נטע ק

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בדרך הביתה הלב התחיל לכאוב . מן יום שכזה. ואז עמיר לב שר על כחול וירוק והדמעות הגיעו לעיניים.
הן לא זורמות בחופשיות כמו פעם וחבל אולי הייתי מגיעה לתחושת הקלה/ השלמה

[נטע_ק*]

קוראת קצת במעלה הדף. את הספירלה והנפילות וההתרוממות ואיך האחיות המדהימות כאן. יש בית חדש לאחיות? כי אתן חסרות לי.
למרות שבתוכי אני יודעת שרק במקום הזה אפשר להיות ככה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועדיין כואב הלב

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היו לי חלומות רעים, וכאב הלב עדיין נמשך. מוזר לא ?
בעיניי קצת מוזר.
אלוהימה לפעמים הייתי רוצה שלבי יחדל ולו בגלל שכך ייפסק הכאב שלי. (אגוצנטרי אני יודעת).
ככה זה היום

[פלוני_אלמונית*]

לגבי בחילות
בסופר פארם או ניו פארם
וומיטוסהייל
מחברת
Heel
טיפות הומאופתיות שהעבירו לי בחילות תוך שניות ממש...
זה יחסית לא יקר.סביבות 60 שח מחזיק להרבה...

[נטע*]

אני פוחדת. פוחדת שהגוף שלי לא אתי.
אני בהכנה לטיפולי פוריות. הבדיקות מראות ערכים לא כל כך טובים. עד אתמול האפשרות שזה לא יהיה מהיר וקל לא הייתה לי בכלל בתודעה.
ואז הגיעו תוצאות הבדיקות והפחד חלחל. הפחד שזה יהיה תהליך ארוך וקשה שאולי לא ישא פרי.
מנסה לאזן את הפחד לראות אותו ולקבל אותו ועדיין להאמין שהכל יסתדר אבל האמונה שלי נחלשת. והפחד נוכח עוד ועוד.

[נטע*]

עשיתי טעות.
כתבתי מייל לאקס שהמענה עליו הכניס אותי לסחרחרה.
הגוף בתגובה מיד רוצה להירדם
מתלבטת אם להגיב, מה להגיב.
מנסה להבין מה אני מרגישה ממה אני מפחדת.

[נטע*]

המרגיעון אמר שאפשר להזמין הזדמנויות
ואני אפילו לא מעזה

[נטע_ק*]

השבוע הייתה להקת חסידות בשדה בדרך למשרד, אבל היום חמישי הן לא היו שם והילד שקיוויתי לו לא הגיע אלי.

משהו בעובדה שהגוף שלי לא מגיב לטיפול, אינו משתף פעולה מערער לי משהו עמוק בבריאות הגוף, במושג הנשיות באמונה שלי.
אני אחרי סיבוב ראשון של Ivf, שלא צלח.
אני לבד בתוך זה למרות שיש לי שותף להורות אין לי שותף בתהליך הזה שהוא לגמרי אני והרופא אני ועצמי ושוב אני.
לא ידעתי עד כמה אני רוצה את זה עד עכשיו וה מפחיד בכל כך הרבה רמות
ואני לא רוצה לחיות או להישלט על ידי פחד.

[גוונים*]

[ציל_צול*]

באתי לבקר אותך נטע, משאירה לך חיבוק גם ממני.
שיצליח לך מאוד, ובקלות.

[נטע_ק*]

תודה!

הווסת הגיעה היום ואני הייתי נרגנת ,חסרת מנוחה ולא יעילה. לא מצליחה לבטא את הצורך וגם לא את הרצון. לא מצליחה לזהות אותם.
תיכף ייגמר היום וטוב שכך

[נטע_ק*]

אני במשרד , בגוף אני מרגישה חרדה.
בלילה בדמדומי השינה היו לי חזיונות וקולות למיניהם.
אני לא זוכרת את התוכן רק שאמרתי לעצמי לא להתעורר ולשים לב למה שקורה כי זה חשוב.

ועכשיו טריגר של משהו בענייני עבודה ואני מוצפת חרדה לגבי הכל העבודה , החיים, זוגיות, בריאות, ה IVF הבא , השותף שבחרתי...הכל מתרוצץ לי בראש ונתקע בקירות הסוגרים
שייגמר היום הזה

[נטע_ק*]

אי שקט מהול בכמיהה. ירדתי למצוא את השקט שלי בים אבל גם כאן לא נמצא.

[נטע_ק*]

קוראת על מכרה שעוזבת את העיר. משום מה זה מכווץ אותי.
אולי היא עוזבת כי מצאה זוגיות ואולי פשוט היא בתנועה ומה המשמעות של העובדה שאני נשארת בעיר?
העובדה היא שהתגובה הראשונית היא התכווצות וכאב כלשהו בלב. מרגישה נשארת מאחור וזה מפחיד אותי.
האם אני עושה טעות.

[הגבירה_בחום*]

נטיקה מותק,
'במקרה' נכנסתי לכאן אחרי 2000 שנות גלות וראיתי את שמך.
קראתי במעלה הדף על קורותייך. זוכרת שדיברנו עליהן כשהן היו בגדר מחשבה.
באתי בעיקר עם חיבוק והבנה. מכירה מאוד הן תחושת הכיווץ והן תחושת ההישארות מאחור.
מעניין באמת להרהר אודות המשמעויות של החיים בעיר מול החיים מחוץ לה עבורך.
אם תרצי אשמח מאוד מאוד להרהר איתך יחד.

[נטע_ק*]

גבירה נפלאה רק היום גיליתי שביקרת.

אני מבולבלת מאד. מזכירה לעצמי לחזור לקרוא בדף תפישות שבי
ולנסות להקשיב ולהפריד ולהבין ובעיקר לא לפחד כל כך הרבה או להבין ממה אני פוחדת כדי שאוכל לא לפחד כל כך הרבה.

[נטע_ק*]

ושמה כאן את זה כדי שאזכור לצפות
https://l.facebook.com/l.php?u=https%3A ... =MAQEqqLco

[נטע_ק*]

סיבוב מספר 2 התחיל. החזיקו לנו אצבעות

[גוונים*]

מחזיקה!
חזק, חזק!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה מותק!

[נטע_ק*]

מעדכנת בינתיים .. עוד סבב הורמונים הושלם. הצליחו לשאוב ביצית אחת. אשר הופרתה והוחזרה. אז אולי אני בהריון ואולי לא. נדע מחר.
מנסה להכין את עצמי לאכזבה.
אני מבוגרת וסיכויי אינם גבוהים.
אז אני מחזיקה אצבעות לשמשונית (חזקה כשמשון וענוגה כפרח) או גדליה (שיעלה ויגדל ) אבל מכינה את עצמי לאפשרות הסבירה שלא..

מה עוד ?
זה מוזר שבגלל ההורמונים שאני מקבלת האוטומט עובד על ביטול היחס לתחשוות בגוף ( חזה רגיש- ההורמונים, עייפות - הורמונים או סתם שגרה מכבידה וכו').

[גוונים*]

נטע, מחזיקה אצבעות. מאוד!
מחכה לעדכון...

[נטע*]

הבדיקה חיובית

[אורית*]

בשעה טובה!

[פלוני_אלמונית*]

גם אני עוקבת פה בשקט, ומאוד שמחה!
שיהיה טוב

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, יש עוד כל כך הרבה שלבים בדרך .. אבל מיום ליום, מבדיקה לבדיקה

[גוונים*]

ווהאו!!
מרגש!
ממשיכה להחזיק אצבעות..
תמשיכי לעדכן?!

[נטע_ק*]

בדיקה נוספת - בטא ממשיך לעלות
עברנו לשלב של הריון , ראשוני מאד מאד מאד
אין לי מושג בעצם מה עכשיו ... אחפור את האינטרנט הערב

[פלוני_אלמונית*]

מה עכשיו? לשתות הרבה מים, לאכול, לנוח ולקוות...
תודה על העדכון! שימשיך כך!

[אוליב*]

בשעה טובה! מתרגשת בשבילך.

[נטע_ק*]

תודה יקרות חיממתן את ליבי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז יש שבועיים שלמים לחכות לבדיקה הבאה. שבועיים שבהן אין שום אינידקציה האם הכל נמשך תקין ורצוי.
אני עדיין עם תמיכה הורמונלית כך שאם דימום היה אינדיקציה לבעיה- , במצב הנוכחי לא יכול להתפתח דימום.
אז כל מה שיש זה לנסות להאמין שהכל בסדר. לפעמים זה יותר קשה.

[גוונים*]

אוי כן... כמה קשים היו לי השבועות הראשונים האלה של חוסר הוודאות.
לי מאוד עזר להסיח את הדעת. בחיים לא קראתי כל כך הרבה ספרים כמו בתקופה הזו.
וגם בלי תמיכה הורמונלית דימום בשלב הזה לא מעיד על בעיה...
מחזיקה אצבעות ושולחת הרבה אופטימיות וחיוביות ואמונה.
זה עובר, לאט לאט אבל עובר:-)

[פלוני_אלמונית*]

אתמול בבוקר חלמתי על חבר שנהרג לפני 4 וחצי שנים. בחלום לא הבנתי איך זה שלא דיברתי איתו כל כך הרבה זמן ואיך המספר שלו לא מופיע באנשי הקשר שלי ותכננתי ללכת לחפש אותו בביתו. רק כשהתעוררתי נזכרתי שהוא נהרג.
זה היה כל כך מוזר לשכוח הוא נהרג ובגלל זה הוא לא נוכח ביומיום שלי. לא יודע על כל מה שקורה אתי עכשיו ולא נמצא כאן כדי לשמור עליי. ולחלוק אתי. ולשמוח. וואו כמה שזה הכה בי וכמה שזה מכה בי שוב תוך כדי כתיבה. האובדן הנורא הזה. נורא עבורי כמה אגואיסטי מצידי..

[פלוני_אלמונית*]

נטיקה,
רק עכשיו גיליתי. איזו התרגשות ושמחה.
כ"כ מקוה בשבילך לטוב!
חיבוק גדול.
<מאז לא הייתי אף הופעה.. >

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה מותק

הימים נעים בן חרדה איומה שהכל לא בסדר לזמנים שבהם אני מתליחה לא לחשוב על ההריון.
אני מחכה לבדיקה הבאה כדי לראות שהכל בסדר. בינתיים - כלום. אין שום סימן מובהק שיכול להעיד שההריון נמשך ותקין.

[נטע_ק*]

שנה חדשה.
אני בהריון. כמעט בסוף השליש הראשון. מרגישה שאני צריכה להתחיל לחרוש כאן את כל הדפים הנוגעים לנושא בנסיון להכין את עצמי. המלצות מאיפה להתחיל יתקבלו בברכה.
וחוץ מזה מה ?
ההכרה שאני צריכה לעשות שינוי תעסוקתי הופכת ברורה וחדה יותר. זה נושא מורכב ומפחיד שיחכה בינתיים אבל בהחלט נמצא במחשבותיי.
מה עוד? אני לא בזוגיות והייתי רוצה אחת ואחת המשימות לשנה זו היא להרחיב את הלב , לפתוח אותו , לחזק את השריר של האהבה לעצמי ולאחרים.
ובמקביל לחדד את ההבנה, הקול הפנימי וההבחנה בצרכים שלי וברצונות שלי. מלבד זה מכוונת לשנות כמה הרגלים שאינם תורמים.

משאלות : להסדיר בבית קומפוסט וצמחית מרפסת אשמח לעזרה.

[פלוני_אלמונית*]

את בהריון!?! הללויה!!!!

[נטע_ק*]

תודה , אכן הללויה

[גוונים*]

נטע, זה נורא תלוי מה מעסיק אותך.
אני, בשלב בו את נמצאת עכשיו, הייתי בלחץ וחרדות (הריון 1) ושוק וחוסר הפנמה וחיבור (הריון 2). תוך כדי בחילות נוראיות.
אז קראתי את הדף על הבחירות.
מאוחר יותר קראתי הרבה על תזונה.
וגם על בדיקות שונות (אין פה כמעט מידע עדכני אבל כן מדי פעם פרספקטיבה אחרת).
באזור השליש השלישי קראתי המון סיפורי לידה ודפים על כאב בלידה וכד', מאוד מאוד עזר לי.
אבל זה עזר לי אז, בשלב ההוא של ההריון. בשליש הראשון לא הייתי מסוגלת לחשוב בכלל על הלידה אז הדפים האלה היו פשוט לא רלוונטיים עבורי.
תגידי מה מעסיק אותך ואז אוכל אולי להפנות אותך ספציפית.

[גוונים*]

חוץ מזה שכתבת שאת מרגישה שאת צריכה להתחיל לחרוש...
ואני הבנתי שאין דבר כזה צריכה בהקשר של הריון, כל אחת חווה את זה כל כך אחרת.. שיש רק מה שאת רוצה. רק מה שנכון לך. יש נשים שמידע עוזר להן, יש כאלו שנלחצות מזה.
יש כאלו שסיפורי לידה מרגיעים אותן יש כאלו שנכנסות מזה לפאניקה...
אז תרגישי מה טוב לך..
לי מידע עזר מאוד, אבל עד גבול מסוים.
וסיפורי לידה היה לי טוב מאוד לקרוא, אבל כאמור בשלב מאוחר יותר.
ומאוד עניין אותי לעסוק בכל נושא הכאב, בהריון השני האמת, בכל הרבדים והמובנים שלו, אבל גם רק בשלב מאוחר יותר. בשלב שלך רק רציתי לשרוד את היום ושהכל ימשיך להיות תקין.

[נטע_ק*]

הי גוונים יקרה, מה שכתבת לי על ה"צריכה" בא בדיוק בזמן.
אני חושבת שברגע זה , אני מתרכזת בכך שהכל רק ימשיך להיות תקין. הצצתי בדפי הבדיקות והם אכן לא מעודכנים, אבל מצאתי רופאה שאני סומכת עליה ומאחר וזה הריון יקר אנחנו עושים את המעקבים הנדרשים לגילי ולגילו. ומבדיקה לבדיקה שמחים בתוצאות תקינות, שרק ימשיך כך.

כרגע , אני מרגישה בעיקר שאני לא מבינה מה קורה לי, וגם כל כך נח לי להסתיר, ושלא ידעו, שעכשיו שאני חושבת שקצת הדחקתי יותר מדי.
אני סוגרת 14 שבועות ומתחילה לספר בעבודה ולאנשים מסביבי, ומרגישה צורך להפניות איך נכון להתנהל, עם הגוף פיזית ותזונה בכל זאת הריון ראשון ואני קלולס וחלק מהנשים שסביבי שרוצות לחלוק מן הידע שלהן- אני לא מצליחה להקשיב להן בפתיחות ומצד שני אני לא שמה דגש על דברים. ( עוד לא הפסקתי להרים דברים כבדים למשל)
וגם אולי משהו שיעזור לי להתחבר לעובדה שאני בהריון.

אני מרגישה שאפילו ההתנסחות בנושא היא עדיין עילגת..

[פלוני_אלמונית*]

הי נטע, גם לי נראה הגיוני שתתענייני פשוט במה שמעסיק אותך כרגע, בין אם זה בדיקות, בחילות וכ״ו, ואם בא לך פשוט להתכנס לך בתוך עצמך ולשמור את עובדת ההריון לעצמך, לכי על זה.
אני גם לא חושבת שאת צריכה לשנות משהו בהתנהלות שלך, מלבד להקשיב לגוף שלך ולאכול/לישון/לזוז/... כמה שנעים לך ומתאים לך.

אני די בטוחה שכשהבטן תגדל וכשתתחילי להרגיש את העוברית, ככה, לאט לאט, את תגדלי עם ההריון שלך.
גם אני, בגלל אי אלו סיבות, הדחקתי את ההריון הנוכחי שלי חזור והדחק, ועדיין - ממרומי שבוע 30 - קצת קשה לי לעכל אותו, ובכלל הייתי מעדיפה שאף אחד לא ידע, ונורא נורא קשה לי להזיז את עצמי אל עבר בדיקת מיילדות ובתי חולים, הס מלהזכיר יוגה ודברים כאלה...
אבל הנה, ההריון ממשיך להתפתח לו בזכות עצמו, ובסוף אפילו תהיה תינוקת, והכל בסדר.

בקיצור, תני לעצמך קצת זמן.

מצטרפת לגוונים על ההמלצה לקרוא סיפורי לידה (אולי לא עכשיו, אבל בבוא הזמן). אני גם צפיתי בסרטונים. זה הדבר שעזר לי הכי הרבה בלידות, יותר מכל ספר או הכנה שהיא.

[אישה_במסע*]

עוד לא הפסקתי להרים דברים כבדים למשל

למיטב ידיעתי (הדלה, והלא קונבנציאונלית) זה בסדר להרים כבדים אם את יודעת איך לעשות את זה נכון (ומומלץ לכולם ותמיד להרים דברים כבדים נכון - בירידה נכונה לכריעה, עם גב ישר), ועם עשית את זה מקודם, לפני ההריון.

אני לא מומחית בנושא, ואם זה חשוב לך ממליצה לך לבדוק בעצמך, אבל לא כדאי לקחת כל הגבלה כמו תורה מסיני. אני בטוחה שהתשובה הקרוספיטית לעד כמה מותר להרים דברים כבדים בהריון תהיה שונה מזו שיתן רופא קונבנציאולי. ובכל מקרה היא תלויה מאוד במצב הפיזי שלך (קרי: כושר גופני) לפני ההריון.

[נטע_ק*]

תודה!

---

יום כיפור הייתי קצת יעילה ויותר מדי בטלה. שוב אכלתי המון פחמימות ולא מעט מתוק. כמובן שנפלתי לתרדמת מוקדם בערב בגלל כל הפחמימות והסוכר. וקמתי עם כאב ראש ליום של לחץ במשרד בגלל פגישה גדלה שמעיקה עליי. ובגלל שהיום אמורה לעדכן את הבוס הגדול בחדשות.
אני לא נשואה ולא תמיד מתבטאת בחיוב בנושאי ילדים והריון אז אני חושבת שזו תהיה עבורו הפתעה מוחלטת , לא צפויה ולא רצויה. ואני מזכירה לעצמי שזה לא משנה כי זה שלו ולא שלי.

דברים להתמקדות ביני לביני - להיענות בצורך להיות בטבע, להוסיף תנועה ביום יום אני יודעת שהשרירים הרבה יותר חלשים משהיו ובהחלט נגמר לי האוויר בהליכה/ עליה במדרגות מהר יותר.

[נטע_ק*]

מחר יש לי תור לרופא לעוד בדיקה, בשבועיים האחרונים לא הרגשתי טוב , עם הרבה כאבי ראש שהניעו הרבה חרדה אז אני בציפייה ואי שקט למחר.

---

הרבה מחשבות על קשרים שאין לי כוח להכיל כעת ואינם נותנים לי מענה רגשי ועל קשרים שהיו ואינם ואולי היו רלוונטיים עדיין.
בתחושתי הלב שלי מאד סגור כעת, כבר תקופה ארוכה אבל נראה שאפילו מתכנס בעצמו בזמן האחרון עוד יותר.
וזה מעסיק אותי, אני לא רוצה לחיות מנוהלת מתוך חרדה ופחד וכאב. רוצה להצליח לבוא מתוך לב פתוח ואמונה ושמחה, במיוחד עכשיו.

[תפילה_לאם]

אולי הלב זקוק להתכנסות הזאת ומתוכה להתקדם לבוא מתוך לב פתוח ואמונה ושמחה ?
התכנסות בהריון נראית לי הגיונית ומתבקשת. מה דעתך? @}

[נטע_ק*]

תודה תפילה לאם , אני אוהבת את הפרשנות שלך.

[גוונים*]

הי נטע,
מקווה שהבדיקה עברה בשלום והכל בסדר.
כאבי ראש זו תופעה נפוצה בהריון, לא?
מתחברת לפרשנות של תפילה. ובכלל הריון ראשון נראה לי כמו איזה רכבת הרים רגשית ונפשית (בנוסף לפיזית כמובן) כל כך הרבה דברים לעבור, לעבד ולהפנים. כל כך הרבה שינויים.
אל תהיי שיפוטית עם עצמך... הרבה תחושות ורגשות עוד יבואו ויעלו. זוכרת את זה נורא חזק, איך היה לי קשה להכיל את כל מה שעובר עלי וכל מה שאני מרגישה.
שולחת לך הרבה אמפתיה וקבלה עצמית לימים שיבואו...

[עירית_לוי]

ואווווו. נטע,
ברכות על ההיריון,
וחיבוק גם

[נטע_ק*]

תודה רבה עירית אהובה! חושבת עלייך:-)

---

הבדיקה האחרונה עברה בשלום. השבוע מי שפיר.
בסוף השבוע נסעתי לאינדינגב. לבד. והיה נהדר. המוזיקה ולינה בחוץ ולא לדאוג ולראות את הילדים שמסתובבים שם ולקוות ולדמיין
אז אני נעה, בין חרדות לשמחה.

[עירית_לוי]

[נטע_ק*]

שולחת חיבוקים לכל אחיות החמלה
_

אני באי שקט. שאני לא מזהה את מקורו. אבצתי כבר יום וחצי בהשתקה מול טלוויזיה ושינה. אי שקט דוחף אותי לאכילת סתם. מנסה להוציא שביב של יעילות מן היום הזה ולא מצליחה.
תוהה אם זה הגל שהגיע או משהו אחר שעדיין לא מזהה.
מחכה להתבהרות.

[עירית_לוי]

מקווה שיעבור מהר...
(חכי בְּרַכּוּת. עזבי אותך מיעילות ).

[נטע_ק*]

קמתי עקום. כל כך עקום. קמתי מלאה בפחדים ובבהלה. ואני לא מצליחה לנער את זה ממני. הגעתי למשרד, עומס העבודה אינו מאפשר לי לקחת את היום בבית ונראה לי שזה היה מחמיר את התחושה הכללית.
לפני יומיים הייתה סקירה שנייה. הכל תקין, ילדון חמוד גדל בבטן. אבל אתמול הגיע אי השקט ומאז אינו מרפה.
אני מרגישה מנותקת . משהו לא מחובר. לא מרגיש בגוף, לא מרגיש בלב. הראש מלא בענן לבן.
מה אני צריכה עכשיו?
תנועה פיזית. הרבה תנועה פיזית בגוף. ומצד שני פשוט להיות באין , באי תנועה באי מאמץ בשקט.
מחברת אוזניות, מנסה לתת למוזיקה להסיח את הדעת ולשכך.
נתקלתי בשורה שכתבתי בראש העמוד הזה, אז שולחת גם בקשה לכל המלאכים שלי לשלוח חיבוק לילדון שלי , שרק יהיה בריא ושלם.

[תפילה_לאם]

קוראת אותך.
שבת שלום!
מקווה שבשבת תהיה לך הזדמנות גם ל{{}}תנועה פיזית_ וגם ל{{}}_שקט .

[יולי_קו]

ילדון שלי
מילים מתוקות!
שיהיה בשעה טובה!

[עירית_לוי]

חיבוק יקרה. מקווה שכבר הוקל לך

[נטע_ק*]

תודה שאתן קוראות ותודה שאכפת לכן.

המרגיעון אומר "כבד את עצמך" וזה תזכורת טובה.
השבת עברה ברוגע. לא מספיק תנועה פיזית אבל שקט יחסי בראש.
אבל ישנתי רע, בלילה ראיתי הודעה מהצרפתי, לא משהו אישי אולי אפילו טעות. זה לחץ לי כמובן על כמה כפתורים , אני עוד מנסה להבין. ואז היום, להתחיל עוד שבוע עבודה, מחניק אותי, מחניק לי .
והפחד עדיין נוכח. הפחד מלבד, הכמיהה למשהו אחר. במיוחד עם התזכורת הזו מהצרפתי.
לא יודעת אם עשיתי את הדבר הנכון בזה שהלכתי למסלול של הורות משותפת. אמנם זה מאפשר לי להיות אמא אבל זה גם כובל אותי. לפחות זו התחושה כרגע.

צריכה להתמקד בעבודה, אולי אחר כך ערוך את כל מה ששפכתי כאן עכשיו.

[עירית_לוי]

(ומקווה שהצרפתי יתמסמס לו מהר בתהום השיכחה...)

[גוונים*]

מקווה שהצרפתי יתמסמס לו מהר בתהום השיכחה...
גם אני.

קוראת אותך!

[נטע_ק*]

הלוואי וזה היה כה פשוט. זה מציף חזרה את כל השאלות שנשארו פתוחות מולו.
מזכירה לעצמי, חצי בכח, שלא היה לי טוב שם, לא היה לי טוב רחוק מהחברים והמשפחה ושהוא לא היה מספיק בית. לא היה לי טוב במזג אוויר לא ים תיכוני. ושנבלתי.
למרות שהיום אני נבולה ככה רק עם עצמי.אז אולי זה יותר אני מאשר האנחנו שהיה או לא היה.

[עירית_לוי]

[נטע_ק*]

סופש לא מוצלח במיוחד. למרות השמש היפה בחוץ, אני לא מצליחה להניע את עצמי לתנועה. בעיקר בגלל שהמשימה העומדת לפניי היא ניקיון של הבית המטונף עד מאד. ואז אני מרגישה לא טוב גם אם השינה הבלתי נגמרת. מרגישה סחבה. זה לא פיזי, לא קשור להריון. סתם חוסר רצון / להתמודד עם המציאות.
מה יש במציאות - תחושת לבדות וחוסר וודאות ודברים שצריך לעשות ( נקיון בבית, עבודה).
מרגישה לא בהירה לעצמי.

נקודות אור - תנועות העובר בבטן. כל פעם זו הפתעה נעימה.
חברים, מלאכים, אנשים של אור שמבליחים לרגעים ומצליחים להאיר לרגע את היומיום.

[עירית_לוי]

[נטע_ק*]

עייפה, מוקפת אהבה ותמיכה ועם זאת חשה לבד.
בסוף השבוע התחלתי לראשונה לבדוק דברים לקראת לידה.
מעט ממש, כי זה כל מה שיכולתי להכיל בינתיים.
חשבתי קצת על מי אני רוצה שיהיה שם איתי.
ואף אחד לא מתאים. אין אף אדם מכל המעגלים שלי שאני רוצה שיהיה איתי שם.
יכול להיות שזה עוד ישתנה, אבל אני בספק.
וזה מוזר. כי באמת שאני מוקפת אנשים אוהבים ותומכים.
ואני חושבת שזה בעיקר אני שלא מצליחה לתת מקום. ואולי זה לא התיאור הנכון אבל זה הכי קרוב שאני מצליחה לנסח כרגע.
והלבדות הזו, שאני מייצרת בי באיזשהו אופן, מפחידה אותי. מפחיד אותי שאני לא מצליחה לפתוח את הלב. שמשהו כל כך סגור ואני לא מוצאת את המפתח המתאים.
המחשבות אינן מתנסחות בבהירות אבל זה בערך..

[עירית_לוי]

נטע, חיבוק גדול וחם

והלבדות הזו, שאני מייצרת בי באיזשהו אופן, מפחידה אותי. מפחיד אותי שאני לא מצליחה לפתוח את הלב. שמשהו כל כך סגור ואני לא מוצאת את המפתח המתאים.
עוד נקודת מבט אפשרית על זה. בעצם שתיים:
אחת - בהיריון מופיע הרבה פעמים מצב נפשי של התכנסות פנימה, אליך, אליך ואל העובר. יכול להיות שאין לך כרגע משאבי נפש פנויים לפתוח את הלב אל כל השאר. וזה טבעי.
ושתיים - אולי הוא, התינוק שלך, מחזיק את המפתח? ואולי כשתיפגשו משהו ייפתח?

[גוונים*]

אני גם לא יכולתי לדמיין אף אחד/ת שאני מכירה , איתי בלידה. עשיתי תהליך כדי להגיע למצב שהאיש יתאים (בדמיון) לחלק מהזמן והמצבים.
דוקא בגלל ההיכרות והקרבה, דמיינתי שזה חוסם אותי ומגביל אותי.
בגלל זה חיפשתי דולה. מישהי שההיכרות איתה תהיה למטרה הזאת בלבד. לא לפני ולא אחרי.
אותי הרעיון של דולה שחרר מאוד (בשלב ההוא של ההתלבטויות) אולי יתאים גם לך?

[נטע_ק*]

הי עירית - חיבוק חזרה. הייתי רוצה להאמין שזה עניין של התכנסות פנימה אבל זה לא מרגיש מהמקום הזה.
מרגיש יותר כמו אותו מקום "ישן" של פחד . פחד מוסווה אבל פחד. שבגללו הלב סגור.
ואולי הילד הזה ייצור שינוי אבל לא הייתי רוצה להעמיס עליו את הציפיות האלו עוד לפני שנחשף לאוויר העולם.

הי גוונים, זו כרגע המחשבה שלי.
כרגע , אני מתכוונת להיכנס רק עם דולה לחדר הלידה. משימה לסופש זה : איך מוצאים/ בוחרים דולה ?

[עירית_לוי]

כן, מבינה...

בהצלחה עם מציאת הדולה

[פלוני_אלמונית*]

נטע מאיזה איזור את? יכולה להמליץ על דולה מאיזור ירושלים שלוותה אותי בשתי הלידות

[אוליב*]

נטע, גם אני שאלתי כאן איך מוצאים דולה וקיבלתי תשובות ועצות שעזרו לי.
אם תכתבי בכיכר השוק (או בקבוצת פייסבוק רלוונטית, אם זה מתאים לך) בטח תקבלי כמה שמות של דולות מומלצות באיזור שלך. השלב הבא הוא פשוט להתקשר ולדבר, לשאול שאלות, לקבוע להיפגש. אני התייחסתי לזה כמו לצאת לדייט, להכיר, לראות אם יש התאמה וכימיה. יש כל מיני שיקולים טכניים כמו המיקום, הפניות בתל"מ שלך, המחיר. יש דברים נוספים כמו גישה, מידת ה"באופניות", שיטות טיפוליות או ידע נוסף שיש להן (למשל דולה שהיא גם יועצת הנקה וגם מישהי שמבינה ביולדות עם סימפיזיוליזיס), ניסיון (יש דולות מתחילות או מתלמדות ויש ותיקות). אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שתרגישי בנוח, זה פחות עניין רציונלי לדעתי או משהו שבוחרים עם הראש אלא יותר עניין של תחושה, של אינטואיציה.
לי התהליך היה מאוד לא פשוט, גם להחליט שאני רוצה בכלל, גם לחפש. דחיתי את זה הרבה זמן וחששתי לפני כל טלפון. פגשתי שלוש דולות שונות והשלישית (שעל הנייר פחות התאימה בכל מיני היבטים מהשנייה שפגשתי) פשוט מצאה חן בעיני, הרגשתי שנעים לי ונוח לי במחיצתה.
בסופו של דבר אני חושבת שגם תהליך החיפוש עזר לי לדייק מול עצמי מה חשוב לי ומה אני רוצה ואיך אני מקווה שהלידה שלי תהיה וזה היה עוד שלב של חיבור לדבר הזה, הלידה, שכל הזמן התקרבה ובכל זאת בהיריון הרגישה לפעמים כאילו היא במימד זמן אחר בכלל.

[נטע_ק*]

אני מתל אביב. תודה אוליב!

[שושה_אור*]

היי נטע, בפייסבוק יש קבוצה שקוראים לה "אפס הפרדה" וממש עכשיו יש שם שרשור של דולות, שתומכות ומבינות את החשיבות של לאפשר לתינוק/ת ולאמא להשאר יחד לאחר הלידה. אני לא מכירה באופן אישי דולות מהמרכז אבל הייתי מתחילה לגשש שם... https://www.facebook.com/zero.separation.il/?fref=ts

[מיקה*]

אם יש לך פייסבוק יש את קבוצת מאמאטבע. חושבת ששם תקבלי גם תמיכה וגם מידע. המשך הריון נעים ולידה טובה!

[נטע_ק*]

אהוד בנאי ודיוויד גריי שרים על הפשרת הלב ואני תוהה אם הלב שלי הפשיר קצת? יפשיר?
רגשות מעורבים אני גם שמחה ממש מההריון המתקדם (שבוע 31) ומנסה לעכל שיש לידה מתקרבת והשינוי הגדול בדרך. ומצד שני עצובה. פשוט עצובה. לא יודעת להסביר ממה בדיוק. אז נכון הורמונים וכו. אבל הם רק הוריגר למשהו רגשי שקיים שם לפחות כך אני רואה את זה.
מנסה להתמקד בטוב נותנת מקום לעצב. ולחששות והפחדים וזוכרת גם את השמחה.

[עירית_לוי]

[גוונים*]

מה שלומך?

[נטע_ק*]

הי גוונים. תודה ששאלת.
אני בסדר. מחכה ללידה המתהמהת. פיזית - אני סבבה לגמרי. לא כבדה לא עייפה מדי.
אתמול עוד קפצצתי בהופעה.

אבל ביומיים האחרונים עצב הוא הרגש השולט.
זה לצד הרבה שמחה והכרת תודה על כל מעגלי התמיכה שלי.
אבל בתוך כל מעגלי התמיכה הנפלאים הללו, אני לבד. והלבדות נוכחת וקשה ביומיים האחרונים.
אני חושבת אפילו שאולי זה מה שגורם לעיכוב בהתפתחות הלידה.
אז עכשיו אני מנסה לשחרר את המקום הזה.
יותר נכון- גם את המקום הזה..

[אוליב*]

מה שלומך נטע? חושבת עליך ומקווה שאת בטוב.

[נטע_ק*]

הי אוליב, בדיוק נכנסתי לעדכן. תודה ששאלת
אדם בני, נולד לפני שבועיים ושלושה ימים.
רציתי ללדת בלידה טבעית, בעזרת עקרונות ההיפנובירט'ינג. אולם , נראה שכוונתו של אדם הייתה להגיע לעולם באופן שונה.
הלידה, חוויה חיובית סה"כ, הייתה ארוכה וכללה גם זירוזים למיניהם ובסוף לאור התקדמות איטית מדי נסתיימה בניתוח קיסרי.
מאז הספקנו להנות מנופשון תומך בבית הוריי ולפני שלושה ימים, חזרנו הביתה, להתחיל להתמודד עם העולם האמיתי
ואיך אני בתוך כל זה? אני נעה בן תחושה של אין לי מושג מה אני עושה, לשמחה גדולה, לפעמים יש בצבוץ של ספק האם אני בכלל ראויה לו, לאדם. ואז אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא בחר בי להיות לו לאמא אז כנראה שאני ראויה.
מלבד זאת, המשפחה כולה מאד תומכת , ואני והאבא נמצאים באיזה ריקוד עדין של להתרגל למצב החדש, לתת מקום אחד לשני ולהורות של כל אחד מאיתנו
קצת פחדים, ולפעמים קצת יותר. ולפעמים זה מרגיש הכי טבעי בעולם. כשאדם הקטן מושיט יד , באופן לא מודע, זה משמח אותי וממלא בי משהו שלא ידעתי שחסר.
זה בערך מה שהצלחתי לנסח עד עכשיו מבליל הרגש והמחשבה שרץ .

[פלוני_אלמונית*]

וואו !!! מזל טוב!!!!

[מצ'רה*]

מזל טוב!

[אישה_במסע*]

מזל טוב @}

[עירית_לוי]

מזל טוב!

[אוליב*]

מזל טוב!

[גוונים*]

נטע, מזל טוב!
מאוד התרגשתי לקרוא מה שכתבת, והזדהיתי עם הבלבול ובליל הרגשות, זוכרת את זה מאוד חזק מההתחלה, סך הכל את נשמעת טוב!

שיהיו לכם ימים טובים והסתגלות רגועה ונינוחה עד כמה שניתן (עם הרבה שינה:-))

אשמח לקרוא עוד עדכונים:-)

[גוונים*]

זה משמח אותי וממלא בי משהו שלא ידעתי שחסר.
לגמרי ככה!!

[נטע_ק*]

תודה !