התלבטות אם לנתק קשר עם חברה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצטערת אם יש כאן חריגה מהנושאים המקובלים כאן, אבל מאוד מאוד הייתי שמחה לשמוע עצות חכמות ברוח האתר. זה עניין שמאוד מציק לי -
יש לי חברה די חדשה (אני מכירה אותה בערך חצי שנה) וזמן קצר אחרי שהתיידדנו היא התחילה לספר לי דברים איומים על חייה. ילדות קשה מנשוא (התעללות נפשית, גילוי עריות, סמים) ומצוקה קשה בהווה (רצון עז להתאבד). אני חייבת להודות שגם לי לא קל בחיים, אני לא אדם חסון במיוחד מבחינה נפשית ויש לי הרבה פצעים פתוחים מהעבר. כמו כן יש לי שני ילדים קטנים ואני מרגישה שכל המשאבים שברשותי מוקדשים לטיפול בהם.
שאלתי היא כזאת - מאוד מאוד הייתי רוצה לנתק את הקשר עם החברה הזאת. אני מרגישה שהחברות הזאת מתישה אותי ושמאוד קשה לי להכיל אותה. מצד שני, אני חוששת לה, היא בודדה מאוד ואפילו שאלה אותי כמה פעמים - "את לא תיעלמי לי, נכון?" והבטחתי שלא. בסוף כל שיחה אתה אני מרגישה מרוקנת, עייפה ועצובה. כשהיא אומרת לי "אני אוהבת אותך" אני אומרת, אוטומטית, "גם אני אוהבת אותך", מחשש להעליב אותה (היא רגישה ופגיעה מאוד).
יש למישהו עצה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היא מקבלת איזשהו טיפול מקצועי? אם לא - ניסית להציע לה?
(זה נראה לי השלב הראשון בין אם תתנתקי ממנה ובין אם לא. כמובן בשבילה, ורלוונטי גם בשבילך לדעת אם היא מקבלת טיפול)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על התגובה

כן, היא מקבלת תרופות אנטי-דיכאוניות וגם טיפול פסיכולוגי. לדבריה הפסיכולוגית שלה כבר לא מועילה לה והיא רוצה להחליף אותה.

אם הקשר איתה לא עושה לך טוב, אני בעד לנתק.
עם כל כמה שזה עצוב, את לא אחראית לה. וגם לא אחראית לבחירות שלה במקרה שהיא תחליט להתאבד.
(קרה לי פעם עם חבר שאיים להתאבד אם אפרד ממנו. לקח לי זמן להבין ולהחליט - אבל נפרדתי, תודה לאל.)

כמובן שכדאי לנסות לעשות את זה כמה שאפשר בעדינות.
אבל מעבר לזה - את לא אחראית.
את אחראית על החיים שלך.

לפעמים נדמה לנו שאמפתיה ועזרה לזולת באה על חשבוננו.

זוהי חשיבה שמונעת מפחד ומאמונה שהמשאבים הנפשיים שלנו מוגבלים ולכן לא כדאי "לבזבז" אותם על אנשים אחרים.

אבל האמת היא שאהבה היא אנרגיה שמכפילה את עצמה. כשנותנים באהבה מקבלים אותה בחזרה פי כמה. אולי לא מייד, אבל בהמשך זה מגיע.

כן, זה דורש מאיתנו אומץ ואמונה. אבל המאמץ הזה תמיד משתלם.

אני בהחלט מודע לקשיים ולזמן המצומצם. ובכל זאת, הקשבה לקול הפנימי שזורע בנו פחד, במקום לקול האמיץ שבתוכינו, היא שגיאה נפוצה. היא מחזקת בנו את שריר הפחד ומצמצמת את עולמינו במקום להרחיב אותו.

שימי לב כמה שפר מזלך בהשוואה לאותה חברה. הנה ההזדמנות שלך לתת באהבה ולהרחיב את טווח האפשרויות והחוסן הפנימי שלך.

לא לחינם הרבה אנשים מרגישים שהעזרה שהם נותנים לזולת תורמת להתמודדות שלהם עצמם עם קשיים ובעיות.

אהבה היא ההשקעה המשתלמת ביותר!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה שהגבת! לאחרונה גם אני נוטה לגישה הזאת (ועדיין ההחלטה לא הבשילה).

נשמעת דילמה לא נעימה.
מסכימה עם אהבת שעדיף לנתק באלגנטיות.
לומר שאת מאוד עסוקה ולא פנויה לשיחות ומפגשים. אולי לאפשר תחילה קשר רק דרך המחשב או וואטצאפ ולאט לאט להעלם יותר ויותר עד שתבין את הרמז.
נשמע שהיא שואבת ממך אנרגיות מיותרות ומרוקנת אותך.
את לא חייבת להיות איתה בקשר, מותר לך להקיף עצמך בסביבת אנשים חיוביים ומפרים.
בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכולכם - אהבת עולם, זווית ראייה נוספת, אל הלב.

עוד נקודה למחשבה.

ייתכן שהקושי שלך נובע מתחושת אשמה שאם לא תעזרי לה יקרה אסון.

אבל, זוהי תחושה לא מוצדקת כי את אינך אחראית למצוקותיה של חברתך. כפי שציינת היא גדלה בתוך משפחה מתעללת שבאופן עקבי רצחה את נפשה כבר בשלב הילדות המוקדמת וצימצמה את יכולותיה לעמוד בכוחות עצמה.

ולכן היפטרי מתחושות האשמה.

מי שאשם הוא רק ההורים שלה, לא את. בשום אופן אינך קשורה לגורלה המר.

עם לב טהור ונקי מאשמה מזוייפת, יש לך פה הזדמנות ענקית לאהבה אמיתית.

_מסכימה עם אהבת שעדיף לנתק באלגנטיות.
לומר שאת מאוד עסוקה ולא פנויה לשיחות ומפגשים. אולי לאפשר תחילה קשר רק דרך המחשב או וואטצאפ ולאט לאט להעלם יותר ויותר עד שתבין את הרמז._

אני אמנם כתבתי לעשות את זה כמה שיותר בעדינות,
אבל אני ממש לא מאמינה בהתחמקויות 'עד שתבין את הרמז'. לא לזה התכוונתי.
זה הדבר הכי משפיל ולא מכבד שיש לדעתי.

אני באופן אישי מעדיפה שיכבדו אותי ויאמרו לי את האמת, גם אם היא לא נעימה.
ואולי כדאי לסמוך על כוחות הנפש של אנשים כאשר אומרים להם את האמת.
שוב, לא מתחת לחגורה - אבל אמת פשוטה במילים פשוטות. את עושה את שלך. והשאר זו אחריות שלהם.
וכמובן גם לא לזלזל באינטליגנציה שלהם.

בקיצור, אני מאמינה בלומר דברים באופן ישיר.
לא בוטה אבל ישיר ואמיתי מהלב.

_אני אמנם כתבתי לעשות את זה כמה שיותר בעדינות,
אבל אני ממש לא מאמינה בהתחמקויות 'עד שתבין את הרמז'. לא לזה התכוונתי._

לי עשו זאת כנראה , וזה פוגע ובוטה... משפיל ולא מכבד.

מסכימה עם המשפט הזה
ואולי כדאי לסמוך על כוחות הנפש של אנשים כאשר אומרים להם את האמת.

פותחת הדף, אנא בחרי לך כינוי (כך נהוג כשפותחים דף. הוא יכול להיות אפילו זמני).
ואני מסכימה עם כל מה שאהבת עולם אמרה.

אנא העבירי הדיון לדף קיים:

איך יוצאים מקשר שלילי עם חברה

או לאחד

או שאולי נמחוק את ההוא

. בסדר, סימנתי את השני כדף למחיקה. הוא לא התפתח.

_לפעמים נדמה לנו שאמפתיה ועזרה לזולת באה על חשבוננו.
זוהי חשיבה שמונעת מפחד ומאמונה שהמשאבים הנפשיים שלנו מוגבלים ולכן לא כדאי "לבזבז" אותם על אנשים אחרים._
לטעמי לא תמיד. לפעמים באמת האמפתיה באה על חשבון אנרגיה קצובה (גם אם זו רק תחושה, אני מעדיפה לכבד את עצמי ואת המצב). ומנסיוני:

הייתי בהריון ראשון, עייפה ומאד לא שקטה. היא השאירה לי הודעה במשיבון ולא מיהרתי לחזור באותו יום. בטלפון הבא היא פשוט צרחה עלי איך אני מעזה לא להתקשר חזרה.
הזמנתי אותה לבית קפה ואמרתי לה (בעדינות כפי שיכולתי) שנכון לזמן נתון זה אני לא יכולה להיות בקשר. היא בכתה וצעקה, פשוט רתחה. איכשהוא ידעתי מבפנים שזה הדבר שצריך היה להעשות.
בדיעבד הבנתי כמה נסחטתי רגשית בקשר הזה. הסיטואציה האחרונה היתה רק הקש ששבר...

עוד סיפור אישי.
את מתארת מצב שהחברה התנהגה אלייך בגסות ובניצול. במקרים כאלו כדאי מאד שתהיי אסרטיבית, תקשיבי לעצמך, ואם צריך תבהירי לה שאין לך כרגע כוח נפשי אליה.

אבל, בהודעה של פלוני אלמונית לא היה שום רמז לסחיטה רגשית או גסות מצד החברה.

אם לא נעזור לחברים כשהם מרוסקים כי זה מעיק קצת עלינו. מי יהיה שם בשבילנו כשהגלגל יתהפך?

כמובן שצריך להתאים את המינון ליכולות שלנו.

אבל כשניגשים לפתור את ההתלבטות הזו מאהבה מגלים שהיכולות שלנו גדלו.

השאלה היא לא פשוטה, בשבילי האינפורמציה קצת חסרה.
האם באמת את מרגישה מנוצלת? היא מתקשרת יותר מדי ובשעות לא מתאימות?
יוצא לפעמים שאת רוצה לסיים איזו שיחה והיא לא מאפשרת? או שהיא אדם טוב ומתחשב
שרואה בך כתובת לפרוש מולה את המצוקות שלה?
זה שאת מרגישה מרוקנת, בטוח לא עושה טוב לאף אחת מכן, השאלה, במקרה והיא לא מנצלת
או מניפולטיבית, האם אפשר פשוט להתאים את מינון הקשר שיעשה טוב לשתיכן.
אני מסכימה עם זווית ראיה נוספת שמנתינה לזולת אפשר גם לקבל המון ולהתמלא, חבל להפסיק משהו
שיכול להיות טוב לכל הצדדים.
יכול להיות שאת עכשיו בקשר שנוצר "החזקה" ואולי אפשר לנסות לחשוף את החולשות והקשיים שלך,
נגיד הקושי לטפל בילדים וכו' זה גם ייתן לה אפשרות לתמוך בך וייתן מקום למצוקות שלך וכך אולי כבר לא תרגישי מרוקנת.
חשוב שהקשר יהיה מאוזן.
תנסי גם להיזכר בתחילת הקשר, האם בהתחלה שתיכן הייתן מעוניינות, או שהיא יזמה את הקשר? האם יש בה דברים שאת אוהבת?
האם היו רגעים בהם כן קיבלת מהקשר, נהנית ממנו? איך בכלל הפכתן חברות? האם נסחפת או ממש בחרת בה כחברה?
הרבה פעמים התשובה טמונה במקום הזה.
בכל אופן אם מנתקים קשר, אז רק בצורה מכבדת וישרה. בשום אופן לא "לתת להבין את הרמז"!
אלא אם כן מדובר באדם נורא שלא מסוגל להבין דיבור מכבד וישיר ומציק מאד.

_יכול להיות שאת עכשיו בקשר שנוצר "החזקה" ואולי אפשר לנסות לחשוף את החולשות והקשיים שלך,
נגיד הקושי לטפל בילדים וכו' זה גם ייתן לה אפשרות לתמוך בך וייתן מקום למצוקות שלך וכך אולי כבר לא תרגישי מרוקנת.
חשוב שהקשר יהיה מאוזן._

מסכימה.
אני ניתקתי קשר עם חברה אחרי ששמתי לב שהיא כל הזמן שוטחת בפניי את מצוקותיה אבל לא מקשיבה למה שאני מספרת וכל הזמן מחזירה את השיחה אליה.
אחרי שאמרתי לה מספר פעמים שזה מפריע לי, והיא אמרה שהיא תשתדל לשים לב, וזה חזר על עצמו -
הרגשתי שהקשר לא מאוזן ולא טוב לי ואמרתי די.

אם תשתפי אותה בחייך ובקשייך, ותשימי לב שהיא מקשיבה ואכפת לה - האם זה יוכל לשנות את התמונה?

כל אחד לפי יכולתו.
אני בסיטואציה עם חברה שסתם היה
לי קצת משעמם ומעיק ופגישות ארוכות מידי ניתקתי קשר אחרי שיחה גלויה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי קצת חזרה על דברים שנאמרו אבל בכל זאת:
ציינת שתי אפשרויות - לנתק את הקשר או לא לנתק. אולי קיימת גם אפשרות להמשיך בקשר אבל להגדיר באופן ברור את הגבולות שלך. האם אפשרות כזו מתאימה לך? את כותבת שהתכנים הקשים הופיעו אחרי חצי שנה של היכרות. האם לפני כן כן היית מרוצה מהקשר? אם כן - אולי לומר לה במפורש שאת שמחה להיות חברה שלה (רק אם זה נכון!) אבל מבקשת שהחברות לא תעסוק בתכנים מסוימים כי את לא כתובת מתאימה בשבילם.

באופן טבעי

באופן טבעי