הזוגיות בעיני היא מעשה יצירה. כ"א מבני הזוג מתחדש, מחכים ומשתנה
או לא.
קחי בחשבון, שלפעמים לא כל אחד מבני הזוג מתחדש או מחכים או באמת משתנה. לא תמיד מה שמתרחש בזוגיות אכן מתאים.
לפעמים הזוגיות היא
ניסיון לעשות מעשה יצירה, שלא עולה יפה.
למשל, כאשר יש זוגיות אלימה או מרעילה, לא תמיד הצמיחה מובילה לזוגיות טובה יותר. לפעמים הצמיחה היא רק של הצד שהיה הקורבן, והיא מובילה את הקורבן-לשעבר להיחלץ מזוגיות שנבחרה בעבר רק בגלל הפן הקורבני.
(או, בניסוח קצת פחות מעורפל ויותר פרקטי: נגיד שגבר עם נטיות קורבניות מתאהב באשה מרעילה. נגיד שהוא סובל מהרעל ומבין עם הזמן את התרומה שלו למערכת הזוגית הקשה: הוא מבין שהוא מתנהג בקורבניות, הוא מתחיל לצמוח ולשנות את הדפוסים הקורבניים שלו, נגיד אפילו שהוא נעזר ב-
עירית לוי או ב-
חני בונה בדפי אתר זה (-:
עכשיו, מה יכול לקרות?
בזוגיות שהיא באמת מעשה יצירה, שבה בני הזוג מתאימים זה לזה במהותם, והאהבה שלהם זה לזה יש לה גם צד אמיתי, עמוק - כל אחד מבני הזוג אכן יתחדש, יחכים וישתנה, גם אם רק אחד מהם יזם את התהליך. למשל, האשה המרעילה מהדוגמא שלי תשתנה גם היא, תפסיק להתנהג בדפוסים מרעילים, תכיר בהתנהגותה בעבר, תתחרט, תתחיל להשתנות ולבטא אהבה. זו זוגיות שיש לה סיכוי.
בזוגיות שבה בני הזוג אינם מתאימים זה לזה באמת, מה שיקרה כאשר הגבר שלנו יפסיק להתנהג כקורבן - הוא יגלה שרעייתו איננה משתנה. היא ממשיכה בדפוסים מרעילים ללא שינוי מהותי. והוא מבין, שעכשיו כשהוא איננו "קורבני" יותר, אין לו צורך במישהו שמתייחס אליו בצורה מרעילה. זה לא נעים לו, והוא לא רוצה להיות שם יותר. כיוון שהאשה איננה מעוניינת ואיננה מסוגלת להשתנות, במערכת הזאת, אם הוא רוצה לבחור לעצמו חיים ללא התעללות ורעל, הוא לא יכול לשנות אותה, הוא חייב לעזוב. כי זו אהבה שאין לה סיכוי.
ד"ר איירין טוענת שהרוב המכריע של המתעללים abusers פגועים עד כדי כך, שלמעשה אינם יכולים להירפא. קורבן שנרפא מקורבנותו, יעזוב (בעיקרון, הקורבן תמיד בריא יותר נפשית מהמתעלל).
חשוב לי כאן להגיד לך, שאת מתארת פה אידיאל של זוגיות, זוגיות בריאה, זוגיות שגם אם עולה על שרטון, בבסיס היא בריאה ונכונה. אבל לא כל זוגיות היא כזאת.
משתמשת