כן או לא פוליטיקלי קורקט

אנונימי

הועבר מ אמא שאוהבת יותר נכתב על ידי אביה נו

יש פה שאלה ש(למיטב ידיעתי) לא נשאלה במפורש: מה מהווה האתר הזה?
האם הוא מהווה בית לאלה שדעתם (בחלק מהנושאים, בחלק מהזמן) קרובה לדעתי –
או שמטרתו להוות קמפיין ליצירת קהל חדש אוהד לדעות הנ"ל?
נראה שיש מצדדים לכל אחת מהאפשרויות האלה.
אני מבחינתי מתייחסת אליו כאל נמל בית. קרציות שיגידו לי מה דעתן על האופן בו אני חיה את חיי יש בשפע בכל קרן רחוב, והן לא מהססות לרגע מלהביע את דעתן זו. וכשמדובר בגידול ילדים – זה נהיה, איך לומר בעדינות, די מעיק. יש כאלה מ"ביננו" שעונים באורך רוח ובמאור פנים, מנסים להסביר ולשכנע. כל הכבוד להם. יש התוקפים חזרה ו"שותלים" את הקרציות במקומן. יש שמנתקים מגע. רובנו בטח מערבבים בין התגובות בפרופורציות כאלה ואחרות.
אבל אנחנו "מעטים מול רבים" רוב הזמן (חוץ מאשר כנראה בפינת הרחובות גן-עדן פינת חזון-אחרית-הימים שבשכונת אוטופיה בה גרים ורד והמשפחה, שם כולם סובלנים ומחייכים ומעודדים הנקה חינוך ביתי וכו' ולעולם אינם מציקים). והאנשים שמנדג'סים כל הזמן מרשים זאת לעצמם בדיוק בגלל הבטחון של העדר שהם חשים. שהרי כידוע -
eat shit – million flies can’t be wrong.
סוף סוף יש מקום בו היחס מתהפך – ואפשר לפתוח את הפה בלי שזה יהיה כרוך מיד בעימותים גוזלי משאבים, בהסברים מייגעים, בספק הקטן המכרסם תמיד "אולי הם צודקים ואני טועה".

חוץ מהנחת (לי כפורקת), לדעתי עצם ההתנסות הזו (עבור הקורא שמחזיק בדעות קונבנציונליות), להרגיש פתאום במיעוט, יש לה חשיבות "חינוכית". זה לכשעצמו גורם לפעמים לבדוק כל מיני אכסיומות. דוגמא טובה לזה היא תרגיל מחשבתי שאימצתי בהקשר של פמיניזם:
דמייני את התמונה שמולך (למשל, ישיבת כנסת) כשמין הנוכחים הוא הפוך (בדוגמת הכנסת – עשרות נשים וגבר או שניים): האם זה נראה פתאום מוזר וצורם? אם כן – סימן שהמצב המקורי מעוות.
ובאותה רוח - דוגמא טובה נוספת היא נוהג של מרצה פמיניסטית באונ' שלמדתי אצלה (וקראתי שגם המרצה למשפטים באונ' העברית, שכחתי את שמה, זו שהיתה מהומה סביב פיטוריה, נהגה מדי פעם לעשות): לדבר אל הכתה בלשון נקבה על אף שנוכחים בה זכר-אחד-לפחות. פתאום זה צורם, "מסכן, מקפחים אותו, מדברים אליו לא נכון", ואז תופסים פתאום מה השפה עושה לנשים כל הזמן.

הם, שמהווים את הרוב המוחץ, יכולים להרשות לעצמם לחוש נאורים וסובלנים, לחייך בנדיבות ו"להניח לנו" להיות שונים. מתוך המקום הבטוח שלהם (בטוח במובן זה שיש להם תמיכה מלאה – של כל העדר) . כך חברתי שילדה בקיסרי מתוכנן מדברת על לידות טבעיות ולידות בית בפרט: אה, לה זה לא מתאים, אבל למי שכן, למה לא. בכייף. היא רק מסבירה שאם היא החליטה להביא ילד לעולם, היא רוצה לתת לו את מקסימום הסיכויים להוולד בשלום, ולכן – קיסרי בבי"ח. נו, מה הסב-טקסט פה לגבי מי שהולכת ללדת בבית?

לחלקנו, שהשונות שבחרנו בה נובעת מדברים שבוערים בעצמותינו, אנחנו פשוט לא יכולים להפנות את המבט הצידה ולהעמיד פנים שלא ראינו לא שמענו, קשה להיות כאלה נאורים וסובלניים ומקבלים את "האחר" – כשלמיטב הבנתנו האופציה שהוא בחר פחות לגיטימית משלנו. אם אף אחד לא רוצה להצטרף אלי – מצדי קראו זאת מחדש בלשון יחיד. כן, בעיני חלק נכבד מהדברים שהעדר עושה הם לא לגמרי לגיטימיים.
לא מדובר פה על זה ששכני למסעדה אוכל כוסברה, שלי באופן אישי נורא לא טעימה. לא, הוא מתיישב לי ליד השולחן ומציק לי שגם אני אוכל. מפריע לו שאני לא אוכלת את זה. או שהוא מכריח גם את הילד שלו לאכול כוסברה, ומתעלם מזה שהילד לא אוהב. או שהוא שונא כוסברה ולכן לא מניח לילד שלו לאכול, למרות שהילד סקרן לנסות ואולי אפילו טעים לו.
ואח"כ העולם מורכב מהאנשים שבילדותם לא קבלו כל מה שהם צריכים. ואני חיה בעולם הזה. והילד שלי יחיה בעולם הזה, ביניהם. אני חיה עכשיו בין הנשים המעוכות שנותנות שידרכו להן על הראש. אין לזה השפעה על חיי?
רוצות לגלגל את זה עוד קצת? מי יש יותר סיכוי שיעמוד במחסום וישפיל פלשתינאי, שלא ייתן לפלשתינאית כורעת ללדת או לאב עם תינוק פצוע להגיע לבית חולים – מי שגודל ברגישות וכבוד, או מי שמעכו ואילפו ושברו את רוחו?
עוד יותר להקצין? לחינוך שובר הרוח באופן קיצוני, שהיה נהוג בגרמניה בראשית המאה, ושאפשר את יצירת חיילי האס-אס והוורמכט והאוכלוסיה האוהדת?
אז זה לא עניני, מעבר לסתם הזדהות רגשית עם מי שנמצא במצוקה?

חוץ מזה, לגבי האינטרס של לשכנע עוד ועוד אנשים "לעבור לצידנו": כפי שכתבו נכון ורד והמשפחה ב אפידורל וביות?, כשבאים בצורה מקבלת ונינוחה, ולא תוקפים, סיכויי השכנוע גדלים פלאים. יש מי שמנסחים את הרעיון, או המטרה, ויש את הדיפלומטים הסבלנים שעושים אח"כ את עבודת השטח המייגעת והחשובה מאד של השכנוע. שניהם נחוצים, ולא תמיד הם מגולמים באותו אדם.

הועבר מ על אפידורל וביות

זה שחברתך בחרה ללדת בניתוח קיסרי על מנת לתת לו את מקסימום הסיכויים להוולד בשלום לא אומר בהכרח שמי שהולכת ללדת בבית בהכרח מסכנת את ילדיה...
בכלל - למה לאתר הזה צריכה להיות אחת המטרות שהעלית למעלה? אולי הוא סתם אתר מעניין שיש בו דומיננטיות לדעות לא ממש מקובלות ושכל מי שמעניין אותו יכול לבוא ולקרוא ולכתוב?
הורדתי חלק מהתגובה - הסברים למטה

איתי שרון היקר,
אני מרשה לעצמי להגיב במקום אביה. ראשית, בעניין הניתוח הקיסרי, אביה דיברה על ה"סוב טקסט", כלומר: הדברים שמובלעים בניסוח של כל טקסט. אנחנו נזקקים לדיבור על "סוב טקסט" בעיקר במקרים שהדברים המובלעים והלא-מפורשים שונים מ- או סותרים את הנאמר במפורש "על פני השטח" של הטקסט. מטאפורה אחרת לאותו הדבר (הפעם לא מתחום המחקר הספרותי ומדעי החברה): "קריאה בין השורות" או בארמית "בין השיטין" מגלה את מה שמתחבא בתוך הטקסט הנראה לכאורה תמים.
ברמת העיקרון אולי אתה צודק, אבל בטקסט שאביה ציטטה ברור לחלוטין, שהתפיסות של החברה שלה, המייצגת קהל רחב, אומרות: הכי בטוח - לידה קיסרית מתוכננת. לא בטוח, לא בטיחותי, ומתאים רק למי שמוכנה לקחת על עצמה סיכון מוגזם (למרבה החביבות, היא מגלה סובלנות נאורה כלפי הנשים האלה, בעודה מאמינה שהן למעשה לפחות קצת "קוקו") - לידה טבעית או לידה ביתית, רחמנא ליצלן.
אתה יכול לא לראות את הסוב טקסט. זה לא אומר שהוא לא קיים שם. מספיק אנשים אחרים, המיומנים בניתוח סתירות בטקסטים מכל הסוגים, מסכימים ביניהם לחלוטין על זיהוי אותו הסוב טקסט. מכאן נובע, שזו לא קפריזה שרירותית של אביה, הרואה דמיונות מהירהורי לבה.

הנאצים הם דוגמא מאוד טובה, דווקא בזכות קיצוניותה. הטענה המובלעת (הסוב טקסט

) שלך פה, היא שאביה קופצת לקיצוניות. אבל היא רק הביאה דוגמא מקצה הסקאלה כדי להטעים טענה מסוימת. לעומת זאת, אתה קפצת פה לקיצוניות רטורית די דמגוגית, בטענה שכל חינוך יוביל לנאציות. נו באמת! אף אחד פה לא טוען טענה כזאת. גם המשך הפיסקה סובל מאותה בעיה רטורית. אני לא רוצה להישמע מתנשאת כי אני מפחדת מורד, אבל מה לעשות שלפעמים קורה שמישהו קורא את דבריו של השני קצת בחיפזון, ומפספס משהו ככה שכל המשמעות מתהפכת? אז בבקשה, איתי, תקרא שוב את מה שאביה כתבה שם, עכשיו אחרי שרמזתי לך שהתבלבלת במשהו בקריאה.

ולטענתך האחרונה: אביה לא אמרה שלאתר הזה "צריכה" להיות אחת המטרות. היא אמרה למעשה, ש[בין היתר] יש אנשים שרואים באתר הזה "נמל בית", ויש אנשים שרואים בו מקום לשכנע אחרים. אביה הודיעה במפורש ובגלוי, ללא כל סוב טקסט, שהיא רואה באתר הזה "נמל בית", ושהיא ממש לא מתחברת למיסיונריות (מה שאתה קראת "בית כנסת" או "מיסיון").
האם אתה מתכוון לעזור לאביה ולתמוך במעדיפי "נמל הבית" על פני מעדיפי המיסיונריות?
אם כן, אז הניסוח שבחרת מוזר מאוד בעיני, כי הרי אף אחד ממעדיפי השימוש באתר כבית כנסת או מיסיון לא אמר פה את דבריו, אז אין אף אחד לצאת נגדו. לעומת זאת, נשמע כאילו אתה תוקף דווקא את אביה, שכאמור, חושבת כמוך!

וורד, אני לא חושבת שב"נמל בית" הכוונה לזכות להעליב באופן חופשי. לדעתי אביה התכוונה לזכות להגיד מה שאתה חושב, בלי שכל מי שחושב אחרת ממך (אבל שייך ל"רוב האנשים" בחברה שמחוץ לאתר "באופן טבעי") ייעלב ממך ויתקיף אותך שדיעותיך "קיצוניות" ושאתה אומר דברים "לא מקובלים", "מעליבים" וכדומה. זה אומר למשל, שאנשים ששמו סימן שאלה ליד "ברית מילה לכל בן זכר" יכולים להגיד פה בגלוי את כל מה שיש להם נגד המנהג הזה, וגם להגיד פה בגלוי למה הם לא עושים את זה, וגם לדבר בחופשיות עם מי שחולק על דעתם ומביא טיעונים בעד ברית המילה (למשל, להגיד בגלוי שזה לא מוסרי למול אך ורק בגלל שההורה חושב שפין ערל פחות יפה), בלי שמישהו ייעלב או יתקומם נגד החוצפה שלהם להגיד "דיעות קיצוניות" ונגד זה שהם "מעליבים את כל היהודים שמלים את הבנים שלהם כבר דורות", או נגד זה ש"אז מה, אם אני מלתי את הבן שלי אז אני פושעת וברברית?! אתם מעליבים אותי ואין לכם זכות לנסות לשכנע אותי שפעלתי רע או שלא אמול את בני הבא!" - כי אף אחד מהם לא ניסה לשכנע מישהו אחר לא למול את הבן של האחר וזה שהם מביעים את דעתם וחושפים פה את הבחירות ואת האמונות שלהם לא אומרת שהם מעליבים מישהו אחר בעצם קיומם או בבטאם את דיעותיהם.
אביה, אנא תקני אותי אם אני טועה.
אבל אני ממליצה בחום רב לכל החברים על "איזורי המשגה שלך" מאת וויין דייר, שם הוא מדבר בצורה מאירת עיניים על ההבדל בין "להעליב" לבין "להעלב" (הבחירה להעלב היא שלך, וזו פרשנות אישית שלך על מה שמישהו אחר אמר).

אני יודע להבחין במה שנאמר בין השיטין, אני יודע גם שלפעמים כשאני נהיה רגיש בקשר למשהו אני גם מתחיל לשמוע המון דברים שנאמרים בין השיטיו בקשר לאותו משהו, לפעמים אפילו אם זה שאמר אותם בכלל לא התכוון אליהם. אולי זה גם המקרה כאן? ואם לא - מה הבעיה עם זה? מה הבעיה עם זה שמישהיא חושבת שללדת ילד בבית זה לא בטוח? מצטער, אבל לא הצלחתי לקרוא בין השיטין רמז לכך שמי שבוחרת ללדת בבית היא קוקו... אולי אני תמים ואולי את קצת יותר מדי רגישה לנושא?
הטקסט של אביה מלא בדה-לגיטימציה בכיוון ההפוך (לא צריך לקרוא בין השיטין: כן, בעיני חלק נכבד מהדברים שהעדר עושה הם לא לגמרי לגיטימיים). ואולי אני עושה כמה מהמעשים של העדר בגלל שחשבתי על זה וזה מתאים לי? על מה בדיוק מלינה אביה אם היא עושה בדיוק את אותו הדבר?
ולסיום רציתי לספר לך שגם אני, כמו כל האנשים באתר הזה (ובעולם בכלל, אני חושב) זוכה לקבל ביקורת מאנשים אחרים (בצורה מובלעת או לא) על זה שאני צמחוני/שמאלני/אוהב כדורגל/יהודי (בחו"ל)/לא מספיק יהודי (בארץ)/וכו. כשיהיו לי ילדים אני בטח גם אקבל ביקורת על איך שאני מגדל אותם תהא הצורה אשר תהא). ככה זה בחיים, אנשים (כולל אביה, כאמור) חושבים שהם יודעים יותר טוב מאנשים אחרים איך צריך לעשות דברים. חלקם גם אמרים את זה (לפעמים בחוסר טאקט משווע). באופן אישי אני משתדל להתייחס לזה בשיוויון נפש כשזה נוגע אלי, ולפעמים זה גם קצת מעצבן אותי.

הורדתי את הקטע שלי על חיילי האס אס כי השתכנעתי שהוא אכן לא נוגע לנקודה המרכזית בדף. הורדתי גם את הקטע על המסיון כי במחשבה שניה הוא לא מתאים. תודות לבשמת שהאירה את תשומת לבי על הענין

ורד - אני לא בטוח שהבנתי... בכל מקרה - אם הבנתי נכון אז את באה להגיד שזו התממות מצדי לא להסיק שמישהי שחושבת שניתוח קיסרי היא הדרך הבטוחה ביותר, גם בהכרח חושבת שכל מי שלא בוחרת בניתוח קיסרי היא קוקו? אז ככה:

להגיד שהבחורה חושבת שניתוח קיסרי היא הדרך הבטוחה ביותר ללדת זה דבר אחד. על דרך השלילה אפשר לנסח את זה בתור "כל דרך שהיא לא ניתוח קיסרי אינה דרך בטוחה בעיניה". את זה גם אני הבנתי מהטקסט, למרות שזה לא נאמר בו ישירות.
להסיק שמה שהבחורה התכוונה להגיד זה ש"כל מי שלא יולדת בניתוח קיסרי היא קוקו" זה כבר שלב שני שאני לא הבנתי אותו לא בקריאה ראשונה ולא בשניה... אולי היא מקבלת את זה שיש אנשים שחושבים אחרת ושיכולים להיות צודקים גם כן?

נניח שאני קונה אוטו X ואומר שקניתי אותו כי השתכנעתי שהוא הכי בטוח - האם ניתן להסיק מזה שאני חושב שכל מי שלא קונה את אותו אוטו X הוא אויל שמסכן את עצמו ואת משפחתו? לא יודע לגבי אחרים, לגבי (ולגבי הרבה אחרים שאני מכיר) זה ממש לא נכון.

ורד, האם יש לך בעיה רק עם השפה או גם עם הטענות עצמן? כי אני בהחלט חושבת שיש דברים שראוי "לרדת עליהם" (כמו למשל הטענה שללדת בניתוח קיסרי מתוכנן זה בטוח יותר מלידה וגינלית) פשוט כי אלה שגיאות מזיקות ונפוצות כל כך ששפה מתונה לא מספיקה כדי להפריך אותן. הרי רובנו משתכנעים לא רק מהתוכן, אלא גם מהרגש בו הוא מבוטא. לפעמים התשובה הטובה ביותר לטענה כזאת כוללת מבט זועם. ולפעמים מתאים יותר צחוק מתגלגל...

אח, יונת, תבואי כל יום

(אני לא יכול לוותר על ההזדמנות לקפוץ למים הסוערים

)

אני בכל זאת חושב שההתרגזות של אביה נובעת מרגישות יתר שלה ולא מסאב-טקסט של דברי חברתה. למה? חברתה אמרה "שאם היא החליטה להביא ילד לעולם, היא רוצה לתת לו את מקסימום הסיכויים להוולד בשלום, ולכן – קיסרי בבי"ח._". גם אני חושב כמו יונת (איך לא) שלטעון שקיסרי בטוח יותר מלידה רגילה זו הטעיה פושעת. אבל על מה יוצא קצפה של אביה? היא שואלת "_נו, מה הסב-טקסט פה לגבי מי שהולכת ללדת בבית?". אז התשובה שלי היא שאין פה סאב-טקסט לגבי מי שהולכת ללדת בבית. יש פה סאב-טקסט לגבי מי שהולכת ללדת ללא ניתוח קיסרי. (נכון שאלה שיולדות בבית אינן יולדות בניתוח קיסרי, אבל הן המיעוט לעומת קבוצה הרבה הרבה יותר גדולה של נשים שיולדות בבית החולים ללא ניתוח קיסרי.)

אגב, הטענה שללא קשר לפרטי מצב ההריון ניתוח קיסרי בטוח מלידה רגילה היא כל כך מופרכת (אפילו אדיוטית) שאני לא רואה בה נזק לכשלעצמה. (אני כמובן מדבר על המקרה הרגיל והנפוץ, ולא על מקרים מיוחדים שבהם לידה קיסרית היא כן הדרך הבטוחה ללדת.)

אבל לדעתי יש כאן עוד נקודה שהוחמצה: גם אם לידה בבית הינה פחות בטוחה מלידה בבית חולים (לפחות במקרים של הסתבכות הלידה), ללידה בבית יש יתרונות אחרים, שלחלקם עשויה להיות השפעה ארוכת טווח. הדבר נכון במיוחד אם אתם מאמינים בחשיבות של מה שקורה בשעות הראשונות לאחר הלידה. וזה כמובן בלי להזכיר את מצבה של האם באווירה של הבית להבדיל מאווירת בית החולים, ובעצם במידה פחותה גם של שאר המשפחה.

רועי, הטענה לגבי בטיחות ניתוח קיסרי לעומת לידה וגינלית היא נפוצה מאד, ולכן יש בה נזק. למעשה, כשאצלי עמד ניתוח קיסרי על הפרק (בגלל מצב ההריון, אני שייכת לחלק השני...) לא ידעתי שעדיפה לידה וגינלית, למרות שזה הרגיש לי הרבה יותר נכון (קיוויתי כל הזמן שהדברים יסתדרו ואוכל ללדת רגיל, מה שלא קרה). רק אחר כך מצאתי, במקום נידח ושכוח, גם סיפורים אחרים, שמוכיחים את זה.
מבחינתי זו היתה גישה כללית - אם אין סיבה טובה להתערב, עדיף לא להתערב.

טוב, אולי אני לא מעריך נכון את תפוצת הטענה הזו. אגב, זה מסתדר גם עם מה שיונת אומרת לגבי "ידע סמכותי". כלומר, הרופאים והפעילות הרפואית (לדוגמא, ניתוח) נתפסים אצל אנשים כסמכותיים, ולכן כ"נכונים" או "בריאים" יותר.

גם אני מסכימה עם כרמית. נתקלתי במקרים שאמהות האמינו בתמימות שניתוח קיסרי מוזמן עדיף לתינוק, אף שראו בזה סבל וסיכון לעצמן, היו מוכנות לעבור את כל החיתוך והסבל (להקריב את עצמן) רק מפני שהאמינו שזה עדיף.

תנו לי רק לפתור את דילמת הסב טקסט של חברתי היקרה: המשפט שלה נאמר בשיחה בה דיברנו על הלידות שלנו הממשמשות ובאות - היא באותו יום קבעה תאריך ושעה לקיסרי שלה, אני דיברתי על התכנון שלי ללידת בית, והמשפט לעיל היה תגובתה המסכמת לנושא.