החיוניות שלי חלק שישי

[קול_פעמונים*]

האם המאפינס יכולים להתאים לתינוק בן שנה וחצי, כמעט בלי טוחנות?
בלי האגוזים כמובן.

[תמי*]

לפי המאפינס שיצאו לי בטח שכן.
המרקם לא דורש לעיסה רצינית.


































לפי המאפינס שיצאו לי - בטח.
המרקם לא דורש לעיסה רצינית.

[תמי*]

סליחה על הכפילות - טעות

[קול_פעמונים*]

תודה

[רק_מה*]

עיצוב רלוונטי גם לפירות במקרר!!!
אם הם יושבים להם במגירה לא כיפית הם נעולים בפנינו.
לרגל התפנית התזונתית שלי יש לי קופסת ואקום חגיגית לעלים (ששומרת אותם טריים) וכל המדף האמצעי במקרר (זה שמול העיניים) מלא בקופסאות שקופות (של הפירות..נו) צבעוניות.
האמת ? כבר כמה שנים אני שוטפת קערת פירות ענקית מחוררת (כמו מסננת של פסטה?) ומציבה במקום הכי אסטרטגי במקרר, לכבוד הילדים של בעלי, ולכבודו כשכבודו פוצח בארוחות לילה.
לאחרונה גם השקית עם האגוזים נודדת בלילה לאזור הסלון
מה יעלה בגורל הופלים במזווה?!

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי,
תוכלי להציע לי מתכון?
גלידה טריה בבית, אני מכינה בבלנדר. כל פעם יוצא מעט שונה:
2 בננות קפואות (היום הכנתי עם בננה רגילה, לא קפואה)
קוביות קרח
פירות נוספים (אפרסק/אגסמנגו/תפוח/מלון וכו')
אגוזים (רק לפעמים, מוסיפה מה שיש, בכמות קטנה)
לעתים מוסיפה גם:
כף-שתיים שמן קוקוס
שקדיה או חמאת אגוזים
דבלה (יוצא קרנצ'י) או תמרים
כף-שתיים של אבקת חרובים, לקבלת צבע וטעם "שוקו"
כף-שתיים סילאן (תורם לצבע ולמתיקות. משתמשת בבננות וזה מאד מתוק, אבל לפעמים דרוש חיזוק).
טוחנת היטב.
כשעלתה בקשה לשוקו, הוספתי גם מים.

[גוגוס*]

תמי, איזה כיף שיצא לך טעים.
אישית, אני אוהבת אותם יותר אחרי כמה שעות. סקרנית לשמוע מה חשבה בתך.

פעמונים, אני עם תמי, בטח מתאים לקטנים. החלק בחוץ עלול קצת לשרוט את החניכיים אז אפשר לפרק ולתת את התוך.
אגב, כשהילדים היו קטנים עשיתי עוד ורסיות של זה. למשל, עם קישואים וטחינה במקום תפוחים ודבש. סגנון יותר מלוח. ואפשר גם כל ירק אחר שיש בו מספיק נוזלים.
בתאבון לכם.

בנוגע למה שכתבת רקמה - אני הכי בעד ללוות כל שינוי תזונתי בקנייה של כלי יפה או כלים יפים. זה נותן תחושה של התחדשות וחגיגיות ועושה מלא חשק. זה קצת טקסי אבל במובן חיובי ונעים ומעודד.
<מתחילה לפנטז על תכנון פינת הפירות החדשה שלי... סוף סוף לא אהיה כפופה למטבח שמישהו אחר בנה. בפנטזיה - פינה שנראית כמו שוק. כמו אצל הירקן.>

[רק_מה*]

<מתחילה לפנטז על תכנון פינת הפירות החדשה שלי... סוף סוף לא אהיה כפופה למטבח שמישהו אחר בנה. בפנטזיה - פינה שנראית כמו שוק. כמו אצל הירקן.>

במציאות!!! נשמע מדהים. תתחילי ללקט מתנות למטבח החדש אצל ירקנים ומגדלים מובחרים.
(אני מדמיינת תיבות עץ שעשויות כל אחת מ1/3 קופסא, צמודות לקיר/ עם רשת לולים... מדמיינת קרסים שמחזיקים עליהם סלסילות וכל מיני DIY שכאלה)

קניות שוק זה כזה דבר ממכר. היום קניתי בשוק הגרוזיני (מי שמבין במחנה יהודה קונה בעיראקי. המתקדמים ממש קונים בגרוזיני: פירות קטנים בלאדי כמו שהם אמורים להיות. ראשד חריף ועלים טריים ומעניינים. אחחח...אני אקליט לך סאונד ירושלמי לפינה הזאת, לאמיצים בלבד!)

התמכרות קשה. מגיל 18 סוחבת סלים במונית קו 4/16 מהכרמל לפלורנטין. ועוברת בלוינסקי כמובן להשלמות. לא מוותרת על משמוש ירקות ופירות תמימים לאור יום. אפילו את בכורה כבר שקלו לי על משקל של ירקן (12 קילו)

[אורי*]

ניסיתי את המתכון של לחמניות כוסמין
יצא טעים.אפילו הילדים הסכימו לאכול (מחר זה יבכול להשתנות)
אבל הבצק יצא דביק דביק כל כך.זה תמיד ככה? או שאולי שמתי בהסח הדעת יותר מדי מים או פחות מדי קמח?
אני פשוט הרטבתי ידים והנחתי איכשהו קבוצות קבוצות של בצק על התבנית אי אפשר היה בכלל להחזיק את הבצק

[תפילה_לאם]

אפילו את בכורה כבר שקלו לי על משקל של ירקן (12 קילו)
אוי, רקמה, הצחקת אותי.
ואיזה תאור ציורי.


אבל הבצק יצא דביק דביק כל כך.
יצא לי דביק לפני ההתפחה. אחר כך היה בסדר, אבל אולי בגל מזג האוויר. בימים חמים צריך קצת פחות מים.
אם בפעם אחרת יוצא לך בצק דביק, ארגני לך צלוחית שטוחה עם קצת שמן זית ושמני את כפות הידיים לפני כל לחמנייה שאת צרה.

[תפילה_לאם]

טנא, תודה על המתכון.
למה את משתמשת באבקת חרובים ולא בקקאו?

חוזרת אחורה.
בעניין המאפינס -
קווקאר מהיר הכנה שסופג פחות ונשאר פחות יציב כי הוא קטן יותר
חשבתי שדווקא הגריסה שלו "פותחת" אותו לספוג יותר.
(חצי שעה על 180 מעלות בטורבו)
אה! לא הפעלתי טורבו...

זה מבורך שטעמת, ככה תוכלי לענות על השאלה: איך יצא?
יצא טעים. מתיקות עדינה בהרבה מחטיפי הקוואקר. רק שאחרי שאכלתי התחשק לי עוד (ועוד ועוד) והייתי צריכה לבלום בכוח, אפילו כוח רב מהרגיל כי לכאורה האוכל הזה "בסדר", אבל כבר הבנתי שרק עצם העובדה שהוא מושך אותי לזלול היא סימן מחשיד.

מעניין מה שכתבת, מיכל, על האכילה בהריון.

היום אכלתי בשר בקר בארוחת הצהריים, אחרי שמאז ימי החיוניות החיוניים אכלתי בשר רק בשבת, והרגשתי שזה באמת מביא בעקבותיו תחושת כבדות ועייפות יותר מביום רגיל, אבל צריכה לבחון את זה בפעמים נוספות כי תמיד יש משתנים מתערבים.

[מאי*]

משבת אני בלי קפה, להוציא כוס קפה אחת ביום שני, כשקמתי בחמש ורבע בבוקר כדי לראיין פרופסור נכבדה מחוץ לעיר בשש וחצי בבוקר. זו הייתה הדרך היחידה להשיג עירנות, ואני לא חושבת שאוכל אי פעם להתפטר מהקפה כפיתרון לעיתות חירום כאלה. מצד שני, גם אקמול אני לוקחת לפעמים...
אגב קפה, כל פעם שאני מתחילה להרהר בגמילה מקפה פתאום אני נתקלת בעשרות מחקרים ומאמרים על יתרונות הקפה לבריאות, ואיך הוא מציל מאלצהיימר, סרטן, סוכרת, מחלת לב, ושאר רעות חולות. איפה אני יכולה לקרוא מידע אמין על למה קפה לא טוב? כי אם הוא באמת כל כך מצויין חוששתני שאחזור אליו במוקדם או במאוחר.

ארוחת הבוקר שלי בימים האחרונים: שתי ביצים עם סלט ירקות. ארוחת צהריים: תבשיל ירקות ועוף עם פחמימה כלשהי. אחרי הצהריים אני סתם מנשנשת, פירות, קצת עוגיות ביתיות, קצת ביגלה. לא ממש תזונה חיונית, אבל אני מאמינה שזה ייפטר כשיהיו לי בבית יותר פירות וכשנחדש את מלאי האגוזים והשקדים.

[רק_מה*]

אני הולכת לחקור את עניין המאפינס כעוגיות בריאות.
מסקנות בהמשך.

בצק דביק: עוד טיפה קמח מסדר אותו.
בעקרון בצק טוב לפני תפיחה מרגיש כמו ... ירכיים של אחרי לידה (?)
רך שכזה

[גוגוס*]

מדמיינת קרסים שמחזיקים עליהם סלסילות וכל מיני DIY שכאלה
בהחלט יהיה. גם היום יש. כל הבננות שלי תלויות על כאלה וזה תענוג. כאילו שיש עץ בננות במטבח

עצם העובדה שהוא מושך אותי לזלול היא סימן מחשיד.
כל הכבוד תפילה! אכן מחשיד. גם לי קשה להפסיק לאכול אותן כשאני מתחילה ולכן אני מכינה מנה יומית טרייה לילדים וזהו זה. זה מחוץ לבית.
ואם לא היתה פה היסטוריית אגוזים בבתי הספר אז גם זה לא היה.
זה מזון מזין מאוד, אבל לא ממש חיוני. ופה זה ממש תרתי משמע

צריכה לבחון את זה בפעמים נוספות כי תמיד יש משתנים מתערבים.
אם תצטרכי פעם מנחה לדוקטורט - אני מתנדבת! את כבר לגמרי מוכנה

איפה אני יכולה לקרוא מידע אמין על למה קפה לא טוב?
בספר המצוין "להעיר את שוטי הקפה" בהוצאת פוקוס.
יש בו מימד של אג'נדה שהופך אותו לקצת חשוד בעיניי, אבל גם במחקרים שנתקלת בהם יש מימד כזה, אבל בתוספת במניעים כלכליים גלויים לגמרי. כך שהצד השני, על אף החשד לפרשנות מוטה של מחקרים, עדיף בעיניי על מי שמנסה למכור לי משהו.

מאי, התזונה שלך נשמעת הרבה יותר טובה ממה שהיה קודם. ולדעתי זה כל מה שחשוב. לא חשוב אם זה עומד בקנה מידה כלשהו. רק שיהיה טוב ממקודם, ולו במעט, ולו בתודעה שזה מייצר - של אכפתיות ורצון להיטיב עם עצמך. זה הכל.

אני הולכת לחקור את עניין המאפינס כעוגיות בריאות.
רקמה, זה מאוד פשוט. כמות קטנה יותר, עיצוב אחר (קציצתי כזה), וייבוש קצת יותר ארוך בתנור. יוצא פריך וטעים מאוד ונשמר לא רע בכלל.
לא הכנתי הרבה זמן ואין לי שום יכולת להתנהל מול מתכונים אז אין לי ממש משהו מדויק לתת לך. אבל זה פשוט וזה יוצא טעים.

[רק_מה*]

לא צריכה דיוק. אני מדייקת לפי הרגש במטבח. בדרך כלל יוצא טעים
אני מזדהה עם חיוניות והפחתת תיאבון. אני מוצאת עצמי לא רעבה עד אחהצ (אוכלת כמה וכמה פירות, אגוזים ובוטנים עד אז).
אני לא מפחדת מאבדן קלוריות להנקה, אפילו בתת משקל (לגביי בלבד) הזנתי בהצלחה יונקת פעוטה (עם חלב שמן של אחרי שנה). אני אוכלת טוב וסביר שהחלב והגוף שלי ניזונים היטב, גם אם כרגע הנפח הקלורי קטן. אני מאמינה שזה יתאזן.שמא טעות בידיי?

[תפילה_לאם]

שמא טעות בידיי?
מקסימום אני מוכנה לתרום לך כמה קילו/ קלוריות.

[גוגוס*]

אני מדייקת לפי הרגש במטבח. בדרך כלל יוצא טעים
גם אני.

אני מזדהה עם חיוניות והפחתת תיאבון
אני חושבת שחלק מזה נובע מכך שהתאבון של חלקנו משובש. בגלל שהמזון לא חיוני התרגלנו לתאבון גדול כסוג של סטנדרט. ולכן מה שאולי נחווה אצלך כ"הפחתה" הוא בעצם חזרה למשהו שטבעי לך יותר.
בגלל זה היה לי תמיד קשה עם ההנחיה של 80/10/10 שמובילה לאכול המון ולהתאמץ על הגדלת הנפח שהקיבה מסוגלת לשאת רק כדי להגיע לאיזה מספר קלוריות נדרש. אני אומרת הפוך - מי אמר שאדם ממוצע צריך בין 1500 קלוריות ל 2000? מי אמר שהנפח צריך לבוא דווקא מהמון פירות, ולא, נגיד, מכמות נכבדת של אגוזים? מי אמר משהו בכלל שיכול לגזור איזו הנחייה כזו של מאמץ להקטין משהו בכוח או להגדיל משהו בכוח?

אני לא יודעת לגבי הנקה וקלוריות. אני לא חושבת שמישהו באמת יודע מה את צריכה ומה נכון לך מלבד את עצמך והמודעות שלך.
אני כן יודעת שיש חיבה להפחדות בהנקה (ובשאר אלמנטים שנוגעים לאמהות והזנה באופן כללי) ואני לא מתה על זה.
אם את מרגישה שיש לך מודעות גבוהה, שאת חשה את הגוף שלך, שאת עירנית ופעילה וחדה ביחס למצבך המורכב, פשוט עשי מה שנכון בעינייך.
מותר לטעות.
את תרגישי אם משהו לא בסדר ותתקני לפי מיטב הבנתך או התייעצותך.
אם את לא מרגישה שאת יכולה לסמוך על עצמך אז לכי לקרוא ולהתייעץ ולשקלל בראש את כל הנתונים. גם זה מהלך שמצמיח מודעות, רק מכיוון שונה. כל אחת והדרך שלה.
אני כן חושבת ששווה לסמן את הכיוון - הגדלת היכולת שלך לסמוך על עצמך.

והדרך היא בדיוק זו שבה את הולכת - לא לפחד. לסמן הצלחות. להיות שלווה אבל לא אדישה. לשאול שאלות ולהישאר תמיד סקרנית וחקרנית

[רק_מה*]

תפילה :-d

אני לא באמת מודאגת, חוצמזה בתוך כל החיוניות הזו קופצת מדי פעם חפיסת שוקולד חלב פושטי... (עם אגוזים!!!)

אני גם זוכרת שאצלי המעבר בין החלב הדולף ל״סתם״ הנקה יומיומית מרגיש מרוקן וקיצוני (סביבות ארבעה חודשים ממש הפסיקה לי תחושת העקצוץ עם בכורתי, ועדיין- היא גדלה על חלב שלי, לא של מישהי אחרת)
אבל אני באמת לא במטרה לצמצם היקפים. (מקסימום לשפר כדי למצק מעט את הרפיון הכללי. אני חושבת שהורדת החיטה והוספת עלים היא צעד בכיוון)

[גוגוס*]

אני לא באמת מודאגת
מעולה.

הורדת החיטה והוספת עלים היא צעד בכיוון
צעד גדול ומועיל תמיד.

[גוגוס*]

שמונה ימים לתוך צום המיצים התחשק לי ללעוס.
אכלתי שני משמשים קטנים, יפים בצורה בלתי רגילה, מראה קלאסי כזה של צהוב עם מן לחי אדמדמה כזו.
היה טעים. אבל אז... לא
במן אפקט מושהה חטפתי את הטעמים הזרים, שפשוט ידעתי שהם תוצר של אחד מהשניים או השניים ביחד:
בוסריות
חומרים חיצוניים

מישהו לקח פרי בוסר והכניס לו משהו, לא יודעת מה, צבעי מאכל או חומרי הבשלה או מה שזה לא יהיה.
וכך הוא הוגש לי יפה בצורה בלתי רגילה אבל ממש מכאיב בגוף.

הצטערתי שכך חזרתי אל הלעיסה ושמחתי שהגוף יודע לזהות. לא חושבת שאי פעם הרגשתי את הדברים האלה בחדות כזו.
וזה התיישב לי בול על ספר נפלא שאני קוראת ושמאוחר יותר אנסה להעתיק קטע ממנו.
הקטע עוסק בדרכים העקומות שבהן מוכרים פירות "יפים" תוך שימוש במריחת שעווה, הזרקת חומרי צבע וריח, ושאר כימיקלים שאין משום מה חובה לפרסם את דבר קיומם בפרי.
זהו מניפסט לחקלאות האורגנית ולשם שינוי הוא חידש לי משהו.

[גוגוס*]

מסנובו פוקואוקה/ מהפכת קנה הקש: מבוא לחקלאות טבעית
ספר מומלץ מאוד, שכל מה שנכתב בו על חקלאות יכול בקלות להיקרא גם כמטאפורה רחבה בהרבה להיבטים אחרים של החיים בעת המודרנית

קטעים מתוך החלק השלישי, תחת תת הפרק - "פירותיהם של זמנים קשים" (החל מעמוד 103)

הצרכן דורש תוצרת גדולה, מבריקה, ללא דופי ובעלת צורה אחידה. כדי לספק את הרצונות האלה, נכנסים לשימוש בקצב מהיר כימיקלים חקלאיים שלא היו בשימוש לפני חמש או שש שנים. גם נכונות הצרכנים לשלם מחיר גבוה עבור מזון שמיוצר שלא בעונתו תרמה לשימוש הנרחב בשיטות גידול מלאכותיות ובכימיקלים.
צבע מאכל, שלא היה בשימוש לפני מספר שנים, נכנס עכשיו לשימוש. באמצעות חומר כימי זה, הפרי מקבל את מלוא הצבע שלו שבוע אחד מוקדם יותר. החקלאי משתמש בכימיקלים ממריצי צבע, ואחרי הקטיף שם את הפרי בחדר הבשלה לטיפול בגז.
אלא שכאשר הפרי נשלח מוקדם, הוא לא מתוק מספיק ולכן משתמשים בממתיקים מלאכותיים. מקובל לחשוב שממתיקים מלאכותיים נאסרו לשימוש, אבל הממתיק המלאכותי שמרוסס על עצי הדר לא הוצא במפורש מחוץ לחוק. בכל מקרה, כמעט כולם משתמשים בו.
לאחר שטיפה במים, מרססים את המנדרינות בחומרי שימור ומברישים בצבע מאכל. לבסוף, לשם גימור, מורחים על הפרי תמיסת שעוות פרפין ומצחצחים אותו עד לקבלת ברק זוהר.
כך שמרגע לפני שהפרי נקטף עד לרגע שהוא נשלח ומונח על המדף, משתמשים בחמישה או שישה סוגי כימיקלים שונים. וזאת מבלי להזכיר את הדשנים והריסוסים הכימיים שהיו בשימוש כאשר היבולים גדלו בפרדס. וכל זאת כי הצרכן רוצה לקנות פרי שהוא קצת יותר אטרקטיבי. העדפה קלה זו מכניסה את החקלאי למצוקה אמיתית.

החקלאי אינו נוקט באמצעים אלו כי הוא אוהב לעבוד כך, או כי פקידי משרד החקלאות נהנים להעמיס עליו את כל עודף העבודה הזה.

אם משק אחד או אגודה שיתופית אחת מאמצים תהליך חדש כמו מריחת מנדרינות בשעווה, הטיפול ותשומת הלב הנוספים מעלים את הרווח. האגודות השיתופיות החקלאיות האחרות מבחינות בכך, ותוך זמן קצר מאמצות גם הן את התהליך החדש. פרי שאינו מטופל בשעווה מפסיק לקבל מחיר גבוה. בתוך שנתיים או שלוש השימוש בשעווה משתלט על כל המדינה.
אז התחרות מורידה את המחירים, ומה שנשאר לחקאלי הוא נטל העבודה הקשה ותוספת העלויות של האספקה והציוד. עכשיו הוא כבר מוכרח לשים את השעווה.

ברור שכתוצאה מכך הצרכן סובל. ניתן למכור מזון לא טרי כיוון שהוא נראה טרי.

עד שלא יוחלפו הערכים שמחשיבים גודל ומראה יותר מאיכות, לא יהיה פתרון לבעיית זיהום המזון.

והנה כל הסיפור של המשמש שאכלתי בהסבר פשוט וענייני אחד.

[קול_פעמונים*]

באותו הקשר אמא שלי אמרה ששמעה שמשקים את עגבניות השרי במי סוכר.
בזמנו אמרתי לה שהמקורות שלה הזויים, עכשיו אני חושבת- מי יודע...

[יעלפו_מהמושב*]

בהסבר פשוט וענייני אחד
זה הדבר הכי מדכא שקראתי מזה זמן רב

[גוגוס*]

עכשיו אני חושבת- מי יודע...
אם מאכילים דבורים במי סוכר, למה לא עגבניות שרי באמת?

זה הדבר הכי מדכא שקראתי מזה זמן רב
לכי לקרוא את הספר. יש שם מנגינה אחרת. כזו של שינוי ולא של ייאוש.

[טנא_מלא_כוכבים*]

למה את משתמשת באבקת חרובים ולא בקקאו?
כי זה טעים, וזה מה שיש לי בבית. אין לי אבקת קקאו, ואני מעדיפה בלי (קפאין ושות').

[תפילה_לאם]

זה הדבר הכי מדכא שקראתי מזה זמן רב
זה מה שגם אני חשבתי בצהריים. מתלבש לי יפה על כל התהייה של "מה בכלל לאכול/ להאכיל?" ושל "האם כל הניסיונות והשיגעונות, שהערמתי פה על עצמי ועל בני ביתי, באמת תורמים במשהו לבריאותנו (או שרק להגדלת חשבונות הבנק של מישהו ולבלבול אצלנו)?"

לכי לקרוא את הספר.
לא מסוג הספרים שנראה לי שיתפסו אותי, ובכל מקרה השינוי ייקח בוודאי הרבה הרבה זמן, ואני לא יודעת באיזו מידה אני יכולה להצטרף ולתרום להאצתו המבורכת.


אין לי אבקת קקאו
כן? אפילו שקקאו נחשב "מזון על"?
השבוע שיחקתי במטבח. היה כיף אבל לא כיף שאני זוללת דברים שנראה לי שהם על קו התפר של מה שהייתי רוצה לאכול:
כבר סיפרתי שהכנתי את חטיפי הקוואקר ואת המאפינס. לא הכנתי כל כך הרבה ולא אכלתי כל כך הרבה אבל רק כי בלמתי את עצמי מלהסתער ולחסל.
והיום הכנתי שוקולד מעיסת קקאו, מחמאת קקאו ומדבש מגובש. העמדתי הכול בשמש עד שנמס (כמעט רתח!) ואחר כך יצקתי לשקעים קטנטנים.
כל הדברים האלה הם מאכלים שהייתי שמחה לאכול מהם הרבה, וכמו שהוזכר כבר זאת לכאורה עדות לשיבוש, אבל בעצם אני לא בטוחה מה הסימן המובהק. כי גם אגוזים ושקדים ותמרים ואפילו שייק וסלט פרות אני שמחה לשאוב. כך שה"ידיעה" מנחה אותי ולא התחושה.

עוד הכנתי - וזה כבר נראה לי כן בסדר - גלידה מקשיו, ממעט מים, מתמרים לחים ומאבקת קקאו. הבנים נוסעים לשבת. מעניין מה תחשובנה הבנות על הקינוח הזה...

[גוגוס*]

האם כל הניסיונות והשיגעונות, שהערמתי פה על עצמי ועל בני ביתי, באמת תורמים במשהו לבריאותנו
הכל תלוי בחלופה, לא?

אפילו שקקאו נחשב "מזון על"?
פחחח....
איך מזון שמכיל חומרים מעוררי תלות יכול להיות מזון על? וואלה, לא מסתדר לי. אולי מזון על הפנים. או מזון-אל. או פשוט - לא מזון.

גם אגוזים ושקדים ותמרים ואפילו שייק וסלט פרות אני שמחה לשאוב
את מתכוונת שאת שמחה לשאוב מעבר לסף השובע שלך? אם כן, אני מציעה לך בחום לנסות את זה ולראות כמה זמן השאיבה תחזיק מעמד.
ההימור שלי - זה לא יספק מענה טוב לצורך שלך (בשקט כלשהו) ולכן תפני לשאיבה של משהו אחר לגמרי.
אם תנסי, ספרי איך היה. זה מסקרן.

ועוד מעניין לגלות מה היה קורה לו היית "שואבת" את המזון שהכנת מתוך תחושה של מותר במקום מתוך האיסור. אולי גם שם לא היית מרגישה בצורך הזה, אלא פשוט יכולה להנות ממנה סבירה וזהו?

וחוץ מזה, בתאבון לך. כיף לשמוע אותך מתייחסת למטבח כמקום למשחקים והתנסות.

[דנד_י*]

אנחנו קונים את הפירות בשוק, והם סיפרו לבעלי בדיוק את מה שכתבת כאן, שכל הפירות היפים בסופר עוברים תהליך של הבשלה בגז ועוד מריעין בישין.
ולכן אנחנו משתדלים עד כמה שאפשר לקנות רק בשוק, לא להתפתות לקנות פירות שעוד לא הגיע זמנם באמת (עם ענבים זה קשה לחכות), ולא לקנות רק פירות יפים, אלא טעימים.
בפועל - עם כל היופי שבפירות שמטופלים -יש להם טעם של מים!

העניין שלהגיע לשוק זה סיפור בשבילנו וזה קורה פעם בשבועיים, אז בנתיים ממש אין לנו פירות טריים כל יומיים, ויש איזה חצי שבוע שזה או להיות בלי פירות או להיות עם פירות מטופלים נטולי טעם ויקרים של הסופר, אז קשה מאוד לבסס את כל התזונה שלנו על פירות/ירקות.
מעניין אם גם בישראל יהיה פעם הסדר כזה של להביא כל יומיים פירות/ירקות הבייתה במחיר סביר.

תפילה -
איך יצאו השוקולד והגלידה? הצלחת להכין את הגלידה בלי לדחוס את החומרים בבלנדר?
אני ניסיתי פעם אחת לדחוס עם כף מעץ ושבבי עץ הפכו לחלק לא טעים בכלל של הגלידה... הכל הלך לפח.
מאז לא ניסיתי יותר.

[תפילה_לאם]

_האם כל הניסיונות והשיגעונות, שהערמתי פה על עצמי ועל בני ביתי, באמת תורמים במשהו לבריאותנו
הכל תלוי בחלופה, לא?_
את מתכוונת להשוואה בין הניסיונות והשיגעונות, שהערמתי לבין מה שאכלו קודם?
אני בטוה שיש תועלת מסוימת מכך שאוכלים פחות סוכר וקמח, אבל אני לא בטוחה שריבוי ביצים/ פופקורן (לא אורגני) ושאר החלופות שמצאתי באמת טובים. אולי הם גורמים נזק אחר.
וזה עוד לפני יש דברים חשובים מתזונה. שקט נפשי, שמחת הילדים, שלום בית ועוד ועוד. ואם לא מצליחים למצוא דרך שבה כולם ידורו בכפיפה אחת אז חשוב לזכור שיש דברים חשובים יותר מתזונה מדויקת.
הדרמות בנושא שככו לעת עתה בכל החזיתות ב"ה, אבל אני עם היד על הדופק גם בהקשר הזה.


או פשוט - לא מזון.
עד כדי כך?

את מתכוונת שאת שמחה לשאוב מעבר לסף השובע שלך?
המממממ... אני לא בטוחה. אני חושבת שזה נכון לפעמים. נגיד, בעיקר בקשר לשייק (!) וגם אז זה יכול להיות קשור לכך שקל כל כך לגמוע אותו ולוקח זמן עד שאני קולטת ששבעתי.
אני מציעה לך בחום לנסות את זה ולראות כמה זמן השאיבה תחזיק מעמד.
לא הבנתי לגמרי את ההצעה.
ועוד מעניין לגלות מה היה קורה לו היית "שואבת" את המזון שהכנת מתוך תחושה של מותר במקום מתוך האיסור. אולי גם שם לא היית מרגישה בצורך הזה, אלא פשוט יכולה להנות ממנה סבירה וזהו?
אה, ניסיון העבר הביאני עד הלום. הגע שוקולד עד נפש...

מתייחסת למטבח כמקום למשחקים והתנסות.
מאז ומעולם!
רק שבשנים האחרונות הרגשתי שזה לא לגיטימי כל כך לבזבז הרבה זמן על משחקים, ולכן התקשקשתי רק פה ושם. השבוע פניתי ליותר ניסיונות מהרגיל, ולמען האמת זה לווה בתחושת אשמה מסוימת: למה אני לא מעמידה עוד מכונה במקום לערבב את השוקולד המיותר הזה (מזון על הפנים)? אבל אמרתי לעצמי ש{{}}אני בחופשת לידה (שנגמרת באמצע השבוע הבא).



אנחנו קונים את הפירות בשוק, והם סיפרו לבעלי בדיוק את מה שכתבת כאן, שכל הפירות היפים בסופר עוברים תהליך של הבשלה בגז ועוד מריעין בישין.
אפשר לומר שיש הפרדה מוחלטת בין שוק באשר הוא לבין סופר? כלומר, אם אקנה פרות וירקות בשוק (תמיד אני מסתבכת אחר כך בענייני תו"מ) נפטרתי לפחות מטיפולי היופי?


איך יצאו השוקולד והגלידה?
השוקולד...
נראה לי שמבחינתי ברגע שזה חום - אני מוכנה לזלול. אבל כשניסיתי לאכול במשורה ולהתייחס ל{{}}טעם זה היה נחמד למדי ותו לא. למעשה, מראש שמתי מעט מדי דבש. ערבבתי והרגשתי שמר מאוד. הוספתי עוד דבש וכנראה שהוא השתלט על הארומה הקקאוית. הנושא ימשיך להיבחן...
והגלידה - טעמתי ממנה רק לפני שהקפאתי, והיה לה מרקם שמנתי נעים וטעם נחמד שנראה לי שיעבור את מבחן הטעימות של בנותיי. מחכה לשבת כדי לאמת את השערתי.
כיוון שהבלנדר שלי טרם חזר, השתמשתי בבלנדר מוט. הכנתי כמות לא גדולה ויצא בסדר גמור.

[גוגוס*]

אני לא בטוחה שריבוי ביצים/ פופקורן (לא אורגני) ושאר החלופות שמצאתי באמת טובים
גם אני לא בטוחה. לא חושבת שמישהו יכול להיות בטוח. זה גם תלוי גוף, ומה שטוב יותר לאחד מתגלה כפועל אחרת אצל ילד אחר.
בתחושת בטן אני מהמרת על כך שהחלופות שלך כן טובות יותר. אבל להיות בטוחה אי אפשר.

הדרמות בנושא שככו לעת עתה
משמח לשמוע.

_או פשוט - לא מזון.
עד כדי כך?_
לדעתי כן. אבל זו רק דעתי, המבוססת על מה שלמדתי וחקרתי והתיישב לי עם תחושות בטן וההיגיון. בשמת, למשל, למדה אחרת וחושבת אחרת, ודעתה טובה כשלי.
מעבר לחומרים שיש בקקאו אני שואלת דבר כזה - במצב הטבעי אין סיכוי שתאכלי יותר מחופן קטן של פולים. זה מר. קראנץ' ומגניב, אבל מר. אז אם, בשביל שתהני מזה, צריך לטחון, להפריד, לחבר ולהמתיק בהרבה מתוק, אז סימן שזה לא מזון. כי אם זה היה מזון היית פשוט... אוכלת את זה?
אני מאוד אוהבת לגרוס כמו שהם פולי קקאו נאים שלמים. אחרי שניים שלושה אני עוצרת. בעיניי זה אומר דרשני. זו הכמות שבה אני יכולה להגדיר את זה כמזון.

זה לא אומר שאני לא אוכלת שוקולד אף פעם. זה רק שכאשר אני אוכלת אותו (לעתים בהנאה מרובה!) אני לא מספרת לעצמי שאני מזינה את עצמי אלא שאני מכניסה לפה משהו שממש טעים לי והוא לא בדיוק מזון אלא סוג אחר של גורם עונג. נכון שבקקאו יש גם חומרי הזנה, אבל אני מעריכה שיש הרבה דברים שאנחנו לא אוכלים ושאם נפרק אותם נמצא בתוכם חומרי הזנה. נגיד... קליפות עצים, או אפילו במבה

בעיקר בקשר לשייק (!) וגם אז זה יכול להיות קשור לכך שקל כל כך לגמוע אותו ולוקח זמן עד שאני קולטת ששבעתי.
נקודה חשובה מאוד ואני מזדהה. לכן אני שותה לאט.
לעתים נדירות אני באמת עוצרת בשייק כשאני שבעה, אבל לפחות אני יכולה לשים לב לזה ולדעת שאני שותה כרגע מעבר לשובע שלי.

למה אני לא מעמידה עוד מכונה במקום לערבב את השוקולד המיותר הזה
יש לזה תשובה קלה מאד. כי להעמיד מכונה זה לא כיף ולערבב שוקולד זה כן.

אפשר לומר שיש הפרדה מוחלטת בין שוק באשר הוא לבין סופר?
לדעתי ממש לא.

[פלוני_אלמונית*]

שלום

אם בסוף את מגיעה לתפוח, נסי לאכול אותו עם אגוזים, או ממרח שקדייה, או טחינה מעולה גולמית או כל דבר שהופך את התפוח למקרקע בלי לשבש אותך
תוכלי אולי להסביר בבקשה מה הכוונה מקרקע, ואיך להתקרקע/אילו מזונות הם מקרקעים? תודה!

[תפילה_לאם]

בתחושת בטן אני מהמרת על כך שהחלופות שלך כן טובות יותר.
good enough for me!
תודה רבה, גוגוס.


זה מר.
כך גם מיצוי הסרפדים שהתחלתי לשתות השבוע. הבוקר פתחתי בשתיית הליטר השלישי.

חוזרת ומנסה להבין:
_אני מציעה לך בחום לנסות את זה ולראות כמה זמן השאיבה תחזיק מעמד.
לא הבנתי לגמרי את ההצעה._


כי להעמיד מכונה זה לא כיף ולערבב שוקולד זה כן.
אה, נכון. D-:
(האם מכאן נגזר שמעתה ואילך אערבב שוקולדים ואטחן קשיו אך אפסיק להעמיד מכונות? )


_אפשר לומר שיש הפרדה מוחלטת בין שוק באשר הוא לבין סופר?
לדעתי ממש לא._
מצד אחד, באסה.
מצד שני, חיסכון בנסיעה נוספת. (אם כי כבר כמה חודשים שיאני חולמת לקנות עגלת קניות כזאת של סבתות, וכמעט הייתה לי סיבה טובה לקנות כזאת. )

[גוגוס*]

מציעה לך משהו אחר במקום תשובה, אבל רק אם בא לך.
חקירה קטנה של מה שחשוב לך ומדבר אליך, במקום מה שמדבר אלי או בשפה שלי.
רוצה?

כתבת שכאשר את אוכלת תפוח בערב את מרגישה שזה ממש לא זה.
למה התכוונת?

[גוגוס*]

כך גם מיצוי הסרפדים שהתחלתי לשתות השבוע. הבוקר פתחתי בשתיית הליטר השלישי.
אם זה ממשיך להיות לך לא טעים לאורך זמן תשקלי האם מתאים לך לשתות את זה.
באופן אישי, אני לא אוכלת או שותה דברים שלא טעימים לי לאורך זמן. אני נותנת צ'אנס לאפשרות של טעם נרכש, אבל אם הוא מסרב אז אני משחררת.

האם מכאן נגזר שמעתה ואילך אערבב שוקולדים ואטחן קשיו אך אפסיק להעמיד מכונות?
לא בהכרח להפסיק. אבל תמיד טוב לשנות את המינונים לטובת מה שיותר כיף לעשות, לא?

_אני מציעה לך בחום לנסות את זה ולראות כמה זמן השאיבה תחזיק מעמד.
לא הבנתי לגמרי את ההצעה._
סליחה, פספסתי מקודם.
ההצעה היא כזו - את מעלה את האפשרות שסלט פירות ושאר חברים יוצרים שיבוש כי את מתקשה כרגע להבחין בשובע שלך מולם.
אני מציעה לך לאכול מהם במשך זמן מסוים כמה שמתחשק לך ולראות מה קורה.
הניחוש שלי, שמאחר ומדובר במתוק מאוד מרוכז, מתישהו זה ייעצר, השאיבה הזו. ותוכלי להתבונן בזה.
למשל לשאול - למה אני אוכלת יותר ממה שאני רעבה? מה מושך אותי בזה? איזו מחשבה עברה לי בראש כשהבנתי שאני כבר שבעה אבל המשכתי?
וכו' וכו'... נו, את יודעת, התבוננות מודעת.
מתיקות מוגזמת ולא טבעית (שלצערנו יש אותה בלא מעט פירות היום) היא בהחלט דבר משבש. אבל ככל שהיא קרובה יותר לטבעי יש סיכוי טוב יותר להתמודד איתה, להבין אותה, להכיר את היחסים איתה.
ואז למשל אפשר לבדוק האם זה קורה עם כל סלט פירות. אולי זה קורה יותר בסלטי פירות שיש בהם פירות נורא מתוקים ועוד תוספת של מתיקות ממיץ כלשהו או אפילו דבש?
אולי תגלי שבהרכבים משבשים מסוימים יותר קשה לך ותוכלי לפרק את זה ולהבין למה.

[תפילה_לאם]

אני מציעה לך לאכול מהם במשך זמן מסוים כמה שמתחשק לך ולראות מה קורה.
עכשיו הבנתי. וכן, אני בכיוון הזה.

[תפילה_לאם]

הדרמות בנושא שככו לעת עתה בכל החזיתות ב"ה
נו, רק פתחתי את הפה...
אבל לדעתי הבעייתיות שצצה - ולא הספקנו עדיין לדון בה לעומק - נבעה ברובה משינוי בתאבון של הילדים בימים החמים שעוברים עלינו, דבר שלא שמתי לב אליו בשנים עברו.

[אישה_במסע*]

מי אוכל מעט ממשהו? אני יוגורט? או צעד על שביל חצץ בארוחות הבוקר?

1. אני לא חושבת שנועדנו לאכול משהו בכלל. "נועדנו" מניח שמישהי יעדה אותנו לזה ואני מאמינה באבולוציה, נטולת בינה וכוונה. לכן אני מדברת על אוכל שהסתגלתי אליו או לא ביחיד משום שההתסגלות היא שונה אצל עמים שונים ואנשים ממקומות גיאוגרפיים שונים>. לא ברור מה עדיף לי - חלב עיזים או חלב פרה, יוגורט פרה או עיזים או כבשים או בקר<מה זה בכלל?>.

נועדנו לאכול ביצים של בעלי חיים אחרים? בשר? צמחים? מבחינתי התשובה להכל היא לא. כי לא נועדנו. הסתגלנו. במידה זו או אחרת. בעבר רחוק פחות או יותר. ואנחנו עדיין מסתגלות.

1. פה אני מסכימה חלקית. חלקית, כי למרות הבעייתיות ביוגורט תעשייתי אני חושבת שאפשר למצוא יוגורט שיוצר מחלב מלא <כשראיתי את המושג הזדעזעתי, אבל נראה שזו המציאות - רוב היוגרטים הם לא מחלב מלא>, אפשר למצוא יוגורט שלא עובד בכבדות. ומכיוון שיוגורט הוא לא מוצר חשוד מלכתחילה בעיניי, נשאלת שאלת מידת העיבוד. גם הפירות שאני אוכלת מעובדים, וזה לא סיבה לוותר עליהם.

יש עלות ותועלת. וללוותר על מזון שאני מסוגלת לאכול וצריכה את החומרים המזינים שבו, ולהגביל את עצמי לתחליפים שלא זוהמו על ידי חקלאות כימית ותיעוש, זה לא בחירה שאני בטוחה בה. ממש לא.

[גוגוס*]

אהלן אישה במסע. טוב לראותך

מסכימה מאוד שנולדנו להסתגל. כל כך מסכימה עד שיש לי ממש פוסט בראש לכתיבה ושקלתי כבר כמה פעמים לפתוח על זה דף אבל לא מצאתי זמן לזה.
אפילו התכוונתי לקרוא לו כך, נולדנו לרוץ, על משקל הספר נולדנו לרוץ של מקדוגל.
אז למה התכוונתי? לזה שיש דברים שאני לא רואה סיבה לקחת חלק בתהליך ההסתגלות של המין אליהם, אלא אם אין לי ברירה וזה מה שנשאר לאכול.
זה היחס שלי למוצרי חלב.

ומסכימה גם לגבי היוגורט. לולא היה חשוד בעיניי, סביר שהייתי חושבת בדיוק כמוך

[אישה_במסע*]

מאיזו סיבה זה היחס למוצרי חלב? ממניעי מוסר? ממניעי תזונה? ממניעים אחרים כלשהם?

ולמה שוב הנועדנו הזה? אי אפשר בלי ייעוד ויעדים? יעדים מתקשרים לי לכל מיני תוכניות ניהול פרוייקטים שבעיקר מפריעות.

[גוגוס*]

לא נועדנו. נולדנו. להסתגל.
גם אני לא בעניין של ייעוד ויעדים.

היחס למוצרי החלב נובע מהשכל הישר שלי, שאומר שחלב אם מיועד לגורים של אותה אם. אז אם אני לא גור, ולא שייכת בכלל למין שהחלב שלו, אז מה לי ולזה?
בוודאי שאני יכולה להסתגל לזה (ברוב המקרים) אבל למה לנסות בכלל?
אם יש לי מספיק דרך דברים אחרים אז אין לי סיבה להתנסות דווקא בזה. אם ייחסר לי משהו אני אשקול מחדש.
וכאשר אשקול מחדש סביר שאחשוב גם על האמא הזו ומה שעושים לה ולגור שלה כדי לקחת ממנה חלב ומה אני הייתי מרגישה לו מישהו היה נוהג בי ובגורים שלי כך.

[אישה_במסע*]

הנולדנו הזה לא יותר טוב. מה זה אומר נולדנו להסתגל? נולדנו בשביל להתסגל? יש פה מילת קישור מוחבאת.

יש לנו יכולת להסתגל. אנחנו מסתגלים. כיחידות וכמין ביולוגי.

הנולדנו הזה לא נראה לי שונה מהותית מהנועדנו.

ומה עם ביצים? ביצים לא נועדו לכך שיבקעו מהן בעלי חיים צעירים? ובשר של חיות לא שייך לעצמן?
מה לי ולזה?
זה שאני יכולה לאכול אותם. וזה שאני לא יכולה לחיות בלי תוספים מלאכותיים ובצורה בריאה רק מצמחים. לא הייתה ולו חברה אנושית אחת שהצליחה לעשות זאת. ולא בגלל מחסור בצמחים.

[גוגוס*]

הנולדנו הזה לא נראה לי שונה מהותית מהנועדנו.
אז אל תשתמשי בו
באוזניים שלי יש לו צליל אחר לגמרי. של אפשרות מולדת.

ביצים לא נועדו לכך שיבקעו מהן בעלי חיים צעירים?
לא תמיד. רק אם היתה הפריה. ובהיעדר הפריה תהיה ביצה בלי מישהו בפנים שתישאר על הארץ ומישהו יאכל אותה.
ובשר החיות אכן שייך להן אבל גם נועד לאכילה. וגם בשרי שלי נועד לאכילה, יום אחד כשאמות (במוקדם או במאוחר). חרקים למיניהם יהנו ממני מאוד, אני בטוחה.
ואם היינו על אי בודד נטול מזון אולי מישהו היה טורף אותי.
ולכן, אם היה לי צורך הייתי צורכת חלב של בעלי חיים אחרים. אין לי צורך כזה ולכן אני צורכת אותו.

אני לא יכולה לחיות בלי תוספים מלאכותיים ובצורה בריאה רק מצמחים
אני בכלל לא סגורה על זה. אין חברות אנושיות שניסו את זה ברצינות ומתוך תפישה שזהו מזון שלם וראוי בפני עצמו, ולכן אין לנו דרך לדעת האם יש או אין חברות שהצליחו לעשות את זה.
בכל מקרה פרטי שבו הגוף לא הגיב לזה טוב אפשר היה תיאורטית לבדוק הרכבים אחרים אבל איש לא עושה זאת.
אני לא מנסה לעודד מישהו לעשות זאת, אבל כרגע אפשר לפחות לשים לב שאין לנו שום מידע של ממש על האפשרות הזו בקנה מידה רחב ובהינתן צירופים מגוונים של מזון צמחי.

אישית, אני מאמינה שגם תזונה צמחית מלאה היא חלק מאפשרויות ההסתגלות שלנו. יש בעולמנו הקט שפע של טבעונים שלא לוקחים שום תוספים וחיים מצוין. ואם המגמות הנוכחיות יתרחבו אז הם גם ישתתפו יום אחד במחקר רחב היקף ואז תהיה לנו תשובה.

[ביישניתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא הייתה ולו חברה אנושית אחת שהצליחה לעשות זאת. ולא בגלל מחסור בצמחים.

ומה עם האיכות של מוצרי הבשר והחלב? שמלאים אנטיביטיקה והורמונים? אף חברה אנושית לא חיה עם אלו

[אישה_במסע*]

ביישניתית

ומה עם האיכות של המוצרים מן הצומח? שמלאים בחומרי הדברה וריסוסים למיניהם? אף חברה אנושית לא חיה עם אלו.

אין הבדל מהותי בין אוכל מהחי והצומח, רק הבדל כמותי. והפתרון המתבקש למי שלא רואה רע באכילת בעלי חיים היא לחפש מוצרי בשר וחלב אורגניים.

גוגוס

איפה השפע הזה של טבעונים שלא לוקחים תוספים?

גוגוס, אם אומרים לך שנולדת ל-X, זה נשמע לך שיש לך אפשרות לעשות X, או שאת אמורה לעשות X ? כי לי נולדנו ל-X יוצר תחושה שה-X הזה הוא צורך, יעוד, מטרה, סיבה, מהות.

בנוגע לחברות שניסו - למה את חושבת שהן לא? הן לא ניסו מתוך תפיסה שזה מזון שלם וראוי וכו', אבל הן לא ניסו בשר וחלב ודגים מתוך התפישות האלו. הן ניסו כדי לשרוד ולשגשג. ואפילו שימפנזות אוכלות חרקים.

[גוגוס*]

הפתרון המתבקש למי שלא רואה רע באכילת בעלי חיים היא לחפש מוצרי בשר וחלב אורגניים
לא ממש.
אני בעד לחפש אורגניים, שחיים חופשיים, ומקבלים בוודאות תנאי גידול טובים גם מעבר לחופש להתרוצץ. ושהשחיטה שלהם הומנית עד כמה שניתן.
אני חושבת שדי ברור שמאוד מאוד קשה למצוא כך חיות שבאמת אפשר לאכול בשקט.
אני מרגישה שזה קל בהרבה למצוא מזון מן הצומח שאפשר לאכול בלי חשש. בעיקר בישראל, אבל האמת היא שגם באנגליה זה כך כרגע.

איפה השפע הזה של טבעונים שלא לוקחים תוספים?
מפוזר בעולם וברחבי האינטרנט. אבל למען ההבהרה - זה לא באמת משנה לי אם הם ישנם או אינם ומהו מספרם. זה הכל אנקדוטלי בכל מקרה.

אם אומרים לך שנולדת ל-X, זה נשמע לך שיש לך אפשרות לעשות X, או שאת אמורה לעשות X ?
שיש לי אפשרות.

הן ניסו כדי לשרוד ולשגשג
איזה חברות את מכירה שניסו תזונה צמחית לאורך זמן, כחברה ולא כפרטים, וחיו בשפע שבו אנחנו חיים כיום?
סקרנית מאוד לשמוע.

אפילו שימפנזות אוכלות חרקים.
אין לי בעיה עם אכילת בשר. אני לא יוצאת נגדה. אני יוצאת נגד האיכות של הבשר. אין לי בעיה לאכול בשר שעומד בסטנדרט שלי, ואני מכריזה עליו כגבוה מאוד מטעמים פרטיים של בריאות ומוסר.
מזכירה שהדיון החל ממוצרי החלב ולא מאכילת בעלי חיים.

[ביישניתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין לי בעיה עם אכילת בשר. אני לא יוצאת נגדה. אני יוצאת נגד האיכות של הבשר. אין לי בעיה לאכול בשר שעומד בסטנדרט שלי, ואני מכריזה עליו כגבוה מאוד מטעמים פרטיים של בריאות ומוסר.

גם לי אין בעיה עם אכילת בשר. הייתי שמחה לאפשרות של ציד בג'ונגל.

[אישה_במסע*]

מה זה תנאי גידול טובים גם מעבר לחופש להתרוצץ ?
בכל מקרה, אני לא בטוחה שזה כל כך קשה. אבל פה אולי עובדת הטיית הזמינות - לשכן שלי היה לול במשך שנים. הוא הפסיק באיזשהי נקודת זמן, אבל לאורך כל ילדותי היו תרנגולות בחצר, אלו תרנגולות שגידולן עומד בתנאי המוסר שלי.

אני לא מכירה אף חברה קדומה שניסתה תזונה כלשהי בכוונת תחילה. המניע היה הישרדות. ואכלו מה שיש. זה שגם באיזורים שבהם היו צמחים בשפע העדיפו גם לצוד, למרות הסכנה שבכך, זה שיש קורלציה בין הזמן של היפרדות המין שלנו משאר מיני השימפנזה לבין ציד <יש גם לא מעט אנשים שקושרים ישירות בין המיד להפיכתנו לאנושיים, מסיבות רבות ומגוונות>, וזה שלחברות לא טבעוניות יש יתרון משמעוית בתחרות מול חברות לא טבעוניות - כל זה מעיד נגד טבעונות לדעתי.

אני לא רואה הבדל מהותי בין חלב לבשר. רק הבדל כמותי.

ובמעבר נושא חד -
כבר יצא לי לחשוב על גרנולה ביתית. הרי מה כוללת גרנולה? קוואקר, אולי פצפוצי אורז, לפעמים צימוקים, שקדים, פירות מיובשים. לפעמים דבש קינמון קקאו. יש לי את כל זה בבית. רק שנראה לי שקווקאר כמו שהוא, יבש, יבש מידי עם יוגורט.
ואז החלטתי לנסות את המתכון שלך. היו בדיוק שלושה תפוחים ירוקים נשארו בבית <אחר כך נזכרתי שלקחתי תפוח אחד הביתה מצבא>. הכנתי את המתכון שלך בדיוק לפי ההוראות הבסיסיות. שמתי קוואקר דק במקום קוואקר גס, כי זה מה שהיה. לא היו לא את כל התופסות שלך. חשבתי אם להוסיף סוכר וניל, כי אין לי וניל אמיתי. הייתה לי חצי חבילה פתוחה, טעמתי חלק עם וניל ובלי, לא ממש ראיתי הבדל, שמתי את הקצת שהיה והחלטתי לא לפתוח שקית חדשה.
אבל התערובת טעימה כל כך שממש מתחשק לאכול אותה! ועכשיו אני חושבת ברצינות עליה בתור ארוחה. בצבא.

שואלת: עדיף כלום על סוכר וניל?
שמן הקוקוס נחוץ? אפשר בלעדיו?

ואני כבר זוממת להביא לצבא פומפייה ולגרד לי שלושה תפוחים ולשים דבש <לא יותר מידי. זה יצא לי מתוק עם תפוחים ירוקים חמוצים, ובצבא התפוחים הם אדומים ומתוקים> וקינמון וקוואקר. זה יותר טעים מגרנולה, אם כי דורש מאמץ. אפשר להחליף את התפוחים המגורדים ברסק תפוחים?

[גוגוס*]

אני מסכימה לגמרי שבחירות העבר בנוגע לתזונה נשענו על הצורך בהישרדות. ובדיוק בגלל אני חוזרת ואומרת שאין לזה קשר אלי.
זה שפעם מישהו בחר במשהו בגלל צורך שהיום לא קיים אצלי (הישרדות) גורם לכך שאין לי עניין של ממש ללמוד מהבחירה הזו. היא לא נוגעת אלי.
אם כל מה שיהיה לאכול זה בשר אני לא ארעב. אוכל בשר.
אבל כאשר יש שפע עצום אני לא מרגישה צורך לאכול דווקא בשר, שמביא איתו כמויות גדולות כל כך של סבל לעולם. לא רוצה לקחת חלק בזה.
לא תמיד הבחירה שלי בפועל מסתדרת עם הרצון הזה. לפעמים יש לי רצון חזק יותר והוא גובר ואני אוכלת בשר שאני יחסית שלמה איתו.

אני לא רואה הבדל מהותי בין חלב לבשר. רק הבדל כמותי.
אם מדברים באופן תיאורטי על בשר שגדל בתנאים אופטימליים ועל חולבות בתנאים אופטימליים, אני עדיין חושבת שיש הבדל איכותי. מנת הסבל שבהפרדת הגורים בכוח מאמותיהם היא בלתי נסבלת בעיניי. זה שיא של אכזריות שבשבילי עולה על המוות שמעורב באכילת בשר.
בתור אמא לשלושה ילדים שהניקה שנים אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה הזו. אני שמה את עצמי בנעלי הפרה ופשוט לא יכולה לתת לזה יד.
וגם בזה, יש פעמים נדירות שאני אוכלת מוצרי חלב. אבל גם כשאני עושה את זה אני לעולם לא מצדיקה את זה. בעיניי זה הרשע המוחלט, אם אני יכולה במקום זה לאכול כל כך הרה דברים אחרים.
מי שלא יכול לאכול דברים אחרים נמצא במצב שונה משלי. אני יכולה בהחלט.

[גוגוס*]

לפני שאני עונה על שאלות המאפינס שלך, את מתכוונת לאכול אותם אפויים או ככה כמו שזה?
כי באפייה יש כל מיני צרכים כמו שמן ותפוחים מגורדים ולא ברסק.
אבל אם את אוכלת את התערובת כמו שהיא תעשי מה שבא לך. העיקר שיהיה מזין וטעים.
בעיקרון, עדיף כלום על סוכר וניל. סוכר זה סוכר. ואם התפוחים מתוקים לך מספיק אז אל תוסיפי כלום. הכי טוב ככה.

<אחד הבנים שלי אוכל את ה"קציצה" הזו לא אפויה ומעדיף את זה בהרבה על הגירסה האפויה.>

[אישה_במסע*]

עונה קודם בנוגע לשאלה הפרקטית של המאפינס - אני מתכוונת להכין אפויים בבית לניסוי, ובצבא לאכול כמו שזה.

התפוחים חמצמצים, התערובת מתוקה, בפעם הבאה אקטין את כמות הדבש. אני מתכוונת לנסות את זה ככה: תפוחים מגורדים <או רסק תפוחים>, קינמון, דבש< בסימן שאלה. זה מתוק לי בגרסא עם התפוחים החמוצים. והתפוחים במבא עם מזן אחר והם מתוקים, אז בהחלט יכול להיות שאני אמנע מלהמתיק אותם עוד יותר> וקוואקר דק. זה נספג ומוכן ממש מהר.

[אישה_במסע*]

בנוגע להחלטות תזונתיות:

אומנם לך אישית בחירות הישרדותיות הן לא רלוונטיות, אבל בקנה מידה של תרבות הן רלוונטיות מאוד. הן יכולות לקבוע מה היא התרבות שתשרוד, ע"ע רובים חיידקים ופלדה.

תנאים אופטימליים של חולבות לא כוללים הפרדת גורים. אפשר לחלוב אחרי שהגורים ינקו. אפשר להרוג את הגור ולשאוב.
לא נראה לי הגיוני שההפרדה גרועה יותר מהריגה של גורים, שכן הריגה היא פרידה.

[גוגוס*]

בכלל לא העליתי בדעתי הריגה של הגורים.
זה, למשל, בשר שבחיים לא אוכל. לא עגל, לא טלה, וכו'.
זו בדיוק העודפות הזו שאני מדברת עליה.
נגיד שאין שום דבר אחר, או שיש לי איזו בעיה שגורמת לכך שאני אוכלת בשר. איזו הצדקה יש לאכילה דווקא של הגורים?
לחלוב אחרי שהגורים ינקו זה בהחלט סביר. הבעיה - אף אחד לא נוהג כך, ממש בשום מקום.
הפרקטיקה המקובלת היא להפריד מייד אחרי הלידה, ובמשקים אורגניים לתת פרק זמן קצר ליניקת הקולוסטרום ואז להפריד.
וההפרדה היא לרוב הרמטית ואכזרית מאוד.
עגלים מובלים לתא קטן מאוד רחוק מהאם ושם הם לבדם לגמרי, מקבלים איזו תערובת מבקבוק.
אישה, אני לא יודעת אם יצא לך לראות את זה פעם. אני ראיתי במו עיניי. עמדתי מול עגל מופרד כזה, בין גדרות עץ שקרובות אליו יתר על המידה, עצוב ומסכן והכי מבולבל שיש.
זה נורא. אני לא מצליחה לחשוב על משהו שמצדיק את זה בתנאי השפע שלנו חוץ מבעיות בריאותיות אמיתיות. ואם רק מי שיש לו בעיות כאלה היה צורך מוצרי חלב הם היו הופכים לפרימיום כזה, מאפשרים ריחוק מהתעשייה האיומה, ומייצרים את הקרקע למה שהצעת כמו שאיבה אחרי הנקה למשל.
זה היה הופך להיות מזון רפואי שנגיש רק למי שבאמת זקוק לו וכל התנאים היו משתנים. אולי זה אפילו היה במימון המדינה כי זה היה נהיה יקר מאוד.
אבל מה שקורה היום, שבו בשביל צרכים אנטי הישרדותיים בעליל מענים ככה פרות ועגלים, זה לא מוצדק. אולי לא כל אחד יזעזע כמוני מול העגל ההוא, אבל גם מי שלא מזדעזע לא יכול להצדיק.
זה סבל אובייקטיבי של יצור אחר והוא לא נחוץ. הוא סתמי ועודף.

שמעי, אני לא רוצה לעמוד פה בתפקיד של מגנת זכויות בעלי חיים. בטח לא כשאני עצמי אוכלת לעתים רחוקות בעלי חיים וצורכת מוצרי חלב שמנים פעם בכמה זמן.
אני כותבת לך מתוך עמדה אחרת. של אמא ושל מניקה. ואני מרגישה שלו מישהו היה מתענג מתוך הסבל שלי, של הפרידה הכפויה מהגור שלי ומההנקה שלי, הייתי צורחת בייאוש גדול.
מה שאוכלים, אוכלים. אבל לא בעונג, לא בעודפות, לא מתוך הצדקה שזה פשוט הגיוני ומותר.
בעיניי כל שלוק של חלב צריך לעבור אצלי דרך המצפון. כי לא הגיוני בעיניי להנות מהפרדה בין אמא לגור שלה ובין אמא להנקה שלה. ולא משנה מאיזה מין האמא הזו.
בחיי, אישה, אני מדמיינת את הדבר הזה קורה לי, את ההפרדה הזו, ובא לי למות בו במקום.

[בשמת_א*]

מנת הסבל שבהפרדת הגורים בכוח מאמותיהם היא בלתי נסבלת בעיניי
זה ממש לא חלק הכרחי מצריכת חלב, רק מרפת תעשייתית לא מוסרית.
לאורך ההיסטוריה לא הפרידו את העגלים, הגדיים והטלאים מאמותיהם. היה עדר, קטן או גדול, והיו חולבים את הצאן והבקר נוסף על ההנקות.
ורק חלק מחודשי השנה.
לא כמו ברפת המודרנית, שבה חולבים את הפרה כל השנה, כולל בהיותה בהריון, ודואגים להפרות אותה כל הזמן כדי לשמור על תפוקת החלב, גוזלים ממנה את העגל בהיוולדו וגם את כל החלב, וחולבים אותה חליבת יתר כדי לנצל אותה כמה שיותר.

זו עוד סיבה לצרוך חלב עיזים אורגני, כי למיטב ידיעתי בעדר עיזים אורגני משאירים את הגדיים עם האמהות (אבל לא חותמת על זה).

[גוגוס*]

זה ממש לא חלק הכרחי מצריכת חלב, רק מרפת תעשייתית לא מוסרית.
מסכימה לגמרי. כמו שהסכמתי עם אישה לגבי האפשרות של חליבה אחרי הנקה.

למיטב ידיעתי בעדר עיזים אורגני משאירים את הגדיים עם האמהות (אבל לא חותמת על זה)
גם אני שמעתי כך אבל מעולם לא בדקתי ברצינות. זה אולי החלב היקר ביותר שיש כי התפוקה נמוכה מאוד.
כאשר מחירו שפוי עולה בחזרה החשד לתעשייתיות והפרדת גדיים.

[בשמת_א*]

אז עשיתי שיעורי בית וקראתי המון. יש כמה מקומות שבהם משאירים את הגדיים עם האמהות, והרוב לא.
מעניין אותי הנתון שהובא בשני מקומות, שההישרדות של הגדיים טובה יותר אם הם מופרדים מהאמהות.

[גוגוס*]

תודה, בשמת. מעניין מאוד.
מה עוד קראת? מתחשק לך לתת את הקישורים?
או סתם לספר באיזה חיפוש השתמשת שהניב שפע מעניין.

[גם_אמא_של_אורי*]

נדחפת לרגע ומודה שאני קוראת סמויה:)

אנחנו קונים קבוע מזוג שמגדל עיזים ומוכר מוצרי חלב, והם מקפידים לתת לגדיים לינוק עד גיל חודשיים. הם טוענים שגדיות שינקו יהיו הרבה יותר חזקות ושההנקה מפחיתה מאד מחלות ושימוש באנטיביוטיקה במהלך חייהן. הבנתי שהשיקול שלהם לתת לגדיים לינוק הוא לא פחות כלכלי מהומאני (כי בעת מחלה ושימוש באנטיביוטיקה לא ניתן להשתמש בחלב השאוב).

מה שכן הם מוכרים את הגדיים אחרי חודשיים שלושה לשחיתה....

זה עוד פרט שאפשר לבדוק למי שחשוב כי יש מקומות שמשאירים את הגדיים הזכרים לגדול ללא תועלת בפינת חי.

[גם_אמא_של_אורי*]

סוגיה נוספת היא במה מאכילים את העיזים. אני יודעת שבחורף העיזים של הזוג הזה אוכלות במרעה הפתוח. מעניין באמת מה הן אוכלות בשאר השנה...אשאל בהזדמנות.

[גוגוס*]

נדחפת לרגע ומודה שאני קוראת סמויה:)
אין צורך להידחף כי יש לך מקום רחב ונוח. איזה כיף שבאת.

הם טוענים שגדיות שינקו יהיו הרבה יותר חזקות ושההנקה מפחיתה מאד מחלות ושימוש באנטיביוטיקה במהלך חייהן.
יצא ניסוח מצחיק כזה. כי זו לא טענה שהם טוענים. זו פשוט עובדת החיים הבסיסית ביותר, לא? מי שיונק מקבל עדיפות על הגירסה של עצמו שאינה יונקת

לי יצא לראות בטיולים ברחבי ישראל הרבה פעמים עדרים של עיזים שאוכלות בחוץ גם בזמנים של יובש. בטח יותר קשה להן אבל הן מוצאות. האדמה לא ערומה לגמרי.

תודה גם על שאר הדברים שכתבת. מדהים איך הזכרים החזקים של הטבע הופכים להיות כמעט חסרי תועלת בביות ובתיעוש. זו מן הפיכת יוצרות כזאת, מעציבה.

[גם_אמא_של_אורי*]

_הם טוענים שגדיות שינקו יהיו הרבה יותר חזקות ושההנקה מפחיתה מאד מחלות ושימוש באנטיביוטיקה במהלך חייהן.
יצא ניסוח מצחיק כזה. כי זו לא טענה שהם טוענים. זו פשוט עובדת החיים הבסיסית ביותר, לא? מי שיונק מקבל עדיפות על הגירסה של עצמו שאינה יונקת_

גם אני מאמינה שזו עובדת חיים אבל כיוון שאני לא יכולה להוכיח אותה, ושיש הטוענים אחרת התנסחתי כך:).

(בכתבה שבשמת קישרה אליה נטען על ידי נציגה של משרד החקלאות שיש יתרון להפרדת הגדיים מאימם ולאי הנקתם- הישרדות טובה יותר)

[גם_אמא_של_אורי*]

מדהים איך הזכרים החזקים של הטבע הופכים להיות כמעט חסרי תועלת בביות ובתיעוש. זו מן הפיכת יוצרות כזאת, מעציבה.

אכן נקודה מעניינת מאד. לא חשבתי על זה

[גוגוס*]

נטען על ידי נציגה של משרד החקלאות
אני מניחה שפשפוש קצר יעלה עוד כמה טענות של משרד החקלאות שההיגיון מהן והלאה
ושוב מציעה לקרוא את הספר המעולה "מהפכת קנה הקש". הוא אומנם מתייחס לגורמים דומים ביפן, אבל זו אותה הגברת בשינוי קימונו.
ארגונים כאלה נוטים להפעיל אי-גיון בצורה עקבית ושיטתית ואני מתקשה מאוד להתייחס ברצינות לרוב הטענות שלהם.

כיוון שאני לא יכולה להוכיח אותה
לשמחתך הרבה את לא נדרשת להוכחה

[אישה_במסע*]

גוגוס, לא יצא לי לראות במו עיני, ואני גם לא מתכוונת.

בנוגע להריגה של הגורים - למה לא? ואיך אחרת תשמרי על כמות לא גדולה מידי של עיזים? לי אישית אין שום רצון לחכות לאיזון הטבעי בו עיזים אוכלות את כל העשב שיש סביבן עד שהן מתחילות למות מרעב. ולהאכיל עד שהם בוגרים רק כדי לשחוט?

אנחנו טורפים. אני לא רוצה להיות יותר קדושה מהטבע, ואין בי התנגדות להריגת גורים. למה היא גרועה יותר מהריגת בוגרים?

בשמת, תודה על הנתונים. נראה לי יש גבינות של נאות סמדר בסופר הקרוב לביתי. אבדוק בפעם הבאה שאהיה שם.

[נוודית*]

אני לא רוצה להיות יותר קדושה מהטבע

למה לא?
האם זה לא ההבדל בינינו (המין האנושי) לבין החיות האחרות, שאנחנו יכולים לבחור, ובחרנו לבחור. ויתרנו במידה רבה על האינסטנקטים שלנו, ובחרנו במערכת אחרת, מודעת, שתכוון אותנו.

אם את מתעניינת בטריטוריה של השכן שלך - תהרגי אותו ותשתלטי עליה (בהנחה שאת חזקה ממנו)?

מכיון שיש לנו שפע אפשרויות להזין את עצמנו מספיק כדי לשרוד, לחיות, מה שנשאר לכל אחד זה לבחור מה מתאים לו - לגוף שלו ולנפש שלו. איזו תזונה תשרת את החיים שלו יותר טוב, בכל המובנים, תשמח אותו.

[אישה_במסע*]

למה לא?
אין בי התנגדות להריגת גורים. למה היא גרועה יותר מהריגת בוגרים?

כי הקדושה-כביכול הזו היא יחסית. היא תרבותית בלבד, ואני יותר מידי זמן מסתכלת על התרבותשלנו מהצד כדי שאוכל לקבל את הערכים שלה כשלי. הם פשוט ערכים, לא טובים או רעים יותר מאחרים.
אני בודקת מערכות ערכים לקוהרנטיות, ושום גרסא של טבעונות עקרונית לא עברה עדיין את המבחן הזה.

[נוודית*]

אני לא בוחרת לפי ערכים של תרבות כלשהיא, לא כפופה לשום גרסה של טבעונות או כל תורה אחרת. בוודאי שלא מתעסקת בלבדוק את התורות והשיטות האלה ולהעריך אותן.
אני בוחרת לפי מה שמתאים לי ונעים לי. ואפילו יותר מזה - מה שמתאים לי היום. בלי התחייבות או מחשבה לעתיד. ובטח בלי השלכה מהבחירות שלי אל הבחירות שלך או של מישהי אחרת.

[נוודית*]

דרך אגב - אני לגמרי לא מתחברת לעניין ה"קדושה". פשוט ציטטתי את המושג שאת העלית. הנקודה שלי היא רק שאנחנו לא באמת מונחים על ידי הטבע שלנו. מי שאוכל בשר לא עושה את זה כי הוא "טורף" בטבע שלו - אלא כי הוא בוחר לאכול בשר.
מכיון שכבר יש בחירה - אני מעדיפה לבחור לפי הערכים וההבנות והרגשות שלי, ולא על פי מה שאמור להיות "הטבע" שלי.אני בוודאי לא חושבת שהבחירה שלי היא מקודשת או ערכית או טובה יותר מכל בחירה של מישהו אחר.

[בשמת_א*]

גוגוס, פתחתי וסגרתי המון קישורים, לא שמרתי אותם ולא היה לי כוח להעתיק אחד אחד...

_נטען על ידי נציגה של משרד החקלאות
אני מניחה שפשפוש קצר יעלה עוד כמה טענות של משרד החקלאות שההיגיון מהן והלאה_
גם אני מרגישה וחושבת בדומה לך, ולכן הרמתי גבה מול הטיעון. אבל היא לא היחידה שטוענת כך, גם אחד המגדלים (לא זוכרת איפה, סליחה מראש שלא הקפדתי לתייק כל עובדה במקומה P-: ) טען כך. לפחות אחד.
אני כמובן שמה על זה שלל סימני שאלה.
ולא בטוחה בכלל איפה פה הסיבתיות. אם בכלל יש. מה מדדו. מה בדקו. וכו' וכו'.
ועוד תהייה יש לי:

ביותר מכתבה אחת הוזכר, שגיל הגמילה של הגדיים בטבע הוא חודשיים. אז אם כן, למה האמהות מחפשות את הגדיים שלהן והגדיים את אמותיהם, כאשר כן מפרידים אותם?
ההשערה שלי:
עושים הפרדה מלאכותית בגיל חודשיים בדיוק ושולחים לשחיטה או לעדרים אחרים.
במקום לחכות להיפרדות הטבעית שתתרחש (אולי בתוך שבועיים) ורק אז להפריד.
ההשערה שלי:
מפרידים מלאכותית כי אחרת זה לא כלכלי. ההפסד הכלכלי גם ככה גדול.

אני יותר בגישה של אישה במסע. מרגע שהעיזים (לצורך העניין, זו הדוגמא הנידונה כאן) בויתו, זה האדם שעושה את הברירה הטבעית בקרב העיזים. אין בארץ ובכל האיזור עיזי בר כבר אלפי שנה. כל התחזוקה והרבייה של העיזים, בחסות האדם.
הכלכלה אם כן מבוססת על ניהול העדר, כולל מבחינת תמותה. בימי קדם, מתי אכלו בשר של צאן ובקר? הרי אם העז ממליטה פעם בשנה, לא בכל רגע נתון יש לך גדי עיזים לשחוט ולהגיש למלאכים (בחמאה שנחבצה מחלב אמו, אם כבר שמתם לב לסיפור התנ"כי).
והעיתוי של המנגל השנתי בבית המקדש לא מקרי בכלל. הוא מתיישב עם הזמן שנוהגים לשחוט את הגדיים והטלאים העודפים - כי אין אפשרות להחזיק כל כך הרבה זכרים. נקבות תמיד צריך. שומרים בעדר שלך או מוכרים לעדר אחר. אבל כמה זכרים כבר צריך? מספיק אחד להרבעה של עדר קטן שלם וזהו.
מה שכן, את אלה שמתו בשיבה טובה לא נתנו מאכל לנשרים, אלא אכלו.
רק בחברת שפע מטורפת אפשר לזרוק לנשרים בשר טוב שהשקעת בו שנים.
(אני מתייחסת למה שנמסר, למיטב זכרוני מנאות סמדר אבל לא אחראית שהזיכרון שלי מדייק פה, שכאשר מתה אצלם עז בשיבה טובה הם מעבירים אותה לתחנת האכלה לנשרים בנגב. מה שעוזר כמובן לשימור הנשר הארץ ישראלי מהכחדה, במיוחד לנוכח הסכנה האורבת לנשרים אוכלי הנבלות מפגרים של חיות שמתו מהדברה, אבל מעורר אצלי מחשבות על חברת השפע).

בחברה חקלאית מסורתית אין בזבוז. גם בחברת ציידים לקטים: משתמשים בכל-כל-כל החלקים של בעל החיים. לא זורקים כלום.
תחשבו אפילו על תרנגול כפרות: לזה השתמשו בתרנגולים, לא בתרנגולות.
כי שוב, הזכרים לא נחוצים ברובם.
תרנגולות גידלו לביצים, וגם לניקוי מצד אחד ולזיבול מצד שני (התרנגולות במשק אוכלות הכל וכך מנקות ומונעות מפגשי זיהום וריח, וזבל העופות הוא הקומפוסט הכי משובח לגידולים).
לא היה נהוג עד סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, לאכול תרנגולות או לגדל תרנגולות לשחיטה. זה מנהג חדש.
לפני כן, בישלו את התרנגולת שמתה מוות טבעי (בישול ארוך כמובן, כי בשרה היה זקן) או מוות לא טבעי (אם שועל טרף תרנגולות בלול ולא הספיק לסחוב את כולן, אז האיכר עמד מול תרנגולות צעירות שנטרפו למחצה. ברור שלא קבר אותן אלא בישל אותן). אין בזבוז בטבע. כבר אמרתי?

היום יש לא מעט "אכלנים טבעיים" שאוכלים ROAD KILL או כל חיה אחרת שמתה לא מידיהם.
זה קל יותר באיזורים מבודדים של קנדה (אם חושבים על הזוג באואר) אבל לא פשוט למי שגר בתל אביב לאמץ אורח חיים כזה (מה הוא יאכל בדיוק, חתולים דרוסים???).

[אישה_במסע*]

נוודית

אין בי התנגדות להריגת גורים. למה היא גרועה יותר מהריגת בוגרים?
אני שואפת להתחבר לטבע שלי. ילדים להורים טבעונאים באופן ספונטני החלו לצוד ולאכול חרקים ואולי גם חיות קטנות <לא זוכרת בדיוק את המקרים>. זה לחלוטין הטבע שלהם.

אני לא רוצה לבחור על פי מה שאמור להיות "הטבע" שלי אלא על פי הטבע שלי. אני חושבת שעדיין אפשר למצוא אותו תחת שכבות התרבות. יותר מזה - זה שאני רוצה או לא רוצה לאכול משהו זה גם הטבע שלי.

ואני לא מקדשת את הטבע - ממש לא. יש בחירות שלי שהן לאו דווקא הדבר הטבעי, אבל אני מעדיפה אותן. ואני נוטה לתת יתרון לתזונה קצת פחות מאידיאלית אבל שמאפשרת את קיומם של יותר בני אדם, ושנותנת יתרון לחברה שלה <ע"ע רובים חייקדים ופלדה>

אני פשוט לא רואה סיבה לטבעונות. אם אני מנסה לטעון את הטענה שלהרוג בעלי חיים זה רע אז אני מגיעה לתוצאה שנתקלתי בה בעבר רק בספר מדע בדיוני, בו בני האדם נכחדים והכלבים תופסים את מקומם - מעבירים את כל החיות לתזונה צמחית. כי אז גם אם חיה הורגת חיה זה רע. והתוצאה הזו לא מוצאת חן בעיני. והרעיון שאם חיה הורגת חיה זה לא רע אבל אם אני הורגת חיה זה רע נראה לא לא קונסיסטנטי.

ואגב, מה עושים עם החיות המבויתות? אני לא חושבת שהן תשרודנה בטבע. מה עושים עם פרות ועיזים, עם כלבים וחתולים, עם החיות שגורלן מינן נשזר עם גורל המין האנושי, ולא ניתן עוד להפרידם?

[גוגוס*]

בנוגע להריגה של הגורים - למה לא? ואיך אחרת תשמרי על כמות לא גדולה מידי של עיזים?
לולא האדם ביית אותן לא היתה בעיה, נכון?
אז אני לא בעניין של הביות הזה בכלל, שאחר יוצר התלבטויות שאני לא רוצה להתלבט בהן.

אנחנו טורפים.
לא, אנחנו לא. אנחנו אוכלי כל. המשמעות היא שאנחנו יכולים להזין את עצמנו היטב בדרכים שונות.
זה קצת מחזיר למה שעלה פה בנוגע למילה "מולד". האם זו אפשרות או סוג של חובה.
בשבילי להיות טורפת זה להיות בעלת אפשרות לטרוף, לא חובה או אפילו צורך.

ואגב, כמו נוודית גם אני לא בעניין של הגדרות וגדרות שמגבילות אותי. לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה בריאותית.
אני לא כותב כאן כדי לדחוק מישהו להיות טבעוני או להירתע. אני כותבת על הבחירה האישית מאוד שלי ושל משפחתי, שגם היא מגוונת יותר ממה שאני מציעה ברמת התיאוריה.

אין בזבוז בטבע.
וגם אין עודפות. עודפות היא תוצר של שיבוש. ואני חושבת שמה שהאדם עושה היום זה שיא העודפות שמוביל לבזבוז.
אם החברה שלנו היתה חוזרת לצריכת בשר של פעם ב... (פעם בשבוע? במקרה הטוב?) מצבנו היה אחר. האיכות של הבשר היתה אחרת וכך גם תנאי הגידול וכל מה שכרוך בכך.
אבל כאשר אנשים מתעקשים לאכול בשר כל יום, לפעמים יותר מפעם ביום, בצידוקים שונים ומשונים, הביקוש יוצר חוזר איזון.
זה בדיוק מה שמדבר עליו הספר מהפכת קנה הקש שציטטתי בדף החיוניות שלי חלק שמיני. זה קורה בפירות והירקות וגם בבשר.

הרעיון שאם חיה הורגת חיה זה לא רע אבל אם אני הורגת חיה זה רע נראה לא לא קונסיסטנטי.
לי אישית אין שום בעיה עם הרג של חיה. הבעיה שלי נמצאת בשאלות כמו איך הורגים? כמה הורגים? איך הם חיים לפני שהורגים אותם? איזו השפעה יש לחיים שלהם ולהרג שלהם על החברה בכלל? ועוד ועוד.

[אישה_במסע*]

הבעיה שלי נמצאת בשאלות כמו איך הורגים? כמה הורגים? איך הם חיים לפני שהורגים אותם? איזו השפעה יש לחיים שלהם ולהרג שלהם על החברה בכלל? ועוד ועוד.

ופה אני מסכימה ובעד בשר אורגני וכו'. אבל אני עדיין לא יודעת עד כמה זה חשוב לי. אני לא קונה בשר. וקונה מעט מוצרי חלב ולא אורגניים. אבל אני גם לא קונה פירות. קניתי פירות שבוע שעבר ואני ממש גאה בעצמי על שהעזתי. זה שבירת המונפול של אמא שלי על הקביעה במה ראוי להאכיל את המשפחה ובאיזה כמות.
ולמען האמת, אני לא בטוחה כמה אני מוכנה לשלם על העדר סבל של חיות. עד כמה חשובה לי שחיטה הומנית יותר מאשר בטבע, יותר מאשר בציד.

גוגוס, מה את רוצה לעשות עם הגזעים המבוייתים? עם התרנגולות והכבשים והעיזים והפרות והחתולים והכלבים? הם כבר קיימים. מה לעשות איתם?

[גוגוס*]

מה לעשות איתם?
לא יודעת. אני לא על תקן של פותרת בעיות שלא יצרתי. אני על תקן של לא להחריף בעיות שכבר קיימות או אפילו לתקן.
בשלוף, להפסיק מייד את הטיפול הנוראי בבעלי חיים, להביא את כולם לסטנדרט מעולה של חיים ושל מוות, להעלות את מחיר הבשר כך שהוא יגלם את עלות הטיפול המיטבי הזה ולתת לכוחות השוק לעשות את שלהם.
לגבי חיות מחמד, אני חושבת שהן לא צריכות להתקיים, וגם הן תוצר מובהק של חקלאות בעלי חיים (כלבי רועים וכו'...) ושל גישה מסוימת בתוכה. כל עוד החקלאות נשארת על כנה, בתנאים מעולים, אפשר להשתמש שם גם בבעלי חיים נוספים ש"עובדים" בשירות החקלאות.
ואיפה שלא, אני חושבת שצריך להפסיק להרבות אותם ולתת לרעיון המשונה הזה לגווע מעצמו.

וחוץ מזה, נקודה אחרת לגבי הטבע האנושי שלנו וטבעם של ילדים.
לפני כמה זמן פתחתי בניסוי בבני אדם שהם במקרה הילדים שלי. יש לי שניים שלא מגלים כל עניין באכילת בעלי חיים. הם ישמחו לאכול רק בעלי חיים שרחוקים מאוד מצורתם המקורית, וממש נרתעים מבעלי חיים שנראים כמו בעלי חיים מתים בצלחת. אצל שניהם זה ממש ממש מהתחלה, אי אפשר היה לפספס את זה. וזה הרבה מלפני שאני גיבשתי את העמדות שלי בעניין. וגם אחרי שגיבשתי עמדות, הכמיהה נותרה בעינה. אני אוהבת מאוד טעם של בשר וכאשר אני אוכלת אותו טעים לי מאוד. כך שזה לא בא ממני או מהאיש.
השלישי שלי (שהוא בעצם המרכזי) כן מגלה עניין באכילת בעלי חיים בצורתם המקורית.
ולכן, לפני כמה זמן החלטתי שהוא יהיה הסמן הימני שלנו. במקום להגיש בשר על דעת עצמי, חיכיתי לסימן ממנו. כשהוא מבקש אני מכינה לכולם. כאשר הייתי מגישה בערך בתדירות של פעם בשבוע הוא היה מבקש בערך בתדירות הזו. וכך יצא שהוא היה אוכל פעם אחת בבית, ונגיד עוד פעם מחוץ לבית במסעדה (בדרך כלל דג).
כאשר הפסקתי להגיש הוא כאילו "שכח" את החשק הזה. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שמעתי אותו מבקש בשר.
כך יוצא שהוא אוכל מחוץ לבית פעם ב... וזהו זה. בעוד שכאשר הגשתי בעצמי החשק הזה קיבל ליבוי ותזכורת.
אז מה טבעי? לא יודעת. וחושבת שלא כדאי לצאת בהצהרות נחרצות בעניין הזה. כי שניים מתוך שלושה אצלי לא עושים שום סימני טבעיות בעניין, והשלישי מבטא חשק שהולך ופוחת ככל שהוא נתקל בזה פחות.
וזה כאשר אין לי שום בעיה להגיש להם בשר. זה לא מגעיל אותי ונתפש בעיניי כטבעי, בייחוד משום שבאנגליה שאני מוצאת בקלות בשר שלגמרי עומד בסטנדרטים שלי.
כך שנשארת הכמיהה שלהם, שעושה סימנים מאוד מאוד חלשים, לעתים הרבה יותר רחוקות ממה שרוב האנשים מגישים בשר לילדים שלהם.

[נוודית*]

אם חיה הורגת חיה זה לא רע אבל אם אני הורגת חיה זה רע נראה לא לא קונסיסטנטי.

1. חיות לא בוחרות להרוג חיות אחרות, ולא בוחרות מה הן אוכלות. הן מונעות על ידי האינסטינקטים שלהן. אין שם מודעות ובחירה. גם אם תגרדי מעליך את שכבות התרבות (נניח שזה אפשרי), אני לא חושבת שתמצאי שם מנגנונים אינסטנקטיביים פעילים שיאפשרו לך לאכול בלי מודעות ובחירה. המין האנושי איבד את החייתיות שלו, לטובה ולרעה. לכן לחפש עקביות לא רלוונטי כאן, ההשוואה לא תקפה. (התסריט היחידי שבו אני רואה אנשים מונעים על ידי אינסטינקטים הוא בסיטואציות של השרדות. כל זמן שאנחנו חיים בשפע ובנוחות שלנו - אנחנו מתורבתים ובעלי יכולת, זכות וחובת בחירה)

1. לדעתי - קונסיסטנטיות היא אובר רייטד (יחד עם קוהרנטיות, דרך אגב )

1. אני בכלל לא מסתכלת על הדברים מנקודת מבט של טוב ורע. האם זה רע שהורגים חיות? האם זה רע שאוכלים אותן? אני לא יודעת מה התשובות, ולמעשה מטילה ספק בשאלות. השאלות שאני שואלת הן: האם אני רוצה להרוג חיה? (לא!), האם אני רוצה לאכול חיה? (גם כאן התשובה לא).

1. בהמשך ל 3. אני לא מרגישה צורך לחשוב על הגזעים המבוייתים וגורלם, או על ילדי הטבעונים שצדים חרקים. הבחירה שלי היא לגמרי אישית, וזמנית. נתונה כנראה לשינויים (למעט הבחירה שלי לא לאכול חיות, שקרתה כשהייתי בת שתים עשרה, לפני המון שנים, וכנראה שכבר לא תשתנה בגלגול הזה). אני סומכת על הכאוס שיסדר את שאר העניינים.

@}

[נוודית*]

גוגוס, כתבתי לפני שראיתי את מה שכתבת מעלי, מאד מסכימה עם מה שכתבת
(הייתי יכולה לחסוך מילים)

[גוגוס*]

אני סומכת על הכאוס שיסדר את שאר העניינים.


הייתי יכולה לחסוך מילים
לא חבל? הן כאלה יפות. ובחינם.

[אישה_במסע*]

גוגוס, הניסוי שלך הוא בגיל מבוגר מידי ולדעתי לא עומד בסטנדרטים מינימליים של מחקר מדעי. את יודעת את זה בעצמך.

וגם, למה את מכפיפה את כוחות השוק לדעתך על מוסר ביחס לבעלי חיים? למה לא פשוט לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם, בלי לדרוש מוסר מינימלי מהם?

וגם, אני לא חושבת שעל חיות בית להעלם. יותר מזה, אני לא חושבת שזה רצונן.

<אם את טוענות שאתן לא מנסות לשכנע אני מרגישה שאני חופשיה להתעלם מכל ניסיונות השכנוע שלכן>

[נוודית*]

קומפוסט לכאוס.

[נוודית*]

אם את טוענות שאתן לא מנסות לשכנע אני מרגישה שאני חופשיה להתעלם מכל ניסיונות השכנוע שלכן

אישה במסע - אם אני נכללת ב"אתן" הנ"ל - בוודאי שאני לא מנסה לשכנע. מה פתאום? אני יודעת בקושי מספיק בשביל לעשות את הבחירות שלי. ואני משוכנעת שאת עושה את הבחירות שלך, והן הכי טובות בשבילך. תרגישי חופשיה להתעלם אם משהו במילים שלי נשמע לך כמו שכנוע. הדבר הכי רחוק ממני בעולם זו הטפה, ונדמה לי שזה כתוב די ברור במילים שלי. אני צמחונית שנים רבות, ולא זוקפת לזכותי אפילו המרה אחת, או נסיון המרה אחד.

והרי את בכל מקרה חופשיה, גם בלי השחרור שלי.

sufficient to have stood
though free to fall.

[גוגוס*]

הניסוי שלך הוא בגיל מבוגר מידי ולדעתי לא עומד בסטנדרטים מינימליים של מחקר מדעי. את יודעת את זה בעצמך.
הרגת אותי, אישה
הבאתי את זה בתגובה לאנקדוטה המצחיקה על ילדי טבעונים שהחלו לחפש חרקים.
ברור שזה לא ניסוי מדעי, ועדיין זה טוב בהרבה מהצעות אחרות נטולות ביסוס על טבענו האמיתי.
כל חייהם הילדים שלי אכלו בשר שהגשתי בצורות שונות ומשונות על בסיס קבוע.
מאז שהיו קטנים מאוד לא אכלו בהנאה רבה בשר שנראה כמו בשר וטועם כמו בשר.

למה את מכפיפה את כוחות השוק לדעתך על מוסר ביחס לבעלי חיים?
אני לא. עניתי לך על שאלה, מה לדעתי צריך לקרות עם החיות המבויתות שכבר קיימות. זו דעתי, במידה ויש לי עניין לחפש פתרון לבעיה שלא יצרתי.
האמת שאין לי עניין בזה. אז הצעתי את מה שעולה לי בשלוף בלי מחשבה מעמיקה.

אני חופשיה להתעלם מכל ניסיונות השכנוע שלכן
אני ממש לא מנסה לשכנע אותך במשהו. ולדעתי גם נוודית לא מנסה לשכנע איש.

הדיון הזה התחיל משיחה ביני לבין צעד על שביל חצץ בנוגע לאכילה הפרטית שלה.
הצטרפת בהערה מעניינת בנוגע ליוגורט והפנית אלי שאלות מאוד ישירות בנוגע לדעתי ואני עונה לך כמיטב יכולתי בנוגע לדעתי.
אין לי שום ציפייה שהיא תהפוך להיות דעתך, והבהרתי את זה במהלך הדיון כבר כמה וכמה פעמים בצורות שונות.

[גוגוס*]

בעיה שלא יצרתי
מתנצלת על ההתנערות מאחריות. בטח שגם אני יצרתי. אני שותפה לגמרי.
לוקחת בחזרה.
אני חושבת שאנשים עם עמדות כמו שלי לגמרי צריכים לקחת אחריות על הבעיה הזו שנוצרה גם עבור הצרכים שלהם.
טוב, אני אחשוב על זה ברצינות.
אבל לא כרגע.
בינתיים הפתרון שלי מתמקד בצמצום צריכת הבשר המשפחתית כך שתענה על צורך אמיתי ולא על צורך מדומיין.
ובכך שאני קונה אך ורק בשר שעומד בסטנדרט הגבוה ביותר שאני יכולה להעלות על הדעת.

[בשמת_א*]

ומהטענה שלא נועדנו לשתות חלב של חיות אחרות
דרך אגב, חשבתי על זה כמה מחשבות שהלכו בשרשרת (אז מבקשת סבלנות, זה דבר מוליך לדבר).

• בוודאי שלא "נועדנו" לצרוך חלב של חיות אחרות (אין משמעות פה לדעתי למלה "נועדנו").
• אבל כן נכון שחלק מאיתנו (מאיתנו = המין האנושי) התחיל לביית חיות ולצרוך את החלב שלהן לצורך הישרדותו.
• חלק מאיתנו = חלק קטן, אבל מבלבל! כי כרגע יש ערבוב גדול באוכלוסיה בין אנשים שהגנטיקה שלהם מותאמת חלקית לצריכת מוצרי חלב של חיות אחרות - לכאלה שהגנטיקה שלהם לגמרי לא מותאמת וזה פוגע בבריאותם (אם מעט ואם הרבה, אם הם מודעים לכך ואם לא).
• ממחקרים היסטוריים מתברר, שגם צריכת החלב של החיות האחרות התבססה על עקרונות שונים לגמרי מאלה שלפיהם משתמשים כיום בחברה המערבית המודרנית בחלב של חיות אחרות, בכמה פרמטרים:

@ ללא פיסטור (שתיית חלב, כמשקה כפי שהוא - אך ורק טרי מייד לאחר שנחלב)
@ לאחר התססה (קצרה או ארוכה)
@ בשיטות עיבוד מסורתיות כגון חביצה

חלב מפוסטר, ללא התססה, מחוסר חיידקים ובשיטות עיבוד צנטריפוגליות - כנראה מזיק לבריאות של כולם.

במאה העשרים "גילה" המערב את הסויה. ומה הוא עשה איתה?
עיבודים מודרניים שניסו לדמות את הסויה למוצרי החלב התעשייתיים (לקחו דגם שהכירו - חלב - וניסו להכניס את הסויה לרובריקה הזאת).

ואיך נצרכה הסויה במקור?
@ לאחר התססה
@ בשיטות עיבוד מסורתיות

וגם את גידול הסויה אפשר להשוות לגידול הפרות. במקום הגידול המסורתי, זה מוצר שמגודל במונוקולטורה כימית תעשייתית ומהונדס גנטית. כבר חומר הגלם, כמו החלב מהרפת התעשייתית של הפרות שלא יוצאות למרעה לעולם וגדלות על תערובת המכילה עצמות והפרשות של תרנגולות, בין היתר - נגוע ולא ראוי למאכל אדם.

גם בגידול מסורתי ובעיבוד מסורתי, ייתכן מאוד שהסויה אינה צמח המתאים לכולם. כמו שאנשים רבים מגיבים באלרגיה לפירות טרופיים או למשפחת הסולניים (עגבניה, פלפל, חציל, תפוח אדמה).

[אישה_במסע*]

חלק קטן, אבל מבלבל! כי כרגע יש ערבוב גדול באוכלוסיה בין אנשים שהגנטיקה שלהם מותאמת חלקית לצריכת מוצרי חלב של חיות אחרות

זו בעיה כללית בתזונה. כי בעוד שאם אני מביטה כמה מאות שנים אחורה בזמן אני מוצאת אנשים שלא כל כך מסובך להבין מה האוכל שאליו הם מותאמים, הרי שעכשיו משימה זו מסובכת ביותר. למה מותאם אדם שהגנטיקה שלו מעורבבת כל כך?

במובן הזה לי יש מזל רב. ההורים שלי והוריהם וכו' עד כמה שאני יודעת באו פחות או יותר מאותו איזור גיאוגרפי. שמות המשפחה של לא מעט בני משפחתי הם בעצם שמותיהם של כפרים, שהפכו לשמות משפחה. זו הסיבה שאני יודעת לאיזו תזונה להתייחס בתור זו שלה אני מותאמת <ויש לי גם לא מעט ראיות אנקדוטליות>.

אבל מה תעשה זו שהוריה באו ממקומות שונים מאוד?

[תפילה_לאם]

את מתכוונת לאכול אותם אפויים או ככה כמו שזה?
גם אני טעמתי מהבלילה הלא אפויה וראיתי כי טוב.

[גוגוס*]

בשמת, תודה רבה על הדברים שכתבת.
מסכימה עם כל מילה.
וזה מזכיר לי (מותר עוד להיזכר בדברים? ) שהיינו היום באירוע קסום לגמרי ותכף הקצוות יתחברו.

אני גרה כאן בסמוך מאוד לשכונה שכונתית. אמיתית כזו. כמו שכונת חיים, אבל של אנגלים.
אנשים כאן מארגנים פעילות לשיפור חזות השכונה, עושים מוסיקה ביחד, מכירים באמת אחד את השנייה וכו'...
אז היום היה האירוע השנתי המסורתי שבו מקטע מדליק של הרחוב נסגר לצורך אירוע שכונתי.
ילדי בתי הספר של השכונה מופיעים, להקות של מבוגרים שרות ומנגנות, מישהי מארגנת גירסה של ריקודי עם מקומיים, ואנשים מוכרים את האוכל המסורתי שלהם בשעה שהילדים מתרוצצים ומשחקים עם המבוגרים בכל מיני דברים.
ישבתי לי על ערימת חציר וחשבתי לעצמי שככה צריך לחיות. בדיוק בדיוק ככה.

לידי התיישבה אמא של ילד מהכיתה של בני. את הבן אני מכירה ובני מחבב אותו מאוד. את האמא מעולם לא פגשתי ושמחנו להכיר.
שעה ארוכה שוחחנו, חלק גדול ממנה על אוכל. האשה המתוקה עובדת במטבחים של בתי ספר בהכנת ארוחות הצהריים המסובסדות.
היא אוהבת מאוד לטעום דברים חדשים וכך התחברה לבחור מאחד הדוכנים, שעיסוקו סדנאות אוכל מזין. בעודנו מדברות היא שמה לב שהוא מכין בדוכן שלו משהו חדש שטרם טעמה ונורא התחשק לה. היא ניחשה מרחוק שזה משהו עם גבינה ואני הלכתי לבדוק.
הוא התעסק עם מן גושים לבנים אפורים כאלה. משונים. לא מפתים בכלל.
שאלתי אותו על עיסוקו והוא הסביר שמטרתו לעודד קנייה ובישול של מזון מקומי.
ומה מתבשל עכשיו אצלך? שאלתי. "טמפה", הוא ענה. "תוצר של סויה".
נאלצתי לזוז הצידה כי התחלתי לצחוק. גם מוצר הכי לא מקומי שיש, גם שיטות בישול שאין להן קשר למקום, וגם מראה כל כך לא מפתה, כמעט דוחה.
עם זה הוא רוצה למשוך אנשים לבישול מקומי? שמישהו ישלח אותי לאורי צ'יזיק שילמד אותו איך עושים דברים.
מה שכן, הוא היה מלא כוונות טובות וחמוד מאוד כך שהכל נסלח.

וחוץ מזה, בת שיחי סיפרה לי משהו שהשאיר אותי עם הפה פתוח (לסתותיי נשמטות היום בלי הכרה, אני יודעת).
אני מעורבת כרגע במחקר שמשווה בין מפעל ההזנה הישראלי לאחיו האנגלי. זה מ-ר-תק!
בין הדברים המעניינים, למדתי שהאנגלים (בניגוד לישראלים) שמו לעצמם למטרה של ממש לשנות את הרגלי התזונה של כלל ילדי אנגליה.
אחד הכללים שהוצבו לתפריטים היה - בלי מלח וסוכר, חוץ מאשר בקינוחים.
קראתי את זה וחשבתי לעצמי - כן... בטח... בדיוק מסוג ההנחיות האלה שבחיים לא יעמדו בהן והן רק לקישוט וכיסוי הישבן.
בקיצור, הזדמנה לי הגברת הזו שעובדת במטבחים של בתי ספר שונים ולכן מייד שאלתי אותה על זה. וחשוב להדגיש שהתוכנית האנגלית המחייבת תחול רק משנה הבאה. לכאורה, עכשיו עוד מותר לכולם לעשות מה שבא להם.
היא אמרה לי חד וחלק שאין הוספה של מלח או סוכר לשום תבשיל. למראה חוסר האמון הברור שלי היא חזרה והבהירה שפשוט אין אין אין הוספה של מלח או סוכר לכלום.
מה שמבושל, נקי מהם לחלוטין, ובמקום זה משתמשים במגוון צמחי תבלין.
כמעט נפלתי מערימת הקש שלי.
זה לא מדהים? שלמישהו כל כך אכפת בלי שוט על הראש, שזה אשכרה ככה.
כל הכבוד להם, בחיי.

[ביישניתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_היא אמרה לי חד וחלק שאין הוספה של מלח או סוכר לשום תבשיל. למראה חוסר האמון הברור שלי היא חזרה והבהירה שפשוט אין אין אין הוספה של מלח או סוכר לכלום.
מה שמבושל, נקי מהם לחלוטין, ובמקום זה משתמשים במגוון צמחי תבלין._

זה מטורף! אני לא מצליחה לעשות את זה בבית, ואני מחשיבה את עצמי כאדם שפתוח לטעמים...

[בשמת_א*]

גוגוס, ראית את ג'יימי אוליבר? אם אני לא טועה, זה בזכותו, במידה רבה.
אני אישית מתרגשת ומתפעמת מאנשים שקמים לשנות את העולם מתוך אמונה ברעיון חדש (כולל גיבורי הדוקטוראט שלי מהעלייה הראשונה ).

[גוגוס*]

אני לא מצליחה לעשות את זה בבית, ואני מחשיבה את עצמי כאדם שפתוח לטעמים...
אני מצליחה, אבל רק עם הסוכר. אין לי צורך להוסיף סוכר לשום דבר מבושל. אולי זה לא הוגן כי אני לא בעסקי האפייה והעוגות בכלל.
עם המלח אני מצליחה רק מתוך מאמץ והשתדלות ולכן אני יודעת שיש לי שם תלות.

זה באמת מטורף.

[גוגוס*]

גוגוס, ראית את ג'יימי אוליבר? אם אני לא טועה, זה בזכותו, במידה רבה.
בטח. זה היה מדהים. וגם האישה שדיברתי איתה נתנה לו קרדיט מלא על המהפך הזה.
היא אמרה שהיא נזכרת בו בכל פעם שמבשלים כרוב ויש ילדים שלא רוצים את זה כי הם טועים לחשוב שזו חסה
הסצינה שלו עם העגבניה, שהילד היחיד בכיתה שזיהה בכלל שזה ירק וזכר שעושים מזה קטשופ אבל לא ידע מה זה, נחרטה אצלי בזיכרון כרגע טלוויזיוני מהמעלה הראשונה.
אבל זה היה כבר במפגש שלו עם האמריקאים. האנגלים היו קצת פחות גרועים.

הקסם ברעיון שלו היה טמון בדחיית הטענה שבשביל לבשל היטב ומזין צריך יותר כסף.
למי שלא מכירה - הוא הפך את המערכת לגמרי כשהסביר איך אפשר באותו תקציב בדיוק לבשל מזין וטרי וטעים, תוך שימוש בחומרים עונתיים ובמתכונים מתאימים.
הוא איש מפעים. ללא ספק.
ועכשיו הוא מעורב בזה שוב.
הממשלה החליטה על תוכנית הזנה שתחייב את כל בתי הספר שמלמדים ילדים עד כיתה ב'. עקב לחצים פוליטיים הוחרגו מהכלל הזה בתי הספר הפרטיים, ויש כאלה לא מעט.
אוליבר יצא על הממשלה בכל מקום שהיה מוכן לארח אותו, והתנגד בכל תוקף להחרגה חסרת הבסיס הזו.
הוא תמיד עם היד על הדופק ותמיד עם נימוקים משכנעים והסברים ענייניים.

[תפילה_לאם]

אני מעורבת כרגע במחקר שמשווה בין מפעל ההזנה הישראלי לאחיו האנגלי. זה מ-ר-תק!
גוגוס, את מוכנה להרחיב?
מי יזם את המחקר? האם יש סיכוי לשיפור בעקבות ממצאיו העתידיים?

[גוגוס*]

גוגוס, את מוכנה להרחיב?
אחרי שהמאמר יתקבל לפרסום - ברצון רב.
בינתיים הוא הצעת מחקר שעומדת לשיפוט מקדים.

האם יש סיכוי לשיפור בעקבות ממצאיו העתידיים?
הלוואי. אבל לא הייתי בונה על זה.
החשיבה הישראלית שמשתקפת מתוכניות ההזנה הנוכחיות לא מבשרת טובות.
המיקוד הוא על ביטחון תזונתי של אוכלוסייה נזקקת (חשיבת מינימום) במקום על שינויי הרגלי האכילה לתוך שינוי חברתי של ממש (חשיבת מקסימום). וכל הנגזרות של זה מדברות בעד עצמן.
יש הנחיות, הן סבירות מינוס, ולא ממש שמים עליהן פס ולא מפקחים. את הפיקוח השאירו בידיים פרטיות כמו חתול ששומר על השמנת שלו. לילדים נשאר מעט מאוד.
וזה במידה והם בכלל אוכלים. יש אוכלוסיות שלמות שזכאיות לארוחה חמה על פי חוק אבל לא מקבלות אותה, ויש כאלה שמקבלות ארוחה שלא מתאימה להן תרבותית והילדים לא אוכלים וגם על זה שמים פס.
מי יודע, אולי מתוך ההשוואה למקרה האנגלי תידלק איזו נורה.