ניתוק קשר עם הורים ואחים

[לאורה*]

לא יודעת אם צריך להסביר... הם שאלו אותך עליה?

[פלוני_אלמונית*]

_אני הייתי בנתק של שנים מההורים ומשתי האחיות שלי, מכל אחד בתקופה נפרדת אך על פני שנים. היום אנחנו כביכול בקשר (בעיקר דרך הווטסאפ אני גרה בחו"ל) אבל לפחות לי ברור שמדובר ברסיסים של סופרנובה מאוד מאוד ישנה ומזמן לא פעילה. אין לי באמת רגש כלפי ההורים שלי. הם התעללו בי כל חיי ואם הייתי היום זקוקה להם או מראה איזושהי חולדה, היו אוכלים אותי בלי מלח. לשמחתי "הסתדרתי" בחיים, יש לי בעל מקסים, כלבים מהממים וחיים שלא האמנתי אי פעם שיהיו לי או שבכלל אפשריים.
מה שאני רוצה לתרום לשרשור זה שנתק בהחלט אפשרי ויכול לעשות מאוד טוב אבל מי שיכול והצליח להתנתק רגשית כמוני, אני ממליצה על קשר בכאילו. חג שמח, שנה טובה, כאלו במסרונים, בווטסאפ או בשיחת טלפון, למצוא תירוצים אם הם מעוניינים להגיע, להפגש אם חייבים תמיד בחוץ, למשל בית קפה, לא להכניס הביתה, בשום פנים לא לשתף בעניינים אישיים, לא להכנס למריבות. נניח אמא שלי בהתחלה לא הבינה שמדובר בקשר קוסמטי בלבד, אז יצא לה להגיד לי:את לא השתנית מגיל 13 ולהתחיל לנסות להניע את מה שהיה כל חיי התעללות נפשית (מלווה בפיזית כמובן, אמא שלי לא פריירית) אז הייתי אומרת לה פשוט אני חייבת ללכת. עד שהיא הבינה את הקונצפט.. ואני כבר כמה שנים טובות שומרת על הקונצפט הזה של חג שמח, שנה טובה.. ולמה? למה לא נתק מוחלט? כי אז הקשר הופך לאישיו, כאילו יש פיל בלתי נראה בחדר. כאילו הילדה שהייתי ושאני כבר מזמן לא, עדיין שם, כועסת וכואבת. מתאים לי מאוד ששני האפסים שהחליטו להביא ילדים ושהיה יותר מתאים להם לשרת בכוחות דאעש, יחשבו ש'הכל בסדר', שאין אישיו, שהכל כרגיל, שנסלח ונשכח.
מתאים לי להעביר את שארית חייהם (הם כבר בני 70) בלי משקעים מצידם. ואולי אפילו אזכה לחלוקה שווה של הירושה.. בינתיים אבא שלי החליט לשלוח לי מדי פעם סכומי כסף נאים ולאחיות שלי ברור שאם ההורים שלי יצטרכו טיפול, אני ממש לא אקח טיסה ואעזוב הכל ואגיע. זה יפול עליהן.
אני מודה שלא תמיד זה קל כי לפעמים מתעוררות בי תחושות קשות של מה שהיה 'אז' ורצון גאוותני לנתק. אבל אז אני צריכה להזכיר לעצמי שמזמן מזמן כבר בעצם ניתקתי. ולקבל ממני 'חג שמח' בווטס אפ פעם או פעמיים בשנה היה משפיל אותי יותר כאמא מאשר נתק מוחלט שמראה על כעס וכאב שעדיין קיימים. מזל שהם לא מבינים דבר וחצי דבר ברגש או הורות._

איתך בזה...כ"כ גאה בך על הדרך שעברת, מילים מאוד משמעותיות וחזקות, זו דרך לחיות - ניתוק ולא ניתוק! קוראים לזה "גריי רוק" כלומר- סלע אפור..זה מנוח פסיכולוגי בו לא משתפים, הכל רדוד ושטחי, לא נכנסים לעומקים לא מבקשים ולא נותנים...רק היי מה קורה מה נשמע? וזהו...מבחינתי זה עילוי להגי עלמקום כזה בקשרים מתעללים שנתק יגרור אחריו טירוף ובלאגן ענקי

[יולי]

אני אשה מבוגרת כיום אלמנה ללא ילדים נתתי את הנשמה שלי לאחי ולמשפחתו, ויתרתי על חלקי בירושת דירת ההורים, למענם, ועוד ביקשו ממני הלוואה ונתתי להם, כמובן שאת הכסף של ההלוואה אחי לא החזיר וכניראה גם לא יחזיר, ולא רק זה, אחי לא סובל אותי, גדלנו בבית שההורים לא הסתדרו, עד היום הוא מתעב את אמא שלנו זכרונה לברכה ואת הבית שגדלנו בו, ואני מזכירה לו את הילדות והבית, הוא לא מוכן לשמוע על הילדות, לא לראות תמונות של אמא שלנו, לא לדבר על המשפחה ואמא, כל הזמן אומר, אני המשכתי הלאה, הוא יורד עלי, מעליב אותי, מעביר עלי ביקורות, רוצה לקבוע לי איך לחיות, מה לקנות, היכן לגור, וכשאני מתנגדת או רוצה לבחור משהו אחר, אז אני לא בסדר, ואני חוצפנית, כי אני לא מקשיבה לו ולעצותיו, בתור מבין גדול ויודע מה טוב עבורי.  עכשיו כבר שבועיים שלא בקשר, כועס עלי, גם אשתו לא בקשר, לא שאני צריכה את הקשר איתה, גם איתה יש עבר טעון מול אמי היקרה וגם מולי.  מרגישה בודדה בעולם, אין לי חשק לחיות, אין בשביל מה, אין דרך לדבר איתו, הוא לא מוכן להקשיב לי ורק יורד עלי, גם בחגים שאני מתארחת אצלהם, לפעמים ההעלבות שלו אותי מגיעים לפיצוץ.  לא יודעת מה לעשות, ולא מבינה מנין יש לו את החוצפה להתנהג כלפי כפי שהוא מתנהג.  מיואשת לגמרי ומרגישה חסרת אונים 

[דורון]

יולי יקרה,
קראתי את מה שכתבת והלב פשוט נמלא בכאב עבורך. זו חוויה קשה להרגיש דחויה ומשפילה בתוך המשפחה שהייתה אמורה לתמוך בך.כמה מחשבות תמיכה:

1. את לא לבד: תחפשי תמיכה בקהילה (כאן בפורום, בקבוצות תמיכה לאנשים שניתקו קשר עם משפחה או אצל חברות קרובות). שיתוף התחושות מוריד מעט מהבדידות.
2. זכרי שזה לגיטימי להרגיש עצב וחוסר אונים. תני לעצמך מקום לבכות, לכתוב ביומן או לדבר עם מטפל/ת.
3. חשבי על גבולות בריאים גם כלפי עצמך: התפייסי עם הצורך לשמור על רווחה נפשית גם אם זה אומר להגביל עוד יותר את הקשר.
4. נסי להוסיף רגעים קטנים של אושר ביום. טיול בפארק, מוזיקה אהובה או שיחה חמה עם מישהי שמבינה.

מרגישה שאת עושה את מה שאת יכולה כדי לשמור על עצמך וזה כבר אומץ של ממש. שולחת לך חיבוק רחב ואמונה שההשתקמות כבר פועמת בך. אם תרצי תספרי מה עוזר לך למצוא קצת אור ומנוחה ברגעים הקשים האלה.