בלמידה מתמדת

[פלוני_אלמונית*]

ילדה כזו - אם היא היתה בבית-ספר, היתה מקבלת הוראה מתקנת וסיוע מקצועי, והיתה כבר קוראת. כל התסכול המתמשך היה נחסך ממנה.

[רינ_צ'י*]

לפלוני אלמונית: בתור מישהי שעסקה לא מעט במתן הוראה מתקנת וסיוע מקצועי , אני יודעת לספר שבדרך הזאת אין קסמים שחוסכים את כל התסכול המתמשך. ממש לא. התחושה הכי ברורה שלי בעבודה היתה - הלוואי שיכולתי ללוות את הילד הזה עוד (עוד שעות, עוד שנים, יותר לעומק), ואז אולי הייתי מצליחה לעזור באופן ממשי יותר ולא רק לגרד מבחוץ. וחינוך ביתי, הרי, הוא הסביבה היחידה שמאפשרת ליווי כזה. שמהותה ליווי כזה.
וגם אז לא נחסכים התסכולים והכאבים.

ול מיכל שץ : שאלה ששאלתי את עצמי לא מעט במהלך העבודה - האם הייתי רוצה איזה מטה קסם, שיוכל להעלים את המאפיינים של לקות הלמידה מילד. איזה גלולה בלי תופעות לוואי. שאלה שעלתה בעיקר במפגשים עם ילדים שהיה להם קשה מאד.
תמיד, אני חושבת, הגעתי ל'לא' בסוף. כי ה'לקות' הזאת באה ביחד עם יכולות שאין לאחרים (ובהקשר הזה שווה לקרוא את הספר dyslexia: the gift); עם תפיסה ונקודת מבט והבנה, שאי אפשר לנתק אותם מהקשיים.
למשל תלמיד אחד משנה שעברה, שמתמטיקה היתה סינית בשבילו, שכיוונים היו חידה לא פתורה עבורו (יכול לשבת בסלון ולא לדעת איזה הוא הקיר שמצידו האחר נמצא המטבח), שהציג ייאוש קיצוני מכל הלמידה ובית הספר, ובמקום אחר הפך לכוכב בתחום האיור, עם בלוג קונטרוברסאלי שזכה לקהל עצום ונלהב. ויש קשר בין הקושי בתפיסה של עניינים מסויימים, לבין הדרך המקורית והמצחיקה שבה מציג את העולם באיוריו.
ככה אני מאמינה.

זה לא מעלים שום קושי, אני יודעת. אבל אם זוכרים את זה אפשר להסתכל בעיניים אחרות קצת, ולעזור ל ילדה בת 9 שמאוד רוצה, ומאוד קשה לה לנסות למצוא נקודת מבט מעט אופטימית יותר. לנסות.

[יואב*]

האם הספר מתאים גם למי שלא מתכוון לחנך את ילדיו בחינוך ביתי (אבל כן בבית ספר דמוקרטי/דיאלוגי/חופשי), אבל כן מודע לכך שהלמידה נעשית כל החיים, כל הזמן, ולא רק בבית ספר?

[אמא_של_יונת*]

הספר עוסק בדרך בה בני אדם לומדים. הוא איננו ספר מתכונים או הוראות.
לכן הוא מתאים לכל מי ש מודע לכך שהלמידה נעשית כל החיים, כל הזמן, ולא רק בבית ספר