לידת העכוז של תמר הודיה

סיפור לידת העכוז של תמר הודיה התחיל בבדיקה השגרתית אצל הרופא בשבוע 32
לאורך ההריונות הנני נוהגת להמנע מבדיקות מיותרות.
אך בהריון הרביעי (המסופר כעת) הייתי צריכה לשנות את הנגהותי,
לאחר שהרופא משש את הבטן והרגיש שהמצג איננו כראוי.
חשוב לציין שלאורך ההריון ולקראת סופו אכן הרגשתי שונה מההריונות הקודמים בעיקר בקשיי נשימה
ובישיבה בתנוחות מסוימות אך לא ייחסתי לכך חששות מיותרים,
מכיוון שהנני בגישה שככל שהמועברת רגועה ונטולת "סרטים" כך הולד יוצא משופר יותר.
הרופא הודיע שהמצג עכוז ובקושי הצלחתי לרדת מהמיטה מחשש פן אתעלף.
ישר רצו הסרטים בראש מה זה אומר ? ניתוח? צריך להפוך? איך הופכים? מה עושים?
למזלי זכיתי ברופא שהכי טוב למעוברת- אדיש ובעל חשיבה חיובית.
הוא סיכם את המפגש בכך שיש עוד סכוי שיתהפך, ואם לא אזי יש הפניה לד"ר קינטי בכפר סבא.
שאלתי לגביו אם הוא ממליץ אך אמר שיש סיכונים ולכן מפנה לניתוחים.
מאותו היום התפילות התחזקו יותר ויותר.
שיתפתי במצב את אחותי והיא אמרה היפוך זה ממש מסוכן ובנוסף המליצה לי לעשות מה שהלב מרגיש. (וזה הדבר הכי נכון לעשות. כל מועברת מרגישה באמת מה נכון לה. לאחר 5 חודשים אחותי גם כן התבשרה במצג עכוז ואצלה זה הסתיים בניתוח לאחר ניסיון היפוך כושל והפחדה בבית רפואה(בי"ח) של הרופאה המיילדת על לידת עכוז טבעית).
לאחר לבטים קשים אם ללכת לקינטי או לא, הלב הכריע והרגיש שיש משהו לא טוב בהיפוך שמתערב בטבע.
ולכן נפתחו בפנינו כל האופציות האפשריות וכל הסגולות.
היינו במתח מטורף ובלחץ שהרבה זמן לא חוויתי אך ברוך ה' לכל זה נוספה קומה של אמונה חזקה בבורא,
שזה רצונו ואנו איתו ביחד. אחרת איני יודעת אם הייתי מצליחה לעבור ניסיון כזה.
נסיון כזה מורכב ממצב שכולם מסביבך מתארים אותו כשלילי ,לקיחת סיכונים לעובר פגום, וסיכון שלך להסתבכות בלידה וניתוח חירום.
ובנוסף על הכל אם את מחליטה להביט למציאות בפנים ולקחת את כל הסיכונים על עצמך, את מוצאת את עצמך עומדת מול מערכת חסרת ניסיון שמשדלת אותך ללכת על אופציה אחת של ניתוח.
ברוך ה' הניסיון הזה היה רצוף במתנות מתוקות על הדרך.
את ההפניה לקנטי זרקנו לפח(כבר עבר הזמן) אז הלכנו על המקובלים, שאלנו מקובלים מה לעשות ומשם נולדה ההמלצה על הסטף. אז אמרתי לאישי היקר תעמיס את הזאטוטים נוסעים לסטף. רק בזכות העכוז הזה זכינו ליום מתוק סתם באמצע החיים ביום סתוי ונחמד בהרי ירושלים.
הסטף לא הפך גם הפנס וגם הדיבורים של אבא (לעניות דעתי הדיבורים הללו הותירו רושם וזו הילדה שהכי התלהבה מהקול של אבא שלה גם לאחר יציאתה מהבטן). כמובן שעמידות הנר רק הותירו את האמא עם גב עליון קצת תפוס אך הגברת בשלה.
ראש על הלב של אמא מה יותר נח מזה, למה את רוצה שראשי יהיה ליד כל המעיים שלך....??? מה שנכון נכון,
וכאן נכנסו לשורותינו המוקסות מהרפואה הסינית והלכנו לרופא שנתן לנו מוקסה עקב הקרבה לתאריך ושכדאי לעשות זאת תוך כדי השבוע הקרוב.
תמיד היה לי חשש נסתר שהיא תתהפך הרגשתי שזה לא טוב לה, ולכן סמכתי על הרפואה הסינית שאם זה לא טוב זה לא יקרה האיזון פועל בצורה הכי טובה.
אוטוטו מגיע המועד והנני מלקטת בנרות אחר כלות שיוצאות מהמקווה שיאמרו את שמי באיחול ללידה קלה ללא תפרים למיניהם.
זכיתי בשתי כלות ולזכותן יאמר שהרגשתי אותן בלידה אחת מהן בירכה שאלד כמו תרנגולת משמע מהר ובלי להרגיש....(ולא בגלל האפידורל). בנוסף לכל הסגולות המון הפרשות חלה לאורך הדרך.
יום חמישי הלכתי לרופאה לראות אם משהו השתנה וראו איזה פלא הרופאה שמה אולסרסאונד ואומרת....עכוז.
ככה התחלתי את הכנותי לשבת.
שבת פרשת "וישב" שבת לפני חנוכה הנני מדליקה נרות ומבקשת בתחנונים לפני בורא עולם בבקשה שבשבת הבאה הנרות הללו (של שבת) והנרות הללו של חנוכה ובע"ה אהיה ללא סיכות(של ניתוח) עם תינוקת בריאה ושלימה בידיים על ספת ביתנו האהובה.
לאחר סעודת שבת הלכתי להרדים את בננו הקט והרגשתי את "השינה". "השינה": השינה שלפני הלידה, שינה חזקה ועמוקה, קצרה ועוצמתית.
קמתי משינה זו והרגשתי משהו אחר לא מובן ולא ניתן לכיווץ במילים.
כל הלילה הייתי עם צירים אך תמיד דמיינתי שהיא באמת תצא כמו לתרנגולת ואפילו זה יקרה לי בבית.
5:00 בבוקר ירידת מים אין לי מושג מה לעשות, לא הכנתי כלום אינני יודעת אם זה היה מהדחקה או מחוסר פוקוס על זמן הלידה. הייתי בשבוע 39 אך ביתי הקודמת נולדה בסוף ה42.
בכל אופן הנני יושבת דוממת על מיטת ביתנו אישי היקר שואל מה אני רוצה שהוא יעשה אך הנני משיבה לו שיעשה מה שהוא רוצה אינני ברת החלטות כעת. הוא מחליט והולך להביא את אימו המיילדת מביתה שבישוב.
האמא קצת לחוצה, אחרי הכל זה עכוז וכבר היה ירידת מים....
ועדין אין לנו רכב ומפתח לשער הישוב, שסגור מכיוון ששבת. ולמזלינו הקב"ה והשבת נותנים כוחות להשאר בשלווה שלא כל כך מובנת למתבונן מהצד. מגיעים ב6:19 לאחר שחמותי כבר הכינה את "החדר לידה" שמגיעה לידת עכוז. הצוות חלומי לתפילותי כולו מורכב מרופאות בנוסף בשבועות האחרונים אותו צוות יילד עכוז.
חמותי קצת לחוצה מכיוון שבדר"כ כלל לידותי מהירות. אך הזריחה של שבת בבוקר היא פשוט מופלאה....
מגיעים לחדר לידה והרופאה שואלת אותי אם הנני מודעת לסכנות ואמרתי שכן לא שהיה לה משהו להציע לי מכיוון שכל חדרי הניתוח היו מלאים לצערי ממקרים קשים של שליות פתח והסתבכות המצב.
חמותי ממליצה על אפידורל מכיוון שלידות עכוז מאוד ארוכות. הנני אף פעם לא לוקחת אפידורל אך אולי עקב המצב אשקול פונים לרופאה עדיין נטולי החלטה, אך אין מרדימים פנויים כולם בחדר ניתוח.
אין יותר השגחה טובה מזו שלא מאפשרת בחירה ומוליכה אותך בדרך המלך הטובה בדיוק בשבילך...
נפתרנו מהניתוח ומהאפידורל והצירים מתחילים להיות תכופים יותר אנחנו כבר הגענו בפתיחה של 6 אך עכשיו עולה תדירות הצירים ואיתה גם הצעקות.
המיילדת בודקת כמה פעמים אך לאחר פתיחה מלאה לא נוגעת יותר בכדי שהעובר לא התנפח מכיוון שכל הבדיקות הללו לא נעימות לו. כמובן שנפלתי על החלפת משמרת אך למזלי למרות שהרופאות נראות גמורות מהלילה הן נשארות לעוד...המיילדת מתחלפת אך בלידות כאלו היא פחות נוכחת. כל הרופאות כל הזמן בחדרי ניתוח עם המקרים הקשים ולכל אורך הלידה הנני מברכת את הא-ל שהנני לא שם.
השעה כבר כמעט שבע וחברה מיילדת של חמותי שואלת אותה אם תרצה לחזור בחזרה בהסעה של המיילדות הביתה היא עונה שתשאר אך בליבי אמרתי אין מצב שעוד חצי שעה כל העסק לא נגמר....ולאחר כרבע שעה מהפעם הקודמת חוזרות הרופאות שוב מהחדר ניתוח והרופאה היותר מנוסה שואלת מה המצב? איך את חושבת שזה מתקדם? והנני עונה בפשטות זה הולך להיות מהיר ואלד כמו שהביצה יוצאת מהתרנגולת רופאה נורמלית היתה מתפקעת מצחוק אך זאת לקחה ברצינות לגמרי ואמרה שהיא סומכת על מה שהיולדת אומרת והן מכינות אותי ללידה ואומרות שהן מכינות את המקום למקרה חירום של חיתוך ובלב הנני מתפללת ואומרת שחבל על הזמן היא תצא מהר.
המיילדת הקודמת כבר הכינה מים רותחים. והרופאה היותר מנוסה מכינה את המקום על ידי מטליות חמות שמניחים בכדי שהמקום יהיה הכי רחב שיכול להיות. היא פתאום גם לא שומעת את "הרכיבה על הסוס" ככה היא קוראת למוניטור היא קצת נלחצת ואז הנני אומרת לה כן המיילדת הקודמת החלישה זה הפריעה לה אז היא מבקשת להגביר שאם חס ושלום יש מצוקה היא תשמע זאת.... הישבן כבר כמעט בחוץ והרופאה השניה שמתנסה עלי (אך לא אכפת לי מכיוון שה' הוא המיילד האמיתי) נכנסת לפעולה ותוך 10 שניות המהממת בחוץ. האדרנלין בגוף שלי ברמות שיא.
ובקשתי שיניחו אותה עלי בכדי לחוש אותה אך החבל טבור היה כל כך קצר שאם היא לא היתה חותכת היא לא יכלה לשכב עלי, אז אמרתי לעצמי כמה מזל שהקשבתי לקול הפנימי ולא עשיתי שום היפוך שכנראה היה חונק את הילדה בפנים חס ושלום. חמותי הספיקה את ההסעה חזרה של סוף המשמרת. אישי, הנני והפלא החדש נשארנו בבית רפואה.
אחר הלידה מרוב שהייתי ב"היי" או יותר נכון הפעם זכיתי לחוש את ה' בלידה מה שפעמים קודמות פחות קיבל ביטוי, הייתי ב"היי" רוחני לא אכלתי ולא שתתי ולא ישנתי ממש הרגשתי שצריך לדחוף "בכח" איזה קצת לחם בשביל המצווה של סעודת השבת.
תמר הודיה נקראה הפלא שלנו להודות על הנס. נולדה 3.10 ק"ג,(לכל אלו שחוששות שיצא עובר יותר גדול ממה שיצא עד כה. אז היא היתה בשבילי הכי גדולה מכל הקודמים).
בשבת קודש פרשת "וישב" בכסלו שנת התשע"ד (2013 למניינם).
וכמובן שרק עכשיו יום לפני יום הולדת הראשון הנני מקיימת את התחייבותי לכתוב על כך לפני חגיגות השנה....
שיהיה בהצלחה בשמחה ובבריאות לכל מי שבוחרת ללדת לידת עכוז בצורה טבעית.
ותודה לכל אלו שכתבו לפני זה מאוד עוזר כשאתה בתוך "הניסיון".
דקלה

מקסים מקסיםהמקסים! וכתוב נפלא!

כמה מרגש, ואיזו אמונה יוקדת

נהדר. מזל טוב!

השראה.

שהמזל הטוב וההשגחה ילוו את תמר הודיה בכל דרכיה

השראה.

איזו תחושה עילאית של לחיות את הנס המרומם הזה!

שהמזל הטוב וההשגחה ילוו את תמר הודיה בכל דרכיה

מצטרפת לברכות.

תודה לכולכן על התגובות החמות שנדע רק ימים טובים וניסים שמחים....

באופן טבעי

באופן טבעי