נשים לבושות באופן טבעי

בשמת תודה על ההזמנה לדף, לא רציתי להיתערב אבל אם כבר אני פה אז אולי כמה נקודות היסתכלות נוספות על נשיות, גוף ובגדים.
אני מתנצלת מראש אם כמה מהדברים יראו במבט ראשון מקוממים, אפילו אצלי קופץ מדי פעם השד (והשד) הפמניסטי
וגם אחיו הרציונאלי ואומרים לי "מותק מה נהיה ממך? דוקא נראת בחורה בסדר עד שהתחלת עם השטויות האלה של האנרגיה"
בקיצור, לכל הענין של תנועה, לבוש, התנהגות והויה נשית אפשר לגשת מהרבה כוונים הכוונה שלי בעבודה עם מטופלות הוא לאפשר להן לסרוג את הנשיות שלהן, את מה שנכון להן, להעיז לשאול שאלות גם על דברים שנראים מובנים מאליהם כמו תחתונים, חזיות, נעלי עקב, גזרה, אבל גם על הנקה , אמהות, זוגיות, חברות, משפחה ובקיצור להיות בבדיקה מתמדת של הצרכים שלהן והאמונות שלהן. מבחינתי זה שחרור האשה האמיתי. החופש לשאול, להטיל ספק, ולהיות מסוגלת לבחור בדרך שנכונה לך ביותר בכל שלב בחייך. כל תשובה שהיתקבלה אחרי חקירה עצמית כזו היא לגיטימית,גם אם היא לא יושבת טוב בשום פרמטר שיפוט חיצוני.
רוב האנשים ובמיחד הנשים חוששים מהתהליך כוון שהוא מחיב לקיחת אחריות מלאה על החיים ומכאן ויתור על המותרות של להאשים אחרים בדברים שלא מוצאים חן בחיינו.
לצערי חופש זה לא משהוא שניתן לתת או לקבל חופש צריך לקחת. השיחרור נובע מתהליך אקטיבי ומי שרוצה להיות אשה משוחררת צריכה לשחרר את עצמה ולא לחכות שגורם חיצוני יעניק לה את הרשות לכך.
לגבי אי לבישת התחתונים, החצאיות ותנועת האגן החופשית, יש סיבה אנרגטית, שנכונה גם לגבי הגברים. באיזור הפירנאום נמצאת צקרת הבסיס, הקשר שלנו לאדמה, לצרכים הבסיסים שלנו, לשבט, ולמעשה החיבור שלנו לכאן ועכשו וליכולת שלנו להגיב למציאות כפי שהיא ולא למציאות הפנימית שלנו שבדרך כלל מושפעת ממטענים רגשיים מהעבר שמערפלים את יכולת השיפוט האוביקטיבי.
ברגע שהאגן משוחרר והצקרה פתוחה לכוון האדמה נוצרת זרימה רציפה בין כל הצקרות והחיבור שלנו, לאדמה מצד אחד ולשמיים מצד שני, נהיה קל יותר וטיבעי יותר ומכאן הזרימה בחיים נינוחה יותר.

כמובן שיש עוד הרבה רבדים לנושא ואני אשמח לענות על שאלות ספציפיות, גם במשור הביאולוגי והפזיולוגי ושוב תודה לבשמת על הארוח. יופי של עוגה את אפית?

כן, אפיתי בעצמי.

ואני אשמח לענות על שאלות ספציפיות
אז אני אשמח אם תרחיבי לגבי "נשיות אנרגטית" מעבר לעניין של הצ'אקרה (שהוא כאמור נכון גם לגבי גברים, כך שאין פה עניין ספציפי של נשיות, אם הבנתי נכון).
כי נקודת המוצא שלי היא בעיקר ביולוגית (שהתנועה הנשית נובעת מ- או מוכתבת על-ידי - מבנה הגוף הנשי, בראש ובראשונה האגן והשדיים, והבגדים הנוחים לאשה הם אפוא נגזרת של התנועה הנשית והמבנה הנשי כאחד, אם נגיד את זה על רגל אחת בצורה מאוד פשטנית), אבל את אמרת שיש גם "אנרגיה נשית" ואני לא יודעת על זה שום דבר.
וכמובן אני שומרת לעצמי את הזכות להישאר פקפקנית מתוך חשד של דיעה מוקדמת בדיבורים כמו "אנרגיה נשית" (-; (טוב, קודם תגידי מה זה, אחר כך נשפוט D-: ).

תודה לדינה על הצטרפותה.
בשמת נתת רשימה ארוכה של מאפיינים ביולוגיים של האישה ולכך שמהם נגזר צורך מסויים.
אני איתך בכל מה שקשור לאותו טיפוס נשי שאכן נולד כך. ויש הרבה מאוד נשים שנולדו כך. לא כל הנקבות עונות על המבנה הזה. יש מספיק שלא.
יש מספיק גברים שאינם יכולים לרוץ. אם יש גברים או נשים שעושים ספורט מעבר ליכולתם זה חבל. אבל יש נשים שבהחלט בנויות לריצה- יש אתלטיות מבין הנשים.
אני לא מתכוונת לכאלה שמרעיבות את עצמן, שמרימות משקולות ביותר ממשקל גופן וכו'.
הבעיה שלי אצלך היא בהחלט הרדיקליות. ההכללה.
הבעיה היא גם בהישענות על חלוקה ביולוגית ברורה לְגברי ונשי. לזכר ונקבה.
בעצם יש בקרבנו מגוון רחב של טיפוסים ואנחנו נוטים לחלק אותם ל- 2 קבוצות הרמטיות.
זכרים ונקבות נקבעים ברגע הלידה עפ"י אברי המין החיצוניים אבל לא תמיד ההחלטה כ"כ ברורה. בנוסף לעיתים יש חוסר הלימה בין מאפיינים חיצוניים ופנימיים. חלק מזה הוא על רקע של התפתחות בתנאים הורמונליים בעייתיים. חלק מזה נובע בגלל חוסר הלימה בין המידע הגנטי שאיתו נולדנו לבין האיברים שצימחנו.
או קיי, אפשר לומר שאלו הן תופעות שבשוליים. אפשר לבדוק סטאטיסטית עד כמה זה חריג. עד כמה שאני יודעת, בגלל שאנחנו כחברה מתקשים לחיות עם משהו שהוא לא לגמרי מקוטלג, רוב ההורים 'מסדרים' את הילד/ה שנולדים לתוך אחת המשבצות. הרבה פעמים מתברר שהחלטת ההורים היתה שגויה.
ובעצם, מה שאני מנסה לומר הוא- כן, כדאי לנו מאוד להתחשב במבנה הגוף שלנו, ללכת איתו וכו'. אבל בשביל מה את צריכה לגייס את כל הביולוגיה ל הרגשת הנשיות שלך.
אני שאלתי אותך איך את מגדירה "נשי" ובעצם משאלת הלב שלי היא שנדבר על הרגשה ולא על ביולוגיה.
אז-
אני מסכימה שנעליים לוחצות ו/או נעלי עקב ישפיעו על היציבה ויתכן שישפיעו על פריון, כנ"ל לגבי החזקת טורסו.
אני מסכימה שיש להתחשב במסת השרירים/שומן שיש וכו'
אבל שאלוהים או מי שזה לא יהיה שיעזור לי להבין מה הקשר בין זה לבין העדפת שמלות על מכנסיים?? אם המכנסיים משוחררים כמובן.

נשיות אנרגטית, או יותר נכון אנרגיה נשית....
יש שתי תנועות אנרגטיות שידועות גם במונחים רד שיפט ובלו שיפט. הרד שיפט הוא התנועה מהרחב אל הצר או אם תרצו התנועה הזיכרית הינגית שיש לה כוון קוי, והבלו שיפט, שנע מהצר אל הרחב מהנקודה אל האין סוף והכוון תנועה שלו הוא מעגלי. אם ניקח את שני הכוחות האלו כח הצמצום/משיכה וכח ההיתרחבות/דחיה (על גוף שנע במעגל מופעל כח צנטריפוגלי) נקבל את צרוף הכוחות ששומר את כל היקום שלנו מרמת האטום הבודד ועד הרמה הפלאנטריתני במקומו.
וכאן אני מדברת ברמה הפיזיקאלית מדעית עוד לא נגעתי באנרגיה. מה ששומר את הירח במקומו הוא האיזון בין כח המשיכה של הארץ וכח הדחיה שנוצר מסיבוב הירח.
וברמה האישית, טיבען הביאולוגי של הנשים הוא הטבע המעגלי, המחזורי, צורת החשיבה שלהן המושפעת ממבנה המוח היא יותר ורבלית ונוטה יותר לחשיבה על הקבוצה, ושוב זו כמובן הכללה מאוד רחבה ואני לא טוענת שנשים אינן מסוגלות לחשיבה לוגית לינארית. צורת התנועה שלנו משפיעה על צורת החשיבה ועל צורת התיקשורת.( נסו ללכת כמו חייל ותראו מה זה עושה לצורת החשיבה ) כשאנחנו מאמצות צורת תנועה גברית שבה האגן נע פחות זה משפיע על צורת החשיבה שלנו. לפעמים זו ההשפעה שרצינו (אם צריך לקבל החלטה רציונאלית חותכת כדאי ללכת כמה דקות בצורה גברית כדי לתת לדפוס החשיבה הזה להפעיל את עצמו ותראו מה קורה)
כדי לאפשר לנשים לחקור את הטבע האישי של כל אחת מהן כדאי לנסות את סוג התנועה שאנחנו אינסטינקטיבית מזהים כנשי, כולל קצת הגזמה כדי לקבל תחושה חזקה יותר ואולי מעט מוגזמת של איך זה לזוז ב"נשית" ומשם לנסות לנתח מצב מצורת המחשבה המעגלית.
נסי ותהני

אני מקווה שאני ברורה עם כל מושגי הניו אייג המעורבבים אצלי בפיזיקה, אולי אצא לי לענטז מעט מסביב לבלוק:)

דינה
יש שתי תנועות אנרגטיות שידועות גם במונחים רד שיפט ובלו שיפט. הרד שיפט הוא התנועה מהרחב אל הצר או אם תרצו התנועה הזיכרית הינגית שיש לה כוון קוי, והבלו שיפט, שנע מהצר אל הרחב מהנקודה אל האין סוף והכוון תנועה שלו הוא מעגלי.
אני יודעת שאסור לערבב פיזיקה בניו אייג', אבל אולי יעניין אותך שבפיזיקה רד-שיפט (היסט לאדום) קורה כשמתבוננים בגוף שמתרחק מאיתנו במהירות גדולה, ואילו בלו-שיפט (היסט לכחול) קורה כשמתבוננים בגוף שמתקרב אלינו במהירות גדולה.

בשמת, או דינה, תהיתי, האם עניין ההליכה נכון גם להליכה שעושים לשם כושר? האם עדיף לנשים ללכת לאט יותר, ועד כמה לאט, פשוט הליכה נינוחה של טיול עם הכלב נגיד ולוותר לגמרי על המהירות? ואיך זה ישפיע על האפקט הפיזי שמנסים להפיק מהליכה כזאת? זאת אומרת, על הכושר, בניית השרירים, לב-ריאה וכל אלה? תודה.

אה, ואני מספרת לכל מי שאני פוגשת על ענייו התחתונים, שממש מלהיב אותי, אם כי עוד לא הגעתי ליישום, והיום מישהי אמרה לי בנונשלנטיות, אה, אני הולכת בלי. בעלי הולך כבר שנים בלי, ופתאום שאלתי את עצמי, למה אני צריכה? בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל.

וידוי אישי מצמרר!!! אני אוהבת לרוץ, להיתאמן במכון כושר ובכלל פעילות גופנית מאומצת. התחושה של הגוף כשהוא פועל כמו שצריך היא בעיני תחושה נפלאה.
אבל, וכאן בא האבל הגדול, במהלך החיים הרגיל שלי ז"א כשאני לא בזמן אימון אני כן משתדלת להיות בתנועה רכה יותר. אם את נהנית מההליכת כושר שאת עושה ולא סובלת מכאבים בברכיים ובאגן אין שום סיבה לוותר. אני מציעה לך להיות בעיקר קשובה למצב הפיזי שלך לאורך המחזור החודשי ובמיוחד בימים שלפני הדימום ולא להגיע למצב של תשישות או עומס יתר. מעבר לזה אין שום סיבה לא לעסוק בהליכה ספורטיבית או בכל פעילות פיזית שאת נהנית ממנה.

מקווה שעניתי לשאלה

תודה.

וגם - יש קשר בין ההפרשות לתחתונים?

בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל.
זה לא נכון. אני שנים הלכתי בלי תחתונים. כשהולכים עם שמלה, אז ההפרשות נוזלות על הירכיים, וזה ממש לא נורא. אבל כשהולכים עם מכנסיים (נגיד טייטס או טריינינג) המכנסיים מתלכלכים בהפרשות. מה שקורה הוא שפשוט צריך להחליף מכנסיים כל יום. אז יתרון אחד שיש בתחתונים הוא שזה חוסך כביסה. (אם אתן ממילא מחליפות מכנסיים כל יום, אז זה לא משנה. אבל אני לא מחליפה כל יום, אלא פעם ביום-יומיים).
די הרבה גברים הולכים בלי תחתונים (לפחות פה בצפון הפרוע).

בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל
זה לא נכון
למדתי על בשרי.

שליחה על ידי סמאדי* » 31 מאי 2005, 09:54

שמי סמאדי ואני מעצבת בגדים מכותנה טבעית. בשנה שעברה חזרנו לארץ משהיה של תשע שנים בפונה שבהודו, שם נמצא הסטודיו שלי, ובארץ הבגדים שלי נמכרים בחוגי בית. אם יש מישהי מכן שמעוניינת לארח חוג בית בביתה, להזמין חברות, אמהות של הילדים מהגנים ומבתי הספר של ילדיכן, תמורת אחוזים מהמכירה בכסף או בבגדים, זה יהיה פשוט נפלא... מספר הטלפון שלי הוא 054-4677808, ואני מקווה לשמוע מכן... שיהיה הרבה טוב, סמאדי
ניתן ליצור איתי קשר גם בדואר אלקטרוני בכתובת premsamadhi@hotmail.com

לגבי ההפרשות יש לי הערה אחת: שוב, ה"בלי תחתונים" זה לא דת. יש בהחלט מקום ללבוש תחתונים בימים של הפרשות, כגון הוסת והביוץ, או במצבים אחרים שהם משרתים אותנו.
בימים עברו היו פתרונות אחרים לנושא הזה. למשל, יותר משכבה אחת של שמלה. או למשל, שהות ב"בית הנידה" בימי הוסת - הן בוודאי ידעו לרוקן (ראו הדפים של מירב שרמן), ובכל זאת הפתרון שלהן לימים האלה לא היה להסתובב חופשי (עם או בלי תחבושת כלשהי) ולהתפנות לפי הצורך, אלא להיות במקום נפרד המיוחד לימים האלה. זה בתרבות שלא היתה מוכנה לקחת שום סיכון של טיפטוף באיזור ה"רגיל" של החיים, בגלל היחס המיוחד לדם (טמא).
או לחילופין, מושגי ההיגיינה האישית היו, איך לומר, שונים במידה ניכרת (עד מאוד) ממושגינו המודרניים הבורגניים האיסטניסים והפדאנטיים.

ועוד משהו: יש שאלות שעדיין לא עניתי עליהן. זו לא התעלמות. אני פשוט עדיין חושבת.

בשמת, מזל שאת מסדרת את הדף שלך, נתקלים ב"מציאות"

למרות שנושא התחבושות הר"פ, שפותח את הדף, אולי היה ראוי לו שיהיה בדף אחר. (תחבושות רב פעמיות?)
קראתי על ההתנגדויות של החברה של פיצה, ורציתי להעיר שמי שרוצה להתנסות בלי להוציא כסף, יכולה למחזר בדי כותנה שיש בבית -נניח, חיתולי טטרה או מגבות מטבח, חתוכים ל-2/3/4 ומקופלים לכמה שכבות, ולהחליט אחרי התנסות באלה.
פיצה, תעדכני אותנו כשיהיו עדכונים מחברתך?

איזה דף מרתק.
קראתי בביס אחד.
תודה לכולכן.

שליחה על ידי מ_י* » 01 יוני 2005, 17:51

אני נהנית מן הדף. רלוונטי מאד לדיון כאן הספר "אין הפכה האשה לגבר".

איזה דף מרתק
המשפט שהכי תפס אותי היה זה:
_האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
הצעדים המזורזים מנוגדים לזה._
חשבתי על ההתנהלות הנינוחה שלי כשאני מסתובבת עם המנשא, איך אני פשוט לא יכולה ללכת יותר מהר,שלא לדבר על לרוץ
לעומת ההתנהלות העצבנית משהו של אמהות שדוחפות עגלות, אני זוכרת את עצמי, מתעייפת מהר מהפוזה הלא נוחה שבה שתי הידיים פשוטות קדימה
מתאמצת מצד אחד להזיז את העגלה ישר קדימה ומצד שני למנוע ממנה להתדרדר אחורה או להחליק מהר מדי בירידות.
כך שמתברר שעם מנשא זה לא רק תינוק נינוח יותר , גם האמא נינוחה יותר.

למרות שנושא התחבושות הר"פ, שפותח את הדף, אולי היה ראוי לו שיהיה בדף אחר
לאו דווקא. הוא מוביל לנושא התחתונים, כי הרי הבעיה היא שהתחבושות החד פעמיות גורמות פעמים רבות לפטריה וצרות אחרות, ואז השאלה היא אם יש מחקר שמוכיח שהרב פעמיות יותר בריאות לאשה, ואז עברנו לעניין שעצם קיומו של משהו חוסם באיזור הזה, שלא אמור להיות שם באופן טבעי (למשל תחתונים) יכול לגרום לפטריות ולצרות אחרות. ככה על רגל אחת.

היו לי כמה מחשבות.
זה מוזר איך בעצם מי שחי באופן טבעי, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות. במיוחד שמתי לב לזה למה שקשור בנשים, כפי שהובע חלקית בדף הזה.

למשל, זה שהאשה בבית עם הילדים.
למשל, לבישת חצאיות ושמלות.
למשל, מה שבשמת הזכירה - חיי האשה ללא שעון. ביהדות האשה פטורה ממצוות התלויות בזמן. כי היא בבית עם הילדים, היא לא יכולה להיות מוגבלת לעשיית דברים בשעות מסוימות דווקא.
גם התרכזות האשה בעצמה בזמן המחזור, אולי מקביל להרחקה שיש עפ"י היהדות.

ונראה לי שאפשר למצוא עוד הקבלות. אבל זה מה שעלה לי בינתיים.

לא שאני מתחברת לדרך היהדות, אך זה פשוט מאוד מעניין.

חדשה טובה נוספת: בשלושת הימים האחרונים העזתי סוף סוף ללכת לי ללא חזיה. יש לי חזה גדול וכלל לא 'מורם מעם'

. וזו הייתה ממש פריצת דרך עבורי. אתמול ושלשום הרגשתי עם זה ממש מדהים. חופש חדש שלא הכרתי. תחושת חירות מענגת. נעימות עם הגוף שלי. בטחון עצמי.
היום, משום מה, בטחוני העצמי ירד, וחלק גדול מהזמן הרגשתי כאילו הציצים שלי מתחת לחולצה ממש מושכים תשומת לב, הייתי מודעת אליהם יותר מדי והרגשתי אי נוחות עם עצמי.
חשבתי לי אם כדאי לחזור לחזיה, ואמרתי לעצמי: 'אבל זה הגוף שלי. אין לי גוף אחר. רק זה. זה שלי. מה אני רוצה? מה יעזור שאני אנסה להתחפש לגוף אחר?' רוצה להיות נאמנה לעצמי. לגוף שלי.

טוב, נראה מה יהיה. כמובן שאם אראה שקשה לי לחוש בטחון בעצמי, ארשה לעצמי לחזור לחזיה.
אך אני מאוד מקווה שאשלים עם עצמי, ואחוש בטחון עצמי בי כפי שאני.

דרך אגב, הביטחון העצמי כנראה מוחש. כי כך שהלכתי, עם הבטן שלי הבולטת, ועם השדיים הגדולים הנשפכים, והרגשתי טוב עם עצמי, התחילו אתי כמה וכמה בחורים.

אני חלק גדול מהזמן מסתובבת לי עם הדימוי של נשות השבטים - האפריקאים, האינדיאנים... איך שהן הולכות כך עירומות חזה, והחזה שלהן גדול ונשפך, וזה פשוט, אמיתי, יפה. אפילו בסרט 'בראכָּה' נדמה לי, שרואים שם נשים כושיות קופצות בזמן איזשהו טקס שבטי, והחזה שלהן קופץ אתן, וזה טבעי ויפה.

בסה"כ, מי זה החליט שהשדיים צריכים להיות קרובים לגרון? ולמה?
שדיים הם פשוט מה שהם. הם נשיים, ואמהיים, ובחלק גדול מהמקרים גדולים ונשפכים. וזה שדיים. זה הדבר האמיתי.

<ממליצה גם, ושוב, על הספר "איך הפכה האשה לגבר" של טובי בראונינג. תובנות מדהימות שנוגעות לחלק גדול מהדברים בדף הזה...>

שליחה על ידי מ_י* » 02 יוני 2005, 07:07

בקיצור, המסקנה, שהכי טוב... בלי בגדים בכלל !

סרבל? אבל זה משמין אפילו יותר.
נראה לי, שאת כן יכולה לנסות שמלות. יש שמלות שמאפשרות די הרבה חופש (למשל - לשבת בישיבה מזרחית).
חפשי את הבד/גזרה שכן יחמיאו לך.
(ואחר כך תתחילי לשאול על הענין הזה של "יחמיאו לך". למה הכוונה? שתראי כמו הדוגמנית מהפרסומת של הג'ינס מידה 38?)

יש שרוואלים שאין בהם גומי. מכנסי דייגים למשל. מכירה?
את יכולה לקשור אותם רופף על המותן או מתחת למותן.

זה מוזר איך בעצם מי שחי באופן טבעי, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות.
לאו דווקא יהדות -- מתרחק מהאופנה המודרניסטית, ולכן מתקרב לדברים שקדמו לה, כולל הדרכים המסורתיות של היהודים. אבל גם של עמים אחרים. ספציפית:

למשל, זה שהאשה בבית עם הילדים.
זה קשור ליהדות? כך זה ברוב התרבויות החקלאיות.

למשל, לבישת חצאיות ושמלות.
מכנסיים לנשים נהוגים אך ורק בתרבות המערבית בכמה עשרות השנים האחרונות. חצאיות ושמלות קשורות לקתולים ולמוסלמים לא פחות מאשר ליהדות (ואני אפילו לא מתחילה להזכיר הינדים, שינטו ואחרים).

למשל, מה שבשמת הזכירה - חיי האשה ללא שעון. ביהדות האשה פטורה ממצוות התלויות בזמן.
ובדתות אחרות? הנשים המוסלמיות לא חייבות לכרוע לכיוון מכה 5 פעמים ביום כמו הגברים. לא ידוע לי על דת בה הנשים מחוייבות במצוות התלויות בזמן.

בעצם מי שחי באופן טבעי, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות
אה, לא, זו טעות אופטית:
פשוט, כשאני מדברת על "החיים המודרניים" מדובר בתהליך שהתחיל לפני כשלוש מאות שנה, ובמה שקשור בלבוש הנשים - הרבה יותר מאוחר, אפילו פחות ממאה שנה.
(במאמר מוסגר: אם כי בחברה המערבית היה עוד תהליך, והוא היה מגמת לבוש לנשים שכל תפקידן היה להציג יופי ובטלה, ולכן לא נועד בשום צורה לתיפקוד. אלה היו הבגדים של האצולה והבורגנות העשירה, בגדים שאי אפשר ללכת בהם, לנשום בהם, להיניק בהם, לעבוד בהם, לבשל בהם, להחזיק תינוק בהם, אבל הם השפיעו גם על האופנה של נשים ממעמדות נמוכים יותר כי הם ביטאו את משאת הנפש החברתית - "לא לעשות כלום" ולחיות חיי עושר ותפנוקים)
לכן, כל תפיסה או דרך חיים שנוצרה לפני יותר ממאה שנה - מתקרבת ללבוש נשי באופן טבעי , אבל עם הרבה מאוד מיגבלות, בלי שום קשר ליהדות. וגם ה"איסור" על מכנסיים אצל הדתיות אין לו שום קשר לאופן טבעי - זו סתם הקפאה שמרנית של אופנה ישנה. כלומר, המכנסיים נכנסו לראשונה לאופנת בגדי הגברים, ומשם התפשטו לבגדי הנשים. בנקודה שהם התחילו להתפשט אל בגדי הנשים, הזרם הדתי ביהדות היה בדיוק במצב של נסיגה ומיגננה, ולכן התנגדו בתוקף למנהג החדש ואסרו עליו. כמו על הרבה דברים אחרים. זה ניסוח של הסוגיה מזווית המחקר הסוציו-תרבותי. ויש פה עוד הרבה זוויות מעניינות. לדיון אחר.

פלוני אלמונית, קודם כל באופן טבעי אנו אכן בנויות לא ללבוש בגדים בכלל.
אבל מה שאת מתארת קשור גם לקושי שלך עם הגוף שלך (לכן הקושי עם האגן למשל). ואת הרי עובדת עכשיו לשפר את היחס שלך לעצמך, אז גם זה ישתנה.
בהחלט יתאימו לך שמלות, אבל את צריכה למצוא את הגיזרה שתתאים לך. "שמלה" איננה דבר אחד. יש כל כך הרבה אפשרויות, בדים, דוגמאות, גיזרות. יש גם מומחים (ומומחיות) מיוחדים להתאמת הגיזרה, הבד והצבע לאשה. אני לא זוכרת איך קוראים לזה ואיפה מוצאים אותם, אבל שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש, ויש כאלה (יועצות אופנה?) בתוכניות הישראליות שעושות שינוי הופעה לאנשים שמשתתפים, בירחוני הנשים שיש בהם מדור כזה, ועוד. אפשר להשקיע קצת כסף בייעוץ כזה, ולקצור את הפירות כל החיים.

במאמר מוסגר:

גם התרכזות האשה בעצמה בזמן המחזור, אולי מקביל להרחקה שיש עפ"י היהדות.
חברים דתיים שילדו ישבו על מיטה במסדרון (נו... ככה זה בבתי-חולים)
ניגש אליהם אדם, גם הוא דתי, ואמר לבעל - אתה יודע שאסור לך לגעת בה/לשבת ככה לידה, כי היא נידה עכשו
והחבר שלנו אומר (לנו, לעצמו, הוא לא ענה להוא) - אין סיכוי שדווקא בזמן הזה שבו שנינו כל-כך קרובים והיא כל-כך צריכה את החום והתמיכה, אני ארחיק את עצמי ממנה בכוח

שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש,
בשמת,
הן מלמדות את הנשים איך להראות יותר טוב (להתלבש, להתאפר, להסתרק) לפי אמות-מידה אופנתיות מקובלות. לא בהכרח מה שנוח ומתאים לנשים אלה.שום התחשבות בחופש ובנוחיות.

שליחה על ידי גלי* » 02 יוני 2005, 11:25

גמני חושבת ששמלה בכל זאת היא הדבר הנח ביותר, וגם אם פלוני אלמונית חושבת שהיא לא מחמיאה לה, אולי עם הזמן תתרגל לראות עצמה בשמלה, שהרי כמו שאמרה, זה הגוף שלי. אין לי גוף אחר. רק זה. זה שלי. והרי אם נח בגוף אז מרגישים הכי טוב וחופשיים. אפשר גם ללבוש איזשהו מכנס קצר מעין גטקס כזה מתחת לשמלה שמגיע עד למעל הברך ואז גם אין בעיה עם הפישוקים.

לסיום, אולי יש למישהו עצה בשבילי מה ללבוש, אם אני רוצה בגד שלא נתלה על האגן, יחד עם זה לא שמלה, וגם לא פתוח מלמטה, כדי שאוכל לשחרר עצמי גם מתחתונים ועדיין לנוע בחופשיות.
לאחרונה בעקבות דיון עם אמי (התופרת, ומאחר ואני בוגרת מגמת אופנה)
הגענו למסקנה שאם כבר מכנסיים לנשים, אז בגזרה מאוד נמוכה. - מה שהולך היום! זה בעצם הכי נוח. לא לוחץ על הבטן, לא לוחץ על הטליה. היום גם תופרים אותם עם חגורה מאוד רחבה, כך שאין פס צר אחד שלוחץ. אפשר גם לחפש מכנסיים כאלה מבד רך ונשי (לא ג'ינס!) שהחגורה היא אלסטית (גומי או משהו דומה).
ואם תופרים גומי בתוך חגורה ולא רק בתוך "קיפול" בקצה המכנסיים, הוא עוד פחות מורגש (מגרד וכו'). לי יש שני זוגות כאלה, ואני שוחקת אותם להפליא.
כשהייתי בהריון רציתי ללכת עם המכנסיים מתחת לבטן, (כי היא היתה נורא רגישה למגע), אבל לא יכולתי להרשות לעצמי, ואז גיליתי שחגורה רחבה מורגשת פחות.
ואם יש בעיה עם הישבן שלפעמים מציץ, אז כדאי ללכת עם טוניקה או סתם חולצה ארוכה. מכנסיים רחבים ואוריריים שמעליהם טוניקה עד לגובה הברך יוצרים יחד מראה מאוד נשי.

ומי שרוצה ללכת עם תחתונים ולהרגיש בלי - חוטיני! (נסו ותהנו)

חוטיני! זה להרגיש בלי??!
זה כל-כך תקוע בתחת שאי אפשר לא להרגיש את זה.

שום התחשבות בחופש ובנוחיות.
זה נכון. את זה פלוני אלמונית צריכה לתרום בעצמה. הן תורמות רק את החלק של התאמת הבגד לגוף לפי נורמות של "בגד שמדגיש את יתרונות המראה של פלוני אלמונית ומעמעם את החסרונות". כי כרגע פלוני אלמונית רואה רק חסרונות, ולכן נדמה לה שהכל "לא מתאים לה". וגם "לא מתאים" והביקורת על מראה הגוף נובעת מתוך נורמות חברתיות של "איך גוף האשה צריך להיראות".
אז אני שוב חוזרת:
גוף האשה לא "צריך להיראות" כמו בפרסומות. בהחלט לא. זה כמו בובות ברבי: אין להן גוף שיכול אי פעם להיות גוף של אשה. כל הפרופורציות מוטעות בצורה חריפה, ומובן שהברביות גם רזות מדי. מה שמלבב בחברה שלנו ובנורמות שלה הוא, שגוף שאדם נורמלי היה מקשר עם המראה של אלה שהשתחררו בדיוק ממחנה ריכוז נחשב למשאת נפש דוגמנית (כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז, 'צטערת).

שליחה על ידי Manty_T* » 02 יוני 2005, 14:35

יוו איזה דף נפלא! ממש פינוק. מחבר אותי לצד הנשי המובהק שבי שעד היום לא הערכתי

שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש,

באתר של טריני וסוזאנה אפשר למצוא טיפים שונים להתלבשות:
http://www.bbcamerica.com/genre/[po]home living[/po]/what not to wear/what not to wear the show.jsp

(קומה ג' מודה שהיא אוהבת טראש. אבל מעבר לזה, באמת אפשר ללמוד מהן איך להתלבש בצורה מחמיאה, פרופורציונלית או לפחות מודעת).

זה כל-כך תקוע בתחת שאי אפשר לא להרגיש את זה.
סימן ש-או שקנית אחד במידה קטנה מדי, או בגזרה לא מוצלחת. זה לא אמור להתקע.
אין לי הרבה נסיון, אבל הרזות שאני מכירה טוענות שזה נוח בדיוק כמו ללכת בלי.

(כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז,
בדיוק.
ואני מצטערת רק על כך שהחוש האסתטי התעוות עד כדי כך שרבים חושבים את המוזלמאניות האלה ליפות.

כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז.
גם לי. וגם אני לא מבינה איך יכול להיות שמישהו חושב שזה יפה. אבל אני חייבת להודות שבמקביל אני גם תמיד רוצה להיות יותר רזה (בלי שום קשר למשקל שלי). תמיד מעניין אותי איך הדו-חושב הזה יכול להתקיים.

מיכל, חוטיני?! ניסיתי פעם אחת, וחשבתי שאני יוצאת מדעתי. אבל אם את אומרת אולי שווה לנסות שנית

ומי שרוצה ללכת עם תחתונים ולהרגיש בלי - חוטיני! (נסו ותהנו)

לא רוצה חוטיני, ובבקשה אל תקחו לי את התחתונים, מההמצאות היותר נוחות של האנושות!

(זה כנראה אומר שאני ממש לא מחוברת לעצמי..?

)

רק עכשיו קראתי את הדף, מעניין.
אנחנו כמעט לא לובשים תחתונים ואני חייבת להודות שזה מאד נוח. שום דבר לא מפריע וגם מתאוורר טוב. עכשיו, אם אני צריכה ללבוש תחתונים ביגלל איזה בגד מיוחד (זה קורה פעם ב...) אני מרגישה שזה פשוט לוחץ לי ולא נוח כזה. וזאת אני, שפעם הייתי מסתובבת המון בחוטיני ושכנעתי את כל החברות שזה מזה נוח.
אגב, חמותי מנסה לשכנע אותנו כל הזמן להרגיל את איתי ללבוש תחתונים, יש לו בשפע, אבל הוא גם מסתובב בלי ומרגיש טוב עם זה.

האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
זה לא רק עם מנשא - גם כשהולכים עם ילדים קטנים, הולכים לאט..
וגם - שמתי לב שכשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון ואפילו אני יכולה לדמיין את עצמי נושאת כד על הראש..

כשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון ואפילו אני יכולה לדמיין את עצמי נושאת כד על הראש..
וואלה...!
שווה לנסות

פעם הייתי מסתובבת המון בחוטיני ושכנעתי את כל החברות שזה מזה נוח.
את חברה של מיכל שץ?

את חברה של מיכל שץ?
גילה! תפסיקי לצחוק עלי.
לא קלטתן שחוטיני פשוט לא לוחץ על הטוסיק (על החלק של הישבנים)? וגם אין גומי מסביב לירך שהרבה פעמים לוחץ.
בגלל זה אני מעדיפה תחתונים בגזרת hige-leg...
כשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון
אתמול הסתכלתי (בגלל הדף הזה!) על בחורה שהלכה ככה כשהתרחקה ממני, מכיוון שזה היה בבריכה גם לא היו יותר מדי בגדים שיסתירו. היא לא הגזימה בענטוז, הלכה טבעי עם הגוף שלה, ובאמת נראה היה שמאוד נוח לה.

לא קלטתן שחוטיני פשוט לא לוחץ על הטוסיק (על החלק של הישבנים)? וגם אין גומי מסביב לירך שהרבה פעמים לוחץ.

אבל החוטיני לוחץ (משפשף, יותר נכון) בנקודה הרבה יותר אסטרטגית... צריך לפרט?
הכי טוב פשוט ללבוש תחתונים גדולים מדי, או כאלה שעברו כל כך הרבה כביסות שהגומי שלהם כבר לא מחזיק כלום והם ר-פ-ו-י-י-ם לגמרי. את אלה אני הכי אוהבת ולא זורקת עד שהם מתפוררים לגמרי...

לא צוחקת עליך, אבל זה רק בגלל שאמרת שהחבורת שלך עם ההמלצה המוזרה רזות, וסביר שההמלצה שלהן לא תהיה בתוקף לגבי.
ומה שאורית אומרת הכי סביר בעיני.
וגם בוקסר-נשים. חבל שאפשר להסתובב אתו רק בבית כשאין אורחים

וגם בוקסר-נשים. חבל שאפשר להסתובב אתו רק בבית כשאין אורחים
כשקראתי את אורית, חשבתי על בוקסר. למה אי אפשר ללבוש אותו מתחת למכנסיים /חצאית, בעצם?אם ממש רוצים תחתונים? (בשאר ימות החודש)

זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בגישה הזו, גם כאן באתר. אני יודעת שאתן לא מתכוונות להעליב, אבל אתן די מצליחות.
מתוקה, אני מרשה לעצמי לכתוב את זה בתור אחת שהיתה רוב חייה רזה מדי. ומעולם, מעולם, מעולם לא הגעתי לתואר "שמנמנה" או "מראה עגלגל" LOL , אפילו היום, אחרי שעליתי 7 קילו (סוף סוף).

אני לא יודעת איך את נראית, אבל את אומרת שאת רזה באופן טבעי.
בערוץ האופנה רואים דוגמניות במצב אנורקסי. אני ראיתי אנורקסיות גם בבית החולים שניידר (המחלקה שמטפלת בנערות אנורקסיות).
כשנשים מרעיבות את עצמן (כמו הדוגמניות, וכמו האנורקטיות) - לי זה מזכיר מחנה ריכוז.
את אומרת שאת בריאה ואוכלת היטב. אז זה לא רלבנטי לך.
אילו היית דוגמנית שמרעיבה את עצמה כדי להיראות עור ועצמות למען צו האופנה ותפקיד הקולב לבגדים - דברי כן היו נוגעים לך, ואם היית נעלבת מזה, אז בצדק.

ואחרי כל זה: גם אני חשבתי שאצלי זה גנטי. ובכן, התכונה הגנטית היא באמת בעיות של ספיגת מזון ואלרגיות... ואחרי שבעיות אלה נפתרו, הפסקתי להיות רזה מדי (בבת אחת).

אני יודעת שאתן לא מתכוונות להעליב, אבל אתן די מצליחות.
ועיקר שכחתי: למה זה מעליב אותך בכלל? מה איכפת לך מהאסוציאציות שלי לגבי דוגמניות ערוץ האופנה? אני סתם אחת, עם סתם אסוציאציות, וסתם דיעות לגבי הרעבה עצמית של נשים. מה זה קשור אלייך? למה את בוחרת להיעלב מדיעה לא-אישית של מישהו שאת לא מכירה בכלל ושלא נאמרה עלייך ושלא התייחסה אלייך?
(כל ההערות האלה - למחיקה אחרי שתקראי ותחשבי)

ואני אישית חושבת שהחוטיני הוא רעיון די מזעזע. מתחברת למה שאמרה אורית ס. אגב, גיליתי שהתחתונים הכי נוחים הם הסוג הישן ההוא, שקניתי פעם להריון הראשון: כותנה לבנה, גודל מלא, גומי במותניים (עדין) אבל בלי שום גומי בירכיים. גם הבד נעים, גם לא לוחץ בשום מקום, גם לא עושה פצעים מהגומי בירכיים.

בדקתי את העניין של תחתוני הבוקסר. בעיקרון, אלה פשוט מכנסיים קצרים נוחים. אז הם באמת נוחים, לא לוחצים, ופתוחים במידה מסויימת, אבל עדיין יש מחסום מתחת לצ'אקרה ה(שכחתי איך קוראים לה). אלא אם כן החיבור בין הרגליים לא צמוד לגוף אלא יותר נמוך. וגם אז, גיליתי שזה לפעמים מורגש ומפריע (תחושה של חסימה).
גם בתרבויות שבהן הנשים לובשות מין שרוואל מתחת לשמלה או לחצאית, באופן מסורתי, עדיין יש שם מכנסיים עם חיבור בין הרגליים - אבל באמת, זה לא צמוד. החיבור מתחיל מאוד נמוך, כך שהתחושה בכל איזור האגן היא של חופש ורחבות.

הרבה זמן לא נכנסתי לדף הנפלא הזה. מאז שהתחלנו את הדיון עברתי כמה שינוים בבגדי:

אני מסתובבת עם תחתוני בוקסר של בעלי בבית ןבחוץ. הרבה יותר נח מתחתוני נשים. כשאני יוצאת אני לובשת בגדים (מכנסיים או חצאית) מעליהם. מאוד נח ולא רואים!

עברתי לחצאיות. בעבר לא הייתי יוצאת מהמכנסיים. גיליתי שגם זה מאוד נח לי. הייתי עוברת לשמלות עם היו לי שמלות הנקה.

בבית אני לובשת גופיות. כשאני יוצאת החוצה אני שמה חולצה מעל הגופיה. הגופיה משמשת כחזיה. גיליתי שזה הרבה יותר נח מחזיה וככה לא מושכים מבטים.

וואו, איזה יופי! ממש התרגשתי לקרוא.
איזה אתר זה, איזה אתר! אלה לא סתם פטפוטים וירטואליים. אנחנו משוחחים ומגיעים לתובנות

ומשנים את החיים!

פיצה, אילו מכנסים את לובשת?
אני לובשת בד"כ מכנסיים רכים, ומרגישה שכן רואים "דרכם" בוקסר.

היום נזכרתי בחצאית הודית שהייתה לי, ומאוד התגעגעתי אליה... בעיקר בגלל שחם כאן היום במיוחד וחיפשתי משהו פחות מחמם מג'ינס (שאני חיה בו). נראה לי שאני צריכה לפתוח בקמפיין מציאת חצאיות! מישהי מכירה חנות מתאימה בניו יורק?

_פיצה, אילו מכנסים את לובשת?
אני לובשת בד"כ מכנסיים רכים, ומרגישה שכן רואים "דרכם" בוקסר._
אני לא יודעת למה את מתכוונת ב"מכנסיים רכים", אבל דרך שרוולים לא רואים!

_האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
הצעדים המזורזים מנוגדים לזה._
אני לא בטוחה שקצב ההליכה הוא הגורם המשמעותי. לדעתי צורת ההליכה היא המשמעותית, בכל קצב.
לדוגמא- אתמול איחרתי לסרט וצעדתי במהירות במשך כחמש דקות. הקפדתי על -
עינטוז מתון תוך שימוש אקטיבי בשרירי העכוז (התחתונים, נו, איפה שמדלדל:-))
פחות שימוש בשרירי הירכיים לצורך התקדמות אלא שימוש בהם לצורך הרמת הרגל, בטן מוחזקת בנוחות, תנועות ידיים ונשימה.
בצורת הליכה כזו הגב זקוף (אפילו בעליה במדרגות), הנשימה קלה (לא התנשפתי כמעט, רק במדרגות) וההליכה המהירה מאוד מהנה ו"מתאימה" לגוף.

אני לא מבינה גדולה בפיסיולוגיה של מפרקים, אבל נראה לי שאם התנועה נכונה, הקצב לא משנה את "הנכונות" שלה. ברור כי ככל שהקצב עולה וטווח הזמן עולה, יש שימוש רב יותר בשרירים שאמורים לעמוד בעומס של הזזה נכונה של המפרק ויתכן ששם הבעיה- פשוט שימוש לא נכון בשרירים או יציבה לא נכונה בזמן ההליכה.

תנאי הכרחי להנאה מהליכה כזו - נעליים נוחות ושמחות @}

דליתוש, מאוד מעניין מה שאת אומרת. אני מנסה לדמיין:
את כאילו מוציאה את התנועה מהאגן עצמו, משרירי הישבן?
זה קצת כמו בהריון, כשעולים במדרגות ומגלים שצריך להוציא את התנועה מתוך הגוף, כי לרגליים קשה?
או באמנויות לחימה, כשאת מבינה שלא כף היד מכה ולא כף הרגל בועטת, וגם לא השוק וגם לא הירך, אלא התנועה יוצאת ממפרק הירך בכוח האגן, וממפרק הזרוע בכוח הכתף?
<מנסה לדמיין תנועה ומתקשה>

אני אנסה להסביר:

את כאילו מוציאה את התנועה מהאגן עצמו, משרירי הישבן.
בדיוק. תחילת התנועה היא בשריר הישבן האחורי.
לדוגמא כאשר רגל שמאל אחורית- אני מכווצת את שריר הישבן השמאלי, כתוצאת אגן ימין הקדמי קצת נוטה קדימה (רגל ימין באויר עדיין), כאשר רגל ימין נוגעת באדמה, ישבן ימין נכנס לפעולה.
מספר פעולות רצופות כאלו יוצרות תנועה הידועה בשמה המקצועי "עינטוז"

כלומר העינטוז הוא תוצאה של הליכה בריאה שמקור הכוח שלה הוא בישבן ולא ברגליים.
בצורה כזאת כל החלק העליון של הגוף (כולל גב תחתון) נשענים על מרכז הכובד הטבעי של הגוף ללא מאמץ יתר.
את הרגליים אני מנסה לשחרר, להפעיל רק את הכוח הנדרש לכיפוף הרגל ופשיטה ולא להתקדמות עצמה, אותה מבצע הכוח של שריר הישבן (אחד החזקים והגדולים בגוף האנושי).

שמתי לב לשני דברים-

כשאני הולכת "מהרגליים" הגב התחתון "נופל" או שישנה תחושת מאמץ לא נוחה בגב.
כשאני הולכת "מהתחת" (בחיים לא חשבתי שאני אכתוב משפט כזה..) הבטן מסתדרת לה בנוחות ונשענת גם היא על האגן ולא על הגב (ללא כיווץ פולני של "תכניסי את הבטן").

נראה לי מאוד הגיוני שבעיות הגב והברכיים הכל-כך נפוצות, נובעות מיציבה והליכה לא נכונות (גם אצל גברים).

מרתק! וחשוב ביותר! מה שאת כותבת כל כך מתחבר עם תפיסות של יציבה נכונה וכו'!
אני מוכרחה לקום ולבדוק בקרוב איך ללכת

כשאני הולכת "מהתחת"
גדול!!

אני מתכוונת לנסות. בעיקר נשמע טוב שהבטן מוצאת את מקומה בלי להזדקק לתנועת 'שואב אבק פולנית' מאולצת.
> ע"מ לתרגל הרבה אֶקנה לי לפ-טופ עם חיבור מהיר לאתר <

באתר של יחפנים הם אומרים שנעליים הן תורמות לבעיות יציבה shoebusters
תמונה

לגבי חצאית לא נוח לי ללבוש חצאית בגלל שהכל פתוח מתחת ומגביל אותי בבחינת תנועות. הכי נוח לי זה מכנסיים רחבות ורכות מבד כותנה דק ולא מתמתח. (כי בד מתמתח נהייה סמרטוטי)

לדעתי המכנסיים שמוכרים עכשיו בכל מקום,בגזרה נמוכה עם פס גומי רחב,שגם נשים בהריון יכולות ללכת איתן,
הן ממש ידידותיות לגוף הנשי.
כי מצד אחד המותן נמוך ולא חותך את הבטן,ומצד שני הכליות והקישקע לא נשארים חשופים לרוח,ומצד שלישי הגומי
נמתח ברכות על כל בטן נשית עגלגלה,ומצד רביעי אפשר לסדר את הגומי בצורות שונות לפי העדפה אישית.
אני לא מתייחסת לסוגיה של חצאיות ושמלות כי לי אישית לא מתאים להזהר עם תנועות הרגליים שלי כך שלא אחשוף את
איברי המוצנעים או שהבד לא יסתבך לי בין הרגליים...
כנראה עניין של הרגל.הרי בסך הכל בתרבויות מסוימות גם הגברים הולכים בשמלות.
נראה שלבדואים די נוח עם הגלביות שלהם.

הבנזוג אמר שהוא קרא שהגלביות חוזרות לאופנה.
אני לא מסתובבת בחוץ אז לא ראיתי אם אנשים מסתובבים איתם.

כבר מצאתי 5 בארון של אמא שלי. ומחכה כבר להפסיק לעבוד בכדי שאוכל להסתובב איתן כל היום.

קראתי את חלק מהדיון עוד בדף של בשמת ואתמול בערב שוב. אני חושבת שבגדים ותחתונים נותנים איזשהי אשליה של הגנה (אני יודעת שזאת מחשבה טריוויאלית). לפעמים כשאני ישנה לבד בבית, אני ישנה עם ג'ינס (!!!) כי זה עושה לי אשליה (אני יודעת, זה טמטום, אבל ככה זה) שאני מוגנת מפורצים. שאף אחד לא יוכל להיכנס בלילה ולראות לי את התחת (כמו שהיה כשהייתי בת 16). חשופה ולא מוגנת.

ובלילה, אחרי שקראתי את הדף, חלמתי שאני בלי תחתונים וברווזים מנסים לאכול לי את ה*%&&%. (אוי, אני והטראומות שלי. פעם ברווז נשך אותי בתחת...), והתעוררתי רועדת מפחד, ואיכשהו היה לי ברור שזה קשור לגן שאנחנו מקימים ומאוד מפחיד אותנו, עכשיו שנכנסנו ל core של הדברים.

לפני כמה שנים הלכתי חודש בלי תחתונים, כשהיינו על אי בודד. וזה היה ממש ממש כיף. ולא הבתי למה צריך. אבל איך שחזרנו לעיר הגדולה של האי הסמוך, מייד חזרתי לתחתונים.

השברים בדיון הזה מאוד מעניינים. גם אני, כמו שבשמת היתה פעם, לא יכולה לקלוט את עצמי כאישה, אלא בחורה. אין לי הרבה קשר עםם הגוף, חוץ מברמה המאוד פיזית (יוגה, לבוש, חן), לא ברמה של חיבור פנימי ובטח שלא נשי. משונה, כמה שאני אוהבת להדחיק את כל עניין המחזור וההפרשות וכל זה, הגוף שלי בחודשים האחרונים ממש מסמן לי כל ביוץ וכל מחזור. אני שמה לב לדברים האלה שכל החיים עברו מבלי שבכלל הבחנתי בהם.

המכנסיים שמוכרים עכשיו בכל מקום.
למה רק אני לא מוצאת אותן בשום מקום? אפשר הכוונות ספציפיות? <לא נוסעת רחוק בשביל בגדים>

אני אישית קניתי ברשת NO NAME ,יש להם מבחר גדול מהסוג הזה.גם לאריסטו שמט.
<תוהה האם הרשתות הפכו ל"הריון פרינדלי"

>

איזה דף נפלא.
קוראת בשקיקה הכל. אגב, כשהייתי קטנה כל הזמן הלכתי בלתי תחתונים (עד גיל 12 נגיד) וסבתא שלי כל הזמן אמרה לי שאסור, כי "אישה היא פתוחה". הפסקתי ללכת כך כשעברתי למכנסי ג'ינס וכו' - ממש לא נוח. היום כבר שנים שאני לא עם ג'ינס, אבל עם תחתונים. אז זהו - אתמול בערב נפטרתי מהם והלכתי ערב שלם, מחוץ לבית, בלי. איזה כיף.
והערב עומד להתרחש הניסוי האולטימטיבי - יציאה מהבית עם שני פרטי לבוש בלבד - מכנסיים וחולצה. ללכת בלי ולהרגיש - בלי.

רק בעבודה יש לי בעיה - גם ככה מעירים לי על תחתונים צבעוניים מידי אז בלי תחתונים עשוי להיות קצת מביך עם מכנסי אחות לבנים וחצי שקופים..

אז בלי תחתונים עשוי להיות קצת מביך עם מכנסי אחות לבנים וחצי שקופים..
דנה, זה באמת לא מצב ללכת בלי תחתונים.
אני חוששת שחלק ממדי העבודה שלך צריך לכלול תחתוני כותנה לבנים P-:
אילו מדי האחות היו, כמו פעם, חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה, אז בהחלט לא היה צורך בתחתונים.

אילו מדי האחות היו, כמו פעם, חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה, אז בהחלט לא היה צורך בתחתונים.
אבל אז איך היא הייתה מקבלת לידות על הרצפה, בכריעה ובעמידה על הראש בלי שיראו לה???

אבל אז איך היא הייתה מקבלת לידות על הרצפה, בכריעה ובעמידה על הראש בלי שיראו לה???
אכן זו היתה התקופה של הלידות בשכיבה על הגב בלבד P-:
לפני כן, מדי האחות היו חצאית ארוכה עד הנעליים. עם חצאיות תחתוניות מתחת, או בלי (התחתונים היו משהו די חדש אז, ולא זמין בכל מקום).

ואגב, מה שהולך עם מדי אחות של חצאית ארוכה עד הנעליים זה כובע אחות מעומלן ושביס משתפל.
האם סיפרתי לכן שאני עובדת בבי"ח של נזירות? הנזירות האחיות עדיין הולכות עם חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה. מעניין אם יש להן תחתונים מתחת?

הניסוי הערב עבר בהצלחה. הגיע הזמן להרחיב את ממדי הניסוי לאוכלוסיות גדולות יותר.

הנזירות האחיות עדיין הולכות עם חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה.
אולי תשאלי מהן חצאית, ותראי אם זה נוח לך?

ניסוי מעניין.
הייתי מקדישה מחשבה גם לעניין הבא:
המדריכה שלי אומרת, שבין היתר מה שסוגרים התחתונים הוא את החיבור לאדמה, את הפתיחות שלנו לעולם, את הקירקוע שלנו (מקווה שלא סילפתי כלום. דינה? אם את פה, את מוזמנת לתקן).
לכן מתאים שנשים שמעוניינות (כמובן לא מתוך בחירה מודעת, אלא מתוך האישיות שלהן באותו זמן) בחיץ מפני העולם, שמפחדות מפרצות בגוף אל העולם, שמרגישות לא מספיק מוגנות, שיש להן נטייה להיות "לא מחוברות" לגוף ובוודאי לאדמה, שאין להן מספיק ביטחון בגוף שלהן ובעולם, ועוד (שכחתי מה עוד) - מעדיפות תחתונים. אפילו לא מסוגלות לסבול את המצב שהן בלי תחתונים. הן צריכות את העטיפה הזאת.
קצת מזכיר את אלה שמוכרחים "לקפל" את התחתית של השמיכה סביב כפות הרגליים שלהם כשהם ישנים, לא יכולים שהשמיכה פשוט תהיה מונחת שם מעל, לא עוטפת ולא "סוגרת" את הפתח.

לכן כשאין תחתונים, ואנחנו לובשות בגד עוטף נוח שפתוח ל"אדמה", יש בזה גם נכונות לחשיפה מסוימת, גם נכונות לחוסר הגנה מסוים.
הייתי בודקת אם זה טוב לי, בסיטואציה של בית חולים.
אולי דווקא במצב של מיילדת בבית חולים (עם הלחצים שם ואנשי צוות שלא תמיד נעים איתם, ושעושים לפעמים דברים שאת ממש לא מסכימה להם או שהם תוקפניים כלפייך או כלפי היולדת בנוכחותך, וכדומה) הפתיחות הזאת עלולה להפוך ל"מקום פרוץ"?
חומר למחשבה. אני שמה פה סימן שאלה, כי השאלה עלתה לי. אין לי תשובות.

דרך אגב, גם על מכנסיים היום יש אופנה של לבישת חצאית קצרה. יש אפשרות ללבוש על מדי האחות שלך תוספת של חצאית קצרה לבנה שמוסיפה כיסוי?

בעקבות מה שכתבה עפרה, התחבר לי היום משהו.
בשבועיים האחרונים היו הרבה סיפורים בעיתונות על מקרים של אונס, פגיעה בילדים, וגם באתר הנושא הזה עלה.
התחושה שלי היא שהעניין של פגיעה מינית בילדים ובנשים, כולל גילוי עריות, הוא הרבה יותר נפוץ ממה שהיינו רוצים לחשוב. כל יום בעיתון קוראים על אנשים בכלל, אבל גם הרבה קרובי משפחה, שפוגעים בילדים. כשחושבים על זה, זה דיי מוזר. משהו לא הגיוני, בעיני, ונראה לי שאולי היו פעם מנגנונים טובים יותר להגנה, שהיום אינם. אפילו קרום הבתולין - אולי בעצם הסטטוס החברתי שלו נועד כדי להגן על הילדה מפגיעה מינית בה על ידי אנשים שהכבוד שלהם עלול להיפגע אם נערה מבני משפחתם לא תהיה בתולה.
איך זה מתקשר לללכת בלי תחתונים?
כמו שעופרה מרגישה פחד כשהיא נמצאת לבד, ולכן צריכה ללבוש מכנסיים, בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים. כמו שאני ארגיש בחופשיות להשאיר את הילדים שלי עם אשה, אבל אחשוש הרבה יותר להשאיר אותם עם גבר. ובכלל, כל גבר הוא בפוטנציאל לפגוע בי או בילדים שלי, אבל אשה לא.

ממשיכה:
בעצם אולי אנחנו לא אמורים כלל לחיות בזוגות גבר-אישה, אלה בקבוצות נשים+ילדים וגברים. במצב כזה, כל סוגיית הלבוש שונה לחלוטין. כשאנו נמצאות בחברת נשים, הרבה יותר קל להרגיש משוחררות, ויש לכך השלכה ישירה על מה שאנו לובשות.

ואני חשבתי כי לבוש טבעי -- נשים וגברים -- זה בחורף פרווה ובקיץ בלי. לא?

אוה, שלום לכן, סופסוף אני באה לשפוך את כל מה שמסתובב לי בראש בעקבות הדף אבל אילו גם דברים שככה חמים אצלי לאחרונה ותמיד. איזה כיף שעוד אנשים ,סליחה- נשים, מתעסקות בזה.

תחתונים:
אז לי דוקא כן נאמר שתחתונים הם אלה שיוצרים את ההפרשה. הבד היבש כמו שואב רטיבות החוצה.
בכלל, באופן טבעי לא אמורה להיות נזילת הפרשות לבד מימי הביוץ כך שמי שיש לה הפרשות (רובנו) יכולה לדאוג לסיפור דרך תזונה או אמצעים טבעיים (שכנראה תחתונים הם לא כאלה) אחרים.

רופאת נשים אחת אמרה לי כשהיתה לי פטריה לחדול מיד משימוש בתחתוניות יומיות (חד"פ כמובן) (בעוד פרסומת לתחתוניות מתנוססת לה בקליניקה) ומבחינתה לתמיד. וללבוש רק תחתוני כותנה, אפילו הכי פושטיות ולזרוק בתדירות גבוהה אם צריך- יוצא בסכ"ה יותר זול משימוש בתחתוניות.
מאז שאני בלי תחתוניות, כמעט אין לי הפרשות.

אבל!
אני לא מצליחה להפרד מתחתונים. אני מזדהה מאד עם הדיבור על חסימה אנרגטית, וזה נושא שבעבודה נמרצת אצלי, וברוכָשם עניינים משתחררים, גם בגלל מה שאני עומדת לספר בקשר לתנועת אגן.
בכל אופן, תחתונים, ויש לי סוג רפוי במיוחד, נותנים לי תחושת הגנה. אני מסתובבת בבית כמעט ערומה, אבל גם בציצי וגם באגן, אני אוהבת להיות עטופה. וכך גם בשינה.
אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה (למי שזה משתלב באורח חייה) כי בנערותי עשיתי את זה וזה היה טוב ונעים. ומשחרר התניות חברתיות ופולניות.

בנוגע לתנועת האגן, אני כבר כמה שנים בקשר עם הריקוד המזרחי, מה שקרוי ריקודי בטן.
בתחילה הוא הפתיע אותי בכך שפעם ראשונה הבטן שלי ראתה אנשים (בחיי!!) אבל היום אני פשוט הולכת לחוג מתוך מודעות-אגן ("היום אני הולכת לתת לך תנועה שאתה מתגעגע אליה" וכאלה) אני יודעת שהתנועה בה הורגלתי היא גברית לחלוטין, גם שמתי לב שהרגליים שלי מושלכות קדימה בקוויות (תדמיינו מצעד צבאי- כזה.) וקלטתי (עוד הרבה לפני הדפָזה!! נשבעת) שזה לא אמור להיות ככה ואם אני רוצה זרימה באגן, אולי שווה לשקול הליכה נשית.
אז בהשפעת הריק"בט אני הולכת מסתלסל כזה, שמונה (8) קוראים לזה בריקוד. עינטוז??
היום אני כלכך הרבה יותר מעריכה את העינטוזים האלה שבדרך בה חונכתי נתפשו כ"דאווין", זילות, אפילו לא פמיניסטי.
אבל אני צריכה לזכור להסתלסל. (אגב, 8 הוא סמל הזרימה. חומר למחשבה)

אה! צ'מעו קטעים- בדיוק קניתי את "מה לא ללבוש" כי בשבוע הספר שעבר הוא קרץ לי אבל לא היה לי נעים מעצמי לקנות אותו, והשבוע הוא הזדמן לידי בעשר שקל, ככה שכן היה לי נעים מעצמי לקנות אותו (אני שעליה נכתב הספר מה לא ללבוש) והוא כזה מתוק ואם מסירים את ההתנגדות, קולטים את הקטע שלו ושל הנשים המככבות בו-

כשמטשטשים אז לא צריך להתאמץ להסתיר על ידי שפת גוף ועל ידי אי-נינוחות.
לי זה עשה את התובנה הזאת, מה גם שאני כבר הרבה אחרי לא להתעלל בגוף שלי באביזרים חונקים או תוקעים, ככה שלא אכפת לי שהן כן בקטע.

לבוש טבעי – נשים וגברים – זה בחורף פרווה ובקיץ בלי
תלוי.
בעיקרון, המין האנושי נולד והתפתח באיזור קו המשווה באפריקה, באקלים טרופי.
לכן, ה"בגד" שהאדם בא עימו לעולם הוא עירום - ללא פרווה. בזה אנחנו שונים מהקופים שינוי מוחלט, ולכן יש השערות אבולוציוניות שהמין האנושי התפתח באיזור של שפת מים (שם יש צורך בעור חלק, והפרווה דווקא עלולה להפריע). יש עוד תימוכין להשערה זו מחוץ לעור החלק. היא מעניינת מאוד.

אם כן, האקלים שמתאים ביולוגית למין האנושי כפי שהוא, הוא האקלים הטרופי, שבו אפשר להסתובב עירומים כל השנה, ואין כל צורך בלבוש. אכן, עמי האיזור הטרופי פיתחו קישוטי גוף שונים, אך לא "לבוש".

עם זאת, במשך השנים הגידול הטבעי של חברות האדם הביא לכך שהטריטוריה נעשתה קטנה מדי עליהם, וקבוצות בחרו או נאלצו לנדוד רחוק יותר כדי לחפש להן אוכל. בנדודים אלה התפשט האדם אל איזורים שאקלימם לא התאים לגופו.
כיוון שנדודים אלה החלו רק לפני אולי 20,000 שנים או משהו כזה (אחרי שני מליון שנים שהמין האנושי קיים וכמה מליוני שנים שהוא התפתח אבולוציונית עוד קודם, כקוף), אז מעטים השינויים הפיזיים שחלו בתקופה זו. בעיקר שינויים בצבע העור, השיער והעיניים (בני אדם באקלימים קרים יותר פיתחו עור גוף בהיר יותר, כי גופם נזקק לקלוט יותר שמש בגלל המחסור באור שמש יחסית לצורך של האדם בה, שוב - צורך ביולוגי שהתפתח אבולוציונית לכמויות השמש האופייניות לאיזור הטרופי).
באיזורים הקרים יותר מהאיזור הטרופי נאלץ האדם לפתח לעצמו לבוש שיגן עליו מהקור, מתוך מה שהיה. חברות ציידים השיגו פרוות, חברות חקלאיות (החל מ-10,000 לפני הספירה בערך) ייצרו אריגים מהצומח, וכן הלאה.

טרה וכולן, ראו קומונה של אמהות

אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה
באמת רעיון טוב. זה מקום מוגן יחסית לערוך בו ניסויים כאלה. יש הבדל גדול בין שינה בלי תחתונים, לבין הסתובבות בחוץ בכל מיני מצבים שבהם לא תמיד מתאים "בלי תחתונים" מהרבה מאוד סיבות.

וואללה, יערה, גם לי הומלץ ריקוד בטן. אני בטח אגיע לזה מתישהו... (-: (מילדותי אהבתי לצפות בסרטים המצריים)

ורציתי להגיד שאני מנסה את ההליכה שהציעה דליתוש, וראיתי שאני "מאותגרת הליכתית" כנראה. משהו שם אני לא תופסת. נראה לי כאילו אני דווקא "מכווצת" כשהרגל חוזרת, לא כשאני "מוציאה" אותה. או משהו כזה. בקיצור, וואו, כמה הרבה יש לנו ללמוד.
ריקוד הבטן, שאומרים שנולד לעזור בשעת הלידה, נראה לי מקום מאוד טוב לחזור ללמוד ממנו תנועה נשית מהי, החזקת אגן נכונה, הפעלת אגן נכונה, ושיחרור של הגוף שלנו מכבלי התנועה הלא-נשית.

זה מקום מוגן יחסית לערוך בו ניסויים כאלה
אני דווקא לא מתכוונת לניסוי.
אולי אִימון בתחושה שלא צריך את ההגנה הזאת.

אני לא יודעת להסביר את זה, אבל בשינה ערומה יש איזשהו אֵמוּן. אולי עוד דברים שאני לא זוכרת. בקיצור, שווה להתנסות ולהגיד איך זה במקום להסביר.
המוזר הוא שחדלתי ממנהגי זה דווקא עם בוא החבר הרציני הראשון בחיי.
המממ, מעניין. (ומאז לא חזרתי).

ובקשר ליהדות- אני חושבת שמה שפלוני אלמונית הציעה, הוא שהיהדות, ויונת הוסיפה שבכלל חברות מסורתיות, מחוברת לאופן הטבעי יותר.
וככה פתאום קל יותר להבין מנהגים כמו נידה, צניעות, מטלות גבריות-נשיות.

אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה
גם אני. אני ממש לא יכולה לישון עם משהו עלי, גם לא בחורף. ממש לא מבינה את אלו שישנות עם תחתונים וחזיה.

אולי תשאלי מהן חצאית, ותראי אם זה נוח לך?
גילה - השתגעת? את רוצה שאני אראה כמו סבתא שלי? וחוץ מזה אני לא אוהבת חצאיות - יש לי רגליים שמנמנות וזה מתחכך ולא נעים. כשאהיה רזה יום אחד נראה לי שאוהב.
ובשמת - לא באמת חשבתי ללכת בלי בבי"ח, לפחות לא בסוג הזה של בי"ח. יש אפשרות ללבוש על מדי האחות שלך תוספת של חצאית קצרה לבנה שמוסיפה כיסוי - לצערי ממש לא. כמו שאמרתי, זה בי"ח של נזירות ואסור אפילו לבוא עם גרביים תכלת במקום לבנות, כך שלהוסיף חצאית מעל המדים נראה לי כמו עילה מיידית לפיטורין.
בינתיים אסתפק בשאר היממה בלי.

אני ממש לא יכולה לישון עם משהו עלי.

לא רק תחתונים וחזייה אלא גם שעון (שאין לי ממילא) , עגילים ושאר תכשיטים.
לעומת זאת קשה לי לישון ערומה ולא מכוסה, לפחות בחלק התחתון של הגוף.. גם בקיץ.

אני יודעת שהתנועה בה הורגלתי היא גברית לחלוטין, גם שמתי לב שהרגליים שלי מושלכות קדימה בקוויות

אולי שווה לשקול הליכה נשית.

זו שאלה ועניין של הלך נפש

אויש, זה גדול מאיפה הבאת את זה ומי כבודה/ו?

בינתיים אסתפק בשאר היממה בלי.

וככה פתאום קל יותר להבין מנהגים כמו נידה, צניעות, מטלות גבריות-נשיות
נידה כן, צניעות - לאו דווקא, את יכולה לפרט?
מטלות גבריות-נשיות - כמובן. יש קשר הדוק בין התפקידים של שני המינים בחברות שחיות יותר בקרבה לטבע לבין הצד הביולוגי של המינים.
בחברה שלנו הקשר מאוד מאוד התרחק.
אין שום קשר בין עבודה משרדית או פקידותית (שר בממשלה, מנכ"ל חברת הייטכ, פקיד בנק או רואה חשבון) למשל, לבין תפקודי המינים הביולוגיים. גם לא בין רחיצת כלים במטבח מודרני באורח החיים המודרני לבין המין הביולוגי.

אִימון בתחושה שלא צריך את ההגנה הזאת.
בדיוק לזה התכוונתי במלה ניסוי: שבודקים, שמתאמנים, לפני הרחבת היישום (אם יורחב).

זו שאלה ועניין של הלך נפש.
ענק!!!
מעניין שבהליכה של הגברים, ישר יכולתי לזהות סצינות מאינספור סרטים, עם "הגיבור" הגברי (והחתיך (-; ), שהולכים בדיוק כך, במיוחד שיש קלישאה קולנועית שבה הגיבור הבודד ההולך מצולם כך הולך בגבריות על רקע האופק...
זיהוי ההליכה הנשית עם סצינות של נשים הולכות היתה לי יותר קשה. פחות מובנת מאליה. פחות יש לי בדמיון דוגמאות חיות, איך זה נראה באמת.

שליחה על ידי מ_י* » 10 יוני 2005, 19:25

מעניין אם יש להן תחתונים מתחת?
פתאום נזכרתי בביקור בסקוטלנד בו החלטנו לברר סופית את סוגית התחתונים מתחת לקלט כן או לא. היינו באיזה אירוע פולקלוריסטי, ניגשנו לאחד סימפטי עם קילט, והתשובה המרהיבה כולל הדגמה חיה ספונטנית, היתה: לא.