נשים עובדות וגברים לא

אני רוצה לספר לכם על המשפחה שלנו.
לי ולאישי יש תינוקת בת שנה וארבעה חודשים, ואנו מצפים לפיצפון/ת נוספ/ת בפברואר.
איך שזה יצא, אני עובדת, ובעלי בבית עם הילדה.
איך זה יצא ככה? פשוט - לי יש מקצוע מבוקש (מחשבים. עכשיו מבוקש קצת פחות) ונסיון רב- וגם עניין וסיפוק מהעבודה. לבעלי יש תואר בספרות אנגלית, ואין לו "שאיפות לקריירה". אנחנו מאד משלימים זה את זה.
אחרי שילדתי, שנינו עבדנו. אני עבדתי 4 פעמים בשבוע, עד שעה 3. אישי היה חוזר הביתה ב 7 בערב.
וזו היתה תקופה קשה מאד לכולנו, במיוחד לי.
אח"כ הוא פוטר, ומאז לא ברור לנו אם כדאי למשפחה שהוא יעבוד.
אני חושבת שאני הייתי משתגעת להשאר בבית. הוא אומר שטוב לו (למרות שלפעמים הוא קצת מתגעגע לחברה בעבודה).
אז מה אתם אומרים על נשים עובדות וגברים לא ?
האם יש עוד זוגות כמונו בסביבה (הוירטואלית) ?

היי רחלי,כייף לקרוא את הסיפור שלכם.זה נשמע לי מצוין.(שאלת מה אנחנו אומרים על זה...).שיהיה לכם בהצלחה ובהנאה.

פגשתי אדם שלאישתו היתה קריירה מפוארת ,
(היא ייסדה וקיימה את פרוייקט האוניברסיטה המשודרת בגלי צהל)
והיא היתה המפרנס העיקרי בביתם כל הימים
עכשיו שהיא נפטרה (סרטן)
מסתבר שהמדינה לא חושבת שיש נשים מפרנסות
כלומר אם גבר נפטר אשתו זוכה לקבל 50 % מהפנסיה שלו , אחרת איך היא תחיה,
וכשזה להיפך?
הבעל זכאי רק ל20% מהפנסיה של אשתו
הרי לא יכול להיות שמשכורת האשה משמעותית לבעל ולילדים....נו באמת.

הספרית (ואל תגחכו) של אמי היתה המפרנסת בביתה. בעלה דאג לילדים, לאוכל, לנקיון, ולכל מה שצריך. היו להם 5 ילדים לתפארת מדינת ישראל

נחמד מאוד אפשר לשלב לעתים ...
אני עובד בעבודה שמאפשרת לי לעבוד מאוד בגמישות. כך שאני שומר רוב הזמן על הילדים

חינוך ביתי זה דרך חיים ודורש סובלנות רבה.
היום זוגתי עושה את מירב ההכנסות ואני גם קצת תורם..

גם אנחנו, גם אנחנו...
יש לנו אפרוחית בת חודשיים וחצי. אני עובדת ימים קצרים באוניברסיטה במחקר והאהוב שעובד רק במשרה חלקית מאד נימצא רוב הזמן בבית. אנחנו נימצאים בחו"ל וניראה לי שבארץ בטח היה מי שירים גבה...
בסה"כ טוב לנו, למרות שאני מתגעגעת לאפרוחית אבל לא חייה עם ריגשות אשמה. בעצם מאחרי הצהריים ועד הלילה היא עלי והבן זוג יותר משוחרר. בנתיים אנחנו זורמים עם זה ובהמשך עם הבן זוג ירצה להתפתח נשנה תפקידים. אני מאמינה שחלוקת תפקידים כזאת דורשת המון התאמה בין בני זוג וגמישות. צריך להסתכל על ההתקדמות בעבודה וקריירה בצורה רוחבית ולא כהתקדמות חד כיוונית למעלה.
יש פה עוד זוגות כמונו? או שהמציאות הישראלית כמעט ולא מאפשרת זאת???

מחזירה ל מה חדש

נחמד שחזר...
אז עדכון מאצלנו, 4 שנים אחרי:
חלוקת התפקידים המשפחתית אצלנו נשארה הפוכה. אני ממשיכה לעבוד במשרה מלאה, ומשה היה עקר בית במשך קרוב ל 4 שנים, וגידל את שני הקטנים שלנו. לאחרונה הוא החל לעבוד בחצי משרה בחנות ספרים. הוא עדיין המטפל הראשי בילדים, לוקח אותם מהגן (אני מביאה בבוקר), מקשיב להם, משחק איתם, מספר סיפורים ומהווה "ההורה הנוכח" יותר זמן ממני.
העבודה הנוכחית שלי היא שיפור מדהים לעומת הקודמת. אני נמצאת 10 דקות מהבית, והזמן והכוחות שנחסכו לי בנסיעות מופנים למשפחה.
עם הלידה הקרובה (בספטמבר-אוקטובר) אנו מתלבטים אם ואיך הוא ימשיך לעבוד... מסתמנת האפשרות שהוא יוכל להביא את הקטנ/ה לעבודה שלו.. אני מקווה שאולי הפעם מקום העבודה שלי יגלה גמישות, ואוכל להאריך קצת את חופשת הלידה. אולי הוא יוכל להקפיץ אלי את הבייבי כדי שאוכל להניק בצהרים. הרבה אפשרויות חיוביות נראות באופק, שיפור לעומת המצב בלידה הקודמת שאחריה חזרתי בלית ברירה לעבודה אחרי 12 שבועות חופשת לידה, ל 11 שעות מחוץ לבית כל יום. סיוט שאני לא מאחלת לאף אחת.

איזה עדכון נחמד @} תודה!

מקפיצה את הדף.
אפשרות שעלתה במחוזותינו לא מזמן, אולי לעכשיו, אולי לאחר כך, אולי לעוד שנה.

מנסה להבין אם יש עוד משפחות שחיות כך ואיך מסתדרים עם הצמצום המשמעותי בהכנסות?

באופן טבעי

באופן טבעי