בקשה מיוחדת של בשמת

[בשמת_א*]

אם זה אומר שעכשיו הוא כבר לא אלרגי לכלום
כן.
וזה הכל האייפק.
כי האייפק הביא אותו למצב שהוא יכול היה התחיל לספוג ברזל.
ואז נתתי טיפות של שרון קוצר.
ואז הטיפול המשולב איפשר קבלה של ברזל תעשייתי, של קופת חולים.
עם תמיכה של האייפק.

ועוד דברים: עצות של צפריר שיישמתי, פה ושם טיפולים אצל הרופא הסיני שלנו רני והמטפל שלנו רומן (שיאצו אבל עוד שיטות, כולל BAT), ודברים שעברו דרכי.

אבל בעיקר האייפק. הם פשוט מאבחנים ומנקים אלרגיות, חד וחלק.
חשבתי שזה לא יעבוד. אני שמחה ומאושרת לומר בפה מלא שטעיתי.
אני גם שמחה שאני מאלה שמוכנים לנסות גם אם הם לא מאמינים.

אגב, אחותי ואני החלטנו על השיטה האולטימטיבית להאכיל את שי (וגם את בת דודתו, אבל היא אוהבת לאכול):
כששני הילדים אוכלים יחד, זה פשוט מדהים! היום חיסלו יחד חביתה ושניצל שלמים (כל אחד חצי) בארוחת הערב.
"עכשיו תור שי"
"עכשיו תור לילך"
ושני הקטנים אצים רצים לקבל אוכל בתורם, ושי מאכיל את לילך, שגדולה ממנו ב-6 שבועות וגם באורך וברוחב (-: , מתוקים כאלה!

[עדי_יותם*]

שי כבר לא אלרגי לשום דבר!
וואו, מדהים. |אייקון של אנחת רווחה עמוקה| אני כ"כ שמחה בשבילכם וגאה בכם, ובך במיוחד.

והם גם שואלים אם הילד "במסגרת" (הילד עוד לא בן שנתיים! ומה זה עניינכם לעזאזל? מה זה קשור לעניין? ומה ההנקה מפריעה לכם?
טוב, נו, חייבת לסנגר קצת - הם לא כ"כ מכירים אותך, ויש מקרים שבהם הורים גורמים להפרעות אכילה אצל ילדים (כמו בדף ההוא על הציפיות). אז אם הורים הם גורם נפוץ להפרעת אכילה, ברור שגמילה והכנסה ל"מסגרת" יאפשרו לעוד גורמים חיוביים להתערב בהרגלי התזונה שלו.

[יונת_שרון*]

איזה יופי! כל הכבוד לך, ושיהיה לכם רק טוב!

[ליזה_ליזה*]

בשמת, אני מצדיעה לך. את אישה חזקה ואמיצה ואימא נהדרת.
כל הכבוד לשי-איתן וכל הכבוד לך! @}

[עידית_ק*]

כל הכבוד, ולך על הסבלנות וההשקעה.
מזל שאת מניקה. את זה הם היו צריכים לומר, איך היה נראה שי לולא ההנקה.

[מיכל_שץ*]

מזל טוב! איזו שמחה!

[נועה_בר*]

@}
מזל טוב.
כל הכבוד לך ולשי.

[ענת_גיגר*]

כל הכבוד, בשמת!
אני זוכרת את השיחה על הדשא בעין חמד שבה המליצו לך לימור וחגית על האייפק, וסיפרו לך איך זה עבד אצלן.
כמה נפלא לדעת שאחרי 7 חודשים אתם במקום כל כך אחר, איזו התפתחות נפלאה.
כל הכבוד ויישר כוח.

[ה_עוגיה*]

@} מזל טוב לשי! @}

[בשמת_א*]

כן, ענת, זה היה אחרי שהמסעדה הניידת שלחה אותי ואני ניסיתי לשכנע את בן זוגי לנסות לפחות.
ההמלצות של לימור וחגית עזרו פלאים לשכנע את בן זוגי - אם כי הוא אמר שאצלם זה בטח עבר "לבד" ולא בזכות האייפק.

תודה על כל הברכות. אני מקווה שבמבחן החוזר ביום חמישי הקרוב נזכה לעליה יותר טובה במשקל, ובדיקת הדם לא תתפקשש. לצערי מתברר שבכל מקרה צריך להמשיך לתת לו ברזל, אבל אולי אפשר יהיה קצת למתן את המינון... זאת אומרת, אני רואה - כל אחד רואה - איך עם כל כפית של ברזל הילד פשוט קופץ עוד קפיצת התפתחות ומדביק פערים, אבל הסיוט שבלהכריח אותו כל יום פעמיים ביום לבלוע את הגועל נפש הזה...

[אם_פי_3*]

אבל בשמת - אם הוא כבר לא אלרגי לתכשירי הברזל, אפשר לתת לו פריפל "רגיל", לא? זה דווקא די טעים - הקטנצ'יק ממש אוהב את זה (מבקש לקבל) וגם הבכורה, שמקבלת עקב אנמיה, אומרת שזה בסדר גמור.

גם אצלנו נשמע הטיעון של "עובר לבד" אבל אני נותנת אתכם כדוגמה והוכחה שלא יכול להיות ש"עבר לבד" בתיאום מושלם עם הטיפול כל כך הרבה פעמים... זה מדהים: זה לחלוטין לא הגיוני, אבל זה פשוט עובד. לפני טיפול - 8 פעמים ביום קקי, למחרת טיפול ומאז - 3 פעמים (והיום הוא לא עשה בכלל! זה לא קרה לנו כבר כמה חודשים טובים).
הלוואי שאבא ישתכנע מספיק בשביל לנסות לטפל ב"צרות" שלו (לא אלרגיה, לפחות לא כאבחנה ראשית) בשיטה. לצערי, הסיכוי שזה יקרה הוא קטן.

[ג'ינ_ג'ית*]

איזה יופי, כמה משמח!

[בשמת_א*]

אהמ... הוא עדיין אלרגי לחומר הטעם שהוסף לפריפל... "cream essence" . לא טרחנו לעשות ניקוי על זה...

[ג'ינ_ג'ית*]

האבא של שי נשמע עקשן כמו האמא של שי וכמו שי...

[אם_פי_3*]

אז אולי בכל זאת שווה, כדי למנוע את המאבקים? נדמה לי שאת יכולה לנסות גם עצמאית לנקות.

[תבשיל_קדרה*]

האבא של שי נשמע עקשן כמו האמא של שי וכמו שי...
כשאת מתארת את זה ככה...
נפלא.
רואה, בשמת, למה את אוהבת אותו?

[בשמת_א*]

רואה, בשמת, למה את אוהבת אותו?
אכן, גם לי זה נשמע נפלא (-:

הו, הו, יש רשימה ארוכה של סיבות למה אני אוהבת אותו. וטובי הזכירה לי גם למה את הסיבה שלפני נישואי הייתי מגדירה אותה כ"סוף סוף גבר שאני לא אוכל אותו לארוחת הבוקר". D-:
(דרוש תרגום?)

[מונו_נוקי*]

כי את לא אלרגית אליו?:-D

[תבשיל_קדרה*]

מונו.

[חגית_ל*]

ברכות על ראשכם. וגם אנחנו גאים בכם @} @}

[בשמת_א*]

D-:

וחוץ מזה שאני אוהבת את בעלי, יש לי עוד חדשות נחמדות: המוגלובין 11.8, וברזל, פריטין וכאלה (טבלה שלמה) - כולם במקום יפה באמצע, תקינים לגמרי! (ואני מדברת על ערכים שהיו קודם 0! ברזל 76 - היה 35 כשהמינימום 43, וכן הלאה!).
הרופא שלנו כל כך שמח, שמייד אישר להוריד את מינון הברזל למינון תחזוקתי בלבד, של 3.5 מ"ל מהפרו 23 (עכשיו אני צריכה לחפש אם נותרו עוד פרו 23 בבתי המרקחת, כי אצלנו בכל שלוש השכונות הקרובות הם אזלו).

ואיזה כיף לשמוע דברים נחמדים ותומכים (למרות ששי לא עלה גרם אחד, אלא אפילו ירד קצת במשקל בשבוע האחרון), במקום השטויות ששמעתי מהקולגות שלו

[בשמת_א*]

אצלנו בכל שלוש השכונות הקרובות הם אזלו
אגב, אזלו כי אני קניתי את האחרונים שנשארו...

[חוה_ש*]

אצלנו בכל שלוש השכונות הקרובות הם אזלו
בשמת אם זה יהיה מאוד בעייתי אני יכולה לבדוק פה בבית מרקחת. אני אומנם בצפון, אבל ראיתי שאתם לפעמים מגיעים לגבעת אלה, זה קרוב אלי. בהצלחה בכל מקרה.

[עדי_יותם*]

עכשיו אני צריכה לחפש אם נותרו עוד פרו 23 בבתי המרקחת
גם אני יכולה לבדוק לך.

[בשמת_א*]

איזה חמודים! אני אשמח אם תבדקו.
לגבעת אלה אגיע ב-14.8.

[בשמת_א*]

פלוני אלמוני, זה די קשה לתיאור. באופן כללי: אחרי שאובחן במה צריך לטפל היום, המטופל צריך להחזיק (או ששמים לו על הגוף במגע עור) מבחנה זעירה שבה רשום האלרגן (או כמה, אם הטיפול כולל כמה אלרגנים), או פתק שעליו רשומים האלרגנים, ובצד שני בדרך כלל מין פתק או מבחנה של "הגנות" חיוביות, ואז עושים טיפול בעזרת הידיים ו/או קריסטל מכוונת לבלוטת התריס ו/או מין מכשיר מסאז' קטנטן מזמזם כזה. פרוצדורות הטיפול השונות מזכירות שיאצו והילינג. שוב, קשה לתאר. וזה כולל מנוחה, ואחרי זה בדיקה אם הטיפול "עבד" ואם לא אז מוסיפים עוד כמה דקות של טפיחות או קריסטל או עיסוי לנקודות מסוימות במרידיאנים.

[פלוני_אלמונית*]

תודה על התשובה בשמת.
איך יודעים אם הניקויעבד ? ובכלל איך מאבחנים את האלרגן בלי לגרום סבל לשי?

[בשמת_א*]

האיבחון נעשה בקינסיולוגיה, ודרך ההורה. אין שם שום סבל, לא באיבחון ולא בטיפול. זה נראה כמו הילינג, זה לא פולשני בשום צורה, לא מכאיב ולא כלום. אם כבר, אז נעים ומשעשע.
איך יודעים אם עבד? הוא אוכל ולא קורה כלום...

[ג'ינ_ג'ית*]

בשמת אגב, מי המטפל שמחליף את שאנן אצלכם (אם לא אכפת לך לומר?)?

[בשמת_א*]

משה בשביל שי, ונדמה לי שיצא שקובי הכי מתאים לבתי.

[מונו_נוקי*]

יש לי בקשה אליך. אחי (בן 19) כבר שבוע וחצי עם שלשול דמי. הוא חייל. הרופאים נתנו לו אנטיביוטיקה(?) ,קבעו שזו הרעלת מזון חריפה , ואמרו לו לשמור על דיאטה (תפו"א ואורז) הוא מגיב לא טוב לאורז, חשבתי שיותר מכולם אולי יהיה לך רעיון איך אני יכולה לעזור לו (הורי בחו"ל)

[בשמת_א*]

הי מונו,
לא ברורה לי עצת הרופאים.
הרעלת מזון חריפה? חידק, וירוס או משהו שהוא אכל בצבא?
בכל אחת מהאפשרויות האלה, לא ברור לי למה דווקא תפוחי אדמה ואורז? כי זה מזון עדין, שלא מכביד על מערכת העיכול בהחלמה? אז זה לא בדיוק נכון...

עוד שאלות: עשו לו בדיקות צואה? יש תוצאה של הבדיקה עם ממצאים? או שהם סתם ניחשו?
נתנו לו גימלים, או שהוא בצבא?
ואם נתנו אנטיביוטיקה - והוא גם לוקח אותה - אז אני מניחה שזה חיידק. האמנם? תבדקי.
אחרי שתחזרי אלי עם התשובות, יהיה לי עוד מה לומר (אם זה לא חיידק, האנטיביוטיקה רק תגרום לו נזק).

[בשמת_א*]

אגב, בינתיים, אם הוא מגיב לא טוב לאורז - שיפסיק לאכול אורז. האורז איננו תרופה למחלה בכל מקרה. הסיבה היחידה שהם המליצו על אורז היא מפני שזה נחשב בעיניהם מזון "קל לעיכול" לחולים. אני מציעה שתחליפי את האורז בגזר, שעוזר למעיים להחלים. גזר מבושל בהתחלה, לא חי (ירקות ופירות חיים אכן מכבידים על מערכת עיכול חולה).

[מונו_נוקי*]

הי בשמת
הוא היה אצל כמה רופאים. כל יומיים הוא הולך להאריך את הגימלים .כל רופא משהו אחר. אחד אמר לקחת אנטיביוטיקה, אחר אמר להפסיק(אחי הפסיק לפני שבוע) , האחרון אמר שזה הרעלת מזון. עשו בדיקות אבל עדיין לא הגיעה תשובה.
היום הוא נסע שוב לצריפין ונתנו לו עירוי .
הוא היה כמה ימים בבסיס אב ל כשהעסק התחיל להיות דמי שלחו אותו הביתה. למה תפו"א ואורז? אני מניחה כי זה מזון עדין. הוא הגיב לא טוב לאורז מלא שהכנתי לו(רק עם מלח) אולי צריך להכין לו משהו אחר?זה האורז שהיה לי.
בינתיים הוא מתנהג כמו בן חמש ולא מקפיד על התזונה, נמאס לו מתפו"א.

[בשמת_א*]

עשו בדיקות צואה ולא הגיעו תשובות? אז ללחוץ! לברר שוב! תוצאות הבדיקה חשובות, ואפשר לקבל אותן תוך יומיים שלושה. צריך לנדנד וללחוץ.
איזה מין עירוי? עירוי דם או סתם נוזלים באינפוזיה? ולמה? עשו איזו בדיקה שהצריכה את זה?

אנא, מונו, תני לי אינפורמציה מלאה. קשה לי להתייחס בלי כל המידע.

בכל אופן, כשאת כותבת שהוא "מתנהג כמו בן חמש", זה מידע חדש וחשוב. אני הנחתי שאתם ביחד, ושהוא מעוניין שאת תעזרי לו.
אז אחת משתיים:
א. אין טעם שאני אגיד שום דבר. לפי מה שאת מתארת, מטרטרים אותו, נותנים לו תשובות מטומטמות, מטפלים בו באופן רשלני, והוא סתם מסתובב ונותן לכל אחד לעשות בו כרצונו - אבל מולך, היחידה שבאמת איכפת לה ומנסה לעזור לו, הוא מתמרד. אז שיבשל לעצמו, ויאכל מה שבא לו, וישא בתוצאות. הוא בן 19. למה את צריכה לטפל בו? אם העמדה שלו היא כזו, שהוא לא מעוניין לשתף פעולה בריפוי של עצמו, אז חבל על המאמצים שלך ושלי.
ב. שהוא יבוא וישאל. אני פה. אבל לפני זה כדאי שיהיו לו ביד התוצאות של בדיקות הצואה ובדיקות דם (המוגלובין, ברזל, פריטין ועוד), ושלא יסכים לשום תרופה או עירוי לפני שיש לו ביד תוצאות של בדיקות.

[עדינה_מאוד*]

עכשיו כשהבנתי איך עובד טכנית האייפק אני עוד יותר בשוק שבעלך הסכים! (כיוון שבעלי מדריך של קינסיולוגיה אני יכולה להבין את מהות התמהון שבשיטה הזו כשרואים אותה מבחוץ...)
(-;
כמו כן האם בעלך ממליץ על זה לאחרים?
אם כן אני מתחילה לראות את פעמי המשיח קרובים מתמיד.
<באהבה רבה , מעדינה>

[בשמת_א*]

כמו כן האם בעלך ממליץ על זה לאחרים?
כן!
מה שנקרא: "מבחן התוצאה"! אנחנו שחיים עם שי יודעים שהאייפק הוא שעבד.

אם כן אני מתחילה לראות את פעמי המשיח קרובים מתמיד.
גם אני, והחיים בהחלט נראים יפים יותר

[ג'ינ_ג'ית*]

מונו נוקי עיצה נוספת.
אורז אכן נחשב קל לעיכול למרות שלא אצל כולם. אבל אורז מלא זה אסון לקיבה! אורז מלא הכוונה היא שהקיבה צריכה לעמול יותר לע מנת לפרק אותו, לעומת אורז רגיל שעבר כבר עיבוד מסויים.
אגב לי היתה הרעלת סלמונלה בצבא בנוסף למערכת עיכול שגם ככה סופר רגישה והדבר שהכי עוזר לי במצבי דחק כאלה הוא אכילת צנימים עם מעט מעט חמאה או מרגרינה, או שיפודי פרגיות! ככה בלי תבלינים על האש. זה עושה טוב לבן בגלל החלבונים וקל יחסית לעיכול.
אגב, אחת הבעיות במצבי דחק מתמשכים של מערכת העיכול היא גם חולשה פיזית כללית, לכן אורז ותפו"א לאורך זמן זה לא לעניין.
בכל מקרה, שווה להשקיע בבדיקות אם זה עדיין לא עובר.

[מונו_נוקי*]

תודה על התשובות
יש לי הרגשה שאחי קצת היה צריך את החופש הזה מהצבא ולכן אינו מקפיד .
העירוי שנתנו לו הוא עירוי נוזלים, לא עירוי דם, הוא בקושי שותה. אין לו עעדיין תשובות של הבדיקות, הן אמורות ת להגיע לבסיס אבל הוא לא שם. הצעתי לו שישאל את החובש המחלקתי אם הן הגיעו לשם.
אני חושבת שאם הייתי מציעה לו משהו לעשות שהיה מוכיח את עצמו זה היה מדרבן אותו יותר לנסות לטפל בעצמו. הוא חלש מאד (אחרי יותר משבועיים כאלו...) בינתיים שוחחנו והוא אמר שחדל לאכול שטויות כפי שדיברנו וכבר יום שלם הוא אוכל מה שמותר ושותה הרבה ואכן מרגיש מעט טוב יותר.

[בשמת_א*]

טוב, חברים, יש מישהו שבירר בבית מרקחת קרוב אם יש להם פרו 23 ויש להם? אשמח לשמוע. בתודה מראש.

[חוה_ש*]

בשמת - בנתיים בררתי בשני מקומות ולא היה. אני מקוה שאצליח להגיע לעוד מקום אחד שיש כאן לפני יום שישי. אם אמצא אודיע לך.

[עדי_יותם*]

בשמת, אם את תבררי ותמצאי באזור שלי, אני אסע לשם (במגבלות האין-רכב שיש לי עד יום שלישי-רביעי - ז"א אם יש מקומות שפתוחים בערב ויש להם, אוכל לנסוע).

[אמא_נמרה*]

בשמת,

במודיעין בבית מרקחת רוזנפארם 08-9701866 יש כמה בקבוקים (יותר מ1-2) של פרו 23.
אם את רוצה אני יכולה לשלוח עם מישהו שנוסע לת"א.

<ביררתי עכשיו>

[בשמת_א*]

תודה! בינתיים יכול להיות שכבר מחר תביא לי מישהי מכאן פרו23, ואם כן, אז זה ימלא את המחסן שלנו בשלב זה ואולי לא נזדקק יותר (כולם כאן תיכף מתגייסים לפעולה מהירה! איזה חמודים! ).

[אדמה_טובה*]

בשמת יקרה, אשמח לעצתך.
התינוק שלי בן עשרה וחצי חודשים. יונק מלא ואוכל ממש מעט - קצת פירות, טיפונת ירקות ומדי פעם כרסום-לחם.
לא נתנו לו ברזל, ובבדיקת-דם הסתבר שיש לו אנמיה. המוגלובין 9, שאר מדדי כדוריות הדם האדומות נמוכים ומתחת למינימום.
התחלנו לתת לו ברזל (פריפל3, 10 טיפות ביום), בדיוק אחרי יומיים עם חום גבוה מאיזה וירוס. הופיעה פריחה איומה שהולכת ומתגברת - נקודות אדומות צפופות, בולטות מעט, על פני כל הגוף, כולל הפנים.
אני תוהה אם זה יכול להיות אלרגיה לברזל, או שזה הסוף של הוירוס.
אני ממש חוששת להמשיך עם הברזל, והוא מאוד זקוק לו.
תודה!

[יובל_ר*]

בשמת,

קראתי הרבה בדף, התרגשתי והתפעמתי מכוחות הנפש שגילית לאורך הדרך. כמו מיץ פטל, רציתי לתת לך חיבוק ענק, ולשי חיבוק מלא אהבה. שתמיד תמצאי בתוכך עוצמות כאלה. ולשי ? שימשיך לגדול ולהתחזק ולהתברך באמא שכזו.

[בשמת_א*]

חברים יקרים! (תופים, חצוצרות, פתיחה חגיגית)

היום היינו בבית החולים בפעם האחרונה !!!! ייייייששששש!!!! קיבלנו שיחרור רשמי ושמח, שי עלה על דרך המלך:

• המוגלובין 12.4 והוא כבר לא אנמי מזמן.
• עלה 400 (!!!) גרם בחודשיים האחרונים מ-8 קילו בדיוק ל-8400 (אתם זוכרים את הימים שבהם עלה 5 גרם בחודש?).
• צמח בגובה ועלה בהיקף הראש.
• התיאבון "נפתח" לו והוא טורף בתיאבון.
• הוא כבר לא אלרגי לשום דבר ואוכל הכל (ושוב תודה לאייפק ולעדי שאנן, ובאמת הגיע הזמן שאכתוב מכתב תודה בהתאם (-: ).

אגב, היה היום "קטע" אצל האחות: היא שקלה אותו, והמשקל הראה 7700. אמרתי לה שיש פה טעות, זה לא יכול להיות. הוא שקל 8005 לפני חודשיים, ורק ביום ראשון שקלתי אותו בקופת חולים והוא היה 8270. אז היא סידרה קצת את המשקל ואיפסה שוב והושבנו את שי שוב ויצא 8400! היא כל כך שמחה שהיא באה לרופא להתרגש מההצלחה של שי ולנשק אותו!

תודה, תודה לכולכם שעודדתם ותרמתם שפע עצות טובות ותמכתם ושלחתם אנרגיות חיוביות ועזרתם לשי-איתן לאכול ולגדול, לאכול ולגדול!
שי-איתן, אתה אוכל וגדל!

[פלוני_אלמונית*]

YYY! מדהים!
שימשיך ככה.

[מנג_בין*]

נפלא!! @} @} @}

[עוף_החול*]

חמסה חמסה שום בצל.
שי איתן אין כמוך.

העיקר שהכל כבר מאחוריכם.

[תבשיל_קדרה*]

נפלא

[עירית_לוי]

איזה יופי!
ברכות!!

[טרה_רוסה*]

[ענת_שן_לוי*]

[ג'ינ_ג'ית*]

נהדר! כל הכבוד לשי איתן
לאלוהים, לאמאבא
ולעדי שאנן!

<יצא לי חרוז>

[חגית_ל*]

@} @} @} @}

ישר כח זה הקטן גדול יהיה @}

[בשמת_א*]

D-:

[קטרין*]

@}

D-:

[טל_טיבי*]

יוווווו בשמת

אני רק עכשיו רואה את הדף הזה.
כל הזמן חשבתי שזה דף בו מבקשים ממך בקשות מיוחדות..... (-: ומכיוון שאתמול ביקשתי ממך להיכנס לאחד הדפים (וראיתי שם כבר את עקבותייך .....) ראיתי הבוקר את שם הדף הזה ב מה חדש ונכנסתי לראות אם זה דף שדומה לדף שאלות לשרון ג.
מאד הצחקתי את עצמי בטעות הזאת שלי...
בכל-אופן-טבעי אני כמובן מצטרפת למאחלים. מכירה היטב את הפחדים הכאב והיאוש של ילד חולה ולא מוצאים מזור. כל-כך שמחה שכל זה מאחוריכם.
אוהבת גם את שמו - שבו ניתנה לו מתת העוצמה.
שיהיה יום טוב, וחיים טובים ובריאים.

[בשמת_א*]

D-:

[סקרלט_אוחנה*]

בשמת,
אפשר לקבל המלצה על מטפל/ת בישטת IPEC?

[מרב_א*]

בשמת, קראתי בנשימה עצורה את כל הדף, הזדהיתי עמוקות ומייחלת להיות במצב העידכון האחרון שלך. איזה אושר- ומיד פונה אלייך בבקשה בדפישי שלך.

[פלוני_אלמונית*]

וואו, ממש מעורר השראה.
גם אני קראתי בנשימה עצורה.
מותר לשאול מה שלום שי היום?

[בשמת_א*]

שלומו טוב מאוד. גדל, אוכל יפה מגוון של מזונות, חובב במיוחד את כל מה שיש למישהו אחר בצלחת (-;

[פלוני_אלמונית*]

איזה יופי, תמשיכו ככה

[ניצן*]

_ואגב, כמה אני אוהבת שמתחילים מייד להגיד לי למה זה לא יכול להיות, ואולי המסקנות שלי מוטעות (זה בטח ממשהו אחר, אולי זה עבר לבד, וכיוצא באלה שטויות). לא, זה לא האייפק.
מה יש להם? מה כואב להם? למה לא להגיד, כמוני, "לא האמנתי בזה אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח"?_

אמרה לי מישהי חכמה מאד לאחרונה, שמה שכואב להם זה שכשהם תומכים בך, ומכירים בפנייך בהצלחת הדרך שלך, הם כאילו אומרים שדרכם שלהם אינה נכונה.

ומאז אני נושמת עמוק, אפילו מחייכת, ונותנת להם להינות מהספק. זה לא אומר שאני אשנה את דרכיי בנוגע למילה, ללינה, ללידה, לתזונה ולכל מה שחורג מן הנורמות המקודשות שלהם.

אז כנראה שמוטב לא לענות. אין בזה טעם.
מה חבל שהם לא יכולים לפרגן לך! אבל, היי, אנחנו יכולים! כל הכבוד, הגם בדיעבד, על הדבקות, על המסירות האימהית הבלתי מתפשרת, ועל ההצלחה.

חזקו ואמצו.

[מיכל_צמות*]

וואוו. אני נכנסתי לדף הזה פעם ראשונה אתמול בערב - והיום עשיתי השלמה של הקריאה בו. גם אני התבלבלתי ולקריאת שם הדף חשבתי שמישהו מבקש בקשה ממך....
את אמיצה! את גיבורה! ושי... אין לי מילים. איזה מסע עברתם. וואוו.

[בשמת_א*]

(-:
כמה כיף להיות "אחרי".
שי עוד מייצר מדי פעם אלרגיות חדשות, אבל פשוט הולכים לאייפק ומסלקים אותן...

[בעדינות*]

אפשר (אולי, בשמת אם זה מתאים לך) לשנות את שם הדף ל: בקשה-מיוחדת. זה באמת סיפור מיוחד, ובקשה מיוחדת.

[מיכל_צמות*]

בשמת - תמסרי לשי תודה ממני - ומהילדים שלי. אני מתעצלת בדרך כלל לבשל לכל אחד מה שהוא רוצה. (כולם אוכלים... אף אחד לא ישאר רעב...)
אחרי שקראתי כאן - פתאם אני מוצאת את עצמי מכינה בארוחה 3 סוגי קציצות, שניצל, אורז וספגטי וגם צ'יפס..... גם סלט וגם חותכת ירקות.... בקיצור - תודה לשי בשם ילדים שאמא שלהם פתאם מבשלת לכל אחד מה שאוהב...........

[תבשיל_קדרה*]

אולי:
בקשה מיוחדת של בשמת.
(פתרון-באיחור-של-שנתיים-וחצי:-D)

[בשמת_א*]

בעדינות - את מציעה רק "בקשה מיוחדת"?
ותבשיל - את מציעה "בקשה מיוחדת של בשמת"?

לא יודעת מה להחליט.

מיכל צמות - D-: איזה יופי.

[בעדינות*]

בשמת, חשבתי שאת מעדיפה לא להבליט שזו בקשה שאת מבקשת, כי זה דף מאד מאד אישי.
וגם בקשה-מיוחדת זה יותר קצר מ בקשה-מיוחדת-של-בשמת.
כמובן מה שאת מעדיפה.

[בשמת_א*]

מעדיפה לא להבליט שזו בקשה שאת מבקשת
למה? הרי כל הדף נפתח בתור - בקשה, מיוחדת מאוד, ממני, אל המשתתפים בבאופן טבעי.
ביקשתי שישלחו לבן שלי אנרגיות, שיעזרו לו להסכים לאכול ולהסכים לגדול ובעצם להסכים לחיות בעולם הזה.
ושלחו.
והן עזרו.
זה הדף הזה.
והוא עוזר היום לאנשים אחרים, שנתקלים בבעיות דומות אצלם בחיים.

"בקשה מיוחדת" זה לא שם דף מתאים.
"בקשה מיוחדת של בשמת" יכול להיות שם דף מתאים. אם כי, במחשבה שניה, שם שהיה נכון לזמנו ואולי היום כבר לא?
במחשבה שלישית, אנשים זוכרים את השם, ואם נשנה אותו לגמרי לא יידעו איך לחפש אותו.

[תבשיל_קדרה*]

לדעתי-טוב-שהמילה-בשמת-תופיע,כי-יהיה-קל-לחפש(ולמצוא).

[טדליק_נהנאנע*]

אמנם באיחור רב, אבל רציתי להודות על הדף הזה.
הוא נותן כוחות ותקווה.

[אלה_לי_לה*]

קראתי מרותקת, תודה

[עשב_השדה*]

yyy

[פלוני_אלמונית*]

ומה שלום שי היום?
דף יפה מאוד
וכל הכבוד על ההתמדה והאמונה

[בשמת_א*]

באמת כדאי לעדכן!
אז שי כבר בן 11.5. המשקל 26 (לא מתחייבת שלא חזר שוב ל-25...).
באופן רשמי הוא אוכל הכל, אבל באופן לא רשמי אין שום ספק שהוא עדיין רגיש ל:

• מוצרי חלב (אם אוכל נגיד שייק על בסיס יוגורט יומיים ברציפות, האף סתום ונוזל, האוזניים נסתמות והוא לא שומע טוב)
• טחינה, פירות טרופיים (גם כן, נסתמת מערכת הנשימה)
• "גלוטן" (דברים שעשויים מקמח, אבל לא יודעת אם הבעייה היא גלוטן או חלק מהדגנים או מה)

אם הוא אוכל במשך כמה ימים לחם, פסטה, עוגות, עוגיות וכל מיני דברים שאחרים משמינים מהם - הוא יורד במשקל ונעשה חיוור.

מסרב לכל הגבלה בתפריט.

אז החל מיולי 2013 התחלתי איתו תוכנית חדשה. הוא שקל אז 23 ק"ג שנה ברציפות (עלה וירד שוב, לפעמים מתחת ל-23 ק"ג...). ניהלנו שיחה רצינית ואמרתי לו שלא ייתכן שילד בגילו לא יעלה במשקל שנה שלמה. הסברתי לו על חלון ההזדמנויות לגדילה, על הקשר בין צמיחה לגובה ומימוש פוטנציאל הגדילה לבין עתודות המשקל ועל החשד שלי שהבעיה היא בעיית ספיגה עקב רגישויות במעי.

התוכנית החדשה כוללת כמויות של בשר. וחלבונים בכלל: ביצים, שקדיה (קשה מאוד כי לא אוהב ביצים). בעיקר בקר והודו, כמעט לא נוגעים בעוף. עוף לא מועיל לו כלל. כשאוכל בקר והודו על חשבון גלוטן, השפתיים מאדימות, הוא מפסיק להיות חיוור, והוא גדל. במשקל ובגובה.
מאז הנהגת התוכנית עלה 3 ק"ג בחצי שנה (אחרי שלא עלה גרם בשנה שלמה) ועלה מאחוזון 10 בגובה לאחוזון 15.
בקיצור, צריך בשר.

[בשמת_א*]

וזה כמובן אתגר כי הוא לא אוהב בשר, כי אמא שלו מאותגרת-בישול ובמיוחד כל מה שקשור בחיות מתות, וכי אחותו צמחונית .

[אורי*]

ואוו,בהחלט מאתגר
במיוחד בעולם ה'שפע' שלנו. שפע של פחממות ושפע של מתוקים וג'אנק ומוצרי חלב.
אחותו צמחונית ואוכלת קטניות? והוא לא? לא אוהב או לא טוב לו?

גם הבן שלי (עדיין פיצי) מאותגר קצת מבחינת המשקל אם כי ממש לא באותה רמה, היה שלב שהיה מתחת לכל העקומות. וכיום הוא כן נכנס.
היה גם שלב שהייתי בטוחה שמוצרי חלב לא טובים לו,כי רק היה אוכל ישר היה משתעל ואחרי כמה ימים היה חולה (ומקפיץ חום) וכשהפסקתי אותם לגמרי הוא היה הרבה פחות חולה. זה היה כשהיה תינוק בגיל שנה-שנתיים ויותר הצלחתי לשלוט במה שאוכל, אבל היום הוא כן אוכל מוצרי חלב ולא חולני כל כך,אבל כן עדיין רזה ולא מאוד גבוה. ולא אכלן בכלל בכלל. אז על כל מה שאוכל אני שמחה. אין סיכוי להוציא לחם מהתפריט למרות שיש לי חשד כלפיו.

בהצלחה לכם. זה קשה עם גיל כזה,כי מצד אחד הוא מבין את ההשלכות אבל היכולת שלו באמת לעמוד בזה לאורך זמן במיוחד במין גיל כזה של עצמאות היא לא קלה (האמת גם למבוגרים זה הרי לא קל...)

[אורי*]

לי גם יש חשד בנוגע לגלולות שלקחתי בהנקה שלו לאורך כל ההנקה. סתם חשד לא מבוסס בכלל
ילדים הם שונים ובכל זאת עם אחותו לקחתי רק קצת מהזמן גלולות והיא גדלה הרבה יותר יפה, והוא גדל יפה עד איזה שלב ואז הפסיק. אין לי הוכחה
אבל בהנקה הזו אני לא לוקחת גלולות ומונעת עם דיאפרגמה

[בשמת_א*]

ואוכלת קטניות
בקטניות שניהם לא נוגעים
בררנים כבר אמרתי? אם לא, אז תוסיפי עכשיו "בררנים בטירוף".

[אורי*]

יה, אז מה היא אוכלת? גם היא רזונת? היא צמחונית מגועל או מעקרונות?

[בשמת_א*]

צמחונית מעקרונות
המממ גם היא רזונת אבל כיוון שהיא בדיוק-בדיוק במידות שאני הייתי בגילה, אז נראה לי שאצלה זו סתם גנטיקה D-:
(היא היום 1,65 על 48 ק"ג, ואילו אני 1,65 על 52 ק"ג... ואת השני ק"ג האלה עליתי במאמצים רבים P-: )

[אביבה123*]

הוא לא אוהב המבורגר?

[בשמת_א*]

אם ילדה, מאוד דומה למנטרות שאני משתמשת בהן (-:

המבורגר - כן, דווקא אוהב. האיש אפילו עושה לו בבית, וגם סלופי ג'ו (סוג אחר של המבורגר). אבל האמת שהבעיה עם ההמבורגר, שהוא כולל גם את הלחמניה P-: וכך די יוצא שכרו בהפסדו.

[יעל*]

בשמת, בפסח הכנתי המבורגר ב פיתת קוקוס (זה די לחמנייתי)
הילדים והאיש, הבררנים ושונאי התחליפים, אכלו בכיף
הצרה היחידה עם הפיתה הזאת, שבגלל אבקת זרעי הפסיליום שיש בה אי אפשר לאכול ממנה לעתים קרובות מדי

[בשמת_א*]

יש לה טעם כלשהו של קוקוס?