החיוניות שלי חלק שמיני

בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

<הדיון נערך, ולכן הודעתה היפה של בשמת עשויה להיראות קצת תלושה. אבל היא לא. היא מגיעה אחרי שהצפתי כאן בלבול בין גישתו של ווסטון פרייס לפלאו, ומבהירה היטב את הדברים.>

הפליאו לא צמח מווסטון פרייס, וגישתו שונה. אני במקרה קראתי בעיון את כל ספרו עב הכרס במקור, וכן את כל האתר שהוקם.
כמו כן קראתי לא מעט טקסטים שעסקו בפליאו.
זה באמת לא אותו דבר.

ווסטון פרייס עשה מחקר מקיף ביותר, שבדק אוכלוסיות אמיתיות שונות ברחבי העולם. אגב, הוא גם בדק גולגלות היסטוריות של בני אדם שאכלו תזונה מסוגים שונים, אבל זה שולי במחקרו.
הוא התמקד במדדים העיקריים הבאים לבריאות (לא מיציתי):
  1. בריאות השן והלסת. באוכלוסיה בריאה לא נמצאו חורים בשיניים (למעט מקרים נדירים ומאלפים), הלסת התפתחה באופן שלם, עם מנשך נכון ועם מקום לכל השיניים בלסת.
  2. בריאות השלד והגוף, בחינת מבנה, עמוד השדרה, עצמות הפנים, עצמות האגן, בריאות כללית, סבילות לקור ועוד.
  3. תיפקוד אישי וחברתי.
  4. לגבי נשים: בריאות בהריון ובלידה.
האוכלוסיות השונות אכלו תפריטים שונים זה מזה באופן בולט:
לדוגמא, אוכלוסיות כפריות שחיו מבודדות במרומי האלפים השוויצריים אכלו בעיקר מוצרי חלב מהעיזים והפרות שלהם, שיפון שגידלו בהרים, מעט כרוב וחסה וירק אחר בעונה הקצרה שלא מכוסה שלג, ומעט בשר (בערך פעם בשבוע כמות קטנה).
בניגוד אליהם, אוכלוסיה מבודדת שחיה באחד האיים הבריטיים (לא בטוחה אם האי מאן או אחר), חיה אך ורק על כל מה שהגיע מהים (דגים, פירות ים וכו', כל מה שניתן למאכל) ועל שיבולת שועל שגידלו על גגות הקש שלהם בעזרת העשן של האח שלהם שהשתחרר מהבית דרך הגג (הוא עשה שם ניסוי לגדל שיבולת שועל בלי העשן ומצא שהיא לא הצליחה להתפתח. היה רכיב מסוים בעשן שסיפק תזונה לשיבולת השועל, ובלעדיו אי אפשר היה לגדל אותה באי העירום הזה או להפיק ממנה ויטמינים ומינרלים מספיקים).
את אלה הוא השווה לאותן אוכלוסיות בדיוק שנחשפו כבר למזון "מודרני" כגון שוקולד, שימורים, ריבה, סוכר לבן, קמח לבן, אורז לבן ועוד.

אלה רק שתי דוגמאות מתוך הרבה, לסיבור האוזן.
אז בניגוד לתפיסות הפליאו שמעמידות מודל אחד בלבד של אדם קדמון, פרייס מדבר על אוכלוסיות שונות שכל אחת מהן מוצאת את תזונתה הבריאה בסביבתה.
הוא גם תאר אוכלוסיה שחיה על בשר צייד בלבד (יבשתי, וללא גידול בעלי חיים), אוכלוסיה שבתזונתה יש קטניות, ועוד.
הוא חקר גם את ההבדלים וגם את המשותף.

אז אם יש לו אוכלוסיה שחיה מצויין על תזונה שמבוססת על מוצרי חלב, ואוכלוסיה שחיה מצויין על תזונה שמבוססת על מוצרי הים - זה אומר ששתי האפשרויות האלה קיימות ותקינות במין האנושי. השאלה הפרטית היא, מה מתאים לכל אדם באופן אישי.
באתר שמנסה להפיץ את המחקרים והמסקנות של פרייס, יש הרבה התעסקות בסוגיות הגנטיות - למי טוב לאכול איזה סוג של תזונה. כי היום יש הרבה אנשים מעורבבים, שאין להם מושג מה "התזונה המסורתית" שלהם.
יש שם מחקר שמראה, למשל, מה קרה לאינדיאנים כאשר כלאו אותם בשמורות ואסרו עליהם לצוד את מזונם. כל התזונה המסורתית שלהם פשוט נאסרה עליהם. במקום זה סיפקו להם קמח לבן וסוכר לבן בכמויות, ולימדו אותם לאכול לחם ועוגות.
טוב, נגמר לי הזמן.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

בשמת, תודה רבה על זה!

אם אני מבינה אותך נכון, את אומרת שהאמירה המרכזית של פרייס כאן היא שהתזונה צריכה להיות מותאמת אישית לכל מיני נסיבות, ושאין קשר הכרחי בין הביולוגיה האנושית הכללית שלנו לבין התזונה הנבחרת שלנו (בהינתן כמובן לא אוכלים מתועש אלא אוכל אמיתי).
בשביל להגיע למסקנה כזו כיום צריך בסך הכל קומון סנס (בימינו אנו, כן? אני מבינה איך זה יכול היה להיות מאוד חדשני ומרתק בתקופות אחרות). אנחנו יודעים היום מזה שהעולם פתוח ורחב והמידע זמין, שאנשים משגשגים על תזונות ממש הפוכות בעקרונות שלהן.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

איפה הדיון שפעם התנהל על ציר עצמות?
יש לי עצמות מעולות וטריות ואין לי מושג איך להכין את זה.
הבנתי שצריך בישול של חמש שעות לפחות, אבל כמה מים אתן שמות? יש לי קילו עצמות פרה.
התוכנית שלי היא לבשל אותן הרבה זמן ואז להוסיף בשעה האחרונה ירקות.
זה יעבוד? זה רעיון טוב?
הומית*
הודעות: 61
הצטרפות: 06 ינואר 2016, 22:32

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי הומית* »

לא קראתי השמצות של צלצול, רק חוסר הסכמה על עקרונות של שיטות תזונתיות.
גם אני לא.
מה שכן קיבלתי פה, בתור קוראת בלי דעה מוצקה בנושא, הוא בזלזול בהדיוטיות שכמותי. האמת, זה מאוד הקפיץ אותי.
_צריך, אם המטרה היא להפיץ מידע ובטווח הרחוק לשנות הרגלים של תרבויות שלמות. ברור לי שלזרמים מסוימים בפליאו יש כזאת מטרה. מהפכת בריאות.
האם זה ישים? זו כבר שאלה אחרת, אבל ניפוץ מיתוסים ופחדים, כשהוא מבוסס על מדע זו הדרך שמסתמנת כקורית כרגע. הורידו מידת הפחד מביצים וחמאה, זה כבר הישג לא מבוטל לדעתי._
האמת שלכן כל כך חשובה, שעדיף לשקר העיקר להחדיר לי את האמת הכל כך חשובה הזאת. (וזה לא משנה לי אם מדובר בטבעונות, צמחונות, פלאו, פראנה).
מצטערת אבל אני בשום אופן לא מקבלת את זה. אני לא רוצה שיסבנו אותי בשם אף עקרון, אידאולוגיה, או עובדה מדעית שלדעת כמה בלי נתנת להפרכה. באותה מידה, אני מבטיחה לא למכור סיפורים לאחרים מתוך נסיון לשכנע אותם במה שאני מאמינה.
חוץ מזה, זה יותר מרגיש כמו לנפץ מיתוסים עם מיתוסים אחרים.
מאוד מעניין לקרוא פה את ההתנסויות השונות של נשים עם התזונה שלהן. זה נותן הרבה רעיונות לנסיונות אישיים. רק שמתוך הדיון הזה עולה, האם יש פה נשים שיוסיפו קצת פרטים לסיפורים שלהן מתוך נסיון להצליח יותר בשכנוע?
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

ציר עצמות - אני מכירה המלצה לשפוך על העצמות חומץ תפוחים אורגני ולתת להן לשבת איזה שעה לפני הבישול. זה אמור לעזור למינרלים שבעצמות לצאת אל הציר. טרם התנסיתי אישית בהמלצה הזו אבל חשבתי להעביר הלאה.

נדמה לי ש תמי גלילי מנוסה בהכנת ציר, היא נתנה לי פעם המלצה לגבי הכנתו. האופן שאת מתארת נשמע לי מצויין להכנת הציר, ואם אינני טועה רצוי לבשל לפחות 12 שעות אבל לא יותר מידי (לפי תמי).
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

לגבי כמה מים - אם אני אגיד לפי העין זה יעצבן פה מישהי? :-D פשוט שמים בסיר וממלאים מים. אפשר לזרוק פנימה איזה חתיכת בשר טובה ושמנה, זה מוסיף המון לטעם.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

הומית - מה?
דיון עם גוגוס בדף הבית שלה הוא לא הסברה לגבי פליאו או כל תזונה אחרת. את הדברים שציטטת כתבתי אליה כי אני יודעת שיש לה רקע ומודעות לנושאים הספציפים האלה. לא היה צורך בהסברים אחרים או לינקים מדעיים כי גוגוס מכירה את זה. לא היתה פה כוונת שכנוע למי שלא מכיר את הנושאים.

זה מזכיר לי שיחה קצרה עם חבר שהיה פרמדיק ומכיר טוב אנטומיה. דיברתי איתו על מערכת מאוד ספציפית בגוף והשפעות נרחבות שלה. התשובה שלו היתה "אני לא מאמין שזה משפיע עד כדי כך". האם הכל בסוף עניין של אמונה?
(לא).
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

שמנדובה, תודה רבה.
בינתיים לא התעצלתי לעשיתי חיפוש ברשת ומצאתי המלצה לבשל 48 שעות לפחות עצמות פרה.
אין מצב בעולם שאני מבזבזת את כל הגז הזה על ציר. זה נראה לי ממש פשע.
אני אלך על הרבה פחות ונראה מה יצא לי.
ראיתי הרבה המלצות על החומץ אבל לא הבנתי איך בדיוק למזוג אותו על העצמות כל שזה ייכסה הכל. אולי לערבב עם מים?
וגם קצת הפריע לי שיש הנחה חוזרת שחומץ מחלץ מינרלים מעצמות ולא בדיוק הבנתי איך הדבר הזה קורה ואם זו לא איזו אגדה אורבנית גסטרונומית חסרת שחר שפשוט עוברת מפה לפה...
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

גם אני לא בדיוק הבנתי איך זה קורה, ולכן לא ממש טרחתי עם זה יותר מידי. אולי כדאי לחפש על זה עוד קצת (ברשימת שעורי הבית לעצמי שתמיד נדחית כי יש דברים יותר חשובים...).

לגבי איך - לשפוך מעל ולערבב עם היד. שתיים שלוש כפות, לא יותר. ואז לתת לזה לשבת. כמו שכששמים שמן זית על ירקות לא מכסים אותם בשמן זית אלא מערבבים או מורחים מעל? אז ככה.

פעם בן זוגי שם את הסיר של המרק בתוך התנור למשך הלילה, אחרי ששהה על הגז כמה שעות. אם התנור שלך פועל על חשמל אולי זה עדיף על הכיריים מבחינת השימוש בגז?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

להתנסות בתזונה לפי שיטת פרייס
אין בדיוק "שיטת פרייס" אבל הוא כן עשה ניסויים כשחזר לארה"ב. אני אפרט.
בתור רקע, במחקר שלו הוא בדק את תכולת הויטמינים והמינרלים שהיו ידועים אז, בתזונה של כל האוכלוסיות שהוא בדק.
הוא הגיע למסקנות לגבי כמויות מינימום שלהם - שגבוהות בהרבה (הרבה) מהמלצות ה-FDA. הוא טען שההמלצות התזונתיות שהיו קיימות בזמנו לא מתאימות לבריאות בכלל.
כמו כן טען, שהפתרון לבריאות הפה והלסת איננו צחצוח שיניים אלא תזונה עשירה במינרלים ובויטמינים מסוימים (כל האוכלוסיות הבריאות שבדק בכלל לא צחצחו שיניים, מעולם. והשיניים שלהם היו בריאות).

המסקנה מכל מחקריו היא כן: בעד מזון אמיתי וטרי (אם אפשר, כמו שאכלו אבותיך), ונגד תעשייתי.
עם זאת, בתפריטים שיזם לשיקום - הוא לא הטיל איסורים. הוא לא בא בגישה כזאת בכלל. הוא הקפיד לספק ארוחה אחת ביום שנועדה לשיקום, ולא התערב בשאר התזונה. ואכן ראה תוצאות טובות אפילו כך.

הוא חקר כל מיני מזונות. למשל, הוא הגיע למסקנה שיש כמה חומרים מאוד עשירים ברכיבי תזונה חיוניים: חמאה מחלב של צאן ובקר שרעו במרעה טבעי באביב (לא בזמן אחר), שמן מכבד של דגי בקלה (cod liver oil).
עוד מסקנה שלו ממחקריו: אם אוכלים דגן כלשהו בצורת קמח, חייבים לשמור את הגרעינים ולטחון אותם ממש לפני האפייה. אחרת הקמח מתעפש ומאבד כל ערך תזונתי.
עוד מסקנה שלו ממחקריו: אם בתזונה של אשה הרה אין כמויות מספיקות של ויטמין A, זה גורם לקושי בלידה וללידה ארוכה מאוד.
אחד הממצאים במחקריו: בחברות רבות שחקר, הוא מצא שהיתה מסורת כלשהי לגבי מזונות מיוחדים לנשים הרות, שבני אותה חברה היו משקיעים מאמצים אדירים להשיג עבור הנשים ההרות. כשהוא בדק את המזונות האלה הוא מצא, שהיו בהם יסודות קורט שנעדרו מהתזונה של אותה חברה, אבל היו קריטיים להתפתחות העובר ברחם.

כשהוא חזר לארה"ב הוא פיתח תוכניות לשיקום ילדים שהיו במצב פיזי קשה (במיוחד עם מצב קשה של עששת), וכן תוכנית תזונתית אחרת במקצת עבור נשים הרות.
אגב, הוא לגמרי היה בעד ציר עצמות.

בתוכנית השיקום שלו לילדים, הוא עשה מפעל הזנה לעשרות ילדים שמצב הפה שלהם היה נורא ואיום (וגם ייעץ פרטנית לכמה ילדים במצב מאוד קשה, זוכרת ילד אחד שהיה חלוש ונכה, מרותק למיטתו, והוא פשוט החזיר אותו לבריאות שלמה בזה שהעביר אותו מתזונת לחם לבן וכדומה - לתפריט שהמציא עבורו). הוא ממש ראה שיקום של אמייל השן ועוד הרבה תוצאות טובות (למרבה ההפתעה חלו גם שיפורים גדולים ביכולות הקוגניטיביות של הילדים ובמזג שלהם).
מה היו העקרונות שהנחו אותו?
  • הוא לא הלך לפי תזונה מסוימת של חברה מסוימת.
  • הוא יצר מזונות שהיו מוכרים בחברה שלו (האמריקאית של שנות השלושים). למשל: בחברה הזאת אכלו לחם. אז הוא הכין לילדים לחמניות - פשוט מקמח שנטחן טרי מגרעינים רגע לפני האפייה, ועל הלחמניות הם מרחו תערובת של חמאה איכותית ושל cod liver oil. או, הוא נתן לסירוגין מרק דגים המכונה צ'אודר, ותבשיל אחר מבשר ולא זוכרת מה היה השלישי. כלומר, העיקרון שלו: הוא הכין תפריט ממזונות מוכרים ומקובלים בארה"ב, בצורה כזאת שיכיל גם שילוב של הויטמינים והמינרלים שהוא העריך כקריטיים לבריאות בכלל ולבריאות הפה והלסת בפרט, וגם כמויות (כי כאמור, המסקנה שלו היתה שצריך לאכול כמויות גדולות מאוד של הויטמינים והמינרלים וזה מצריך מזונות שערכם התזונתי גבוה ונפח גדול של המזונות הללו).
  • כל ילד יכול היה (ואפילו קיבל עידוד) לאכול מנות תוספת מהאוכל. כלומר, כמה שיותר.
התוצאות הכי בסיסיות היו, שכל ילד שהתמיד בתוכנית שלו פשוט זכה לשיקום של הפה שלו. החורים בשיניים נסתמו מעצמם בזכות התזונה. וכאמור, היו עוד תוצאות יפות.

אם אני מבינה אותך נכון, את אומרת שהאמירה המרכזית של פרייס כאן היא שהתזונה צריכה להיות מותאמת אישית לכל מיני נסיבות, ושאין קשר הכרחי בין הביולוגיה האנושית הכללית שלנו לבין התזונה הנבחרת שלנו (בהינתן כמובן לא אוכלים מתועש אלא אוכל אמיתי).
לא בדיוק.
פרייס לא התעסק בשאלה, אם התזונה צריכה להיות "מותאמת אישית" או לא.
המחקר שלו פשוט הביא בהכרח למסקנה שאוכלוסיות שונות חיו מצויין על מזונות שונים עד מאוד זה מזה, כך שאי אפשר לומר שיש דבר כזה "תזונה אחת שמתאימה למין האנושי" במובן של: מוצרי חלב כן או לא, דגים כן או לא, בשר בקר כן או לא, בשר צייד כן או לא, ירקות כן או לא, גיוון כן או לא (למעשה, רוב האוכלוסיות היו מאוד מוגבלות במגוון המזונות שהיה בסביבתן, גם אם לא כולן כמו האינואיט שאכלו אך ורק את מה שאפשר לדוג או לצוד, או הבריטים מהאי מאן, שלא הכירו אף פרי, אף ירק, אף סוג של בשר חוץ ממה שהגיע מהים, אף קטניה, אך ורק שיבולת שועל).

מה כן אפשר לומר?
אם את עולה קומה אחת למעלה, את כן יכולה להכליל:
  1. שהמזונות המודרניים המתועשים אינם ראויים למאכל אדם (אבל שוב, בגישתו המתונה הוא בעצם אמר, שאם אוכלים מספיק תזונה בריאה כל יום, אז אפשר גם לאכול דברים גרועים).
  2. בכל החברות שנבדקו, היה אחוז גבוה מאוד של מזון מן החי בתזונה. לא היתה חברה אחת צמחונית ובטח שלא טבעונית (למעשה הוא בדק יותר מקבוצה אחת שנדחקה בכפייה מאיזור המחייה שלה והוכרחה לעבור לתזונה צמחונית בעיקרה, בתוצאות רעות מאוד. מסקנתו היתה שאוכלוסיה אנושית אינה יכולה לשגשג ללא סוג כלשהו של מזון מן החי).
איזה מזון מן החי?
תלוי איפה אתה, מה זמין לך ולמה אתה רגיל.

לגבי שומן רווי, צריך לזכור שהתזונה המסורתית כללה כמויות אדירות של חיות ברוב החברות, אבל כל החיות האלה היו או חיות שנצודו או חיות משק שרעו במרעה טבעי ובחורף קיבלו מזון טבעי כגון קש. אלה היו חיות נטולות שומנים מיותרים.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

תודה בשמת. מרתק. התכוונתי לקרוא על זה, עכשיו אני עוד יותר סקרנית.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה שוב, בשמת...
באופן אישי, ונראה לי גם קבוצתי, כל מה שתבחרי לספר על זה יהיה מעניין. אז הרגישי חופשייה אם בא לך לשתף עוד.

תודה שמנדובה על העצות. בעודי מתכתבת איתך כאן האיש פשוט זרק אותן למים והתחיל לבשל :-)
אז שחררתי את סיפור החומץ ונראה מה יהיה עם כל המינרלים האלה.
ככל שאני חושבת על זה יותר, כך זה נראה לי יותר קשקוש אז קל לי לשחרר..

הומית, תודה על המשוב שלך.
אני אישית ממש לא מרגישה מעורבת בשום מכירה של אמת או גישה או תיאוריה, בטח שלא בעזרת מדע. אפילו להפך.
אני משאירה לאחרות שאולי כן ראו בזה משהו מעצמן להגיב על הדברים.

האם יש פה נשים שיוסיפו קצת פרטים לסיפורים שלהן מתוך נסיון להצליח יותר בשכנוע?
אני לא מרגישה שהיה פה ניסיון לשכנע בזכות גישה תזונתית כלשהי.
לכשעצמי, והעדויות שלי מפורטות באתר הזה לאורך ולרוחב, מעולם לא עשיתי את זה. חלק גדול מהסיפורים שלי עוסק באיך דברים שממש קיוויתי שיעבדו לא השאירו עלי שום אפקט לצערי.

דיברתי איתו על מערכת מאוד ספציפית בגוף והשפעות נרחבות שלה. התשובה שלו היתה "אני לא מאמין שזה משפיע עד כדי כך". האם הכל בסוף עניין של אמונה?
גם אני חושבת שלא. יש גוף, הוא פיזי, מתנהלים בו תהליכים ברורים. אבל המרכיב של האמונה הוא לא מבוטל לדעתי, ואפילו די נכבד.
סתם אנקדוטה - מישהי שעובדת איתי כתבה לי שלדעתה 80% מהרזייה זו התזונה. ובאותו יום קיבלתי במייל הזמנה לסדנה של מטפלת שחושבת שהרזייה זה 100% פסיכולוגיה ואין לזה שום קשר לתזונה כל עוד אוכלים אוכל אמיתי ולא מתועש.
מן הסתם, בשביל כל אחד זה אחר. והמידה שבה מאמינים שדברים קשורים לאמונה משפיעה לא מעט על החלק הממשי של האמונה בתהליך...

מוסיפה נקודה למחשבה, שאולי אין תשובה בכלל. שה-תשובה היא לעולם זמנית בכל מקרה, ולכן מה שיש זה בעיקר המסע, עם נקודות שונות על ציר הזמן שבו פתאום משהו ממש מתאים ומשמח את הגוף, עד לפעם הבאה...
הומית*
הודעות: 61
הצטרפות: 06 ינואר 2016, 22:32

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי הומית* »

את הדברים שציטטת כתבתי אליה כי אני יודעת שיש לה רקע ומודעות לנושאים הספציפים האלה.
אני מודעת לכך.
אם לא היו טוענים שיש זלזול בדברי צלצול לא הייתי מרגישה צורך לכתוב.
אבל לי כן צורמים משפטים כאלו.
_כל סיפור תזונה אפשר למכור, אבל ממש לא צריך
צריך, אם המטרה היא להפיץ מידע_
המטרה מקדשת את האמצעים. אולי לא התכוונת לכך, עדיין זה מה שאני קוראת בדברייך.
הורידו מידת הפחד מביצים וחמאה, זה כבר הישג לא מבוטל לדעתי.
יש מטרה, ואם בדרך מכירת סיפור מעניין אך לא ממש מאומת עד הסוף הצליחו להשיג אותה, אז זה שווה את זה.
את לא מנסה למכור שום דבר, ולא עלייך מדובר, אבל לפעמים הרבה מהאתרים התזונתיים מרגישים כמו חוזרי בתשובה שמצאו את האור ואת הגאולה. בגלל שלא העמקתי הרבה בנושא, ואם כן יותר בצד השייקי של הנושא, וגם שם זה מורגש.

אני לא מרגישה שהיה פה ניסיון לשכנע בזכות גישה תזונתית כלשהי.
נתתי את זה כדוגמא בכוונה קצת הזויה. מדוע לשבש סיפור על מנת להצדיק את התזונה שלך. את מאמין שצריך לאכול הרבה מוצרי חי וטוב לך עם זה, אז מצוין. מדוע צריך לערב קדמונים שכל מה שידוע עליהם הוא גובל לניחוש.
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

היום קראתי קצת על זה שהחומץ ממס את שכבת הסידן החיצונית של העצם ובכך משחרר את הסידן יותר בקלות מהעצמות. זו תגובה כימית שמתרחשת באופן טבעי כשיש חומצה כלשהי על עצמות. אם זה אכן נכון (יש פה כימאית שתוכל לאשר?) אז אולי זה לא כזה מיתוס, מצד שני נראה לי שגם בבישול רגיל המינרלים משתחררים ואולי זה רק עניין של בישול ארוך יותר.

מסכימה פלוס פלוס לגבי זה שהמסע הזה הוא לכל החיים, והתשובה תמיד תהיה זמנית. אנחנו משתנות, הצרכים שלנו משתנים, העולם משתנה...
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לגבי עצמות וחומץ, ממליצה על הניסוי הבא:
למלא כוס החומץ לא מדולל, או עדיף אפילו בחומצה חזקה יותר, ולהכניס פנימה עצם ירך של עוף.
אחרי יממה, להוציא את העצם ולראות איך היא נעשתה גמישה ומתכופפת בקלות.
החומצה ממיסה את הסידן לתוכה, ומה שנשאר זה רק המטריצה הגמישה של העצם.

לא בטוחה שכמות קטנה של חומץ למשך מעט שעות תשפיע באותה המידה, אבל יכול להיות שזה יותר מכלום.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי מיכל_בז* »

גוגוס, אנחנו עשינו ציר על פלטת שבת כמעט 20 שעות. המלצתי היא להוסיף ירקות שורש ושאר טובין (טימין, עלי דפנה וכו') זה משפיע על הטעם.

חוץ מזה רציתי לספר שאני קוראת את הדיון שלכן בשקיקה. גם אני כבר לא קוראת את הסיפור הקדמוני במקומות שבהם אני קוראת על פליאו. אני כן שמה לב לדוגמטיות מאוד גדולה, כמעט כתית באופי שלה. באופן אישי לא הצלחתי למצוא תשובות לשאלות שגוגוס מעלה.

לא בריאותית בכל אופן. אבל גוגוס, מה דעתך המקצועית על הטיעון הבא: לאלו שמעוניינות לרזות, עדיף להצמיד פרי (או שוקולד לצורך העניין) לארוחה, כי אחרת זה מעלה את רמת האינסולין ומספק לגוף אנרגיה שמונעת ממנו להשתמש במאגרי האנרגיה הקיימים. נשמע לך הגיוני?
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי מצ'רה* »

הנחה חוזרת שחומץ מחלץ מינרלים מעצמות.
אני יודעת שיש שיטה להפיק סידן מומס מקליפות ביצים באמצעות השריה בחומץ. אז כימית זה דוקא הגיוני: החומצה מפוררת את הבסיס לתוך הנוזל.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

סיפורי חומצות - בכל המתכונים שראיתי שופכים אחר כך את החומץ (אולי לא הבנתי נכון?) ולכן לא הצלחתי להבין איך משהו נשאר...
אם החומץ נשאר אז זה דווקא מאוד ברור, באמת בעיקר לגבי סידן.
אבל הדיבור על "מינרלים" באיזה אופן כללי כזה, ואני תוהה אם זה רלבנטי למשהו אחר לבד מהסידן.

בכל אופן, בינתיים הסיר עמד כל הלילה על גז נמוך מאוד וחצי מהמים התאדו (עשיתי כמו ורד לב ושמתי מלא מים בהתחלה במקום להוסיף כל פעם). כל הסיר היה מוצף בבוקר בערימות של מח עצם.
הילדים שלי, שידועים כאמיצים במיוחד ומנסים הכל (חינכתי אותם היטב, מי שלא מנסה משהו ומי שלא רוקד מוגלה לפנימייה) טעמו אחד אחרי השני את המח.
אחד בלע ואמר שזה טעים ואז התחרט.
שנייה החזיקה את זה בפה, בחיי שניסתה, אבל מול עיווי הפנים שלה שלחתי אותה לירוק את זה בפח.
שלישי ניסה, הכניס לפה, ירק ורץ לשתות מים וטען שזה אולי הדבר הכי מגעיל שהוא הכניס לפה אי פעם :-D
אני בינתיים התפקעתי מצחוק עד בלי די.

נשאר לי מלא, ואני מתה על זה.

לפני חצי שעה חתכתי פנימה כל מיני שורשים וכאלה והתפשט בבית ריח נהדר. ניתן לזה עוד כמה שעות וזהו.
זה ממש רעיון מעניין. יש לי נגישות קבועה וגבוהה לעצמות של בקר אוכל עשב ואולי זה יהפוך להרגל. אני אוהבת דברים קלים, למרות שעדיין חבל לי על הגז או החשמל שנשרפים בתהליך הזה. זה לא בדיוק מזון אקולוגי...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אני כן שמה לב לדוגמטיות מאוד גדולה, כמעט כתית באופי שלה.
גם אני. ואני חוששת שמי שבפנים לא יכול לראות את זה. רואים את זה בהרבה קבוצות שמתקבצות סביב סגנון תזונה.
לי זה מפריע מאוד ומזה באה התחושה שלי שרעיונות סגורים כאלה נוטים לגרום לאנשים להפסיק לחשוב, גם אם זה כמובן לא קורה לכולם, ואולי אפילו לא לרוב. הרי רוב האנשים לא כותבים באינטרנט אלא בעיקר קוראים אז אין לנו מידע אמיתי עליהם ואי אפשר להיסק עליהם שום דבר מאלו שכן כותבים אבל הם אלו שניתן להתרשם מהם.

ומה שיותר מציק לי זו דווקא טענה שפעם אישה במסע הפנתה כלפיי - שהרבה פעמים משהו שמוצג כפתוח (למשל דרך הרעיון שסדר העדיפויות חשוב ממה שאוכלים ממש בפועל) הוא בעצם דחיפה קבועה ואטית ורכה בכיוון מסוים כי כל ההצעות הולכות באותו כיוון ומה שלא מתיישב עם התיאוריה לא מקבל תגובה או מקבל תגובה לא מלבבת.
אני אישית הקשבתי לזה בזמנו טוב טוב ומשקיעה בזה מלא מחשבה. אני חושבת שזה לא מהלך שקורה באופן טבעי כאשר יש אג'נדה אמיתית.

מדוע צריך לערב קדמונים שכל מה שידוע עליהם הוא גובל לניחוש.
לא הייתי אומרת שמה שאנחנו יודעים על חברות קדומות הוא ניחוש. יש לא מעט מידע שלדעתי כן עומד בקנה מידה של מחקר טוב שניתן לסמוך על רובו.
הבעיה שלי היא בעיקר עם הרלבנטיות של הדברים לחיינו, ועם הדרכים שבהם אנשים משלימים את החסר כשהוא לא מסתדר להם עם התיאוריה ועם מה שכן ידוע. יש שם הרבה שטח אפור לטעמי.

הומית, אני יכולה לדבר רק על עצמי ולהגיד לך שאין מצב שאני אשבש סיפור או בכלל אצור סיפור כיום בשביל לקדם משהו. אני מאוד זהירה אפילו כשאני "מוכרת" ללקוחות שלי את הרעיון של אכילת שומן רב כי האמת היא שזה לא מבוסס.
אני חושבת שלחנך את הציבור לא חייב ללכת בדרך הזו של מכירת אמת גדולה. המוקד הוא פרימת הקשרים של הפחד. כך שמי שנחשף לרעיון מעניין יוכל להתנסות בו בלי חשש, ולא יירתע וידבוק במוכר רק בגלל שזה שונה ולא מובן לו והוא התרגל אחרת.
מבחינתי זו ממש שליחות ללמד אנשים להתנסות ברעיונות תזונתיים בלי פחד ולגלות בעצמם מה הם חושבים עליהם.
זה "לחנך" ואולי אפילו "למכור" אבל לדעתי זה ממש ראוי. לבדוק מה אנחנו יכולים אחרי שהפחדים והדעות הקדומות שלנו מפנים את מקומם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

גוגוס, מה דעתך המקצועית על הטיעון הבא: לאלו שמעוניינות לרזות, עדיף להצמיד פרי (או שוקולד לצורך העניין) לארוחה, כי אחרת זה מעלה את רמת האינסולין ומספק לגוף אנרגיה שמונעת ממנו להשתמש במאגרי האנרגיה הקיימים. נשמע לך הגיוני?
כרגע אני לא מבינה את השאלה ואני אשמח לחשוב עליה.
יכולה לפרק את המשפט הזה או לנסח מחדש כך שיהיה יותר ברור?
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

נדמה לי שגם אני שמעתי את הטענה הזו - חושבת שמה שמיכל התכוונה זה שממליצים לא לאכול פרי בנפרד - אם אוכלים אחד אז רק מיד לאחר או עם הארוחה (ולא נניח, שעתיים אחרי) כדי שרמת האינסולין שממילא כבר עלתה, לא תושפע מידי שוב בעוד שעה שעתיים. זו המלצה שיוצאת מנקודת הנחה שאנשים אוכלים שלוש ארוחות ביום וכל מה שביניהן זה ״נשנוש״ וזה לא בריא.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אני חושבת שזה לא מהלך שקורה באופן טבעי כאשר יש אג'נדה אמיתית.

אני חושבת בדיוק ההפך. ליתר דיוק, אני לא ראיתי דוגמא נגדית אחת - מקרה שבו לא התהוותה דחיפה כזו.
אם משהו קורה במאה אחוז מהמקרים בהם ראיתי אותו, אני נוטה לחשוב שזה טבעי...
בדיוק בגלל זה אני מעדיפה את הדחיפה הזו גלויה על פני סמויה. הנוקשות שיש בפליאו גלויה וברורה, הלחץ ברור, ולכן אפשר בקלות להתנגד אליו.

בגלל זה מכל סוגי לחץ הפליאו שנתקלתי הכי עצבן אותי בינתיים ה"תהיו לי בריאים" של דעאל.

מישהי שעובדת איתי כתבה לי שלדעתה 80% מהרזייה זו התזונה. ובאותו יום קיבלתי במייל הזמנה לסדנה של מטפלת שחושבת שהרזייה זה 100% פסיכולוגיה ואין לזה שום קשר לתזונה כל עוד אוכלים אוכל אמיתי ולא מתועש.

למיטב ידיעתי, אין אף מחקר, ולו מחקר יחיד, שהראה תוצאות טובות בהרזייה על פני זמן. לרוב התוצאות הן של 5% הצלחה בהרזייה ושמירת משקל על פני 5 שנים. גם כשאוכלים אוכל אמיתי...

המסקנה שלי: הרזיה זה 95% בולשיט.
https://danceswithfat.wordpress.com/201 ... esnt-work/

<אישה במסע ממחשב אחר>
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אז אני מתייחסת עכשיו רק לאיך ששמנדובה הבינה את השאלה הזו.
באמת זה תלוי איך מתייחסים לנשנושים ויש גישות ממש סותרות לעניין. כאלה שדוחפות לחמש או אפילו שש ארוחות קטנות יותר ביום, וכאלה שדוחפות לשלוש מרכזיות, וכאלה שאומרות שתיים או אחת.
הרעיון מאחורי צמצום ארוחות הוא להפעיל כמה שפחות את המערכת כדי לא לשחוק אותה. הרעיון מאחורי ריבוי הוא ש"ההפעלות" תהיינה קטנות ולא אדירות מימדים רק כי אנחנו רעבים מדי.
יש כמובן עוד שיקולים אבל זה רק ככה בקטנה.

בעיקרון, פרי או שוקולד (שזה מה שמיכל כתבה) זה דבר לא הגיוני. כי שוקולד עם סוכר מזניק את האינסולין, בעוד פרי - ממש לא.
כך שמי שרוצה לנשנש, פרי הוא ממש עניין שונה עבורה משוקולד או מכל סוכר אחר כמו כריך, למשל. בנוסף, פרי מאוד קל להצמיד לשומן (אגוזים, לדוגמה) כך שחלק לא מבוטל מהנשנוש הוא בכלל לא סוכרי.

ועכשיו ללב העניין - במערכת שלנו יש בממוצע מאגרי סוכר זמניים שמספיקים לבערך 12 עד 48 שעות אם אני לא טועה. בכבד ובשרירים וכו'. הגוף דואג לכך שהם יהיו מלאים כי זה מנגנון הומאוסטאטי. מטרתו לדאוג לכך שגם אם לא יהיה לנו מזון סוכרי במשך יומיים וקצת עדיין תהיה לנו אנרגיה קלה וזמינה מסוכרים שהכנסנו מוקדם יותר.
ולכן, לפי מיטב הבנתי, זה לא משנה אם אכלתי את ה"נשנוש" בצמוד לארוחה או שלא. הגוף ינהל את האנרגיה שהכנסתי בין אם עכשיו עם הארוחה ובין אם מאוחר יותר לפי הצרכים שלו, כך שהמאגרים שלו יהיו מלאים עד כמה שניתן.
וזה שאני אנסה לרווח ארוחות לא יביא אותו לניצול של משהו שיש וכך אני ארזה.המאגר יתמלא מייד בארוחה הבאה בכל מקרה, כי הוא לא בנוי לעבוד על שוליים כל כך קטנים. יש לו ממילא מספיק להרבה מאוד שעות של עבודה בלי מזון.

מעבר לכך, הרזייה לא נגרמת מזה שמאגרי הסוכר שלנו מתרוקנים אלא מכך שמאגרי השומן שלנו מתרוקנים. למשל, מי שצמה, אחרי 48 שעות בערך תתחיל לשרוף את השומנים שלה, והם יכולים לקיים אותה בלי שום מזון כמה שבועות.
אבל ברגיל שלנו, אצל רוב האנשים, הגוף פועל על סוכר רוב הזמן. המאגרים מוכנים לפעולה, וההרזייה לא עובדת בכלל על מרווחי פעולה שונים ברמה של שעות.

או במילים אחרות - אני אופתע מאוד אם הרעיון הזה של הצמדת מתוקים לארוחה יעבוד בשביל מישהי בכדי לרזות.
מה גם שהרוב המוחץ של המתוקים האלה (גם פרי בסוף ארוחה) הוא לא אוכל נחוץ, הוא עודף ולא קשור לרעב, ולכן זה לא ממש משנה אם הוא תקוע לצד הארוחה או בזמן אחר.
לפחות במרווח בין הארוחות יש סיכוי שהוא ישרת צורך אמיתי פיזיולוגי אז אני אישית מעדיפה אותם שם, במרווחים, אם עולה רעב.

מקווה שזה עונה על השאלה.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

אם בדרך מכירת סיפור מעניין אך לא ממש מאומת עד הסוף הצליחו להשיג אותה, אז זה שווה את זה.
הומית, שוב אני שואלת, מה?
מה לא מאומת.
מה כן מאומת בהפחדות נגד שומן רווי?
לא מדובר באנשי הפליאו שהורידו את רמת הפחד משומן. אלה מדענים והטיים מגזין שחזר בו. לא הבנתי איך זה קשור. זו פשוט אנחת רווחה לציבור שתוקפים אותו או מזהירים אותו מנזקים מטורפים בגלל אכילת חמאה. למרות שאם תחזרי 150 שנה אחורה ואפילו פחות, תראי שאין קשר בין מה שהעולם המערבי אוכל היום למה שאכלו אז.

המוקד הוא פרימת הקשרים של הפחד.
מסכימה לחלוטין.

מבחינתי, הסיפור הקדמוני הוא חלק קטן מהסיפור הגדול של התזונה. אני לא מגדירה את עצמי "פליאוליתית" ולא מגדירה את עצמי בכלל לצורך העניין.
התאוריה הזאת מסבירה די הרבה על התפתחות המין האנושי, והשינוי שקרה מאז המהפכה החקלאית. הרצון הזה ללכת אחורה הוא בעיקר כדי להבין איפה טעינו. ובעיקר כדי להבין את התהליכים בגוף כשהתזונה לא מבוססת פחמימות.
אישית העניין הטכני/ביולוגי הזה מעניין אותי יותר מסיפור הרקע. יש כל כך הרבה פרטים אחרים שנכנסים פה לתמונה כשמתחילים לקרוא בנושא, שברור שהעניין הקדמוני הוא לא היחיד וגם לא העיקרי. זה מסביר לאנשים מה הסיבה לסוג כזה של תזונה, ובעיקר מה הנזקים הפוטנציאלים למי שאוכל וגדל בסביבה פחמימתית מעובדת מערבית או איך שלא תרצי לקרוא לזה.

הרבה מהאתרים התזונתיים מרגישים כמו חוזרי בתשובה שמצאו את האור ואת הגאולה.
לא יודעת עד כמה קראת את האתרים האלה (ואולי לא קראנו את אותם אתרים), אבל יש הרבה רקע טכני/מדעי והסברים מאוד ספציפים לכל טענה, לא "בגלל שככה אכלו אבותינו" באמונה עיוורת.
אשמח אם תביאי דוגמא.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

למרות שאם תחזרי 150 שנה אחורה ואפילו פחות, תראי שאין קשר בין מה שהעולם המערבי אוכל היום למה שאכלו אז.
סלט פירות, מול הדברים האלה אני נשארת עם אותה שאלה - אם ברור לכולנו שאנשים לפני 150 שנה היו כנראה בריאים בהרבה מאיתנו, אז למה לחזור לאדם הקדמון בעצם?
ואם מחברים לזה את מה שבשמת סיפרה על ווסטון פרייס ועל האפשרות לחיות היטב עם סגנונות תזונה שונים, אז נשארת לי שוב שאלה - האם בשביל לשחרר את השומן הרווי מכלאו צריך להפחיד אנשים מאכילת סוכרים או בכלל לקדם את הרעיון של התבססות על שומנים במקום סוכרים?

כלומר, מה רע לנו כאוכלוסייה (ברור שליחידים מסוימים זה עדיף) עם זה שנאכל גם שומנים רוויים מעולים וגם סוכרים מעולים?
ובזה אני מכלילה גם דגנים מסוימים, שאולי היום קשה לקנות אותם או להנות מהם, אבל כמו עם הבשר האורגני פעם - זה עשוי להשתנות.

אני מחבבת אותך עד מאוד. מאוד מאוד. אבל אני חייבת להצטרף לשוליים של הדברים של הומית ולומר שאני לא מרגישה שאת עצמך בעניין של פרימת פחד אלא של יצירת פחד חדש, ממה שמפחיד אותך שזה הסוכרים.
לי לא נוח מול זה, והביסוס המדעי של הדברים שלך הוא ממש קלוש וזה מטריד אותי עוד יותר כי זה כאילו נותן לטיעונים שלך עוצמה מיוחדת בעיניי מי שלא קורא מדע או מרגיש שזה גדול עליו. אלו טקטיקות של הפחדה, והן בדיוק אלו שבהן נעשה שימוש כדי לצאת נגד השומנים.

הנזקים הפוטנציאלים למי שאוכל וגדל בסביבה פחמימתית מעובדת מערבית או איך שלא תרצי לקרוא לזה.
אני חושבת שהגישה הזו מתייחסת לסביבה פחמימתית בצורה לא הוגנת. כי היא בהחלט לא חייבת להיות פחמימתית מעובדת מערבית. היא יכולה להיות פחמימתית מהרבה סוגים אחרים, שאם יעודדו אותם אולי יתרחבו בלי שום נזק...
כמו שאת בטח לא תסכימי לקרוא לשומנים במן שם כולל כזה, כי את יודעת שיש שומנים מכל מיני סוגים וחלקם ממש סבבה, אותו דבר עם הפחמימות. יש סוגים שונים, והדיבור הזה עליהן בלשון רבים כוללת הוא מאוד מטעה ואפילו, גם אם בלי כוונה, דמגוגי.

אלו הדברים שבהם אני מרגישה קצת כמו הומית, וזה לא קורה לי רק איתך.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

התבססות על שומנים במקום סוכרים?
מה שלי מפריע בסוג הזה של דיון זה הדיבור ב"קודים" שבעצם מסתירים מאחוריהם דברים שונים.
"שומנים" יכול להיות המבורגר זבלי של מקדונלדס, ויכול להיות אגוזי מקדמיה טבעיים (אורגניים כמובן) שחברתי אספה וייבשה מהעץ שלה.
"סוכרים" יכול להיות אוכל תעשייתי מלא סוכר לבן ויכול להיות תאנה מהעץ בחצר של בת דודתי, שקטפתי הרגע מהענף ישר לפה.
"פחמימות" יכול להיות "לחם לבן מהסופר" ויכול להיות "סלט ירקות אורגניים טרי".

אני חושבת שווסטון פרייס מראה לנו גישה שפויה, שלדעתי מייקל פולן סיכם אותה יפה מאוד (בלי קשר לפרייס) בהמלצה שלו לאכול פשוט אוכל אמיתי.

לגבי פירות: כאשר אוכלים פירות ביחד עם שקדים/אגוזים/גרעינים, זה א. מונע קפיצות באינסולין, וב. משפר את ספיגת הויטמינים והמינרלים גם מהפרי וגם מהאגוזים.
לעומת זאת, להרבה אנשים, אכילת פירות לאחר הארוחה לא מומלצת כי זה עושה להם בלגן בבטן, עדיף להם על בטן ריקה.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

אם ברור לכולנו שאנשים לפני 150 שנה היו כנראה בריאים בהרבה מאיתנו, אז למה לחזור לאדם הקדמון בעצם?
כי כבר אז היתה סכרת, אם כי לא ברמות שיש היום.
וגם מה שאומר פרלמוטר (לא בדקתי במקורות אחרים) לגבי התכווצות המוח האנושי מאז המהפכה החקלאית. 10% פחות בגודל. אותי זה מטריד כעובדה.

לגבי סוכרים, לא פחד. רק מודעות. אותו הדבר לגבי גלוטן (חזרה להערה על גודל המוח). שניהם באותה קטגוריה בעיני, יחד עם שמנים מזרעים. לדעתי כולם עושים נזק ולכן הם לא חלק מהתזונה שלי. (בכוונה לא כתבתי שאני נמנעת).
שכל אחד יעשה מה שטוב בעיניו.

אני שוב אציין שכל מה שאני שומעת מאנשים שלא מודעים לתזונה (משום סוג), זה כמה נזק אני הולכת ומסבה לעצמי.
תזכירי לי איפה ההפחדה?
מי שמעוניין לשמוע, מקבל ממני הסברים.
גם לגבי אינסולין (בואי נעזוב לרגע את הדיון על הפירות, נדמה לי שהנושא מיצה את עצמו בגלל שבדיוק כמו "פחמימות" כמילה כוללת, את לא יכולה להגיד "פירות" ולהתכוון לכל הפירות כולם), רגישויות, קרייבינגס, סכרת סוג 3, קשב וריכוז, רעב ושובע ועוד ועוד. יש כל כך הרבה רבדים שהתזונה הזאת מתייחסת אליהם (ולא רק התזונה הזאת), אי אפשר להתרכז בדבר אחד ולא לראות את התמונה הכוללת. בלי הפחדות, רק לראות את המציאות כמו שהיא ולא לצאת מנקודות הנחה מסויימות (כמו - ילדים חייבים קצת סוכר. או - אי אפשר בלי פחמימות. או - שומן משמין).

ואני מסייגת ואומרת ש"המציאות כמו שהיא" משתנה כל הזמן. יש מחקרים חדשים ותאוריות חדשות/ישנות/מפריכות/מופרכות. לא פשוט לסנן את השפע הזה. כל אחד עושה את זה בדרך שלו. הדרך שלי היא להשקיט את הבטן...
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

לעומת זאת, להרבה אנשים, אכילת פירות לאחר הארוחה לא מומלצת כי זה עושה להם בלגן בבטן, עדיף להם על בטן ריקה.
מסכימה מאוד. זו המלצה שקיבלתי מכמה נטורופתים במשך השנים.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

_לעומת זאת, להרבה אנשים, אכילת פירות לאחר הארוחה לא מומלצת כי זה עושה להם בלגן בבטן, עדיף להם על בטן ריקה.
מסכימה מאוד. זו המלצה שקיבלתי מכמה נטורופתים במשך השנים._
כן, כבר הרמב"ם המליץ על זה...
אבל אני רוצה להדגיש: יש אנשים שזה לא מומלץ להם, ויש אנשים שלא תהיה להם שום בעיה וזה "סוגר להם פינה" של הכמיהה למתוק. לפחות במקום מתוק תעשייתי או סתם משהו עם סוכר לבן, הם אוכלים פרי.
אז פה אני מוצאת את עצמי מצטרפת ל-גוגוס בתזכורת, שכל אחת ואחד יהיו קשובים לעצמם ויבדקו על עצמם. מה מתאים, מה הייתי רוצה לנסות.
וגם לזכור, שמה שטוב באביב יכול להיות פחות טוב בחורף, או יותר טוב בקיץ, ושלפעמים נגיב טוב לפרי אחד ולא טוב לפרי אחר. בקיצור, אנחנו לא כל הזמן אותו דבר.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי תפילה_לאם »

ואפשר להתפנק (גם) בדרכים אחרות,
הולכת על מישהי אחרת שתקום בלילה להניק. D-:
|יד1|
<בדיוק חזרתי מאילת... P-:>
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

תראו במה נתקלתי, עוד עדות לפליאו. וזה לא אתר פליאו.
לא שמובן לי למה היא כוללת תפו"א בתזונה ועוד דברים שנראים לי כטעות, אבל זה הכיוון. והכיוון הוא שינוי תפיסתי, כמו שאני רואה אצלה ואצל אחרים שכותבים על החויה שלהם בעניין.
נחמד לקרוא עדויות כאלה לדעתי, זה עושה סדר ובעיקר מראה לאנשים שמתנגדים אפילו לנסות, שזה אפשרי.
וגם אם התזונה לא "מדויקת" זה לא משנה. את השינוי הגדול היא עשתה. מפה אפשר לדייק יותר אם היא תרגיש שהיא צריכה בהמשך, וככה הרבה אנשים בתזונה עושים. זה טבעי, לא?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

מישהי אחרת שתקום בלילה להניק
אני מודה שעל זה צחקתי בקול רם D-:
בשבילי, הנקות הלילה היו [גם] התפנקות. והיום מי פה "יונק" בלילה? החתול בא באמצע הלילה למיטה, נשכב לי ליד הראש שלי, מניח את ראשו על זרועי, אני מתעוררת ומתמלאת מתיקות: גם הוא בא בלילה לאמא להתכרבל (-: לפעמים את לא מפסיקה להיות אמא מיניקה {@
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

:-D
לא שאני באמת קמה בלילה... מסיטה את החולצה וממשיכה לישון. אבל אם לילה אחד מישהי אחרת היתה עושה את זה במקומי.... ;-)
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני מכירה אותה. כאילו, מפייסבוק. היא אושיית פייסבוק והיא בחורה מעניינת בטירוף, אבל לא פה. פה היא פשוט מדקלמת את העקרונות של קבוצת נשים סגורה בפייסבוק שנקראת "פליאו, סוד ההרזיה של הטבע" וזאת קבוצה שבהתחלה משכה אותי מאוד לפליאו ואחר כך דחפה אותי ממנו.

היא אוכלת תפוחי אדמה ואורז כי היא מניקה וזאת המלצה למניקות שבאות לשם ומתלוננות על ירידה בחלב. למה יש ירידה בחלב? זאת הרתיעה הראשונה שלי.

השנייה היא שלהרבה נשים שם זה משבש את המחזור עד שהגוף "מתרגל". לי זה לא עובד עם ההגיון, כי תמיד הרגשתי שכלום לא מעיד על המצב הפיזי שלי כמו המחזור. האורך, הסדירות, כאבים לפני.

והדבר השלישי שהרתיע אותי זה שאני לא מבינה את ההגיון של "אין נשנושים". או של רק 2 פירות ביום. או שאי אפשר להחליף חלק מהשמנים הטובים בשקדים ואגוזים. בקבוצה הזאת נשים שואלות נשים אחרות והן עונות אחת לשנייה כמו במנטרה במשפטים שיתחילו בדרך כלל כך "בפליאו אין / יש / אנחנו אוכלות..." וכו' משפטים מאוד דוגמטיים ומאוד "מלמעלה". אותי זה מרגיז ומרתיע.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

וגם מה שאומר פרלמוטר (לא בדקתי במקורות אחרים) לגבי התכווצות המוח האנושי מאז המהפכה החקלאית. 10% פחות בגודל. אותי זה מטריד כעובדה.
מסבה את תשומת הלב הכללית לכתיבה הסופר דמגוגית של פרלמוטר.
מי שקוראת אותו - בעיניים בוחנות, בבקשה.
הדמגוגיה שלו מתבטאת בשני מובנים בולטים. ראשון, יש אצלו סלט מחקרי רציני והוא מציג באותה מידה של רצינות מחקרים עם תוצאות טובות ורציניות לצד דברים אחרים לגמרי שבקושי אפשרר לקרוא להם מדע או שבינתיים נוסו רק על בעלי חיים. הוא לא משקר לגבי אף אחד מהם, אבל האופן שבו הכל מוצג בערבובייה מקרין ממה שטוב על מה שמאוד חלש. זו פרקטיקה מוכרת ומעציבה בכתיבה פופולרית מהסוג הזה.
שני, הטיעונים שלו מתייחסים למתאם בלי להסביר שמתאם לא אומר דבר על סוג הקשר בין המשתנים.
זאת אומרת שהתכווצות המוח האנושי מאז המהפכה החקלאית בכלל לא חייבת להיות קשורה לשינוי התזונה שלנו. למשל, היא יכולה להיות קשורה לזה שהפסקנו לנדוד ונתקענו במקום אחד לחיים שלמים והתחברנו לקרקע בצורה מסוימת. זה רק רעיון אבל הכיוון ברור.
ועוד כדאי לזכור שבאופן ממש מפתיע, המוח שלנו התכווץ אולי אבל ההשגים שלנו כמין רק הלכו והשתכללו כך שאולי העובדה הזו בכלל לא צריכה להטריד אותנו.

את לא יכולה להגיד "פירות" ולהתכוון לכל הפירות כולם
בוודאי שכן.
מי שבסך הכל בריא ויאכל מגוון ומאוזן לא יצטרך לעולם לדאוג איזה פירות הוא אוכל.
זה שלך עצמך יש אתגר מול פירות מסוימים או כולם לא אומר שהאתגר הזה הוא משהו רחב היקף או זקוק להתייחסות מיוחדת שבבסיס שלה יש זהירות. זהירות מייצרת פחד בקלות רבה, היא לא דבר ניטראלי.

בלי הפחדות, רק לראות את המציאות כמו שהיא ולא לצאת מנקודות הנחה מסויימות
אני חושבת שלך עצמך יש נקודות הנחה מאוד מאוד ברורות. חלקן ממש מקשות עליך לראות את המציאות אפילו כשהיא נדחפת לך ממש לפנים. ואת לא נסוגה מדברים גם אחרי שמראים לך שאפילו המקורות שאת מביאה לא טוענים מה שאת טוענת.
אלא אם הבאת את לוסטיג לכאן בלי לקרוא אותו בעצמך. לזכותך ייאמר ששאלת מה דעתי עליו ולא הבעת את עמדתך בצורה ישירה. אז אולי זו היתה באמת רק שאלה בלי שקראת אותו?

להרבה אנשים, אכילת פירות לאחר הארוחה לא מומלצת כי זה עושה להם בלגן בבטן.
והנה דוגמה מהזן של פרלמוטר - הרי מאיפה נולדה ההמלצה הזו? מזה שאנשים אוכלים בשר ואורז וירקות ביחד ובכמות לא מבוטלת (תזונה מערבית סטנדרטית) ואז סוגרים את זה בפרי כי הם חייבים מתוק להתאזן אבל פוחדים מסוכר אחר.
הבעיה היא בהכרח בפרי? הוא האשם במצב הבטן שלהם?
האמת, אני בעצמי לא יודעת. אבל אני יכולה רק לשער שפרי אחרי ארוחה אחרת לגמרי לא יגרום שום בלגן ושיש אפשרות לא רעה בכלל שהבלגן בבטן מתחיל מהארוחה ולא מהסיומת שלה.
כלומר, שבמקום להמליץ לאנשים לאכול פירות רק על בטן ריקה, מוטב להציע להם לבדוק אחרי מה מתאים פרי, אם בכלל. הראשון מרחיק מבדיקת אפשרויות וסוגר שם את הדלת, השני משאיר אותה פתוחה.

לא שמובן לי למה היא כוללת תפו"א בתזונה ועוד דברים שנראים לי כטעות.
טעות ביחס למה? ואיך יכולה להיות טעות אם היא כל כך מבסוטה וטוענת שהיא מרגישה נפלא?

מיכל, תודה רבה על מה שכתבת. גם אותי היה מדאיג משהו כמו ירידה בחלב או שיבוש של הוסת וגם בעיניי אלו סימנים מאוד חזקים לזה שאני עושה משהו לא טוב.
מצד שני, פה אני עם סלט פירות. לפעמים אנשים נמשכים לנסות דברים במהלך קיצוני יחסית לתזונה הקודמת שלהם ויש לזה המון פעמים מחיר. הגוף קצת בהלם. אבל אם הם לא יעשו מהלך מסוג זבנג וגמרנו הם לא יתנסו בזה באמת אף פעם ואולי זה חבל.
מי שחכמה תבחין בזה ותתחיל לדייק לעצמה את מה שהיא צריכה ולא תתעקש על העקרונות, ונשמע שזה מה שעשתה הגברת הזו.

ותודה גם על הנימה האישית ביחס להתנהלות הקבוצה הזו, שאותה אינני מכירה. אני חושבת שחשוב שיהיו כאן גם התרשמויות כאלה לצד הדעה החיובית כל כך שבאה מהדברים של אישה במסע וסלט פירות. מי שבפנים הרבה פעמים חווה דברים אחרים ממי שבחוץ.
לא קראתי הרבה בלוגים של אנשי פלאו אבל כן נחשפתי לכמה ומעולם לא התחשק לי לחזור לשם בדיוק בגלל תחושות כאלה. וזה למרות שאין לי שום דבר נגד הפלאו ולמרות שהתזונה שלי עצמי הושפעה מחלק מהעקרונות של הגישה הזו.
ממה שאני מכירה, המקומות שהכי נעים לי לקרוא בהם על פלאו מעשי אלו הבלוגים של האוכל עצמו, אלו שמספקים מתכונים לצד הסבר עדין ונגיש מאיפה הכותב או הכותבת בכלל החלו להתעסק בנושא. שם בהחלט מצאתי את עצמי והם הרבה פעמים נטולי רוח מטיפנית או מהזן של "ראיית האור".
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אם לילה אחד מישהי אחרת היתה עושה את זה במקומי....
אז אני מהמרת שבתוך דקה את היית מתחילה להסביר לה למה צריך לעשות כך ולא אחרת, ואיך הילד שלך בדיוק אוהב את זה, ואם היא יכולה בבקשה לזוז קצת הצידה, את רק תראי לה רגע... ואז תירדמי בעודו יונק ואת רק "מדגימה" :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

ציר עצמות - סיכום חוויה משפחתית

אז ככה...
לצערי הרב, אין לי שום דבר טוב להגיד על העסק הזה. וזה למרות שבאתי אליו מלאת כוונות טובות, שמחה ונלהבת לרעיון חדש, ועם חשק גדול שזה יהפוך להיות משהו שאני עושה כל שבוע בגלל הקלות שבה אני משיגה את העצמות האלה.

אז מה לא בסדר?

1) קשה לי מאוד לחשוב שהפעלתי את הגז למשך 24 שעות רצופות ובסוף קיבלתי שני ליטר של נוזל. זה לא דבר הגיוני בעיניי בעת הזו שבה הזרקור מופנה לחיסכון במשאבים כאלה.
אם לא היתה לי שום דרך אחרת לקבל בוסט ויטמינרלים אז סביר שלא הייתי מהרהרת על זה אפילו. אבל כל כך פשוט לקבל את הכל מתזונה שמבזבזת כמעט אפס משאבים כאלה, עד שנראה לי ממש אנוכי לא לחשוב על זה.

2) זה לא טעים. לא טעים בכלל בכלל. זה מתקרב לאכיל רק אחרי תוספת רצינית מאוד של מלח ואז מה עשינו בזה?
כמובן שאפשר ואולי אף רצוי להפוך את זה לבסיס של משהו אחר. אבל אני לא אוהבת שמחביאים אוכל לא טעים באוכל אחר, ואז עם התיבול וכו' זה נהיה אכיל. זה שזה כל כך לא טעים בפני עצמו זה סימן רע בעיניי.
תרופות לא טעימות אני אוכלת רק אם אני חולה מאוד, בטח לא על בסיס קבוע או סתם ככה. וגם אז זה חשוד בעיניי כי מה שעושה טוב לגוף צריך להיות טעים.
אולי כשחולים וחוש הטעם נפגע לא מרגישים כמה שזה לא טעים?

3) בצר לי, טחנתי את הירקות שהוספתי לציר עם הציר. אמרתי לעצמי - יאללה, נעשה מרק. נדלל את הטעם הלא נעים ונוסיף מה שלרוב כן טעים לנו.
האמת? זה לא היה טעים. אז הוספתי עוד מלח.

4) כולנו אכלנו מזה. הנה מה שקרה לנו:
אחת טעמה כפית, אמרה שזה מגעיל ודחתה את הצלחת. היחידה עם שכל במשפחה.
אחיה אכל בהסח דעת כי הוא פתר תרגילים בחשבון תוך כדי. כעבור שעה הוא הלך... להקיא! את ה-כל. מה שלא קורה אצלנו כמעט אף פעם.
עוד אח אחד אכל קערה שלמה ואמר שטעים.
האיש אכל קערה אבל דיווח על תחושות משונות ולא נעימות בבטן והרגשה כללית של בחילה.
אני אכלתי קערה ושמתי לב ש: השיניים שלי נהיו דביקות ולא חלקות (כנראה מהשומנים המבושלים?), הגרון שלי צרב (המלח?) והבטן שלי לא היתה שמחה. אחרי כמה שעות האף שלי התחיל לדלוף בפתאומיות רבה ולא עצר מאז. ממש תחושה של תגובה אלרגית נקודתית.

למה כל זה קרה? אין לי מושג. העצמות מעולות וטריות מבקר אורגני ממרעה חופשי כל השנה, אוכל עשב כמובן.
אולי עשיתי משהו לא בסדר, אולי זה נוזל מרוכז מדי ואמורים לאכול ממנו רק טיפה, אולי משהו אחר...
אבל החוויה הכללית היא שזה לא טעים, שזה משהו שצריך להשגיח עליו או להיזהר ממנו, והכיוון הכללי שלי הוא לא לאכול דברים מהסוג הזה.

רעיונות ושיתופים מהניסיון שלכן יתקבלו בברכה. משאירה ראש פתוח לזה למרות החוויה המאוד לא מוצלחת.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שקטה* »

לגבי ציר עצמות - קיבלתי המלצה מפיליפינית אחת לגבי בישול של ציר כזה לחיזוק הגוף, אצלם לפי מה שהבנתי מכינים כזה ליולדות. היא דיברה על בישול שנמשך בערך 5 שעות. ארבע וחצי שעות רק העצמות ובסוף מוסיפים ירקות. בישלת את זה 24 שעות?

ולעניין הגישות בתזונה, אני קוראת פה בעניין.

אני חושבת כמו שאמרת גוגוס שיש לאחרונה יותר נטייה לכיוון הבנה שהכל באמת מאוד אישי וכל מקרה עומד בפני עצמו. כך שאני חושבת שחבל להגביל תזונה לא מעובדת בשם איזו תיאוריה.

ובעיקר נשמע לי שהתיאוריות האלה פשוט עוזרות למי שזה מתאים לגוף שלו ספציפית, לתת כותרת לסוג התזונה שלהם ולהיות מודעים יותר למה שעושה להם טוב.

גם במקרה של הבחורה ההיא מפייסבוק, היא כותבת שם שעוד לפני ששמעה על פליאו היא הרגישה שמה שהכי טוב לגוף שלה זה לאכול הרבה חלבון.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי אישה_במסע* »

פליאו, סוד ההרזיה של הטבע
היורשה לי להגיד את דעתי? פיכס!
קודם כל, על הרזייה. פליאו לא מרזה. אין שום שיטה שהוכחה כמרזה. פליאו לא יוצא דופן בעניין הזה.
ו"פיכס" שני על לא לנשנש. אני מנשנשת פחות משמעותית בפליאו, ולרוב רק כי פספסתי או איחרתי בארוחה. אבל זו תוצאה, לא סיבה.

גוגוס
תודה על הסיפור על ההתנסות שלך. אקח את זה בחשבון כשאנסה בעצמי יום אחד. אציין רק שההיגיון שלי אומר שאמורים להכין את ציר העצמות הזה על האח (שבוערת תמיד, כי מכינים אותו בארץ קרה) או על מדורה. גם לי הרעיון של לבשל כל כך הרבה זמן נראה מפוקפק, במיוחד בישראל. לא רק מבחינת בזבוז אנרגטי, אלא גם מבחינה פרקטית. כמה זמן אני אמורה להשגיח על הסיר? זה פשוט יותר מידי מאמץ...


התיאוריות האלה פשוט עוזרות למי שזה מתאים לגוף שלו ספציפית
לדעתי אחת הסיבות העיקריות בגללן הקשבה לגוף לא באמת תעבוד בתור תנועה (הסיבה העיקרית השנייה היא שהיא מוגבלת. אם מישהי תחליט לאחר קשבה לגוף שסוכר ולחם לבן, והמבורגרים במקדונלדס, טובים לה, אף אחד לא יאמין לה. כלומר, מקשיבים לגוף כל עוד המסקנות הגיוניות, ולכן זה בעצם אמון-בתנאי. אז כבר עדיף להגיד בברור מה התנאי) היא חוסר הנוחות של זה. בני אדם חושבים וזכרים בסיפורים. בני אדם נוטים להכללות. זו נטייה אבולוציאונית. היא קיימת כי היא שימושית.
נוח להגיד "אני צמחוני" ולדעת שיבינו אותך, בלי להאלץ להסביר - אני לא אוכל בשר, ודגים. ואז מישהו לא מבין ונותן, נניח, עוף, כי "זה לא בשר".
עצם קיומה של תנועה כזו, שמוכרת מספיק בציבור, עוזר בהרבה מאוד מובנים. מבחינת לגיטימציה של הסביבה והפחתה של הצורך להתמודד מול הפחדות והתנגדות של הסביבה. מבחינת הקלות למצוא מזון מתאים. מבחינת היכולת לדבר עם אנשים שמתמודדים עם אתגרים דומים. מבחינת היכולת לקצר ולומר "אני אוכלת פליאו" במקום לתאר מה זה לכל אדם.
וכן - גם כדי להתמודד עם כל ההפחדות שיש נגד חמאה ו"חלבון" וכו'.

על פירות - אני מסכימה שאי אפשר להכליל. ברוסית אין שום דרך להגיד במילה אחת "פירות" כי זה "פירות חוץ מגרגרי יער" ו"גרגרי יער". אני לא אתפלא אם בשפות אחרות יש הבחנות דומות. אולי בארצות טרופיות יש הפרדה כלשהי של פירות טרופיים שאנחנו אל יודעים עליה? ההכללה של "פירות" לא נראית לי מוצלחת יותר מ"פחמימות"
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

התיאוריות האלה פשוט עוזרות למי שזה מתאים לגוף שלו ספציפית, לתת כותרת לסוג התזונה שלהם
זה נותן רשות.

בישלת את זה 24 שעות?
כן. וזה חצי ממה שמומלץ בכל המתכונים שראיתי ברשת. אלו עצמות פרה ענקיות, לא עוף או משהו מהחיות היותר קטנות שמבשלים פחות.

הכל באמת מאוד אישי וכל מקרה עומד בפני עצמו
יש היום בדיקות גנטיות מפורטות, שרק הולכות ומשתכללות, וגם בדיקות נקודתיות ואישיות לגבי איך עובד הגוף הפרטי. הכל קשור לתזונה. בדיוק אתמול בערב הייתי בהרצאה של האיגוד המקצועי שלי שעסקה בבדיקות מעבדה.
נכון שהיה שם רכיב שיווקי קטן, אבל בעיקרון זה היה מרתק. היו שם נשים במקצוע שלי שהן מאוד מנוסות, וסיפרו איך בדיקות מעבדה עזרו להן לעשות עבודה בילוש מה בתזונה יוצר קלקול נקודתי ומבאס ופשוט להסיר מהתזונה משהו שאולי לך ולי לא יזיז בכלל (הדוגמה שנחרטה לי היא טונה מקופסת שימורים) אבל למישהו אחר גורם שיבוש מטורף ואין לו מושג בכלל כי בשבילו טונה זה אוכל אמיתי. או ילד שהתחילו אצלו בעיות התנהגותיות והסתבר שהוא בתקופה בררנית באוכל ומסכים לאכול רק סלמון מעושן. הסלמון גרם לו לעודף במינרל מסוים ששיבש לו את המערכת. הורידו לו את הסלמון מהתזונה והוא פשוט חזר לנורמלי שלו.

אחד הדברים שהיו הכי מרתקים בעיניי הן בדיקות של דוגמת שיער. הן שנויות במחלוקת, אבל עכשיו החזירו אותן קצת לאופנה כי המעבדות השתכללו ובדקו הרבה מתאמים בין תכולת המינרלים בשיער לתכולה במדידות אחרות שנחשבות יותר מדויקות.
מה שהיה יפה לראות זה שבעוד שבדיקת דם כללית תראה את המצב שלך עכשיו, בדיקת שיער מראה את המצב שלך בחודשיים שלושה האחרונים, ואפשר דרכה ממש לדעת המון.
היה גם דיון מרתק ממש על המחירים של תזונה בהתאמה אישית, שהמון פעמים זזה לכיוון של תוספי תזונה טבעיים. ואנשים לא מבינים את הבעיה שבעודפי מינרלים או ויטמינים וחושבים שזה בכל מקרה מומלץ לקחת מזה כמה שיותר.
אחת הדוגמאות היפות באו ממצבים שבהם מינרל מסוים מתחרה על אותו קולטן עם מינרלים אחרים. כך שאם אדם לוקח על דעת עצמו תוסף תזונה לאורך זמן הוא עלול לגרום לבעיות ספיגה רציניות במינרל אחר לגמרי.

כאמור, היה מרתק. מה שאותי מטריד, באופן לא מפתיע, זה שהעולם הזה זז עוד צעד למקום שבו מנתקים אנשים מעצמם ומורידים להם את הביטחון שהם יודעים מה לאכול ושזה פשוט אוכל אמיתי וטוב.
המזון היום כל כך דפוק, ויש כזה חוסר מודעות לכך, עד שגם אנשים שאוכלים סביר לגמרי יכולים למצוא את עצמם בתוך סאגה של בדיקות ואבחונים ותזונה מותאמת אישית. זה נפלא שאפשר היום לעזור יותר בקלות, אבל המגמה עצמה לא בריאה לדעתי.
זו תנועת נגד סמויה לכך שהמזון פשוט ירד בצורה דראסטית באיכות שלו. קצת עצוב, בסך הכל.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שקטה* »

רק בקצרה לגבי הציר - ההמלצות שקיבלתי היו לגבי עצמות פרה. אולי אלו פשוט שני מתכונים שונים, באמת שאין לי מושג.

אישה במסע - בהודעה שלי התכוונתי למזון לא תעשייתי. כי באמת נראה לי שיש קונצנזוס לגבי זה שאי אפשר לבסס תזונה בריאה על מקדונלד'ס. אם מישהי תגיד לי שזה מה שעושה לה טוב ומתאים לגוף שלה, אני באמת לא אאמין לה. אני אחשוב שהיא פשוט לא מרגישה עדיין את ההשלכות.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אם מישהי תחליט לאחר קשבה לגוף שסוכר ולחם לבן, והמבורגרים במקדונלדס, טובים לה, אף אחד לא יאמין לה
לא בהכרח. וגם חשוב הרקע לשיחה.
אחד הדברים שהכי זכורים לי מהסרט סופר סייז מי הוא המפגש עם בחור אחד, שכבר שנים אוכל כל יום במקדונלס שני המבורגרים ועושים לו שם כבוד גדול. הוא נראה סבבה, הוא מאושר, והוא לחלוטין מבסוט מהתזונה הזו. אני האמנתי לו לגמרי.
ולמה זה משנה? כי האיש הזה לא מתלונן על שום דבר. הכל טוב לו.
אבל אם מישהי באה לעבוד איתי ומתלוננת על משהו, אבל מסבירה לי כמה נעים לה לאכול מלא סוכר וקמח לבן, אז זה יהיה חוסר אחריות מקצועי מצדי לא להביא לשולחן את הדברים האלה ולבדוק את זה איתה.
לי אין שום בעיה להאמין למי שהכל בסדר אצלו מבחינתו שהגוף שלו מגיב היטב למאכלים הכי נחותים שיש. אבל כאשר משהו לא בסדר, זה סביר להפנות את האצבע בדיוק לשם (ולא, נגיד, לירקות...) ולהציע בדיקה מחודשת של תגובות הגוף תחת בדיקות שונות.
הבדיקות לא חייבות להיות העלמה של כל אלו מהתפריט. הן יכולות להיות בדיקות של כמויות, הרכבים, שעות האכילה, או האיכות של הקמח למשל.

בנוסף, אנשים רגילים לתייג את מה שקורה להם כנורמלי. מי שאוכל סוכר ולחם לבן כל חייו לא ירגיש שמשהו אצלו לא בסדר.
וזה שהוא לא מחבר את נשירת השיער שלו או את הנזלת הכרונית שלו לתזונה משובשת לא אומר שאני חייבת להאמין לזה.
אז כאשר מתחילים לחטט בתזונה על רקע תלונה לרוב מגלים שהאדם המבסוט בעצם לא ממש מבסוט, רק שהתגובה של הגוף שלו למזון מסוים היא מעוכבת או שהיא כבר כרונית והוא פשוט התרגל אליה.
ואז אין מנוס מלהוריד את זה מהתפריט ולבדוק בקלות אם משהו משתפר.

אני תמיד נותנת את דוגמת הנעליים כי כולם מבינים את זה.
נניח שאת מודדת זוג נעליים. והוא יושב בסדר גמור אבל את לא בטוחה לגמרי לגמרי שזה נוח לך.
מה תעשי? תורידי את הנעליים ותמדדי זוג אחר במידה אחת פחות או יותר לפי הצורך. ויש מצב שרק כאשר תמדדי את המידה האחרת תביני כמה באמת נוח זה יכול להיות ותשתחרר ממך אנחת רווחה.
זה לא אומר שהיית סובלת בנעליים הראשונות שמדדת, אלא רק שאין לך יכולת לנחש בעצמך מהי נוחיות גדולה יותר או אפילו ממש מושלמת.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

ברוסית אין שום דרך להגיד במילה אחת "פירות" כי זה "פירות חוץ מגרגרי יער" ו"גרגרי יער"
מה עוד יוצא החוצה ברוסית חוץ מגרגרים?
כי לדעתי גרגרים בחוץ זה מאוד מקובל, וגם בעברית את תראי בהרבה מקומות שמכנים אותם פירות יער בנפרד. נגיד, בתפריט במסעדה, אם במנה יש גרגרים יכתבו פירות יער. לא יכתבו פירות. אפילו במדינה שבה זה בכלל לא "פרי" מקומי.
ברוסית אין מילה שמתארת את הקבוצה שבה יש בננה ותפוח וקלמנטינה ומנגו ומלון ואבטיח וכו' וכו'?

מה שכן, יש היום זרמים שעושים סלט מהעסק, וזה דווקא לטעמי.
לדוגמה, בקרב חלק מאוכלי התזונה החיה, פירות זה שם כולל לכל מה שבוטנית הוא פרי. וכשהם אומרים פירות הם מתכוונים גם עגבנייה ומלפפון ופלפל.
לי אישית אין התעקשות על המקשה השלמה של "פירות". גם אני מעדיפה שכל אדם יבדוק כל מקרה לגופו, תרתי משמע.
ההתנגדות עולה בי רק כאשר עושים במושג הזה שימוש לצרכי אזהרות, לצד זה שאת מה שלא מפחדים ממנו מכלילים חופשי...

אני חושבת שכל דבר שגדל על עץ או שיח ואפשר לקטוף ולאכול בצורה מקובלת הוא דבר שאין צורך להזהיר מפניו את הציבור. אז כשמישהו מזהיר מפני דברים כאלה ועוד בצורה גורפת הכפתור שלי לגמרי נלחץ.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי טלי_ב* »

טוב, התשישות הביאה אותי להפוגה מההפוגה (ותודה בהזדמנות זו על האיחולים אצלי), אז לגבי ציר העצמות -
חמי מתעסק עם עצמות ומח עצם והבישול והאכילה שלהם בערך מאז שנולד (-: והוא אף פעם לא מבשל כל כך הרבה זמן. היום הוא למשל מוסיף עצמות פרה לתבשילים שהוא מבשל בבישול איטי, אבל לא מדובר על יותר משמונה שעות, וגם ארבע-חמש הולך. והבישול באמת צריך להיות ממש איטי, כלומר בחום מאוד נמוך. אני לא חושבת שגז מתאים לזה, אלא פלטה או תנור. זה גם לא חייב להיות ציר, אבל אולי אתם פשוט לא כל כך אוכלים דברים אחרים בבישול איטי? כי בדר"כ מדובר בבשר/שעועיות/קטניות/שורשים. חמין או כל מיני קדרות חורף כאלה.
אבל בעצם מה שרציתי בעיקר לומר נוגע לטעם - יש טעמים שהם גם עניין תרבותי ואם זה משהו שממש לא רגילים לאכול אז אני לא יודעת אם הייתי מסיקה מזה שלא טעים שזה גם לא טוב לגוף (מח עצם למשל).
בכל זאת, במקרה שלך, נראה לי שאם בשורה התחתונה פשוט אין לך שום צורך בזה, אז לא חייבים להמשיך הלאה. ואפשר גם פשוט לזרוק עצם לתוך משהו שאת ממילא מבשלת, אם העצם גם ככה שם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

יש טעמים שהם גם עניין תרבותי ואם זה משהו שממש לא רגילים לאכול אז אני לא יודעת אם הייתי מסיקה מזה שלא טעים שזה גם לא טוב לגוף (מח עצם למשל).
זה מעניין. בדיוק דיברתי על זה עם האיש אתמול, איך זה יכול להיות שאני כל כך אוהבת מח עצם ואף אחד אחר במשפחה לא יכול לסבול את זה :-)
ודיברנו על ההבדל בין הדוגמה של אמא שלי (שמתה על זה ותמיד נתנה לנו לטעום מזה בכפית קטנה כאילו זה זהב טהור) לעומת אמא שלו (שמתה על זה אבל אף פעם לא ראתה לנכון להגיש להם את זה כי היא חשבה שזה יגעיל אותם).

אני לגמרי מקבלת את מה שאת אומרת, ובכלל - אין ספק שטעם נרכש בהמון דברים. ולכן אם זה רק לא היה טעים, ניחא. אבל אי אפשר היה להתבלבל בתגובות הגוף למרות שכולנו רצינו שזה יהיה טעים :-)
היה לנו ממש מגוון יפה של התייחסות לדבר הזה וחוץ מאחד נטראלי כולם הגיבו לזה רע.

אנחנו אכן לא אוכלים שום דבר בבישול אטי, אבל לדעתי הגז עשה עבודה יפה. שמתי אותו על בעבוע עדין כמו שכתוב בכל מקום.
אני הרבה זורקת עצמות לתוך מרק בחורף. פשוט רציתי לנסות את הדבר הזה. להגנתי ייאמר שבכמה וכמה בלוגים תיארו את הטעם ואת הריח כגרועים מאוד, ויש שלל פטנטים איך לטשטש את הריח של הבישול כי לדעת לא מעט אנשים זה פשוט מסריח. אני נפנפתי את זה וחשבתי לי שדווקא כן יהיה לי טעים. וואלה, לא הלך לי הפעם כל האופטימיות הזאת :-)
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי טלי_ב* »

פשוט רציתי לנסות את הדבר הזה.
בכלל לא חשבתי על ההבחנה הזו. כלומר חשבתי שאת מחפשת דרך לבשל עצמות בצורה כלשהי שעשויה גם לתרום לטעם/תזונה.
אז לגבי הרעיון הספציפי של בישול לפרקי זמן כאלה ארוכים, של 24-48 שעות, משהו בזה לא מסתדר גם לי בהיגיון. כלומר לא רק מבחינת בזבוז המשאבים, אלא ממש ברעיון שחייבים לבשל משהו כל כך הרבה זמן כדי שייצא ממנו משהו מזין.
לגבי הגז, מכיוון שמה שכתוב בכל מקום לא לגמרי הוכיח את עצמו גם באספקטים אחרים, אני הייתי שמה סימן שאלה גם על הגז (למי שכן רוצה לנסות).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

_להרבה אנשים, אכילת פירות לאחר הארוחה לא מומלצת כי זה עושה להם בלגן בבטן
והנה דוגמה מהזן של פרלמוטר - הרי מאיפה נולדה ההמלצה הזו? מזה שאנשים אוכלים בשר ואורז וירקות ביחד ובכמות לא מבוטלת (תזונה מערבית סטנדרטית) ואז סוגרים את זה בפרי כי הם חייבים מתוק להתאזן אבל פוחדים מסוכר אחר.
הבעיה היא בהכרח בפרי? הוא האשם במצב הבטן שלהם?_
לאו דווקא.
גוגוס, אני מזכירה לך שההמלצה הזאת מאוד עתיקה וכשהרמב"ם כותב אותה בימי הביניים הוא כבר מעתיק אותה מאחד מקודמיו.
הסיבה לכך איננה בפירות אלא במצב הבטן, ברור.
עם זאת, יש מאפיין של הפירות שעל בטן מלאה הם לא טובים לחלק מהאנשים. היא לא בהכרח מלאה אורז וירקות. היא יכולה להיות מלאה סתם בשר צייד.
העובדה היא שאנשים שונים זה מזה בנטיות שלהם, במה שטוב להם, וגם באנזימים ובחיידקי המעיים שלהם.

שימי לב שבימינו זה עוד יותר מורכב, כי ערבוב הפירות וחוסר העונתיות גורמים לכך שמגיעים לאנשים פירות שהם לא בנויים אליהם גנטית.
ברפואה העתיקה של היסודות (לא ארחיב אבל נגיד ברפואה הערבית של הרמב"ם שהיא גם האיורוודית וגם היוונית העתיקה ועוד), מחברים לך: אדם שמתאפיין בטבע X עדיף לו לא לאכול יותר מתאנה או שתיים בבת אחת, לעומתו אדם שמתאפיין בטבע Y לא תהיה לו בעייה עם כל כמות תאנים שהוא רוצה, מצד שני כדאי לו להמנע מציפורים ועופות ולהעדיף דגים (סתם ממציאה, אבל ככה נראות ההנחיות המותאמות אישית).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

זהו, שהקטע הוא שאני מתפנקת מזה, למה שמישהי אחרת תקבל את הפינוק שלי במקומי?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

יש מאפיין של הפירות שעל בטן מלאה הם לא טובים לחלק מהאנשים. היא לא בהכרח מלאה אורז וירקות. היא יכולה להיות מלאה סתם בשר צייד.
אני לגמרי מסכימה. אבל גם כאן, תראי, אדם עם ראש פתוח יאמר - אולי הבטן הספציפית הזו לא אמורה להיות מלאה בבשר ציד? ואולי פשוט... לא מלאה.

אין ספק שכל דבר יכול להיות לא נעים אחרי כל דבר, ושאצל המון אנשים שילובים מסוימים פשוט לא הולכים ביחד.
אבל איכשהו, על הפירות זה נורא מוכר. ואת כל שאר האופציות שבעיניי הרבה יותר חשודות בכלל לא בודקים.
במשפט כמו שלך מתחבאת הנחה (גם אם לא התכוונת אליה, זו רק דוגמה, כן?) שבשר צייד הוא משהו טוב, ולכן אם הבטן מלאה איתו ואז אוכלים פרי אז ברור שהבעיה היא בפרי.
ואני יודעת על עצמי שיש לי נטייה לאכול יותר מדי בשר. או שאכילה של בשר צייד (שכל כך רציתי שתהיה לי טעימה!) בכלל לא נעימה לי. אז אם אחרי זה אני אוכל פרי אני פשוט אוסיף חטא על פשע, וזה בכלל לא יהיה קשור לפרי, או לפחות לא - בהכרח.

וזה מזכיר לי משהו שרציתי לומר לך מזמן, אישה במסע, משום שפעם בכמה זמן את נותנת את הדוגמה של הסלט ההוא לכך שאפשר לאכול משהו מזין בכמות מופרזת.
הדוגמה הזו, למיטב זכרוני, היתה חד פעמית, לא? זה לא שכל פעם שאת אוכלת סלט או אפילו בחצי מהמקרים את אוכלת יותר מדי סלט, נכון? כשאת כותבת על זה מדי פעם הניסוח מצביע על זה שמדובר באירוע חד פעמי שזכור לך היטב.
אם זה כך, אז שם הפואנטה. כי הנטייה הרווחת כשמדובר באוכל אמיתי ומאוזן היא לאכול ממנו כמות שהרבה יותר קרובה לצרכים.
וגם אם יש אירועים נקודתיים שבהם זה לא מסתדר - זה לא נראה בכלל קרוב למה שאנשים אוכלים מאוכל לא אמיתי ברמת הכמות והתדירות שזה קורה להם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

היא יכולה להיות מלאה סתם בשר צייד.
ועוד תוספת קטנה אגב כיווני מחשבה בנושא - אם הבטן מלאה בשר צייד, למה בכלל לאכול פרי?
עצם הרעיון שאחרי ארוחה מלאה ומשביעה עוד דוחפים פרי הוא בעייתי לגמרי. כל הקוסנפט של קינוח חובה הוא משונה נורא.
צורך עז במתוק כשבעצם שבעים הוא לא סימן לארוחה מתאימה לדעתי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אתמול בהרצאה דובר רבות בויטמין די.
אני הולכת לחשוף טפחיים בחוץ כי השמש יצאה.
מעודדת אתכן גם, אם יש שמש אצלכן עכשיו.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

הבתים של השכנים מסודרים ככה שהם צריכים ממש להתאמץ בשביל לראות אותי חצי ערומה ככה בשמש.
אז נשמתי עמוק ואמרתי בלבי - מי שמתאמץ כל כך, שיהנה :-)
ובאותו הלב הודיתי לחברה גאונה, שגם קנתה לי ערסל להתחרדן עליו בדיוק הזווית הנכונה, וגם דחפה אותי לשדרג את המחשב כך שהוא יקלוט אינטרנט גם בגינה. הידד!!! כמה שימושי.

צאו צאו צאו לשמש. ממש עכשיו. להפשיל שרוולים ומכנסיים ולהרגיש את המחסנים מתמלאים.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי אישה_במסע* »

בשבילו טונה זה אוכל אמיתי
אין אף אדם שבשבילו כספית זה אוכל אמיתי...

על הקשבה ותזונה אמיתית:
אני אחשוב שהיא פשוט לא מרגישה עדיין את ההשלכות.
גם אני. לכן אני אומנם תומכת בהקשבה עצמית, אבל לא הופכת את זה לאידיאולוגיה.

אבל מסבירה לי כמה נעים לה לאכול מלא סוכר וקמח לבן, אז זה יהיה חוסר אחריות מקצועי מצדי לא להביא לשולחן את הדברים האלה ולבדוק את זה איתה.
אבל זה בדיוק העניין. יכולות להיות שתי נשים שהאידיאולוגיה שלהן היא הקשבה לגוף, אבל אחת תציע להעלים שמנים צמחיים, ואחרת להעלים סוכר, ואחרת דגנים, ואחרת מוצרי חלב. והשאלה אילו מוצרים להעלים היא שאלה של אידיאולוגיה.
והאידיאולוגיה שלך קיימת, לא פחות מזו של הפליאוץ ההבדל הוא שהאידיאולוגיה של הפליאו מוכרזת קבל עם ועדה, ומי שהולכת לטיפול אצלך עלולה להאמין שתהיי מטפלת אובייקטיבית, בזמן שזה בלתי אפשרי.
כי כל מי שמציעה מאיזה מזון להימנע - מונעת מדעה כלשהי לגבי אילו מזונות חשודים ואילו לא. וזה שלאידיאולוגיה שלך אין שם לא אומרת שהיא לא קיימת.


כי לדעתי גרגרים בחוץ זה מאוד מקובל, וגם בעברית את תראי בהרבה מקומות שמכנים אותם פירות יער בנפרד.
כן, אבל זה מקובל כי התרבות שלנו מערבית. ברוסית יש מילה ל"פירות" אבל השיוך של אננס לשם מפוקפק. לא שזה לא השיוך שלו, אבל הוא חלש ומאולץ יותר. אין לו היסטוריה ארוכה. אולי ארצות מהן באים הפירות הטרופיים יש להם חלוקה אחרת כלשהי שאנחנו לא מכירים?


אז כשמישהו מזהיר מפני דברים כאלה ועוד בצורה גורפת הכפתור שלי לגמרי נלחץ.
לי נרא מאוד הגיוני להזיר ממשהו שהינדסו אותו כדי להגדיל את כמות הסוכר, ובדרך הקטינו את כמות הויטמנים. זה דומה בעיני לאזהרה מפני סויה מהונדסת גנטית.
בעיניי, בתור מי שאוכלת הן פירות והן בשר, הנטייה שלך להזהיר מפני בשר שקולה כמעט לחלוטין. כמעט, כי את מתנסחת בצורה יותר עקיפה, ולכן בעיניי עם פחות יושרה.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

_פליאו, סוד ההרזיה של הטבע
היורשה לי להגיד את דעתי? פיכס!_
גם אני חושבת ככה. הייתי חלק מהקבוצה (מתוך סקרנות, לא הרזיה. וכתמיכה בשעות שהנשים ששואלות ישנות בארץ, לפעמים), והועפתי רק בגלל הקשר שלי לקטוגני וזאת למרות שהבעתי תמיכה כללית בקבוצה. יש שם משהו קצת עקום.
אבל זה לא משנה, כי גם אם יקראו לזה "הרזיה" ויש להם חוקים משונים כמו לא לנשנש (בדיוק כמו שכתבה אישה במסע, זו תוצאה), לדעתי רק הצפת הרעיון והעובדה שהוא כבר מוכר להרבה אנשים, זה כבר סימן טוב.
אז היא אושיית פייסבוק וכותבת או בעיקר מדקלמת את העקרונות שלימדו אותה שם. מה רע בזה? בלי מזון מעובד. היא גם מספרת על תחליפים ואומרת שהם לא מומלצים. אהבתי מאוד את מה שהיא כתבה באופן אישי למרות הבלגן בעקרונות.


אז אולי זו היתה באמת רק שאלה בלי שקראת אותו?
כן קראתי אותו ושמעתי.
רק רוצה לחדד את מה שכתבתי בתחילת הדיון על פירות. התייחסתי לפרוקטוז ואיך הוא מפורק בגוף (וגם את אם אני לא טועה). אז ברור שיש הבדל בין פרוקטוז טהור (כמו הדבר הזה שמוסיפים לכל מוצר מועבד באמריקה, וכמו אגבה ושאר ממתיקים טבעיים) לבין פרי שלם. ובכל זאת הפרוקטוז מפורק באותה צורה, ובכמויות גדולות (נדמה לי שהגענו למסקנה שזה משתנה מאדם לאדם) עלול לגרום לצרות ולקרייבינגס.
הסיבה שלא פירטתי על זה היא חוסר זמן. מה שנכון גם לכרגע (בעבודה), אז בכל מקרה אקצר. כשאוכל לצלול לתוך זה אנסה להיות יותר ברורה.


זה שלך עצמך יש אתגר מול פירות מסוימים
זה לא הגיע ממני ולא אני אמרתי. וממש לא הגיע רק מהנסיון שלי.


בחור אחד, שכבר שנים אוכל כל יום במקדונלס שני המבורגרים ועושים לו שם כבוד גדול
אם אני זוכרת נכון, הוא לא אכל צ'יפס או שתיה ממותקת עם זה.
אז כנראה שהוא מתמודד יפה עם החומרים שבתוך הקציצה והלחמניה והגלוטן, או מי יודע אם מתמודד יפה או לא.
בכל מקרה הוא לא דוגמא למישהו שאוכל ג'אנק, כי רוב האנשים כן יאכלו צ'יפס (ויגדילו את המנה) וישתו קולה (בכוס ממש גדולה).


בנוסף, אנשים רגילים לתייג את מה שקורה להם כנורמלי. מי שאוכל סוכר ולחם לבן כל חייו לא ירגיש שמשהו אצלו לא בסדר.
חייבת לומר שהייתי שם. חשבתי שהכל בסדר (עם כאבי בטן אבל זה נורמלי לא?). ולא בזכות הפליאו דברים השתנו אבל אני רואה אנשים שעושים את האתגר ואז מגלים את הרגישויות שלהם.
חלק מהם מתחרטים שהתחילו עם זה. וחלק גדול מרגישים שיפור יחסי למרות שלפני כן לא חשבו שמשהו לא בסדר. כמו אנרגיה גבוהה ועירנות, שיפור בקשב וריכוז וכל מיני דברים אחרים שהפתיעו אותם לטובה בלי לצפות להם. (גם לי זה קרה)
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

אם יש שמש אצלכן עכשיו.
שלג.
אבל זכרתי לקחת ויטמין D הבוקר, כי התחלתי להשתעל מעט ואולי להצטנן.


בדיקות של דוגמת שיער.
מצחיק שהעלית את זה עכשיו. היום בדיוק אני הולכת לראות מישהו שכנראה ישלח שיער ורוק שלי לבדיקה כי הבדיקות האלה הרבה יותר מדויקות מבדיקות דם (גם לפני הנוירולוגית שלי, שהפנתה אותי אליו בגלל שהיא מודעת למוגבלות של המערכת הקונבנציונלית).
כנראה, כי פגישה ראשונה. אבל הגיוני שיעשה כך.
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

לא לנשנש.
אחרי כמה שבועות של פליאו מוקפד (לכיוון הקטוגני - אמרתי כבר שאני לא בוחלת בהתנסויות שונות!) יצר הנשנוש אצלי נעלם כמעט כליל. לא מתוך איזה עקרון נעלה, פשוט אני מלאה במשך שעות מהארוחה הקודמת, לא באופן בלתי נעים אלא פשוט לא צריכה לאכול, ואם אני מוצאת את עצמי שולחת יד בהיסח הדעת לאיזה מלפפון שחתכתי לילדים אז אחרי ביס אני קולטת את עצמי אומרת לעצמי בלב ״עזבי את זה, שמנדובה, את בכלל לא רעבה!״.... והגוף ממש דוחה את הרעיון של לאכול עכשיו משהו. כל זאת משמנדובה אמיתית נשנשנית על שכל חייה לא אמרה לא לאוכל ;-) !! אבל לקחת את זה לכיוון של עקרון? לא הגיוני בעיני. לאכול צריך כשהגוף מאותת על רעב, ואם חל רעב או רצון במזון וזו לא ״שעת ארוחה״ אז למי אכפת?? לפעמים הרעב גדול ולפעמים קטן, לפעמים הוא בא אחרי שעה ולפעמים אחרי חמש... נשנוש זו מילה שמעצבנת אותי. אפשר להגיד פשוט ״לאכול״.

עוד משהו שהבחורה בבלוג סיפרה זה העקרון של מעט ארוחות - שוב משהו שמתקשר ללא לנשנש מכיוון קצת אחר וגם לא עושה לי הגיון ברמה העקרונית. דבר נוסף שההתנסות הקטוגנית עשתה לי זה חידדה הקשבה לגוף ולאכילה ואכן אני באמת אוכלת פחות פעמים ביום, אבל שוב - לא מתוך עקרון נעלה כלשהו, אלא מתוך זה שהגוף שלי דוחה את רעיון האכילה התכופה. זה לא קרה למשל כשהתנסיתי בטבעונאות, שגם איתה הרגשתי בגוף נפלא לתקופה ארוכה. אני מייחסת את זה לכך שאלה פשוט מזונות שונים במהותם - בשר ושומן לוקח להם זמן להתעכל, שלא לוקח לאוכל הטבעונאי. גם בהתנסות הקטוגנית אכלתי המון ירקות, אבל לא פירות בכלל, וכנראה שהחלבונים הכבדים משפיעים יותר על זמן העיכול. התחושה בגוף מעולה פלוס פלוס!! מלאת אנרגיה והרגשה נעימה כללית. זה היה גם בטבעונאות... שזה מעניין לי. ההבדל היה במרווח בין הארוחות ובהרגשת הרעב - בקיטוגני אני אוכלת פעמיים ביום ואולי קפה או שניים בין לבין, ולגמרי די לי. בטבעונאות אני באכילה מתמדת, מלחכת כל מה שנקרה סביבי ומרגישה צורך באכילה תכופה, גם אם הארוחות גדולות (נגיד, מנה ענקית של סלט פירות טריים תפוצץ אותי באותו הרגע, אבל אחרי שעה אין לי שום בעיה לאכול שוב).

ציר עצמות.
לא טעים.
:-D חייבת להגיד שצחקתי כי זה נכון. זה באמת לא טעים ככה. בגלל זה הפסקנו להכין. אנחנו שמים עצמות במרקים שמבשלים בישול איטי וארוך יחסית. הציר עצמו אם אכלתי ממנו ככה - אז רק כוסית. קערה שלמה היה טו מאץ׳. מאוד כבד ושמן, יותר מידי למערכת שלי.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

נשנוש זו מילה שמעצבנת אותי. אפשר להגיד פשוט ״לאכול״.
כן!
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

:-D
ציל, בול! :-D

זהו בשמת שלא כל כך כיף לי. אולי כי הילד, בן תיכף שנתיים, לא מתנתק בכלל לילות שלמים ואני לא מסוגלת לזוז. או שהוא לא יונק הכי נעים ומשתולל מצד לצד כל הלילה ואני לא בדיוק ישנה טוב... וחצי לילה אני מבקשת: ״תבחר צד אחד ודי״ או ״יאללה נספור עד שלוש״ ועשר דקות אחכ הוא רוצה שוב לינוק בזעקות שבר. כשהיה קטנטן זה היה כיף יותר, וגם להנקה היתה התחלה והיה סוף. עכשיו היא בלתי נגמרת בלילות והפטמות שלי עוד שניה נושרות :-s
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

במשפט כמו שלך מתחבאת הנחה (גם אם לא התכוונת אליה, זו רק דוגמה, כן?) שבשר צייד הוא משהו טוב, ולכן אם הבטן מלאה איתו ואז אוכלים פרי אז ברור שהבעיה היא בפרי.
לא.
זה ממש לא חבוי בהנחה.
הבעיה היא לא בפרי וגם כתבתי את זה וגם הרמב"ם והרופאים העתיקים האחרים כותבים בדיוק את זה:
א. הבעיה היא בבטן וכתבתי את זה אבל אולי פספסת.
ב. הבעיה היא בשילוב. ויש עוד שילובים לא מוצלחים, אגב, פשוט פה עלתה השאלה הספציפית לגבי פירות ולכן הגבתי לזה.

אם הבטן מלאה בשר צייד, למה בכלל לאכול פרי?
אל תיטפלי סתם למלים. לא אמרתי שהיא "מתפקעת". אנשים יושבים, אוכלים להם ארוחה בנחת, מנה כזאת ועוד מנה כזאת ועוד מנה כזאת. אם את רוצה לדעת למשל מה היה ההרכב המקובל של ארוחה באנגליה בבית מרמה מסוימת ומעלה (כזה שהיו בו משאבים לאוכל) במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, לצורך הדוגמא - אז הארוחה היתה מורכבת מסוגים שונים של בשר. ופחות או יותר - זהו. לפעמים איזה ירק או פרי שהיה בעונה, אבל פחות או יותר: זהו. מנה ראשונה פסיון (צייד), מנה שניה צבי (צייד), מנה שלישית עגל ולצידו קותלי חזיר. ארוחה אופיינית.

לגבי מרק עצמות, איכס... (כן כן, לא אומרים איכס על אוכל אז לא אגיד "אמרתי לך" P-: ).

אני השנה דייקתי מאוד מאוד את התזונה שלי. בגלל התאים החוצפניים וכל זה. וכיוון שאיבדתי המון המון משקל, מצאתי את עצמי ביום ההולדת שלי (סוף אוקטובר) במשקל מבהיל ממש. לדעתי 47 קילו אבל באמת שלא היה לי אומץ להישקל כמו שצריך (נשקלתי בערב אחרי הארוחה ועם בגדים ואז שקלתי 48...).
בקיצור, החלטתי שהפרוייקט שלי הוא לעלות במשקל. כיוונתי ל-54 ק"ג. ממש עשיתי הכל כדי לעלות ובאמת הצלחתי תוך כמה שבועות, בקצב של קילו לשבוע. כמובן - התנאי היחיד היה שאני צריכה לעלות במשקל בלי לסטות מהתזונה שלי.
שזה אומר, בלי גלוטן, בלי מוצרי חלב, שכחתי בלי מה עוד (ברגע שמורידים גלוטן ומוצרי חלב זה פחות או יותר מחסל את כל האוכל הלא בריא, וכמובן יש מדפים שלמים בסופר שאני פשוט לא מסתכלת עליהם). אה, וגם בלי טחינה כי אני אלרגית לשומשום. חתיכת אתגר.
אז הצלחתי.
ואני אוכלת יפה את מה שמתאים לתזונה שלי.
ומה אני מגלה? S-:
ארוחת בוקר יפה של פירות ושקדים.
ארוחת צהריים יפה.
והרבה פעמים - לא יכולה לאכול שום ארוחה נוספת. ואני רוצה. אבל לא יכולה. אני שבעה. לפעמים אני אוכלת משהו קטן, אולי תפוז וכמה פקאנים, או חתיכת אינג'רה (אתיופית אותנטית מקמח טף מותסס בלבד) עם עמבה עליה. או נגיד חביתה וכמה זיתים וכמה רצועות פלפל אדום. וזהו. וגם זה, רק מהחשש לרדת שוב במשקל.

ואני רואה את הבת שלי: אוכלת 2 או 3 ארוחות ביום. לא יכולה לאכול ביניהן. יותר משלוש, לא יכולה לאכול.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

אני אומנם תומכת בהקשבה עצמית, אבל לא הופכת את זה לאידיאולוגיה.
גם אצלי לא אידיאולוגיה, אלא רק הכלי הכי טוב שאני מכירה להתנהל בתוך בלבול. הראש והשכל עובדים בין אם אני אתן להם רשות ובין אם לאו. אז מה נשאר לי להפעיל אקטיבית? בדיוק את זה.

יכולות להיות שתי נשים שהאידיאולוגיה שלהן היא הקשבה לגוף, אבל אחת תציע להעלים שמנים צמחיים, ואחרת להעלים סוכר, ואחרת דגנים, ואחרת מוצרי חלב. והשאלה אילו מוצרים להעלים היא שאלה של אידיאולוגיה.
התהליך שלי פשוט לא נראה ככה, מה לעשות.
אני קודם כל בודקת עם האישה מה זה בשבילה אוכל אמיתי, כי זה הרבה יותר מעניין ממה זה אוכל אמיתי בשבילי.
וזה לרוב שלב שאחריו אני אפילו לא צריכה להציע משהו כי היא בעצמה מבינה ממה היא צריכה אולי להיפרד ואז אני תומכת בהתנסויות הללו.
ויכול להיות שתוך כדי זה יתנהל בינינו דיון על השאלה הזו - מהו אוכל אמיתי. לצד זה שאני אכבד את עמדתה, אני אומר לה מה דעתי.
אבל דעתי כיום על אוכל אמיתי הרבה יותר רחבה ממה שאת זוכרת מתחילת ימיי בחיוניות. ואחד הדברים שאני מקדמת זה בחירה שתהיה כמה שיותר קרובה לאכול אמיתי (בדיוק כמו בפלאו, רק בלי להחליט מראש מהו אוכל אמיתי).
אז אם למשל יש אישה שרוצה לאכול דגנים ובשבילה זה אוכל אמיתי לגמרי, אני לא אציע לה להפסיק לאכול אותם אלא נבדוק ביחד אלו דגנים זמינים לה ואם היא יכולה לאכול יותר דגנים במצב פחות מעובדה וכמה דגנים היא באמת צריכה.
לגבי סוכר - טרם נתקלתי במישהי שחשבה שסוכר זה אוכל אמיתי. בכלל, נשים שחושבות שקמח לבן זה נפלא וסוכר זה טעם החיים לא מגיעות אלי. התכנים שלי מקרבים אלי בדיוק את מי שתהליך חקירה עצמית מתאים לה.
ואני יכולה לספר לך שאני בימים אלו ממש תומכת בשתי נשים שאוהבות דגנים ונהנות מהם ולא מעלות בדעתם להיפרד מהם ואני גם לא מציעה.
אבל למישהי מהן היתה בעיה אקוטית שהיתה נמשכת אחרי שהיא הורידה את כל מה שלא אוכל אמיתי בעיניה והיא היתה שוברת את הראש מה עוד לנסות אז בוודאי שהייתי אומרת לה מה דעתי על בסיס ניסיון.
אני חושבת שזה דרך שממש ממש מצמצמת את החלק האידיאולוגי שלי בתהליך, ולו בגלל שאין לי כזה למרות התעקשותך לחשוב שיש כזה רק שאין לו שם :-)

הנטייה שלך להזהיר מפני בשר שקולה כמעט לחלוטין.
אני לא מזהירה בכלל מפני בשר. אני בעדו. מה גורם לך לחשוב שאני נגדו או שאני מזהירה מפניו?
אני כן מזהירה מפני בשר תעשייתי כי אני חושבת שלהרבה אנשים יש תקציב לקנות בשר טוב באמת, בעיקר אם הם ינקו את התזונה שלהם מכל הזבל.
ואני מקדמת בעוז תזונה אורגנית, אבל פירות הם יקרים בטירוף באורגני ולדעתי כל מי שעבדה איתי פסלה את זה על הסף חוץ מאחת.

ברור שיש הבדל בין פרוקטוז טהור (כמו הדבר הזה שמוסיפים לכל מוצר מועבד באמריקה, וכמו אגבה ושאר ממתיקים טבעיים) לבין פרי שלם. ובכל זאת הפרוקטוז מפורק באותה צורה, ובכמויות גדולות.
לא :-)
ואם זה היה ככה אז מישהו כמו לוסטיג, שהוא אחד המבקרים הכי גדולים של צריכת פרוקטוז - היה מזהיר מפני אכילת פירות.
לא רק שזה לא מה שהוא עושה, הוא מבהיר שוב ושוב שאין איתם שום בעיה כזו. שפירות שלמים זה עולם אחר ושהתרכובת של הפרוקטוז כחלק ממארג של מים וסיבים וכו' מתקבלת בגוף בצורה שונה לגמרי.
לא לגמרי ברור לי איך לא נתקלת באמירות האלה שלו. זה חוזר בכל ראיון, באופן טבעי, והתשובה שלו חוזרת על עצמה כל פעם מחדש.

הוא לא דוגמא למישהו שאוכל ג'אנק.
קציצה של מקדונלס ולחמניה לבנה עם קטשופ ומיונז תעשייתיים וחמוצים תעשייתיים, וכל זה כפול שניים, זה לא ג'אנק?
בעיניי זה לגמרי לגמרי ג'אנק. עם קולה וצ'יפס זה ג'אנק בריבוע, אז מה?

היום בדיוק אני הולכת לראות מישהו שכנראה ישלח שיער ורוק שלי לבדיקה כי הבדיקות האלה הרבה יותר מדויקות מבדיקות דם.
בהצלחה. מקווה שיתקבל מזה מידע שיועיל לך.

שמנדובה, תודה רבה רבה על השיתוף בחוויות שלך. מאוד מעניין לשמוע.

אל תיטפלי סתם למלים. לא אמרתי שהיא "מתפקעת"
בשמת, בחיי שאני לא :-)
בלי קשר לבשר צייד או לפירות, העליתי על המוקד את הדבר שבכלל מביא אנשים שבעים לרצות עוד משהו קטן אחרי ארוחה. בטח שלא צריך להתפקע בשביל שהשאלה תהיה בעלת ערך. פשוט ההגיון של החיפוש אחרי משהו מתוק בסוף ארוחה הוא משהו עקום שמבקש תשומת לב לדעתי.
ומשתפת שמחוץ לישראל מעולם לא הציעו לי פירות בתום ארוחה וגם אני לא מציעה פירות לסיום ארוחה. אבל זה לא קשור לפרי אלא לזה שאני שבעה.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

עם קולה וצ'יפס זה ג'אנק בריבוע, אז מה?
אז זה אומר שבשבילו באופן אינדיבידואלי זה מתאים (למרות שאין לנו מושג מה קורה מתחת לפני השטח).

לא אמרתי שלוסטיג מזהיר מפני פירות. איפה כתבתי את זה?
אבל גם בצורת פרי, הפרוקטוז מפורק בדיוק כמו שהוא מסביר. העובדה שזה לא מעמיס בכמויות קטנות ועם סיבים, לא אומר שלאכול אבטיח מהבוקר עד הערב לא יוביל לצרות.
(עדיין אין לי זמן לצלול לעניין הזה. בסוף אחזור אלייך עם פרטים ויותר ברורה)
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

בהצלחה. מקווה שיתקבל מזה מידע שיועיל לך.
תודה. אני מאוד סקרנית לגביו כמטפל. בעיקר כי הנוירולוגית עובדת עם התוצאות שלו והוא עם שלה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

לא אמרתי שלוסטיג מזהיר מפני פירות. איפה כתבתי את זה?
לא כתבת את זה :-)
זה הלך בערך ככה:
את אמרת - פירות זה מסוכן ומזיק
אני אמרתי - לא נכון
את אמרת - אבל פרוקטוז פרוקטוז פרוקטוז
אני אמרתי - אבל לא בפירות
ואז הבאת את לוסטיג :-)

לא אומר שלאכול אבטיח מהבוקר עד הערב לא יוביל לצרות.
אצל אנשים בריאים - לא יוביל לצרות. ובין הסיבות לכך, העובדה שאי אפשר באמת לאכול אבטיח מהבוקר עד הערב.
פירות מגבילים את עצמם בעצמם. שוב, אצל מי שבריא.
את טוענת שרוב האנשים לא בריאים ויש להם טרום סכרת ורגישות לגלוטן. אני לא יודעת על מה את מבססת את זה אבל לדעתי זה לא נכון וזו הפחדה מיותרת, בעיקר כאשר את מצמידה את זה לדיון על אכילת פירות.
ומי שהגיע למצב של טרום סוכרת - שיחתוך את כל הסוכרים האחרים שהוא אוכל דבר ראשון, יחזיר את עצמו למצב בריא ויאכל כמה פירות שבא לו.

סלט פירות יקרה, יש אנשים בעולם הזה שאוכלים בעיקר בעיקר פירות. טבעונאים ופרותניים. הם לא המונים אבל הם מראים עד כמה הכלל הזה של הפרוקטוז לא עובד.
כי הם לפחות כמה מאות בני אדם, וסביר שאלפים, והם מפוזרים במקומות שונים ויש להם מן הסתם גנטיקה שונה, ואם פירות היו בעייתיים הם היו כולם עם סכרת עכשיו. והם לא. את רוצה ברצינות לטעון שלכולם מהקבוצה הזו יש טרום סכרת חבויה? אני מקווה שלא :-)

לגבי הטיפול שלך - אם זה משהו שמתאים לשתף בו כאן אז אני מסתקרנת. ואם לא, אז פשוט שיהיה בהצלחה רבה. אני מחזיקה לך אצבעות.
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

אבל לא בפירות.
את מכחישה שיש פרוקטוז בפירות? ;-)


את טוענת שרוב האנשים לא בריאים.
לא רוב. אחוז משמעותי שלא מודע לזה עד שמתפרצת אצלו סכרת 2 בגיל 60 והרבה שזה קורה להם קודם.

שלכולם מהקבוצה הזו יש טרום סכרת חבויה.
כולם? לא אמרתי כולם. אני כן סבורה שתפריט כזה לאורך זמן הוא לא בריא, אבל זה כבר ברור לכולם.


אם זה משהו שמתאים לשתף בו כאן.
הו, לגמרי. אני שוקלת כבר תקופה לכתוב ולפרט פה באתר, עוד לא החלטתי איך. זה סיפור מפותל ומסובך ויש הרבה מה ללמוד ממנו, למרות שעוד אין מסקנות של ממש.
חקירה עצמית, אבחון עצמי, אנשי מקצוע, היסטוריה פסיכית... יש הרבה מה לכתוב. (זה היה טיזר).
:)
סלט_פירות*
הודעות: 1340
הצטרפות: 14 נובמבר 2004, 14:09
דף אישי: הדף האישי של סלט_פירות*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי סלט_פירות* »

ברור לכולם.
שאני חושבת ככה, כן?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

את מכחישה שיש פרוקטוז בפירות?
כמעט שחררתי בדיחה שחורה על השואה אבל ברגע האחרון הלב לא נתן לי.
<בגלל ההכחשה, כן?>

סבורה שתפריט כזה לאורך זמן הוא לא בריא.
אז ההערכה שלך לגבי פרותניים וטבעונאים שמרבים בפירות היא ש... מה?
שיום אחד הם יקומו בבוקר ויגלו שכל הבריאות המתפרצת שלהם החביאה מחלה?
כי זה נשמע לי מאוד דומה כמו להניח שכל אנשי הפלאו או התזונה הקטגונית שחיים עכשיו מעולה טועים ויגלו בגיל שישים שזה בעצם לא היה רעיון טוב בכלל.
שואלת בלי ציניות, מנסה להבין איך את מיישבת את הסיפורים הרבים שיש עם זה שלדעתך זה לא בריא.

זה היה טיזר.
מאוד מקווה שתמצאי את הזמן לבוא לשתף. אני אישית לא צריכה טיזר בשביל סיפורי מתח ובלשות טובים באמת :-)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

שלא כל כך כיף לי.
זה ברור.
וכן, כן, זכור לי היטב השלב הזה P-:
יש לי כמה הצעות פרקטיות, כי נשמע שמשהו עובר עליו בלילה:
  1. שתי הרבה מים במשך היום ובמיוחד לפני השינה, הרבה אמהות גילו שזה מאוד עוזר להן.
  2. תבדקי לו מדדי אנמיה (לא רק המוגלובין אלא גם מאגרי ברזל, פריטין, טרנספרין, B12 וגם ויטמין D). ייתכן שיש איזו בעיה סמויה שגורמת לו לחוסר תיאבון ביום או לבלגנים בבטן.
  3. כל מה שעוזר לשינה רגועה: רסקיו רמדי לפני השינה ובמהלך הלילה, איזשהו טיפול כמו דיקור סיני, שיאצו, טווינא, קרניו סקראל וכדומה.
  4. תשתדלי לנוח במשך היום...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי בשמת_א* »

ומשתפת שמחוץ לישראל מעולם לא הציעו לי פירות בתום ארוחה וגם אני לא מציעה פירות לסיום ארוחה. אבל זה לא קשור לפרי אלא לזה שאני שבעה.
מה זה "מחוץ לישראל"?
בצרפת בהחלט מציעים או מגש גבינות או פירות או שניהם. וגם בשבדיה. אבל זה לא "קינוח" וזה לא "בתום ארוחה". אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לכך שזה מושג מהתרבות שלנו והוא לא מתאים לכל התרבויות.
בתרבויות שבהן נהוג להגיש כמה מנות בארוחה, אז מגישים אותן אחת אחרי השניה אבל זה לא בכל מקום בקונספט של "לקינוח" או "בתום הארוחה". זה חלק מהארוחה. זו עוד מנה. פשוט יש סדר במה שמגישים. וגם בו יש גמישות. תלוי בעונה ובעוד גורמים.
לעומת זאת ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר, כן יש קונספט של "קינוח". ואז מגישים עוגות לקינוח, ו/או גלידה ו/או פירות ו/או סלט פירות.
או למשל, בשבדיה נהוג להגיש נתח בשר עם מרקחת פירות (לישראלי זה ייראה כמו בשר עם ריבה על הצלחת). אלה שני אלמנטים שלנו נראים כאילו לא הולכים ביחד. אבל בתרבות הזאת - הם הולכים ביחד.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי טלי_ב* »

ומשתפת שמחוץ לישראל מעולם לא הציעו לי פירות בתום ארוחה
דווקא נתקלתי בכמה מדינות בזה (וגם אצל אנגלים בעצם, אבל זה קרה מחוץ לאנגליה) - מגישים סלט פירות כקינוח אבל על צלחת אישית לשולחן האוכל. אולי זה באמת יותר נתפס כחלק מהארוחה, אבל מבחינת שם המנה, היא נקראת קינוח.
יש בזה משהו טקסי ומקסים, אבל בתכלס יותר נוח לי שיושבת קערת פירות כללית בסלון ומי שרוצה לוקח ומי שלא לא צריך לסרב או להסביר.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי מיכל_בז* »

ביוון מגישים פרי עם יוגורט ודבש בתום הארוחה. (וכוסית אוזו או ראקי בשביל מצב הרוח.)
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי טלי_ב* »

מיכל, בלי שום ספק בכלל, זה נשמע הרבה יותר כיף (-8
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי תפילה_לאם »

שמנדובה,
אצלי היא גדולה ברגע משלך, ואכן מתיש עניין ההנקות הבלתי נגמרות יומם וליל. השבוע היה לילה אחד שהיא ישנה ברצף, וזה היה פשוט נס רפואי.
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי תפילה_לאם »

ומבקשת לחזור לזה -
יציאה שכולה סביב אוכל? איזה דלות!

לא בטוחה כמה אספיק להגיב עכשיו, אבל לפחות מתחילה, כי משהו בי נורא לא אהב את הקביעה הזאת.

אני מבינה את התפיסה שהתמקדות באוכל היא רדודה.
ואני מודה בצער, שאני לוקה מאוד בתחום הזה. אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה מאוד על אוכל, מצפה לארוחות שחיתות וכו'. ובכלל אני בתקופת נסיגה מתמשכת מהחיוניות, אם כי לפחות מתמידה בשייקים הירוקים עד כדי כך שבארוחת הבוקר השלישית במלון באילת כבר ציוות אליי א' חדר האוכל מלצרית נושאת קערת חרסינה רבועה, כדי שאורה לה מה למלא שם לפני השיגור לבלנדר במטבח. :-)
ועל אף כל זאת אני רואה ביציאה למסעדה יציאה שהיא לא "כולה סביב אוכל".
יש הזדמנויות שאני בוחרת לאכול אוכל שלא סביר שהייתי מגיעה בכלל להכין, כמו שהלכתי לאכול במסעדה אתיופית.
אבל גם בפעמים אחרות - שהן הרוב - אני נהנית מהאפשרות לבחור מתוך מבחר של מאכלים, בלי לטרוח על הכנתם (מה לעשות שבשונה מבעלה של שמנדובה, בעלי מתמחה בעיקר בטוסטים ובחביתות :-)), וכמובן שחלק גדול מההנאה הוא החלפת האווירה, הישיבה בחברותא בתחושת פינוק. והרי לא אצא להתפנק באיזה מקום, שאראה בו - במקום מלצרים - קפלנים שיקפלו לנגד עיניי את הכביסה במקומי, בזמן שאני פנויה לשיחה אינטימית.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שקטה* »

והרי לא אצא להתפנק באיזה מקום, שאראה בו - במקום מלצרים - קפלנים שיקפלו לנגד עיניי את הכביסה במקומי, בזמן שאני פנויה לשיחה אינטימית

חחחחח, דווקא נשמע מפתה.
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי פרח_בית* »

אני עכשיו בכיוון של לשנות את נקודת ההשקפה שלי לגמרי לגבי יציאות כאלה. אני הולכת לא בשביל האוכל
לגמרי מסכימה, כמו שאמרתי אם אני הולכת זה בעיקר אם מזמינים אותי בגלל יום הולדת או משהו, זה באמת יוצא לעתים רחוקות, אבל מצד שני, לפעמים מתחשק להתפנק באופן טעים שמישהו אחר יטרח עליו למעני . אני מתחילה להתרגל לזה שזה כבר לא אופציה (כי לא טעים לי...), אבל עדיין לפעמים היה בא לי שמישהו אחר יתעסק בזה, פחות בבישול כי מזה אני נהנית, יותר בלהגיש לשולחן ולשטוף כלים וכאלה. כלומר שתהיה ארוחה שרק יושבים בה ואוכלים ומדברים. למרות שתכלס תמיד היה לי קצת מוזר העניין עם מלצרים, לא נעים לי שהם צריכים לעבוד בשבילי ואני מסדרת את השולחן לפני שהם מפנים כדי שלא יהיה להם בלגן...
ובאמת זה מעניין, זה נראה לי כזה הגיוני - לצאת לאכול בחוץ. כשדברים אחרים בתשלום ממש רחוקים ממני - אין מצב שאני אוציא כסף על מנקה או מכבסה או משהו כזה (אולי יום אחד אם אני ארגיש שאני ממש חייבת אבל אני לא אעשה את כרגע סתם כי לא בא לי לנקות).
אולי זה הכל עניין של הרגל - בתור ילדה אף פעם לא הייתה לנו מנקה, אמא שלי הייתה מנקה ואנחנו היינו עוזרות לה. אבל למסעדות כן היינו יוצאים לפעמים (בעיקר כדי לחגוג).

ההתמודדות העיקרית שלי נשארת - מה לאכול בארוחות משפחתיות.. כאלה שיש בעיקר בשר/עוף, ועד עכשיו הייתי אוכלת בהן אורז לבן/ לחם עם סלטים (לעיתים מקופסא) וקצת סלט. בגלל שאני צמחונית נוטים להכין/לקנות לי דברים במיוחד. תמיד אני אומרת שלא צריך ואני אסתדר, אבל זה לא עוזר ומכינים לי בכל זאת.
אם אני מספיקה אני מכינה מראש אוכל שמתאים לי, אבל לפעמים אנחנו לא מגיעים מהבית ואין לי איך להביא איתי אוכל, ואז אני קצת בבעיה, לא מבחינת רעב - מבחינת לא נעים לי...
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני מבינה את התפיסה שהתמקדות באוכל היא רדודה.
לא, אני לא חושבת שהתמקדות באוכל היא רדודה. לפחות לא במשמעות בה את מתארת את זה. להתאסף סביב אוכל זה בסדר גמור, ואולי אפילו טוב.

<הפסקה הזו לא קשורה בשום דרך לטיעון שלי, אבל היה חבל לי למחוק אותה ולא מצאתי לה מקום, אז השארתי אותה פה>
אני חושבת שאוכל הוא צורך בסיסי. אני חושבת שמצב בו אצל אדם מסויים יש צורך בסיסי לא מסופק והוא לא מתעסק בזה אלא בצרכים פחות בסיסיים, מעיד על שיבוש. שיבוש אצל האדם, שלא שם לב להשלכות השיבוש, או שלא מכיר אפשרות אחרת, או שיבוש אחר כלשהו. שיבוש בסביבה, שבה אין אפשרות למלא את הצורך הזה ולכן האדם לא יודע שאפשר אחרת. שיבוש במערכת היחסים בין האדם לסביבה, (שלרוב תכלול גם שיבוש של הסביבה) כך שהאפשרות למלא את הצורך דורשת המון המון אנרגיה, שאין לאדם. לכן הוא מעדיף להתמקד במה שאפשרי...
<צרכים בסיסיים אחרים: אוויר ומים נקיים, שינה באורך מתאים ובשעות מתאימות, תנועה מספקת>

להתאסף סביב אוכל זה הישרדות. זה אנושי. זה בסיסי. זה קיים מאז שקיים המין האנושי.

זה הופך למיקוד באוכל שהוא דל בנקודה אחרת - והיא מידת הגמישות. כשאני חושבת עלי ועל בני משפחתי נוסעים לעשות על האש, האסיפה היא סביב האוכל. אבל אני יכולה לא לאכול אם אני לא רעבה, או לאכול משהו אחר, בלי שזה יצור בעיות. זה לא יפגע במצב בו כולם יושבים (עומדים, מסתובבים, רצים במעגלים ומשחקים תופסת בזמן שאמא אומרת לא להתרחק כדי לא ללכת לאיבוד) ומדברים. זה לא יפגע בהתכנסות.

אפשר להרחיב את זה עוד יותר - אם לדודנית רינה התגלתה אלרגיה לעצים מחטניים, והיא לא יכולה לנסוע ליער, אז המפגש המשפחתי יועבר למקום אחר. אם הדוד משה החליט להפןך לצמחוני, אז בארוחה בבית יכינו בשבילו "מנה עיקרית" צמחונית (כלומר, מנה חמה כלשהי. כי הקונספציה שכל הסלטים, שבהחלט יכולים לשמש כארוחה בפני עצמה, לא מספיקים, עדיין שולטת במשפחתי). אם זה על האש כנראה שגם זה לא יקרה (כי שם פתאום הסלטים מספיקים. אולי כי הפיתה יכולה להיות על האש?). וכל השאר ישאר אותו דבר.

האוכל לא מרכזי. אם למישהו לא מתאים משהו, אז ישנו את המפגש בקלילות

במובן הזה, אם היציאה היא למסעדה או לבית קפה, אני מצפה שיבחרו מקום שבו יש לי מה לאכול. לעשות אחרת זו גסות רוח של ממש בעיניי.
אם היציאה היא לא מקום כזה, אני מצפה לכך שהבחירה שלי להביא אוכל מהבית לא תגביל אותי בשום דרך.

אבל תכלס? יש לי הטייה חזקה נגד יציאות כאלו. כאלו שכוללות אוכל קנוי. אם זה בר השוואה לאוכל בבית זה יקר נורא, אם לא זה מגביל נורא מבחינת האוכל. זה פשוט פחות כייפי!


הרעיון של לצאת לשוק אוכל וכל אחד בוחר מה לאכול בשביל הבילוי נראה לי בעייתי פחות בגלל האוכל, אלא יותר בגלל תרבות הצריכה. (אציין רק שהפגיעה במשפחתיות היא לדעתי די מובנית בתרבות הצריכה. אבל זה כבר סיפור אחר)
שמנדובה*
הודעות: 596
הצטרפות: 10 אוקטובר 2014, 18:24

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי שמנדובה* »

אני חושבת שאוכל יכול להוות חוויה בלתי רגילה, התנסות בקולינריה ממקומות שונים בעולם, למשל. וכשמטיילים בעולם זה חלק מהחוויה. אוכל זה כיף, ומהתבוננות בבן זוגי למשל, שהבישול הוא עבורו חוויה ויצירת אמנות והוא כל הזמן לומד דברים חדשים ומשתכלל, ויוצר לנו דברים באמת מעולים, למדתי גם להנות מהחוויה הזו שלו. נניח, כשהוא צופה בתכניות בישול או כאלה שמראים את המנחה מסתובב בעולם וטועם ממטבחיהם של שפים ידועי שם, ומראים איך הם מכינים את המטעמים, ואני רואה איך המוח שלו מתחיל לעבוד והוא מתכנן איך הוא מתרגם את זה למטבח הביתי, ואת הכמיהה בעיניו... ולראות את הריקוד שלו במטבח סביב הסירים והמצרכים, התכנון המקדים והביצוע והתוצאה - זה יפה לא פחות מלראות בלרינה על הבמה. אז לא - יציאה סביב אוכל, או התעסקות באוכל שלא למטרות הישרדות, זה לא דלות בעיני כלל וכלל.

זה לא סותר את התחושה שלי שהרבה פעמים במקום שזה יהיה משהו מיוחד ונדיר, היציאה לאכול הופכת ליומיומית מידי, או משהו שלא חשוב מה עושים העיקר שיהיה אוכל. ואני בוחרת לנתק את עצמי משם, אלא אם כן יש שם משהו שבאמת נחשב בעיני למזין וטוב, ושאפשר באמת להנות ממנו, ולא להרגיש אחר כך שאיזה שיט וחבל שבכלל אכלתי...
הומית*
הודעות: 61
הצטרפות: 06 ינואר 2016, 22:32

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי הומית* »

_מה לא מאומת.
מה כן מאומת בהפחדות נגד שומן רווי?_
את שוב חוזרת לנקודות ספיציפיות של התזונה, ואני מדברת על העניין העקרוני בשימוש בסיפור על האדם הקדמון.
תשמעי, כל סיפור תזונה צריך למכור. אחרת זה לא יגיע לאנשים, וכשהרקע לסיפור הוא בריאות (ולא הורדה במשקל כגון דיאטת אבטיח/לחם/כסאח) זה צריך להיות מעניין, משכנע ושובר מיתוסים.
על זה הגבתי. אם התזונה הזאת נכונה או לא, אין לי דעה. אבל מדוע יש צורך בשימוש בסיפור מעניין ודרמטי, אם יש הוכחות מדעיות עכשיויות על יעילות התזונה הזאת?
האם תאורית תזונה זה עוד מוצר שזקוק למרקטינג כבד כדי למכור אותה?
וכן גוגוס אני חושבת שזה ניחוש. מדוע? את זוכרת את הדיון על המחקרים ויעולתם. אם חוקר מדופלם טוען שאחוז המחקרים המאמן הוא מועט ביותר, אז איך אני אמורה, בתור לא חוקרת ולא מדופלמת, לדעת באילו מחקרים להאמין.
מכיוון שאין לי את היכולת לבדוק כל מחקר ומחקר, ולעשות חקר בעצמי עד כמה אמינים החוקרים והממנים , אני לוקחת כרגע את כל העובדות המדעיות בערבון מוגבל. בטוח יש אמת בתוך כל זה, עדיין עם כל המחקרים והמאמרים, לי אישית נותר רק לנחש מה היא. ויותר מזה אני מנחשת שיש חלק לא מבוטל מהידע שמסתבובב שכמדע הוא ניחוש.
זאת אומרת שהתכווצות המוח האנושי מאז המהפכה החקלאית בכלל לא חייבת להיות קשורה לשינוי התזונה שלנו. למשל, היא יכולה להיות קשורה לזה שהפסקנו לנדוד ונתקענו במקום אחד לחיים שלמים והתחברנו לקרקע בצורה מסוימת. זה רק רעיון אבל הכיוון ברור.
אני כל כך שמחה שכתבת את זה, כי זה נותן לי תמריץ לזרוק לחלל עוד אפשרות שאני לא מצליחה לשלול אותה.
אולי השינוי לרעה בבריאות האדם מאז אותה מהפכה לא קשור רק לתזונה אלא לשינוי במצב התודעה. אולי מידת הלחץ בו האדם היה צריך פתאום להתמודד עקב שינוי תעסוקי הוא הגורם, או היה חלק מהגורמים, להתדרדרות הגופנית.

לא יודעת עד כמה קראת את האתרים האלה (ואולי לא קראנו את אותם אתרים), אבל יש הרבה רקע טכני/מדעי והסברים מאוד ספציפים לכל טענה, לא "בגלל שככה אכלו אבותינו" באמונה עיוורת.
אשמח אם תביאי דוגמא.
נראה לי שציינתי את זה קודם. בכלל לא נכנסתי לאתרי פליאו. ניתקלתי בזה בטבעונות, בטבעונאות, אפילו סתם בלוג של מישהו שגילה את האור בשיקים.

התשובה שלו היתה "אני לא מאמין שזה משפיע עד כדי כך". האם הכל בסוף עניין של אמונה?
אני מאמינה שכן.

אני שוב אציין שכל מה שאני שומעת מאנשים שלא מודעים לתזונה (משום סוג), זה כמה נזק אני הולכת ומסבה לעצמי.

אישה שרק הכרתי הרצתה לי על הנזק שאני עושה לעצמי עם צמחונות, וזה קצת אחרי שהיא סיפרה לי שהיא לא נוגעת במים רק בקפה וקצת מיצים. לא נשאר רק אלא D-:
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אבל מדוע יש צורך בשימוש בסיפור מעניין ודרמטי, אם יש הוכחות מדעיות עכשיויות על יעילות התזונה הזאת?
כי אנחנו בני אדם. ובני אדם חושבים בסיפורים. אנחנו מספרים סיפורים לעצמנו, ולאחרים, וזוכרים סיפורים. ככה זה עובד.
וכי אנשים לא מאמינים למחקרים רק כי הם נכונים. אפילו מדענים(!) לא מאמינים למחקרים רק כי הם נכונים.
תנועת נפליאו רוצה לגרום לשינוי, כדי להגיע לפחות למצב בו פליאו היא צורת תזונה לגיטימית. והוכחות מדעיות לא עושות שינוי. סיפורים עושים שינוי (ע"ע ישמעאל).

ובנוגע לאמינות מחקרים - לצערי לא נהוג לציין במידה ברורה מה רמת הוודאות של המחקר, אבל יש דברים שצחקרים מראים שהם נכונים או שגויים בוודאות גדולה, ויש כאלו שפחות. אין דרך ממשית לדעת את זה בלי להתעניין בנושא, לצערי. ותכלס? במדע המצב הוא תמיד שיש דברים שיודעים בוודאות, כאלו שלא יודעים בכלל, ואת הטווח בו המדע מנסה להרחיב את הידע שלנו. רוב המחקרים על תזונה הם בטווח הזה, ועוד לא עברו לתחום הוודאות. לא קרוב אפילו לחוקי ניוטון, אותם אפשר לקבל בלי ערבון מוגבל, למרות שהם הופרכו מזמן.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

_אם חוקר מדופלם טוען שאחוז המחקרים המאמן הוא מועט ביותר, אז איך אני אמורה, בתור לא חוקרת ולא מדופלמת, לדעת באילו מחקרים להאמין.
מכיוון שאין לי את היכולת לבדוק כל מחקר ומחקר, ולעשות חקר בעצמי עד כמה אמינים החוקרים והממנים , אני לוקחת כרגע את כל העובדות המדעיות בערבון מוגבל. בטוח יש אמת בתוך כל זה, עדיין עם כל המחקרים והמאמרים, לי אישית נותר רק לנחש מה היא. ויותר מזה אני מנחשת שיש חלק לא מבוטל מהידע שמסתבובב שכמדע הוא ניחוש._
הומית יקרה, כל מילה בסלע!
הלוואי והיית יודעת עד כמה את צודקת.
דבר אחד שניתן היה לעשות, אם זה היה מעניין אותך, זה להתאמן. עם הזמן והניסיון והקריאה מפתחים גם חושים לשטיקים וגם ידע מעשי בשיטות מחקר ומתודולוגיה.
אם זה לא מעניין אותך פשוט סמכי על עצמך. אכן, בתזונה, רוב המחקרים לא ראויים לנייר שעליו הם מתפרסמים, וזה לא מפתיע שרובם לא מגיעים לכתבי העת המדעיים הנחשבים.
בתזונה, מחקר מדעי הוא בגדר חומר למחשבה והשראה אפשרית להתנסות. זהו זה. ההתמודדות המרכזית מולם היא לפסול אותם, לא לאמץ אותם.

אולי השינוי לרעה בבריאות האדם מאז אותה מהפכה לא קשור רק לתזונה אלא לשינוי במצב התודעה. אולי מידת הלחץ בו האדם היה צריך פתאום להתמודד עקב שינוי תעסוקי הוא הגורם, או היה חלק מהגורמים, להתדרדרות הגופנית.
בעיניי זו אפשרות ריאלית לגמרי. תחילת, או העמקת, הניתוק מהטבע לטובת דברים אחרים.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_אם חוקר מדופלם טוען שאחוז המחקרים המאמן הוא מועט ביותר, אז איך אני אמורה, בתור לא חוקרת ולא מדופלמת, לדעת באילו מחקרים להאמין.
מכיוון שאין לי את היכולת לבדוק כל מחקר ומחקר, ולעשות חקר בעצמי עד כמה אמינים החוקרים והממנים , אני לוקחת כרגע את כל העובדות המדעיות בערבון מוגבל. בטוח יש אמת בתוך כל זה, עדיין עם כל המחקרים והמאמרים, לי אישית נותר רק לנחש מה היא. ויותר מזה אני מנחשת שיש חלק לא מבוטל מהידע שמסתבובב שכמדע הוא ניחוש.
הומית יקרה, כל מילה בסלע!_

לגמרי.
מה שכן, מעבר לפיזיולוגיה, מנופפת לכן ממושבי ביציע כחוקרת התנהגות. כי גם אם נתוני המחקרים היו אמינים וברורים, האם זה היה עוזר לאנושות לאמץ את תוצאותיהם? מתוצאות המחקרים שלנו- לא ;-) (חמישה שבועות הוא הזמן הממוצע שבו שורדים אנשים שמנסים לבחור לעצמם הרגל לשנות). אז ברור שזה שאין בסיס נתונים מוצק ואמין זה מבאס, אבל היי, גם אם היה, כנראה שזה לא היה הרבה יותר מועיל...
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי תמי* »

מה שמענין - לדעתי ובהמשך לדיון - זה מהם אותם גורמים שבכל זאת מאפשרים כן לשנות הרגלים.
כי, כן, על אף שהמחקרים ההתנהגותיים מראים שרוב האנשים לא שורדים את השינוי, בכל זאת יש אנשים שכן. ואני חושבת שעבור היחיד, זה מה שחשוב, ולא הסטטיסטיקה לגבי הכלל.
מספיק שיש הצלחה אחת - וכבר היא מעודדת אותי להמשיך לנסות.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

חמישה שבועות הוא הזמן הממוצע שבו שורדים אנשים שמנסים לבחור לעצמם הרגל לשנות.
אני לא מופתעת. שימת הזרקור על הרגל "רע" וההחלטה לעשות אותו "טוב" לא יכולה להחזיק מעמד כי היא מתחזקת את הפיצול הפנימי בין האני הרע ואני הטוב.

בכל זאת יש אנשים שכן.
נכון. אפילו לא מעטים, אבל הם ניגשים לזה מכיוון אחר לגמרי.
זה כיוון שאין בו שיפוט, גם לא מדומה וגם לא כמכבסת מילים (כמות השקרים שאנשים מספרים לעצמם בעזרת מילים היא עצומה, יש לי לזה אינסוף דוגמאות ואני רואה שליחות של ממש לגרום לאנשים לצחוק על השקרים שהם מספרים לעצמם).
הייתי אומרת שכמעט מאה אחוז מהאנשים שאני עובדת איתם מחזיקים בעמדה ששינוי בא במאמץ, בנחישות, במחוייבות, בכוח הרצון וכו'. וכאשר הם מבינים שכל זה כולל בפועל מידה נאה של שיפוט והלקאה עצמית, גם אם סמויות, הם מסרבים לוותר על המחשבה הזו ומחזיקים בעמדה שפשוט אי אפשר בלי זה לזוז.

כך שלדעתי (בין אפשרויות נוספות, אבל זה מה שאני מכירה הכי טוב), שינוי של ממש יכול להתרחש בעיקר אם הוא לא כולל שיפוט עצמי משום סוג שהוא, ואם לא מניחים לפניו מסגרת זמן ברורה אלא מקבלים את התנהלותו והתמשכותו ככל הנדרש.
הרוב המוחץ של האנשים שאני מכירה לא מוכנים בכלל לשמוע על זה, וזה מדהים נוכח העובדה הפשוטה שיעל מתארת ושמוכרת לרובנו - הדרך הקיימת שכולם תומכים בה לא עובדת. אבל הקסם של האפשרות הקלה והמהירה פועל כמעט על כולם בכל זאת.

<מי אמר שזה מזכיר לו דיאטה?>
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

בואו נעשה פה תרגיל קטן, טוב? למי מתחשק?
הנה הכללים של המשחק - חפשו את השינוי לטובה הכי מהותי שעשיתן בחיים שלכן.
וחישבו - מה הדבר הכי מהותי שהיה שם ואיפשר לזה לקרות או דחף את זה לקרות?

התרגיל הוא לבחור רק שינוי אחד, ורק כוח מניע אחד, את המרכזי. נעשה לנו מחקר משלנו.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* »

הדבר המרכזי שהביא את השינוי המופלא שלי הוא החיבור לגוף. ברגע שהצלחתי לזהות מה קורה לגוף שלי במצב מסוים שלא חיבבתי נוצר שם חיבור מיידי בין ההבנה להתנהגות ולא הסכמתי יותר לשלם את המחיר הפיזי הזה.

אז בשבילי (וזה כמובן נוכח בהמון שינויים אחרים שעשיתי) - מה שעובר דרך הגוף באמת הוא מה שנשאר.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_חפשו את השינוי לטובה הכי מהותי שעשיתן בחיים שלכן.
וחישבו - מה הדבר הכי מהותי שהיה שם ואיפשר לזה לקרות או דחף את זה לקרות?
התרגיל הוא לבחור רק שינוי אחד, ורק כוח מניע אחד, את המרכזי._

האמהות שלי. חתיכת שינוי, עצם התהוותה ובכלל, אני מחבבת את האמהות שלי בצורה יוצאת דופן ביחס להערכה הכוללת לאגפים שונים בחיי.
ומה שדחף את האמהות שלי להיות מה שהיא נהייתה (ובאמת שאין לי מושג איך זה משליך על תחומים אחרים, פשוט נענת לאתגר שלך, כי הוא משמח) הוא היותה טוטאלית במשך לא מעט זמן. כאילו, לראשונה בחיי לא היו לי עוד שלושים אלף דברים על הראש (כמובן שהיו, אבל מידת החשיבות שלהם הפכה אותם למיותרים כמעט) והייתי מושקעת כולי בפרוייקט הזה, פרוייקט ילד. ורגעי הקסם שצברתי אז, משמשים אותי עד עכשיו.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי אישה_במסע* »

חפשו את השינוי לטובה הכי מהותי שעשיתן בחיים שלכן.
משעשע, אבל השינוי הראשון שעלה בדעתי היה מונע מפחד. ניסית לחשוב על שינוי אחר. הוא היה מונע מ-כעס? תרעומת? רגש שלילי כלשהו.
השינוי השלישי בכלל לא היה מונע. הוא פשוט קרה. מעצמו, כתוצאת לוואי של החלטה לא קשורה. הוא כנראה השינוי הגדול מבין שלושתם, אבל לא הנעתי אותו. הוא חסד שהוענק לי.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

הוא היותה טוטאלית
ומחשבה חצי אפויה מזמן המקלחת: יש משהו באנשים שמצליחים לעשות שינוי, כזה שינוי "אמיתי"- כוללני, שמחזיק מעמד לאורך זמן- שהדבר הזה הרבה פעמים הופך להיות עניין מרכזי בחיים שלהם (נגיד, כמו העבודה שלך, גוגוס).
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי תמי* »

ווהאו צלצול, שאלה קשה.
עשיתי שינוי דרמטי וחד בתזונה לפני כמה שנים, ואני לא בטוחה איך הוא הצליח דווקא בנקודה הזו,
מה שבטוח שרכות לא היתה שם. כרגיל הייתי מאוד החלטית וחותכת. אבל גם מאוד שמחה ומלאת התלהבות. כאילו נפל לי האסימון שזה ממש חיוני עבורי. וכך היה.
שליחת תגובה

חזור אל “שנת הטבעונאות שלי”