מזל טוב וכו'.אז כמובן שהיא עוד קטנה מדיי מכדי להבין, אבל עלתה לי מחשבה שזו גם יומולדת בשבילי.
זה יום מאד משמעותי בשבילי, הוא שינה לי את החיים מקצה לקצה והיה יום מדהים ונפלא וכייף לי להיזכר ולהתעסק במה שהיה בדיוק לפני שנה.
אז איך זה שאף פעם לא שמעתי את אמא שלי מדברת איתי על הלידה שלי ביום הולדתי? אולי בגלל מי שהיא? אולי כי עם השנים נוצר איזשהו נתק בין האם לבת. התינוקת גדֵלה ונפרדת, תופסת עצמאות והיומולדת נשאר שלה והאם מנתקת עצמה מהזכרון הכ"כ משמעותי הזה?
קצת עצוב לי שזה ככה.
הייתי רוצה לנסות לזכור את היום הזה בצבעים הכ"כ עזים שהוא עוד צבוע בשבילי. אז נכון, יש בשביל כך את מדור סיפורי לידה ואת מה ש נועה ברקת ו אמא גמדים עושות עם הסיפורים. זה חשוב.
אבל אני רוצה בשבילי, בשביל הבת שלי ובשביל הבנות שיבואו (>ורד מעדיפה לא להתעסק עם בנים, חיתוכים וריבים משפחתיים, עד, נגיד, הילד ה-5<) שישאר הזכרון ואולי להפוך את היום הזה ואת סיפור הלידה למעין מסורת כזו, שתשאיר את הילדות שלי מחוברות למקום ממנו הן הגיעו, או שדרכו הן הגיעו.
זו ה
בשבילי!
משתמשת