חינוך ביתי עצמי

[נעמה_סלע*]

נכתב ב- 7/4/99 (פורסם ב"באופן")
תמיד כותבים פה הורים על ילדיהם הלומדים בבית או נמצאים מחוץ למסגרת חנוכית רגילה ואני רוצה לכתוב עלי ועל השלב בו אני נמצאת– נעמה, בת ½17 ואני עושה לעצמי HOME SCHOOLING.

אני כותבת בנסיון לתת לאנשים מבט על החיים מהמקום בו אני נמצאת ולהציג את עצמי בתקוה שתציגו גם אתם את עצמכם לפני (כמו שאנשים כבר עשו פה על גבי העתון) ונוכל ללמוד אחד מהשני וללכת ביחד וכל אחד בעצמו בדרך משלנו שנראית לנו טובה ביותר.

יצאתי לעולם לחפש פה את הדרך הטובה ביותר, את המקום הטוב ביותר, את הדרך להיות האדם הטוב ביותר. בהתחלה למדתי להכיר את הבית שלי, המשפחה שלי והאנשים שסביבי. אח"כ למדתי להכיר את ביה"ס. המקום לא מצא חן בעיני וגם אחרי שניסיתי בי"ס אחר במודל דומה – לא הייתי מרוצה.
בסוף כתה ט' שמעתי על בי"ס שנשמע לי אידאלי – ביה"ס הפתוח הדמוקרטי בחדרה, בי"ס שנותן כמה שיותר חופש ללמוד את מה שצריך ואת מה שאני רוצה לדעת על החיים. אבל גם שם הגעתי בסופו של דבר למסקנה שזה לא המקום בו אני יכולה "לממש את הפוטנציאל שלי" וגם שם אני "מוגבלת". אז יצאתי מהמסגרת (בתחילת כתה י"א), הלכתי לי בין כל מסלולי המרוצים, המסגרות, ה"צריכים" והבדרך-כללים והשתדלתי לא להכנס לאף אחד. חשבתי שבטח אז, כששום דבר לא יגביל אותי, אני ידע איך לחיות הכי טוב. זאת היתה מסקנה הגיונית מהחינוך שקיבלתי שטען שכולנו טובים ונפלאים ורק צריך לא לקלקל אותנו. אבל למרבה התדהמה והצער – שום דבר מדהים במיוחד לא קרה, לא נפרשה לפני דרך המלך הבטוחה אל האושר וגם לא הרגשתי בתוכי כח מופלא שלקח אותי למקומות שלא תגיע אליהם נפש אדם מוגבל/מורגל. אולי חוץ מלאיבוד, שהוא בעצם המקום הכי מפחיד שקיים על פני האדמה. ניסיתי להיות כל מה שרציתי וללמוד בעצמי כל מה שרציתי לדעת: קראתי ספרים בנושאי טבע וחינוך, התחלתי ללמוד לתפור, התחלתי ללמוד נגרות, נסעתי לכל מיני מקומות ואנשים מעניינים אבל המקום הדרך וההרגשה לא היו מה שחפשתי ואם לא כאן, שאלתי את עצמי, אז איפה בכלל? אז הפסקתי לנסות וכשאני לא עושה משהו אני מסוגלת לא לעשות כלום בכלל, פשוט לא לקום בבוקר וזהו. אבל מסביבי העולם כנראה המשיך לפעול ולהיות המקום בו אני חיה ומדי פעם גם זכר שאני קיימת והזמין אותי להשתתף ביצירתו. היתה תנועת הנוער בה הדרכתי בשנה הקודמת שביקשה את עזרתי או שלחה אותי לסמינר, היו אנשים שביקשו שאשמור להם על הילדים - דבר שאני אוהבת מאוד וכרגע מספק לי חלק גדול מהכנסותי, היתה את תנועת הנוער בה הייתי חניכה שלפחות פעם בחודש ולפעמים יותר ארגנה לי מפגשי סופשבוע ועוד כל מיני דברים שכשאני חושבת על זה עכשיו לא השאירו לי הרבה זמן שבו ממש לא עשיתי כלום ואז אפילו בלי ששמתי לב – נפל האסימון (נכנס הטלכרד). התחלתי לנסות לשנות את המקום בו אני חיה ואת המסגרות שבהן אני בכל זאת שותפה למקום האידאלי, ולפחות בזמן שאני עסוקה ביצירה – אני מצויה לגמרי במקום שאליו אני רוצה להגיע כי המקום שאותו חיפשתי הוא המקום בו אנשים חיים את העשייה הזאת של עולם טוב יותר וכנראה לא המנוחה בסוף הדרך אליו. כמו שתמיד אומרים שהמטרה היא הדרך אליה.
התחלתי בלהכין מסיבת חנוכה לישוב שלי (כפר יהושע), להיות שותפה יותר ויותר בתנועת הנוער בה אני הולכת לעשות שנת שרות בשנה הבאה – להכין הפעלות לקבוצה, להדריך קבוצת ט', להיות שותפה לצוות י"ב ובתוך הצוות להיות מארגנת ויוזמת (דבר שכרגע אני מתמחה בו מכיון שיותר משאר בני גילי ובעצם גם מהרבה אנשים בוגרים שאני מכירה הייתי צריכה ליצור לי את "המערכת" שלי ולהיות האחראית לבצועה), נסעתי לכל מיני "סדנאות מרוכזות ללמידה על החיים" כמו הפגנות הסטודנטים וכנס בין-לאומי באוניב' ת"א של הסוציאל-דמוקרטיה, עבדתי קצת בגנון בתור מחליפה של עוזרת הגננת, עזרתי לארגן התרמה ולא מזמן בחופשת פסח התלויתי לילדה עם נכות ברגליים במחנה של התנועה במושב. מכל ההתנסויות האלה למדתי הרבה דברים שרציתי וגם בעצם יצרתי מסביבי עולם שדומה יותר לעולם שאני רוצה לחיות בו – אפילו רק מעצם זה שיש בו אדם אחד שעסוק בלבנות עולם טוב יותר (אני). ועכשיו בעצם רוב הזמן אפילו בלי שאני יוזמת הדברים שאפשר וצריך ואני רוצה ונהנית לעשות צצים לי לפתע ואני רק צריכה לקחת אותם ואולי זה היה ככה בעצם כל הזמן ועכשיו אני פשוט שמה לב לזה שהם שם.
השינוי לא היה בזה שאני לא לומדת באף בי"ס ולא זה שיצאתי מהמסגרות אלא זה שהפסקתי לנסות לחפש את המקום האידאלי וויתרתי את הויתור הקשה על התקווה למצוא אותו מחכה לי איפשהו והתחלתי ליצור אותו במקום בו אני נמצאת.
ועכשיו אני רק רוצה לעשות עוד וללמוד עוד על המקום אותו אני רוצה ליצור ואת זה אני מקוה לעשות בעזרתכם – כל שותפי למזימה של לחיות בעולם טוב יותר או כמו שאני מבינה עכשיו –לחיות טוב יותר בעולם.

[אמא_לביאה*]

השינוי לא היה בזה שאני לא לומדת באף בי"ס ולא זה שיצאתי מהמסגרות אלא זה שהפסקתי לנסות לחפש את המקום האידאלי וויתרתי את הויתור הקשה על התקווה למצוא אותו מחכה לי איפשהו והתחלתי ליצור אותו במקום בו אני נמצאת.
מקסים!

[נעמה_סלע*]

תודה על התגובות. שמחה שאנשים קוראים אותי

[מיכלונת_פה*]

מקסים!
זו גם המילה שעלתה לי... מהרגע שראיתי את הגריון (גריין?) במעלה מה חדש ולאורך כל הקריאה

[פרח_הלימון*]

כיף לשמוע,אני שמחה בשבילך

[טדליק_נהנאנע*]

כל הכבוד לך. מצטערת שלי לא היה האומץ שלך לקחת אחריות והחלטות כאלה כשהייתי בגילך.
בעצם, עד היום אין לי אומץ...

[שני_הורביץ*]

חמודה את! נהדר שאת כותבת ודרך צלחה. שני הורביץ