התמודדות עם הפלה טבעית

[שגית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נמצאת כרגע בעיצומה של הפלה טבעית בשבוע 7 לאחר שהתחילו דימומים והעובר נמצא ללא דופק.
ממש עצוב לי ומרגישה שעולמי חרב עליי. כל כך רציתי את ההריון הזה והיו לי ציפיות וחלומות אחרי האולטרסאונד הראשון שבו ראיתי את הדופק שלו וכמה ימים לאחר מכן הלב נדם, דופק כבר לא היה.
מרגישה ריקנות, חוסר שליטה , התפרצויות בכי בלתי פוסקות והרגשה של חלל עמוק.
מדוכאת עוד יותר מהמחשבה שבעלי לא רוצה לנסות הריון נוסף, ככה שגם אין לי במה להתנחם.
אשמח אם תשתפו בחוויות שלכן ואיך אתן התמודדתן או עדיין מתמודדות עם הפלה טבעית.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שגית, אני קוראת את מה שכתבת ומרגישה אותך....
היתה לי הפלה טבעית בשבוע 12. כשהגענו לשקיפות עורפית הסתבר שלעובר אין דופק כבר 5 ימים.
זה לא היריון ראשון, יש לי 3 ילדים, אבל זה היריון שרציתי הרבה זמן ולקח לי מעל שנה לשכנע את הבן זוג שלי.
מרגישה שהשעון מתקתק, שאני כבר מעל 40... אני באבל. גם בוכה המון, לא מפסיקה לחשוב על זה. זה קרה לפני מעל חודשיים.
מה שעוד קשה זה שבמשפחה המורחבת מצפים לתינוקות גם מהצד שלו וגם מהצד שלי.
ואני ככ רוצה, ואני יודעת שהקנאה היא לא רגש טוב, ועדיין מחנק בגרון וכאב עצום, ובדידות... הרבה בדידות
מגלה עוד ועוד נשים שזה קרה להן, ועדיין כואב. הרבה עצב ובדידות.

[באה_והולכת*]

שגית לבי איתך, האובדן תמיד קשה. אני אחרי 4.... כל אחד יחיד ומיוחד...אמירה מאד יבשה... הזמן יעשה את שלו מאידך תני לך גם זמן להתאבל טבעי לגמרי... עייפה אבל מזדהה...