חינוך ביתי לא מה שחשבתם

[בוקר_טוב*]

אני שונאת שהם לא מקשיבים לי
אני שונאת שהם אומרים לי "לא רוצה" אני מרגישה שזו שיא החוצפה
אני שונאת שאני אומרת משהו וממש תוך כדי שאני אומרת אותו ממשיכים לעשות
אני שונאת שהם מתפרעים ועושים בלגן
אני שונאת אבל שונאת שהם רבים

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני שונאת אבל שונאת שהם רבים
מאוד מזדהה.במיוחד על הבוקר.
תנו לפתוח את העיניים יא ראבאק...כשהבנות שלי רבות על הבוקר
בא לי לברוח מהבית.
לא מסוגלת להכיל את הדיסהרמוניה הזו. ונכון שזה שיקוף וכו וכו
ובכל זאת - לפעמים זה נותן לי תחושה כמו של ילדה קטנה שההורים שלה רבים
ואין לה לאן לברוח...

[פלונית_כלשהי*]

איך עושים שהדף לא יעלה בגוגל?
כותבים דף מוצנע

[פלונית_כלשהי*]

אני לא יודעת אם להצטער ששמרנו את צביקי בסודי סודות ולא עשינו את מה שצריך מבחינת הרשויות כשהוא היה קטן יותר
למה בעצם היה לכם כל כך חשוב לעשות הכל פרטי?

_אני שונאת שהם לא מקשיבים לי
אני שונאת שהם אומרים לי "לא רוצה" אני מרגישה שזו שיא החוצפה
אני שונאת שאני אומרת משהו וממש תוך כדי שאני אומרת אותו ממשיכים לעשות
אני שונאת שהם מתפרעים ועושים בלגן
אני שונאת אבל שונאת שהם רבים_
אני לא חושבת שיש אמא שאוהבת את זה. אני מנסה להתעלם מזה. אתמול אמרתי לאחד הילדים שינעל נעליים, כי אנחנו יוצאים. הוא העדיף לרוץ במעגלים ולצרוח. התרגזתי בטירוף, אבל זה לא עזר.
בסוף אמרתי לעצמי, לא רוצה לא צריך (אם כי זה לא היה מלווה בשחרור הנפשי המתבקש, עדיין הייתי פקעת של עצבים).
לקחתי את שאר הילדים, ויצאתי, שמתי אותם באוטו. הילד המדובר התחיל לצרוח, לבכות, שלא נשאיר אותו (כאילו שהייתי משאירה אותו). אמרתי לו שהיה לו זמן לנעול נעליים, ועכשיו אנחנו הולכים.
בעודי מארגנת את האוטו, הוא הופיע, עם נעליים, התישב במקומו, והכל היה בסדר (למעט הבכי שעדיין המשיך קצת).

לגבי הריבים, מאד עוזר לי ספר שנקרא אחים ללא יריבות, בטח שמעת עליו. מדבר הרבה על איך להתערב לא לטובת אף אחד, אלא באופן נייטרלי (למשל, "אני רואה שאבריימי מרביץ לאמונה. אבריימי, אתה בטח כועס מאד אם אתה מרביץ ככה. אנחנו לא מרשים להרביץ בבית הזה, אני מציעה שתדברו בינכם" וכולי וכולי. ה"תדברו בינכם" עוזר אצלנו, אבל היה צריך הרבה תרגול לחלק מהילדים, ממש להגיד להם מה להגיד . למשל, תגיד לאמונה שאתה לא רוצה שהיא תיקח לך את הכדור. תגיד לה "אני ממש כועס". ואז הוא צריך לחזור על זה. זה מדבר גם על איך כועסים בצורה נייטרלית בלי להעליב (למשל, זה מרגיז אותי לראות ילדים רבים. זה ממש מוציא אותי מדעתי!!!! מדבר על הרגשות שלך למה שקורה ועל מה שקורה אבל לא מאשים אף אחד). זה גם מדבר על איך להפעיל ילדים ככה שיעזרו בבית (זה משהו שממש שינה לנו הרבה הרגלים ומאד עוזר לי).
חוץ מזה, עוזר לי לעשות מדיטציה בעצמי, אפילו 10 דקות ביום, נגיד בזמן הנקה או כשאני מרדימה מישהו.
ועדיין, קשה, קשה.
עדיין לפעמים אני צורחת, במיוחד בהריון. לפי הקפה של הבוקר, או אם לא ישנתי טוב, לפעמים בא לי לרצוח אותם (טוב, לא באמת באמת, אבל בכל זאת).
יש הרבה עליות ומורדות בחיים. ואני יודעת ממה שאת מספרת שיש לכם הרבה הרבה רגעים טובים. תהני מהם!

[פלונית_כלשהי*]

_ובא לי פשוט לשתוק או להגיד
אמא התקלקלה_
אמא שלי היתה אומרת "אמא מתה!!" בעיתות משבר.
בעיני בעלי זה נורא. אני לא זוכרת את זה כטראומטי במיוחד, אבל לכי תדעי.

[בוקר_טוב*]

_איך עושים שהדף לא יעלה בגוגל?
כותבים דף מוצנע_
וזה שכתבת את זה ככה הפך את זה לדף כזה?

[בוקר_טוב*]

_מאוד מזדהה.במיוחד על הבוקר.
תנו לפתוח את העיניים יא ראבאק...כשהבנות שלי רבות על הבוקר
בא לי לברוח מהבית.
לא מסוגלת להכיל את הדיסהרמוניה הזו. ונכון שזה שיקוף וכו וכו
ובכל זאת - לפעמים זה נותן לי תחושה כמו של ילדה קטנה שההורים שלה רבים
ואין לה לאן לברוח..._
ב-ד-י-ו-ק-!!!
גם בעלי משתגע מזה
הוא שוקל בימים האחרונים לנעול את דלת חדר השינה שלנו אבל אני מנסה להניע אותו מזה

[אין_ייאוש*]

אני מרגישה שאת חוששת מאז מה שכתבתי לבינה אז אל תחששי

החשש לא התעורר בי בעקבות מה שכתבת, אלא שאני יודעת שנימת הדברים אינה עוברת בכתוב, וכיוון ששאלתי שאלות ישירות בנוסח שעלול להישמע מתריס או מקנטר, העדפתי להבהיר את עצמי.
בכל אופן, הכוונה היא למקד.
מאז פתיחת הדף אני מרגישה שנכנסת ללבי: אני מזדהה עם הרבה ממה שאת כותבת, אני שמחה בשמחותייך וכואבת את כאבייך. כמובן שהכול וירטואלי ובכל זאת.
אני חושבת שיהיה לך קל יותר לבחור אם תדעי מה בעצם את מחפשת, וגם הקוראות/ הכותבות האחרות בדף תוכלנה לעזור.

למשל, שיקול שהזכרתי אי-שם לפני הודעות רבות: בבי"ס לא דתי סביר שלא תהיה הקפדה מוחלטת על כשרות כמו טעימה מעוגת יום הולדת שהוכנה ע"י מי מהצוות או צ'ופר חלבי זמן קצר לאחר ארוחת צהריים בשרית.

[בוקר_טוב*]

למה בעצם היה לכם כל כך חשוב לעשות הכל פרטי?
כי לא רצינו להאמין שזה אוטיזם
חשבנו שאלו סימנים דומים אבל שזה יעבור
ככל שהוא גדל הפער בינו לבין ילדים אחרים ניכר וההתנהלות איתו נהייתה יותר מורכבת
הבנו שאי אפשר להתחמק מזה
אני מבינה מהפסיכולוגית שזה סימפטום של לא מעט הורים דרך אגב
ובשבועות האחרונים ראיתי את הסדרה פלפלים צהובים וראיתי שגם שם יש לאמא את הקטע הזה
אין מה לעשות
אתה לא רוצה להאמין שהילד שלך כזה ואתה לא רוצה לתקוע אותו עם התוית הזו במידה וזה לא אוטיזם

[אין_ייאוש*]

תורידי מהקצבה שנקבעת 20% על כך שהילד בחינוך ביתי

אולי זה אומר, שהמדינה מבינה שברגע שהילד בבית נפתר חלק מהבעיות ויש לו יותר פוטנציאל להתקדמות...

[אין_ייאוש*]

הספר הזה?
לא קראתי אבל שמעתי על התאוריה. נשמע מעניין, ונראה לי שהוא די מקובל היום.

[בוקר_טוב*]

לגבי הריבים, מאד עוזר לי ספר שנקרא אחים ללא יריבות,
קראתי אותו אולי חמש פעמים בעבר ולפני כמה חודשים עברתי עליו שוב
כמו המדיטציה-ברגעי משבר אני לא מצליחה להתמקד

[בוקר_טוב*]

עדיין לפעמים אני צורחת, במיוחד בהריון. לפי הקפה של הבוקר, או אם לא ישנתי טוב, לפעמים בא לי לרצוח אותם (טוב, לא באמת באמת, אבל בכל זאת).
מזדהה מאוד

[בוקר_טוב*]

אולי זה אומר, שהמדינה מבינה שברגע שהילד בבית נפתר חלק מהבעיות ויש לו יותר פוטנציאל להתקדמות... happy
חה! איזו אופטימיות! זה כמו ששאלנו את הפסיכולוגית - אם ההנחיות הברורות של ה - DSM שהסימנים לאוטיזם חייבים להתחיל לפני גיל 3
אחרת זה לא אוטיזם אז למה ביטוח לאומי נותן רק שנה רטרואקטיבית להורים מרגע הפניה אליו?
היא אמרה שהיא רוצה להאמין שזה בגלל שהם רוצים לעודד פניה בגיל צעיר על מנת שהורים יטפלו בילדים שלהם כמה שיותר מוקדם
צחקנו נורא

[בוקר_טוב*]

בכל אופן, הכוונה היא למקד.
וזה עוזר לי מאוד, תודה רבה
האמת שיש כל כך הרבה אינפורמציה וזה עוזר לי שמזכירים לי דברים כי בבליל של מה צריך לעשות בדיוק עכשיו וחיפוש פתרונות
אני שוכחת את היתר ואני כל הזמן חושבת איך לתייק את הדברים בקלסר לכתוב אותם ולא מצליחה לחלק את זה לקטגוריות

[מצ'רה*]

_אמא שלי היתה אומרת "אמא מתה!!" בעיתות משבר.
בעיני בעלי זה נורא._
בעיני גם.
לעומת זאת "אמא התקלקלה, הכפתוריםלא עובדים" זה חמוד ועם הומור.

[בוקר_טוב*]

_בעיני בעלי זה נורא.
בעיני גם.
לעומת זאת "אמא התקלקלה, הכפתוריםלא עובדים" זה חמוד ועם הומור._
גם בעיני בעלי גם בעיני למרות שאמא שלי אמרה לנו את זה כל הזמן כשהיינו קטנים
וזה לא היה נורא כל כך דרך אגב..
ולמען הגילוי הנאות-אמרתי את זה לילדי בשני מקרים כשאחד מהם היה בשבת האחרונה

[בוקר_טוב*]

לעומת זאת "אמא התקלקלה, הכפתוריםלא עובדים" זה חמוד ועם הומור.
חה! חברות שלי אומרות שאני אומרת לילדים הרבה פעמים דברים שנשמעים הומוריסטיים ואולי הם לא מבינים אותם בגלל זה

[בוקר_טוב*]

בפלפלים צהובים הם לא ממש מראים את הקשיים עם ילד אוטיסט בבית
היו אולי 2 קטעים בהם מראים את עומרי צועק או מנסה להכות את אמו
חוצמזה שהוא ילד יחיד (יש לו אחות מאוד גדולה אבל מאבא אחר) לשני הוריו
והכל נראה יחסית ממש פסטורלי
כמעט כיף וכדאי להיות אוטיסט לפי הסדרה

[פלונית_כלשהי*]

וזה שכתבת את זה ככה הפך את זה לדף כזה?
כן

[בוקר_טוב*]

_וזה שכתבת את זה ככה הפך את זה לדף כזה?
כן_
נהדר תודה רבה

[בוקר_טוב*]

יש את הרגעים שהם משועממים חבל על הזמן
ואז הם מחפשים מה לעשות
או שהם מבקשים ממני סרט במחשב ואני לא מסכימה
אז הם מחפשים מה לעשות
ומנג'סים לי ומנג'סים ומנג'סים
ושוכבים הפוך על הכורסא
ונשכבים על הרצפה ובוהים ומייללים שהם רוצים את זה ואת זה ואת זה
ואני צוחקת בליבי
ואז כל אחד מוצא לו איזה עיסוק פתאום משהו מאוד יצירתי
למה תמיד חושבים שילדים משועממים זה רע?
אני בתור ילדה תמיד מצאתי מה לעשות אני זוכרת שאפילו אמא שלי אמרה תמיד
שלי אפעם לא משעמם שאני תמיד מוצאת במה להעסיק את עצמי
אהבתי להקשיב לרדיו ולהקליט בקלטות שירים שאני אוהבת ואחכ להקשיב להם מהקלטות
כשאין תכניות טובות ברדיו

לפעמים הם עושים עליי עליהום
וכולם מתנהגים זוועה בבת אחת אבל זוועה
כשאני אומרת זוועה זה באמת זוועה לא צחוק
חשבו על כמות של ילדים שבוא זמנית כולם עושים את הדברים שהכי מעלים לכם את הנרווים
ולא משנה מה אני מנסה לעשות או להגיד כולם ממשיכים לעשות לי כאילו דוקא וצוחקים כמה הם צוחקים
ואז.. ואז....... ואז........ אני מתפוצצת
ואני מעיפה את כולם לחדר ולא מרשה להם לצאת משם בכלל בכלל ואני כל כך רצינית ומפחידה שהם פתאום מקשיבים לי
צביקי נכנס איתם לשם והופך את כל החדר כנקמה אחרי איזשהו זמן אחד אחד מנסים ככה לצאת מהחדר לבדוק דופק
ואני שואגת להכנס לחדר! והם נכנסים וצוחקים
וחוזר חלילה וחוזר חלילה
עד שהם יורדים והכל חוזר להיות נורמלי פחות או יותר
אני לא אוהבת את החלק הזה בלו"ז שלנו וזה קורה אחת לכמה זמן וזה מעצבן ומתסכל

[בוקר_טוב*]

כשאני מתעסקת בכביסות ובאוכל ואח"כ בפינוי האוכל והמטבח אני חושבת לעצמי
איך אפשר גם לתחזק בית וגם ילדים?
זה הרי לא הגיוני לא?
ההתעסקות בבית ובדברים הבסיסיים של כולם לא משאירה לי הרבה כוחות וזמן למשהו
וזה הרי אפעם לא נגמר ההתעסקות הזו
הכביסות אלוקים הכביסות האלה! כמה כביסה?!
איזו עבודה זו הכביסה הזו כמה עבודה
אספי את הכביסה הכניסי למכונה בינתיים מצטברת עוד
הכניסי למייבש או תלי ובזבזי עוד ימבה זמן למקרה שיש זמן לתלות אותה בכלל
עוד מכונה ועוד מכונה ועוד מייבש והכביסה נערמת
קפלי את כל הכביסה והנה הוציאי מהמייבש עוד אחת והכניסי אליו נוספת לייבוש והכניסי עוד אחת למכונה
זה כאילו לא מיישרים עם זה קו עם הקטע של הכביסה
אין ממנה נחת נגיד לכמה שעות תמיד היא ברקע הכביסה הזו

[בוקר_טוב*]

לפעמים יש שקט מהכיוון של צביקי כמו עכשיו למשל ואני יודעת שהוא עושה משהו לא רצוי ואין לי כוח לבדוק
אני מעדיפה לטפל בנזק אח"כ מאשר לקום כי כבר אין לי כוח לקום! פשוט אין לי כוח!

[בוקר_טוב*]

אתה נותן להם את הדברים הכי מגניבים לעשות ויש צעצועים והכל
אבל הם תמיד מעדיפים להתעסק במה שאסור
במה שעושה נזקים
במה שמלכלך ועושה בלגן
להעיף את כל הכריות בסלון לגזור מלא ניירות קטנים בבית
למלא בקבוקי מים עם עלים ואבנים וגירים ובצק והכל נהיה דביק ודוחה
יופי, כימאים חמודים שלי
פתחתי מעבדה לא בית עם משפחה וילדים אמריקאי ומצוחצח כזה

[בוקר_טוב*]

גיליתי מה צביקי עושה איך לא חשבתי על זה
מתעסק במים כמובן הברז פתוח פתוח פתוח ואני צועקת לחדוה
מה את עושה שם עם המים?
והיא אומרת זו לא אני זה צביקי
לצביקי יש קטע עם מים כמובן שלא תדעו חשבונות כמו שלנו
גם ככה בית עם ילדים זה חשבונות מים לא הגיוניים
תארו לכם עם ילד אוטיסט

[בוקר_טוב*]

למה תמיד חושבים שאוטיסטים הם ילדים מפגרים?
"הוא דוקא מבין כשמדבירם אליו" אמרה לי אמי לפני כמה ימים
ברור כי הוא לא מפגר הוא אוטיסט למה לא עושים את האבחנה?
טוב מה אני מאשימה אותם למה שהם ידעו?

[בוקר_טוב*]

כשנפגשתי עם החמודה מבית לורן צחקנו על כל מה שאומרים להורים לילד אוטיסט
איך החינוך שלנו גרוע איך אנחנו לא מציבים גבולות
שהילד מפגר שהוא צריך ריטלין ולמה אתה לא מדבר מה אתה אילם?
מה קרה? לא נאה לך להסתכל עליי?
בלעת את הלשון?
אני אומרת לכם שגם לפני שהיו לי ילדים בחיים לא אמרתי דבר כזה לילד שלא התייחס אליי כשפניתי אליו
זה סוג של אנשים מה לעשות

[בוקר_טוב*]

אתמול דיברתי עם חברה שאחת הבנות שלה אוטיסטית והיא אמרה לי תראי איזה מחשבות מתרוצצות לי בראש
היא אמרה שהיא חשבה על איך חמותה מגיעה אליה ואומרת איך הבית מבולגן ומה זה הכביסה כאן והכלים וכל המגבות
<לבת שלה יש אובססיית מים ומגבות חדשות>
והיא אומרת לי שימי לב איך הפלגתי בדמיון ופנטזתי אותי אומרת לה:
את יודעת מה זה לתחזק בבית כשאת מגדלת ילדה אוטיסטית?
כמובן שאם המצב הזה היה קורה אותה חברה לא היתה אומרת את זה היא רק פנטזה את זה לעצמה
כאילו מן תחושה כזו שאף אחד אף פעם לא באמת יוכל להבין את הקשיים שלך בגידול ילד אוטיסט
הבת שלה במסגרת דרך אגב זה לא קשור לחינוך ביתי

[בוקר_טוב*]

חברה אחרת שלי שהבן שלה אוטיסט ונמצא במסגרת יום מלא ועד שהוא מגיע הביתה עם ההסעה והכל כי המסגרת רחוקה
זה חמש וחצי והיא משכיבה אותו בשבעה שבע וחצי
וקשה לה
קשה לה גיהינום גם השעתיים האלו של הערב גם הבקרים ובמיוחד במיוחד שבתות חגים וחופשות
יש לה גם פיליפינית כי זו אחת הזכאויות שמגיעות כשיש ילד אוטיסט <כמובן שצריך לשלם עבור הפיליפינית זה לא בחינם>
וזה קשה לה
כי זה באמת קשה מעבר לקושי הפיזי וההתנהלותי כי בכל זאת יש בעיית תקשורת
יש קושי רגשי חזק מאוד
אם אומרים שהילדים שלך משקפים לך עת עצמך והם סוג של מראה
מה תגיד אמא לילד אוטיסט?

[בוקר_טוב*]

צביקי החמוד הכין לי קפה
לא משנה שאי אפשר לשתות אותו בכלל לא יודעת כמה סוכר הוא שם לי שם
אי אפשר לשתות אפילו מתוך נימוס
אבל מה שחמוד שהוא הכין לי קפה מיוזמתו
פתאום הוא מגיע אליי עם כוס קפה התרנגול המתוק הזה
ואומר לי
קפה!
איזה חמוד אתה צביקי! תודה רבה לך אני אומרת תוך כדי שאני לוגמת את הסוכר בטעם קפה הזה
ומתאמצת שלא לירוק בשאט נפש
תודה מתוק
והוא הולך לעיסוקיו כאילו זה הדבר הטבעי ביותר שקרה עכשיו

[בוקר_טוב*]

הנה צביקי צורח שהוא רוצה משהו אני חייבת לגשת
אם צביקי רוצה משהו והוא לא מוצא אותו מיד נהיית כאן קטסטרופה

[בוקר_טוב*]

הוא הכין לי ע וד קפה
מקוה שאנחנו לא פותחים כאן חזית של OCD חדש

[פלונית_כלשהי*]

רציתי להגיד לך, שאני מזדהה מאד עם העניין של "אם רק הייתי עושה ככה וככה אולי הכל היה אחרת". אני חושבת שהיכולת שלנו להשפיע היא גדולה, אבל שיש דברים שאין לנו יכולת אמיתית לשנות, בטח לא מהיסוד. לא צריך להיות אמא לילד אוטיסט בשביל שיעבירו עלייך ועל הילדים ועל הבית ביקורת. נשמע שכשיש ילד אוטיסט זה הרבה יותר מוקצן, אבל זה נכון תמיד. לכל ילד יש את הקטעים שלו, שבהם הוא מתנהג לא לפי הציפיות של איזשהו מבוגר, או מביך אותך מול כולם, ואז יש את הביקורת החיצונית של "למה את ישנה איתו\למה העברת אותו למיטה משלו כל כך מהר". או כל דבר אחר שאת יכולה להעלות על דעתך.
בעקבות זה מגיעה הביקורת העצמית, שהיא הכי קשה, וגם לא ביקורת: סתם הרצון שלנו לתקן את עצמנו ולחנך את הילדים כמו שצריך.
אני מתחבטת בשאלות האלו כל הזמן (אם עדיף לעשות ככה ולא אחרת) ואין לי פתרונות....

[פלוני_אלמונית*]

_למה תמיד חושבים שאוטיסטים הם ילדים מפגרים?
"הוא דוקא מבין כשמדבירם אליו" אמרה לי אמי לפני כמה ימים
ברור כי הוא לא מפגר הוא אוטיסט למה לא עושים את האבחנה?
טוב מה אני מאשימה אותם למה שהם ידעו?_

_אם אומרים שהילדים שלך משקפים לך עת עצמך והם סוג של מראה
מה תגיד אמא לילד אוטיסט?_

ומה תגיד אמא לילד מפגר (עם קווים אוטיסטיים) שקראה ועכבה בהזדהות גדולה וחשבה לכתוב דברי נחמה. כנראה שכל אמא לילד עם צרכים מיוחדים, אם הוא נכה ואם הוא אוטיסט ואם הוא רק דיסלקטי ואם הוא עיוור, תמיד מנחמת את עצמה - לא נורא, היה יכול להיות יותר גרוע. לפחות הוא מבין, לפחות הוא לא מפגר. וכמה שאתן צודקות.

[בוקר_טוב*]

אני חושבת שהיכולת שלנו להשפיע היא גדולה, אבל שיש דברים שאין לנו יכולת אמיתית לשנות, בטח לא מהיסוד.
אמת ויציב ואת יודעת מה?
אחת מאחיותי מגדלת את ילדיה איך נקרא לזה.. הממ השיטה ההתנהגותית?
אני משאילה את זה מתחום הטיפול האוטיסטי
והכל אצלם מתוקתק ובית ספר זה בית ספר וגן זה גן וחייבים להיות השגים ויש לוח גדול בבית
ובו יש טבלה עם שמות הילדים וכל ילד מקבל מדבקה על התנהגות טובה ועל התנהגות לא טובה או שמורידים לו או שיש מדבקה שחורה
בסוף כל שבוע ילדים מקבלים מתנה לפי כמות הנקודות ובסוף כל חודש יש גם מתנות על מצבור מדבקות חודשי
יש סדר מופתי בבית וכללים מאוד מאוד ברורים
ילד שקם בבוקר חייב לסדר את מיטתו ומקבל על זה צ'ופר-חטיף או הפתעה
לכאורה הבית שלהם מתוקתק סטייל סופר נני ולפחות אצלנו במשפחה הם מהווים מופת ודוגמא למשפחה מושלמת או שמנסה להתנהל כך
ויש בעיות
מה אין בעיות?
ברור שיש בעית! ויש ילדים שמתחצפים ולא עושים ויש בעיות רגשיות ופיזיות ויש בעיות לא חסרות תודה לאל
אבל הקטע הוא שלסביבה נראה שהדרך שלהם היא הכי הכי ואם יש בעיות זה לא בגלל הדרך וזה ברור
אני מהצד רואה שפשוט בכל דרך שלא תבחר תתקל בקשיים
זו לא סיבה מספיק טובה לשנות את הדרך!
<אומרת לעצמי כן?>


לא צריך להיות אמא לילד אוטיסט בשביל שיעבירו עלייך ועל הילדים ועל הבית ביקורת. נשמע שכשיש ילד אוטיסט זה הרבה יותר מוקצן,
גם זה אמת
אני לא שוכחת את הביקורת האינסופית שהעבירו עליי לפני צביקי ואיך שסבלתי מזה
וגם משהו שכתבת שהוא מאוד מהותי בגידול ילד אוטיסט: הכל הרבה יותר מוקצן
זה כמו ילד רגיל רק הכל הרבה יותר מוקצן
את צריכה להשגיח עליו בדיוק כמו על ילד רגיל רק מוקצן יותר
את צריכה להציב גבולות רק מוקצן יותר
את מקבלת ביקורת רק מוקצנת יותר וכו' וכו'
<אומרת לעצמי בעיקר כן?>


לכל ילד יש את הקטעים שלו, שבהם הוא מתנהג לא לפי הציפיות של איזשהו מבוגר, או מביך אותך מול כולם
היום היה לי את זה עם אחת הבנות
לפעמים אני פשוט רוצה לקבור את עצמי מרוב מבוכה

[בוקר_טוב*]

כנראה שכל אמא לילד עם צרכים מיוחדים, אם הוא נכה ואם הוא אוטיסט ואם הוא רק דיסלקטי ואם הוא עיוור, תמיד מנחמת את עצמה - לא נורא, היה יכול להיות יותר גרוע. לפחות הוא מבין, לפחות הוא לא מפגר. וכמה שאתן צודקות. sad
זה לא קשור לפיגור השכלי זה קשור לחוסר האבחנה לאוטיזם
הרי הבן שלי לא מבין הרבה ממה שמדברים אליו!
זה כמו שאני מסתכלת על הבן של חברה שלי שהוא אוטיסט ואני מרחמת עליה בליבי ואומרת איזה מסכנה מזל שצביקי לא ככה
או על הבת האוטיסטית של חברה שלי שהיא בתפקוד סופר גבוה והיא בת 14 והיא מסתדרת לחלוטין לבד ולומדת בבית ספר רגיל ואני אומרת לעצמי
איזה מסכנה מזל שצביקי לא ככה
וגם על הבן של גיסת גיסתי שהוא מפגר ואני אומרת לעצמי יו איזו מסכנה וכו'
ועל ילד עם נכות פיזית שהוא בסדר גמור מבחינה שכלית ו/או תקשורתית ואני אומרת יו איזה מזל
<ככה אנחנו מתלוננים מתלוננים אבל אם תגידי לנו להחליף את הצרות שלנו בצרות של מישהו אחר נגיד לא תודה>
זה לא קשור דוקא לפיגור השכלי זה קשור לזה שאנשים תמיד חושבים שהוא מפגר כי זה מה שהם מכירים
באותה מידה הם יכלו לחשוב על לקות אחרת אולי תסמונת אחרת אבל הפופולרית זה פיגור אז זה מה שהם אומרים
וזה מה שמעצבן- ששמים אותו בלקות אחרת, לא בהכרח הפיגור עצמו
חוצמזה, יקירתי, אני רוצה לחבק אותך מכאן.
העלית בי דמעות
אני לא מזלזלת במפגרים בכלל ואני מקוה שהצלחתי להבהיר את ההתעצבנות מזה שקוראים לו מפגר ממש כמו אם היו אומרים לו אילם או חירש או לא יודעת מה
זה לא שאני שמחה שצביקי לא מפגר וכן אוטיסט
כמו כל אמא הייתי רוצה שהוא פשוט יהיה נורמטיבי ומצד שני לא הייתי מתחלפת עם אף אמא אחרת בבן שלה
וכל האמהות בעולם זקוקות לחיבוק
אבל את יודעת מה? אני חושבת שאנחנו, האמהות לילדים לא נורמטיבים זקוקות לחיבוק כפול ומכופל
שולחת לך חיבוק חזק חזק ואת מוזמנת לספר ולשתף כאן במה שאת מרגישה

[ענבלולי*]

קוראת אותך. מזדהה עם הרבה. צוחקת גם קצת.
איזה חיים מעניינים יש לנו

[בוקר_טוב*]

תמי גלילי כאן במקרה? רציתי לשאול אותך על בדיקות שיער ועל חוסר במינרלים של ילדים אוטיסטים
את בטוח מבינה בזה
האם את נותנת לבנך תוספים? ראית שינוי בעקבות זאת?
יש איזו תיאוריה שבאופן אוטומטי רצוי לתת להם מגנזיום

[בוקר_טוב*]

לפעמים אני פשוט רוצה לקבור את עצמי מרוב מבוכה
פתאום אני חושבת שאולי גם הם רוצים לקבור את עצמם לפעמים מרוב מבוכה ממני?
אני זוכרת קטעים כאלה מהילדות עם ההורים שלי

[בוקר_טוב*]

איזה חיים מעניינים יש לנו
מעניינים זו דרך מעניינת לתאר את זה
אני נזכרת בנוף ילדותי ואני זוכרת שהיה לי קשה זה לא שהחיים היו רצופים שטיחי עננים רכים ומרופדים
עם פרחים ריחניים בצדדים
אבל FUCK!! מי אמר שהחיים יהיו כאלה מורכבים כשנגדל?!

[בוקר_טוב*]

ואני עוד העזתי לחשוב שלהיות שבורת לב מאהבה נכזבת זה קשה

[בוקר_טוב*]

עכשיו אני חושבת על חברה שנותנת לחלק מהילדים שלה ריטלין
ולא קשה לה? קשה לה! מה, הריטלין פתר לה את הבעיות? לא!
אין אין אין פתרונות קסמים לשום דבר בעולם הזה
לא כדורים לא גישת הזרם המרכזי לא הגישות המוגדרות כקיצוניות
לא גישות הביניים
כל דרך היא קשה נקודה

[בוקר_טוב*]

וכל בחירה שאנחנו עושים יש לה השלכות ויש מחשבות מה היה אילו היינו בוחרים אחרת
<על זה מבוסס הז'אנר של הדלתות המסתובבות לא?>

[ב_עילום*]

מה החכמה לעשות מדיטציה ולהיות בהתבוננות כשאין לך את הלחץ הזה?

מצטטת משפט אהוב עלי במיוחד:
"מי שחושב שהוא מואר, שילך לגור שבועיים עם הוריו"

בוקר טוב- חייבת לאמר לך שגם אני מהעוקבות אחר הדף כאן.

בהתחלה עלו בי שיפוטיות וביקורתיות לכל העניין, לכל הבלאגן והרעש והידהד לי חזק- מה הקטע? למה לא לשים את צביקי או את כולם במסגרות? למה שמישהי תבחר בדרך כל כך קשה??????

אבל עם הדף, מצטיירת דמותך כמישהי חזקה ואמיצה , מעוררת השראה וכך גם הדף שלך...
וזה גורם לי לפתוח את הראש לעוד אפשרויות שלא נראו לי סבירות מקודם... דווקא העובדה שאת כמעט ולא מספרת כאן על כל השאר, מעניין מאד ומסקרן.

אני מתרשמת מהיכולת שלך להיכנס בחיים בכל הכוח ולא לפחד, יחד עם המודעות והפגיעות והקושי הרבים שמועלים כאן. את אמיתית מאד, כאן בדף, אני מניחה שגם בחיים ואני שמחה שאת כותבת כאן.

[בשמת_א*]

_חוצמזה שהוא ילד יחיד (יש לו אחות מאוד גדולה אבל מאבא אחר) לשני הוריו
והכל נראה יחסית ממש פסטורלי
כמעט כיף וכדאי להיות אוטיסט לפי הסדרה_
המממ. לא. זה ממש לא נראה פסטורלי או כיף. נראה על הפנים. כולם במצוקה קשה.

[בוקר_טוב*]

את אמיתית מאד, כאן בדף, אני מניחה שגם בחיים ואני שמחה שאת כותבת כאן.
,תודה רבה! איזו מחמאה וחיזוק הבאת לי!
אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו כי קודם הרגשתי באמת חרא
והיה כיף לפתוח את המחשב ולקרוא את ההודעה שלך

[בוקר_טוב*]

המממ. לא. זה ממש לא נראה פסטורלי או כיף. נראה על הפנים. כולם במצוקה קשה.
צודקת
האמת שהיו לי קטעים רבים שבכיתי נורא
במיוחד הפרידה מטאסאני גמרה עליי ישבתי כאן ויבבתי כמו ילדה קטנה שהרגע נטשו אותה
הבנתי גם מה עובר על עומרי
זה היה עצוב וקורע לב
התכוונתי שהקשיים בגידול של עומרי לא השתקפו
שיקפו יותר יחסים בין אנשים שם <מתתי על אבא של קטנה והמורה לפסנתר>
ומעט מעט מאוד מהקושי שבגידול הילד
שיקפו את התחושות בלגלות שהילד שלך אוטיסט שעם רבות מהן הזדהיתי
כמו מה שהיה עם אמא שלו שהתנגדה לשימוש במילה אוטיסט
כשהוא הלך לאיבוד היא התעקשה להגיד שהוא פשוט לא שומע טוב
זה הזכיר לי שצביקי הלך לי לאיבוד פעם באיזה הפנינג אוי איך שאני נכנסתי לחרדות
וגם ככה אני במקומות כאלה עם מלא אנשים לא נותנת לילדים להתרחק ממני אז רצתי עם כל הילדים בין כולם ועברתי
בין מתנפח למתנפח ודוכן לדוכן כדי לחפש אותו
בסוף פניתי לשוטרים שם
ולא אמרתי אוטיסט
גם אני אמרתי שהוא לא שומע טוב ושהוא מאוד מרוכז אז הוא אפילו לא מגיב לשם שלו
והוספתי שהוא ילד יפה כזה
השוטר הלך לחפש אותו ובאורח פלא מיד מצא אותו
בגינת השעשועים הצמודה יושב ומשחק בחול
אני חיפשתי אותו שם אבל איכשהו הוא נעלם מעיני או שהוא פשוט לא היה שם כשאני עברתי שם

אז כן הקושי של קטן וקטנה משתקפים שם אבל גם מאוד בקטנה יחסית
וההתנהלות עם עומרי לא באה לידי ביטוי כמעט בכלל
אז הנה, תיקנתי את עצמי ותודה לך על העמידה על הדברים

מה את חושבת על הסדרה הזו מנקודת מבטך?

[בוקר_טוב*]

טוב
טיפול בזריקות של ויטמין B12 אבל משהו נקי לגמרי שקונים בבית מרקחת מאוד מיוחד
ויטמינים סינרגטיים או שלא בכל מקרה עלות מטורפת
ניקוי מתכות כבדות בדיקת שיער 1,300 כולל מעמ לפחות מהרשת
טיפולים פרטניים בעלות שנעה בד"כ בין 230-500 ש"ח לטיפול
טיפול בקוצים, טיפולים פוליטיים וטיפולים מיסטיים, טיפול בתא לחץ ותקשור ומה לא
תחום האוטיזם רחב כמו גם הטיפולים המוצעים בו הקצבה בטוח לא מספיקה לכל זה
תחשבו רק על כמות התוספים שצריכים להיות מאוד מיוחדים לילדים אוטיסטים בלי עופרת בלי ג'לטין <כי אדם שבולע כל כך הרבה תוספים ועוד אוטיסט לא צריך ג'לטין זה בטוח>
אל תשאלו מה עוד הציעו לי
טיפול שנקרא פישתה
שאלו אותי מה זה פישתה בבקשה
הנה אני עונה:
זה מכות כאלה בגב עם ענפים וזה 'מוציא את הפחד'
סלחו לי על הזלזול כן? יכול להיות שזה עובד
אבל שאני אקח את הבן שלי לאיזה איש שנותן מכות על גב חשוף עם ענפים?
אני חושבת שרק מזה הוא יכנס לחרדות ולרגרסיה מטורפת
לא מצאו משהו פחות אלים מזה?

[בוקר_טוב*]

צביקי חמוד לא יודעת מה עובר עליו אולי בגלל שהוא הרג היום חזיר ים בטעות
גם הכין לי קפה כל היום כמויות של סוכר עם קצת טעם של קפה הכוונה
וגם בערב פתאום הביא לי את התיק כאילו שהייתי צריכה אותו אבל ראיתי את הרצון שלו לעזור ולפייס אותי
הוא פשוט רצה להיות נחמד לחזיר ים והחליט לעשות לו מקלחת בחמש בבוקר
רק שלחזיר הים היה קר מאוד כנראה למרות שניגבנו אותו והוא מת במשך היום
הסברתי לצביקי שחזיר הים מת
הגופה שלו נשארה בכלוב עד שבעלי חזר כי לא הייתי מסוגלת לעשות עם זה כלום
אבל לצביקי זה לא שינה הוא המשיך להוציא את הגופה ולהחזיק בה
והתעקש ש"הוא ישן" והסברתי לו שוב ושוב שהוא מת ועכשיו צריך לפנות אותו מכאן
לפי התגובה המוזרה של צביקי ידעתי שהוא מצטער על זה וכנראה הוא ניסה לפייס אותי במשך היום בגלל זה
פעם ראשונה שהוא רואה חיה מתה
כשמתה כאן איזו חיה (ציפורים או תרנגולת שנרצחה בידי כלב) בעבר הצלחנו לפנות אותה בצ'יק מבלי שהילדים
יחשפו לזה וזו פעם ראשונה להם שהם רואים חיה מתה
אני לא יודעת כמה זה קשה להם
למשל כשאחד הכלבים כאן נדרס <וגם את זה הם לא ראו למזלנו>
היתה כאן טרגדיה רצינית מאוד
מאוד מאוד רצינית
ילד אחד היה מתעורר בלילות בבכי במשך כמה ימים או מדבר מתוך שינה על הכלב
ילד אחר <צביקי אלא מה?> במשך חודשים רבים היה צורח כל יום שהוא רוצה את הכלב הזה בחזרה!
זה היה קשה מאוד
בינתיים עם חזיר הים מדברים על זהאבל אין תופעות רגשיות מאוד קשות אולי זה יותר קל כי הם ממש ראו אותו מת?

[תמי_גלילי*]

מישהו מכיר את הספר הזה?
אני לא מכירה, אבל לדעתי סיימון ברון-כהן הוא קשקשן שמעולה בהוכחת תיאוריות שהוא המציא...
תיאוריית המוח הגברי הקיצוני היא לדעתי קשקוש מוחלט.

למה תמיד חושבים שילדים משועממים זה רע?
הבעל החכם שלי אומר שלשיעמום יש תפקיד אבולוציוני - הנעה לעשייה, למחקר. הגיוני.
חשוב להיות משועממים מדי פעם .

_תמי גלילי כאן במקרה? רציתי לשאול אותך על בדיקות שיער ועל חוסר במינרלים של ילדים אוטיסטים
את בטוח מבינה בזה
האם את נותנת לבנך תוספים? ראית שינוי בעקבות זאת?
יש איזו תיאוריה שבאופן אוטומטי רצוי לתת להם מגנזיום_
כן, אפשר להגיד שאני מבינה בזה ...
כן, אנחנו נותנים תוספים. כן, הם עוזרים.
אבל לא מתחילים מתוספים אלא מתזונה. לכן קוראים להם "תוספים".
מגנזיום זה משהו שלרוב האוכלוסייה חסר ולא מזיק לתת. נותנים מגנזיום שמחובר לחומצת אמינו - הכי מומלץ זה מגנזיום טאורט.
כן, עשינו קילציה ועוד נעשה (יש כבר מרשמים).
כן, אפשר להוציא על זה הרבה כסף. את כל החסכונות ויותר.
זה המון מידע. יותר ממה שיש לי כוח להסביר כרגע....את מכירה את הפורום שלנו בתפוז? ואת הקומונה שממשיכה את דרכו? אלה מקומות טובים לקבל מידע.

נתקלתי אתמול בבלוג מצמרר בתפוז. למרות שמדובר בסוג אחר של בעיה, הזדהיתי מאוד עם הרבה ממה שהאם (האמיצה, והאמיתית, והחכמה שזה לא ייאמן) כותבת שם. ישבתי וקראתי ברצף את כל הפוסטים (אין הרבה. בלוג די חדש).
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEnt ... 237&skip=1

[בוקר_טוב*]

אבל לא מתחילים מתוספים אלא מתזונה. לכן קוראים להם "תוספים".
עם תזונה אין בעיה אנחנו נחזור לתזונה המקורית שהיתה כאן אם צריך
בלי גלוטן בלי מוצרי חלב למעשה היינו טבעונים עם הקפדה על שילובים נכונים

מגנזיום זה משהו שלרוב האוכלוסייה חסר ולא מזיק לתת. נותנים מגנזיום שמחובר לחומצת אמינו - הכי מומלץ זה מגנזיום טאורט.
אתמול נסעתי לקנות ולא מצאתי את הטאורט <כן כבר נכנסתי לקומונוה וקראתי את זה> אז קניתי איזה נוזל של מגנזיום אני אכתוב כאן אחכ את הרכיבים

מה זה קילציה? אם אין לך כוח רק תפני אותי לאנשהו יש את זה בקומונה?


כן, אפשר להוציא על זה הרבה כסף. את כל החסכונות ויותר.
כן, כבר שוחחתי אתמול עם קרובת משפחה שהנכד שלה אוטיסטית והיא פשוט 'עובדת' בזה
עובדת בלעזור לו כל השנים היא חקרה הכל היא מנסה איתו כל טיפול <הם גם עשו את הטיפול בתא לחץ והיא אמרה שמיד חל שיפור-
אחרי הטיפול הראשון המזכירה פנתה אליו ושאלה אותו משהו והוא ענה לה!>
אז קרובת המשפחה הזו קונה את כל התוספים מארה"ב היא נתנה לי את שם החברה כתבתי אותו משהו עם SEARCH בסוף
היא אומרת שהוא כמו ספוג הכל משפיע עליו לטובה חוץ מ-B12 שעד היום לא השפיע אבל הם יקנו שוב
את הזריקות הטהורות האלה שצריך לשמור במקרר שנותנים לו בירך <את מכירה תמי?>
היא אמרה לי שהכל עולה הון הון הון הון תועפות ולדעתה הם התחילו עם התוספים מאוחר מדי <גיל 6, היום בן 12>

אני אקרא את הבלוג יותר מאוחר בינתיים עלעלתי נשמע סופר מעניין
איך הגעת אליו תמי?!

[בוקר_טוב*]

אחד הדברים שאני שמחה עליו שצביקי בשנותיו הראשונות ניזון בתזונה מתאימה
אתמול כשעשיתי מחקר אינטרנטי בנושא ושוחחתי עם אנשים בטלפון
ודיברתי עם רופא בעניין הבנתי שהתזונה של צביקי השפיעה עליו מאוד לטובה בשנים הראשונות
וכשעשינו חשבון כאן בבית מתי התחיל להיות איתו מאוד קשה וכל האי שקט הנוראי הזה (הוא לא מוגדר היפראקטיבי אבל הוא מתנהג כך)
התחיל כשהוא בעצם נחשף לתזונה של רוב האוכלוסיה
למזלי הוא לא נגע בגלוטן עד גיל מאוחר
אבל מה שכן הוא צרך אבץ ומגנזיום כאן בבית באמצעות תזונה באופן חריג מאוד ואנחנו עוד אז היינו מודאגים בנוגע
לחוסר באבץ ומגנזיום בלי קשר לאוטיזם מפני שראינו שהצריכה שלו של המזונות האלה היא בלתי סבירה
<כמויות של טחינה וכמויות אדירות של עלים ירוקים וחסה>

[בוקר_טוב*]

היתה לו גם צריכה מופרזת של עוד מזונות (ירקות ופירות מסוימים) שהראו בבירור שהוא משתוקק לויטמין A
הוא לא נחשף לקפאין או קקאו בשום צורה עד גיל מאוד מאוחר
לא למוצרי חלב וגם לא לגלוטן
האי שקט והטירוף ההתנהגותי התחיל כשהוא החל להחשף לחומרים האלו

[בוקר_טוב*]

היום הם עצבנו אותי על הבוקר והנה שוב כשאני מסתכלת במרחק של חצי שעה מהעצבים
בעצם הכל היה לטובה על מה כעסתי כל כך?
אז כשהגעתי למטבח הבוקר ראיתי חצי שקית חלב מלאה שמישהו קרע את הקצה שלה עם השיניים
בתוך הכיור ועוד חצי שקית חלב בקנקן ואת שקית החלב שהיתה מאתמול ריקה בתוך הכיור
איך שאני כעסתי
צנצנת מולסה חדשה שגמרו חצי ממנה <זו כבר עבודה של צביקי>
אבקת חרובים אורגנית חדשה שמישהו פתח וחלק שפוך וחלק שהכינו ממנו מלא שוקו חרובים <עבודתו של צביקי>
אוקיי אז כעסתי
אבל מה אני רוצה? הרי רציתי להוריד לכולנו חלב וגלוטן לא? אז העיפו לי חלק מהחלב נו
אפשר לחשוב שזה הפסד גדול נוכח ההשלכות של צריכתו
עכשיו הם כולם עובדים במטבח מוציאים כלים מהמדיח הכניסו את המלוכלכים והם מנקים את השולחן והשיש מכל הבלגן שעשו
זה נשמע שהולכת שם עבודת צוות נהדרת
עוד מעט אני שולחת אותם למיין כמויות של כביסה כדי שיהיה לי קל לקפל

[בוקר_טוב*]

איזה כיף שהגמדים האלה מנקים לי עכשיו את המטבח

[בוקר_טוב*]

הם גם שרים שירים תוטך כדי אני ממש מרגישה כמו שילגיה ושבעת גמדיה

[בוקר_טוב*]

ובדיוק לפני כמה ימים קניתי מדיח כלים בבני ברק כי שלנו שבק חיים וכשדיברתי עם המוכר הוא אמר לי
שמדיח כלים זה לא מכשיר פופולרי בבני ברק כי בבני בררק הילדים שוטפים כלים
אז אמרתי לו שאצלי הילדים לא מדיחים כלים ומדיח זה הכרחי

[אין_ייאוש*]

הם גם שרים שירים תוטך כדי אני ממש מרגישה כמו שילגיה ושבעת גמדיה
אוי! חמודים!!!

[בוקר_טוב*]

אז הם ניקו את המטבח ונתתי להם הנחיות לתת אוכל לכל בעלי החיים בבית ובחוץ
(את הסבב הזה אני עושה בד"כ בבוקר)
עכשיו הם ממיינים כביסה בשירה ולא נחסכות מריבות פתאום רבים לי על בגדים שיהיו בריאים
בכל אופן הם עושים את זה בטיל כי בכ"ז הם כולם ביחד וכשאני עושה את זה לבד זה לוקח לי ימבה זמן
הם כבר מיינו את רוב הכביסה-סל לכל ילד וסל ענק של כביסת ההורים
וסל של גרביים ותחתונים ומגבות עכשיו נשאר לי רק לקפל ממוקד ולהכניס לארון
תוך כדי הפעלתי מכונה ומייבש
סיימו
שלחתי אותם לסדר את החדר

[בוקר_טוב*]

ביקשו הפסקה אני ממש מרגישה סמכותית

[בוקר_טוב*]

האמת שהכל בזכות אבא שלהם
לפני שהוא יצא לעבודה הוא נתן להם תדריך עם הסבר שאמא לא יכולה לעשות את הכל
והוא מבקש שהם ידאגו לכל מה שקשור למטבח ולמה שאמא מבקשת מבחינת סדר וארגון בבית

[מצ'רה*]

_לפני שהוא יצא לעבודה הוא נתן להם תדריך עם הסבר שאמא לא יכולה לעשות את הכל
והוא מבקש שהם ידאגו לכל מה שקשור למטבח ולמה שאמא מבקשת מבחינת סדר וארגון בבית_
איזה יופי!

[בוקר_טוב*]

_אני לא מכירה, אבל לדעתי סיימון ברון-כהן הוא קשקשן שמעולה בהוכחת תיאוריות שהוא המציא...
תיאוריית המוח הגברי הקיצוני היא לדעתי קשקוש מוחלט._
אוקיי אני לא אטרח עדיף בתור התחלה לקרוא משהו חשוב יותר
מה עם FOUR A?

[בוקר_טוב*]

אני עייפה
מרגישה כמו במירוץ עכברים
בבלוג שקישרת תמי היא כותבת את המשפט המדהים הבא (טוב היא בכלל כותבת דברים מדהימים)-

אבל לפעמים בא לי לצעוק לו "לך להזדיין אתה ומצבך הנפשי המחורבן ותן לי להנות מהחיים!". כי בזמן שאני מנסה לבנות את האושר שלך, אני קולטת שאני די מוותרת על שלי. ובזמן שאני מנסה להפוך אותך לבן אדם חם ואוהב, אני הופכת לבן אדם מריר ובודד.

וזה באמת נכון השאלה היא איך מתגברים על זה
אפשר? אפשר להתגבר על זה כשאתה במסע של קושי כדי לדאוג ליצורים שהגיעו באמצעותך לעולם
במסע מטורף של ריצות של מתח של התעסקות כדי לדאוג לאושרם כדי שיוכלו להסתדר בעתיד בחיים
<ולשכוח ממך..> ? לא יודעת
אני מן הסתם לא נראית לילדים שלי הבן אדם הכי מאושר בעולם ותמיד יש את התחושה ממש כמו שהיא כותבת בבלוג
שהם רוצים ממך משהו, שאתה שם רק כדי לתת ולתת להם וזהו
אז מה מקבלים בעצם? למה אנחנו מביאים ילדים לעולם? איפה הנחת והשמחה נכנסות? או במילים פשוטות מאוד:
מה הקטע?

[לימור*]

עכשיו נשאר לי רק לקפל ממוקד ולהכניס לארון
גמני הגעתי לייעול הזה, לאחר שטבעתי בהררי הכביסה המצטברים. (גם לאחר הייעול אני טובעת, אבל קל לי יותר להוריד את המפלס)
כמו ששיעמום בונה
כך גם צורך במשהו - בונה

אני מן הסתם לא נראית לילדים שלי הבן אדם הכי מאושר בעולם
אני בטוחה שהדמות הזו, שאני מקרינה לילדים שלי, משפיעה המון על עיצוב אישיותם
מקווה שאצליח להזכיר לעצמי לאזן.
פעם הבת שלי (הרגישה מביניהן) אמרה לי: "אני לא רוצה להיות אמא. זה נראה לי קשה"....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבתי שעכשיו מתאים להעתיק לך שוב:

_ואז צביקילה סובב את הראש ושאל אותו
מה רצית שמוליק? את הכדור שמתחת לקלף?
פתח את החגורה הביא את הכדור שהיה על רצפת האוטו כנראה מתחת לקלף אני לא יודעת
נתן לשמוליק ואמר תוך כדי
בבקשה שמוליק



אני עומדת מולו ומנפנפת בידיי וחוזרת על הדברים שלו באותו טון בהם נאמרו (יותר נכון נצרחו)
ושואלת אותו אבל למה אתה מפעיל את הפלופלו שלך לאן אתה חושב להמריא?
הוא צוחק וממשיך בנפנופים ובצרחות
הנה אני חושבת לעצמי
לצביקיל'ה שלי חוש הומור והוא מבין את חוש ההומור שלי גם
הוא מסוגל לעצור רגע ולהבין שאני מחקה אותו ולצחוק על זה



והוא אומר
אמא גם אני רוצה ללכת לבני עקיבא


נכנסתי אליו לחדר
חיבקתי אותו חזק חזק חזק והוא באופן מפתיע חיבק אותי כי צביקי לא מחבק בחזרה
הוא ככה מניח את הידיים בלי כפות הידיים והפעם הוא חיבק אותי_

[אין_ייאוש*]

אוף, תמיד אני שוכחת לכתוב את שמי כשאני בעבודה...

[פלונית_כרגע*]

אוקיי נדהמתי מרשימת הטיפולים,
אני מניחה שזה עניין של גישה,
אנחנו והוא במקום אחר וממש לא בעיניין של 3/4 מהדברים שכתבת,
אנחנו מסורתיים, בעיקר טיפולים פרא רפואיים.
מצטערת, הרבה דברים נראים לי שרלטנות.
מכבדת אתכם על הבחירה

[בוקר_טוב*]

_אנחנו מסורתיים, בעיקר טיפולים פרא רפואיים.
מצטערת, הרבה דברים נראים לי שרלטנות.
מכבדת אתכם על הבחירה_
על איזו בחירה לא הבנתי? כשכתבתי מיסטיים ופוליטיים וכו' זה היה בצחוק את יודעת..

[בוקר_טוב*]

פעם הבת שלי (הרגישה מביניהן) אמרה לי: "אני לא רוצה להיות אמא. זה נראה לי קשה"....
והיום הבת שלי אמרה לי שהיא לא רוצה להביא ילדים...

[בוקר_טוב*]

אין ייאוש
תודה שהזכרת לי בדיוק עכשיו לאחר שכעסתי על צביקי בצורה בלתי רגילה
הוא נשך את אח שלו ביד
נמאס לי מהאלימות שלו
כל היום הייתי סביבו הכנסתי אותו לתוך שק וקפצתי איתו על כדור פיזיולוגי בקושי רב! הוא כבד בצורה מטורפת
אין לי מושג איך עשיתי את זה בכלל ועשינו שוב ושוב ושוב
ושיחקתי איתו כל היום והקראתי לו סיפורים וזה נורא קשה כי הוא לא יושב בשקט
וציירנו וכתבנו דברים וכל זה כשהוא תוך כדי זז מזיז ידיים ממלמל מילמולים
עשיתי לו אמבטיה וישבתי לידו גם זה היה קשה כי היו מאבקים על פתיחת הברז שוב ושוב
והשפרצות מים והרגשתי שאני נותנת את כל כולי
אחר כך הקראתי ליתר הילדים מלא סיפורים וכל כך התעייפתי נשכבתי לנוח
אחרי רבע שעה שאני במיטה
נכנסה אליי שפרה בצרחות זוועה
הוא נשך אותה באצבעות נשיכה מאוד רצינית
בכלל אני מרגישה שאני לא מצליחה להסתדר עם האלימות שלו עם הנזקים שהוא עושה בבית
היום הוא גרם לסתימה בשירותים וצריך להזמין שרברב
כמויות המזון שהוא מבזבז כאן אדירות
הוא לא מוצא את עצמו פשוט לא מוצא את עצמו ולא מעסיק את עצמו באופן רציף
וגם כשאני מנסה להעסיק אותו זה קשה נורא
שלחתי למחלקת החינוך מכתב מאוד חריף אתמול שבעלי אמר שזה היה ממש לא הכרחי
אבל בעקבות המכתב חזרה אליי ראש המדור כמובן שלא הצלחתי בכלל לענות לטלפון עם הילדים רק שמעתי את ההודעה היא גם חזרה אליי במייל

[בוקר_טוב*]

זה המכתב שכתבתי להם בעצבים לאחר שהשארתי מיליון הודעות ולא חזרו אליי
הגעתי למנהל האזורי ורק לאחר שפניתי אליו במייל הוא כיתב את כולם וציין שאני בידיים טובות
ואז טרחה גברת מנהלת המדור להשיב לי שהיא שלחה את הניירת שלנו לועדת השמה חריגים
לבקשתי שתתן לי את מספרי הטלפון של מזכירות ועדת החריגים בירושלים היא לא ענתה
גם לא לטלפונים
גם לא לסמסים
עוד מעט עבר חודש
הבהרנו את דחיפות העניין בראשונה אז כתבתי להם את המייל הזה שזיכה אותי סוף סוף בתגובה לאחר שפניות קודמות במייל ואחרות שציינתי לא נענו:

אני מבינה שאני לא זכאית להתייחסות למייל, או לטלפונים, או לסמסים.
הבהרתי שהעניין דחוף והעיקר המשפט "אתם בידיים טובות".
רצוי לא לדבר אלא לעשות.
ביקשתי הפניה לגורמים האחראים על ועדת השמה חריגים. האם זו בקשה מופרזת?
האם קשה, למרות עומס העבודה, להקליד לי את מספרי הטלפון הרלוונטים על מנת שאוכל לטפל בעניין קצת יותר טוב ממה שאתם עושים?
הבן שלי אוטיסט ואני צריכה ועדת השמה חריגים,
העניין דחוף אבל כנראה למי שיושב שם זה לא בוער כל כך כי לא כואב איפה שלא כואב. הרי כל העניין הוא בסך הכל רצון טוב שכנראה חסר למישהו מכם.
"ואהבת לרעך כמוך" מתחיל במקרה המקצועי שלכם בלהתייחס להורים כמו שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם בתור הורים ולראות בילדיהם כאילו היו ילדיכם עם אותו יחס שהייתם רוצים שיקבלו.

[בוקר_טוב*]

כאלה פקידים שה' יעזור..
אני מתקשרת לטלפון שההיא השאירה לי בהודעה
ועונה לי מזכירה אני מבקשת את ההיא אז המזכירה אומרת לי
"היא סיימה להיום"
אני מבקשת להשאיר הודעה היא קוטעת אותי ואומרת לי להתקשר מחר בבוקר <מנסיון לא עונים שם בד"כ אולי בגלל שצלצלתי עכשיו ענו כי חשבו שזה קרוב או משהו>
אז אני אומרת לה: כל כך קשה לקחת הודעה?
היא אומרת לי בעצבים : מה ההודעה????
ואני מוסרת את שמי

[בשמת_א*]

_אני לא מכירה, אבל לדעתי סיימון ברון-כהן הוא קשקשן שמעולה בהוכחת תיאוריות שהוא המציא...
תיאוריית המוח הגברי הקיצוני היא לדעתי קשקוש מוחלט._
לא יודעת אם הוא מעולה בהוכחה. קראתי ספר שלו על התיאוריה (נדמה לי שהיה לו שם אחר מהספר הזה...) ולא השתכנעתי בכלל.

וחוץ מזה

[בוקר_טוב*]

תמי גלילי רציתי לשאול אותך שאלה שעלתה בי עם קריאת הבלוג שצירפת
היא מתארת את ההתנהגות של הבן שלה ואת תוצאות האבחון ואני שואלת את עצמי מה ההבדל בין זה לאוטיזם
אני יודעת שהפרוגנוזה יותר טובה בלקות רגשית מאשר באוטיזם אבל איך עומדים על ההבדל באבחנה?
ואז אני רואה איזו תגובה שלך לאחד הפוסטים שלה בטור ליד ואני רואה שהיא הגיבה לך את הדברים הבאים:
ההפרעה הנפשית של הבן שלי מאד דומה בהתנהגות של ילד עם אספרגר. ההבדל מתבטא בזה שההתנהגות שלו אינה נובעת ממקום של "חוסר הבנה של כללים חברתיים" אלא של עיוות של הכללים שהוא מבין היטב לשימוש הפנטזיות שלו...
והנה השאלה מתחדדת בי...

[בוקר_טוב*]

לא יודעת אם הוא מעולה בהוכחה. קראתי ספר שלו על התיאוריה (נדמה לי שהיה לו שם אחר מהספר הזה...) ולא השתכנעתי בכלל.
כדאי מאוד שלא אקרא אותו אם כך
אני עשויה לראות בכל גבר אוטיסט לאחר הקריאה..

וחוץ מזה hug
תודה בשמת

אתמול בעלי אמר לי שאנחנו צריכים לרשום את כולם למסגרות שאני תמיד לוקחת על עצמי דברים שהם הרבה מעל הפופיק שלי
ואמרתי לו בסדר בסדר תעשה את זה
אבל הוא רוצה שאני אעשה את זה
חלק מהילדים מאוד רוצים ללכת למסגרת וחלק הטילו על זה וטו מוחלט
אני שואלת את עצמי מה נכון לעשות
נכנסתי לקישורים של בתי ספר באזור שלנו ורעדו לי הידיים פשוט רעדו
בעלי שאל אותי שאלה רצינית
מתי לאחרונה היתה כאן תקופה ממושכת שהיה כאן טוב שהיה כאן רגוע בלי כל הטירוף הזה והצעקות והייאוש?
הוא צודק
מעטים הימים שבאמת נחמד לאורך כל היום

[בוקר_טוב*]

העניין שאני שוב מזכירה לעצמי שדברים כאלה יכולים לקרות גם עם בית ספר ברקע
אנחנו הרי בתקופת לחץ מטורפת לגמרי עם הכל וזה לא רק האבחון של צביקי והפגישות והתהיות
יש עוד דברים שעומדים אצלנו על הפרק דחופים מאוד הקשורים בבית ובפרנסה
בבנק במשכנתא בתינוק החדש זה כמו סיר לחץ כאן
אז מה? זה לא היה בא לידי ביטוי עם בית ספר?
אבל בבית ספר אולי היה להם שינוי אוירה?
אני נזכרת שוב בנוף ילדותי ואני נזכרת בתקופות כאלו אצל הוריי כשאחד האחים שלי היה זקוק לטיפול אינטנסיבי של
שנתיים עקב לקות פיזית והכל היה ממוקד בו
בית הספר לא היווה לי מקום מפלט
להפך
רציתי להיות יותר בבית ובבית הספר חשתי אבודה ועצובה
אני נזכרת בעוד תקופה בה אבי נפל מבחינה עסקית-כלכלית ומוולוו ופיג'ו חדשות
עברנו לפיאט ישנה וחבוטה מקרר בלי מותרות והרבה מאוד מתח וצעקות בבית
בית הספר לא היווה לי מפלט בתקופה זו
להפך
רציתי להיות יותר בבית
אבל אני לא הילדים שלי והילדים שלי מעולם לא התנסו בגן או בבית ספר
אז מה אני משליכה עליהם את הרגשות שלי מבמת ילדותי?

[בוקר_טוב*]

אבריימי התחיל לקצוץ ציפורניים לאחרונה וזה מאוד מטריד אותי
ושמוליק..שמוליק התחיל להתנהג כמו תינוק ממש וזה כולל דיבור תינוקי ועיוות מילים כך שהוא מחסיר אותיות
כמו ילד קטן שמדבר ולא ילד בגילו

[בוקר_טוב*]

לעתים אני אומרת לעצמי שלא הייתי צריכה להביא ילדים בהפרשים קטנים יחסית ולא הרבה ילדים
2 ילדים בהפרשים גדולים והכל היה נראה אחרת אבל שוב זה הדשא של השכן
אצלנו יש הפרשים ענקיים בין ילד לילד כי אמא שלי רצתה לתת לעצמה מרווח נשימה ולכל ילד את הזקוק לו
ביני לבין אחי יש הפרש של 6 שנים למשל
ומה? לא הרגשתי בודדה? לא הרגשתי חרא בילדות? זה שינה משהו?
יש אנשים שלא חושבים על זה אצל בעלי יש הפרשים סבירים מאוד בין אח לאחות - 3-4-5 שנים של הפרש
ויש שם אחים שעוד מדברים על הילדות החרא שלהם ויש כאלה שבכלל לא חושבים על זה וזה לא מעסיק אותם

[בוקר_טוב*]

יש דברים שנאמרים בטון מסוים שגורמים לך לצחוק ולהשתעשע כמו אתמול כששפרה
יצאה מהחדר שלי לאחר שלא הסכמתי לה משהו
ואמרה לאח שלה "האמא המעצבנת הזאת" והטונציה היא כזו שזה מצחיק
אבל יש כאן את שמוליק שכשהוא יגיד דבר כזה זה יעלה לך את הסעיף
למה? כי הוא יגיד את זה בעסיסיות וארס ורעל ורוע כזה שאת תרגישי שהוא אחד כזה כפוי טובה ומסית
ואני מנסה כל הזמן להתעלם מהטונציה שלו ולחשוב כאילו שפרה הרגע אמרה את הדברים

[בוקר_טוב*]

אחת האחיות שלי התקשרה אליי לפני כמה ימים ובכתה על איך שהיא מדברת לילדים שלה
איך שהיא משחררת מהפה מילים כל כך קשות ברגעי כעס ושהיא מרגישה שזה אשכרה מהבית
וזה נכון גם אני כזו ובעלי מעיר לי על זה כל הזמן שנאי אומרת לילדים דברים קשים מאוד ברגעי כעס
גם אני אחכ יושבת עם רגשות אשם בחדר ומתפללת שתדרוס אותי משאית על הבוקר וכל זה ייגמר
אני אומרת לעצמי מה אני מעבירה לילדים שלי את מה שהורינו עשו לנו?
ומסכנים הורינו
מה? להם לא עשו את זה? הרי הם לא רעים זה לא נבע מרוע זה נבע מחולשה מקושי
אבל זה השפיע עלינו ועיצב את אישיותנו וזה יוצא החוצה בדיוק כשאנחנו בני זוג והורים
והנה
לא רק שלא היינו בחינוך ביתי
היינו בפנימייות! כל שבועיים סופש בבית בסך הכל ותראו איזו השפעהQ

[בוקר_טוב*]

ואז עולה בי עוד מחשבה
על איך שמסגרות החינוך מהוות את המשקל הכי פחות רציני בהשפעה על חיינו
הרי אני לא אזכור את הטיול שעשיתי לאילת עם החברים בכתה ח' <שזה משהו שחבר ילדות שלי שגר לידנו
וכל הזמן מגיע אלינו כל הזמן מזכיר לי ואין לי שום זכרון מזה>
אני אזכור את הטיול שעשינו עם ההורים לסחנה ואיך נסענו כולנו ברכבת
ואני אזכור את הכל בפירוט
איך נרדמתי על ברכיו של אבא ברכבת והוא ליטף לי את הראש ואיך עשיתי שם פיפי תוך כדי שינה וזה היה מצחיק
כי אבא איכשהו הצליח להרטב מזה <כנראה שהיה לי הרבה פיפי>
אני אזכור איך אבא קשר לי חולצה שלו על הראש כדי להגן עליו מפני השמש
אני אזכור איך אמא היתה לוקחת אותי לשוק ולים וכמה אהבתי וחיכיתי לזה
ואיך היינו נוסעות באוטובוס לבריכה
מי זוכר את טיולי בית הספר בכלל בכזו חיות?
ואז אני אומרת לעצמי
אוקיי
אז יש כאן תקופה של לחץ
והיו כאן תקופות ארוכות ויפות מאוד מאוד והמון טיולים עם הילדים ואיתי ופעילויות מגניבות
גם עכשיו יש אבל הן יותר מתובלות בסיר הלחץ מאשר הלחץ מתובל בהן
ושרנו שירים ועשינו הצגות ועשינו יצירות מהממות ונסענו לבקר אנשים ונפגשנו עם חברים
ועכשיו אנחנו בתקופת יובש ולחץ ומתח
אז נו?
לפחות הם איתנו
לפחות יש את התיבול של הדברים הטובים עם המשפחה
הרי משפחה מהווה לך גב וחוסן ומשפחה זו עסקת חבילה עם הטוב ועם הרע
אני צריכה לטפל בעצמי בעניין של הכעס זה ברור

[בוקר_טוב*]

מישהי מבית לורן אמרה לי לפני כמה ימים כשהבעתי את חששותי מהתפתחות אוטיזם אצל התינוק החדש
שהיא מקוה שיהיה לי ילד יותר טוב
זו היתה מן פליטת פה עקב חוסר נעימות ומבוכה שלה והבנתי אותה
אמרתי לה שזה לא עניין של יותר טוב שצביקי הוא לא רע
שהוא מאתגר שזה יותר קשה
ואז שאלתי את עצמי שוב שאלה שחוזרת על עצמה
מה צביקי הביא איתו אליי
איזה שעור
אז כן אני אדם פחות דוגמטי היום אולי אפילו אגיד שהפכתי להיות שברירית
הוא פתח לי את הראש ואין ספק שהיצירתיות בהתנהלות איתו זה לא משהו שנכנס בגדר נורמטיבי
מעניין-אמהות לילדים אוטיסטים שנמצאות כאן (תמי גלילי המזוהה היחידה?)-
מה הביא איתו הילד האוטיסט שלכן מעבר להתמודדות הקשה?

[פלונית_כלשהי*]

ויש שם אחים שעוד מדברים על הילדות החרא שלהם ויש כאלה שבכלל לא חושבים על זה וזה לא מעסיק אותם
ויש כאלה גם באותה המשפחה, אחים שהיה להם טוב ואחים שהיה להם רע.

[פלונית_כלשהי*]

אני רוצה להתייחס ברשותך לעוד דבר שעלה כאן, וזו האשמה שאת מרגישה. מעבר לזה שבאמת קשה, נראה שהרבה מעשים שלך עוברים דרך הפריזמה של "הועיל לצביקי או לא הועיל לצביקי". כמו למשל להתלבט אם מצבו היה יותר טוב אם היית שולחת למסגרת או לא או עושה כל מיני דברים אחרים בדרך. ויש גם נסיון להצדיק את עצמך בפני האשמה: הנה, היה טוב, זה כן עזר וכו'.
אני חושבת שכמו שכתבתי לך קודם, כל אמא מכירה את הדברים האלו. תממיד תמיד יש משהו שלא ממש בסדר, או לא ממש כמו שהיינו מצפים, ואצל אוטוסיטים הכל כל כך יותר מוקצן, שמשהו הרבה יותר בסיסי לא בסדר.
אבל, אני חושבת שבמקרה שלך כרגע, זה הילוך סרק. כל כך הרבה אנרגיות על מה היה אילו ומה היה ככה, ומה טוב ומה לא טוב.... נקרא לי שזה כבר חורג מגבולות השיפור העצמי, וסתם נכנס לייסורים ואשמה.
אני לא יודעת איך נפטרים מזה. אולי פשוט להגיד לעצמך ולאשמה שלוחשת לך השכם והערב: אני האמא הכי טובה שיש לצביקי, בחרתי את מה שבחרתי ובחרתי הכי טוב שיכולתי.

אגב, רציתי לשאול קודם והתביישתי: מה בעצם המטרה של כל הטיפולים? המטרה הסופית האולטימטיבית?
זה לא קשור ישירות לצביקי, אלא באופן כללי לילדים אוטיסטים. אני שואלת האמת בעקבות הסרטון שמישהי קישרה למעלה על סומה. אני לא מבינה יותר מדי באוטיסטים, אז יכול להיות שזה מגיע מבורות מוחלטת, אבל התחושה שעלתה לי בעקבות הסרטון היתה שהם לא יכולים לתקשר בערוצים הרגילים, של שפת גוף ושפה, שזה ערוץ שכאילו חסום אצלם. ושסומה מצאה ערוץ אחר, ושבמקום לנסות לפתוח את הערוץ החסום, היא פותחת נתיב אחר.
אני אכתוב במילים אחרות: הרגשתי שאצלנו (האנשים ה"נורמלים"), הערוץ העיקרי הוא בשפת גוף ודיבור, אבל שהאוטיסטים לא מתקשרים בו ולא מבינים דרכו. והרגשתי שברגיל מוקדש המון מאמץ לפתוח אצלם את הערוץ הזה, כי כאמור, זה הערוץ העיקרי. אבל הרגשתי גם שיש איזו טעות בגישה, ושמנסים לפתח את הצד הכי חלש שלהם, במקום לנסות לפתח ערוצי תקשורת אחרים שאולי כן יאפשרו להם לתקשר (כמו שלמעשה אני מתקשרת איתך עכשיו).
דרך אגב, אני חייבת להגיד שמהמעט שאני כן יודעת על אוטיזם, זה נראה לי נוירולוגי לגמרי. זה לא אומר שאי אפשר לשפר, רק שבאמת אין מקום להלקאה עצמית כמו שאת עושה לעצמך....

[לימור*]

מי זוכר את טיולי בית הספר בכלל בכזו חיות?
בדיוק!
בית ספר זו תקופה מעורפלת ומטושטשת שמלמדת טכניקה הישרדותית של ריחוק מהלב. (ביזבוז של זמן חיים יקר שמשליך גם על החיים אחריי תקופת בית הספר- להשקפתי)
כי כאשר אתה נמצא כל-כך הרבה זמן בעולם זר אתה מתרחק מעצמך וכתוצאה מכך, ביתרת החיים אתה (במקרה הטוב) מנסה שוב להתקרב ללב שלך,
וכדי לעשות זאת צריך לעבור שכבות של התגוננות שנבנו להן לתלפיות. וגם אם הצלחת לעבור אותן, אתה לא בטוח שהגעת לדיוק שבך.

מקווה שהייתי ברורה

[בשמת_א*]

[אני לא אמא לילד אוטיסט, שיהיה ברור]
אבל יש משהו שמאוד מעסיק אותי, והוא, איך פועל המוח שלהם? איך הם חושבים? איך הם רואים את העולם? איך הדברים והאנשים נראים להם, מהזוית שלהם? זה ממש מציק לי, כי אני רוצה להבין ולא חושבת שאני יכולה לדמיין אפילו. לא משנה כמה קראתי. וגם, נראה לי שכל אחד מהם יש לו קוקטייל אחר בראש...

[אין_ייאוש*]

_מתי לאחרונה היתה כאן תקופה ממושכת שהיה כאן טוב שהיה כאן רגוע בלי כל הטירוף הזה והצעקות והייאוש?
הוא צודק
מעטים הימים שבאמת נחמד לאורך כל היום_

העניין הוא שגם אצלנו שכולם ממוסגרים - קשה להגיד שעוברים עלינו ימים רגועים...
כלומר, פה ושם כן, אבל לא מעט שלא.

[טוהר_אהבה*]

בשבילך באהבה בשמת:
מעתיקה חלק מהטכסט בתקשור מתודעת העל שעוסק בשאלת החיברות ומשתמש בדוגמת האוטיזם: (יש בטכסט שימוש במונחים שאולי לא מובנים. אם מישהו מתעניין אשמח להסביר)


http://www.zeevaviraz.co.il/59480/%D7%A ... 7%A4%D7%9C
לקראת סוף העידן הרצון של תודעת העל (המחשב המרכזי של הבריאה) הוא להביא לידי איזון בין תסריטי ההתפתחות האישית לבין תסריטי החיבור. לכן כאשר תודעת העל יושבת עם הבמאי (חלק הנשמה) היא בודקת את ההישגים בשני התסריטים, במידה ויש חוסר איזון תודעת העל מציעה לתת יתר משקל או לגמרי לוותר על אחד מהתסריטים כדי להשיג מה שיותר מהשני.

לדוגמה אם ניקח ילד אוטיסט אנו נראה כי אין לו קשר סביבתי מאחר והוא לא ירד עם תסריטי חיבור, את זה הוא כבר פיתח מספיק. לעומת זאת הם חכמים והפיתוח הפנימי האישי שלהם הוא גדול כי הוא מגיע עם תסריט אישי חזק על חשבון תסריט חיבורים. ככל שכמות האנרגיה שהושקעה בתסריט החיבור היא קטנה יותר, כך תסמיני האוטיזם גדולים יותר. אך זה לא רק מתבטא באוטיזם, זה יכול להתבטא בכל אחד שהוא מתרחק מהסביבה ומרגיש בודד ולא מתחבר בקלות עם אחרים. כל אלו שיש להם קשיי תקשורת במידה זו או אחרת, תסריטי החיבורים שלהם מושקעים פחות אנרגטית.

לעומת זאת יש את הצד השני, זה שהזניח את תסריטי החיבור והפנה את כובד ההשקעה האנרגטית יותר לעצמו, מצב זה מביא את האדם למשחק שבו הוא יחפש את הסביבה ולא יפתח את עצמו כמו הרבה מהפוליטיקאים שהם תמיד בחברת אנשים אך הם עצמם לא מתפתחים בצורה מלאה ומושלמת. כל אלו שמוכנים לתת למען הסביבה ושוכחים את עצמם, תסריטי ההתפתחות האישית שלהם מושקעים פחות אנרגטית. כל תסריטי החיבורים שאנחנו יורדים איתם בכל צורה וסוג באים לתת לנו הזדמנות ללמוד ולהתפתח, כל אחד בהתאם למה שהוא השיג לאורך כל העידן, לכן אין טעם גם להשוות תסריט של אחד לתסריט של שני, המטרה היא להבין כי כל אחד מאיתנו מגיע עם יכולת אחרת שמאחוריה עומד ניסיון שונה וכל זה מתוך הבחירה המתמשכת שלנו בעולם החלום.

וגם, בלי קשר:

יוסי יוסף לוי הוגדר בילדותו, עד גיל 11, כלוקה באוטיזם.
לאחר עבודה רוחנית בה הצליח לאמן את האונה השמאלית שלו, הצליח ליצור שפה
שאיתה הוא עוזר לילדים אוטיסטים ולא רק. מתקשר עם נשמות של קרובי
משפחה, מעביר סדנאות בתקשורת חוויתית בדרך ייחודית.
http://www.youtube.com/watch?v=INUjl6yvhpc