אבל אל תספרי לאבא

[עוד_אחת*]

העניין של אי-ערוב הבעל מטריד אותי.
אם הוא שתי ידיים שמאליות בתקשורת, אם הוא חסר טאקט, אם אין זוגיות טובה בין ההורים - אפשר להצדיק את זה.
בכל מקרה אחר אני הייתי מספרת.
זה שקר לבן: הבת לא חייבת לדעת. היא מתביישת להתמודד עם אביה. היא לא צריכה להתמודד אתו - היא לא חייבת לדעת שהוא יודע.
ילד בגיל כזה לא יכול להבין מה זה זוגיות בוגרת ובשלה, וגם לא יכול לכפות על הורה אחד ניתוק מההורה השני.
אז יש שתי ברירות: להגיד לבת שזה לא יכול להשאר סוד - נראה לי קשה בשבילה.
להגיד לאביה, ובינתיים לא לפתוח את זה אתה, ובשלב מאוחר יותר לספר לה שהוא יודע "כבר כמה זמן".

אדם לא יכול לכפות על אדם אחר לשמור סוד באופן חד-צדדי, זה נכון לגבי כל מערכת יחסים, אפילו אם ובת.
יחסי הבת עם אמה לא יכולים להיות קודמים או מוציאים ליחסי האם עם האב.

ומה עם האחריות שלו? אולי יש לו מה להגיד?
זו גם הבת שלו. האם לא רשאית להוציא אותו מהתמונה.
הבת עדיין קטינה. יש לו זכות לדעת מה קורה אתה. זה דבר גורלי, אולי יש לו דעה?

אני לא אומרת שיש פתרון מושלם, אבל גם לא הייתי מקבלת כמובן מאליו שצריך לקיים את בקשת הבת לסודיות.

לכל אדם יש זכות להתייעץ עם אנשים שהוא זקוק לעצתם, בודאי ובודאי כשמדובר בבן הזוג, שהוא גם צד בעניין.
בסופו של דבר מדובר בטובתה של הילדה, ואני מאמינה שהאם, עם נסיון חייה ובגרותה, יכולה לשפוט מה נכון לעשות כאן.

[מיקי*]

סליחה עוד אחת אבל אני ממש ממש לא מסכימה איתך.
כשמישהו בא ומדבר איתי על משהו, גם אם זה יוצר אצלי כל מיני תחושות, זה עדיין משהו שלו שהוא סיפר לי.
ברמת שמירה על פרטיות, אני חושבת שזה קריטי לא לספר משהו שמישהו אחר שיתף אותי בו.
בעיקר אם זו הבת שלי!
ובקשר לסיפור האישי כאן,
זו חייבת להיות התמודדות של הבת עם לספר לאבא שלה על החיים שלה. ממש כך. כמו גם עם כל אדם אחר בחיים שלה.
כל אפשרות אחרת כמו אלה שהצעת לה כאן, יכולה ליצור קרע קשה בין אם לבת.

הייתי חייבת למהר ולהגיב בכדי שהאפשרות הזו לא תילקח בחשבון בלי שהקול הזה גם יושמע...

[בשמת_א*]

זה דבר גורלי, אולי יש לו דעה?
מה פירוש דבר גורלי? זה לא עניין של חיים ומוות, והדיעה שלו לא משנה כהוא זה. המציאות היא המציאות, הברירות שלו יהיו לקבל את זה או לא לקבל את זה (משהו שלו, שקשור ליחסים עם בתו). על המציאות עצמה אין לו שום השפעה (כלומר, בואי נחשוב על ההשלכות: נגיד שדעתו שלילית, אז מה? הוא יגיד שהוא לא מסכים? הוא יגיד לה לא להיות לסבית? זה כמובן מגוחך ומופרך. הוא יכול להגיד...)

אני מתנגדת חד משמעית להפרת אמון בין האם לבת. בשום אופן לא תקין בעיני, שאם אני מספרת משהו אישי לצד ב, ומבקשת במפורש לא לספר לצד ג, צד ב תפר את אמוני וכן תספר מה שביקשתי במיוחד ובפירוש לא לספר.
לא יקרה כלום אם האב ישמע על זה עוד כמה זמן. הבת היא החשובה כאן, המאמץ והקושי הוא קודם כל שלה, וזכותה לקבוע מתי היא מספרת, למי, ואיך.

[פלוני_אלמונית*]

אני מתנגדת חד משמעית להפרת אמון בין האם לבת.
גם אני.
לא יקרה כלום אם האב ישמע על זה עוד כמה זמן. הבת היא החשובה כאן, המאמץ והקושי הוא קודם כל שלה, וזכותה לקבוע מתי היא מספרת, למי, ואיך.

בשום אופן לא תקין בעיני, שאם אני מספרת משהו אישי לצד ב, ומבקשת במפורש לא לספר לצד ג, צד ב תפר את אמוני וכן תספר מה שביקשתי במיוחד ובפירוש לא לספר.
מסכימה מאד.
כשאני סיפרתי לאמי על יחסי מין ראשונים ועל רצון לקחת גלולות, זה כל כך הביך אותה, (היא בכתה! תגובה איומה קצת אבל אנושית) והיא ביקשה שאספר לאבא כשארגיש נוח כי הסוד היה כבד עליה. אבל לא סיפרה בעצמה. הערכתי אותה על זה מאד, ובהחלטה חופשית, כעבור זמן, סיפרתי גם לו. הסוד היה כבד על אמא שלי שהרגישה שהיא מועלת באמונו ומסתירה ממנו משהו חשוב. היה לה קשה אבל היא מילאה את תפקידה כאמא, למרות הקושי.
אני לא רוצה לחשוב איך הייתי מרגישה אם היתה חושפת בפניו דבר כ"כ אינטימי לפני שהייתי מוכנה לכך.

[ליליום*]

גם לדעתי, שהבת תספר לאבא או הבת יחד עם האמא.
אבל שתספר, שלא יגיע מצב שהאבא ירגיש שבתו ואישתו הסתירו ממנו דבר כזה המון זמן.

[פלוני_אלמונית*]

אגב, לספר לאבא שלי היה מבחינתי מיותר לחלוטין ומביך לאין שיעור. לחשוב שהוא מדמיין אותי מקיימת יחסי מין היה בלתי נסבל. עשיתי את זה מתוך לחץ עקב המצוקה שאמא שלי נכנסה אליה, בגללי, (באשמתי!) ורק כעבור זמן, כשכבר היו לי הגלולות. לא יודעת למה היה לי חשוב להוסיף את זה. אולי כי אין באמת מקום ללחוץ על הילדה/נערה לשתף אבא, גבר, במקום כל כך אישי, בראשית הנשיות המתפתחת. היא פנתה אל אמא בין השאר כי אמא היא אשה. ויש עניינים שהם עניינים של נשים, מה לעשות.

[תבשיל_קדרה*]

והיא ביקשה שאספר לאבא כשארגיש נוח כי הסוד היה כבד עליה.
אפשר גם לומר שהסוד כבד, ולבקש רשות לספר (אפשר גם להוסיף משהו כמו "יהיה בסדר, אני אספר לו ככה שיבין").
בהרבה מקרים היה לנו קל יותר לספר לאמא, ולהשאיר לה את המשימה לספר לאבא. ככה לא קיבלנו ממנו את התגובה הראשונית שלו. מאבדים מהשקיפות, אבל - כאמור - זה קל יותר.

[אומה_לי*]

_אני מתנגדת חד משמעית להפרת אמון בין האם לבת.גם אני!!!!!!!!!
ומה לגבי הפרת האמון בין איש ואשה?
מדובר פה בידיעה שיש לה משמעות גדולה מאד עבורו. לדעת ולא לספר - גם זו הפרת אמון._
אולי אפשר לעשות מפגש משולש,
שאמא תגיש את הנושא לשולחן,
אבל אין ספק שבזוגיות מודעת אין מקום למחבואים בכלל.
ובפרט בקשר לילדים.
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

ואם כבר,
בידיעה שיש לה משמעות גדולה מאד עבורו
לא מדובר פה "בידיעה" ולעובדה הזו יש משמעות גדולה עבור הבת.

[עוד_אחת*]

איני מכירה את בר-עדש אבל אני מבינה שהוא כנראה גבר ואב, ולכן הוא מייצג כאן קול חשוב בעיני.
אני מסכימה אתו בדברים הבאים:

ומה לגבי הפרת האמון בין איש ואשה?
גם אני חושבת שאמון בין הורים הוא ערך מאוד גבוה, בודאי לא פחות מ-"פרטיות" של ילד. הילד מדמיין בצורה מסויימת את היחסים בין ההורים, אולי כמו יחסים עם חברה טובה, עם עם בן זוג שלו... זה לא בדיוק אותו הדבר. המחוייבות לבן זוג היא ערך מאוד גבוהה. המחוייבות ללויאליות בכל הקשור לילדים היא בעיני ערך כמעט מקודש.

אם רוצים להיות 100% תקינים אפשר כמובן להגיד את זה לבת, פשוט לבקש שתספר, או לבקש את רשותה לספר. אבל שימו לב, כל אלה שספרו על שיתוף כפוי עם האב - הרגישו מבוכה, הרגישו בושה, הרגישו פלישה לתחום הפרט. לעומת זאת - דברים שעוברים בין הורים, ברמה האינטימית ביותר שלהם - אינם בהכרח דבר שילד צריך לדעת.

אני רוצה לחדד נקודה: אם האב קרוב - למה שהבת לא תרצה לספר לו? עובדה, שלפעמים בנות לא רוצות. קרובות אולי אל אבא, אבל לא בדברים האלה. זה לגיטימי. לכן טוב לפעמים שיש שני הורים, ושהאם יכולה לתווך - גם מאחורי הקלעים, גם באותו תחום לא מוגדר, שהילד לא רוצה, ולא צריך, לדעת עליו... ואולי בבוא העת היא תתבגר ותרצה שידע, או תבין לבד שהוא כנראה ידע, או ידע משהו... לא הכל בחיים שחור ולבן, נכון? זה מאפשר סוג של מרחב ביניים בין פרטיות לידיעה. מצד אחד, היא לא צריכה לעמוד מולו, לא צריכה לשתף אותו בפרטים, לא צריכה להתמודד עם ידיעתו. מצד שני, זו לא בעיה שלה ואחריות שלה, מה עליו לדעת - גם בשביל זה יש אמא, שתפעיל שיקול דעת ותקל עליה.

כמובן, אני מדגישה שלא מדובר על אב אלים או מתעלל חלילה. זה מקרה אחר.

ובנושא של :
הבת היא החשובה כאן, המאמץ והקושי הוא קודם כל שלה, וזכותה לקבוע מתי היא מספרת, למי, ואיך.

דוקא משום שהבת חשובה אני חושבת שהאב צריך לדעת.

המאמץ והקושי הוא קודם כל שלה -
הפואנטה כאן לא מתחילה ונגמרת במאמץ וקושי. השאלה היא מה טובת העניין, מה טובת הבת. מה טובת המשפחה הזאת.

זכותה לקבוע -
למי היא מספרת, כן. אבל מדוע זכותה לקבוע עבור אמה שאסור לה לספר לאב?
בתמימות של ילדה נראה לה שזה אפשרי. לכן לא הייתי מעמתת/מאמתת אותה עם התמימות הזו...
צריך להפעיל שיקול דעת ורגישות.


מה פירוש דבר גורלי? זה לא עניין של חיים ומוות, והדיעה שלו לא משנה כהוא זה. המציאות היא המציאות, הברירות שלו יהיו לקבל את זה או לא לקבל את זה.

איך את יודעת שזה לא עניין של חיים ומוות? את לא יכולה לקבוע את זה. "המציאות היא המציאות, הברירות שלו..." באיזה זכות את עושה עבורו את חשבון הברירות שלו?
זו גם בת שלו. הוא רשאי להחליט אם זה חיים ומוות, ומהי המציאות, ומה הברירות שלו.

דעתנו על לסביות כאן היא לא העניין, ואם אנחנו הומופובים או לא, ואיך אנחנו רואים את הברירות.

הפואנטה היא זכות וחובת ההורה לשתף הורה שני בדבר גורלי לגבי הילד. גורלי זה לא רק חיים ומוות, אבל דוקא כאן יכול להיות עניין של חיים ומוות.
לכן האם צריכה להפעיל שיקול דעת.
זו בכל אופן דעתי, אני לא פוסלת שיקול דעת גם של לא לספר, אני רק אומרת, שבעיני יש מקום לשיקול דעת כזה, בהתאם להרגשתה של האם והערכת המצב שלה.

[ליליום*]

לא הוגן כלפי האב שזה יהיה מאחורי גבו.
במלוא העדינות, והנכונות והסבלנות של האם והבת, זה הכי נכון לספר לו.
לא שהאם תספר לו למרות התנגדות הבת, אלא שהבת תבין שזה נכון ותעשה זאת - שתתמודד עם האב והתוצאות, הרי זה בלתי נמנע, וטובה שעה אחת קודם.

[בשמת_א*]

נכון בעיני, שהאם תגיד לבת בכנות שיש לה בעיה עם הבקשה לא לספר לאב, כי בעיניה זו הפרת אמון בינה לבעלה, לשקר לו, להסתיר ממנו.
ואז, היא יכולה לשאול את הבת, אם היא מעדיפה שהאם תספר לו, או שהבת תספר לו, או ששתיהן ביחד יספרו לו.
זאת הדרך ההגונה היחידה בעיני. להביע בכנות את הקושי פה, לטכס עצה עם הבת.
לא לפעול מאחורי גבה אחרי בקשה מפורשת (שונה ממצב שבו הבת לא היתה מתייחסת לעניין, שאז אפשר לטעון בדוחק שהיה שטח אפור).

[פלוני_אלמונית*]

והיא ביקשה שלא אספר לאבא וכמובן שהסכמתי
האמא החליטה. היא יודעת למה. אולי היא מכירה מספיק טוב את מרקם היחסים ויודעת שהסוד זמני, או לחילופין מבינה שאולי הלסביות זמנית, או לחילופין מבינה ששיתוף האב יהיה קשה מנשוא לבת, כרגע או תמיד, וקשה יותר מהפרת האמון הזמנית של האב. יש משפחות בהן שיתוף יתר דווקא נחשב לפוגעני. בהן שקיפות ושיתוף מלאים אינם חלק מהסדר הטוב ואפילו להפך. כך או כך היא כתבה כמובן הסכמתי. כנראה שאין לה ספקות לגבי נכונות ההחלטה שלה לאותו רגע. היא גם לא כותבת שלא נוח לה עם שמירת הסוד מפני האב, חוץ מהעובדה שאין לה עם מי לדבר על זה.
המרגיעון שחוזר לי באופן קבוע ומיסטי בדף הזה הוא "טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה" . אלוהים יודע מה כוונת המשפט הזה. שזה רע להיות חסידה? שזה לא טוב לבלוע צפרדעים? כך או כך האמא כאן החליטה לבלוע את הצפרדע ובשלב זה לא לעשות גרעפסים בקול רם. ממה שכתבה כאן עד עכשיו נראה שנימוסי השולחן שלה מאד טובים והיא יודעת לעשות בחירות נכונות.

[רחל_ברמן*]

לעומת זאת - דברים שעוברים בין הורים, ברמה האינטימית ביותר שלהם - אינם בהכרח דבר שילד צריך לדעת.

סליחה? ברמה האינטימית ביותר שלהם? הסודות של הבת הם ברמה האינטימית ביותר של הבת, ושל יחסיה עם אביה ואמה (שהם עדיין שני אנשים נפרדים, להזכירכם, ויש להם מערכות יחסים עצמאיות עם ילדיהם). איך העברת סודות של הבת אינם בהכרח דבר שהיא צריכה לדעת?

לדעתי אם האם תספר לבן זוגה בניגוד לבקשת הבת עובר כאן מסר ברור שהבת לא זכאית לכבוד בסיסי (וכפי ש באופן לייט אומרת, רוצים לדעת מה למדתי מזה?! למדתי לא לספר לה! . וגם בעברי יש חוויה דומה, אני אפילו לא זוכרת מה היה הסוד, רק את הבגידה הנוראית באמון).

וכמובן רוצה גם לחזק את דברי קומ"ג בהתחלה, ובעיקר את זה: מאחלת לך ולבתך המשך יחסי משפחה קרובים, עידוד ותמיכה הדדיים. נשמע לי שאחרי ההלם הראשוני תעלו שוב על דרך המלך.

[פ_רח*]

ומה לגבי הפרת האמון בין איש ואשה?
יש בזה משהו, אבל זה לא אומר שעדיף להפר את האמון של הבת לעומת אמון האב.

הם לא ממש נפרדים
הם כן, עובדה שהבת סיפרה לאמה ולא לשני הוריה ולכן לא נכון ש-מערכת היחסים עם הילדים היא משותפת

[פ_רח*]

ילד בגיל כזה לא יכול להבין מה זה זוגיות בוגרת ובשלה, וגם לא יכול לכפות על הורה אחד ניתוק מההורה השני.
ילד באיזה גיל? (כנראה פיספסתי) ולמה לדעתך בת לא יכולה "לכפות" ניתוק ואם יכולה לבגוד באמון ילדיה?

זה דבר גורלי, אולי יש לו דעה?
כלומר? מזתומרת יש לו דעה? דעתו לא יכולה להיות "היא לא לסבית" זה לא קשור לדעה.

דוקא משום שהבת חשובה אני חושבת שהאב צריך לדעת.
למה?
דווקא משום שהבת היא אדם בפני עצמו יש לכבד אותה.

_מדוע זכותה לקבוע עבור אמה שאסור לה לספר לאב?
בתמימות של ילדה נראה לה שזה אפשרי._
זה לא קביעה אלא בקשה - היא מבקשת שלא תספרי, וחשבה שאת ראויה לאמון שלה. אין קשר תמימות, יש אפשרות לספר או לא לספר.

זו גם בת שלו. הוא רשאי להחליט אם זה חיים ומוות, ומהי המציאות, ומה הברירות שלו.
לפעמים הורים מתבלבלים בין שייכות לבעלות, זה שהיא נוצרה בעזרתו לא נותן לו אפשרות לבחור למי היא נמשכת. מה זה אומר שהוא יכול להחליט אם זה חיים ומוות? (ברצינות, אני לא מבינה). ואילו ברירות יש לו?

[שמש_בחורף*]

לפעמים זה קורה: אחד הילדים (גדולים כבר) מספר לי משהו אינטימי, ומתנה: אבל אל תספרי לאף אחד.
גם לא לאבא?
גם.

אני מכבדת את הבקשות האלה. זו הפרטיות שלהם. ויותר מכך, בגילים שהם נכנסים אליהם, שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים נראית לי המשימה הראשית של ההורות, יותר מכל הכְוונה.

אבל אני והאיש שותפים במסע ומשימת ההורות של הילדים האלה.
בכל המקרים שהיו עד עכשיו, זה לא נורא שאבא לא יודע.
אבל יכולים להיות מצבים שאני כן ארצה לשתף אותו. או אחשוב שאני חייבת. יכולים להיות מצבים שצריך להחליט מה לעשות, ואת ההחלטות האלה אני רוצה לקבל יחד איתו.

ובאופן כללי, אני לא אוהבת להסתיר דברים מבן זוגי. עוד לפני שנהיינו הורים, התקשורת הפתוחה בינינו תמיד היתה הבסיס לקשר שלנו. אני לא רוצה לצמצם אותה. ואני לא אוהבת סודות בתוך המשפחה.

אשמח לדעת איך זה אצלכם, ואיך אתם חושבים על זה.

[לוטם_מרווני*]

כשהייתי ילדה-נערה השתמשתי במשפט הזה הרבה בכדי לייצר כאילו אחוות נשים עם אמא שלי. היא, מצידה, סיפרה לאהוב נפשה, בן זוגה לחיים שהוא גם אבי.
כשקיבלתי את הווסת הראשונה, ובאתי לספר לאבא גיליתי שהוא כבר שמע מאמא. האמת שהוא היה די נבוך וההכנה של אמא היתה במקום.
עכשיו, כאמא בעצמי, אני לא רואה סתירה בין "לא לספר לאבא" ובין לדבר עם אהוב ליבי על מה שקורה, קרה וכו'.

[שמש_בחורף*]

עכשיו, כאמא בעצמי, אני לא רואה סתירה בין "לא לספר לאבא" ובין לדבר עם אהוב ליבי על מה שקורה, קרה וכו'.
אז איך?
אם אני מבטיחה לילדה לא להגיד לאבא מה אני קונה לה, איך אני יכולה לשתף אותו בזה בלי להפר את ההבטחה שלי?
זו ההתלבטות.

[אתי*]

לא צריך לשתף את אבא בכל דבר. אני במיוחד נמנעת מלספר דברים שליליים או תאונות שקרו, כי במקרה שלנו הוא אדם קצת לחוץ.

עם זאת הנוסח של הבקשה קצת מטריד....זתומרת זה היה מטריד אותי. הייתי מעלה את הנושא בפעם הבאה שהבקשה תעלה. מה עומד מאחורי הבקשה (את מתכוונת שאת מרגישה שזה אישי, ושישאר רק בינינו? את מעדיפה שלא נספר לאף אחד? אני לא מסתירה מאבא דברים, אבל כיוון שזה אישי ופרטי שלך אני לא אספר לאף אחד וכו', בהתאם לשיח שיש ביניכם). לדבר על ההבדל בין להסתיר ובין לא לספר.

במצב בו את חושבת שאת חייבת להודיע שלא תוכלי לכבד את הבקשה מהסיבות הבאות.

במחשבה נוספת, בעצם לא נראה לי כל כך בעייתי. אמא שלי מספרת לאבא שלי ה-כ-ל, אבל ה-כ-ל עד היום. אם היה לי בוקר קשה ואני מתקשרת אליה, אז אחרי 5 דקות אני מקבלת טלפון ממנו "נו, אני שומע שאת לא מסתדרת עם הילדים בבית" וכאלה. אז אולי שווה לבדוק אם יש משהוא מאחורי הבקשות שיבואו,
ובלי שאלות קיטבג @}

_אז איך?
אם אני מבטיחה לילדה לא להגיד לאבא מה אני קונה לה, איך אני יכולה לשתף אותו בזה בלי להפר את ההבטחה שלי?
זו ההתלבטות._
את יכולה לשתף אותו בנושא בכלל, תשמע הילדה בת 11 אוטוטו מקבלת מחזור ראשון, היא מאוד רגישה לנושא וכו'. את לא חייבת להגיד לו "תשמע היום אני קונה לה תחבושות ואף מילה על זה".

למשל.

[שמש_בחורף*]

את יכולה לשתף אותו בנושא בכלל,

כן, בהחלט (עשיתי בדיוק את זה - בלי קשר לארוע הספציפי, עוד קודם)

מצד שני, אם כיום כל הדברים שסיפרתי לאמא שלי היו מיד עוברים לאבא שלי - זה היה מונע ממני לספר לה חלק מהדברים.

[אילה_בשדה_הדגן*]

דימינתי לעצמי סיטואציה כזו , שבטח תקרה גם אצלנו ,ב"ה ,עוד כמה שנים כשהבת שלי תגדל.
אני חושבת שאני אצא מגדרי,וכבר מעכשיו , מרוב שמחה מעצם זה שיש עוד אישה בבית .החזיה הראשונה שלה , הוסת הראשונה , אולי באמת נלך למודעות וסת והיא תוכל ללמוד ,כל השלבים המבורכים האלה.
אני חושבת שזה בטח ישמח גם את אבא שלה ,ובכל זאת , נראה לי שאם היא לא מוכנה לחשוף את תולדות ההתפתחות הנשית שלה בפני גבר ,אז לא .
גם אם הוא אבא שלה , הוא כבר ישים לב מתי שהוא .
ואת יודעת איך זה עם גברים , נניח שהיית אצל הספרית , תוך כמה זמן הוא ישים לב ?(בהנחה שלא עשית קוצים פנקיסטיים בצבע ירוק זרחני).
בטח הוא יחכה עד שנהיה לבד בלילה והוא ילחש ככה שאני בקושי אשמע ,כי גם הוא בישן ,'תגידי ,לבת שלנו כבר יש חזיה ?'

[מונו_נוקי*]

אני הייתי מפרידה כמה נושאים
אני חושבת שלגיטימי לבקש לא לספר לאבא עניינים פרטיים כמו פדים\חזייה וכולי.

לעומת זאת נראה לי יותר בעייתי להסתיר סכנה שהילד כמעט נמצא בה, או לשקר לאן הולכים לקנות\מה קונים.

מה שאני עושה הוא להגיד מה אני מתכוונת לומר ומה לא-לעשות את ההפרקדה הזו וגם לשוחח על הנושא . למה לא רוצים להגיד?ממה חוששים?
בעיני- להגיד שהולכים לקנות משהו אישי שלא מעוניינים לפרט זו דרך מקובלת בבית.

בכל מקרה זו דעתי, ואני חושבת שטקטיקת הסודיות צריכה להיות שקופה בבית. זתומרת מה שאת מחליטה- כדאי לדבר על זה ולהסביר.

[ג'ינ_ג'ית*]

אני חושבת שלגיטימי לבקש לא לספר לאבא עניינים פרטיים כמו פדים\חזייה וכולי.
גם אני חושבת כך. יש נערות שבמהות שלהן נבוכות מהעניין עד שעוברות כמה שנים. נראה לי שלספר לגבר בבית את הסודות הנשיים ש להן - טרם שהן מעכלות אותם וחיות איתם באהבה- זה להפר אמון ברמה מאוד רצינית. בייחוד כשהאבא שבתוך ביתו הוא חי עלול ל פלוט משהו בהתנהגות שלו ובכלל שיסגיר את הידיעות שלו.
אני חושבת שזה גם הרבה יותר מרק הפרת אמון, שהרי הבת חייבת את עזרתה של האמא בנושאים האלה ואין לה ברירה אלא לבקש מהאמא עזרה ובו בזמן לקוות שהיא תשמור סודות, שאולי בסיטואציה אחרת היתה בוחרת לא לספר אותם כלל.
כלומר, אין לה גם את זכות הבחירה אם לספר לאמא את העניין - כי היא תלויה בה. ונשאר לה רק לקוות שהאמא תסכים לשמור את זה ביניהן.

אני הייתי ממש נפגעת אם הדבר היה עובר לאבא למרות בקשתי... מנסיוני האישי הייתי מאוד מובכת במחזור הראשון (שהתקבל דווקא בפיקניק משפחתי עם כל הדודים והדודות (ג'מעה של 40 איש לערך) במרחב הדשא בנתיבות ליד הקבר של הבאבא סאלי, כך שכשכולם נכנסו לקבר להתפלל - מטרת הביקור- ורק אני ישבתי בדשא... כי אסור לאישה במחזור להיכנס.. שקוף משהו ועוד לנערה ביישנית כמוני ) אבל היה ברור לי שאבא שלי ביישן בדיוק כמוני, כך שגם אם הוא יידע - הוא לא יעשה דבר שיביך אותי, כך שלא ביקשתי לומר לו או לא לומר לו (מה שהוכיח את עצמו -הוא כל כך רצה לומר משהו אבל היה נבוך שאיכשהו חיפש לקנות לי משהו, איזשהו משהו להביע את חוסר המנוחה שאחזה בו. כך שהוא קנה לי מחזיק מפתחות שווה ומעוצב עם תמונת הבאבא סאלי מאחד המוכרים במקום, כשהוא נתן לי את זה עם חוט אדום -נגד עין הרע- והעיניים באדמה - ידעתי שהוא יודע ).

[פלמונית*]

ג'ינ ג'ית, אין לך מושג כמה זה מרגש אותי, התיאור הזה:
כשהוא נתן לי את זה עם חוט אדום -נגד עין הרע- והעיניים באדמה - ידעתי שהוא יודע ).
איזה אבא!

[אסנת*]

אני זוכרת כשהייתי נערה וסיפרתי לאימי על הוסת הראשונה, מאוד רציתי שתשמור בסוד. רציתי להרגיש בטחון במקום הרגיש הזה ואחוות נשים כמו שציינו כאן. היא סיפרה לאבי שבא לומר לי מזל טוב. אני כ"כ הייתי מבולבלת ונבוכה, הרגשתי ממש נבגדת. יכול להיות שהייתי מספרת לאבי, אבל בקצב שלי והקצב שנכפה עליי היה קשה לי, הרגשתי שלא מכבדים אותי ולא רואים אותי כאדם עם רצונות וצרכים.


ובאופן כללי, אני לא אוהבת להסתיר דברים מבן זוגי. עוד לפני שנהיינו הורים, התקשורת הפתוחה בינינו תמיד היתה הבסיס לקשר שלנו. אני לא רוצה לצמצם אותה. ואני לא אוהבת סודות בתוך המשפחה.

אני חושבת שאם תדברי עם הילדים לגבי כל נושא שהם רוצים לספר לך אבל לא לאבא, תאמרי להם מה שחי בך, כמה זה חשוב לך לשתף את אבא, מה הם מרגישים, למה הם לא רוצים לשתף? אולי יש שם איזשהו חשש שאם יתברר הרגש מאחוריו, אולי לא יהיה אכפת להם לספר, אני חושבת שאם יש דו שיח, אז מתגלה שביל חדש שנוח לשני הצדדים, או שאחד הצדדים מקבל ביותר נינוחות את הצורך הלא מסופק שלו. מה את אומרת? נשמע לך?

[שמש_בחורף*]

מסקנה לבינתיים, לביצוע במהרה:

לדבר על הנושא עם האיש, בכללי, ולהגיע להסכמה ולעמדה משותפת לגבי מקרים עתידיים.
ואז, גם כשאני מחזיקה ענינים פרטיים של הילדים - אני ארגיש שיש לי "יפוי כוח" של ההורים (כלומר, שנינו).
לא נראה לי שתהיה לו בעיה עם זה. אבל אני חייבת את השיחה הזו כדי להרגיש נקיה.

[שמש_בחורף*]

_מסקנה לבינתיים, לביצוע במהרה:
לדבר על הנושא עם האיש, בכללי, ולהגיע להסכמה ולעמדה משותפת לגבי מקרים עתידיים.
ואז, גם כשאני מחזיקה ענינים פרטיים של הילדים - אני ארגיש שיש לי "יפוי כוח" של ההורים (כלומר, שנינו).
לא נראה לי שתהיה לו בעיה עם זה. אבל אני חייבת את השיחה הזו כדי להרגיש נקיה._
עדכון: דיברנו.
השיחה לקחה בדיוק דקה וחצי, במיטה לפני השינה. מתוכה אני דברתי כנראה דקה ועשרים ותשע וחצי שניות:
אני: יש לי נושא להעלות. זה בסדר מבחינתך אם אני לא מספרת לך משהו שהילדים מגלים לי בסוד ומבקשים שלא אספר לאפחד? בלה בלה בלה (עוד הסברים על הנושא)
הוא: בטח.

אין ספק שהאיש בוטח ומלא אמון.

[תמרול_ה*]

הבת שלי כעסה היום כשאמרה לאבא שאין שיעורים ולי גילתה בסוד שיש שיעורים אבל לא לגלות לאבא ואם אני מגלה לאבא אז אוף אי אפשר לגלות לי סודות...
נכנסת להתלבטויות....

[טרה_רוסה*]

_הבת שלי כעסה היום כשאמרה לאבא שאין שיעורים ולי גילתה בסוד שיש שיעורים אבל לא לגלות לאבא ואם אני מגלה לאבא אז אוף אי אפשר לגלות לי סודות...
נכנסת להתלבטויות...._
זה שונה משמירת סוד על משהו פרטי, כי היא בעצם רוצה שתשתפי איתה פעולה בשקר.

[תמרול_ה*]

זה שונה משמירת סוד על משהו פרטי, כי היא בעצם רוצה שתשתפי איתה פעולה בשקר.
את צודקת.

[בשמת_א*]

היא בעצם רוצה שתשתפי איתה פעולה בשקר.
לדעתי, זה מצב שדורש לדבר איתה.
כלומר, לענות לה בגלוי וביושר: אני שמחה מאוד שאת בוטחת בי ושהיחסים בינינו טובים, כך שאת מרגישה שאת יכולה לספר לי תמיד את האמת. אבל אני לא מוכנה לשקר לאבא. זה לא מקובל עלי. אני גם לא מסכימה שאת תשקרי לאבא. אני מוכנה לתמוך בך כשאת מספרת לאבא שיש שיעורים, או שנלך שתינו ואני אדבר, אבל אני לא רוצה שאת תשקרי ואני לא רוצה לשקר בעצמי.
(סתם הארכתי. שתקחי מזה ותלושי את זה עם המחשבות שלך)
עוד:
יש פה שני נושאים.
אחד, שכבר הועלה - לך לא מתאים לשתף פעולה בשקר. את לא מוכנה לשקר לאבא.
שני, למה היא משקרת לאבא?
כלומר, ברור שבך היא בוטחת. למה היא לא בוטחת בו?
האם זה מפני שאין לה כוונה לעשות שיעורים והיא לא רוצה שיגלה?
פחד מעונש?
פחד מנידנודים?
מה מפחיד אותה?

התפקיד שלך, כאמא שלה, הוא לעזור לה להתגבר על הפחדים ולצמוח ולגדול ולהיות מסוגלת לעמוד מאחורי המעשים והבחירות שלה.

האם היא בוחרת לא לעשות שיעורים?
אם כן, האם הבחירה הזאת מקובלת עליכם? האם משאירים לאחריות שלה גם את התוצאות? (זה אפשרי, ההורים שלי מעולם לא בדקו אם יש לנו שיעורים ולא התערבו. אם עשינו או לא עשינו, זה היה העסק שלנו, וגם הציונים שלנו היו העסק שלנו).
האם היא כן עושה שיעורים אבל מפחדת מההתנהגות של אבא שקשורה בשיעורים?
אם כן, אז צריך לדבר על זה. צריך לנהל תקשורת משפחתית, משא ומתן, להחליט על דרכים ושינויים.
היא צריכה ללמוד, שאם משהו לא מוצא חן בעיניה, הדרך לפתור זאת איננה לשקר ולעשות את רצונה מאחורי הגב, אלא להביע את צרכיה ולנסות להשיג את מטרותיה במשא ומתן הוגן וכן.

זו כמובן לא הטפה. אלה כמה רעיונות שלי בנושא, שכל אחד ואחת מוזמנים להשתמש בהם או לא להשתמש בהם במידה שמתאימה.

[שמש_בחורף*]

ערכתי קצת את הדף, מפאת שמירה על פרטיות המשתתפים (אלה שאני הבאתי לדיון בלי ששאלתי אותם )
אני מקוה שהסיפורים שמחקתי לא יפגעו במוּבַנות של השיחה.
אם כן - תגידו לי ואערוך עוד קצת.

[פלוני_אלמונית*]

אצלנו הסכמנו אבא ואני שזה לגיטימי שלילדים יהיו
"סודות" רק עם אחד מאיתנו,
אני בכלל לא מבינה מה הבעיה עם זה. (בהנחה כמובן שהכללים ברורים)
משפחה היא גם דיאדות ולא הכל משותף לכולם.

לי יש ענינים שהם רק עם אמא שלי.
לאחרונה היה עניין רציני ששיתפתי את אבא שלי והוא ביקש רשות לספר לאמי כי לא נוח לו עם ההסתרה ממנה (לה אגב אין בעיה להסתיר ממנו).
תאמת? יותר נוח לי עם אבא שלי שמבקש לספר משהו שלא רציתי שתדע מאשר איתה שמספרת לי ודורשת שאסתיר.

אם ככה לסיכום: כל זמן שהכללים ידועים ומוסכמים על בני המשפחה זה בסדר לספר / לא לספר לפי העניין

תרמיל לי זה ברור (מצד נשי השתתפתי בדיון המקורי)

[פלוני_אלמונית*]

כל הכבוד, בהצלחה לבת הלסבית