למה כדאי ישוב קהילתי

[מיכל*]

אני מקווה ששם הדף מסביר את כוונת פתיחתו.

אנחנו מועמדים לישוב קהילתי. בין הקריטריונים לקבלה יש גם ראיון בסוכנות ופתאום עלה בדעתי שישאלו אותנו למה אנחנו רוצים לגור בישוב מהסוג הזה.

מה שעולה לי בראש מיד זה תחושת השיתוף והקהילה ... אבל האם זה באמת כך ?
מה שמשך אותנו זה שמדובר בישוב קטנטן ובראשיתי ואנחנו מתרגשים להיות חלק מהתיישבות חדשה. חיפשנו אופצית מגורים שיהיה נעים לגדל בה ילדים ...

אבל למה דווקא ישוב קהילתי ? אני תקועה פתאום במחשבה הזו ואשמח לשמוע ממי שגר בישוב כזה לספר קצת על מה זה בעצם, במה הוא שונה מישובים אחרים.
ומי שזוכר איך היה הראיון בסוכנות ויכול לספר קצת, יבורך !!

תודה!

[סוניה_זרחי*]

מיכל, אני גרה ב"ישוב קהילתי" קיבוץ, שגם מראיין אנשים חדשים שרוצים להצטרף.
אמנם, אני עצמי לא עברתי ראיון כזה, אבל נראה לי שהסיבות שציינת פה, שבגללן אתם רוצים להצטרף, הן סיבות "מצוינות" ולא צריך לחפש סיבות אחרות.
מה שעולה לי בראש מיד זה תחושת השיתוף והקהילה ...
מה שמשך אותנו זה שמדובר בישוב קטנטן ובראשיתי ואנחנו מתרגשים להיות חלק מהתיישבות חדשה. חיפשנו אופצית מגורים שיהיה נעים לגדל בה ילדים ...

אולי את מתכוונת שאת רוצה לשמוע קצת יותר על ישוב קהילתי...., מנסיוני, כל ישוב הוא שונה ואף משתנה, כך שהכי טוב לשאול את האנשים מהישוב שאליו אתם מצטרפים, על האופי והיחוד שלו.
בברכה

[תבשיל_קדרה*]

עזבי, מיכל,
לא משנה מה תגידי, אין להם אפשרות חוקית לפסול אותך.
(נו... אם את רוצח פסיכופט, אז אולי יהיה להם כח עליך. וגם זה מוטל בספק.)

[מיכל*]

לא התכוונתי שאני חוששת מפני אי קבלה , אלא משתפת במחשבות שעולות בי לגבי מה זה בעצם ישוב קהילתי, במה הוא שונה מקיבוץ או מושב או משהו שיתופי אחר.

קיויתי שתושבים יוכלו לספר קצת במה ה"קהילתי" בא לידי ביטוי.

[הרגע_שלפני*]

כמו שכתבו - בכל מקום זה שונה.
אצלי ביישוב / מושב: יש קצת חיים קהילתיים - כלומר יש פעילות בחגים ובטקסים למבוגרים וילדים, לילדים יש פעילויות בתדירות גבוהה יותר.
אנשים מכירים את השכנים שלהם או את "כולם". אבל לא נכנסים אחד לשני בחיים כמו בקיבוץ, אין הרבה רכילות. (בצבא יצאתי עם הבן של השכנים בלי שבני השכבה שלנו ידעו, בקיבוץ כולם היו יודעים)

[טאו_להורות*]

אני גרה במצפה בגליל המערבי ,שהוא ישוב קהילתי קטן. אין לנו בישוב שום דבר משותף פרט לפעוטונים, גנים מזכירות ובית עלמין.
הישוב מתנהל ברובו בהתנדבות והקשר החברתי הוא טבעי ולא מלחיץ .מי שמעוניין פעיל ויוזם מפגשים ואלה שמעדיפים פרטיות לא נדרשים לעשיה.
מה שמדהים שלעת צרה הישוב מתעורר ומאוד תומך בנזקקים. כשקשה לאחת המשפחות כל התושבים מעורבים.
יולדות זוכות לתמיכה לאחר הלידה.
אבלים נתמכים לפחות בחודש הראשון של האבל
יש לנו גם מחסן יד שניה, פאב - פעם בשבוע , סיפריה וארכיון הכל בהתנדבות.
הישוב בן 27 והתחיל להזדקן. לאחרונה הצטרפו אלינו זוגות צעירים והם עכשיו ממלאים את הפעוטון ומנערים את התרבות במסיבות כפיות בחגים וסתם כשבא להיפגש.
ממליצה בחום

[לבנה_במילואה*]

טאו להורות איפה אתם גרים?

[רוקדת_לאור_ירח*]

לא משנה מה תגידי, אין להם אפשרות חוקית לפסול אותך.
זה רק על הנייר , אני מכירה אנשים שפסלו אותם מכל מיני סיבות, כולל משפחה "נורמטיבית" זוג עם שני ילדים. על אחת כמה וכמה חד הוריות, רווקים, וכמובן ערבים.

[הדס*]

_לא משנה מה תגידי, אין להם אפשרות חוקית לפסול אותך.
זה רק על הנייר , אני מכירה אנשים שפסלו אותם מכל מיני סיבות, כולל משפחה "נורמטיבית" זוג עם שני ילדים. על אחת כמה וכמה חד הוריות, רווקים, וכמובן ערבים._

ואני מכירה זוג שפסלו אותם מלהצטרף, הם ערערו וכך לא היתה ברירה אלא לקבלם (מבחינה חוקית..)

[g_a_n_i*]

זה מתנשא, מעליב ומרגיז, ואולי אפשר לערער, אבל אז עם אילו אנרגיות נכנסים לגור? ועל אחת כמה וכמה כשמצפים ל תחושת השיתוף והקהילה
אנחנו מחפשים את יישוב חלומותנו והצורך להציג את משפחתי לראווה כמעט ופוסל בעיני ישובים מסוימים.

ומהצד השני, אני במידה (מאוד) מסוייגת יכולה להבין קבוצה שמנסה להקים את קהילת חלומותיהם ובאים אנשים חדשים ל-ח-לוטין שונים מאורח חייהם ומתעקשים להצטרף בהמוניהם.
נאמר, מוזיקה רועשת בשבת ביישוב דתי/מנגליסטים מושבעים ביישוב טבעוני/מארגני קרבות כלבים בכל מקום ע"פ הכדור.
חד הוריות, רווקים, וכמובן ערבים (שאינם נכללים בקבוצות הנ"ל) זה מעבר לתפיסתי.

[רוני_בלוני*]

גם אני גרה בישוב קהילתי. הראיון הוא לא מול הסוכנות כי אם מול ועדת הקליטה של הישוב שמורכבת מתושבי הישוב שמתנדבים לועדה זו. יש כמובן ועדות נוספות ושונות ותושבי הישוב מתנדבים לועדות השונות.
אנחנו התקבלנו לפני 12 שנה ואז גם היו מבחני התאמה ושיחה עם פסיכולוג. וכן פגשתי אנשים שלא התקבלו וויתרו.
מה קהילתי אצלנו? הספריה, המשחקיה לילדים, מועדון למבוגרים, לגיל הזהב, לנוער (ערבי נשים, הצגות לילדים, הרצאות, מסיבות). חוגגים חגים יחד (יום העצמאות, שבועות, פורים, חנוכה וכו'), הבריכה. ניהול הישוב, יש כספים שמפקידים עבור הקהילה - אגודה שיתופית (מקבלים אותם כשעוזבים את הישוב בחזרה). זה קהילתי.
למה באתי לגור שם? שאלה קשה, רציתי בית עם גינה במחיר מוזל, ישוב בראשיתי, רציתי קהילה. מקום שכיך לילדים לגדול בו והם יכולים להרגיש חופשיים (ולא מוגבלים כמו בעיר).

[רוני_בלוני*]

אגב, שאלתי פעם למה עושים את כל זה?
הסוכנות היהודית היא שמחכירה את האדמה בעבור התושבים והתנאי שלהם זה ועדת קליטה. יחד עם זאת בועדה בזמנו הסבירו לנו שרוצים לראות שתושבים החדשים מסוגלים להתאים את עצמם לקבהילה הקיימת, מסוגלים להתחייב ולסיים את בניית ביתם ולעמוד בהתחייבויות שונות (כמו תשלום לאחזקת הבריכה גם אם הם לא ישחו בה).
שהם מסוגלים להסתגל ולהתאים עצמם לחברה /לקהילה..

שאלו שאלות כמו מה אנחנו מסוגלים לתרום לקהילה בישוב?
כמה כסף אנחנו מתכוונים להשקיע בבניית הבית? (לא סיפקנו להם תשובה על כך)
באופן עקרוני לפי מה שהסבירו לנו לא מתקבלים גרושים וחד הוריים אחרים (ע"פ שרופאה גרושה עם ילדה כן התקבלה בזמנו). יש בישוב הרבה עולים חדשים דוברי רוסית.

[רוקדת_לאור_ירח*]

חד הוריות, רווקים, וכמובן ערבים (שאינם נכללים בקבוצות הנ"ל) זה מעבר לתפיסתי.
אני מכירה רווק שבגיל 35 ניסה להתקבל ולא קיבלו, הם רוצים להבטיח שיהיו ילדים בגנים. מה שהיה עוד יותר נורא בעיני בסיפור שלו היא העובדה שהוא גר בישוב בשכירות כבר שנתיים, תושב נעים, ביחסים טובים עם הסביבה, לא מזיק. בתור מי שגרה בישוב בו אוזלים הילדים כי כבר שנים לא היתה הרחבה, וכשיש ילדים הם ברובם של שוכרים שחלקם זמניים, אני יכולה להבין את ההיגיון ובכל זאת זה נראה לי לא קביל. זה גם לא עובד לטווח ארוך הדברים האלה.

[פלוני_אלמונית*]

באופן עקרוני לפי מה שהסבירו לנו לא מתקבלים גרושים וחד הוריים אחרים
אצלנו קיבלו גם אב חד הורי וגם זוג חד מיני. אולי לא כל הישובים אותו הדבר וזה תלוי בהשקפת עולם שלהם. אני מכירה ישובים שבהם לא רוצים לקבל דתיים וישובים שלא מקבלים חילונים. תנסי להבין מי הם האנשים שגרים שם ולפי זה תדעי מה חשוב להם ומה מרתיע אותם.

[שירי_ג*]

מיכל, אנחנו עברנו לא מזמן למושב (סוג של ישוב קהילתי לא?) מהעיר הגדולה ת"א. הקהילה מאוד מורגשת כאן בעיקר בחגים כי יש פעילויות משותפות שמאורגנות ע"י ועדת תרבות. זה ישוב ותיק ומבוסס מבחינה חברתית וסרן שמועתי עובד פה כל הזמן, כנראה במשמרות. היתה ועדת קליטה/קבלה והיינו גם צריכים לעבור מבחנים ב"אדם מילוא", אבל לא נראה לי שזה היה כ"כ משמעותי. כן היה להם חשוב לראות יכולת כלכלית כי זו אגודה שיתופית, השותפות היא מעבר לשכנות, ויש סיכון של אי עמידה במשכנתא ואז הבנק יכול לחייב אותם לקבל כל אחד. הם גם רצו לשמוע שאנחנו מתכוונים לחיות פה את חיינו ולא סוג של אופורטוניסטים-נדל"ניסטים כי כבר נכוו מזה פה. אנחנו מבחינה אידאולוגית רצינו לחיות במקום הטרוגני מבחינה סוציואקונומית כי אנחנו חושבים שזה הסיכוי היחיד שיש לנו כחברה בארץ הזו. כמו כן רצינו לגור ולגדל את ילדינו קרוב לאדמה, במרחב ובשקט שיש למקום הזה להציע ובסביבה רב גילאית ולא בתוך גרעין הומוגני מבחינת גיל, אידאולוגיה וכיו"ב דברים חשובים. לא יצאנו בהצהרות קהילתיות כי אנחנו בפרוש "הפרידמנים" פה, גם מבחינת המוצא וגם מבחינת העיסוקים (אקדמאים בישוב בעל אוריינטציה חקלאית מובהקת), ותוסיפי לזה את זה שאנחנו בחינוך ביתי...ככה שאנחנו די נטע זר פה וקצת קשה לסביבה לבלוע אותנו. עם זאת, רוב האנשים סביבנו קיבלו ועדיין מקבלים אותנו בחיוך ובשמחה וזה עושה חשק לקחת חלק (אני למשל החלטתי לקחת חלק פעיל בארגון מסיבת הפורים של ילדי הגנים ונהנתי מאוד גם מהמפגש עם המבוגרים בזמן הארגון והביצוע וגם מההשתתפות של ילדיי במסיבה).
לישוב קהילתי יש הרבה יתרונות וחסרונות. מבחינת הילדים החסרונות, לדעתי כרגע, מינורים עד לא קיימים, מבחינתנו כמבוגרים הם מורגשים מאוד. הפריפריה מחייבת את בן זוגי לבלות זמן רב על הכביש והוא פחות בבית (מעט מאוד בבית למעשה), מבחינה חברתית ההיצע מצומצם יותר והיות ואנחנו כבר מבוגרים ובררנים הרבה יותר מהילדים נוצר מצב של ניתוק חברתי קל. מה גם שאנחנו החדשים כאן, כשכולם מכירים מסביבנו זמן רב והמארג החברתי די מבוסס. נוצר מצב בו האינטראקציות החברתיות הרבה יותר יזומות ופחות ספונטאניות מאלה להן הייתי מורגלת בת"א. הכל דורש תכנון. אני מטבעי בן-אדם של בית שטוב לו מאוד גם לבד (כשהתפטרתי מהעבודה כדי להיות בבית צפו לי כולם שיגעון תוך זמן קצר אז אמרתי לכולם שכשאני אתחיל להקיא על עצמי אני אחזור לעבודה, בינתיים טפו טפו אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו אחר. זה נראה לי כמו הצעד הכי נכון, טבעי ומתאים שעשיתי בחיי הבוגרים, חוץ מהבחירה בבן זוגי, שגם היא מתגלה לי כל יום מחדש כגאונית ממש). אנחנו מאוד שלמים ומאושרים מהבחירה שלנו אבל כדאי לקחת בחשבון שקהילתי זה לא רק חיבוקים, נישוקים וכוס קפה 3 פעמים ביום עם השכנים (כי זה לא), זה גם קטן ולא תמיד האנשים שסביבך הם ה cup of tea שלך והדשא הירוק שתמיד חלמת על ילדיך מתרוצצים בו דורש יותר מידיי מים אז..., עם זאת, יש אדמה, שקט, איכות חיים, חופש מהמרוץ החומרני המטורף של המרכז (לפחות אצלנו), חיי חברה מאורגנים, פעילויות משותפות, אכפתיות ועזרה הדדית, ביטחון (כולם מכירים את כולם, ובאמת אכפת להם, גם אם לפעמים יותר מידיי). אני מאוד אוהבת את הבית שבנינו לעצמנו (מעבר למושג היבש של 4 קירות + גג), אבל כשבחרתי לגור פה לקחתי הכל בחשבון ולכן כשקצת קשה אני מזכירה לעצמי בדיוק את זה: אני בחרתי, בלב חפץ ושלם. בכל מקרה - בהצלחה

[רוזמרין*]

אבל כדאי לקחת בחשבון שקהילתי זה לא רק חיבוקים, נישוקים וכוס קפה 3 פעמים ביום עם השכנים (כי זה לא), זה גם קטן ולא תמיד האנשים שסביבך הם ה cup of tea שלך

את צודקת, שירי אבל כדי לא להבהיל מועמדים מובחרים פוטנציאלים אז ככה:
אם מגיעים בגיל מבוגר לישוב קהילתי אז כבר יש לנו את מעגל החברים שלנו שמפוזר על פני הארץ. מספיק שנמצא אדם אחד או שניים שיהיה לנו כיף לשבת מדי פעם לקפה כדי להרגיש טוב. אני מצאתי שאנשים שזקוקים כל הזמן לסביבה חברתית (ויש כאלה) יתקשו לגור בישובים האלה. רובנו אנשים שזקוקים לא מעט ללבד.

מסייגת. אני לא מדברת על קיבוצים אלא על מה שמוגדר כישוב קהילתי.

[שירי_ג*]

רוזמרין יקרה, אני מסכימה לגמרי. חוץ מזה, שלקפוץ לשכנה לקפה בלי לנעול את הבית ולדעת שמספיק להגיד לילדים שאת אצלה וחו"ח אם יזדקקו לךהם יגיעו אליה במהירות ובבטחה זה לוקסוס שמתרגלים אליו די מהר, ובכיף!!!

[רוני_בלוני*]

לכן אני ממליצה לבוא לגור בהרחבות של הישובים הקהילתיים...
לרוב תושבי ההרחבה הם באותו הגיל ונכנסים לגור פחות או יותר באותו הזמן, הילדים באותו הגיל, וככה אפשר להכיר ולהרגיש ממש שייכים
(ולא לבוא לשכונה קיימת, בגילאים אחרים).
כך היה אצלנו, נכנסנו כל תושבי ההרחבה לגור יחד, הילדים גדלו יחד, אנחנו גדלנו וגידלנו יחד, השכנות היתה עמוקה יותר.
עכשיו עם הגיל זה קצת דעך....

[תבשיל_קדרה*]

תושבי ההרחבה הם באותו הגיל ונכנסים לגור פחות או יותר באותו הזמן, הילדים באותו הגיל, וככה אפשר להכיר ולהרגיש ממש שייכים
אני חושבת שיש חסרון במקומות חד גילאיים.
ספציפית אצלינו (ישוב קהילתי), כל כך נעים להסתובב בבוקר בחלקים הישנים, ולפגוש גם מבוגרים יותר - כאלה שקצת מבוגרים מאיתנו, עד פנסיונרים. רק טוב יוצא מזה.
עוד, שכשיש מגוון גילאי, ניתן לתמוך זה בזה: נערים ונשים שילדיהן גדלו יכולים לטפל בילדים (עם או בלי תשלום, זה פחות עקרוני), יולדות זקוקות לעזרה מסוג אחד, חולים זקוקים לעזרה מסוג אחר.
שכונה בה כולן (באחוזים ניכרים מהזמן) הרות-יולדות-מטופלות בילדים זו שכונה בה - לדעתי - חסרה אנרגיה לטובת הכלל.

[פלוני_אלמונית*]

וגם חלק מההרחבות מושכות גם לא מעט נובורישים שבאים בשביל בית גדול ומפואר וחנייה לשלוש מכוניות, ואיתם קשה לתקשר, לפחות אם מאמינים ב פשטות מרצון .

[רוני_בלוני*]

_תושבי ההרחבה הם באותו הגיל ונכנסים לגור פחות או יותר באותו הזמן, הילדים באותו הגיל, וככה אפשר להכיר ולהרגיש ממש שייכים
אני חושבת שיש חסרון במקומות חד גילאיים.
ספציפית אצלינו (ישוב קהילתי), כל כך נעים להסתובב בבוקר בחלקים הישנים, ולפגוש גם מבוגרים יותר - כאלה שקצת מבוגרים מאיתנו, עד פנסיונרים. רק טוב יוצא מזה._

אני בהחלט מסכימה איתך, וגם אצלנו זה ככה, אנחנו גרים בהרחבה, אבל הישוב מורכב מעוד שכונות בהם גילאים מגוונים, ישנו אזור של מבוגרים שהם ותיקי הישוב, וישנו אזור אחר של מבוגרים קצת פחות, וישנו האזור שלנו שהילדים בו מעט בגרו, כיום יש הרחבה חדשה לזוגות צעירים יותר....

[סוז*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם,
אני שוקלת לעבור ליישוב קהילתי בצפון (לא ברור עדיין היכן).
לפני שאני מעמיקה בדבר, האם מישהו יודע אם יש סיכוי בכלל להתקבל כאשר אני אישה לבד (לא נשואה, גרושה לפני הרבה הרבה שנים) ובת -54?
בני בוגר ועצמאי.
אני בעלת אמצעים כלכליים ואקדמאית.
תודה

[בעלת_ניסיון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תשובה לסוז:
לא יודעת מה עשית מאז... אם עדיין לא עברת אשתף אותך מנסיוני האישי.
קודם כל אם את מגיעה לגור בשכירות לדעתי אין בעיה.
אם את מעוניינת לרכוש מגרש ולבנות זה כבר יותר מורכב.
אני חד הורית שגרה בישוב קהילתי בצפון, ומנסיוני כאן זו אכן בעיה.
בהרבה ישובים קהילתיים חד משמעית לא מעוניינים בחד הוריות גם אם הן בעלות אמצעים ומשכילות.
הסיבות יכולות להיות רבות - קודם כל הקהילה מקבלת מבוגר אחד במקום שניים, וכיוון שהצורך בכל ישוב במתנדבים הוא גדול - זה משמעותי.
יש סטיגמות על חד הוריות, שהן יהוו פיתוי לגברים הנשואים, שיצטרכו יותר לעזור להן אולי...
יש סטיגמות סתם, שזו משפחה פחות איכותית, פחות תורמת (יש להורה פחות זמן פנוי אולי?), וסתם כי לא אוהבים יוצאי דופן...
לדוגמה אני הייתי האם היחידה שאספה את ילדיה מהגן בצהריים, כל שאר הילדים נשארו לצהרון ואף יותר מכך... הילדים שאלו על זה וההורים לא אהבו את זה...
אחת הבעיות היא שלא יגידו לך כמובן את כל זה באופן ישיר, אלא יתחמקו ממך בתירוצים כמו לא נשארו מגרשים, את האחרונה בתור, ההרחבה הסתיימה וכו'. כי זה לא חוקי לא לקבל אותך... אבל זה קורה בפועל כל הזמן.
באותו אופן ידחו מועמדים גם מסיבות אחרות, לא פחות מפלות - נאמר, אם צריך למלא את הגן בגילאי 3-4, ולך יש ילדים בני 10-15, תידחקי לסוף הרשימה.
מצד שני אם יש לך מקצוע חיוני שיכול לעזור בישוב כמו עורכת דין או אחות, תהיה לך עדיפות גם אם את חד הורית.
בסופו של יום ועדות הקליטה מורכבות מבני אדם שיש להם העדפות, דעות, סטיגמות אישיות וזה מה שקובע בסוף. אין כאן הוגנות יש פה העדפות על פי צרכים וקריטריונים לא הוגנים...
ובנוסף כמובן יש עדיפות למשפחות צעירות שיכולות עוד להביא ילדים... נושא גני הילדים מאוד קריטי.
זה גם עניין של מזל. אם להרחבה ספציפית לא נרשמו הרבה, הסיכוי שלך כמובן גדל ביחס להרחבה שמושכת הרבה מועמדים.
כל זה מאוד כללי - יתכן גם שתרשימי כל כך את חברי הועדה באישיותך המדהימה שתתקבלי בכל מקרה... אבל מה שרשמתי לעיל הוא לגמרי נכון...
תוכלי להגדיל את סיכוייך אם תשכירי בית בישוב למשך שנה שנתיים ותתנדבי הרבה... אבל גם זה לא יבטיח לך שום דבר.
זה המצב העגום... ומה שהכי מצחיק זה שכולם פה בטוחים שהם מדהימים ופלורליסטים וטובים מכל בחינה... הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.
בהצלחה בכל מקרה.

[פלוני_אלמונית_ותיקה*]

בסופו של יום ועדות הקליטה מורכבות מבני אדם
בישובים הקהילתיים אין ועדות קליטה שמורכבות רק מאנשי המקום. ועדה כוללת נציג מהמועצה ונציג מהסוכנות היהודית או מהמינהל וצריכה להיות סיבה טובה למה לא לקלוט.
ועדות קליטה כמו שאת מתארת יש בקיבוצים ובמושבים ולהם עדיין לא קוראים ישוב קהילתי.

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו זוג עם שלושה ילדים, שניים בצבא והצעיר בחט"ב, מעוניינים לעבור לעשוב קהילתי קטן ומתלבטים בגלל המרחק מכל מה שמוכר בעיר על השירותים שבה, מרחק הנסיעה לעבודה יתארך בחצי שעה עד 40 דקות. הגיל שלנו האם נוכל לעבור את הועדה?
שנינו אקדמאים ובעלי הכנסה .
כמו כן איך זה עשוי להשפיע על אורחות חיינו, השתלבות ?נסיעות?
מאידך הבית מדהים מדהים והישוב קטן ויפהפה מה עושים? ההתלבטות קשה...
לא ציינתי אני בעלת תשובה בן זוגי וילדיי שא
חילוניים.