבודה. יש לך מחוייבויות אחרות. יש לך חיים משלך. יש לחץ מהמשפחה, חברים, שכנים.

אבל - תשקלי את כל הקשיים האלה אל מול המבט בעיניים של הבת שלך. אל מול הלב התמים והרגיש שלה. מה שווה יותר? למי המחוייבות שלך יותר גדולה - לבוסים, למנהל הבנק, לגננות, לבעל הבית, או לבת שלך? אני בטוח שהיא תעדיף לחיות בבית קטן, בלי מותרות, עם אמא מובטלת, אבל בלי סייעת אלימה. אפילו אם היא אלימה רק כלפי ילדים אחרים. זה לא משנה בכלל. אוירת הפחד קיימת שם אצל כולם.

בהצלחה לך ולבת שלך ולכל שאר הילדים המסכנים בגן הזה. @}

אגב, בקשר למשפט הזה:
לא רוצה לפוצץ לכם את הבועה הורודה, אבל יש מציאות שם בחוץ.

כולנו חיים באותה מציאות "חיצונית". אלה שמגדלים את הילדים בבית לא עושים את זה על הירח.
אבל הם כן יוצרים לעצמם מציאות "פנימית" אחרת, ואת זה כל אחד יכול לעשות. זה רק בראש שלנו.

אפרסקים , מה זה משנה אם אני כותבת קבוע או באופן זמני, זאת נקודת המוצא שלך?

הנה מה שאמרת:
אני לא בטוחה אם את יודעת שאת הדברים האלה את כותבת באתר באופן טבעי. אני מציינת זאת כדי לספר לך שאנשים רבים כאן באתר בחרו בשמחה ובשלמות שלא לשלוח את ילדיהם לגן, וגם לא לבית ספר. קוראים לזה חינוך ביתי.

ובתרגום: את יודעת איפה את נמצאת גברת?
כתבת אנשים רבים, אך הנימה שלך חריפה יותר ואת מביעה בה אבסולוטיות.

הנה עוד משהו שמצאתי:
זה אתר באופן טבעי. רבים כאן מגדלים את ילדיהם בבית. מה שנקרא: חינוך ביתי.
רבים כאן באתר חושבים שגנים ובתי ספר - מעצם הגדרתם - מסוכנים כמו שהם. לא במיוחד, סתם כך: מסוכנים.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו לגן ולבית ספר - סתם, רגילים - זה מסוכן. מסוכן לנפש הילד הרכה.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו להתמודדויות חברתיות מעוותות ומורכבות, יום יום - זה מסוכן.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו למסגרות שהכפייה בבסיסן, ושהן נעדרות כבוד לילדים והתייחסות ראויה לצרכים שלהם - זה מסוכן.
וכו' וכו'.
אני אגב בהחלט חושבת שחשוב שמי כן בוחר לשלוח את ילדו למסגרת - שידע מאילו מסגרות להיזהר במיוחד. זה לא שאני מתנגדת לזה. חלילה.
אבל חשוב היה לי לומר גם כאן - בדף הזה - שלדעתי כל מסגרת היא מסוכנת, סתם כך. לא במיוחד.

תרגום: את לא מקבלת בכלל הורים ששולחים ילדים לגן, זה היה אבוד מראש.עכשיו אני מבינה. את סוג של פנאטית.
את לא יכולה להכחיש. "אנחנו" (הורים ששולחים ילדים לגן) מתעללים בילדינו, מעוותים את המחשבה שלהם, וכולי וכולי, הרי שלקרוא בבאופן טבעי זה בזבוז זמן עבורי כי אני שולחת את בתי לגן, נכון?, תודי.

טוב חבל על המילים, לא מעניין אותי הריב הזה, לא נעלבתי פשוט התאכזבתי.
מרגיש כמו להסביר לילד מה זה להתפרנס ועל עובדות החיים.
אפיזודה תמוהה, נגררת ומשעממת.
כל טוב שיהיה לך. באמת.

אמא בבית,
תודה על התשובות,
ענית לי בצורה עניינית ומתחשבת.

אני כותבת כאן בשביל אנשי "באופן", ומתנצלת מראש בפני כל אותם שענו מהלב והשקיעו מחשבה והרבה רצון טוב בעסק, אין כאן כוונה לפגוע אלא רק להעלות על הכתב תחושות מהבטן:

אני חושבת שהדף הזה, וההתנהלות שלו הם עדות ניצחת לחוסר הסבלנות שלנו לעתים ולמחיר שכולם משלמים עליה.

אני מזדהה לעתים עם אמא בטראומה , יש לנו נטיה להציג דברים כאילו קיימת אמת מוחלטת. זה עלה כאן, זה עלה בדף על קיצוניות באופן טבעי ועוד ועוד ועוד.

לאף אחד מאתנו אין את הזכות או את הבלעדיות על הדרך. כל אחד מאתנו במסע חייו הפרטי והאישי נדרש להתמודד עם דברים שונים ומשונים.

למי זה עושה טוב לטעון שילד שלא יישן עם הוריו ייגרם לו נזק נפשי ? מה תעשה עם זה אמא מאד "באופנית" שילדה נולד פג ואח"כ אושפז על ימין ועל שמאל או שחלילה היא אושפזה לתקופות ממושכות. כמה המידע "החד-משמעי" הזה יחזק אותה בהחלמתה ובמסע שלה ??

למי זה עושה טוב לטעון שרק חינוך ביתי הוא הפתרון האולטמטיבי לכל צרות ישראל ? ומה תעשה עם זה אמא בחינוך ביתי שמתפרקת ומתמוטטת ולא מעיזה לשנות את החלטתה למרות שברור איפה טובתה האישית ואיפה טובת ילדיה ?? או שהבית שלה מתפרק וכופים עליה לשלוח את ילדיה לבית ספר ??

למי זה עושה טוב לחזור שוב ושוב שהנקה / מנשא וכו' וכו' הם התשובה האולטמטיבית ?? ומה תעשה עם זה אמא שהיא נכה ואינה מסוגלת לשאת את ילדה על גופה ? או אמא אחרי סרטן שד ? וכו' וכו'.

אני לא נגד המלצות וחשיפת דעות בפומבי, אני חושבת שיש באתר הזה המון דברים ואנשים נהדרים ונפלאים ואני עצמי נתרמתי ונתמכתי רבות ונפתחתי להמון רעיונות שלא ידעתי על קיומם ושינו את חיי באופן מאד משמעותי, ואני מלאת תודה והוקרה לכולכם על כך.

אני כן נגד אמירות מוחלטות. אני חושבת שהחיים אינם מוחלטים, שהחיים גמישים מאד ומשתנים ללא הרף וכדאי שגם אנחנו, בצניעות ובהכרת תודה, נדע להתגמש ולזרום איתם.

והלוואי ונצליח להמשיך לתחזק את האתר כ"סוכת שלום" גדולה, עשירה ומעמיקה, חג-שמח

אמא בטראומה, מה קורה עם הגן? משהו התקדם בנושא הסייעת?

עירית_לוי

אמא בטראומה, מה שאת מתארת נשמע מזעזע

אני חושבת שהמסר ה"באופני" שכולם ניסו להעביר כאן הוא לקיחת האחריות על חינוך הילדים,
ולא משנה אם זה בחינוך ביתי או במסגרת חינוך קונבנציונלי.
מה שחשוב הוא שמה שבתך תעבור ותחווה תלוי בך ולא באיזה גורם חינוכי ממסדי שכן יפטר או לא יפטר סייעת זו או אחרת.

אנחנו בוחרים להשאיר את האחריות על גידול ילדינו אצלנו, ולא להעביר אותה לאנשים אחרים. (סיגל ב)
זה נכון גם לחינוך ביתי אבל גם לכל דרך חינוך אחרת

וגם אם נושא החינוך הביתי אינו רלוונטי עבורך ולא מדבר אלייך, עדיין - נושא האחריות שלך לאופן חינוכה של בתך רלוונטי מאוד.

לקיחת אחריות זה גם הדבר שיגרום לך לחוש פחות בטראומה_, פחות _פוחדת ויותר חזקה.
מה שיקרה לבתך מחר בבוקר זה בידייך ולא בידי איזשהו גורם בירוקרטי עלום וחזק. את זו שתחליטי מיהם אנשי החינוך שהיא תבוא איתם במגע ומי לא יתקרב אליה.
מה שאני מנסה לומר זה שלדעתי לקחת אחריות בסיטואציה שאת מתארת, זה להיות קצת פחות בטראומה ויותר לקחת את העניינים לידיים

מנסיוני המר, ולכן שמי הוא אמא בטראומה, הייתה לנו מטפלת מתעללת בשנה הראשונה שלנו במעון, (בשנה של גיל שנה ושמונה) ולא עזר כלום!!, הורים פנו למנהלת המעון ולהנהלה המרכזית וקראו לנו שקרנים, והורים עזבו באמצע השנה למקום אחר. רק בשנה שלאחריה כאשר ההורים של הכיתה שוב התלוננו עליה ושוב מתחילת השנה היא עפה הבייתה כלאחר כבוד. שנה ילדינו סבלו.
אין שום סיבה שגם הפעם תחכי שנה עד שמישהו ימצא פתרון. בזמן הזה בתך משלמת מחיר יקר. את יכולה למצוא את הפתרון כאן עכשיו. קיבלת בדף כמה רעיונות לפתרונות מעשיים לכך. משהו מהם מדבר אלייך?

בהצלחה ותעדכני

רסיסים של אור
חזרתי לכתוב כי פשוט הוצאת לי את המילים מן הפה.
זו גם הרגשתי, אני קוראת כאן באתר כבר 3 שנים בערך, ומוצאת המון מידע מועיל שתומך בדעותיי "הבאופניות " הפרטיות שלי.
אבל וזה אבל גדול, אני לא הורה קיצוני שמאמין באמת מוחלטת איך מגדלים ילדים כך או כך. באופן טבעי או באופן קונבנציונאלי. משלבת לפי צרכי החיים.
אכן הדף הזה הוא סוג של תעודת עניות.

מציגים כאן דיעות קיצוניות וחוסר סבלנות כלפי אנשים שאינם יכולים לתרגל חיי באופן טבעי לפי מודל אידיאלי ולפי הסטנדרטים של האתר.

עוד משהו

עודד המחפש :
וכמובן - זה לא קל. יש לך עבודה. יש לך מחוייבויות אחרות. יש לך חיים משלך. יש לחץ מהמשפחה, חברים, שכנים.

לא. השכנים מהבניין והחברים שלי לא לוצים עליי לצאת לעבוד ולשים את הילדה בגן, לא להאמין למקרא עיניי, אתה מתכוון שאני חיה בתוך המיין סטרים כי אני טיפוס חלש, שלא יודע להבדיל מימינו לשמאלו? ואני יוצאת לעבוד כי זו נורמה חברתית?

אולי אני יוצאת לעבוד כי אני צריכה לפרנס את המשפחה שלי? מה אתה אומר על זה?

פשוט אין מילים. כל כך שבלוני.

אמא בטראומה,

אני אנסה להשיב לך, אבל יותר מזה, אני אנסה להבין מה כל כך הכעיס אותך בדבריי.

מה זה משנה אם אני כותבת קבוע או באופן זמני, זאת נקודת המוצא שלך?
לי זה בטח לא משנה כמה זמן את כותבת כאן, ואם בקביעות או לא. ציינתי את זה רק כדי להסביר מדוע בחרתי לספר לך בדף הזה על קיומה של האפשרות לגדל ילדים ב-חינוך ביתי. מכיוון שהתרשמתי שייתכן שאינך מכירה את האפשרות הזו, בחרתי לספר לך עליה. זה אגב כל מה שעשיתי בהודעתי הראשונה.

חשוב לי לומר לך: אני מבינה שאת כועסת ומאוכזבת. צר לי על כך.
אך אני לא מבינה על מה בדיוק את כועסת. ואני מאוד אשמח להבין!
אני אנסה להמשיך להתייחס לדברייך. אולי אצליח להבין תוך כדי.

_הנה מה שאמרת:
אני לא בטוחה אם את יודעת שאת הדברים האלה את כותבת באתר באופן טבעי. אני מציינת זאת כדי לספר לך שאנשים רבים כאן באתר בחרו בשמחה ובשלמות שלא לשלוח את ילדיהם לגן, וגם לא לבית ספר. קוראים לזה חינוך ביתי.
ובתרגום: את יודעת איפה את נמצאת גברת?
כתבת אנשים רבים, אך הנימה שלך חריפה יותר ואת מביעה בה אבסולוטיות._

אני מנסה להבין את התרגום שנתת לדבריי:
את בעצם אומרת שכשאני מספרת שיש כאן אנשים רבים שבחרו לא לשלוח את ילדיהם למסגרות - בזה אני מראה לך את הדלת החוצה? בזה אני אומרת לך, מקומך אינו כאן באתר?
אם זה התרגום שלך, אז באמת חבל לי ואני מצטערת שכך הובנתי.
לא לכך כיוונתי כלל, ואני אשמח אם תבונני רגע בסייפא של דבריי באותה הודעה הראשונה שלי:

_אני כותבת לך את זה כדי שתביני שילדים לא חייבים ללכת לגן. וגם לא לבי"ס. הבחירות האוטומטיות האלה שבהן הורגלנו, הן לא כורח המציאות. יש דרכים אחרות.
ואני מספרת לך את זה, רק כדי שתדעי שיש לך ולבתך עוד אפשרויות.
אם זה מעניין אותך נוכל להפנות אותך לקריאה נוספת בנושא._

איך מכל זה את מסיקה שאני מסלקת אותך מהאתר?
אני באמת לא מבינה.

אבל אני ממשיכה לנסות להבין אותך:
האם את מרגישה שבדבריי אני תוקפת את הבחירות שלך? את דרך החיים שלך?
האם את מרגישה שבעצם זה שאני מציינת כאן בדף שיש דרך נוספת: חינוך ביתי, האם את מרגישה שיש בזה ביקורת עליך?
ואם כן, למה? אני שואלת באמת.

עכשיו שוב, אני רוצה להדגיש, ציינתי את קיומה של האפשרות לגדל את בתך בבית, כסוג של מתן מידע: "יש כזה דבר, ואם זה מעניין אותך, נפנה אותך לקריאה נוספת". עשיתי זאת, רק כי לא היה ברור אם את מכירה את האופציה הזו.
אם היה עולה בירור מדברייך שאת מכירה את האופציה אך היא לא מתאימה לך, ושאת מתרכזת כרגע בלשפר את מצב הדברים בגן של בתך, לא הייתי אומרת דבר.
הבחירות שלך הן לא ענייני, וגם אין לי שום דעה עליהן כי אני לא מכירה אותך ולא את חייך, ואני גם לא יודעת מה השיקולים שלך ומה המגבלות שבתוכן את פועלת.
ולכן זה בכלל לא המסר של דבריי.
דבריי הובאו כאן כדי ליידע. כי חשוב לי לומר בדפים שעוסקים בקשיים של חינוך קונבנציונלי, שיש עוד דרך.
היא אולי לא נותנת פתרון לבעיה, היא אולי לא בדיוק רלוונטית לשאלה שהועלתה, אבל חשוב לי שהנושא יופיע בכל אחד מהדפים האלה.
כי יש עוד קוראים כאן איתנו, שאולי יעשו בכך שימוש. כך שאם דבריי לא מדברים אליך - זה בסדר גמור. זה לגיטימי, זו זכותך, זו דרכך. לי חשוב להשמיע את קיומה של האופציה הזו - שוב, לא כביקורת עלייך, אלא כדי ליידע.

אתייחס כעת לתרגום שנתת לדבריי בתוך הדף: גנים ובתי''ס מסוכנים במיוחד.
כתבת לי:
את לא מקבלת בכלל הורים ששולחים ילדים לגן, זה היה אבוד מראש.עכשיו אני מבינה. את סוג של פנאטית.
תראי,
דבריי לא עסקו כלל במי ששולח את ילדיו לגן או לבי"ס. דבריי עסקו אך ורק ברע שאני מוצאת בגנים ובבתי ספר.
את יכולה לקרוא לזה פנאטיות, רדיקליות מה שתרצי.
כל זה לא ישנה את זה שאני חושבת שבתי הספר והגנים הם מסוכנים לנפש הילד. (ואני מתייחסת כרגע למוסדות "הרגילים". אני לא מכירה מה קורה במסגרות החינוך האלטרנטיביות כמו הדמוקרטיים או האנתרופוסופיים).
בעצם, מה זה מסוכנים? מהמילה מסוכנים עולה כאילו יש סיכוי שנפש הילד תפגע. כאילו יש סיכון, אבל זה לא ממש וודאי. ואני בכלל חושבת יותר מזה: אני חושבת שנפש הילד תפגע בוודאות במסגרות האלה. כי אני מאמינה שכפייה פוגעת, שהתעלמות מצרכים פוגעת, שהתמודדות לבד עם מצבים חברתיים קשים פוגעת. ומה לעשות, את כל אלה יש באותן מסגרות.

את לא יכולה להכחיש. "אנחנו" (הורים ששולחים ילדים לגן) מתעללים בילדינו, מעוותים את המחשבה שלהם, וכולי וכולי
האם בדבריי אילו, אני אומרת משהו על מי שבוחר לשלוח את ילדיו?
אני אומרת שבתי הספר והגנים - הם אלה שעושים רע לילדים. לא ההורים. זו דעתי על המסגרות, ואת יכולה להסכים לה או לא.
אם את מסכימה איתי, אז אין בינינו ויכוח. הרי הדיון כאן הוא לא על מה את בחרת לעשות עם ילדייך. בדבריי אני אומרת משהו עקרוני וכללי על גנים ובתי ספר.
את יכולה להסכים איתי אגב, ועדיין לבחור לשלוח את ילדייך לגן כי יש לך עוד שיקולים. ובכל מקרה, זה שלך, זה עניינך, זה לא נוגע לי.
את יכולה כמובן לא להסכים איתי, ולחשוב שבתי ספר וגנים הם בסדר גמור ושהם דרך טובה דיה לגדל ילדים. וזו זכותך כמובן לחשוב כך, ואנו נאלץ להסכים שלא להסכים.
אבל מה כל כך מכעיס בדעה הזו שלי?
אני באמת שואלת, וזו לדעתי שאלת המפתח כאן.

הרי שלקרוא בבאופן טבעי זה בזבוז זמן עבורי כי אני שולחת את בתי לגן, נכון?, תודי.
מי אמר?
להיפך, אני אשמח מאוד שהורים ששולחים את ילדיהם לגן ינהלו איתי דיון ענייני על גידול ילדים. אולי בדיון הזה הם יחשפו לרעיונות לא שגרתיים ולתפישות חינוך נוספות, ומן הסתם גם אני אלמד משהו על דרך חייהם ועל תרומתה לילד. דיון שבו לכל אחד מהצדדים יש מה ללמוד.
ולכן אני שוב לא מבינה, איפה בדבריי את קוראת שאני מגרשת מישהו מהאתר?
האם בזה שאני מביעה את הרעיונות הבאופניים בקול רם - זה לבדו מהווה גירוש מהאתר למי שבחר אחרת?

רסיסים,
אנסה להתייחס לדברייך.

לאף אחד מאתנו אין את הזכות או את הבלעדיות על הדרך. כל אחד מאתנו במסע חייו הפרטי והאישי נדרש להתמודד עם דברים שונים ומשונים.
איפה מדבריי הבנת שאני טוענת לאיזושהי בלעדיות?
האם בכל פעם שאביע דעה נחרצת ו"קיצונית" אחשב כטוענת לאיזושהיא אמת אבסולוטית?
זהו? אסור להיות נחרץ? אסור להיות קיצוני?
זה נורא נחמד לבוא ולומר: אני אדם של אמצע, אני לא אדם קיצוני. אבל גם אנשי האמצע זקוקים לנו הקיצוניים. אחרת איך ידעו היכן הוא אותו אמצע?
יותר מזה, כבר הוכחתי באותו דף, לכל אחד יש את האמונות ה"קיצוניות" שלו. מה שקורה לנו כאן, זה ששוב דעה באופנית סופר לגיטימית כאן באתר, מוקעת כדעה קיצונית, אמת אבסולוטית וכו'.

המשמעות של דברייך היא שאף פעם לא יהיה אפשר לומר משהו עקרוני על שום דבר. כי תמיד זה יפגע במישהו. אבל אם לא נוכל לנהל דיונים עקרוניים ולהביע את דעותינו בלהט הלגיטימי השמור לכל אחד מאיתנו - איך נדע לגבש לנו דעה אישית, שממנה יבחר כל אחד את הדרך הפרטית שלו?

למי זה עושה טוב לטעון שילד שלא יישן עם הוריו ייגרם לו נזק נפשי ?
את באמת שואלת?
זה יעשה טוב לאותו תינוק שהוריו עמדו לקנות לו מיטת תינוק נפרדת, והנה הם נתקלו בדעה הזו שלי והיא עשתה להם משהו והם בחרו בסוף במיטה משפחתית. לתינוק הזה זה יעשה מצוין. לדעתי. את לא חושבת שזה היה כדאי?
יותר מזה.
זו דעתי. ככה אני חושבת. אני באמת ובתמים חושבת שתינוק שלא ישן עם הוריו, נגרם לו נזק נפשי (יש לי חברים שמעדיפים את המילה נזק "רגשי". הם אומרים שזו מילה פחות טעונה

). עכשיו, מה את רוצה שאעשה עם הדעה הזו? שאשתוק? את לא חושבת שהיא ראויה להישמע? האם את קוראת לי לצנזר את עצמי? כאן, באתר הזה?
אני שואלת באמת, כי זו התחושה שעולה אצלי למקרא דברייך.

מה תעשה עם זה אמא מאד "באופנית" שילדה נולד פג ואח"כ אושפז על ימין ועל שמאל או שחלילה היא אושפזה לתקופות ממושכות. כמה המידע "החד-משמעי" הזה יחזק אותה בהחלמתה ובמסע שלה ??
מה הקשר???
האם בהבעת הדעה הזו אני באה בטענות למישהו? האם בכלל אפשר לבוא בטענות לאמא שילדה נולד פג ואח"כ אושפז על ימין ועל שמאל או שחלילה היא אושפזה לתקופות ממושכות?
האם אותה אם צריכה לבוא בטענות לעצמה? כמובן שלא.
עכשיו, נניח שאותה אם קוראת את דבריי, אם היא לא מסכימה להם - אין בעיה.
נניח שהיא מסכימה. אוקיי, אני מבינה, זו באמת יכולה להיות הבנה כואבת - אבל האם כדי למנוע ממנה את הכאב הזה אנחנו צריכים לשתוק את דעותינו? מה עם אלה שירוויחו מהשמעת אותן דעות?

יותר מזה, ייתכן שלה יש עדיין הרבה מה להרוויח מאותה דעה! אולי זה יגרום לה להתעקש להמשיך לישון עם הילד (שנולד פג) עוד שנים ארוכות כדי לספק לו חוויה מתקנת לימים הראשונים שלו? ומה אז - אז היה כדאי להשמיע דעה כזו?

אני אתן לך דוגמא על עצמי.
אני ילדתי את בתי בבית חולים, עם אפידורל ובסופו של דבר לאחר מפל התערבויות רפואיות צפוי, בתי יצאה לאוויר העולם בעזרת ואקום. אחר כך היא הופרדה ממני לשלוש שעות (הארוכות בחיי) ובמשך חודש שאבתי חלב כי לא הצלחתי להניק אותה בהתחלה.

יש טענה שלידה בבית חולים מגדילה את הסיכוי לבעיות בלידה, וגם לבעיות בהנקה אחר כך:
יש טענה, סטטיסטית כמדומני, שאפידורל מגדיל את הסיכוי ללידה מכשירנית.
יש טענה שוואקום מגדיל את הסיכוי לבעיות הנקה.

ידעתי את כל זה מראש. בחרתי בכל זאת ללדת בבית חולים ולא בבית (אינשאללה בפעם הבאה!), בחרתי ברגע מסוים בכל זאת לקבל אפידורל. אז?
האם זה אומר שאסור להשמיע לידי דעה כמו: לידה בבית חולים עלולה לחבל בהנקה? אין כמו לידה בבית?
ראשית, נראה לי, מבלי שילדתי בבית, שבאמת אין כמו ללדת בבית.
שנית, אני יכולה לבחור, למרות המידע והדעות שאני שומעת בנושא, ללדת גם בפעם הבאה בבית חולים. ואפילו לבקש אפידורל. למה?
כי למרות שאני מסכימה ש"אין כמו ללדת בבית", אני עדיין מוגבלת ביכולות שלי, והתברר לי שאני לא בנויה נפשית ללידה בבית. נגיד.
אז מה - אז אי אפשר יהיה לדבר איתי אף פעם על לידות בית ועל היתרונות שבהן?

אותה גמישות שאת מדברת עליה, אמורה להתקיים אצל כל אחד ואחד מאיתנו, בבואנו לישם את הדרכים שבהן אנו בוחרים.
אין שום הכרח בגמישות מאולצת בדיון ענייני על אידיאלים ועקרונות. הגמישות היא לכל אחד לעצמו.
בזה שאנו משרטטים עקרונות ואידיאלים, אנו בסך הכל מסייעים לכל אחד מאיתנו למצוא את הדרך הפרטית המתאימה לו. אבל אם לא נוכל לדבר על אותם אידיאלים - לא נוכל גם לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לכל אחד מאיתנו.

עירית לוי,
היטבת (כרגיל) לנסח:
_אני חושבת שהמסר ה"באופני" שכולם ניסו להעביר כאן הוא לקיחת האחריות על חינוך הילדים,
ולא משנה אם זה בחינוך ביתי או במסגרת חינוך קונבנציונלי.
מה שחשוב הוא שמה שבתך תעבור ותחווה תלוי בך ולא באיזה גורם חינוכי ממסדי שכן יפטר או לא יפטר סייעת זו או אחרת._

_אין שום הכרח בגמישות מאולצת בדיון ענייני על אידיאלים ועקרונות. הגמישות היא לכל אחד לעצמו.
בזה שאנו משרטטים עקרונות ואידיאלים, אנו בסך הכל מסייעים לכל אחד מאיתנו למצוא את הדרך הפרטית המתאימה לו. אבל אם לא נוכל לדבר על אותם אידיאלים - לא נוכל גם לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לכל אחד מאיתנו._

אני חושבת שהמון מהדברים תלויים בהתנסחויות שלנו ובאופן שבו אנחנו בוחרים להביע את דעתנו. אין לי ויכוח איתך ובכלל.
דעתך לגיטימת כאן ככל דעה אחרת.
אני מעירה לנו עצמנו להיות אולי רגישים יותר באופן שבו אנו חולקים את דעתנו עם הזולת וחושבת, שלא בכל הזדמנות נכון שנצהיר על דעתנו, גם אם היא מאד מאד עקרונית.

אני מאמינה וחושבת שהדף הזה הוא הוכחה לכך, שלפעמים הצורך הזה להחצין את דעתנו, סוגר בפנינו אפשרויות והזדמנויות לצמוח במפגש עם האחר.

אולי קוראים לזה עדינות לעומת נחרצות ? אולי לכך כיוונו חכמינו כשאמרו כי "יש לדון כל אדם לכף זכות" ? ומתוך אותו מקום, אני משוכנעת שכתבת כדי לעזור ומסבה את תשומת ליבך שלפעמים (מי כמוני טועה בכך...) צריך לעשות עידון קל לעזרה שאנו מציעים, על מנת שתוכל להתקבל.

באותו אופן שאני לא מקבלת או נתמכת במחקרים שטוענים כי בריא וחיוני לילד להיות קצת רחוק מהוריו / בחברת בני גילו וכו' וכו' כך גם לא אבסס את החלטותיי על מחקרים שיטענו להיפך. אני רואה, דרך שני ילדיי והחיים שגדולים מכולנו, שיש לבחון כל דבר לגופו ושמה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר. ועוד אני לומדת, להתרחק מאידיאולוגיות ועקרונות מוצקים מדיי, כי הם חונקים אותי ולא מאפשרים לי להתפתח ולהשתנות.

ושוב, חג-שמח

סיגל ב, לי אישית יצא לקרוא את דעותייך בהרבה דפים באתר, ולרוב אני מסכימה עימן.
אמנם גם אני כשנכנסתי לדף על בתי הספר המסוכנים לא הבנתי מה הקשר בין דעתך האישית על כך שאין לשלוח ילדים למוסדות חינוך כלל, לבין דף ענייני שבו הורים "עקשניים" שבכל זאת בוחרים לשלוח את ילדהם למוסדות החינוך השונים רוצים ליידע אחד את השני על מקומות מסוכנים. בדיוק כמו ההתנהלות בדף הזה עם אשה שמבקשת פתרונות לטיפול בסייעת אלימה ומקבלת הסבר על חינוך ביתי. אני יוצאת מנקודת הנחה שכל מי שנכנס לאתר באופן, ויתרה מכך פותח בו דף ,כבר חשוף לרוב הרעיונות שמוצגים בו ואין שום צורך ליידע אותו שהכי טוב זה הנקה\מנשא\בית\שינה משותפת וכדמ'.
זה בדיוק כמו שאני אכנס לדף בו נשים משתפות חויות כואבות על לידות עם אפידורל וואקום ואתחיל להרצות שאני חושבת שכל לידה מכשירנית היא מסוכנת לילד והכי טוב זה לידה טבעית.
אני אמא עם תינוק בבית, בינתיים בבית, ואולי בעתיד המציאות תחייב אותי אחרת, אני לא חושבת שזה יהפוך אותי לאמא פחות טובה. לא תמיד לחסוך בהוצאות אומר לחיות בדירה יותר קטנה עם אמא מובטלת, יש מספיק ילדים מורעבים במדינה ואני בטוחה שהיו מעדיפים ארוחה חמה ואמא מחייכת במקום אמא בבית, ואף אחד מאיתנו לא יודע את המצב הכספי של האחר, ומה האילוצים שלו.

אני קצרה בזמן אז התייחסות נקודתית,

אני יוצאת מנקודת הנחה שכל מי שנכנס לאתר באופן, ויתרה מכך פותח בו דף ,כבר חשוף לרוב הרעיונות שמוצגים בו ואין שום צורך ליידע אותו שהכי טוב זה הנקה\מנשא\בית\שינה משותפת וכדמ'.
ההנחה הזו אינה נכונה בהכרח.
יותר מזה, לא רק מי שפתח את הדף קורא בו. יש קוראים נוספים שאיננו יודעים כיצד הם הגיעו לדף זה או אחר.
הסיבה שהבעתי את דעתי כפי שהבעתי אותה, היא לא אישית אלא קהילתית. עשיתי זאת כי חשוב לי לשמור על צביון האתר. לשמור על הייחוד שבו. לדאוג שהוא לא ייראה כמו פורומים אחרים.
אתם יכולים לקרוא על זה בדף: האפשר עוד להציל את באופן, שם יש התייחסות בדיוק לנושא הזה בהודעות האחרונות.

אז כן, חשוב לי להשמיע את הקול של באופן גם במקומות שבהם זה נראה מעט מלאכותי וכאילו לא מן העניין. אבל עבורי, ועבור עוד חברים כאן - זה בדיוק העניין. מי שפותח כאן - ודווקא כאן - דף, לא אמור להיות מופתע לנוכח הבעת דעה באופנית. שוב - גם אם היא נראית מעט מאולצת בדרך שבה היא הגיחה לדף.
צריך לזכור: האתר הזה הוקם כדי לשרת אנשי חינוך ביתי. אז נכון שיש עכשיו אתר משנה ייעודי כולו לנושא. אז מה. עדיין זה האתר הראשי, וככזה, חשוב לחלקנו שהמסרים הבאופניים לא יתעמעמו בשטף דפים שעוסקים בדברים אחרים.
יש כאלה אגב, שחושבים שבכלל אין מקום כאן באתר לדפים כאלה. אני חושבת שיש מקום. מאידך, אני חושבת שהמקום הזה צריך לכלול לגיטימציה להשמעת הקול של באופן.

זה בדיוק כמו שאני אכנס לדף בו נשים משתפות חויות כואבות על לידות עם אפידורל וואקום ואתחיל להרצות שאני חושבת שכל לידה מכשירנית היא מסוכנת לילד והכי טוב זה לידה טבעית.
את יודעת מה, בהתחלה קראתי את המשפט שלך והרגשתי שהוא די נכון.
אבל אז חשבתי - הי, אולי זה רעיון לא רע שאותה מישהי תגיד את הדברים האלה. כמובן לא כהרצאה כפי שכתבת - אבל כן כמסירת מידע. זה נראה לך אולי טריוויאלי, אבל לא כולם יודעים שכל לידה מכשירנית היא מסוכנת. ודווקא במקום שבו יש נשים שמשוחחות על חוויות כואבות בתחום, יש מקום למסור להן מידע שאולי לא נמצא ברשותן. אם לא שם אז איפה?
כמובן שיש לעשות זאת ברגישות ובעדינות (ותיכף אני מתייחסת לדברייך רסיסים), אבל בהחלט יש מקום.

שלא בכל הזדמנות נכון שנצהיר על דעתנו, גם אם היא מאד מאד עקרונית.
אז כבר אמרתי שפעלתי מתוך מניע קהילתי, ולא מתוך איזה צורך אישי להבטא את דעתי בכל מקום (תאמינו לי, אין לי שום צורך כזה). להיפך, מבחינה אישית, בחיים לא הייתי מעלה על דעתי לעשות זאת כפי שעשיתי. פעלתי מתוך אינטרס רחב יותר. זה היה קצת כמו להיכנס לגוב האריות כי ידעתי שאחטוף על זה קיטונות של הוקעה. ואני באופן כללי מעדיפה בחיי הפרטיים פעילויות שמסיבות לי עונג, ולא קושי.

ומסבה את תשומת ליבך שלפעמים (מי כמוני טועה בכך...) צריך לעשות עידון קל לעזרה שאנו מציעים, על מנת שתוכל להתקבל.
מה שאני כן לוקחת מדברייך רסיסים,
זה את העובדה שיכולתי אולי להיות יותר עדינה. שאת אותו מסר בדיוק, יכולתי - יש להניח ולקוות - להגיש ביתר עדינות.
אני כרגע לא יודעת בדיוק איך, כי דווקא די השתדלתי להישאר עדינה.
אבל אולי יש דרך עדינה יותר. לא יודעת. אחשוב על זה.

ואולי בעתיד המציאות תחייב אותי אחרת, אני לא חושבת שזה יהפוך אותי לאמא פחות טובה
אמא חדשה,
אני מפנה את תשומת לבך לכך שבדבריי לא היתה שום אמירה על מי שבוחר כך או אחרת, או איזושהי חוות דעת על הורות של מישהו כזה. לכולנו יש את האילוצים שבתוכם אנו פועלים וכולנו משתדלים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. זה עדיין לא מייתר את הדיון על אידיאלים. זה עדיין לא אומר שאי אפשר להגיד שלדעתי - הכי טוב לילד זה חינוך ביתי, בתנאי כמובן שההורה שלו יכול ורוצה בכך.

ולאמא בטראומה, אני האחרונה לשפוט אותך, אולם אני מרגישה חייבת להגיב גם אם תגובתי לא תהיה בדיוק עדינה...
אני באותו מעמד הייתי "קורעת" את הסייעת, בדיוק באלו המילים ואלו המעשים. אין פה מקום לשתוק או להבליג, יש לך קול ותשמיעי אותו, אני לא הייתי שותקת והייתי צועקת בכל כיוון אפשרי עד שהיו שומעים אותי!
ואני מדברת מנסיון. כשאחיי התאומים היו בני 3 ,הם היו במעין משפחתון פרטי כזה עד 7 ילדים, לכאורה מקום ביתי ומקסים, אבל אני שנאתי את המטפלת מהיום הראשון, מעין תחושה פנימית לא טובה, באמצע השנה אח שלי התעורר מסיוט בלילה והתחיל לצעוק "לא רוצה לאכול קקי!" בבירור מעמיק עלה, שהגננת ה"חמודה" מחנכת ילד שפיספס, על ידי הקרבת ראשו לצרכיו ואיום "אני אתן לך לאכול את זה" כאילו היה כלב!
אמא שלי שלא כל כך טובה בעימותים שילחה אותי במטפלת, והסברתי לה בדיוק מה אני חושבת על השיטות חינוך שלה ומה אני מתכוונת לעשות. אירגנו את ההורים האחרים וכולם החליפו מסגרת, בנוסף פנינו למפקחת החינוך בעיר, אחרי עשרות פניות ומכתבים המשפחתון נסגר (לפחות למיטב ידעתי ואם הוא פתוח אז באופן לא חוקי).
ומה שעשיתי בשביל האחים שלי הוא כאין וכאפס לעומת מה שאעשה אם רק יפגעו בשערה מראשו של בני.
הילד שלי הוא חד פעמי, אין לי עוד הזדמנוית "לתקן" אותו אם "יתקלקל" ואוי ואבוי למי שינסה "לקלקל" אותו.
תמצאי את הרוח הקרבית שבך, ותצאי לקרב!

סיגל ב, ואני עדיין אומרת לך שאני מסכימה איתך במאת האחוזים שחינוך ביתי זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לתת לילדנו, זו אכן מתנה, ולא משהו מובן מאליו. ודעותייך והאופן שאת מתנסחת מקובלים גם עליי. אבל כפי שהסברתי את עמדתי , אם אשה בחרה לא להניק ומתייעצת מה עדיף מטרנה או סימילאק (בכוונה דוגמא רידיקאלית) היא לא מצפה שיסבירו לה על היתרונות החד משמעיים של ההנקה.
מי ששוקל שינה משותפת, יכנס לדף רלוונטי שמדבר על שינה משותפת ויקרא בעד ונגד, ועל היתרונות, יכול להיות שיקרא את נימוקייך ויחליט "שכנעה אותי".
אבל הורה ששוקל איזה גן לבחור לילדו ונכנס לדף אזהרות ומוצא שם דעה שבבית הכי טוב, זה כמו לזרות מלח על הפצעים.
אני בטוחה שרוב האמהות היו רוצות לגדל את ילדהן לבד, כראות עיניהן, במקום מוגן ובטוח, בבית.
אבל רובן לא יכולות...לצערנו.
ואולי לא כאן המקום לדיון הזה...

אם אשה בחרה לא להניק ומתייעצת מה עדיף מטרנה או סימילאק (בכוונה דוגמא רידיקאלית) היא לא מצפה שיסבירו לה על היתרונות החד משמעיים של ההנקה.
אבל זה לא המקרה.
רוב האנשים לא יודעים בכלל שיש חינוך ביתי! רוב האנשים לא ישבו לבחור בין גן לבין חינוך ביתי. וזה בדיוק המקום שבו עלינו לספר על קיומה של האפשרות. וזה בדיוק - אבל בדיוק - מה שעשיתי בהודעה הראשונה שלי. ספרתי למי שחשבתי שאולי לא מכירה את הנושא.
ולכן זה לא דומה בכלל לדוגמא שלך.

אני בטוחה שרוב האמהות היו רוצות לגדל את ילדהן לבד, כראות עיניהן, במקום מוגן ובטוח, בבית..

תתפלאי - קראתי לאחרונה דיון בנושא (באתר אחר כמובן), בו עלתה השאלה "לו היתה לך אפשרות כלכלית לא לעבוד, האם היית נשארת בבית או יוצאת לעבודה?" 90% מהאמהות שהגיבו בחרו לצאת לעבודה. גם אלו שאמרו בפירוש שלדעתן עדיף לילד לגדול בבית (הנימוק העיקרי היה "עדיף אמא שפויה" וגו').

היא לא מצפה שיסבירו לה על היתרונות החד משמעיים של ההנקה.
... אבל אם היא נכנסת עם שאלה כזו לפורום ששמו, נניח, "מיניקות לטווח ארוך"?

... אבל אם היא נכנסת עם שאלה כזו לפורום ששמו, נניח, "מיניקות לטווח ארוך"?

אכן, שאלה לא במקום. וזו בדיוק הנקודה שלי, מסכימה לחלוטין עם הדעות אבל העובדה שהבעתן כאן גרמה לאמא בטראומה להיעלב. ובסך הכל אמרתי שאני מבינה למה.

תתפלאי - קראתי לאחרונה דיון בנושא (באתר אחר כמובן), בו עלתה השאלה "לו היתה לך אפשרות כלכלית לא לעבוד, האם היית נשארת בבית או יוצאת לעבודה?" 90% מהאמהות שהגיבו בחרו לצאת לעבודה. גם אלו שאמרו בפירוש שלדעתן עדיף לילד לגדול בבית (הנימוק העיקרי היה "עדיף אמא שפויה" וגו').

ובטח לתוצאות של הסקר יש קשר ישיר לאתר בו הוא קוים. ולכן ציינתי כי מי שנכנס לאתר באופן טבעי סביר להניח מכיר את האמונות הבסיסיות שלו. (מין מוצא את מינו..)

לפעמים הבחירה היא לא מתוך ידע.

אבל אמא בטראומה בפירוש אומרת שאין לה בחירה אחרת, ולא מבורות, אלא מהחרכים אחרים. ואני שוב אומרת שעצם העובדה שהאתר קיים נותנת כבר אפשרות להיחשף למאגר עצום של מידע ועצות. אבל אם מישהי שבכל זאת מזדהה עם באופן אבל לא חיה על פי "כל הכללים" פותחת דף ומבקשת עצות לסיטואציה מאוד ספציפית כמו איך מטפלים בסייעת אלימה בגן זה לא המקום להגיד לה "אולי את לא יודעת איפה את כותבת, אבל פה רובנו בוחרות לגדל את ילדנו בבית".
אכן אני מאמינה שמטרתה של סיגל ב היתה לחשוף את האמא לעוד אפשריות, אבל לי פתאום קפצה השורה של אלאניס מורסט "It's like 10 thousand spoons when all you need is a knife"

ובטח לתוצאות של הסקר יש קשר ישיר לאתר בו הוא קוים
כן, אבל התייחסתי לדברייך על רוב האמהות

אם מישהי שבכל זאת מזדהה עם באופן אבל לא חיה על פי "כל הכללים" פותחת דף ומבקשת עצות לסיטואציה מאוד ספציפית כמו איך מטפלים בסייעת אלימה בגן זה לא המקום להגיד לה "אולי את לא יודעת איפה את כותבת, אבל פה רובנו בוחרות לגדל את ילדנו בבית".
אמא חדשה,
אני קצת מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אבל כבר עניתי לדברייך אילו:
אמא בטראומה לא הזדהתה כמי שמזדהה עם באופן, או אפילו מכירה את באופן. היא כלל לא הזדהתה. לכן, לא ניתן היה לדעת שהיא מכירה את אופציית החינוך הביתי, ולכן זה היה לגיטימי ומתבקש לספר לה על האפשרות הזו.

אמא בטראומה בפירוש אומרת שאין לה בחירה אחרת, ולא מבורות, אלא מהחרכים אחרים.
ושוב אנחנו באותו מקום:
אף אחד לא בא לבקר את אמא בטראומה על הבחירות שלה. ולכן גם אין מה לדון על הבחירות של אמא בטראומה - לפחות לא ביוזמה שלנו. בסה"כ לא היה ברור אם אמא בטראומה מכירה את החינוך הביתי או לא.

רציתי לשתף ולהתייעץ איתכם (אולי יש לכם ניסיון בעניין) בקשר למשהוא שקורה בגן העירוני של הבת שלי

אמא חדשה תודה על ההתיחסות הרלבנטית.

אין לי כול כך מה להוסיף, כי אם אתחיל לא אסיים.
כבר כתבתי דפים שלמים ומחקתי אותם מאז שהחל הדיון הסוער בצורה שבה אפרסקים הציגה את עמדותיה. (בל נשכח את עודד המחפש שהגדיל לעשות ולאמר ששכניי וחבריי לוחצים עליי לצאת לעבוד).

אפרסקים מבקשת בפניותיה התייחסות לדברים שאמרה ולתשובות שירגיעו אותה, זה מצריך עבודת עריכה וליקוט שאין בכוחי לעשות היום אולי מחר, אולי לא.

טוב אולי אחד:

אפרסקים:

האם בדבריי אילו, אני אומרת משהו על מי שבוחר לשלוח את ילדיו?

_זה אתר באופן טבעי. רבים כאן מגדלים את ילדיהם בבית. מה שנקרא: חינוך ביתי.
רבים כאן באתר חושבים שגנים ובתי ספר - מעצם הגדרתם - מסוכנים כמו שהם. לא במיוחד, סתם כך: מסוכנים.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו לגן ולבית ספר - סתם, רגילים - זה מסוכן. מסוכן לנפש הילד הרכה.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו להתמודדויות חברתיות מעוותות ומורכבות, יום יום - זה מסוכן.
רבים כאן באתר חושבים שלשלוח ילד הרחק מהוריו למסגרות שהכפייה בבסיסן, ושהן נעדרות כבוד לילדים והתייחסות ראויה לצרכים שלהם - זה מסוכן.
וכו' וכו'.
אני אגב בהחלט חושבת שחשוב שמי כן בוחר לשלוח את ילדו למסגרת - שידע מאילו מסגרות להיזהר במיוחד. זה לא שאני מתנגדת לזה. חלילה.
אבל חשוב היה לי לומר גם כאן - בדף הזה - שלדעתי כל מסגרת היא מסוכנת, סתם כך. לא במיוחד._

מה זה לשלוח את הילד הרחק מהוריו? מי שולח את הילד הרחק מהוריו?
ההורים. אנחנו שולחים את הילד להיות במסגרת, זה מי. את מתייחסת בדיוק רב לאחריות ההורית בסיטואציה של שליחת ילד למסגרת וטוענת שזהו אקט מסוכן שמוביל למצבים לא בריאים ומסוכנים.

וכהנה וכהנה. המסר הנו בלתי מתפשר וקיצוני ומאז שהל הדיון את מתנערת מדברייך אלה ומוציאה אותם מהקשרם על מנת שיקבלו משמעות חדשה "ונכונה" יותר, קהילתית לדברייך.

רסיסים של אור כל מילה שלך זהב! אמרת כל מילה שהיתה לי להגיד...!
אמא בטראומה אני חושבת כמו אמא חדשה שעלייך למצוא את רוח הקרב שלך ו"להכנס" חזק בסייעת הזאת.
גם אם ביתך תשאר וגם אם לא, נראה לי שלא יהיה אפשרי להחליק את מה שראית. אני מאמינה שלא סתם ראית את מה שראית מכיוון שבדרך כלל אנו נחשפים לדברים שאנחנו צריכים לעשות איתם משהו. כמו במקרה הזה. לא לוותר לה עד שיעיפו אותה ושכמותה מהגן, ולידע את כל ההורים.

כן, אבל התייחסתי לדברייך על רוב האמהות

אכן לא ניסחתי נכון...

הדף הזה כבר מזמן איבד את הכיוון המקורי שלו, והפך להיות עוד דף נבירה עצמית, במקום עזרה אמיתית למי שצריך אותה.

אני רק רוצה להגיב לפרשנות המוזרה לדבריי:
לא. השכנים מהבניין והחברים שלי לא לוצים עליי לצאת לעבוד ולשים את הילדה בגן, לא להאמין למקרא עיניי, אתה מתכוון שאני חיה בתוך המיין סטרים כי אני טיפוס חלש, שלא יודע להבדיל מימינו לשמאלו? ואני יוצאת לעבוד כי זו נורמה חברתית?

לא. אני לא מתכוון לזה. אני מתכוון לזה שכולנו, אבל כולנו מושפעים כל הזמן מהסביבה שלנו. זה לא אומר שמי שמושפע הוא טיפוס חלש. ומה לעשות, הסביבה שלנו משדרת לנו הרבה דברים שגורמים לנו לעשות דברים שהם לא הכי טובים לילדים שלנו. למשל:
את הסייעת הזאת קיבלנו אחרי שההורים ישבו בעירייה והתלוננו שלא ייתכן שיהיו רק 2 עובדות על 36 ילד, וזאתי באה כאמור בשבוע שעבר לעבוד לכן אולי הורים לא ירצו לפתוח פה.

כלומר, למרות שאותם הורים שאת מדברת עליהם יודעים על דברים לא טובים שקורים לילדים שלהם, הם לא יתלוננו. הרי עדיף 2 עובדות שפויות מ-2 שפויות ואחת משוגעת. כל אחד מבין את זה. אז למה הם לא יתלוננו?

ברור לי שאת יוצאת לעבוד כדי להתפרנס. אבל יש גם סיבות אחרות, כפי שכתבו פה למעלה (לא זוכר מי) והן חשובות. מה שחשוב בעיניי, ואת זה אנחנו הרבה פעמים שוכחים, שפרנסה היא לא מטרה בפני עצמה. היא רק אמצעי להשגת מטרה נעלה יותר, והיא האושר (ולאו דווקא עושר) שלנו ושל משפחתנו ויקירינו. במקרים רבים (ואני רואה את זה כל הזמן מסביב, וגם אני נלחם בעצמי במסרים החברתיים האלה כל הזמן) מתחילים להתבלבל בין המטרה לאמצעי. במקרה שלך, המטרה לא מושגת, את בעצמך אומרת את זה בכל אות שכתבת. הבת שלך תהיה במקום נוראי ותסבול, את תהיי בעבודה ותאכלי את עצמך מה קורה לה באותו זמן, בקיצור, שתיכן (ושאר המשפחה כמובן) לא תהיו מאושרות. את תמשיכי להיות בטראומה. וגם היא.

מה שאני אומר הוא, שאם המטרה (אושר, לא פרנסה) לא מושגת, אז אפשר לשבור את הכללים ולבחון את הכל באור חדש, כשהאושר שלכן הוא המטרה העיקרית. וכן, לצאת לעבוד זה בהחלט נורמה חברתית_ בנוסף לזה שזה פרנסה. לא צריך להיות _טיפוס חלש כדי להיות מושפע מהנורמה הזו. כולנו מושפעים.

לכן אני מציע לבחון ולשקול את כל האפשרויות, גם אלה שבמבט ראשון נראות בלתי אפשריות. כי המחיר שלהן (למשל אבדן מעמד בעבודה, חיפוש עבודה אחרת, אי קבלת תמיכה מאנשים בסביבה, שזה דבר חשוב לכולנו, גם לחזקים ביותר) - עדיין עשוי להיות נמוך מהמחיר של להשאיר אותה עם סייעת אלימה. ואם את צריכה לקחת פסק זמן מהעבודה כדי לחפש גן אחר (וזה לוקח כמה ימים טובים אם לא יותר), או להחליט על מקום אחר שהוא יקר יותר ולכן להצטמצם בהוצאות אחרות, או להחליט על מטפלת שזה בטח יותר יקר - כל זה אפשרי (לפחות ברמה עקרונית) אם תחליטי שאת מוכנה לוותר בדברים אחרים. כמובן שאני לא יודע את נסיבות חייך, אבל בגלל זה אני יכול רק לזרוק רעיונות וכיוונים למחשבה, ואת תחליטי, כמובן, בסופו של דבר, איך את נוהגת.

חג שמח @}

אמא בטראומה,
אני מציעה לך לקחת פסק זמן מהדף.
תחזרי עוד יום יומיים, תקראי שוב. תתעלמי מהטפות המוסר למיניהן, חבל על האנרגיה.. נסי להתמקד בדברים חכמים וחשובים שנאמרו כאן על ידי חלק מהאנשים. אני יודעת שחלק מהדברים קשים לעיכול ודורשים לשנות דפוסים וצורות חשיבה. שבי עם עצמך, ותחשבי באומץ ובכנות מה את מרגישה שאת צריכה לעשות.
בהצלחה וחג שמח. @}

יעל, את באמת חושבת שהיו כאן הטפות מוסר? היכן?

המסר הנו בלתי מתפשר וקיצוני ומאז שהל הדיון את מתנערת מדברייך אלה ומוציאה אותם מהקשרם על מנת שיקבלו משמעות חדשה "ונכונה" יותר, קהילתית לדברייך.
אמא בטראומה,
אני לא יודעת היכן את רואה אותי מתנערת מדבריי "הקיצוניים".
כן, אני חושבת שבתי ספר הם מסוכנים לנפש הילדים.
ניתן כמובן להסיק מכך - את שאני לא אומרת - שאני חושבת שהורים ששולחים ילדיהם, מסכנים אותם.
אבל גם אם זו היתה המסקנה שאני מצהירה עלי,
זה עדיין לא אומר מה אני חושבת על דרך ההורות הכוללת של אותם הורים. זה עדיין לא אומר אם אני חושבת שהם הורים טובים או לא. מקסימום זה אומר שאני חושבת שאותם הורים עושים טעות.
אז...?
אני לא עושה טעויות?
את לא חושבת שיש הורים סביבך שעושים טעויות עם ילדיהם? לך אין ביקורת על החלטות של הורים מסביבך?
ואני מזכירה, אני לא העברתי ביקורת עליך.
ואני גם מזכירה לכולנו שאת הדברים שבחרת לצטט בהודעתך האחרונה לקחת מדף אחר לגמרי (!) שכלל לא הופנה אלייך! הדבר היחיד שהופנה אליך כאן בדף, היה מסר שאומר: לא יודעת אם את מכירה, יש דבר כזה שנקרא חינוך ביתי. על זה יצא קצפך.
כך שעד עכשיו לא הבנתי על מה בדיוק את כועסת, בפרט כשאת מנסה להסביר לי זאת באמצעות ציטוטים שלי מדף אחר. שהרי לא עליהם כעסת בתחילה...

אבל בואי, עזבי, אנחנו לא חייבות לפתור את זה.
בקיצורו של דבר את אמרת את שלך: את כועסת ומאוכזבת.
אני מצדי ניסיתי כמיטב יכולתי להבין מהיכן את באה, ובל נשכח שגם התנצלתי על התחושות שעלו בך (גם אם לא הבנתי את המקור להן).
את כנראה לא הבחנת בטון המפייס שבדבריי ובחרת להיצמד לדעות הקיצוניות שלי - אשר מושמעות כאן באתר בדפים שונים ולא נוגעות כלל אליך, וגם על כך את כועסת...
מה אומר לך...
אני מרגישה שמיציתי את כל דרכי התקשורת האפשריות בסיטואציה הזו.

אני מציעה לשתינו לסיים בזאת את השיחה בינינו.

לשמחתי קיבלת כאן עצות נהדרות וחכמות שנוגעות לדרכי הפעולה האפשריות שעומדות בפניך בנוגע לסייעת.
אני מאחלת לך הרבה הצלחה, אני מאחלת לך שתמצאי פתרון לבעייתך,
אני מאחלת לך כל טוב וחג שמח.

לרסיסים ולאפרסקים , אהובות שלי :
אני מסכימה עם שתיכן .
קודם כל אני נגד חינוך ביתי למשפחה שלי בתנאים שלנו מתוך עיקרון כרגע , לא סגורה על זה שזה לא ישתנה בעתיד .
אני לגמרי מסכימה עם העמדה הלא קיצונית של רסיסים ומזדהה איתה ,
עם זאת אני חושבת שבאתר הזה
מי שפותח כאן - ודווקא כאן - דף, לא אמור להיות מופתע לנוכח הבעת דעה באופנית

ויותר מזה , כל פעם יש פה תורן שמשמיע בצורה נחרצת את ה"קול הקהילתי" (וכמו תמיד בדינמיקה קבוצתית כשהקול הזה משתנה מישהו אחר לוקח את התפקיד , כי בקבוצה יש תפקידים קבועים ואין ואקום .)
פעם זו הייתה בשמת ועכשיו זו אפרסקים .

אני חייבת לציין שמימי הראשונים באתר , ה"קול הקהילתי" הקיצוני שאז יוצג על ידי בשמת עצבן אותי מאוד אך הוא הוא שהשפיע עלי הכי הרבה .

אפרסקים , בלי להתחייב להמשך כי השד יודע לאן יקחו אותך חייך ומה יהיו הבחירות שלך בעתיד , תמשיכי לצעוק כרגע 'המלך הוא ערום'מתי שזה נשמע לך מתאים , כי כמו שאמרת כן , יש כאלה שיעשו את הבחירות שלהם בזכות זה. (בדרך כלל אלה יהיו קוראים נייטרליים, ולא מי שפתח את הדף והדברים בוערים בעצמותיו , (הוא יתעצבן, ובצדק כי הוא רוצה תמיכה ולא הטפה, אבל מי שבוחר לקבל תמיכה באינטרנט צריך להיות מוכן גם להטפות .)

זה תפקיד חשוב , זה סמן ימני (או שמאלי , איך שתבחרי , בכל מיקרה קיצוני . )
אני מתארת לעצמי שפעם תתעייפי מהתפקיד החשוב הזה , אל דאגה ימצאו לך מחליפים , כרגע את באמת עושה שרות ובהזדמנות זו אודה לבשמת על כמה מהערותיה היותר קיצוניות ופחות מנוסחות בעדינות שגרמו לי לניעור .

ארני,

אמא בטראומה , לגבי הסייעת , אם חינוך ביתי לא בא בחשבון , ולעבור גן בטח גם לא , אם החברים של ביתך שם ואיתם היא נפגשת אחה"צ וחבל לנתק אותה מהם .
מה עם אירגון ההורים שכל יום יהיה בגן הורה , או לשבות ולא לשלוח את הילדים כל עוד היא שם ?
אם זה לא בא בחשבון , תמיד ניתן להתחנף לסייעת הזו , להחמיא לה (תמיד יש על מה , חולצה , תסרוקת ) ולהתחבר איתה כך שעל הילדה שלך לא יהיה לה נעים לכעוס.
לאחותי יש עוד שיטה שמוכיחה את עצמה :
אם בכל בוקר תבואי ותאמרי לה שהיא נהדרת עם הילדים ואת לגמרי סומכת עליה , לא תהיה לה ברירה והיא תצטרך להפוך לכזו.

איך שאני רואה את זה הוויכוח שמצטייר כאן נובע מהשאלה הם אמא בטראומה מכירה את האתר או לא? משתמע שהיא כן, ובכל זאת טרם יצא לה להכיר את הסגנון של סיגל ב.
זה חבל! אחותי, תקראי קצת באתר, חוץ מזה שתגלי ש-סיגל ב היא מותק, תמצאי כאן ה-מ-ו-ן חומר, גם על הנושא הזה של יחס צוות הגן לילדים, אני עצמי הגבתי על כך באיזה דף בזמנו.

גם גננת העובדת במוסד חינוך ציבורי (בעצם זה כולל את כל הצוות בכל מוסד חינוכי), מרוויחה את לחמה ע"י מתן שרות, כישורים, מיומנויות, התנסויות, לימודי יסוד וחינוך לילדים. זה ממש לא משנה ממי הצ'ק וע"ס כמה הוא.
להתמודד עם דמויות סמכות זרות - זאת מיומנות שיש לרכוש, צריך להיות היגיון בסדר היום, ואני בטוחה שגם לכך יש ביטוי הולם במערכת השעות.
מה שכן - מי שאינו מקצועי אינו יכול לעשות כסף ע"י עבודה בעינים (כלומר, לא לאורך זמן...).

מה שאת צריכה לעשות, יקירתי הסובלת, זה לדבר עם הגננת, היא כבר תדבר עם המטפלת, את יכולה לדבר עם המטפלת אם חשקה בכך נפשך (כן! זה מותר! את יכולה להתעמת עם מי שראית, על מה שראית, ולומר בנימוס שזה לא מקובל עליך או בנורמה (שבה את חייה), ולבקש ממנה לעשות מאמץ ולדבר יפה לסובבים הצעירים אותה (כי אף אחד מהם [לא שם מרצונו החופשי וגם] לא חייב לה שום דבר), אבל את צריכה להודיע מראש לגננת על רצונך (גם הודעה קצרת מועד תקפה), ואם תעשי זאת - זכרי לתת לה זמן להתנצל ולהבטיח לך שזה חד פעמי עקב יום קשה או משהו.) צאי מתוך הנחה שהיא אינה התגלמות הרוע עלי אדמה, זה אנושי לטעות ולהתפרץ (על חלשים ממך), מנגד- להתעמת עם המקור מעיד על רצינות, ומעל הכל - לסלוח זה אלוהי (אישית אני מסתפקת ב-כבדו וחשדהו).

למרות שאני לא מכירה אותה (ואני לא את בוודאות), כשרות חד פעמי לציבור, אספר לך מה הייתי אומרת לה:
עבודה עם ילדים זאת עבודה קשה: הרבה ילדים, עוד יותר הרבה הורים, הרבה מה לעשות כל הזמן. אבל הסוד הגדול של הגננות הוא העבודה האמיתית: תצפיות. לתפוס רגע של אינטראקציה ולתעד אותו כמו שהוא ללא פרשנויות או משוא פנים (כרטיסיות הן מצרך חיוני גם לאנשים שלא סובלים מבעיית היזכרון שלי, ועם האימונים בא הגובה לתעוד נכון, ועם זה אפשר לעשות מלא דברים, הכי כייף זה לספר את הדברים המעניינים להורים, הם יעריכו את זה ואותך), וזה זה מהות העניין, מכאן לומדים על הילדים וכך מכירים אותם, כי הם אנשים קטנים שונים, כל אחד מהעולם שלו.
ואני אומרת לך, להכיר אותם זאת זכות גדולה! וזה הסוד הגדול של הגננות (הטובות).

אני מקווה שתעשי חיפוש ותמצאי את הדפים שכבר דנו בנושא.
בכל מקרה - צאי מהטראומה, אף אחד לא פגע בך, אינך קורבן, ואינך חסרת אונים. בהצלחה.

אף אחד לא פגע בך
סליחה? אז למה היא קוראת לעצמה אמא בטאומה? בודאי שפגעו בה! זה שלא צעקו עליה או העיפו אותה אישית מהבימבה זה עוד לא אומר שלא פגעו בה.

אז למה היא קוראת לעצמה אמא בטאומה?
אם היא קוראת לעצמה כך זה סימן שפגעו בה?
זה מקסימום סימן שהיא בוחרת להחשיב את עצמה כקורבן, שהיא רוצה להציג את עצמה כמסכנה חסרת ישע, ולא כך הוא!
נכון יהיה אם היא תחדל לשים לב עד כמה המערכת דורכת עליה, ובהזדמנות זו גם תימנע מלקרוא ביקורת היכן שאין, ותתחיל לשים לב לדברים שהיא יכולה לעשות, לדברים הטובים, האנשים הטובים, המילים הטובות, ובהזדמנות זו גם לבטוח באנשים ובעיקר לבטוח בעצמה.

ארני,איזו שיטה מעניינת...
מה שנקרא, לשמור את האויב קרוב...
נחמד

הבת שלי קבלה עונש מוגזם לפני כמה ימים על ידי הסייעת. מדובר בגן הורים, מעט שעות, הרבה אהבה ושותפות של ההורים ביחד עם צוות מקצועי. יצא שבאותו יום לא היה אף הורה בגן, פעם ראשונה. חשבתי שאצלנו לא יכול לקרות דבר כזה. חשבתי שאני נותנת לבתי את הטוב ביותר, כל כך הרבה השקענו בגן הזה, הנשמה שלי בתוכו. עכשיו כולם מטייחים, מחליקים, כולנו בני אדם, זה לא כמו שזה נראה לך. אבל התאור של הילדה בהיר וצלול, נאיבי ואינפורמטיבי ונקי משיפוט כמו שרק תאור של בת חמש יכול להיות. ויש עוד עדים שסיפרו לי על הצרחות

אוי... את רוצה לספר עוד?

אם היא קוראת לעצמה כך זה סימן שפגעו בה?
כן. מי שמרגיש נפגע - נפגע. לא צריך שום "הצדקה" או "הוכחה". הרגשת הפגיעה היא של הנפגע, ויש לו זכות מלאה להרגיש פגוע.
במקרה הספציפי, אני בטוח שהיא מרגישה פגועה ואני גם חושב שאכן פגעו בה.
עם זאת אני בהחלט מסכים לכך שהיא יכולה לשים לב לדברים שהיא יכולה לעשות, לדברים הטובים, האנשים הטובים, המילים הטובות, ובהזדמנות זו גם לבטוח באנשים ובעיקר לבטוח בעצמה.

הבת שלי קבלה עונש מוגזם
האם יש עונש שהוא לא מוגזם? עונש לא משרת כל מטרה, מלבד ביטוי לתחושת הכעס של המעניש, ואולי גם איזו תחשות כח מזוייפת. מכירה את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שהילדים ידברו" ? או את כבד את ילדיך ? או את אליס מילר ?

האם יש עונש שהוא לא מוגזם?

כמובן שלא. ניסיתי לכלול במשפט אחד את הזעזוע שלי הן ממתן עונש והן מחומרתו, מבלי לקרוא למעשה בשמו. להערכתי הילדה לא פיתחה טראומה, משום התמיכה המקיפה שקבלה מכל הסובבים מיד לאחר הארוע וההבנה שלא בה האשם. מעבר לכך, כן. זו היתה התעללות.

עכשיו כולם מטייחים, מחליקים, כולנו בני אדם, זה לא כמו שזה נראה לך. אבל התאור של הילדה בהיר וצלול, נאיבי ואינפורמטיבי ונקי משיפוט כמו שרק תאור של בת חמש יכול להיות.
חייבים להקשיב לילדה! אין בכלל ספק שהיא דוברת אמת וזה צריך להיות המסר שלך אליה.
אני לא הייתי נותנת להחליק ולטייח. נכון, כולנו בני אדם ולא נתחזה למושלמים. לכולנו רגעים בהם הינו מקווים שהינו מגיבים אחרת, ויצאה לנו תגובה שאנו מאוד מתביישים בה, ועדיין - במקום כזה שבו יש מסר מאוד ברור למה ראוי או לא ראוי להיות התנהגות מול ילדים עליכם לשבת ולברר את הנושא מול הגננת ומול הסייעת.
אין להחליק! אפשר לסלוח לאנושי אבל למה לא לבוא ולברר מאיפה באה התגובה המוגזמת, למה לא לברר איך עלינו לנהוג בעתיד מול מצב כזה, ולמה זה קורה כאשר אין הורה בגן ! זה מעלה שאלות, גם מול הגננת. מה קורה שם שברגע הכל "מתפרק" ולא מחזיק מעמד אם אין הורה שמפקח.
מה הכל הצגה?
לדעתי חייבים לדבר על זה ולא להזניח - שחס וחלילה לא יתפס המקרה כמשהו שמטייחים אותו.
וכל זה בעיקר למען הילדה, שתדע שזו לא הדרך, שתדע שכל אחד מחליק, מועד ומתבלבל ( במידה ואין בעיות נוספות עם הסייעת.. ואתם באמת מרוצים ממנה ) אם הוא חושב שהוא יכול להפעיל כוח כנגד מישהו חלש ממנו, שתדע שכולם מתנגדים לזה ושיבטיחו לה שזה לא יקרה שוב, שלא תחיה מעתה בפחד.