הפלה טבעית מעצימה

[מדבר*]

שלום לכולם-אתמול עברתי הפלה טבעית בבית,לפניה תוך כדי וגם אחריה נעזרתי רבות בסיפורים שקראתי כאן,זה חיזק אותי ונתן לי בטחון בדרכי ורציתי לשתף במה שעברתי מתוך תקוה ואמונה שזה יעזור לאחרות.
אני בת 41,בנזוגי בן 46,יש לנו 3 בנות נפלאות וגדולות (הקטנה בת 8 )ומזה כשנה מנסים להביא עוד ילד לעולם באהבה.לפני כ-9 חודשים התחיל הריון עם דימומים קשים והתברר שהיו 2 הפריות אך ההריון לא החזיק,בשבוע 6 התחיל דימום חזק שנמשך יומיים ובסופו יצא גוש קטן של רקמה וזה נגמר.
בתחילת מרץ 2012 גיליתי שאני בהריון לאחר איחור של מספר ימים,השמחה היתה גדולה אך גם החששות,נחכה ונראה.עד שבוע 10 חיכינו ולא סיפרנו לאף אחד ואז הלכנו לאולטרה סאונד-יש דופק!אמנם העובר מתאים לשבוע 9 אך הרופא המקסים אמר שזה לא משמעותי בשלב זה,והכל בסדר.היינו בעננים,סיפרנו לבנותינו ולעוד חברים ומשפחה.
ההריון המשיך להתפתח,כבר עברו הבחילות והתחלתי להתאושש ולהתחזק,גם הבטן גדלה ונהיתי הריונית מיום ליום.
סוף שבוע 13,אני בבית עם הבנות,רואה סרט-פתאום שמה לב למיחושים מוזרים בבטן ובמפשעות,אולי משהו שאכלתי?תחושה עמומה שמשהו לא בסדר,מנסה להרגיע ולשכנע את עצמי שזה כלום.לפני שהולכת לישון הולכת לשרותים,ובניגוב רואה-דימום.ל-א!פורצת זעקה מגרוני,אבל זה כן.מודיעה לבנזוגי שיבוא הביתה מהר,בינתיים מתישבת לקרוא על דימום בהריון באתר,מנסה להתעודד אך כאבי מחזור\צירים קלים שמורגשים בגב תחתון ובטן מספרים לי שזה הולך להגמר.הדימום לא ממשיך והכאבים קלים,הולכים לישון.בבוקר הכאבים מעט מורגשים יותר ומקבלים אופי של צירים,הדימום רק בניגוב.בנזוגי מציע שניסע לרופא במקום לשבת בבית ולחכות שמשהו יקרה,אני יודעת בדיוק מה הרופא יגיד-אין דופק והפניה למיון,אבל מסכימה להצעה לטיול בוקר.
הרופא ראה שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח השבוע 10,כנראה קצת אחרי האולטרה סאונד,הוא הלך לישון..
הוא אומר שזה הגיל,שהכל בסדר אצלנו ופשוט להמשיך לנסות,ונותן הפניה לגרידה בבי"ח.למה לא לחכות להפלה בבית,אנחנו שואלים-והרופא המקסים לא שולל זאת על הסף,מסביר שבשלב הזה העובר כבר בגודל של 5 ס"מ וצריכים להיות מוכנים נפשית לפגוש אותו כשהוא יצא,מזהיר מסכנה אפשרית של איבוד דם מסיבי ומשאיר את הבחירה בידינו.יוצאים,הולכים לשתות מיץ גזר ותפוזים בבית קפה ומחליטים לנסוע הביתה.בשלב זה הצירים מתחזקים ומצטופפים,מגיעים הביתה ואני למקלחת-כמו בלידות שלי,זזה מתחת למים החמים ומתחיה.
שתיים בצהריים,הצירים נהיים כואבים ממש ואני צריכה את בנזוגי לידי שילחץ ויעסה וילטף,אנחנו צוות מיומן בלידת בית והוא עושה את זה מדהים.אוהבת אותו ואנחנו ביחד לגמרי,זה משמח ומחזק.אחרי כל ציר יוצא קצת דם,מדי פעם קריש אך אני כבר לא חוששת-מרגישה שהרחם עובדת נכון ומתכווצת וכבר לא חוששת מאיבוד דם היסטרי.
בכל זאת,הצירים מתעצמים וכואבים ואני מתעיפת,אין את האדרנלין של "תינוק בדרך",רק השלמה שקטה עם מה שקורה.בהתאם למה שקראתי באתר,אני מקפידה לשכב הרבה עם רגליים למעלה,גם במקלחת,על מנת שיגיע דפ לראש ולא תהיה נפילת לחץ דם-עוזר ומומלץ.אחרי כשעתיים אני מרגישה יציאה גדולה של דם,הולכת למקלחת ומגלה שהתחתונים רטובים אך לא בדם-מי שפיר.זו פעם ראשונה שיורדים לי המים בלידה...עוברת לי מחשבה:האם זה אומר שהעובר יצא ללא השק?ממשיכה הלאה,צירים תנועה קולות מים..בסביבות חמש אחה"צ מסתובבת בבית ופתאום מרגישה גוש יוצא ממני,רצה לשירותים,מנגבת-על הניר המוכתם בדם עובר יפהפה,מושלם.4 ס"מ עם פנים,ידיים רגליים וכל מה שצריך.קוראת מיד לבנזוגי ואנחנו מתרגשים ביחד-מלטפים,מסתכלים,נראה שזה בן..מצלמים אותו,נפרדים.שמנו אותו על משטח קשיח ועטפנו בבד לבן,כתבתי"היה שלום אהוב" ומאוחר יותר בנזוגי קבר אותו מתחת עץ חרוב הסמוך לביתנו.אני כ"כ שמחה ומודה על כך שפגשנו אותו ונפרדנו ממנו לשלום,זו מתנה ענקית.
לאחר מכן תחושת הקלה גדולה,כמו אחרי לידה-מתקלחת,נשכבת במיטה,פוגשת את בנותי ומספרת להן,הן בסדר כי אנחנו בסדר.ההתכווצויות ממשיכות עוד שעתיים,עם דימום רב,אני יודעת שהרחם מתכווצת ומתנקה ופשוט נחה ושותה הרבה תה פטל-סרפד עם דבש,אוכלת פירות.לאחר כשעתיים הכול נרגע וכל הבית שקט וקצת חגיגי,אני בוכה וגם צוחקת,חברה באה לבקר ואני מרגישה מוקפת באהבה ומוגנת.הולכים לישון ביחד במצב-רוח טוב.
היום שאחרי-נחה,מעכלת,משלימה,מתאבלת.לוקחת את הימים הבאים למנוחה והתחזקות-אני אחרי לידה.
מודה על כל מה שהיה ומתפללת שעוד יהיה..תודה על ההקשבה.

[עדי_ל*]

כתבת כ"כ יפה ומרגש.
הזכרת לי את החוויה שלי ואת תחושת עוצמת הגוף היודע, החגיגיות והאבל.
נשמע שאת יודעת לתת לעצמך את מה שאת צריכה כעת ושאת מוקפת במשפחה מקסימה.

[מדבר*]

עדי-תודה על ההתיחסות הרגישה והמרגשת,אכן מרגישה ברת-מזל במשפחתי ובחיי.