משהו טוב

[אהבה_היא_התשובה*]

בתור צרכנית קבועה של דפים כמו הבעל-בתמונה-המשפחתית ו מעצבן לראות מסביב (וגם של דפים אחרים), קמתי היום בבוקר עם רצון להדליק נר על אדן החלון שלי. נר של אור ואהבה. קצת אור לגרש את החושך. לקטר, להוציא ולאורר זה חשוב מאד. אבל, רק אהבה תביא אהבה.
אז אחרי כל הקיטורים, אני אוהבת את בעלי. למרות הכל ואף על פי כן.
אני אוהבת את איך שהוא נראה. את איך שהוא אוהב אותי ובחר בי מכולן. את איך שהוא מצחיק אותנו. את ההשתוללויות עם הילדים. את המבט שהיה לו בעיניים כשהוא בחר את שמו של בני. את השם שהוא בחר. את השאלות שהוא שאל אותי ולא נתן לי להתחמק מהתשובה. את היושר וההגינות שלו. את האומץ שלו ללכת אחרי גם עם זה נוגד לפעמים את מה שהוא היה עושה. את הסקס שלנו. את המקום שהוא נותן לי בחייו ובליבו. את הרגישות שלו. את הפירגון שלו....
אני אוהבת להגיד לו את כל זה ולראות איך הוא מתבלבל....

מי שאוהב שיגיד אני....

נר על אדן החלון.

[.מי*]

כתבת יפה מאד ומרגש

וקצת לא נעים להתפס פה למשהו שולי אבל מעניין אותי מאיפה הדימוי של "נר על אדן החלון".

[ורד_לב*]

נהנית לקרוא
אשרייך!

[אהבה_היא_התשובה*]

.מי - בואי נראה.. בפסקול של הסרט "האלמנט החמישי" בשיר הנושא יש את המשפט 'littel light on the window......לפני שנה (שנים?) קראתי בכתבה שמישהי (מצטערת שלא זוכרת שם) ביקשה להדליק נר כדי ליצור אור מפני החושך המתקרב...בימים האחרונים יצא לי לקרוא הרבה בדפי הקיטור והבעיות וכשקמתי אתמול בבוקר פתאום חשבתי שכמו שמלקרוא את כל מה שמעצבן אני מתעצבנת, אולי יש מקום לכתוב גם קצת אהבה. אולי מישהו שיקרא על האהבה שלי, ירגיש קצת בעצמו ואולי אפילו יכתוב גם וידליק עוד נר אהבה קטן אצל מישהו. אולי ניצור שרשרת אורות כמו שביל אל קצת אהבה ואופטימיות. באמת שאני לא יודעת אם שמעתי את הביטוי 'נר על אדן החלון' קודם או שהוא התחבר אצלי. מצטערת עם נפגעת, מקוה שסופקה סקרנותך. בכל מקרה, לא נוצרה פה שרשרת האור שקיוויתי לה. אני שמחה שנהנית לקרוא, אפשר למחוק את הדף. תודה.

[.מי*]

יופי של דף

תמיד טוב להזכר שאוהבים:
כשאוהבים, עדיין צריך להזכיר את זה לעצמך מפעם לפעם
וכשלא אוהבים, עדיין טוב לזכור שיש דבר כזה אהבה בעולם

ומוזר שלא פעם אנחנו מתביישים לומר שאנחנו אוהבים
גם לאהוב לבנו וגם לסביבה
אולי זה כבר נשמע לנו קיטש מרוב סרטים הוליוודיים
אבל כמה חשוב לומר את זה - לעצמנו ולאהובינו

ובקשר לנר על החלון, רציתי לומר שראיתי את המנהג הזה בפועל פה בצפון אמריקה, בתקופת החגים הנוצריים, נוסעים בעיירות נידחות ובחלונות הבתים הבודדים דולק נר יחיד. מראה קסום ומרגש, כמו מן האגדות

[ענת_גביש*]

אהבה היא התשובה, הגדולה בשרשרת אור , שהיא פזורה על חלונות רחוקים זה מזה ואי אפשר למתבונן לדעת על כולה בו זמנית.
רק רציתי שתדעי: אני בטוחה שהדלקת אור בבתים רבים שקראו את הדברים, לפחות בבית הפרטי שלי, ואני בטוחה שבעוד.
כותבת את זה מהר כדי שלא יעלה על דעתך למחוק את הדף!!
(לפעמים האנרגיה שעולה כאן יוצאת בכתיבה בחזרה, כאן, ולפעמים היא יוצאת בבית פנימה, ולא באה לידי ביטוי כאן. התמכרות רצינית לאתר מבטיחה אמונה שקוראים, שמגיבים, לעתים לא מיד, לעתים לא בכתיבה. התמכרי ותהני (-: )

[נועה*]

רציתי לומר שראיתי את המנהג הזה בפועל פה בצפון אמריקה
אין לי מושג היכן את גרה, אבל בארץ באזרים דתיים 8 ימי חנוכה מקושטים אדני החלונות באור נרות להפצת האור.

[אהבה_היא_התשובה*]

אם הדף ממלא את יעודו, אני שמחה!!.

ועוד מחשבה: כלכך יותר קל לנו להוציא החוצה את הביקורת, המרמור, הכעס, ואת האהבה אנחנו שומרים פנימה, למה?

[ש_מים_וארץ*]

אני אוהבת את בעלי....אני אוהבת את איך שהוא נראה. את איך שהוא אוהב אותי ובחר בי מכולן. את איך שהוא מצחיק אותנו. את ההשתוללויות עם הילדים. את השאלות שהוא שאל אותי ולא נתן לי להתחמק מהתשובה. את היושר וההגינות שלו. את האומץ שלו ללכת אחרי גם עם זה נוגד לפעמים את מה שהוא היה עושה. את הסקס שלנו. את המקום שהוא נותן לי בחייו ובליבו. את הרגישות שלו. את הפירגון שלו....

גם אני!

---

ענת, כל הערב אני רצה אחרי הודעות שלך כדי להכיר קצת יותר ובסוף הגעתי לקמפיין ה-
התמכרי ותהני שלך....
כמחאה (או כמחמאה) של נגמלת נחושה אני פורשת מהדיפדוף לערב זה.
היה נעים לקרא אותך

[נומושי*]

למות מקנאה ..איזה כייף

ומעורר השראה
נייס,תודה

[אמא_לילי*]

שלום כולם ותודה על הדף.אני חיה עם בן זוגי כבר עשר שנים.עברנו תקופות ניפלאות ותקופות קשות,למדנו וגדלנו יחד,אנחנו מגדלים שני ילדים ניפלאים ובסך הכל,למרות הכל ובגלל הכל,כל כך טוב לנו ביחד!
ליראות אהבה סביבי תמיד גורם לי להיתאהב מחדש בנו ובמערכת יחסים שלנו ולכן אני מאד מיזדהה(?) עם הנר...
אני עושה בחיי מאמץ ניכר לתת ביטוי מילולי וקולני גם לטוב,קשה להיפטר מההרגל המושרש היטב של ליכעוס,להיתלונן, להיתעצבן ולבקר בקול גדול ולישמח,לצחוק,להחמיא ולחבק בשקט בשקט (אם בכלל).כל כך הרבה פעמים ראיתי הורים נבוכים משתיקים את קולות השימחה והצהלה של ילדיהם בטענה שזה מפריע (?!) ואפילו מצאתי את עצמי עושה את זה -לעצמי,לאהובי ולילדי.
יש כל כך הרבה שימחה ואהבה למי שמעז לישמח ולאהוב!!!!

[סוסת_פרא*]

נר על אדן החלון.
אז זה בדיוק הזמן !

|צריך אייקון של נר|

[כוכב_נגה*]

איזה דף נפלא,
דף של אורה
קשה להיפטר מההרגל המושרש היטב של ליכעוס,להיתלונן, להיתעצבן ולבקר
יש בי מקום, ואני יודעת שהוא לא רק שלי
כלכך יותר קל לנו להוציא החוצה את הביקורת, המרמור, הכעס, ואת האהבה אנחנו שומרים פנימה, למה?
ומה שעומד מאחורי זה הוא שיש פחד שאם נגיד ונדבר את הטוב הזה, אז הוא ייעלם.
זה לא מופרך לגמרי, אבל זה מונע ממנו באמת לחיות את הטוב עד הסוף. וזה משאיר אותנו עם פחד לאבד אותו, במקום עם האמונה שהוא אמיתי ולכן נצחי.
למשל כתבתי בתחילת הבלוג שלי שהיחסים שלי עם בעלי עברו פאזה, ולכן כשבזמן האחרון חוויתי שוב ירידה איתו, אמרה לי חברה: את רואה זה בגלל שכתבת דברים טובים.. לא סתם אומרים אל תפתח פה לשטן. יש לזה גם הסבר שהיצר הרע שומע מה שאנחנו אומרים ולא מה שחושבים . מכירים את הדודות האלה שרואות תינוק ותמיד אומרות: איזה תינוק מכוער! ומתכוונות להיפך.
בכל אופן מנסה לומר שזה לא בלי סיבה בכלל, אבל תפח למימדים מסוכנים והרגיל אותנו לראות את הרע, לבקר, ולומר רק את השלילי.
נקודה לשינוי. (-: